ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים – איננו דבר גדול בהמצא במקום שבעים תמרים, כי בשפל מקומות ימצאו אלף תמרים ויותר מהמה, ועינות מים רבים יוצאים בבקעה ובהר (דברים ח׳:ז׳) , ולמה יספר הכתוב זה.
ור׳ אברהם אמר כי יספר הכתוב שבאו במקום טוב, הפך מרה, כי באלים עינות רבות והם מים מתוקים ויפים, כי התמרים לא יצליחו בארץ שמימיה מרים, ולכן אמר ויחנו שם, כי נתעכבו שם בעבור זה ימים יותר משאר המקומות שעברו בהן. אבל בפרשת אלה מסעי לא סיפר דבר מי מרה, ואמר: ויסעו ממרה ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם (במדבר ל״ג:ט׳) . ולא האריך כן באחת מכל מקומות המסעים.
ורבינו שלמה כתב: שתים עשרה עינות מים – כנגד שנים עשר שבטים נזדמנו להם, ושבעים תמרים – כנגד שבעים זקנים. ולא ידעתי מהו הזימן הזה, אם במעשה הנסים נעשו שם באותה שעה. אבל ראיתי במכילתא: ר׳ אלעזר המודעי אומר, מיום שברא הקב״ה את עולמו ברא שם שנים עשר מבועין כנגד שנים עשר שבטי ישראל, ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים (מכילתא דרבי ישמעאל שמות ט״ו:כ״ז) . ויספר הכתוב זה כי חנו עליהם כל שבט על מבועו, והזקנים ישבו בצלם לשבח לאל עליהם שהכין להם כן בארץ ציה. ועוד לרבותינו במדרש של ר׳ נחוניא בן הקנה בכתוב הזה פירוש נפלא מאד ענינו.