סוד חכמת האסטרונומיה והקדמות לאופני החשבון - הלכות קידוש החודש פרק יא

Laws of Sanctifying the New Month Chapter 11 — The Wisdom of Astronomy and the Difference Between Molad HaMemutzah and Molad HaAmiti

Introduction — Humility and Lowliness in Learning the Calculations

We are now going to learn Laws of Sanctifying the New Month Chapter 11, where the calculations begin. And since we don’t understand the calculations, we’re going to use this as an opportunity to have a bit of humility (shfilus), a bit of lowliness (anavah). Which is actually appropriate for the Three Weeks, the Nine Days one needs to be broken. What is the whole joy of resolving doubts (hatarat hasfekot)? It seems that there is sadness in resolving doubts, and one doesn’t understand, and somehow one feels fearfully broken. Let’s learn what it says here, see what the Rambam says.

Okay, “Since we said in these laws”… This is a problem with people who don’t learn, they don’t have any humility in learning, they want to know everything. “Adam ki yamut ba’ohel, the Torah is only acquired by one who kills himself over it.” The pain of acquiring knowledge, of admitting that I don’t know it yet. Okay.

Chapter 11 — The Rambam’s Introduction to the Astronomical Calculations

In short, practically speaking, Chapter 11, the holy Rambam says, “Since we said in these laws”, as he says, he points out that in Chapter 6 he said, “that in this time they calculate precisely and know whether the moon will be seen or will not be seen”. Right, very important.

This is, how does the Rambam’s understanding come about here? This is what I know to say about this.

Review — Two Laws According to the Times: Sanctification by Sighting and Sanctification by Calculation

That is to say, seemingly, we saw in Chapter 7, and people might think that when they sanctified based on sighting they didn’t need to know any astronomy. We saw in Chapter 7 approximately like this, there was once, there are two laws throughout the times, as the Rambam lays it out.

In the time when there is a Beit Din in the Land of Israel, a Sanhedrin, one must sanctify based on sighting. One waits for witnesses to come, one learns Tractate Rosh Hashanah, one makes provisions for the witnesses, it happens, one sanctifies based on witnesses who saw the new moon.

In the time when there is no Beit Din, the Rambam says, there was also a tradition from Moshe Rabbeinu, that one sanctifies based on calculation. This is the calculation of the molad hamemutzah (average conjunction) that the Rambam taught us in whatever chapter he did.

The Calculation of Molad HaMemutzah — An Approximate Calculation

The Imprecision of the Calculation

It’s not a precise calculation. That calculation is an approximate calculation, it’s easy to calculate, it’s off by a few hours, somewhere there’s a difference. It’s more or less. It’s not just a few hours, it can be that one is off by a whole day. Not every single one, it’s between all of them.

No, the Rambam says that it can be that even Rosh Chodesh should be two days removed from the correct time, from the molad ha’amiti (true conjunction). In any case, it’s an approximate calculation. That is to say, it can be either removed from the molad ha’emtza’i (average conjunction) and also from the molad ha’amiti. Rosh Chodesh.

Discussion — How Much Can Rosh Chodesh Be Off?

Okay, in any case, yes, remember? That’s how it comes out. Okay, no difference.

Yes, you see, when one calculates… It can be that one Rosh Chodesh it should happen, or each one is moved a bit. Yes, it can also happen that everything should be two days.

The Reasons Why the Calculation Is Only Average

There are various reasons why, one, part of the reasons why the calculation is only average is because the months are longer in the winter or in the summer, I don’t remember which. It’s not always, not a whole year is the month the same length. By hours.

Molad HaMemutzah vs. Molad HaAmiti — The Reality in the Synagogue

And one announces the molad, the molad that is called out in the synagogue is the molad ha’emtza’i, not the molad ha’amiti. And you see clearly that it doesn’t come out many times, it can be two days before Rosh Chodesh, two days before Rosh Chodesh, two days before Rosh Chodesh, not always the same time.

In any case, the law is that one goes with this calculation, and according to this calculation one also makes Rosh Chodesh two days and one day, according to the calculation that we learned, the calculation of intercalation (cheshbon ha’ibur). There is a calculation of how much, because there are 29 and a half days, so it works out, one must make it exact. Anyway, this is all a calculation.

Discussion — What Does “Off” Mean? Off From What?

But I want to understand, when you say it’s off, do you mean to say it’s off from when we can see that it comes up in the sky, or it’s off from the calculation?

According to the calculation it’s off. Both, both the calculation is off. It’s twice off. Our Rosh Chodesh is twice off.

Let’s understand why. If I’m not right, you’ll tell me. It looks like it’s twice off.

Our Rosh Chodesh Is “Twice Off” — Three Reasons

First — Molad HaMemutzah Is Not Molad HaAmiti

First of all, the molad that is called out, we have a molad that is called out when it’s Rosh Chodesh. The molad that is called out is the molad ha’emtza’i. That is to say, let’s say the average of twelve months, 12 times 29 days, 12 hours, 793 chalakim that we calculate the molad equal every month, is not truly equal every month. The months are a bit more or a bit less, I don’t know which, perhaps we’ll find out soon.

So naturally they calculate that the molad is only an average molad. Practically speaking, the calculation is quite precise, if I remember, with reality it matches quite well. Perhaps it’s off by a few seconds literally, the 12 days, 29 hours, 793 chalakim of the month. Okay, that’s one thing.

Second — Molad Is Not Sighting

Second, the molad has nothing to do with Rosh Chodesh. The molad, seeing the moon, they’re going to learn this now. Seeing the moon one can only a day or two after the molad.

