ואמר: ולא תתורו אחרי לבבכם – להזהיר ממנה שלא יטעו בה. וזו היא שדרשו רבותינו (ספרי במדבר ט״ו:ל״ט) : אחרי לבבכם – זו המינות, אשר אתם זונים – זו עבודה זרה, שלא יהרהרו מן התכלת במינות או בעבודה זרה, אבל יהיה לכם הכל לציצית, וראיתם אותו וזכרתם. ואמרו: ואחרי עיניכם – זו זנות, כענין שכתוב: ואנכי היודע ועד נאם י״י (ירמיהו כ״ט:כ״ג) . והמשכיל יבין. ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה בפסוק: ויתרון ארץ בכל היא (קהלת ה׳:ח׳) – ומאי ניהו ארץ דנחצבה ממנו שמים והיא כסאו של הקב״ה, והיא אבן יקרה, והיא ים החכמה, וכנגדה תכלת בטלית ציצית, דאמר רבי מאיר מה נשתנה תכלת וכו׳.