הגלות
בקולוניה מרילנד בשנת 1658 היה יהודי אחד, אנחנו לא יודעים שהיו עוד יהודים בכל הקולוניה, קהילה יהודית כנראה שלא היתה, אבל יעקב לומברוזו גר שם, רופא במקצועו. ואיך אנחנו יודעים שהיה יהודי אחד? כי הוא עמד לדין על גדוף. במרילנד באותם הימים היתה מדיניות מאד ליברלית, מותר להאמין בכל מה שאתה רוצה ובתנאי שאתה מאמין ביזוס קריסטוס. והיה ומי שמכחיש את האדון המושיע דינו מוות והחרמת כל נכסיו. באו שני גוים והעידו כי שאלו את יעקב דנן מה דעתו על פלאי המושיע שלהם והוא אמר נו מה כבר עשה איזה מופתים, מסתמא זה היה בכישוף. והייתכן שאפילו תלמידיו עשו אותות ומופתים, והוא לא הבין את השאלה, מה כמו שאני מכיר את חכמת הרפואה מן הרבי שלי שלימד אותי ככה מסתמא אם היה מכשף לימד את תלמידיו את חכמתו…בקיצור הביאו אותו לפני השופט והוא אמר מה אתם רוצים אני בסך הכל ביטאתי את אמונתי כיהודי, לא אמרתי שום דבר ביזיון נגד ההוא שהנוצרים מאמינים שהוא המשיח. ואמנות הכישוף הרי מוזכר אפילו בתנ"ך שגם אתם מאמינים בו. הושיבו אותו במשמר עד יוציאו דינו וממש באותו שבוע עלה ריצ'רד קרומוול על כס המלוכה באנגליה והודיע במכתב לכל מדינות מלכותו לאמר תנו חנינה לכל הנידונים ויצא חופשי.
ומה הסיפור הזה, הוא לא קידוש השם, אבל מעשה ויהודי בודד ישב לשתות עם חברים גוים בארץ רחוקה והודיעם את כפירתו בעבודה זרה והוא ידע שהוא מסוכן ולא הכחיש את עצם אמונתו גם בעמדו לדין וזה סיפור אחד מסיפורי כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם והפיץ אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגוים ועבדתם שם אלהים אחרים ובקשתם משם ומצאת.