It depends whether the molad is during the day or at night, because the molad is the time of conjunction (zman hakibbutz), it’s the time when the sun and the moon are in the same place. So then one can’t see anything, it takes at least six hours, or more.

Discussion — The Difference Between Sighting and Molad

The sighting is also carried. The sighting goes with the sighting and with the molad two different things. Sighting is after the molad. Sighting has to do with clouds, with things that don’t have to do with the essence of the molad. Even before the clouds, soon there are the clouds.

First it’s during the conjunction, the definition of the time of molad is when one doesn’t see the moon. When the moon is stuck, it’s completely opposite the sun that one can’t see it at all. It needs to move a bit so one can begin to see it. Now it depends if it’s at night. Just so it takes a bit until one sees it, no? How long the light travels.

From the sun it takes a few minutes, but from the moon it doesn’t take much time. The moon is very close. Because it’s simply there, it’s ten opposite, one can see it then. So that’s one thing.

Okay, but the molad can calculate when one will see the moon. The molad must essentially be before Rosh Chodesh always. So that’s one reason why the molad is… So two things.

Third — Full and Deficient Months (Chadashim Malei’im VaChaserim)

Discussion — Can the Molad Be in the Middle of Rosh Chodesh?

Many times the molad is on the day of Rosh Chodesh. Can it be before the day? As if… One minute, wait, wait.

Let’s say like this, the calculation called molad is not the same calculation as the sighting, number one. Number two, it’s a molad hamemutzah. It’s not the correct molad. The months are not always exactly so. Okay.

Second, our Rosh Chodesh can’t be at the time of sighting or at the time of molad. Why not? Because a month is twenty-nine and a half days, and the moon is twenty-nine and a half days, and Rosh Chodesh can’t be half a day. Therefore one makes one month full and one month deficient, approximately, according to various calculations, so it should come out more or less not too far.

But according to this it comes out that sometimes it’s removed by another day from the molad or from the sighting, okay? It’s interesting, so that it shouldn’t become removed too much on the large scale, and one will further on the specific day precision, as if. There is no specific day precision, as if always…

I remember the Ramban had some sharp word about this, he said something once that always the thirtieth day was already the molad ascent, but something like that, let’s be precise that it’s correct, one saw one erred whether it’s right.

The Wisdom of Intercalation vs. The Wisdom of Astronomy — A Fundamental Difference

In any case, yes, okay. Now, okay, what this is a calculation, okay? A calculation that tells us when Rosh Chodesh is. So one would think that calculation is the opposite of sighting. In the time of sighting one goes, one looks out, sighting, and one doesn’t show in with calculation.

The Ramban comes, one says, no. I’ll tell you something new: the whole calculation is a fake calculation, it’s only an average calculation. And the calculation doesn’t tell us when one will see the moon at all, it tells us at all when the molad is. A completely different thing.

Now, but you should know that there is a true calculation. A true calculation is called astronomy. The wisdom of astronomy is not the same as the wisdom of intercalation. The wisdom of intercalation is an approximate calculation. The wisdom of astronomy is when the moon… it’s like a practical wisdom.

Discussion — What Is the Wisdom of Intercalation?

How? What makes the calendar?

The wisdom of making a calendar. Making a calendar, making the calculation.

Yes, yes, but it’s called about making the calendar.

The Wisdom of Astronomy — The Precise Calculation of the Moon Itself

But there is besides this a wisdom that tells us when was the moon itself, not the calendar. The moon itself also has some wisdom, and this is a calculation called, as it came in, Sod’vei, Overever, the calculation of the cycles of the constellations (tekufat hamazalot). This tells us when the moon itself, this is a precise calculation. To the second of course, one can make mistakes, and perhaps they don’t know precisely, but theoretically, the wisdom is astronomy precisely one hundred percent. It’s also a math, right? It’s also calculating…

Digression — The Almighty Made the Moon So People Could Measure

Now, certainly, the holy Plita said that the Almighty wanted us to be able to measure, so He made the moon. So it also says in the verse, “He made the moon for appointed times, the sun knows its setting.” Not measure, but yes, the planets, this teaches us to measure.

Now, for this it’s very important what one learned, that the beginning of wisdom is to look at the moon, and begin to see that there is a calculation in the world, there is a complication. The Rambam says that the beginning of knowledge of God is to look at the… a part, a verse. Well, Isaiah the prophet said that one must Torah from Shabbat Nachamu. Anyways, I want to say about this here.

The Great Innovation — The Beit Din of Sighting Had to Know the True Astronomical Calculation

When Is the Astronomical Calculation Relevant?

Therefore, now, when does one make this calculation? The calculation is a… the astronomy, when is it relevant. The Rambam comes and says, listen, do you know when it’s relevant? Sanctifying based on sighting. But then the Beit Din will determine when they will accept testimony.

Very good. Exactly.

The Beit Din Must Know Whether the Testimony Is False Testimony

Ah, one goes in the testimony goes, it’s fine, I want also, but the Beit Din can see. Whether the testimony is false testimony. And to refute them. They need to know the true calculation, one can’t go with an average molad, the molad has nothing to do with the witnesses, the witnesses see the reality, they don’t see the calculation of the ascent.

One can’t say that the calculation is when the moon can be, and the witnesses come say when they actually saw it. The calculation is when it can be, when it can’t be it doesn’t concern me that the witnesses come. Not only does it not concern me, even if they come they are false witnesses. Because they are establishing that a witness is only on a possible thing, not on an impossible thing.

