ואברהם זקן בא בימים – חזר הכתוב לאמר כן להודיע הסבה שבעבורה השביע את עבדו. ואמר כי ראה עצמו זקן מאד, וחשב בלבו אם ישלח לארץ מולדתו, אולי טרם יחזור השליח ילך לו אל בית עולמו, ולכן השביע את עבדו אשר ילך יצחק אחרי עצתו, כי הוא המושל בכל אשר לו (בראשית כ״ד:ב׳) , שלא יקח לו אשה מבנות כנען.
ובבראשית רבה (בראשית רבה מ״ח:ט״ז) אמרו: כאן זקנה שיש בה לחלוחית, ולהלן זקנה שאין בה לחלוחית. ירצו לפרש כי באים בימים מתחילין בימי הזקנה, כי באים מורה על זמן עומד, כמו: הבאים בשערים האלה (ירמיהו ז׳:ב׳) . וכאן אמר שהיה זקן מאד, שכבר בא בימים, כמו: בא אחיך במרמה (בראשית כ״ז:ל״ה) .
ברך את אברהם בכל – בעושר ונכסים, וכבוד, ואורך ימים, ובנים, וזאת כל חמדת האדם (אבן עזרא בראשית כ״ד:א׳). והזכיר הכתוב זה לאמר שהיה שלם בכל, לא חסר דבר זולתי שיראה בנים לבניו שינחלו מעלתו וכבודו, ולכן התאוה לזה.
ולרבותינו בזה ענין נפלא, אמרו: (בבלי ב״ב ט״ז:) וי״י ברך את אברהם בכל – רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, רבי יהודה אומר בת היתה לו, אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה. דרש רבי מאיר שלא היתה לו בת לאברהם וזו לו לברכה, כי לא היה יכול להשיאה רק לבני כנען הארורים, ואם ישלחנה לארצו גם כן תעבוד שם עבודה זרה כמותם כי האשה ברשות בעלה, ואברהם לא ירצה שיצא זרעו כשר משרה חוצה לארץ, ואף כי יעבוד עבודה זרה. ורבי יהודה דרש כי בת היתה לו, דאפילו ברתא לא חסריה רחמנא (בבלי ב״ב קמ״א.) , והיא הברכה בכל, כי היה לו כל אשר יחמדו האנשים, [לא חסר דבר]. ובאו אחרים [והזכירו שם הבת.
ובאמת שאין הכונה לאחרים והמחלוקת להם עם רבי יהודה להודיע אותנו שם הבת הזאת בלבד, וחלילה להם שיוציאו ברכתו של אברהם שהיא גדולה וכללית לענין זה שיאמר הכתוב כי ברך אותו השם בבת אחת ששמה בכל. אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד,] ודרשו בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי בכל תרמוז על ענין גדול, והוא שיש בהקב״ה מדה שתקרא כל, מפני שהוא יסוד הכל, ובה נאמר: אני י״י עושה כל (ישעיהו מ״ד:כ״ד) , והוא שנאמר: ויתרון ארץ בכל היא (קהלת ה׳:ח׳) – יאמר כי יתרון הארץ וטובה הגדול השופע על כל באי עולם בעבור כי בכל היא, והיא המדה השמינית מי״ג מדות. ומדה אחרת תקרא בת נאצלת ממנה, ובה הוא מנהיג את הכל, והיא בית דינו של הקב״ה הנרמז במלת וי״י בכל מקום (בראשית רבה נ״א:ב׳) , והיא שנקראת כלה בספר שיר השירים בעבור שהיא כלולה מן הכל, והיא שחכמים מכנים את שמה כנסת ישראל במקומות רבים בעבור שהיא כניסת הכל.
והמדה הזאת היתה לאברהם כבת, כי הוא איש החסד ויתנהג בזו, ולכך אמרו אחרים כי אין הברכה הזאת שנתברך בכל רומזת על שהוליד בת משרה אשתו או שלא הוליד בת משרה אשתו, אבל היא אומרת ענין גדול שברך אותו במדה שהיא בתוך מדת הכל, ולכן תקרא גם היא כל, כלשון: כי שמי בקרבו (שמות כ״ג:כ״א) . והנה הוא מבורך בשמים ובארץ, ולכך אמר: בי״י אלהי השמים ואלהי הארץ (בראשית כ״ד:ג׳) .
