יש כמה סיפורים (על רש"ש, ועל הרבי מלובלין, ועוד) איך יש יחוד אחד שאם מכוונים אותו מביאים את המשיח, ואיך ניסו או נמנעו מלייחד אותו עד כה. והייתי תוהה כי בדרך כלל בסיפורים הללו מי שמבין יודע בדיוק מה צריך לייחד ומה חסר בסיפור אבל לא יכולתי לצרף בליבי מה יכול להיות היחוד המביא את המשיח, אם לא משהו פשוט וכולל כזה של להעלות כל הבירורים ולעשות יחוד כולל.
ונרדמתי וחלמתי איך השם וכל כינוייו היו מונחים בארון. והיינו שאין נשאר לנו רק העיצורים של השם המפורש אבל הניקוד שלו אינו ידוע, ולכן אי אפשר להגות אותו או לפעול בו כלום. אבל הוא היה כתוב על טס אחד בארון. וכאשר נגנז הארון ממילא ברגע אחד נאבד הכח ונחשך העולם, ועד התחלת הזמן הנקרא דארק אייגס עוד היו כמה שידעו איך ועל ידי זה היה קצת אור סעולם אבל שוב נגנב הטס הזה והיה מונח בתוך קתדרלה אחת לאורך כל ימות הזמן החשוך ולא ידע בו איש. עד שהתעורר מקובל אחד ומסר את נפשו לחפש במרתף של אותה הקתדרלה, אבל כאשר מצא את הדף לא ידע עדיין כיצד להשתמש בו כי היה מטושטש מרוב הזמן. ובכל זאת מעצם גילויו לאוויר העולם הותחל הרנסנס.
ואז חשבו חכמי הקבלה של הרנסנס כפי המתאים להם ואמרו הרי סך הכל ישנם רק עשרה ניקודים, כמה אופציות יכולים להיות בכלל לנקד את השם. אמרו ניקח לנו כמה ימים ונגיד את השם בכל צירוף ניקוד אפשרי, וברגע שיקרה לנו משהו נדע שזהו הניקוד הנכון. הלכו ועשו והתחילו להגיד את השם בכל צירוף של ניקוד אפשרי, והרושם של זה עדיין נמצא בספר שיעור קומה של רמ"ק שבו רשם 620 אופציות של הגיית השם בפירוט, ואיכשהו עדיין לא נמסר לנו איזה מהם הוא המפורש, אבל בינכה ובינכה השתנה העולם אלף פעמים בגלל מה שהוזכר ונרשם בין כל הצירופים.