ושמתם את דברי אלה – אף לאחר שתגלו הוו מצויינין במצות, הניחו תפילין עשו מזוזה, כדי שלא יהו עליכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר: הציבי לך ציונים (ירמיהו ל״א:כ׳) . לשון רבינו שלמה.
וכבר כתבתי פירוש הענין הזה, כי המצות האלה חובת הגוף הם, ודינם בכל מקום כמו בארץ. אבל יש בו במדרש הזה סוד עמוק וכבר רמזתי ממנו (רמב״ן ויקרא י״ח:כ״ה) .
והנה החזיר במצות האלה תפילין ודברי תורה ומזוזה כאן פעם שנית לרמוז בהיקש הזה שנהיה חייבים בהם לאחר הגלות בחוצה לארץ, ומהם נלמוד לכל המצות שהם חובת הגוף שחיובן בכל מקום, ושנהיה פטורים בחוצה לארץ מחובת קרקע כגון תרומה ומעשרות. כך הוא נדרש בסיפרי (ספרי דברים י״א:י״ז) . וכונת המדרש מפני שסמך ושמתם אל ואבדתם (דברים י״א:י״ז) , אבל עיקר הכתוב בארץ, דכתיב: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה (דברים י״א:כ״א) , או יאמר: למען ירבו ימיכם (דברים י״א:כ״א) – שתשובו ותאריכו בה ימים לעולם.
ויתכן בדרך הפשט שבא להוסיף בכאן: לדבר בם, כי שם צוה ודברת אתה בם בשבתך בביתיך (דברים ו׳:ז׳) , וכאן אמר שנלמד אותם את בנינו עד שידברו בם הבנים בכל שעה. וכן הוסיף בכאן: ולמדתם אותם, כי ושננתם – שיספר להם המצות, וכאן עד שילמדו אותם וידעום ויבינו אותם וטעמיהם לדבר בם עמך בכל העתים. וכן הוסיף כאן: כימי השמים על הארץ (דברים י״א:כ״א) – שהוא לדור דורים, או הם השמים והארץ הראשונים וימי עולם. והמשכיל יבין.