במדבר פרק ח (תורגם אוטומטית)

במדבר פרק ח: הדלקת המנורה וטהרת הלויים

הקדמה: ספר הנספחים

אז אנחנו קוראים היום את במדבר פרק ח, ואני מניח שזהו עוד נספח אחד לסיפור חנוכת המשכן ובמיוחד חנוכת הלויים סביבו, הכהנים, הלויים, כל העניין הזה. אני מניח שאמרתי את המילה “נספח” פעמים רבות, אבל נראה לי שבמובן מסוים כל ספר במדבר הוא ספר הנספחים לסיפורים קודמים, ובמיוחד לסיפור המשכן והכהנים שנדון בספר ויקרא.

מצוות העלאת הנרות

בעיית החזרה

אז ככה, הדבר הראשון שיש לנו כאן הוא מצווה. מיסגרתי את זה כאן כמצווה. אני לא לגמרי בטוח שזו המסגרת הטובה ביותר או הנכונה ביותר לעניין. ייתכן שצריך לראות את זה יותר כחלק מהסיפור, כלומר חלק מסיפור החנוכה, אבל זה בהחלט נאמר במובן של מצווה, וזו המצווה על, או כפי שנקרא כאן, העלאת הנרות על המנורה. כך זה נאמר כאן.

עכשיו, זו מצווה שכבר נאמרה פעמים רבות, לפחות שלוש פעמים. הרמב”ן כאן מתאמץ להסביר איך יש משהו שנוסף בכל פעם, שיש כאן משהו שנוסף שלא היה לנו בפרקים קודמים של אותו דבר. זה פחות משכנע אותי למה, או במילים אחרות, גם אם יש משהו שנוסף, עדיין צריך להסביר למה זה נוסף כאן שוב. אז למה זה מפוצל כל כך? אמרנו את אותו דבר, כסותה עד, שזה צריך להיות על המנורה, ששבעת הנרות צריכים להיות לכיוון האמצע או משהו כזה. בסדר, אבל למה?

הקשר לסיפור החנוכה

ונראה שהסיבה דומה לסיבה לכך שכל הסיפורים האלה חתוכים בצורה שדיברנו עליה, שראינו, והיא שנראה שבמובן מסוים זה שייך לסיפור החנוכה, העלאת המנורה. כמובן יש מדרשים מפורסמים שדנים בזה בכמה דרכים, אבל נראה שזה מה שקורה כאן. יש דרך כלשהי שבה זה המשך של החנוכה, בדיוק כמו שהנשיאים הביאו את מתנותיהם ותהליכים אחרים של החנוכה התרחשו. יש גם את מצוות הדלקת המנורה, או העלאת הנרות על המנורה, שהיא איכשהו חלק מזה. לא לגמרי ברור איך זה חלק מזה, אבל נראה שזה הסיפור.

הבנת המבנה: מנורה מול נרות

אז יש מצווה, ה’ מדבר אל משה, אמור לאהרן לעשות כך, וכך זה ממוסגר. כשהוא מעלה את הנרות, זה צריך להיות אל מול פני המנורה. מה בדיוק זה אומר גם לא לגמרי ברור. נראה שזו מצווה על מבנה המנורה, אז רק כדי להיות ברורים לגמרי, זה לדעתי מוסכם — יש מנורה. מנורה היא כלי, סוג של כלי, שיש לו את הקנים כפי שכולם מכירים, וזה נקרא המנורה. זה הכלי שמחזיק את הנרות.

עכשיו, המנורה היא לא מה שבו ישירות האורות, השמן עם הפתילות, הנר, האש דולקת. על גבי המנורה יש משהו שנקרא כאן נרות, שהם מנורות קטנות, ובאותם נרות שמים שמן ושמים פתילה ומדליקים. אז העבודה, עבודת הדלקת המנורה היא באמת עבודת העלאת הנרות על מחזיק הנרות הזה, נכון? זו מנורה, היא מחזיקה את הנרות, היא לא — הנרות לא הולכים ישירות וזה לא כאילו יש כוס בראשם שבה שמים את השמן.

עכשיו, כמו שאנחנו עושים במנורות שלנו, לפעמים אנשים מתלוננים על זה, ששמים, כשיש לנו מנורה בחנוכה, כולם בדרך כלל שמים כוסית ובתוכה השמן, אבל זו בעצם הדרך המקורית לעשות את זה, זה לא ישירות בתוך — המנורה היא כלי שמחזיק את הנר, שהוא השמן והפתילה וכל זה.

המצווה הספציפית וקיומה

אז זו המצווה, והמצווה נראית שהיא בדיוק זה, החיבור של הנרות אל פני המנורה, וזה מתפרש אם זה צריך להיות מוטה לכיוון הקדמי או האמצע או הפנים, תלוי גם איך אתה מדמיין בדיוק את המנורה, לא לגמרי ברור לי מה הפשט של זה, ולאף אחד אני חושב, אבל בכל מקרה, זו המצווה על, זה על הדבר הספציפי הזה, על חיבור הנרות למנורה.

