סיכום השיעור 📋
תורת הבעש״ט: להסתכל על העולם דרך התורה
א. עולם הזה ועולם הבא — האיזון של החיים
היסוד
אדם צריך להיות לו שניהם — עולם הזה וגם עולם הבא. יש שני סוגי אנשים שטועים:
1. עם הארץ — הוא עוסק בישובו של עולם, בדרך ארץ. יש לו אישה וילדים, פרנסה, חיים טובים. יש לו עולם הזה בלי עולם הבא.
2. איש הישיבה שלומד אבל לא חי — הוא לא מתוועד, הוא לא אוכל, הוא לא שותה, הוא לא מקיים. אין לו כסף, אין לו חיים טובים. אם גם אין לו תענוג רוחני — אין לו לא עולם הזה ולא עולם הבא. זו שטות.
החידוש העיקרי — התורה נעשתה לחיים טובים
כאשר מקיימים את התורה (לא רק לומדים עליה), יש חיים טובים בעולם הזה גם כן — “למען תחיה וארכת ימים” — תחיה בעולם הזה, וארכת ימים לעולם הבא.
המשל של ר׳ שמואל מונקעס
כאשר בעל התניא נלקח למאסר, אמר ר׳ שמואל מונקעס: או שהרבי הוא רבי — אז הוא צריך לשחרר את עצמו. או שהוא לא רבי — אז מגיע לו, כי הוא לקח מכל כך הרבה יהודים את עולם הזה.
הנמשל: אסור לומר לאדם שעולם הזה רע, אלא אם כן נותנים לו משהו טוב יותר במקום. אם אפשר לספק משהו במקום — זה מחיה. אם לא — רק השפלנו את האדם.
ביקורת על בעלי דרשנים
הרבה דרשנים מדברים כל הזמן: “עולם הזה הוא כלום, אסור לאהוב תאוות.” אבל:
– למעשה כולם עדיין אוהבים תאוות — אפילו הדרשן עצמו
– האדם נשאר בלי שני העולמות: הכוגל שהוא אוכל הוא מרגיש אשם בו (לא עולם הזה), ותענוג רוחני גם אין לו (לא עולם הבא)
– הוא לא יודע מה זה תענוג רוחני — הוא צריך להרגיש את זה, קצת לימוד, קצת הבנה
—
ב. תענוג רוחני, עובד מאהבה, ועבודה בטעם
תענוג רוחני הוא דבר ממשי
יש אנשים שיש להם תענוג מלימוד ותפילה, ללא קשר לאמונה. כל אדם שטעם פעם תענוג רוחני — יודע שזה טוב יותר מתענוגים גשמיים. לא שהוא לא עושה עבירות — הוא יכול להיכשל, יש לו גוף. אבל אם שואלים אותו איזה יותר טעים, זה פשוט.
עובד מאהבה פירושו עובד בתענוג
עובד מאהבה פירושו: הוא אוהב את זה. לא רק מאהבת ה׳, אלא הוא היה עושה את זה אפילו בלי מתן תורה, כי זה הגיוני לו. הוא רואה שזה טוב. המילה “טוב” רחבה: טוב בהבנה, טוב בהרגשה, טוב בשיפור החיים.
במצוות מעשיות זה יותר קשה — חלק המעשה לא תמיד הוא חלק התענוג.
אמונה מול הבנה — האם צריך אמונה לטעם?
שאלת המפתח: האם צריך אמונה כדי לטעום את הטעם של שבת (או מצוות אחרות)?
תשובה: אם מבינים מה זה אלוקות — חיות, שורש השורשים, מקור המקורות, סיבה ראשונה — לא צריך אמונה, זה באמת כך, זה דבר פיזי. אמונה אומרים רק כשלא מבינים.
שני כיוונים לטעם
הדרך הרגילה: מתחילים באמונה (כתוב בספרים הקדושים ששבת קדושה), ומזה בא הטעם.
אבל זו לא הדרך היחידה. יכול להיות להפך — מישהו שמעולם לא שמע על חומש, פוגש את השבת, טועם את הטעם, ואומר: “אה, זה בא מהספר חומש? ספר יפה מאוד!”
—
ג. שבת — על פי חסידות מול על פי הלכה
על פי הלכה
לשבת יש הלכות ספציפיות — לא להוציא עצמות מדג, וכו׳.
על פי חסידות
שבת פירושה “לחודא אודי” (לשיר לקב״ה) — כל המצב: מקוה, בגדים יפים, שטריימל, שקט, ניגונים, גפילטע פיש, אווירה מרוממת. המצב אינו מצווה על פי גדר הלכה, אבל על פי פנימיות זה העיקר — “ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם”, קדושת השבת, דביקות.
רמות של “טוב” בשבת
– טוב לאדם עצמו — נח, מניח, עונג שבת, כבוד שבת
– טוב להתאסף — עם אישה, עם יהודים אחרים, מתוועדים ביחד
– טוב בדביקות — במובן העמוק ביותר מבינים את ה׳ טוב יותר, מרגישים עולמות עליונים שפתוחים בשבת
אפילו “למען ינוח שורך וחמורך” — הקב״ה הכניס טוב בכל הרמות, כי הוא טוב.
דיון
מחלוקת ר׳ דוד לנדא עם חסידים: האם שבת היא “לחודא אודי” או “מחיה למתים.”
—
ד. שמירה ופנימיות — שומר הפתח
היסוד
שמירה (כמו שמירת עיניים, ציצית) רלוונטית רק כשיש משהו בפנים לשמור עליו. אם לאדם אין טעם פנימי אמיתי בשבת או ביהדות, על מה שמים שומר? השומר צריך משהו לשמור.
יראת העונש כשומר הפתח
אפילו אחרי בניית בית מדרש יפה של עבודה פנימית, עדיין יכולות להיכנס “חיות רעות” מבחוץ. יראת העונש היא שומר הפתח — לא סתירה לעבודה מאהבה, אלא שמירה נחוצה כל זמן שלאדם יש גוף. אפילו צדיק צריך שמירה, אף שאין לו אותה משיכה כמו אדם פשוט.
ציצית כדוגמה
ציצית — “למען תזכרו את כל מצותי” — זו שמירה על מה שכבר יש בפנים. פירושים שונים: כמו חותם של עבדים, קבלת עול מלכות שמים, אות.
למי שאין לו את הפנימיות
הוא צריך קודם חינוך — צריך להראות לו שיש מציאות. זו העבודה של צדיקים — להיות דוגמה חיה של יהדות. קשה מאוד להראות לאחרים דברים פנימיים — לכן צריך רבי שינסה להוציא את זה.
—
ה. תורת הבעש״ט: “צוהר תעשה לתיבה”
תורת הבעש״ט (מקור: אור המאיר בשם הבעש״ט)
“צוהר תעשה לתיבה” — רש״י מביא מחלוקת: “צוהר” פירושו או חלון או מאור.
פירוש הבעש״ט: “צוהר” פירושו חלון באותיות/תיבה — דרך זה אפשר לראות מכאן את כל העולם. זה כיוון הפוך — לא מאירים את העולם מלמעלה, אלא רואים החוצה דרך התורה אל העולם.
יהודים אחרים שמעו מהבעש״ט שצריך להאיר את העולם דרך הדיבור — אופנים שונים של האירה.
התכלית היא להאיר את העולם — אדם לא יכול לומר שהוא לא בעולם.
החידוש — להסתכל דרך התורה על העולם
החכמה הגדולה יותר היא לא רק לראות שהכל כבר קיים בתורה (זה החלק “סגולה”, וזה לא כל כך קשה). הענין העמוק יותר הוא שדרך התורה מסתכלים על העולם — כמו זכוכית צבעונית שצובעת את כל מה שרואים דרכה. העולם נעשה “צבוע” דרך התורה, ואז אפשר לתקן.
הצד המעשי — איך?
להצטמצם באותיות התורה והתפילה — זה יוצר דביקות, מסגרת. ומזה עושים חלון — מסתכלים על העולם לא ישירות, אלא דרך האספקלריא של תורה ותפילה.
דיון: להתפלל עם חלון
קושיא: בשולחן ערוך כתוב שצריך להתפלל “עיניו למטה וליבו למעלה” ואסור להתפלל כנגד חלון — אבל גם שצריך להתפלל בחדר עם חלון (כמו דניאל). אם לא מסתכלים החוצה, מה התכלית של חלון?
מקבילה — רבי פנחס מקוריץ: הוא שאל: אסור להפסיק דיבור מתפילין (צריך לזכור כל הזמן), אבל בשעת תפילה צריך כוונה על המילים. איך אפשר שניהם? עצתו: מדמים שהתפילה עולה דרך התפילין — התפילין הן כמו אנטנה. כך שניהם מתאחדים בציור אחד.
—
ו. רוח הקודש, ראיית הצדיק, ו״אין כפייה ברוחניות”
אם צדיק רואה את כל העולם — למה הוא רוצה בזה?
קושיא: אם צדיק יכול לראות מסוף העולם ועד סופו, הרי הוא רואה גם הרבה ראיות אסורות?
מעשה עם החוזה מלובלין: הואראה איך אב מכה ילד, אמר “אני לא מסתכל יותר.”
מהי רוח הקודש?
