יש לי פירוש חדש לסוד דיני הבינה והמתקתם.
כל מתבונן רוצה לחוקק חוקים, כלומר לחשוב מה הם החוקים המכריחים את העולם להיות כפי שהוא.
בהקשר של מדע האדם, הרצון זה מוביל תיכף מיד אל הדין המסיר את תקוות האדם ואת שאיפתו לטוב. ומיד שרוצה האדם להבין את עצמו כמה שטנים מתאספים עליו זה אומר במזל נולדת וכן תהיה וזה אומר האמא שלך וכו' וזה אומר הפילוסופיה מכריחה שאין חופש רצון וכו'.
ובאמת הרצון למצוא סדר בעולם הוא רצון טוב, והבינה עיקרה שמחה והארה גדולה, שאין האדם אלא לנשמת הדעת. אלא שדינים מתערים ממנה כי הדעת מזוהה עם החוקתיות המוכרחת.
ולכן צריכים לתקוע בשופר היינו להתבונן כיצד באמת הבינה מוציאה קול. ואז אפשר להתבונן בנקל שאע"פ שיש סדר בעולם וכן באדם, אין הסדר הזה סדר מכריח אלא סדר מאפשר. כמו שכל מי שיש לו רעיון יכול להוציאו בכמה קולות שונים בשברים תקיעה תרועה ואין היותם נובעים מרעיון אחד מכריח את דרך הביטוי ( כך ניתן להבין לכל סדר העולם שיש בו פשר ומובן אבל לאו דווקא חוקים חמורים מכריחים.
ולא תאמר לפי שאין חוק מכריח נמצא העולם תוהו ובוהו, שזו עוד דין גרוע מן הראשון נובע מן הבינה, אלא יש סדר והסדר נמצא בידינו לסדרו כפי הרצון הטוב.
(אלא היחס כמו בין חומר לצורה, שהחומר מאפשר צורות רבות והוא שורשם במובן זה אבל אינם נובעים מהם, ולא כל מי שיודע את האם יודע בדרך ממילא את הבנים אע"פ שכל מי שיודע את הבנים יודע את האם).