הלכות קידוש החודש פרק ה׳ לערנט אויס די צוויי חלקים אין קידוש החודש: ראיה און חשבון. דער רמב״ם מסביר אז בזמן שהיה סנהדרין האט מען מקדש געווען על פי ראיה, אבער בזמן הזה גייט מען לויט א פיקסירטן חשבון וואס איז הלכה למשה מסיני. די פרק באהאנדלט אויך די גאנצע ענין פון יום טוב שני של גלויות – פארוואס מ׳האט עס אנגעהויבן, וויאזוי ס׳ארבעט היינט, און די מחלוקת ראשונים צווישן דעם רמב״ם און רמב״ן וועגן די נאטור פון דעם מנהג.
⏱️ Chapters
(00:00) הקדמה: צוויי חלקים אין קידוש החודש
(06:40) הלכה א׳: קידוש החודש און עיבור השנה נאר דורך סנהדרין
(09:30) הלכה ב׳ (המשך) – קידוש החודש על פי ראיה דארף סנהדרין
(11:58) דער רמב"ן׳ס השגה אויף דעם רמב"ם
(14:03) הלכה ב׳ – בזמן שאין סנהדרין: קידוש על פי חשבון
(17:29) דער רמב"ן׳ס קשיא אויף דעם רמב"ם וועגן חשבון
(18:01) דריי שיטות וועגן דעם חשבון
(56:08) שיטת הרמב"ם: החשבון הוא הלכה למשה מסיני
(1:09:10) שיטת הרמב"ן: הלל הזקן האט מקדש געווען אלע חדשים מראש
(1:16:47) הלכה ה: ומאימתי התחילו כל ישראל לחשב בחשבון זה
(1:17:47) הלכה ג — בזמן הזה: יום טוב שני על פי חשבון
(1:18:24) דער רמב"ם׳ס חילוק — נישט געאגראפיע נאר מציאות
(1:19:24) סיום פרק ה׳