רוח הקודש היא לא כדי לדעת מה יהיה מחר — “תסתכל בעיתון, הם מדברים על זה כל היום.” רוח הקודש צריך כדי לדעת מה יש בעולמות עליונים, מה יותר אמת.
כלל הבעל הסולם: “אין כפייה ברוחניות”
הבעל הסולם אמר: “אין כפייה ברוחניות” — רוחניות תלויה ברצון. אם אתה לא רוצה את זה, אין לך את זה.
הרמב״ם אומר “אין כפייה בדעת” — הבעל הסולם הולך רחוק יותר: אין כפייה ברוחניות בכלל. אפשר לכפות גשמיות — “כופין אותו עד שיאמר רוצה אני” — הוא יכול לומר, אבל הוא לא יכול באמת לרצות.
נפקא מינה: אם צדיק רואה את כל העולם, הוא חייב לבחור בזה — זה לא בדרך אגב, זו חייבת להיות בחירה.
דברי ר׳ אידעלע מז׳יקוב
הוא מעולם לאראה שגוררים מישהו בשלשלאות להיות רבי — כל הרבי׳ים אומרים “הכריחוני,” אבל אף אחד לא נכפה. כמו “לומד תורה לשמה זכה לדברים הרבה” — הוא לא לומד כדי לקבל, אבל הוא מקבל.
—
ז. שיטת הבעש״ט: לעולם יש ערך
הכל נברא עם תכלית
אפילו הנברא הקטן ביותר בים (שלשול קטן שבים) הקב״ה ברא עם טעם ותכלית. השתלשלות העולמות היא לא רק אמצעי להבין שהקב״ה גדול — לדברים שבעולם יש ערך משלהם.
מה שדרכים מסוימות אומרות שצריך להתרחק מעולם הזה — זה רק כי אנשים מוגבלים. כשאדם מתחיל להסתכל על כל העולם בלי מסגרת, הוא מתבלבל ולא מגיע.
הבעש״ט מול תורות קודמות
בשבועות קודמים נלמד שצדיקים אמיתיים לא מסתכלים על חיצוניות העולם, לכן הם לא יודעים מדע כמו גויים. אבל הבעש״ט — נראה שהוא כן היה רוצה לדעת הכל — כי כל העולם חשוב, הקב״ה עשה הכל. השתלשלות העולמות היא להבין את גדולת ה׳ — לא סתם שהוא גדול, אלא להבין את זה דרך סוד אליהו.
—
ח. תורת הבעש״ט על “אשר בידו מחקרי ארץ” — עליות הדורות
תורת הבעש״ט (מקור: תולדות יעקב יוסף פרשת ויגש; בעל שם טוב על התורה פרשת שמות)
הבעש״ט שאל: למה החוקרים הקדומים (כמו שהרמב״ם והרמב״ן מביאים) האמינו בעולם קדמון והיו אפיקורסים, בעוד שהוא עצמו לא פגש חוקר שלא מאמין בקב״ה?
תירוץ הבעש״ט: *”סוד הדבר הוא כי בתחילה היה קיום חומר הארץ שהיה אז יותר עב ועצום מה שהוא עתה”* — פעם החומר של העולם היה יותר גס, יותר עכור ומעורב. הצדיקים כל הזמן עשו בירורים — ביררו את חומר העולם. דרך זה העולם נעשה יותר מזוכך.
“אשר בידו מחקרי ארץ” — ביו״ד פירושו הסוף, סוף תהליך הבירור. כשכבר ביררו הרבה, אפילו החוקרים יכולים לראות טוב יותר את האלוקות.
ביאור
הבעש״ט מחזיק בעליות הדורות — העולם נעשה טוב יותר, לא גרוע יותר. יהודים וצדיקים עושים את העולם טוב יותר, והעולם עצמו נעשה יותר מזוכך. ממילא, כשלומדים מהעולם, מבינים טוב יותר את הקב״ה. “כל מה שברא הקב״ה לא בראו אלא לכבודו.”
דיון
עלה מקום הרמב״ם על “ישובו… וישובו בתשובה” — שהעולם מתקרב לימות המשיח. אבל המיקוד הוא לא רק על זמן המשיח — הבעש״ט מדבר על תהליך מתמיד שקורה כבר.
—
ט. עצת הבעש״ט: להסתכל על העולם דרך התורה — משל החלון
הקושיא
בשעת תפילה אסור להסתכל מחוץ לד׳ אמות, אבל הבעש״ט אומר להתבונן בכל העולם. איך זה הולך ביחד?
עצת הבעש״ט
להצטמצם באותיות התורה והתפילה — זה יוצר דביקות, מסגרת. ומזה עושים חלון — מסתכלים על העולם לא ישירות, אלא דרך האספקלריא של תורה ותפילה. כמו חלון עם זכוכית צבעונית — רואים את העולם, אבל דרך הפריזמה של התורה.
המשל מהרבי מטשרטקוב (או רבי רוז׳ינר אחר)
יהודי בא מפריז לרבי. הרבי שאל אותו על בניין בפריז — והכיר בדיוק איך הבניין הולך, לאיזה כיוון, כל פרט. היהודי התפלא: איך הרבי יודע על בניין בפריז?
ענה הרבי: “כשאני אומר ‘ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם׳ — אני אומר שהקב״ה מלך על כל העולם. אני מסתכל על כל העולם — ובדרך גם ראיתי את הבניין בפריז!”
הנמשל והנקודה העיקרית
הנקודה החשובה היא לא המופת (שהרבי ידע על בניין בפריז). החסידות היא לא המופת שבו. הנקודה היא:
– יש אנשים שאומרים “מלך העולם” אבל בכלל לא מכירים את העולם — הם מעולם לא יצאו מד׳ אמות שלהם. אצלם “כל העולם כולו” הוא מושג ריק. והוא במובן מסוים צודק — כי כשאדם כזה היה באמת הולך להסתכל על העולם, הוא היה מתבלבל. זו באמת בעיה.
– אבל צדיק אמיתי שעוסק לברר “כל העולם כולו” — הוא מסתכל על העולם דרך התורה. אצלו נותנים לו ללכת קרוב יותר לעולם, הוא יבין טוב יותר, הוא יקבל דביקות. הוא רואה איך העולם נראה — וזה פלא. הקב״ה תומך בו ונותן לו ללכת קרוב יותר.
הצד המעשי
יש אותיות ודרכים (אולי בדרך גימטריא, אולי דרכים אחרות) איך מכניסים כל דבר לתורה, או איך מסתכלים דרך התורה על כל העולם. ואז זה משהו בעל ערך — ובדרך אגב הצדיק יכול גם לעזור ליהודי שצריך משהו הכרחי.
תמלול מלא 📝
עולם הזה ועולם הבא — האיזון של החיים
היסוד של הרבי: צריך להיות בעל שני העולמות
הרבי אומר כך: אם הולכים לישיבה ולומדים, ומה? ואין לו עולם הזה, כי לא מתפרנס, לא אוכל, לא שותה, ולא מקיים — אז מה? זה משוגע. לפחות עולם הזה תהיה לך. לא עולם הזה, לא עולם הבא.
אם מישהו, מה זה ההיפך? אם מישהו שלומד היטב, כן, האם יש לו באמת גן עדן? לא, אין גיהנום ואין גן עדן, כן. “ולעמך כולם צדיקים”. איך הוא ענה על זה שלא עוסק בדיבורים בטלים? כי כשמקיימים את התורה, ולא רק לומדים עליה — אם מקיימים את התורה, לכן יש לו חיים טובים. זה שהתורה נעשתה לחיים טובים בעולם הזה גם כן. “למען תחיה וארכת ימים” — “תחיה בעולם הזה וארכת ימים לעולם הבא”. אז יש לו חיים טובים בעולם הזה. אם הוא רק לומד, כלומר הוא יגע בתורה, “התשש כוחו כנקבה”, הוא לא עוסק בבניין עולם הזה, כן.
שני סוגי אנשים: עם הארץ ותלמיד חכם
כלומר יש כאן כך: יש שני סוגי אנשים, יש עם הארץ ותלמיד חכם, כן. עם הארץ עוסקים ביישובו של עולם, כן? “כל מי שאין בו מקרא ולא משנה ולא דרך ארץ” — הוא בדרך ארץ, הוא עוסק ביישובו של עולם, יש לו עולם הזה לפי ענין. יש לו אישה וילדים, מה שיהיה, יש לו כסף, משהו יש לו, כן. לא שהוא נהנה בתענוגים, לא מדברים עכשיו על זה, הוא סתם פרסר. פרסר זה סתם נושא אחר. יש לו עולם הזה, יש לו חיים טובים, הוא אדם נאה, יש לו עולם הזה. עולם הבא אין לו, כי אין לו — אני מתכוון שיש לו כמה מצוות, מה שיהיה, אבל זה נקרא עולם הזה בלי עולם הבא.
אחר כך יש מישהו שהוא הולך לישיבה, והוא לא עוסק בעולם הזה מספיק, הוא לא יהיה לו הרבה כסף, והוא לא יהיה לו הרבה דברים אחרים, כן.
דיון: מה פירוש עולם הזה?
שאלה: אתה הולך עכשיו על מהלך שעולם הזה פירושו עוסק בין אדם לחבירו בתורה ובמצוות?
