לא כארץ מצרים היא – אלא טובה ממנה. ונאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים, שהיו אומרים: שמא לא נבא אל ארץ טובה ויפה כזאת. יכול בגנותה הכתוב מדבר, וכך אמר להם: לא כארץ מצרים היא, אלא רעה ממנה? תלמוד לומר: וחברון שבע שנים נבנתה (במדבר י״ג:כ״ב) – אדם אחד בנאן, דרך ארץ אדם בונה את הנאה, ואחר כך את הגרוע וכו׳. לשון רבינו שלמה מסיפרי (ספרי דברים י״א:י׳) . ועוד הביא מה שדרשו בגמרא במסכת כתובות (בבלי כתובות קי״ב.) בענין אחר: איפשר אדם בונה בית לבנו קטן, ואחר כך לבנו גדול, אלא שמבונה אחד משבעה בצוען.
ופשוטו של מקרא: בדרך האזהרות נאמר, שאמר להם: ושמרתם את כל המצוה וירשתם ארץ זבת חלב ודבש כי השם יתן מטר ארצכם בעתו והארץ תתן יבולה, אבל דעו לכם שאינה כארץ מצרים להשקות אותה ברגל מן היאורים ומן האגמים כגן הירק, רק היא ארץ הרים ובקעות ולמטר השמים תשתה מים, לא בענין אחר, וצריכה שידרוש אותה השם תמיד במטר, כי היא צמאה מאד צריכה מטר כל השנה. ואם תעברו על רצון השם ולא ידרוש אותה בגשמי רצון, הנה היא רעה מאד לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב בהריה. ויחזור ויפרש כל זה בפרשה השנייה: כי אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו (דברים י״א:י״ד) תמיד, ואם לא תשמעו ועצר את השמים, ואבדתם מהרה ברעב מעל הארץ (דברים י״א:י״ז) , שלא תוכלו לחיות בה בלא מטר. והנה הפרשה הזו תזהיר במנהגו של עולם, וממנה נלמוד כי אף על פי שהכל ברשותו, ונקל בעיני השם יתברך להאביד יושבי ארץ מצרים ולהוביש נהרותם ויאוריהם, אבל ארץ כנען תאבד יותר מהרה שלא יתן בה מטרות עזו. החולה צריך זכות ותפלה שירפאהו השם יותר מן הבריא שלא יביא עליו החולי, וכך המדה בעני ובעשיר ומאיר עיני שניהם י״י.
ומפני שאמר: ארץ אשר י״י אלהיך דורש אותה, והיה ראוי שיאמר: למטר השמים תשתה מים כאשר י״י אלהיך ידרוש אותה, יהיה מדרש רבותינו (ספרי דברים י״א:י״ב) נרמז בכתוב: והלא כל הארצות הוא דורש, שנאמר: להמטיר על ארץ לא איש (איוב ל״ח:כ״ו) , כביכול אינו דורש אלא אותה, ועל ידי אותה דרישה שדורש אותה דורש כל הארצות: תמיד עיני י״י אלהיך בה – לראות מה היא צריכה, ולחדש בה גזרות, עתים לטובה ועתים לרעה כולה כדאיתא במסכת ראש השנה (בבלי ר״ה י״ז:) .
ויש בו סוד עמוק כי הארץ הזאת נדרשת בכל והיא הכל, וכל הארצות מתפרנסות ממנה באמת.