נר א דחנוכה תשע”ו

כך, ככל שאנחנו מתעלים אנחנו מבררים יותר ויותר את נקודת האור, לילה ראשון מדליק אור הרבה שמונה נרות, משמתעלה מעט מבין שזה מיותר, מצמצם ומרכז את האור לשבע. מתעלה יותר מנקה ומרכז ומצמצם עד לאחת. מתעלה יותר מבין שגם זה יותר מדי, הכלום הוא האור הנקי המבורר. וזאת חנוכה, אחרי שפוחת והולך עד לאפס ואין.

—

והנה יש בחנוכה מלחמה והארה, נצח והוד, בעלי פולמוס אוהבים לדבר על מלחמה עם יונים חכמה ותרבות וכו’, בעלי הארה אוהבים לדבר על אור הנרות ואינם מתעכבים על המלחמה אלא על המנוחה, חנו כה. אמנם אמרו בזוהר אין אור הנר מאיר אלא מתוך מלה גסה. כאשר אין הנר דוחק אלא מתוך פתילה ושמן. בשני דרכים מגיעים אל נקיות האור הראשון. מלחמה בראשונה ומנוחה באחרונה.

יש צדיק גמור מעיקרא שכל ימיו יושב ומברר מילותיו אחת לאחת עד שמגיע לאפס. ויש בינוני בלשון התניא שהוא האדם האמיתי היושב כל ימיו בין פתחי האור והחושך, אין ביכולתו לנקות את הארתו אלא בדרך נסיון וצירוף.

נכנסו יוונים להיכל וטמאו כל השמנים, הרי עשו המנגדים את עבודת הבירור, הרסו את כל השמנים החיצונים אלה המוסיפים יותר אש מאור, והנה ביד השונא היצר הרע מלה גסה הופקד הבערת מה שאינו, נכנסו כהנים להיכל וממילא לא מצאו אלא פך אחד של שמן שנשאר מן האור הראשון הנקי. הרי הואר האור מתוך מילה גסה. כאשר החורבן פינה את ההיכל מן המיותר והמבלבל והשאיר פך אחד לחנוכה.

—
בית שמאי ממידת הדין הגיעו, היינו משורש החושך הראשון, מאז שצמצם את עצמו ונשאר מקום פנוי. והיתה דינם לחתור בקנאות אל טהרה קיצונית, כאשר הצמצום מקום להשרות עליו את האור, ככתוב ישת חושך סתרו סביבותיו סכתו. וזהו שאמרו כנגד פרי החג של סוכות שגם הם מתמעטים והולכים, עד שמגיעים אל האחד הראשון של שמיני עצרת כדי שאהנה מכם אני ואתם.

בלשון חז”ל כינו את הריבוי החיצוני הנצרך לבירור אומות העולם, אמרו שבעים פרים כנגד שבעים אומות. אבל מתוך החתירה הקנאית לטהרה של חנוכה למדנו שאין שורש הדבר האומה אלא הנשמה, דיברו על יונים וכיוונו על יהודים מתייוונים. באו בעלי מידת הדין שגם שם ישראל אינו כדאי להם, כיוסף שאמר על אחיו שאינם מישראל, וגילו על החוץ עצמו שאין סוף דבר ישראל אלא האוחז בעבודה נקיה לאחת. כי אתם המעט מכל העמים. מכל העמים המעט זה אתם, איפה שתמצא נקיות מעט אחד שם כהן שם נר בית המקדש.