עולם הזה פירושו שעסק ביישובו של עולם, בדרך ארץ. אתה הולך עכשיו על מהלך שעולם הזה פירושו עוסק בין אדם לחבירו בתורה ובמצוות? כי אני לא יודע מה אתה מתכוון. כי חובת הלבבות הוא… אני אומר שאם… אני לא יודע, הרבה אנשים שאומרים אחרי חובת הלבבות יש להם טעם בגיהנום. כי הם… אני אגיד לך למה. כי הוא מדבר רק על זה ואין לו את זה. אמת?
משל מר׳ שמואל מונקעס: צריך לתת משהו טוב יותר במקום
הייתי אומר כך: אסור לומר לאדם שעולם הזה רע, אלא נותנים לו משהו טוב יותר. מה שזה דבר נורא. מכיר את המעשה של ר׳ שמואל מונקעס? ר׳ שמואל מונקעס אמר לפני בעל התניא, הוא היה בדרך איתו, נלקח במאסר. הוא אמר שהוא סובר… כן, בדיוק. או שהרבי הוא רבי, אז הוא צריך לתת את עצמו יותר, או שהוא לא רבי, מגיע לו ממש כי הוא לקח מכל כך הרבה יהודים עולם הזה.
אני חושב שזה דבר מאוד עמוק, זה לא וורטל. הוא אומר: אם אתה יכול לספק משהו במקום, אתה לא מבטל את עולם הזה, אתה נותן משהו טוב יותר. אם אתה לא יכול לספק משהו במקום… בסדר, מה הנמשל של המאסר אני לא יודע, אבל אם אתה יכול לספק משהו במקום זה, זה מחיה.
ביקורת על בעלי דרשנים: כשלוקחים עולם הזה בלי לספק משהו במקום
אומרים לאנשים, אומרים לבחור צעיר, לבחור, אצל הבחורים דרשות: “כן, עולם הזה הוא כלום.” אוקיי, מה כן משהו? “צריך להאמין.” אני שומע, כי הוא מאמין יש לו משהו משקה. אבל אתה לא נותן לו כלום במקום. ורוב בעלי דרשנים, אני לא יודע, אני לא יודע אם אני צריך להגיד את זה על הקלטה, אבל אם מדברים כל הזמן על שאסור לאהוב תאוות, וכולם למעשה אוהבים תאוות. אני עדיין לא פגשתי את מי שעשה הכי הרבה דרשות על לא לאהוב חיים… פגשתי הרבה שהתייסרו את עצמם, אבל למעשה הוא עדיין אוהב את זה, אמת? אני לא מדבר על זה. הוא עדיין אוהב את זה.
ואז, לא שיש לו עולם הזה, כי אפילו את הקוגל שהוא אוכל הוא מרגיש מיד שאין לו עולם הזה, ולא שיש לו עולם הבא, כי עולם הבא פירושו התענוג הרוחני, אין לו תענוג רוחני. אני מכיר את האדם הזה, אין לו תענוג רוחני. כי אני לא יודע למה, כי הוא לא יודע מה זה אומר. הוא צריך לדעת מה זה אומר תענוג רוחני, הוא צריך להרגיש את זה קצת. צריך להיות קצת לימודים, קצת הבנה, לא הרבה, אבל זה לא אמת.
במילים אחרות, אני יודע שאתה לא אומר, אני יודע אפילו שאתה יודע מה אני מתכוון, אני חושב שאתה יודע את אותו הדבר, אבל זה לא אמת, או רבנים אחרים אומרים את זה בפירוש, זה פשוט לא אמת. זה לא אמת שמי שפחות נמשך אחרי תאוות כל השבוע יש לו יותר טעם בשבת. אני לא רואה שזה אמת, אני לא יודע, אולי אצל אחרים זה אחרת, אני לא יודע. זה אמת שיש לו טהרה, זה אמת שיש לו טהרה, אבל זה לא מספיק.
דיון: תענוג רוחני, אמונה ועבודה מאהבה
שאלה: יש לי שאלה, טעם רוחני בא בלי אמונה?
מה זה אומר בלי אמונה?
קהל: בלי אמונה אני מתכוון לסוג החסידי של אמונה, לא האמונה שאתה אומר, כללית, שאתה אומר שהיה עוד יותר. כלומר, אחרי הכל זה הפוך, נובע מאותה הנאה מדבר גשמי כמו מדבר רוחני. זה הפוך, אם יש כן אמונה או לא.
לא, לא, אני חושב שזה עובדה, דבר פיזי, דבר עובדתי, פיזית, עובדה טקטית. כלומר, הפוך, יש אנשים שיש להם תענוג מלימוד, מתפילה, איך שתרצה להסביר, וכדי להסביר את זה לעצמו הוא צריך להניח להאמין במשהו, כי זה לא מסתדר לך, על פי שיטת הטבע זה לא, לא יכול להיות. כן, זה יכול להיות. כלומר, צריך להיות שאוהבים את זה אפילו אם לא היו מאמינים.
קהל: שאתה אומר שאמונה יכולה להיות דרך להיות בעל קצת תענוג, וכדומה, מישהו לא מרגיש, הוא לא יודע, אבל…
כן.
עבודה מאהבה והנאה ממצוות
קהל: אתה אומר בעצם, כל אחד שעושה מצוה יש לו מזה הנאה.
לא, צריך לדעת שזו עבודה לא. כשאתה עושה מצוה, לא כל מצוה נעשתה להנאה, אני מתכוון מצוות פדיון פטר חמור. אין הנאה, זו מצוה. אבל דברים שיש בהם…
קהל: מה? כל מצוה, כל ענין הוא הנאה.
כן, כי עושים טקס גדול. אבל בלי הטקס. מה אני מתכוון, נאמר, מה זה אומר מצוה?
קהל: לא, יש, יש, זה לשמה, או עבודה מיראה, או עבודה מאהבה, או בתענוג, אהרן בן שלום.
אני לא מסכים עם מה שאמרת, אנחנו צריכים להתווכח. עובד מאהבה פירושו עובד בתענוג, כלומר הוא אוהב את זה. לא מאהבת ה׳, כי הוא אוהב את זה. כי הוא אוהב את הקב״ה, שציווה אותו על כל המצוות וכו׳. אבל זה אומר גם שזה הגיוני, כלומר שזה נראה לו. במילים אחרות, טוב מאוד, זו דרך חדה מאוד להגיד את זה, אבל כאילו, אם לא היה מעמד הר סיני עם מתן תורה, עם מה שלא יהיה, בלי המקור האמונה, הוא עדיין היה עושה את זה. אולי הוא היה צריך למצוא פירוש אחר למה לעשות את זה.
עוד, כשמדברים על מצוות מעשיות נעשה קצת בעיה, כי החלק המעשה שבו, אני לא יודע אם זה ממש החלק התענוג שבו והחלק המובן שבו. מעשה זה תמיד מעשה, ומעשה תמיד חסר משהו מסוים, מעשה זה רק מעשה.
שבת: על פי הלכה ועל פי חסידות
אבל נאמר, על מה אנחנו מדברים? נאמר שבת, כן? שבת, ואפילו שבת על פי חסידות, לא שבת רק של מנוחה ולא להסתכל בטלפון, שזה פשוט שאפילו גוי מבין את זה, או שהוא היה צריך להבין, מי יודע אם הוא מבין. אבל נאמר אפילו שבת בבחינת חסידות, כלומר שאדם, מה המצווה?
יש כאן בעיה שלא יסתדר עם ההלכה, כי ההלכה אומרת שדברים אחרים חשובים, כן? כמו שר׳ דוד לנדא אומר שיש לו מחלוקת עם החסידים אם שבת זה לכה דודי, או שבת זה מחיה מתים. כן, אתה יודע מה ההבדל? סיפרתי את המעשה, יש לך וידאו על זה או משהו.
לכה דודי מול מחיה מתים
בקיצור, על פי חסידות, שבת פירושו לשיר לכה דודי. ולא על פי חסידות, על פי יעב״ץ, על פי סייח, על פי יש״ר, לדעתי. אה, אין שום חיוב של זמירות שבת, זמירות שבת. אבל כן יש חיוב לא להוציא את, אני חושב, את העצמות מהדג, לפי מי שסובר שיש דבר כזה, זו מחלוקת הפוסקים. אבל נאמר, זה עדיין לא אומר שזה העיקר של שבת. יכול להיות שזה יותר חמור כשזו עבירה על ההלכה, כי זה הגדר, וכדומה.
אבל שבת פירושו “ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם”, קדושת השבת, “אות היא ביני וביניכם”. ה… אתה יכול לקרוא לזה דביקות, או החיצוניות של דביקות, הניגונים עם הגפילטע פיש, ועם כל המצב, המצב הייחודי, כן, המצב של שבת. הולכים למקווה, ומתלבשים יפה, השטריימל, ויותר רגוע. מובן שיש בזה פנימיות גם, כן, אני לא אומר השטריימל, אני מתכוון אבל המצב. זו לא שום מצווה, לא המצב ולא השטריימל זו לא המצווה, לא על פי גדר הלכה. אבל על פי פנימיות, מה שזה אומר זה זה.