ואז כמו במצוות רבות, יש גם את הדיווח על קיום המצווה, זה כמו, שוב, איך כל הסיפורים האלה בנויים, וַיַּעַשׂ כֵּן, ובדיוק את זה, הוא שם את הנרות אל מול פני המנורה כפי שה’ אמר לו.

עשיית המנורה

ועכשיו אנחנו מקבלים מעין סיום לעניין הזה, שלא רק מדבר על הנרות שהועלו על המנורה, אלא גם על המנורה עצמה שנוצרה, שנעשתה, בצורה הנכונה, בדרך שה’ אמר. כמובן, זה לא באמת מוסיף משהו, אנחנו כבר יודעים את זה מסוף פרשת פקודי, מויקהל, שכל הכלים, הכל נעשה כאשר ציווה ה’.

נראה שוב שזה קשור לרעיון הזה שאיכשהו, מכיוון שהמנורה היא כלי מעניין, היא כלי מעניין, יש חלק ממנה שבמובן מסוים מתפרק, נכון? חלק גדול מכל הסיפור הזה הוא איך דברים מתפרקים כשנוסעים, נכון? יש לנו את הארון, ואז את בדי הארון, שזו הדרך שבה נוסעים, וכן הלאה. כנראה שהמנורה כל לילה במובן מסוים מתפרקת, כי הנרות הם החלק העיקרי שעושה את האור, וכאן יש לנו את הדבר הזה שמחבר אותם.

אז באותה דרך, צריך לחזור על כך שהמנורה נעשתה בצורה מסוימת, ולחבר את זה לסיפור הדלקת המנורה. ככה אני חושב שאפשר להבין מה שנאמר כאן, ולכן זה חוזר. יצירת, עשיית המנורה — תוודא שזה חתיכה אחת של זהב, לפחות כך רש”י מפרש, מירכה עד פרחה, אז כל, מהחלקים הגדולים עד החלק הקטן, זה מה שזה אומר, כמו הפרטים הגדולים, הפרטים הקטנים, כאשר הראה ה’, כך עשה את המנורה.

אז שוב, אותו רעיון, יש ציווי ומעשה שמתאימים, יש סימטריה, תמיד יש את הסימטריה הזו בין המצווה לעשייה, אבל הנקודה כאן היא שהסימטריה הולכת עד סוף העשייה. אז זו המצווה כאן, המצווה האחרונה שייכת לשם, ואולי אפשר לומר שזה לא באמת צריך להיות סדרת מצוות, אלא שייך לחנוכת הבית.

טהרת וחנוכת הלויים

הקשר ומיקום

עכשיו יש לנו עוד נספח אחד, שהוא באמת נספח למשהו שכבר התחלנו לדבר עליו בפרקים קודמים, ואני חושב שזה קצת לא במקום, זה כנראה היה צריך לקרות לפני הלויים, לפני שהנשיאים עשו את החנוכה שלהם, אז זה באמת נספח לאיך שהלויים הוקדשו וקיבלו את התפקיד והמקום לעשות את העבודה, ובמיוחד איך הם החליפו את הבכורות.

כבר למדנו קודם איך הבכורות נלקחו, איך הלויים נלקחו במקום הבכורות, והיה פדיון של הבכורות העודפים בחמישה שקלים, וכאן אנחנו רואים את התהליך של איך הלויים, גופם ספציפית, טוהרו כדי להפוך ללויים.

למה הלויים צריכים טהרה

אז יש תהליך הזה, בניגוד לכהנים, לכהנים יש משיחה, אבל בניגוד לכהנים, שלפחות נראה שהם לא צריכים להיטהר, יש כמובן קרבנות מילואים, אולי גם זה קשור לטהרת הכהנים, אבל הלויים מאוד ספציפית בגלל שנאמר שהם מחליפים משהו, אז הם לא היו מיועדים מלכתחילה להיות הלויים. הלויים הם איכשהו השליחים, הם התחליף של כל הבכורות, של כל ישראל שצריכים עכשיו לתפוס את מקומם לעשות את העבודה, אז יש תהליך מאוד ספציפי שמתאר את זה, וזה שאר הפרק הזה שמתאר את התהליך, ושוב, יש את המצווה והעשייה, נכון? אז יש לנו את המצווה, והמצווה היא כך.

תהליך הטהרה בשלושה שלבים

ה’ אומר למשה, קח את הלויים וטהר אותם עם חטאת ישראל, והוא אומר, איך בדיוק, מה תעשה כדי לטהר אותם?

הדבר הראשון הוא, תזה עליהם מי חטאת, כלומר, מי חטאת שוב זה משהו שאנחנו עדיין לא יודעים מה זה בסדר התורה, זה נאמר רק בפרשת חוקת מה זה, אנחנו יודעים שזו הפרה אדומה, אבל כתוב, הזה עליהם מי חטאת, זה לטהר אותם מטומאת מת, כפי שנלמד שם.

הדבר השני הוא, העביר תער על כל בשרם, כלומר, גלח את כל שערם, וכפי שלמדנו בסיפור הנזיר, נראה שגם זה היה תהליך של טהרה.

