ותלית אותו – רבותינו אמרו (משנה סנהדרין ו׳:ד׳) : כל הנסקלין – נתלין. ומה שאמר: כי קללת אלהים תלוי, זלזולו של מלך, שהאדם עשוי בדמות דיוקנו של מלך, וישראל בניו הם. משל לשני אחים דומין זה לזה וכו׳. לשון רבינו שלמה.
וכל הנסקלין נתלין דברי יחיד הם, והלכה כדברי חכמים: אינו נתלה אלא המגדף והעובד עבודה זרה. וזה טעם: כי קללת אלהים תלוי – שיאמרו: מפני מה זה תלוי, מפני שבירך את השם, או שעבד עבודה זרה פלונית, בכך וכך עבדה, וכך וכך אות ומופת ראה בה, והספור בה ובעבודתה יקרא קללה. או שהוא לשון זילזול כאשר הזכיר הרב, מן: והוא קללני קללה נמרצת (מלכים א ב׳:ח׳) , כי מקללים להם בניו (שמואל א ג׳:י״ג) – בוזים.
והמשל בשני האחים התאומים יש לו סוד, איננו כאשר חשב הרב בישראל שנקראו בנים למקום.
ועל דרך הפשט יאמר: כי יהיה באיש חטא גדול שראוי להמיתו עליו, ולתלותו על העץ לגודל חטאו, אף על פי כן לא תלין נבלתו על העץ, כי הארור מכל האדם והמקולל בהם הוא התלוי, אין בכל המיתות מיתה מנוולת ובזויה כמוה. ואין ראוי שנטמא הארץ ותהיה קללת האלהים בארץ הקדושה, כי שם צוה את הברכה חיים עד העולם (תהלים קל״ג:ג׳) . ולכן צוה יהושע: ויורידום מעל העצים (יהושע י׳:כ״ז) .
ועל דעתי, הענין בבני שאול המוקעים (שמואל ב כ״א) מפני שלא היו תלויין בבית דין של ישראל, ולא מיד ישראל כלל, אבל דוד נתנם לגבעונים לעשות בהם כרצונם, והם אשר הוקיעום ולא רצו לקברם לפרסם נקמתם מהם, והנשארים ישמעו וייראו. וכאשר נתך עליהם מים מן השמים, אז ידע דוד כי נמחל עונם, ונעתר אלהים לארץ כי פקד השם את הארץ במטר ויכלה הרעב, ואז צוה וקברו אותם עם אבותם, לכבוד המלכות, לא לחיובו כלל, שלא נצטוינו אלא שלא נטמא אנחנו הארץ במי שנתלה אותו. והנה השם לא רצה עוונם בתלייתם מיד להודיע כי י״י אוהב גרים, כדברי רבותינו (בבלי יבמות ע״ט.) .
ור׳ אברהם אמר: על דרך הפשט, כי אלהים פועל, והקללה תבוא אל המקום הקרוב מהתלוי. ויש לו סוד מודבק בנפש, על כן: ולא תטמא את אדמתך.
והנה, המלין תלוי על העץ עובר בלא תעשה ועשה. ורבותינו (ספרי דברים כ״א:כ״ג) ידרשו כן בכל המלין את מתו שלא לכבודו: מה עץ שהוא נוול אף כל שהוא נוול. והנה, לדעתם טעם: כי קללת אלהים תלוי לומר אף על פי שזה ראוי לנוולו לגודל חטאו, לא תעשה כן, כי קללת אלהים הוא. ועל המשל של שני האחין יהיה כל המלין בטעם הזה, וכן הקללה שהזכיר ר׳ אברהם ממנה יהיה בכל בית אשר שם מת, ועל כן יטמא: כל הבא אל האהל וכל אשר באהל (במדבר י״ט:י״ד) .