המצב של שבת: להיכנס לאווירה אחרת
עכשיו, יש כאן מצב שלם, הוא נכנס למשהו אווירה אחרת, משהו… אני לא יודע, קוראים לזה התעלות, משתמשים בכל מיני מילים לדברים האלה. וכשהם הגיעו הציפס באמצע… ציפס זה דבר שלישי. כשהם הגיעו להפסיק את הנסיעה באוס, עם השטריימל, עם הבקישע, זה בעצם עבודה מאהבה.
קהל: לא, זו דרך…
אין לי ציור אחר, אני אגיד על פי קבלה שמעלים את העולמות מעשיה ליצירה, אני לא מבין לדבר. אבל זו דרך לצייר. אני לא מתכוון לנסיעה באוס, אבל אני כן מתכוון לנסיעה באוס, כי אני אומר הנסיעה באוס, שבשבוע אין דבר כזה, שכשיש כל…
קהל: אומר שאסור ללמוד בשבת. ובשמות כתוב שהפוך, ששבת יש כדי שילמדו.
זה חידוש לאדם שלא לומד כל השבוע.
קהל: לא, לא ידעתי את זה.
הטעם של שבת — עבודה מאהבה ופנימיות
הטעם בשבת: לא רק הלכה
מגיד שיעור: מי שהגיע מעט מהנסיעה באוס עם השטריימל עם הבקישע, זה בעצם עבודה מאהבה.
לא, זו דרך, אין לי ציור אחר. אני רוצה לומר על פי קבלה, כי מעלים את העולמות מעשיה ליצירה, לא שייך לדבר, אבל זו דרך לצייר. אני לא מתכוון לנסיעה באוס, אבל אני כן מתכוון לנסיעה באוס, כי כשאני אומר הנסיעה באוס, אני מתכוון נסיעה באוס לגבי העיקר הלכה או העיקר שביתה על פי גדרי הלכה וכדומה. מה שמוציא את הטעם, החיות שזה טעים.
דיון: חסידות מול שיטה ליטאית בשבת
אני רוצה לענות על זה קצת אחרת. בשבוע כתוב שילמדו כל השבוע, הוא אומר שלא ילמדו בשבת. ובחסידות כתוב שהשבת המצומצמת היא שילמדו הרבה.
קהל: החסידות היא לאנשים שלא לומדים כל השבוע, ר׳ יהושע.
מגיד שיעור: אתה יודע מה אני יכול להגיד לך? נו, מה התירוץ? מה התירוץ? שהחסידות נתנה טעם בדבר הנכון.
קהל: לא, אני חושב שהוא אומר נקודה אחרת. הוא אומר שצריך להבין, צריך להבין, זה בא מהגשמיות, אתה אומר לא, אתה צריך להבין את המצווה של הקב״ה בשכל, זה כל העניין.
מגיד שיעור: להבין שהקב״ה נתן שבת.
קהל: אפילו לא דיבור אפילו.
שכל ופנימיות — מה פירוש “להבין” שבת
מגיד שיעור: אני לא מתכוון דווקא שכל, עם שכל. אני רק אומר ששכל הוא חלק גדול מאדם, לפחות מחלק מהאנשים. אבל אני חושב שזה צריך להיות בבחינת האדם, כמו ש… התחלתי להניח הרבה דברים שהם שטויות, אבל המילה של ההנחה היא שזה מה שאומר שבת.
אתה שואל למה לא… מה פירוש שבת? אמונה, אני מתכוון אמונה פשוטה של יהודי, הוא אומר, יהודי צריך לשמור שבת. כתוב בתורה שצריך לשמור שבת. כך. לא מחויבים בסעודה וכדומה.
אחר כך, זה מה שמגיעים. אחר כך יש אדם שהוא אומר, שבת פירושו שמניחים שבת, עונג שבת, כבוד שבת, כל הדברים האלה שאולי רק מדרבנן בכלל, הוא מקיים את דברי קבלה וכו׳ על השבת, מה שיהיה. ונאמר עונג רוחני של שבת, לא רק עונג. כן, זה פשוט, אבל קדושת השם וכבוד, אני מתכוון, מה הפירוש?
יש בזה אולי טעם מסוים, טעם מסוים. ומובן, כדי להגיע לטעם הזה צריך, לא יכול להיות, צריך לשבות ממלאכה, וצריך לאכול שלוש סעודות לפי הסדר, מה שיהיה, דברים שונים שצריך. זה לא בא מעצמו, זה לא שאתה יכול לקנות את הטעם הזה באיזה חנות ולעשות את זה ביום שלישי. זה בא עם כל הסדר, כל המהלך.
הטעם הוא המשמעות — עובד מאהבה
אבל הטעם, זו המשמעות, זה מה שאומר לשמור שבת על פי פנימיות. זה פירוש עובד מאהבה. זה דבר שאחרי שהתלמיד לא עשה פעם אחת, הוא לא יודע על מה מדברים, נבך.
אם מישהו עושה את זה, הוא מתנהג כך הוא הולך, שרים זמירות ומה שלא יהיה. אני אומר את כל המילים שאפשר להגיד בחיצוניות, אבל יש לו את ההרגשה, יש לו את הטעם. אז אתה יכול אפילו לשאול אותו, זה שספרי חסידות דואגים לגבי דברים כאלה, אתה יכול לשאול רק, למה אתה שומר שבת? מה הטעם, אמת? איך אומרים, לוקחים את העונג, עדיין תשמור שבת? הוא אז יחזור להיות ליטאי ששומר שבת כי הוא מקיים את השולחן ערוך. בסדר, אפשר לדבר על הבעיה.
מה פירוש “טוב” — רמות של טוב
אבל העבודה מאהבה או עבודה לשמה פירושה שאני רואה שזה טוב. המילה טוב היא מילה טובה, כי היא כוללת כל מיני סוגים של טוב. זה טוב גם בהבנה, זה טוב שמרגיש טוב, זה טוב שעושה את החיים טובים יותר, זה כל מיני דרכים של להיות טוב. ולגבי הטוב הזה, יש בזה מעלה, יש בזה טוב, יש בזה טוב כדי לעשות את זה.
ממילא אתה שואל אותי, מיד אתה רוצה… זה מחובר עם הקב״ה. כן, בוודאי, העמוק ביותר… I’m learning, after, after, אני אעשה עוד כמה חלקים.
רמות שונות של “טוב” בשבת
בוודאי יש הרבה רמות בטוב. כלומר, זה טוב כי זה מחבר אותי עם אשתי, נאמר. אני לא יודע איפה הבן, הוא אומר פירוש כזה. יהודי חסידי לא אומר את הפירוש הזה בשבת, אבל זה כנראה גם אמת. כתוב בשולחן ערוך.
וזה טוב כי זה מחבר אותי עם יהודים אחרים. בטח. זה אני כן מקבל. כן, מתאספים ביחד, יש זמן להתפרנס. זו רמה אחת של טוב. והקב״ה רוצה את זה גם, זה חלק מהמצווה. כן, זה לא נפרד מהקב״ה. זה רצון ה׳.
הוא אומר, הקב״ה נתן מצווה, הוא נתן גם “למען ינוח שורך וחמורך”. אפילו השור יש לו משהו מזה. הוא לא מבין שזה אלוקות, הוא מבין שהקב״ה נותן לו את זה, מתוך שהקב״ה הוא טובה, הוא נותן את זה.
הרמה העמוקה ביותר — דביקות
במובן העמוק ביותר בוודאי זה ששבת הוא מבין טוב יותר את הקב״ה. כי הוא מרגיש טוב יותר, או סתם כי יש עולמות עליונים שפתוחים בשבת. מה זה יהיה? זו הדביקות שבו.
אמונה או הבנה — צריך להאמין בטעם?
אבל עכשיו, אני רק רוצה לחזור לענות על השאלה שלך, לגבי הטעם. צריך להיות אמונה בטעם? צריך להיות אמונה להאמין שזה טעים לחשוב על הקב״ה? אני לא יודע בדיוק איך עונים על השאלה.
שמירה ופנימיות׳דיגע געשמאק
אבל אם מבינים מהי אלוקות, מהו אלוהים, או מנהיג, סיבה, חיות, איך שרוצים לקרוא לזה, חיי החיים, שורש השורשים, מקור המקורות, סיבה ראשונה וכו׳ וכו׳, כל הדברים שקוראים להקב״ה, כל השמות, כן, כל התיקונים, אז באמת מבינים שזה דבר טוב. אמונה אומרים כשלא מבינים, צריכים להאמין. אבל אם כן מבינים, לא צריכים אמונה, זה באמת כך.
אם שבת היא זמן שמגיעים לזה, הקב״ה קידש את השבת, כן, זה היום שלו, מה שזה אמור להיות, אבל מבינים מה הוא מתכוון בשבילך, לא צריכים שום אמונה לזה. זה דבר פיזי. אפילו הוא אומר, אם אני רוצה להיות אפיקורוס, למשל, אם אני רוצה… זה לא הגיוני, אני לא יכול להיות אפיקורוס. דווקא בגלל זה אני לא יכול להיות אפיקורוס, כי אני מבין ש… מה? זה נתקע?
קהל: מה? זה נתקע?
שני כיוונים לטעם — מאמונה או מהבנה
מגיד שיעור: עכשיו, התורה… הוא אומר, שכאשר הוא יסביר לך שבת, הוא מדבר על ההסבר הגשמי שלך לשבת, ועל זה הוא יכול לומר שזה מביא אותך רק להקב״ה. אבל תחילה תבין שזה טוב לטעם, אחר כך תבין שזה טוב, זה יכול להביא לשלמות. כן? זה יכול להביא לרוחניות העליונה.