The Rambam’s Great Interesting Thing — Opposite of What One Would Think

The Rambam says a great interesting thing, that essentially the Beit Din of sighting had to know the true calculation. We don’t need to know it, we go by sighting. Exactly opposite of what we would think, that today one needs less because one does calculation by average, whereas the Beit Din didn’t need to have any average calculation, because once one goes with witnesses, first of all, yes there is such a thing as half a day Rosh Chodesh.

Discussion — Half Day Rosh Chodesh

No, there’s no such thing as half a day Rosh Chodesh, I don’t hold there is.

Not half a day Rosh Chodesh, but that one becomes aware in the middle of Rosh Chodesh that today is Rosh Chodesh.

Yes, yes, yes, but that’s not the… there’s still gonna be full and deficient months.

That’s not the point. It will come out perhaps a bit different, I don’t know how it worked, that’s the truth. One must ask how it works, I need to think about this. But the Rambam says yes that in the middle of the day one became aware that it’s Rosh Chodesh, and he says what one does with this.

Yes, yes, that’s true. Regarding Rosh Hashanah it’s much more problematic. It becomes problematic, practically people get confused, but essentially the calculation of Rosh Chodesh is always from the night before, that’s no difference. When one only becomes aware in the middle of the day, what happens with this that one must make thirty? It seems it works itself out.

The Question on the Rambam — Why Does One Need Sighting at All?

In any case, there’s a question that people always ask on the Rambam, according to the Rambam, why does one need the sighting at all? If the Beit Din knows precisely when one will, and the answer is not enough. This is the law certainly. Why? The reason for the law is perhaps sharp, but the law is certain according to the Rambam that one must first the Beit Din sit and learn astronomy and know that the moon can come today.

He doesn’t say that it can be cloudy, one can’t always make it, even if it could, and the like. Or there are sometimes other situations that make it practical, and one shouldn’t be able to see it.

Yes, so this is therefore, the holy Rambam says, according to the tradition in these laws,

Continuation: Why Does One Need Testimony on Rosh Chodesh According to the Rambam?

Speaker 1: I don’t know how it worked, that’s the truth. One must ask how it works, I need to think about this. But the Rambam says yes, it’s very clear that in the middle of the day one became aware that it’s Rosh Chodesh, and he says what one does with this.

Yes, yes, that’s true, but it doesn’t make it much more problematic. It becomes problematic, practically people get confused. But essentially, the calculation of Rosh Chodesh is always from the night before, that’s no difference. One only becomes aware in the middle of the day. What happens with this that one must perhaps make thirty?

In any case, there’s a question that people always ask on the Rambam, according to the Rambam, why does one need the sighting? One needs the sighting at all. If the Beit Din knows precisely when one will, the answer is not enough. This is the law certainly.

Why? The reason for the law is perhaps sharp, but the law is certain according to the Rambam, that one must first the Beit Din sit and learn astronomy and know that the moon can come today. Also this, because it can be cloudy, one can’t always make it, even if it could, and the like. Or there are sometimes other situations that make it practical, one shouldn’t be able to see it.

Yes, so this is therefore, the holy Rambam says, according to the tradition, they said, these laws.

The Matter of Examining the Witnesses – Why Must the Beit Din Be Expert in Astronomy?

There’s a special thing, because you’re now making that the judges must be a whole tremendous thing. Why? Because you’re sanctifying the month. It can be that witnesses many times it seems difficult to be, see in the Gemara that it can seem…

But Rebbe, why is it so important? The Rambam, it feels like you found an excuse why the Beit Din can be tremendous. But I don’t know.

One doesn’t say about other types of witnesses. I mean, other types of testimony is usual. One comes to say that person was desecrating Shabbat, I mean to say before this that it can be, that that person, the Beit Din doesn’t say, that person is the type of person that it can be relevant to say about him such a thing. I have two kosher witnesses around saying, they say. Ah, every person is a type of person who can’t be, but if there are things that are not possible, if it’s a thing that can’t be, even kosher ones it can’t be.

I don’t mean, let’s say, perhaps one does need to know. It can certainly be that there are many things. Preconditions for the witnesses to come, that the witnesses are within the realm of things that are relevant. It’s certain that the Rambam will say so, if one knows that something is impossible, witnesses come and say, okay, of course.

Digression: The Chacham Tzvi About Miracles and Testimony

You get the problem with miracles (nissim), and the Chavos Yair that you remember, the Chavos Yair said that if witnesses come to testify about such a miracle, we believe their miracle, because it goes against nature (teva). But regarding the chicken without a heart, however, Chacham Tzvi, not the Chavos Yair, Chacham Tzvi doesn’t.

But in any case, according to the Rambam certainly, he will say that you see in a miracle and the moon didn’t come, there are no miracles with the moon. If witnesses come, and seemingly according to this it’s the same logic of testimony (edus).

I think there are certainly sources in the Rambam that say this, we need to find them. Seemingly also that it’s not necessarily that we’re afraid of false witnesses (edei sheker), but rather we’re more afraid of mistakes. It’s very easy for a person to look at the sky and think… especially when we need more important witnesses, that’s actually when it’s cloudy or a difficult day, which someone caught.

A Question: Why Must One Learn All of Astronomy Just for This Situation?

But it’s a little weird to see that just because of this situation one should need to learn all of astronomy. Now we need to include knowing the greatness of the Creator (gdolos haBoreh), and the lowliness of man (shiflos ha’adam), as he says in Hilchos Yesodei HaTorah.

