נפתלי שבע רצון – שהיתה ארצו שבעה כל רצון יושביה. לשון רבינו שלמה.
והנכון: שהוא נמשך אל השם הנכבד. יאמר שבע ומלא רצון השם הנכבד וברכתו.
אבל במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה אמרו בכתוב הזה: אמר רבי אמורא, מאי דכתיב: ומלא ברכת י״י ים ודרום ירשה, כך אמר משה: אם תלך בחוקותי תירש העולם הבא שהוא נמשל לים, שנאמר: ורחבה מני ים (איוב י״א:ט׳) , והעולם הזה שהוא נמשל לדרום, שנאמר: כי ארץ הנגב נתתני (יהושע ט״ו:י״ט) , ומתרגמינן: ארעא דרומא. ומאי דכתיב: ירשה, רש היה לו לומר, אלא אפילו הקב״ה בכלל, והיינו ירשה. למה הדבר דומה, למלך שהיו לו שני אוצרות והקצה האחד מהם, לסוף ימים רבים אמר לבנו: טול מה שיש בשני האוצרות הללו, אמר הבן: שמא לא יתן לי מה שהקצה, אמר לו: טול הכל, והינו דכתיב: ים ודרום ירשה – ביה רש הכל נתון לך, ולואי תשמור דרכיו.
ועוד אמרו: ומלא ברכת י״י ים ודרום – ואין ים אלא תורה, שנאמר: ורחבה מני ים (איוב י״א:ט׳) , וכל המדרש שם. אם כן, יהיה סוד הכתוב: נפתלי שבע הרצון הממלא ברכת י״י, שהיא הים הכלולה בכל מן הכל, כענין שכתוב: כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א׳:ז׳) – והיא ביתו של מלך. משל למבקשים לראות את המלך, שואלים אנה ביתו של מלך, ואחר כך שואלים אנה המלך, וגם העולם הזה הנגוב והיבש מן הרצון יירש ביה. והמשכיל יבין.