לאוהבי ולשומרי מצותי – הנראה כפי משמעות הכתוב שזו הבטחה בענין המצות האלו אשר הזכיר, אמר כי הוא עושה בהן חסד לאלפים לאוהביו, הם המוסרים נפשם עליו. כי המודים בשם המיוחד ובאלהותו לבדו ויכפרו בכל אלוה נכר ולא יעבדו אותם עם סכנת נפשם, יקראו אוהביו, כי זו היא האהבה שנתחייבנו בה בנפשותינו, כמו שאמר: ואהבת את י״י אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך (דברים ו׳:ה׳) – שתמסור נפשך וחייך באהבתו, שלא תחליפנו באל אחר, ולא תשתף עמו אל נכר ולכך נאמר באברהם: זרע אברהם אוהבי (ישעיהו מ״א:ח׳) – שנתן נפשו שלא יעבוד עבודה זרה באור כשדים. ושאר הצדיקים יקראו שומרי מצותיו.
ורבים פרשו כי אוהביו הם העובדים מאהבה שלא על מנת לקבל פרס, כמו שהזכירו חכמים (משנה אבות א׳:ג׳) .
ומצאתי במכילתא: לאוהבי – זה אברהם וכיוצא בו, ולשומרי מצותי – אלו הנביאים והזקנים. רבי נתן אומר: לאוהבי ולשומרי מצותי – אלו שהן יושבין בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצות. מה לך יוצא ליהרג, על שמלתי את בני. מה לך יוצא לישרף, על שקראתי בתורה. מה לך יוצא ליצלב, על שאכלתי את המצה. מה לך לוקה מאפרגל, על שנטלתי את הלולב. ואומר: אשר הוכיתי בית מאהבי (זכריה י״ג:ו׳) – המכות האלו גרמו לי לאהב לאבי שבשמים (מכילתא דרבי ישמעאל שמות כ׳:ה׳) . הרי פירש רבי נתן כי האהבה מסירת הנפש על המצוה. והכתוב ודאי על עבודה זרה כי בה נתחייבנו ביהרג ואל יעבור בכל הזמנים לעולם, אבל הרחיב הענין לכל המצות, לפי שבשעת השמד אנו נהרגין על כולן מן הכתוב האחר: ולא תחללו את שם קדשי (ויקרא כ״ב:ל״ב) . ותנא קמא שאמר זה אברהם ואלו הנביאים, אינו נכון שיאמר שהיו הנביאים עושים על מנת לקבל פרס, אבל יש בזה סוד, אמר שאברהם נתן נפשו באהבה, כענין שכתוב: חסד לאברהם (מיכה ז׳:כ׳) , ושאר הנביאים בגבורה. והבן זה.