מה שאני רוצה לומר כאן הוא שזה לא נכון שגוי, מישהו שלא מתחיל עם ההקדמה של אמונה, כן? כלומר, ההקדמה של אמונה פירושה שכתוב בספר הקדוש ששבת היא דבר קדוש, וקרובים כי הקב״ה אוהב את זה, וקרובים להקב״ה, ואני יודע מה, זה ענין גדול לאכול סעודות שבת ולשיר זמירות, ובגלל זה יש טעם כי אתה משקיע בזה.
זה נכון, שיש אנשים שיש להם טעם בצורה כזו כי הם מאמינים בזה. אבל אל תגיד שזו הדרך היחידה.
הדרך ההפוכה — מטעם לאמונה
יכול להיות, ופוגשים אנשים כאלה, כן? יכול להיות הפוך. יכול להיות שהוא לא יודע, הוא מעולם לא שמע על החומש, הוא מעולם לא שמע על יהודים, אבל פוגשים אותו בשבת, והוא אומר, “אה, שבת זה דבר טוב.” הוא אומר, “אה, זה בא מהספר שנקרא חומש? אה, זה ספר יפה מאוד, כתובים שם עוד דברים טובים.”
אני לא אומר שזו הדרך שלנו, אנחנו לא באים בכיוון הזה בדרך כלל, אבל ההבנה, הטעם שיש לאדם במצווה, בשבת, הוא סוג כזה של טעם. אחר כך הוא יכול לומר, “אה, אני צריך להיות מסוגל להראות את זה למישהו שלא יודע.”
איך מראים את זה? חוזרים לבעיה, שזה מאוד קשה להראות לאנשים דברים פנימיים. על זה אני אומר צריך רבי שבאמת ינסה לעשות את זה, או דברים אחרים. זה מאוד קשה להוציא את זה.
מה אומרים ששבת זה טעים? אחר כך יש קושיות אחרות, מה עושים ביום שלישי? פרטים שונים שנעשים קשים, אבל העצם של הדבר הוא, שאם יש טעם, זה טעם בפני עצמו.
תענוגים רוחניים מול תענוגים גשמיים
ואחר כך שואלים למה, איך זה נמדד מול הטעם של לנסוע לשווייץ וללכת שם ואני לא יודע מה, ולאכול איזה חתיכת סטייק טובה שם. אז אני חושב שרוב האנשים שהיה להם את הטעם, בעצם כולם, כלומר אני מכיר הרבה אנשים, גם לא אנשים חסידיים, לא יהודים או לא אנשים דתיים, שיש להם איזשהו טעם מסוים שאפשר לקרוא לו רוחניות או משהו כזה, אף אחד מהם אין לו צד שאולי בעצם תאוות הגוף עדיפות.
כלומר, כולם עושים תאוות הגוף, והרבה פעמים הוא לא יכול לחיות בלי הרבה עבירות גדולות. אני לא אומר שהוא לא עושה עבירות כי יש לו טעם גדול יותר. אבל אם שואלים אותו איזה יותר טעים, כלומר, לא למעשה מה הוא עושה רוב הזמן, כן, בלילה לפעמים תופס אותו איזו עבירה, אני לא יודע. אבל בעצם למה הוא מקדיש את זמנו זה לא כדי לתפוס יותר ויותר כסף.
האמיתיות של תענוגים רוחניים
אפשר לטעות, מובן מאליו, אני יכול להיות גורו, ואז איכשהו מהתענוגים הרוחניים זה הופך לתענוגים גשמיים. אני לא יודע, יש כל מיני דרכים איך להיכשל. אבל למעשה, אפילו ההוא, אני לא מאמין שהוא בלפן. כלומר, כל אחד שיש לו הרגשה מסוימת או השגה מסוימת או הבנה מסוימת בתענוגים רוחניים, מודה שזה עדיף מתענוגים גשמיים. לא שהוא מודה, זה פשוט.
שומר הפתח — יראת העונש
ולכן אני אומר שעם כל זה יש בחינה, אפילו האדם, להיפך, אפילו האדם יש לפעמים רחוקות, אם יש לו ניסיון, אם יש לו איזו משיכה, כל עוד יש לו גוף. אפילו אני יודע שצדיק באמת אין לו את הטעם, אין לו אותו טעם שיש לאדם פשוט, אבל הוא עדיין צריך שמירה מסוימת.
לכן הוא אומר, אני צריך שומר הפתח. בניתי בית מדרש כל כך יפה, עדיין יכולות להיכנס מבחוץ כל מיני חיות רעות בדרך, צריך לשים שומר. יראת העונש היא השומר.
אבל לכן, אני מתנגד לומר שיש סתירה, כאילו אומרים ששמחה אמיתית, כאילו אחרי שמישהו מבין את הטעם של שבת… שומר.
דיון: השומר על עבירות
קהל: מה?
מגיד שיעור: שומר על עבירות.
קהל: כמו שיש לך טעם בעבירות, צריך להיות לך שומר שיחזיק אותך לא לעשות עבירות.
מגיד שיעור: אני לא מבין את הדרשה שאומרת שכאילו… יכול להיות, אני מתכוון לדרשה החסידית.
שמירה וטעם פנימי
היסוד: שמירה צריכה משהו לשמור
אני לא מבין את הדרשה שאומרת שכאילו… אני מתכוון לדרשות החסידיות ששמעתי פעם, שכאילו יכול להיות מישהו שטעים לו שבת, אבל הוא חושב אולי קוגל עוד יותר טעים. אני לא רואה שיכול להיות אדם שלא באמת טעים לו שבת, הוא עדיין מאמין בזה, בסדר. אותו אדם באמת צריך סוג אחר של שמירה, אבל אני לא מדבר על אותו אדם. אותו אדם צריך קודם חינוך, צריך קודם להראות שיש מציאות.
המשל של ציצית
ואיך אומרים שציצית עדיף מלא לעבור עבירה? רק ציצית היא השמירה. כן. כי ציצית זה טעים? ציצית זה לא כלום. אני מתכוון, זו מצווה גדולה לעשות ציצית, אבל זה רעיון מהמקור.
תפילין לא כתוב “למען תזכרו”, קריאת שמע כתוב “למען תזכרו את כל מצותי”.
קהל: אה, לפי ר׳ יצחק, קבלת עול מלכות שמים. ציצית זה קבלת עול מלכות שמים.
ציצית זה? אני זוכר תמיד אמרו שציצית זה כמו קבלת עול מלכות שמים. אבל לא שבת, לא?
קהל: אבל לא שבת, כי כמו שהעבדים הלכו עם חותם.
נכון. כן כן, יש עוד פשטים בציצית, אמת. כן, יש פשט כזה. יכול להיות. יש פשט שציצית זה כמו חותם, זה אות. אבל לא אומרים שציצית היא אות.
קהל: בשבת גם הולכים עם ציצית, אמת.
זה פטור, זה שניים, אבל פשוטו אינו כך.
וכן, אני לא יודע, אני אומר שיש לך רעיון. אני גם אומר ציצית, כי היה שבוע שעבר פרשת ציצית, אולי זה שונה כאן. אני מתכוון שמירת עיניים, התכוונתי לדעות, התכוונתי לששת הדברים, כן? מבין מה אני אומר? כן, אני הולך לחזק את מה שאתה אומר.
שמירת עיניים היא שמירה על אחרי שיש משהו צריך לשים שומר. אם אין לך כלום בפנים, על מה צריך את השומר? על מה הוא יסתכל? מבין אותי?
שני סוגי אנשים
לא, צריך לומר, בוודאי יש אנשים שיש להם כן טעם והם עדיין נופלים, ויכולים אפילו לאבד לגמרי, כי יש את מה שקוראים ליצר הרע דחיצוניים.
קהל: מה?
כן, לא, יש משיכות. יש להם איך לקחת אדם ולתת לו דברים שלא באמת טעים לו, אבל הוא רואה את זה כאילו כן.
ואחר כך, מי שבכלל אין לו את הפנימיות, מי שבכלל אין לו טעם כזה, הוא צריך כל שכן צריך שמירה. אבל זה לא מספיק, צריך… זה מאוד קשה, אני לא יודע את הסוד איך… צריך לומר לו, זו העבודה של צדיקים, לתת לאנשים את זה, שהוא ידע שיש דברים אחרים גם בעולם.
אתה יכול צדיק ב… אני לא יודע, צריך להיות דוגמה חיה של יהדות לאדם שאין לו את זה. נו, בדרך מסוימת יותר ימשך לצדיקים.
תורה בשם הבעל שם טוב: “צוהר תעשה לתיבה”
אחר כך, אתה רוצה שאגיד לך משהו מהבעל שם טוב? אם אתה רוצה. איפה מחזיקים? האם תאווה לתאווה?
קהל: מה רצית לומר מר׳ מאיר?
אה, זה בא בשם הבעל שם טוב. זה מאוד מעניין. שמעתי בשם הבעל שם טוב, תגיד את זה, תגיד את זה, תגיד קדימה.