הדבר השלישי הוא, כיבסו את בגדיהם, אז אני מניח שמי חטאת זה רחיצת גופם, אבל גם כיבסו את בגדיהם, כמובן אנחנו מפרשים את זה כטבילה במקווה, אבל הכוונה, פשוט להבין שזה תהליך של טהרה, וזה יטהר אותם, את גופם.

קרבנות הטהרה

ואז, בנוסף לזה, יש כמו קרבן שקשור לטהרה, אז הם לוקחים פר לעולה, ופר שני לחטאת, וזו הדרך הסטנדרטית כשעושים טהרה, תמיד עולה וחטאת, עם המנחה שלהם, וזה יהיה קרבן הטהרה.

טקס ההעברה: הלויים כקרבן

עכשיו, יש גם פעולה של טהרה, כמו פעילות, כמו טקס, של מעין מסירת הלויים מהעם. אז מה שעושים זה, מביאים את הלויים לפני אוהל מועד, מאספים את כל העם, והעם עושה סמיכה על הלויים, אז הלויים עצמם הם כמעין קרבן, בדיוק כמו שכשאדם מביא קרבן הוא עושה סמיכה עליו, וזה, במובן מסוים, כמו העברת האחריות, או הקדושה, מהאדם לקרבן, וכך גם הלויים, הם כמעין הקרבן שהבכורות, או היהודים, מביאים למשכן, לעבוד במקומם.

אז בני ישראל עושים סמיכה על הלויים, ואז, בדיוק כמו קרבנות רבים, במיוחד אלה שלא מקריבים על המזבח, עושים תנופה, מרימים אותם, כמו מרימים אותם סמלית לה’, באותה דרך, אהרן כאן יעשה תנופה על הלויים, להרים את הלויים, להביא אותם סמלית לה’, ואז, אז הם מוקדשים, והם חלק מהעבודה.

קרבנות הלויים עצמם

אז, הלויים יביאו את קרבנותיהם, הלויים הם הקרבן של היהודים, הלויים עצמם מביאים קרבנות, שני הפרים האלה, אז הסמיכה על הפרים, ואז הכהנים יעשו את העבודה, יעשו אותם חטאת.

התנופה השנייה

ואז, כתוב שוב, אני חושב, אני לא בטוח אם זו חזרה או לא, כתוב שוב, תעמיד את הלויים, תציג, העמדת הלויים, כלומר משהו כמו שתציג את הלויים לפני אהרן ובניו, עושים תנופה, שזו אולי תנופה נוספת, לפי רש”י ומפרשים אחרים, אז התנופה הראשונה הייתה כמו מסירה שלהם מהיהודים, השנייה היא שהכהנים יקבלו אותם, וזה יבדיל את הלויים מהיהודים, ואחרי כל זה, הם יבואו לעשות את עבודת אוהל מועד, והם יהיו מטוהרים ויעברו תנופה, אז שוב, חזרה שוב, אולי הפעם השלישית היא כבר חזרה נוספת, אבל בכל מקרה, כלומר, אז זה יקרה, זה ייכנס לתוקף, הם יהפכו ללויים.

הנימוק התיאולוגי: ההחלפה הכפולה

והפסוק חוזר על הסיבה לכל זה, שכבר הייתה לנו, כי הלויים ניתנים לכהנים, למשכן, מהיהודים, במקום, בתחליף לבכורות, שניתנו לה’ כאשר הרג את כל הבכורות, אז יש כמו החלפה כפולה הזו שמתרחשת, ה’ החליף את בכורות ישראל בבכורות מצרים, כולם שלו, ולכן הם הופכים לשלו, ואז

גיל השירות של הלויים

עכשיו יש עוד מצווה אחת על הלויים, והיא גיל שירותם. אז זכרו שהיו לנו גילאים שונים — גיל ישראל שנספרים מגיל עשרים ומעלה במפקד, שפירשנו כגילאים שבהם הם עובדים, שזה כשהם יוצאים לצבא. ועכשיו יש לנו את אותו לשון לגבי הלויים, לגילאים שבהם הם יהפכו לחלק מצבא העבודה. אז שוב הצבא — צבא זה משהו כמו צבא, לא בהכרח צבא למלחמה, אלא גוף מאורגן, כמו לעבודה או משהו כזה.

וזה נותן את הגילאים שלהם. אז זה נותן את הגיל מ-25 עד 50. מגיל 25 הם מתחילים לעבוד, ומגיל 50 הם פורשים — הם מפסיקים לעשות את העבודה.

המשך שירות אחרי פרישה

אבל כתוב, כלומר, הם עדיין יכולים לשמור, הם עדיין יכולים לצפות. זכרו שהתפקיד העיקרי של הלויים הוא לעשות את המשמרת הזו. הם שומרים, כמו שהם ממש שומרים, או שומרים על ידי הוראה ועל ידי וידוא שאף אחד שאינו מורשה לא נכנס למקדש וכן הלאה. אז הם שומרים ועדיין עושים, אבל שאר העבודה, שדיברנו עליה — עבודת משא, נכון, נשיאת המשכן, שצריך כוח בשביל זה — אחרי גיל 50 הם לא יכולים לעשות את זה.

סיכום

אז זו עבודת הלויים, וזה סוף סיפור חנוכת הלויים.