So the Rambam said, regarding shiflos ha’adam he didn’t say. Oh yes, “beriah shfeilah va’afelah” (lowly and dark creature), “neged tzur tamim deyos” (against the perfect Rock of knowledge), I don’t know, the great Creator.

True, but when the moon looks at the moon, we throw at the moon. Isn’t the moon so small?

Perhaps yes, according to the Rambam yes, because the moon doesn’t… no, but the moon gives further perspective, that the moon is so much smaller than you will see, and yet it is so much greater than us. It’s further the… okay, in any case, it’s not greater than our moon.

If a person goes up to the moon, where will he become, it’s huge. A person can’t walk around the whole moon, it will take weeks, it’s still big, a third of the world. A third of the world is big. Okay. But it can’t give perspective on the greatness of the system (hamaarechet).

The Principle That Testimony Must Be Within the Realm of Possibility

Let’s just understand something else. I think in other laws of testimony (hilchos edus) the law will also be this way. If someone comes and says, I saw someone jump twenty-four feet high. The beis din won’t believe it, it can be testimony. Testimony isn’t a matter of the Almighty’s. Someone will when it can be. They do it like this, yes.

We certainly need to say some language of the Rama, it says this clearly, I don’t know regarding what. We’ll certainly find it. Okay, let’s continue.

Halacha 2 – The Rambam’s Motivation for Learning Astronomy

The Words of the Rambam

Speaker 1: “Lfi shema’ati behalachos elu shebeis din mechashvin bedikduk veyodim im yeira’eh yarei’ach im lo yeira’eh.”

Lfi shema’ati asher ani parshas, lfi shema’ati, already, so we don’t know this. Lfi shema’ati behalachos elu shebeis din, lfi shema’ati behalachos elu shebeis din, they calculate precisely (mechashvin bedikduk). It doesn’t mean approximately. Veyodim im yeira’eh yarei’ach im lo yeira’eh (and they know if the moon will be seen or will not be seen).

What Does “Yeira’eh” Mean?

The interesting thing is, I don’t know if the word is yeira’eh, because yeira’eh means whether there are clouds, whether the moon can be there, whether the moon isn’t there. Clouds also, the clouds mean it’s not there, on this come some of the others, there where there aren’t clouds.

No, but I’m saying yeira’eh isn’t because it’s there, yeira’eh is already the next level. When it’s relevant, when there is a yeira’eh, the yeira’eh has already been born.

The Desire to Know – The Rambam’s Assumption About Human Nature

“Yeda’anu shekol mi sherucho nachon velibo ta’ev ledivrei chachmos velamad al hasodos, yis’orer lada’as osam haderachim shemechashvin bahem. Ad sheyeda, im yeira’eh aruvah.”

He heard a great stretch. The beis din needs to know for a practical reason. It can’t be that he now needs to learn all of astronomy for such a crazy thing, so that the beis din, this isn’t… first read what he says.

What does he say? Shekol yisrucho nachon (that everyone whose spirit is proper). You heard that there is a calculation when we can, when we can, when we can, precisely when the moon is. That’s what he means to say. Therefore, the moment he heard this, certainly, you’re a good person, immediately comes a great longing (hishtokekus) to know the calculation.

The Rambam goes with this that when we see that it’s relevant, we see that a great person (adam gadol) can do it, we must get a desire (ta’avah), I want to be able to do it too. You see that there are some people who can do it, there is the beis din who can do it. There is such wisdom (chochmah), yes.

Discussion: What Does “Yeda’anu” Mean?

Speaker 2: I think so. Yoda’ani is an interesting expression. Yoda’ani means he about himself I know, or he means that we all need to make a calculation from this that it’s possible to know. Therefore, yoda’ani, we know.

Speaker 1: Ah, what do you mean? Who is yoda’ani?

Speaker 2: He means presumably every person should take from this a lesson that we know that it’s possible, therefore that it’s possible.

Discussion: This Is Based on Aristotle’s Approach

Speaker 1: This is based on Aristotle. Aristotle said that everyone wants to know all wisdoms. Remember? So? Everything that one can know?

Speaker 2: Yes.

Speaker 1: Nu, remember? Do you remember the beginning of the Metaphysics?

But this is here, because the Rambam doesn’t say because of all wisdoms. He says that this wisdom is very special. He doesn’t mean we need to know it in order to make kiddush hachodesh (sanctification of the new month), right?

Speaker 2: Right, right, right.

Speaker 1: He says, this wisdom is an important wisdom. I don’t know if he said that because this is important, he doesn’t mean that. It means the opposite. What he means to say is not that we need to know it for practical purposes (letzoreich maaseh) in order to know when it’s Rosh Chodesh. He means, what is there a wisdom and a secret (sod) that everyone wants to know? If there is such a wisdom, immediately you want… and a secret.

Speaker 2: There’s a wisdom, if you have a secret, you want to know. What is there, he on the secret?

Speaker 1: I don’t know what he actually means by the word sod.

Speaker 2: Good question.

Speaker 1: And here you have the… nu, I don’t have an answer.

Discussion: What Does “Rucho Nachon” Mean?

I want to tell you something, “rucho nachon” means that otherwise you’re not a proper person. “Libo ta’ev” is already weaker, is already someone whose libo ta’ev. “Rucho nachon” is simple, if you’re an adam nachon, if you’re a normal person. It’s a sharp expression.

Speaker 2: Yes, yes, it’s a good quality. “Rucho nachon” means that one has proper character traits (midos), right? Ruach is something a topic of midos, the desire for knowledge (teshukos hadaas), the awakening (his’orerus).