גרסת האור המאיר
קהל: שפיר יש לו תאוה לתורה, דהיינו תאוה של תורה ותפילה, נמשך לו התקללות במאור שבעולם הצפון, שיכול להיות לו גשמיות בגדול, קר בלילה או לחיות, או קר בלילה זו מדרגה ברוחניות. ברוחניות פשוט לא קר בלילה.
אומרים שהבעל שם טוב אמר על זוהר, כששאלו אותו, הוא ענה, “כן, כן, כן, קר בלילה, אבל אם הוא לא לומד פעם, נעשה מזה מואר העולם, הוא לא צריך לעשות את זה כדי לקבל את זה.”
זה מאוד מעניין, כי זה לא הפירוש שהבעל שם טוב אמר. האור המאיר שמע בשם הבעל שם טוב פירוש חדש מאוד אחר. כל שאר היהודים שמעו מהבעל שם טוב, כלומר אלה שבאמת שמעו ממנו, שצריך להאיר את המילה, כן? דרכים שונות… להאיר את המילה… כל העולם נעשה מואר עם המילה שנדרשת.
ההבדל בין חלון ומנורה
הוא אומר ש“צוהר” פירושו כאן… יש מחלוקת ברש״י מה פירוש “צוהר”, כן? או חלון או מנורה. כאן כתוב שהפירוש הוא חלון, כן?
קהל: לא, אני כבר יודע, חשבתי על זה. שהוא עושה חלון מהאותיות תיבה, שדרך זה הוא רואה מכאן את כל העולם. לא?
זה לא… זה מחובר עם כל התורות שדיברו קודם. משהו אחר, זה כיוון הפוך כזה.
גם מוצאים בעולם דברים. העולם? אדם לא יכול לומר שהוא לא בעולם. והעולם נעשה מואר דרך זה. כן, והתכלית היא להאיר את העולם.
דיון: מה ראה הבעש״ט?
לא ראיתי את התולדות. הוא אומר בליקוט אחר שמצאתי… כתוב במשנה שיכלו לראות את הפתח מרחוק, כי לא הדליקו את הנרות לראות את הפתח מרחוק, אבל ממילא נעשה מואר, אפשר לעשות.
קהל: מה הוא ראה מהתולדות?
הוא אומר על אחד הדברים, על אחת התורות, שכמו שראינו בעינינו ממורי שהוא ראה, אתה יכול לראות דברים, ששמע קרוזים של מעלה, לשון כזו. הוא מדבר כל הקושיה שהוא מדבר כל הזמן, מה עוזר בית הכסא יוצאים, בית חורב. אבל למעשה הוא אומר שמי שיש לו כן, מי שיש לו כן עיניים והוא שומע כל הזמן דברים, וזה משהו נורמלי.
קהל: מה?
הבעל שם טוב אמר, שאלו אותו, “ראית את גן עדן?” הוא אמר, “ראיתי, אבל הוצאתי את זה לצורך.” הוא לא הולך להסתכל, זה נכנס בלי הזמנה.
קהל: אתה מתכוון ככה?
אני לא יודע. לא, אני לא רוצה להבין. זו תמיהה קשה.
דיון: למה צדיק רואה את כל העולם?
הקושיה של ראיות אסורות
הרמב״ן יכול היה לראות את כל מה שקורה. לא, אני שואל אותך שאלה רוחנית, חסידית, כן? לא אם זה אפשרי. בוא נאמין שצדיק יכול. מה הוא לא יכול? זו לא הבעיה. מה שאני רוצה לומר הוא, צריך להבין למה, כן? אם היה רבי שיכול היה לראות מסוף העולם ועד סופו, הוא ראה הרבה ראיות אסורות, נכון? הוא לא יכול להסתכל מכל העולם עד סופו.
זה המעשה עם החוזה, שמישהו ראה איך אבא מכה ילד, הוא אמר, “אני לא מסתכל יותר.”
קהל: אה, בסדר, יש כאן שאלה, כמו ששואל. למה הם רואים את זה? אנחנו מנסים להתפלל כדי להפסיק לראות רק גשמיות.
הוא אומר, “אה, יש צדיק כזה…” אני אומר, תמיד היה לי… יש לי ילדים ששואלים אותי כל הזמן, “אם למישהו יש רוח הקודש, אוקיי, הוא יודע מה יהיה מחר?”
מהי רוח הקודש?
אני אומר, “לדעת מה יהיה מחר, גם תחזית מזג האויר יודעת בערך. לזה לא צריך רוח הקודש. רוח הקודש צריך לדעת מה יש בעולמות עליונים, מה יותר אמת מדברים שיהיו מחר. מה יהיה מחר? אני יודע, תסתכל בעיתון, הם מדברים כל היום על מה שיהיה מחר. אחד יודע כן, אחד לא יודע. אחד יותר חכם, הוא יודע יותר טוב. רוח הקודש זה לא…
לא יכול להיות שרוח הקודש היא כדי לדעת כל מיני שטויות, מי ינצח בלוטו.
קהל: הוא לא עושה את זה כדי לראות, אבל זה בכל זאת כדי. אם הוא רוצה, הוא יכול להשתמש בזה.
תראה, זו אג׳נדה. אני לא יודע. אני חושב שזו המילה. הוא לא רוצה להסתכל, אבל זה זמין.
לא, לא יכול להיות. לא מגיעים לשום דבר בדרך אגב. אין דבר כזה.
כלל גדול: אין כפייה ברוחניות
דברי ר׳ אידעלע מג׳יקוב
יש כלל. ר׳ אידעלע אמר, ר׳ אידעלע מג׳יקוב אמר שהוא מעולם לא ראה שגוררים מישהו להיות רבי בשלשלאות. כל הרבי׳ם אומרים, “הכריחוני,” אין לו ברירה. אף אחד לא נגרר בשלשלאות להיות רבי. הוא עדיין לא ראה דבר כזה.
זה כמו לומד תורה לשמה, זכה לדברים הרבה. הוא לא לומד את זה כדי לקבל את הדברים הרבה, יכול להיות, אבל זה אומר שזה לא מספיק תאווה, כי אין דבר כזה מדרגה, בוודאי לא רוחניות, אולי לא הרבה גשמיות, אנשים לא מקבלים דברים שהם לא רוצים, כלל גדול.
הכלל של בעל הסולם
בעל הסולם אמר אין כפייה ברוחניות, רוחניות תלויה ברצון, אם אתה לא רוצה את זה אין לך כפייה ברוחניות, בעל הסולם, זה כלל שהוא אמר. הרמב״ם אמר אין כפייה בדעת, אבל הוא אומר אין כפייה ברוחניות.
בכל מקרה, יש כאן גם אמת, כלומר למשל, אי אפשר לכפות על אדם להאמין, אפשר לכפות עליו לעשות דברים, דברים גשמיים אפשר לכפות, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, הוא יכול לומר, אבל הוא לא יכול לרצות, כן? או שהוא רוצה או שהוא לא רוצה.
נפקא מינה: צדיק חייב לבחור
החלק הרוחני של אדם אינו ניתן לכפייה, אז אם יש כאן מדרגה רוחנית של לראות את העולם, הוא חייב לרצות את זה. הוא יכול לומר שהוא לא רוצה את זה לשם עצמו, אבל הוא רוצה את זה כדי לעזור ליהודי אחר, אני לא מתכוון, הוא רוצה את זה, אולי זו גם לא הדרך איך להגיע לזה, דרך לכוון רק לזה, אבל חייבת להיות איזושהי בחירה, חייב להיות שאם יש צדיק שהוא רואה את כל העולם, הוא בוחר בזה, ואני צריך להבין מה הענין של זה, למה הוא, למה הוא.
שיטת הבעש״ט: לדעת את כל העולם
אני חושב שזה חשוב, כבר אמרתי את התורה שהצדיקים האמיתיים לא מסתכלים על החיצוניות של העולם, ולכן הם לא יודעים את כל המדעים שהגויים יודעים, כן? כבר דיברתי על זה שבוע שעבר ושבועיים לפני כן. אבל נראה לי שהבעל שם טוב כן היה רוצה לדעת את כל מה שכל הגויים יודעים.
השתלשלות העולמות
זה יותר כמו קבלה, כמו שדיברנו שבוע שעבר, יש עולם שלם, הקב״ה עשה את כל העולם, כן? פשוט כל העולם מאוד חשוב, כל העולם חשוב, אפילו שלשול קטן שבים כמו שנאמר שם בברייתא, הקב״ה עשה, אמת. אז הקב״ה עשה את זה, הוא אומר שיש טעם בזה, יש לך טעם.
השתלשלות העולמות היא כדי להבין את גדולת ה׳. ולא סתם שהקב״ה גדול. אני יכול לומר כן, אני יכול לומר שהקב״ה גדול. אני אומר אפילו יותר מזה, כלומר אתה יכול לדבר עם סוד אליהו.
לעולם יש ערך משלו — הכל נברא עם תכלית
העולם כולו חשוב – כל פרט בבריאה יש לו ענין
העולם כולו חשוב, אפילו שרשרת קטנה שבים, כמו שנאמר שם בברייתא, הקדוש ברוך הוא עשה. אמת, אם הקדוש ברוך הוא עשה זאת, יש בזה ענין, יש בזה טעם.