והענין הזה נמצא לרבותינו רמוז בהגדות במקומות רבים כענין שאמרו במדרש חזית (שיר השירים רבה ג׳:י״א) : שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבי אליעזר ברבי יוסי: איפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו (שיר השירים ג׳:י״א) , אמר לו: הן, אמר לו: היאך, אמר לו: משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי והיה קורא אותה בתי, לא זז מחבבה עד שקראה אחותי, לא זז מחבבה עד שקורא אותה אמי, כך בתחלה חיבב הקב״ה את ישראל וקראן בתי, הדא הוא דכתיב: שמעי בת וראי (תהלים מ״ה:י״א) , לא זז מחבבן עד שקראן אחותי, שנאמר: פתחי לי אחותי רעיתי (שיר השירים ה׳:ב׳) , לא זז מחבבן עד שקראן אמי, שנאמר: הקשיבו אלי עמי ולאומי (ישעיהו נ״א:ד׳) – לאמי כתיב. עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו, אמר לו: אלו לא באתי אלא לשמוע דבר זה מפיך דיי.
ומבואר זה במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה, אמרו בפסוק: אני י״י עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי (ישעיהו מ״ד:כ״ד) – אני כשנטעתי אילן זה להשתעשע בו כל העולם, ורקעתי בו הכל, וקראתי שמו כל, שהכל תלוי בו והכל ממנו יוצא, והכל צריכין לו ובו צופין ולו מחכין, ומשם פורחין נשמות. לבדי הייתי כשעשיתי אותו, ולא יגדל עליו מלאך לאמר אני קדמתי לך, גם בעת שרקעתי ארצי שבה נטעתי ושרשתי אילן זה, ושמחתים ביחד ושמחתי בהם מי אתי שגליתי לו סודי זה. עד כאן.
ועוד שם מבואר: מאי ברוגז רחם תזכור (חבקוק ג׳:ב׳) – אמר בעת שחטאו לך בניך ותכעס עליהם, רחם תזכור. ומאי רחם תזכור, זכור אותו שאמר: ארחמך י״י חזקי (תהלים י״ח:ב׳) , ונתת לו המדה הזאת שהיא שכינתן של ישראל, וזכור בנו שירשה ונתת לו המדה הזאת שהיא שכינתן של ישראל, דכתיב: וי״י נתן חכמה לשלמה (מלכים א ה׳:כ״ו) , וזכור אביהם אברהם דכתיב: זרע אברהם אוהבי (ישעיהו מ״א:ח׳) , ובקרב שנים תודיע (חבקוק ג׳:ב׳) , ומהיכן היתה בת לאברהם, הן דכתיב: וי״י ברך את אברהם בכל, וכתיב: כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (ישעיהו מ״ג:ז׳) , ההיא ברכה היתה בתו או לא היתה אלא אמו, הן בתו היתה. משל למלך שהיה לו עבד שלם תמים לפניו ונסהו בכמה נסיונות ועמד בכולן, אמר המלך: מה אתן לעבד זה או מה אעשה לו, אלא אצונו לאחי הגדול ליעצו ולשמרו ולכבדו. חזר העבד עם אחיו הגדול ולמד מדותיו, אהבו האח וקראו אוהבי דכתיב: זרע אברהם אוהבי (ישעיהו מ״א:ח׳) . אמר: מה אתן לו או מה אעשה לו, הנה כלי נאה עשיתי ובו מרגליות נאות ואין כמותן והן סגולת המלכים, אתננה לו ויזכה במקומי, הדא הוא דכתיב: וי״י ברך את אברהם בכל. עד כאן.
ואם תבין מה שכתבתי תבין מאמר הנשים הארורות שאמרו: ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסכים חסרנו כל (ירמיהו מ״ד:י״ח) ולמה נכתבה המלה חסרת האל״ף, ותשכיל ותבין דברים רבים סתומים בתורה ובמקרא, ואלו ידע זה המתהדר בסודותיו תאלמנה שפתיו מהלעיג על דברי רבותינו, ולכן כתבתי זה לסכור פי הדוברים על הצדיקים עתק.