Speaker 1: He says “da’ato muchanah,” but seemingly he’s not right. “Rucho nachon velibo ta’ev ledivrei chochmah.” No, he means something like a good person.

Aristotle’s Metaphysics – “All men naturally desire knowledge”

Look what it says: “All men naturally desire knowledge.” A great greatness. He brings this though from a different version. All people naturally have a desire, kol bnei adam, I don’t know the language he said. Sho’afim lada’as (aspire to know).

Speaker 2: Yes, sho’afim lada’as, and they have proof of this.

Speaker 1: Look, “An indication of this is our esteem for the senses.” Did you know that all people love what they can see? Their senses, their senses. “For apart from their use, we esteem them for their own sake.” We have pleasure from what we can see, not just because through this we can travel somewhere. You have pleasure from seeing beautiful things, from seeing things.

And especially from seeing, not just “for the view to action.” He said that it’s not the knowledge, it’s the pleasure, but he says that it’s the knowledge. You want to know, and you want to see because you want to know more. He says that seeing is… and even when we love to see things, even when we aren’t in order to do something about it.

Why Is the Sense of Sight Particularly Important?

Why? Because seeing helps us the most… why does a person most value the sense of sight? There are other senses, a person can’t smell, not dangerous. The sense of sight people tremendously value.

He says, why? Because seeing, this also has to do with the moon, it’s all sight, sight. That is, from seeing one can see the most distinctions. The eyes give you the most information. I once read that something like ninety percent of the information that a person receives comes from his sense of sight.

Why? Simply because seeing distinguishes the most distinctions. Right? You see colors, you see shapes, you see very many things. Hearing, you can hear two, three distinctions: how high it is, what the sound is, how low it is. You don’t hear very many things. The other senses distinguish much less. Sight distinguishes the most.

This is the most intellect (seichel), the seichel means to understand distinctions, this is so, this is different. Sight is also the most clear. That is, even when a person hears a whole orchestra, but when he sees that it’s an orchestra, he will see the full… this is clarity. This is what he calls distinction, the distinctions, distinctions, right?

In short, already. And therefore they love the most order. In short, a story, if we had the senses simply to survive, so that we could know where the bread is to be able to eat. He says that it’s not so. He says that we look much more than we need to. People love the very act of looking, the very act of knowing. It’s built in that a person has a desire for knowing. So he argues in any case. This is the simple assumption of Aristotle.

Discussion: The Advantage of Eyes Is That One Doesn’t Need to Exert Effort

Speaker 2: It’s very interesting, but the eyes, the advantage of the eyes is that you don’t need to exert yourself, therefore it’s easy for everyone. But truly you would want… night, I say, other kinds of knowledge that you can’t see with the eyes, but when you need to use the mind, there comes in laziness or weakness. But someone who doesn’t have these problems, just as one wants to see, he wants to understand.

Speaker 1: Yes?

Speaker 2: He says, a person will want, whether they want to pay money for it, work through it. That’s still a question, but want they will want.

Speaker 1: Yes, already.

The Rambam’s Application: The Desire to Know Astronomy

So, therefore the same thing will be. You hear that there is a calculation, this is the best thing, you can know precisely when the moon will come? Any normal person gets a great desire to know this.

To such an extent, you will know the calculation so well, not “ad sheyeda” with the goal, you will know so well until you will be able to calculate whether today the moon will come. It’s such a tremendous greatness, a normal person needs to look with his eyes to see the moon. When you will just have a calculation, you will know for certain whether the moon comes.

I think that “ad sheyeda ra’uy” is that he wants to know that it’s astronomy until…

Continuation: The Advantage of Knowledge Over the Senses – The Intellect Is Higher Than Seeing

Speaker 1: You hear that there is a calculation? Ah, the best thing, you can know precisely when the moon will come. Any normal person gets a great desire to know this. To such an extent, you will know the calculation so well, not “ad sheyeda’u” is the goal, you will know so well until you will be able to calculate whether today the moon will come. It’s such a tremendous greatness.

A normal person needs to look with his eyes to see the moon. When you will just have a calculation, you will know for certain whether the moon comes.

I think that “ad sheyir’u” is like he wants to know that they have astronomy, not just that the moon needs to come out. This is the advantage of knowledge over the senses (yisron hadaas al hachushim). The sense can’t say precisely. The sense can’t say that not knowing on top, but knowing with clarity.

Yes, yes, I said that, but I’m telling you just that very… this is something that we cry with the eyes that we couldn’t see. We can know according to what we knew from next month, that when two months you will know, today the moon comes.

And there’s also something else, it’s a way how you prove his knowledge if his knowledge is good. Because a person would have made astronomical calculations, and he can’t prove it by seeing the moon.

I don’t mean the proof, I mean the advantage that the intellect can see things that the eyes can’t see, or he can even see clearer than the eyes. You said before that we can’t see the Almighty, it’s a weak problem. It’s clearer. You will test it, you will see that it’s correct, but it’s clearer than the eyes. Sometimes the eyes will be clouded, sometimes the eyes will never be clouded. If the calculation is correct it’s always so.

The Parable of a Person with Divine Inspiration (Ruach HaKodesh)

Speaker 1: And it’s ruach hakodesh, you want to know a secret. You say the word sod? Imagine, imagine what if a prophet comes and he says, speak with the people so that further wise men will understand what I speak.

Imagine what if a prophet comes, a person with ruach hakodesh, and he says, rabbosai, I am a person with ruach hakodesh, I know hidden and wondrous things (devarim nistarim venifla’im). What do you know? Come here. You know that every month the moon comes, people struggle, they travel to the mountains to know when the moon is. I will tell you every month precisely which day, which minute, and which side of the world, precisely where to look there how to see the moon. Wow! The Almighty Himself must speak with you, I don’t want to.