זה אומר שהשתלשלות העולמות היא כדי להבין את גדולת הקדוש ברוך הוא, ולא סתם שהקדוש ברוך הוא גדול. אפשר לומר כך, כן, אפשר לומר שהקדוש ברוך הוא… אני אומר אפילו להיפך מזה. כלומר, אפשר לדבר מצד העולמות. הקדוש ברוך הוא עשה את כל הדברים האלה, יש להם ערך מסוים, ערך מסוים. זה לא שרק דרך זה אפשר להגיע.
מדוע בני אדם צריכים להצטמצם
כן, אני יודע, נאמר כך, אלה שאומרים שצריך להתרחק מהעולם הזה, כן, צריך להפסיק להיות חיותא דעלמא, רבנן, להפסיק לראות איך הדברים בעולם הזה – זה רק, כמו שדיברתי קודם, זה רק מפני שבני אדם מוגבלים מאוד. בני אדם בחלקי נפש מסוימים יש להם עולם ביניהם. אם תתחיל להסתכל על כל העולם, תישאר שם, לא תגיע. תהפוך לאדם מבולבל, לא תוכל להגיע.
תורת הבעל שם טוב על “אשר בידו מחקרי ארץ” – עליות הדורות
השאלה של הבעל שם טוב
הבעל שם טוב אמר, הוא רצה לדעת מדוע בימים ההם – כן, זה כתוב בתולדות יעקב יוסף. הבעל שם טוב שאל “אשר בידו מחקרי ארץ”, התורה על הפסוק “אשר בידו מחקרי ארץ”, אתה זוכר? “אשר בידו מחקרי ארץ”, אומר הבעל שם טוב כך, מה הסוד ש… נראה איפה אמצא את זה. הבעל שם טוב, איך זה נקרא… הבעל שם טוב שאל שאלה, מדוע פעם הסתכלו בשונים, אני יודע, בספרים – “שמעתי ואמרה פירוש אשר בידו חקרי ארץ”. בתולדות כתוב בבעל שם טוב על התורה פרשת שמות. בתולדות יעקב יוסף פרשת ויגש.
מה הפשט שבזמנים קדומים החוקרים, כמו שכתוב ברמב״ם, אני יודע, ברמב״ן, האמינו בעולם קדמון. ולא אפיקורסים מאמינים שהי״ת אחד יחיד ומיוחד, כך הוא ידע. פעם היו מדענים שהיו גרועים יותר מהמדענים של היום, כך אמר הבעל שם טוב. כך הוא ידע. הוא לא פגש שום חוקר שלא מאמין בקדוש ברוך הוא. הוא כן שמע שפעם היה דבר כזה, פרעה אני יודע אומר “מי ה׳”. והרמב״ן אומר שהוא האמין בעולם הקדמון, הרמב״ם מדבר על זה הרבה. אז מה הפשט? מה קרה?
אומר הוא, אתה מבין את השאלה? הבעל שם טוב רצה לדעת מה קרה. מה? שהיום בוודאי… היום זה הפוך, אני לא יודע במה מאמינים, מי החוקר שמאמין בקדמות העולם? לא בקדמות העולם, כן, אבל זו לא הבעיה. הבעיה היא מה שחסר זה השגחה או אלוקות. קדמות העולם אמת שרוב האנשים לא מאמינים, נאמר. אבל בכל מקרה, אני לא יודע, צריך לחשוב על זה. בכל מקרה, הבעל שם טוב סבר שבזמנים של היום החוקרים יותר דתיים מפעם, כך הוא סבר. אני לא יודע. יותר… לא דתיים, מאמינים, כן, הם מאמינים בקדוש ברוך הוא, באלוקות.
תירוץ הבעל שם טוב – העולם נעשה יותר מזוכך
הבעל שם טוב ענה כך: “סוד הדבר הוא כי בתחילה היה קיום חומר הארץ, שהיה אז יותר עב ועצום מה שהוא עתה”. הוא ידע שהעולם נעשה יותר מזוכך, עליות הדורות. הבעל שם טוב מחזיק בעליות הדורות. הבעל שם טוב אמר שהעולם היה גס, חומר העולם היה משהו יותר עכור, יותר פחות מבורר, כן, יותר מעורב, יותר מלוכלך. אחר כך זה נעשה יותר… הצדיקים עשו בירורים. מה עושים היהודים כל הזמן? הם מבררים את חומר העולם. אז זה נעשה יותר… וזה פירוש “בידו”, הידיעה מכוונת לסוף, סוף הלשון, סוף המדרגה. “אשר בידו מחקרי ארץ”, בסוף, כשכבר בוררו הרבה דברים, מחקרי הארץ הם כבר גם משהו כזה. אני לא יודע איך הוא רוצה לפרש את הפסוק.
אז מה אני אומר כאן? אפילו החוקרים הם התכלית שלנו, אפילו החוקרים מבינים כבר יותר טוב. כן, זה קודם, גם להבין תכלית טוב, תכלית רע. זה בוודאי. הוא אומר, הוא מדבר על עובדה שהחכמים היום טובים יותר מהחכמים הקדומים.
הקדוש ברוך הוא לא ברא את העולם… “כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא בראו אלא לכבודו”.
דיון: מה פירוש חוקר
קהל: טוב מאוד. אז חוקר פירושו נאמר אדם שרוצה להבין חכמת הטבע, אפילו הוא רוצה ישירות להבין אלוקות, אבל הוא הולך להבין דרך העולם, הוא מסתכל סביב על העולם. יש זמנים שהעולם יותר בבחינת חומר, והעולם משהו יותר בגלות, כן, הוא קורא לזה בגלות, נאמר זה, אני חושב שזה מתחבר לנושא של גלות. העולם יותר בגלות, כלומר, באופן זה אנשים לא יודעים איך להסתכל על העולם ולמצוא את הקדוש ברוך הוא שם. אבל אם מבררים יותר טוב את העולם, מתחילים לראות יותר טוב את הקדוש ברוך הוא.
אז במילים אחרות, מה שרציתי ללמוד מזה היום, צריך לחשוב, זה קטע מאוד מעניין זה, כי כך זה בוודאי צריך להיות, כך צריך להאמין באמת, זה בוודאי צריך להיות שהעולם נעשה טוב יותר, לא יכול להיות שנעשה גרוע יותר. נכון?
קהל: הרמב״ם, “ישובו במלכותם… וישובו בתשובה”.
מגיד שיעור: כן, שהעולם מתקרב למשיח.
קהל: כן, לימות המשיח.
מגיד שיעור: כן, לא, אני מתכוון אפילו לא לזה. אנשים, יכול להיות שיכול להיעשות גרוע יותר, אבל אנשים עושים כל הזמן עבודה, למה יש יהודים וצדיקים וכל מיני אנשים כאלה שעושים את העולם טוב יותר? והעולם עצמו נעשה כביכול טוב יותר, זה מה שהבעל שם טוב רוצה לחשוב כאן, העולם עצמו נעשה משהו טוב יותר. ממילא, אם העולם טוב יותר, אז כשלומדים על העולם מבינים יותר טוב את הקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא עשה בשביל זה, הקדוש ברוך הוא עשה את כל הדברים בעולם כדי “אשר ברא אלקים לעשות”, את כל העומקים של העולם שצריך לחקור הוא עשה בשביל זה.
עצת הבעל שם טוב – להסתכל על העולם דרך התורה
השאלה של ראיות אסורות בשעת תפילה
אז מה שאני רוצה לומר, זה שיש לאנשים בעיה עם הסתכלות, זה בכלל לא ראיות אסורות. ראיות אסורות זו רק דוגמה אחת לזה. אבל זה שאנשים, אם היית מסתכל סביב, כן, בשעת התפילה… שאלתי אותך בשבוע שעבר את אותה שאלה. כי בשעת תפילה אסור להסתכל מחוץ לד׳ אמות, והבעל שם טוב אומר שצריך להסתכל על כל העולם. הלא? איזה מהם? צריך להסתכל רק בסידור או על כל העולם?
הסתירה בשולחן ערוך – להתפלל עם חלון
האמת היא, אפילו בשולחן ערוך, בשולחן ערוך כתוב שצריך להתפלל “תולה עיניו למטה וליבו למעלה”. וכתוב גם שאסור להתפלל כנגד חלון. דניאל התפלל בחדר עם חלון. מי? כן, כתוב בשולחן ערוך שצריך להתפלל בחדר עם חלון. זו גמרא, מה שיהיה, זה מובא בשולחן ערוך. מאוד מעניין.
אז מצד אחד להתפלל, צריך להיות בכוונה, צריך להצטמצם, אסור להסתכל סביב, צריך לעמוד בסדר, כן, אלא אם כן מישהו מתפלל בספר או בנעל, שזה לא דרך ארץ, צריך להתפלל במקום סגור. מצד שני, המקום הסגור צריך להיות עם חלון. אז בשעת התפילה, מסתכלים מהחלון או לא? איזה? אם מתפללים ולא מסתכלים מהחלון, אז מה התכלית שיהיה חלון? סתם כך שיהיה חלון? מה, שהתפילה תוכל לצאת דרך החלון? כי התפילה לא יכולה לצאת דרך קיר? התפילה לא יכולה לצאת דרך קיר, היא יכולה רק לצאת דרך חלון? לא, בוודאי יש כאן משהו מובן.
זה בוודאי צריך להיות שאפשר לומר, מסתכלים מהחלון לפני שמונה עשרה ולא בשעת שמונה עשרה. אפשר לומר תירוץ כזה.