Discussion: The Excitement of Calculation – Proof or Advantage?

Speaker 2: But I think perhaps to say that it’s a bit different, the “ad sheyir’u.”

Speaker 1: No, no, because it’s not a bad interpretation. I’m saying that the excitement is that every month you can prove that you indeed had the good calculation. Because when a person can make calculations, it seems to him very beautiful calculations, but it won’t be proven.

Listen, listen, you think exactly the opposite. You know what you think exactly the opposite? You think exactly the opposite of what the truth is. What we’re saying here is that seeing, that thinking, knowing is better than seeing. Not that we need to arrive from this.

Speaker 2: But a thought that we can prove is much stronger.

Speaker 1: No, it’s not, it’s not. The thought I prove. Because he will see every month in the land, it’s not. “Tzaddik tzaddik atah” (You are righteous) all the time important, like today’s heretics (apikorsim), who think that eyes are better than intellect. No.

Certainly, the way that we find out the calculation that we begin with is from looking. But what I’m telling you, that’s why I said my whole parable with the person with ruach hakodesh.

Why are people so impressed with a person with ruach hakodesh who knows everything? Because he knows things that we can’t see. You need to see, certainly you won’t say that the person with ruach hakodesh’s advantage is that we can check him, certainly you won’t check, he has nonsense, it’s not the point, he needs to know that he has nonsense.

But the advantage is that you don’t have any way with your eyes, you don’t know which side to search, when will the moon come, after you’ve seen you can know that you’ve seen, but before you can’t know. He knows a secret, he as it were, if for example, in other words, let’s say for example, if they hadn’t told us the secrets, the calculations, it was a secret.

The wise men come, he comes out from his chamber there, his cave every month, and he says, rabbosai, ko amar Hashem (thus says God), the moon will come exactly such a time. Every month he’s right precisely to the second, we will look, we will serve this person, true?

And this is what wisdom gives, this is what the wisdom of the constellations (chochmas hamazalos) gives, that you can know every month precisely.

Speaker 2: But you say, the person who knows, when will he know?

Speaker 1: I’m saying that the person will smile. When will he smile? When the moon will come out, exactly then when he calculated. See, I was right.

Why do you read it backwards? Why don’t you look backwards? I’m starting to hear what I’m saying, because I’m telling you much better what you’re saying, because I know what I’m talking about.

No, I want to show you why this is amazing, and people think, for some funny reasons, people have been thinking that if it would say the Almighty told me, ah, if it’s a prophet, I made a calculation, ah, just made a calculation.

I’m telling you better, you’re already saying no prophet who can predict to the minute when something will happen. Like midnight (chatzos halailah). Moshe couldn’t say, because their astronomers didn’t know precisely that they didn’t have good astronomers, and if they had good astronomers, they could have said precisely. When you turn midnight, yes? It’s amazing.

It’s not strange that I say that all human beings strive for this. You see that people would go crazy for someone who knows such a thing, right? You understand? It’s very normal. We have forgotten that this is a wisdom that one can predict.

Certainly you’re right that if he just says calculations that don’t prove themselves to be so, it’s worth nothing. I’m saying, but he’s going to say beforehand, I can say this now until the end of all generations when the moon will come. I am a prophet like me, right?

But also in your wisdom, not something like that, you know small things, you are connected with the great world, with the enormous heavens. Certainly, this is also yours, the heavens are a great thing, the heavens are such a kind of thing that one can only even, it has in it such wisdom, not everything.

In this world, most things, it’s harder to know than this. But this is one thing that one can know with an astounding punctuality. It’s a tremendous thing, it’s truly from the virtues of man, from the… he is truly a god, he cannot be. In Columbus, whatever, yes?

Let’s download it. Okay, I hope it’s good, I have no strength.

You understand it this way, therefore this is the boldest, you understand why boldest? There is a Jew who doesn’t need to look at the moon to know when it will be. Certainly, you will look at the moon to know when it will be. Certainly, you will look to check that you were right. He doesn’t need to. He looks in his book, it’s a magic calculation, he knows when the moon will be. Imagine that. Tremendous. It’s truly a…

Why don’t people understand this? Why don’t more people want to learn astronomy? What happened to us? And they’re not just one after another, they’re somewhat mixed up with us. Okay, let’s go further.

And the Methods of Calculation – The Disputes Among the Ancient Gentile Sages

Speaker 1: In the methods of calculation, already, now. And the methods of calculation, he says, there are great disputes… It’s an awakening why one should learn. Yes, and the methods of calculation, the methods of calculation that he says, what is the calculation of the calculation of the calculation of the calculation of the ancient gentiles who investigated the calculation of the seasons and geometries. Interesting.

Discussion: What Does “Gematria” Mean Here?

Speaker 2: Gematria, relationship.

Speaker 1: He throws in the word gentiles. It means that they weren’t Jews, because earlier he said gentiles and Jews, did he mention something somewhere?

Speaker 2: Yes, in the chapter when he spoke about the length of years of life, he said the sages of Israel and the sages of the nations of the world were divided on it. Here he says, the gentile sages.

Speaker 1: Ah, perhaps he wants to go say that the Jews were able to… Let’s finish. There was a great dispute. Who investigated the calculation of the seasons and geometry. The relationship of gematria I don’t know.

Speaker 2: Gematria, as you say, perhaps he means geometry, but what does it come in here? One needs to know geometry something to calculate on the heavens?

Speaker 1: Let’s say what the Rav means by this. Could be. Okay. Okay. He says the science of measurement. He puts geometry, the science of measurement.

Speaker 2: Geometry means… I know what geometry is, but what is the… Just because it’s such a kind of calculation about this. Okay.

Speaker 1: Perhaps gematria he means to say as a name for mathematics?

Speaker 2: Could be, it could be once upon a time one used to call it generally like this.

Speaker 1: The Gemara says, yes, what does the Gemara say? Tekufot and gematriot? No? Isn’t that the language of the Gemara? The question is what he means. Tekufot and parparaot chochma it says in one place. In any case, okay.

Great Sages Struggled

Speaker 1: And great wise men erred in them. What does erred in them mean?

Speaker 2: Among the disputes, because there are disputes one could struggle.

Speaker 1: No, no, no, in general, there are disputes. Dispute means that somewhere there was lacking clear knowledge. There is one who is wrong. Through both are wrong.

And things were hidden from them, and doubts became known to them. Interesting, he uses there several linguistic devices.

And there is one who was meticulous four in the letter dalet and did not hit upon the correct path in the calculation of the sighting of the moon, but rather dove in mighty waters. Why does he use such an interesting language? Dove in mighty waters, and what do you think he brought up after that? The other leviathan he brought up, poor thing.

Discussion: The Language “Dove in Mighty Waters”

Speaker 2: That’s the language? It’s a language of a Gemara?

Speaker 1: I don’t know, but it’s a metaphor that is a… I remember that the metaphor but… dove, influence and in Bava Kamma.

Speaker 2: Ah, he brings, no? And in Bava Kamma tzedeket kesef, Rabbi Akiva said I dove in mighty waters and brought up pottery in my hand. He says this about the thing? Let’s see about what he says it.

Speaker 1: No, there’s a difference, it’s a sugya there in Bava Kamma. Not the point. The point is, what does he call there “depths upon mighty waters”?

Speaker 2: Nothing, about laws of guardians, righteous. It’s not the point. The word is something else.

Speaker 1: The word is, this goes with the image that the Rambam brings it in the Moreh in a place, I remember, that the sages call Torah water. Water is an image of wisdom, and there is also the image that one swims in it.

I mean to say the sea, not water, but sea specifically, because under the sea there are still whole secrets that you can only know when you go deep in, right?

Speaker 2: I don’t know how it connects. There are two, there is water and there is “this is the great and wide sea, there creep innumerable things”. Two things. There is drinking that one drinks, it quenches the mind, just as there is drinking, there is another thing that you say such a sea, there is a sea of wisdom, like sea of wisdom, sea of Talmud, no matter how deep one swims, one becomes aware of whole worlds.

Speaker 1: Because the water on top looks like it’s some black water. You go in, you see whole colorful worlds. One must also dive, one must dive into the water. And he is a great diver, and he brings up a portion. Interesting such a thing.

Speaker 2: No, you can think of it like two people go to study. One studies a stupid wisdom, but the stupid wisdom he got out tremendously well. The second one went and did a lot, a strong thing, dove in mighty waters, but you don’t have what to show for it.

Speaker 1: Yes, that’s the image. Very good.

And According to the Length of Days – After Much Time One Achieved

Speaker 1: And according to the length of days… already, but… And according to the length of days… later it took a lot of time. And through much investigation and inquiry. It looks here like there were many people who had the correct spirit indeed to want to know, and there was the whole system for it. It became known to some of the sages the methods of this calculation. He says a simple thing, that this is indeed a thing that one must look at the sayings, one must hold one’s head a lot, after much time, gradually one didn’t become accustomed. There were enough generations to…

הלכות קידוש החודש פרק י״א — חכמת אסטרונומיה והחילוק בין מולד הממוצע למולד האמיתי

הקדמה — שפלות וענווה בלימוד החשבונות

אנחנו הולכים ללמוד הלכות קידוש החודש פרק י״א, שם מתחילים החשבונות. ומכיוון שאנחנו לא מבינים את החשבונות, נשתמש בזה כהזדמנות לקצת שפלות, קצת ענווה. מה שזה בדיוק לשלושת השבועות, לתשעת הימים צריכים להיות שבורים. מה כל השמחה כתרת הספיקות? הרי משמע שיש עצב בהתרת הספיקות, ולא מבינים, ומשהו מרגישים מורא ושבורים. בואו נלמד מה כתוב כאן, נראה מה הרמב״ם אומר.

אוקיי, “לפי שאמרנו בהלכות אלו”… זו בעיה של אנשים שלא לומדים, אין להם שפלות בלימוד, הם רוצים לדעת הכל. “אדם כי ימות באהל, אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה”. הכאב של רכישת ידע, של להודות שאני עדיין לא יודע. אוקיי.

פרק י״א — הקדמת הרמב״ם לחשבונות האסטרונומיים

בקיצור, למעשה, פרק י״א, אומר הרמב״ם הקדוש, “לפי שאמרנו בהלכות אלו”, כמו שהוא אומר, הוא מציין שבסימן ו׳ הוא אמר, “שבזמן הזה מחשבין בדיקדוק ויודעים אם יראה הירח או לא יראה”. נכון, מאוד חשוב.

זה הרי, איך מגיע הרמב״ם להבנה הזו כאן? זה אני יודע איך לדבר על זה.