משל מרבי פנחס מקוריץ – תפילין ותפילה
אני חושב שמה שהבעל שם טוב אומר, אה, הוא אומר עצה, שצריך להסתכל דרך אותיות התורה והתפילה. תופס? יש לו עצה, תופס שזו עצה לבעיה? הוא אומר כאן עצה.
כמו שרבי פנחס קוריצר אמר, יש לו בעיה, שכתוב שאסור להפסיק דיבור מתפילין, כן? כתוב בגמרא. אסור, צריך להיות רחוץ פנים, לא להפסיק דיבור, כמו הציץ, כביכול עם ציץ. הוא אומר, אבל בשעת התפילה צריך להיות בדעת את המילים של התפילה. אז איך אפשר גם להיות בדעת את התפילין וגם את התפילה? אהם. שאלה טובה, לא? זו באמת שאלה טובה, מה זה סוג מסוים של שאלה טובה.
אלה הדיבורים שכתובים למעלה בכל דף, לזכור את התפילין, כן? רואה שוב? אז, כשהוא מתנהג כך, קודם כל רואים שיש לו עצה. עצה, כשאנחנו מתפללים, רואים אחר כך ששולחים את התפילה דרך התפילין.
זו עוד עבודה. לא, העצה היא שזה ציור מסוים, כן? זו לא עוד דבר לחשוב, זה מהלך. איך? הוא מכניס לתוך התפילה שלו, הוא אומר, אני שולח את התפילה, שולחים לקדוש ברוך הוא. איך? נאמר במשל, רואים את עצמו, מצייר בדמיון, זה נוסע, הוא אומר, זה נוסע ממני למעלה, דרך כל המלאכים, דרך החלונות, וכדומה. יש ציור. והציור שלו הוא שזה נוסע למעלה דרך התפילין שלו. תפילין זו האנטנה שלו, כן? זה נוסע למעלה, ודרך זה זה נוסע למעלה לקדוש ברוך הוא. כך הוא מחזיק בשניהם, התפילה עם התפילין.
עצת הבעל שם טוב – להסתכל דרך אותיות התורה והתפילה
ואני אומר, הבעל שם טוב אומר שזה דבר אחד. בשעת התפילה צריך להתבונן בכל העולם. יש בעיה, והבעיה היא הנקודה של מה שצריך להיות קיר כשמתפללים. כי אדם כשהוא מתחיל להסתכל על כל העולם, הוא נעשה מבולבל. העולם לא מבורר, זה אותיות מעורבבות, כן? צריך לצרף את זה, צריך לשים את זה על הסדר הנכון. אי אפשר, בדרך כלל אם אדם מתחיל רק להסתכל על העולם, הוא לא יהפוך ליהודי ישר גדול, בדרך כלל. לא תמיד, אבל בדרך כלל, כי רוב האנשים נעשים מבולבלים, הם נעשים נעלם ולא יתעורר.
אז, אומר הבעל שם טוב, יש לי בשבילך עצה, תתחיל עם הסידור, תתחיל עם אותיות התורה והתפילה, שתצטמצם, כמו ששנינו את שני הצמצומים, שתצטמצם באותיות התורה והתפילה, וזו כבר אמונה מסוימת, או כבר דביקות מסוימת, כבר דבר מסוים. ומתוכם, מזה עשה חלון. הוא לא מסתכל ישירות על כל העולם, הוא מסתכל על העולם דרך הזכוכית, דרך החלון, דרך האספקלריא של התורה והתפילה.
החידוש – דרך התורה להסתכל על העולם
אז זה לא, כאילו זו פתרון לעולם. זו לא רק… אוקיי, זו סגולה. רוצה לדעת מה כל העולם… החלק, על הסגולה אפשר לעשות. כבר אמרתי, לא קשה מדי לראות שהכל יהיה בתורה, אבל אפשר להסתכל בתורה לבד. אבל החכמה הגדולה יותר היא, שלא לסגור… זה שצריך דרך התורה להסתכל על העולם, מבין? כן. זה הצבע של העולם, הצבע של החלון. זה נעשה צבעוני שם.
להסתכל דרך התורה על העולם
החידוש העיקרי: לא רק סגולה
זה לא… כאילו זו פתרון לעולם. זו לא רק סגולה, רוצה לדעת מה כל העולם… החלק על הסגולה אפשר לעשות. כבר אמרתי, לא קשה מדי לראות שהכל יהיה בתורה. אפשר להסתכל בתורה.
אבל החכמה הגדולה יותר היא, שלא לסגור… זה אומר שצריך דרך התורה להסתכל על העולם. מבין?
קהל: כן.
רואים את הצבע של העולם, זה הצבע של החלון. רואים… נעשה צבעוני גם התורה. כן, נעשה צבעוני גם הזכוכית, איזו זכוכית שזה. ואז… אז זה יכול להיות מתוקן.
משל מהצ׳רטקובר רבי
וחידוש, אה, אמרתי מעשה. הנה, ראיתי מעשה מהצ׳רטקובר אני חושב. אני מאוד אוהב את המעשה, שבא אליו יהודי, יהודי בא מפריז לראות את הצ׳רטקובר רבי, או איזה רוז׳ינר רבי אחר שיש הבדל.
והוא שאל אותו, והצדיק שאל אותו על איזה בניין בפריז, אני לא יודע איזה בניין, הוא רצה לדעת אם זה הולך כך, זה הולך כך, שהוא יסביר. והרבי הכיר, הוא ידע בדיוק איך זה הולך שם, הוא הולך לכיוון ההוא. הוא אומר שזה שכחו איזה חלק, איזה מעשה כזה.
אז אותו אמר, הרבי הוא החסיד והדבר. איך זוכר, איך יודע שהרבי ראה את הבניין שלו בפריז?
הוא אומר, לא מבין. כשאני אומר, ברוך אתה ה׳ אלקינו, מלך העולם, אני אומר לקדוש ברוך הוא שהוא מלך על כל העולם? אני נותן לו מבט על כל העולם! הוא באמת העולם, ראיתי גם את הבניין בפריז!
אז… הרוז׳ינר רבי צריך הרבה מעשיות כאלה.
דיון: מה ראה הרבי?
ומה, הוא ראה את כל העולם מהתורה?
לא, הוא אמר מוסבר לאנשים ועם האורח שזה לא היה שקר. אני הולך לספר! זה היה האמת! ה… מה אתה אומר? אני לא הולך לומר את המופת! אני מתכוון לומר את הנקודה!
כן, זה מופת או לא! על… עוד שאלה! אני רוצה להראות לך שהחסידות היא לא המופת.
הנקודה: מלכות אמיתית על כל העולם
מה שאני מתכוון לומר עכשיו… מה שווה? מה שווה?
יש אנשים שהם אומרים, הקדוש ברוך הוא הוא מלך כל העולם כולו, מלך מלכי המלכים עליו. אתה יודע בכלל, אתה לא מכיר את העולם, אין לך מושג על מה אתה מדבר. כל העולם כולו? למה לא? אולי זה עולה לך קצת דעת? אתה יודע, פגשתי רק שלושה אנשים בחייך שלא יצאו מד׳ אמות שלך. מה שווה המלכות על כל העולם כולו?
הוא צודק אותו, כי אם הוא היה הולך להסתכל על העולם, הוא היה נעשה מבולבל. זו באמת בעיה.
הצדיק האמיתי
אבל אם הוא צדיק אמיתי שהוא עוסק לברר את כל העולם כולו, אז הוא אמיתי. עם התורה יש לו זכות להסתכל, ואפילו נותנים לו ללכת קרוב יותר. הוא יבין יותר טוב, הוא יגיע לדביקות. אה, איך העולם נראה, איך העולם נראה, איך העולם נראה. זה פלא, פלא. הוא מסתכל איתו יותר, הוא ייתן לו ללכת קרוב יותר, לתמוך בו שיגיע.
הצד המעשי
כן, יש אותיות שעוזרות לך להתחבר, אולי בדרך גימטריא, מה שאני יודע. הוא חייב להיות לו איזו דרך איך הוא יודע איך להכניס כל דבר לתורה, או הוא יודע איך להסתכל דרך התורה על כל העולם. ואז זה משהו שווה, וצריך… אולי בדרך אגב הוא יכול לעזור ליהודי שצריך איזה הכרח.
סיום השיעור
אותנו יודעים אנחנו הבריחים.
קהל: כן.
מה עם מה? כאילו יש לי סבלנות, הם יכולים להישאר לבוא. אני צריך מהבהב. מה הבעיה? המהבהב שלי לא עובד.
קהל: אה, זה היה בבריחים. המהבהב?
אמיר ביי כן. כן. אה, האוטובוס נוסע נוסע. יישר כוח.
קהל: מה?
לא, אמיר ביי כן. האוטובוס נוסע, אתה כבר יודע.
קהל: כן.
מה. מבקש שחלק נשאר כאן בכל מקרה. יישר כוח. יישר כוח.
קהל: לא, לא. זה נגמר.
מה?
קהל: נגמר. הסתיים.
זה נגמר… זה רק זה לסיים. זה קרואינה הבנה, זה צ׳אווע… זה שווה ללכת כל הדבר קולטר מעל צ׳אווער…