חזרה — שתי הלכות לפי הזמנים: קידוש על פי ראייה וקידוש על פי חשבון

כלומר, לכאורה, ראינו בפרק ז׳, והאנשים יכולים לחשוב שכאשר היו מקדשים על פי ראייה לא היו צריכים לדעת אסטרונומיה. ראינו בפרק ז׳ בערך כך, היה פעם, יש שתי הלכות במהלך הזמנים, כמו שהרמב״ם מניח זאת.

בזמן שיש בית דין בארץ ישראל, סנהדרין, צריכים להיות מקדשים על פי ראייה. ממתינים שיבואו עדים, לומדים מסכת ראש השנה, מכינים צידה לעדים, זה קורה, מקדשים על פי עדים שראו את הלבנה החדשה.

בזמן שאין בית דין, אומר הרמב״ם, היתה גם מסורה עוד ממשה רבינו, שמקדשים על פי חשבון. זה החשבון של מולד הממוצע שהרמב״ם לימד אותנו בפרק מה שהוא לימד.

החשבון של מולד הממוצע — חשבון משוער

אי הדיוק של החשבון

זה לא חשבון מדויק. אותו חשבון הוא חשבון משוער, קל לחשב אותו, חסרה איזו שעה, איפשהו יש הבדל. זה פחות או יותר. זה לא רק איזו שעה, יכול להיות שטועים יום שלם ועוד. לא כל אחד, זה בין כולם.

לא, הרמב״ם אומר שיכול להיות אפילו ראש חודש יהיה מוזז יומיים מהזמן הנכון, ממולד האמיתי. על כל פנים, זה חשבון מוצדק. כלומר, יכול להיות שמוזז גם ממולד האמצעי וגם ממולד האמיתי. ראש חודש.

דיון — כמה יכול ראש חודש להיות מוזז?

אוקיי, בכל מקרה, כן, זוכר? כך יוצא. אוקיי, אין הבדל.

כן, רואה, כשמחשבים… יכול להיות שבראש חודש אחד זה יקרה, או שכל אחד מוזז קצת. כן, יכול גם לקרות שהכל יהיה יומיים.

הסיבות מדוע החשבון הוא רק בממוצע

יש סיבות שונות למה, אחת, חלק מהסיבות למה החשבון הוא רק בממוצע זה כי החודשים ארוכים יותר בחורף או בקיץ, אני לא זוכר איזה. זה לא תמיד, לא כל שנה החודש אותו אורך. בשעות.

מולד הממוצע לעומת מולד האמיתי — המציאות בבית הכנסת

ומכריזים את המולד, המולד שקוראים בבית הכנסת זה מולד האמצעי, לא מולד האמיתי. ואתה רואה בבירור שזה לא יוצא הרבה פעמים, יכול להיות יומיים לפני ראש חודש, יומיים לפני ראש חודש, יומיים לפני ראש חודש, לא תמיד באותו זמן.

על כל פנים, ההלכה היא שהולכים עם החשבון הזה, ולפי החשבון הזה עושים ראש חודש גם יומיים ויום אחד, לפי החשבון שלמדנו, חשבון העיבור. יש חישוב כמה, כי יש 29 וחצי יום, אז זה מסתדר, צריכים לעשות בדיוק. בכל אופן, זה הכל חשבון.

דיון — מה זה אומר “מוזז”? ממה זה מוזז?

אבל אני רוצה להבין, כשאתה אומר שזה מוזז, אתה מתכוון לומר שזה מוזז ממתי אנחנו יכולים לראות שזה עולה בשמיים, או שזה מוזז מהחשבון?

לפי החשבון זה מוזז. שניהם, גם החשבון מוזז. זה מוזז פעמיים. ראש חודש שלנו מוזז פעמיים.

בוא נבין למה. אם אני לא צודק, תגיד לי. נראה לי שזה מוזז פעמיים.

ראש חודש שלנו “מוזז פעמיים” — שלוש סיבות

ראשית — מולד הממוצע אינו מולד האמיתי

קודם כל, המולד שקוראים, יש לנו מולד שקוראים כשזה ראש חודש. המולד שקוראים זה מולד האמצעי. כלומר, נניח הממוצע של שנים עשר חדשים, י״ב כ״ט תשצ״ג שאנחנו מחשבים את המולד שווה כל חודש, זה לא באמת שווה כל חודש. החודשים קצת יותר או קצת פחות, אני לא יודע איזה, אולי נגלה את זה בקרוב.

אז ממילא הם מחשבים שהמולד הוא רק מולד ממוצע. למעשה, החשבון מדויק מאוד, אם אני זוכר, עם המציאות זה מסתדר טוב מאוד. אולי זה מוזז בכמה שניות ממש, הי״ב כ״ט תשצ״ג של החודש. אוקיי, זה דבר אחד.

שנית — מולד אינו ראייה

שנית, למולד אין שום קשר לראש חודש. המולד, לראות את הירח, הם הולכים ללמוד את זה עכשיו. לראות את הלבנה אפשר רק יום או יומיים אחרי המולד.

האם משנה שהמולד הוא ביום או בלילה, כי המולד הוא הרי זמן הקיבוץ, זה הרי הזמן שהשמש והלבנה באותו מקום בדיוק. אז אז לא רואים כלום, זה לוקח לפחות שש שעות, או יותר.

דיון — ההבדל בין ראייה למולד

הראייה גם תלויה. הראייה הולכת עם הראייה ועם המולד שני דברים שונים. ראייה היא אחרי המולד. לראייה יש קשר לעננים, לדברים שאין להם קשר לעצם המולד. אפילו לפני העננים, מיד יש את העננים.

קודם זה בשעת העבודה, ההגדרה של זמן המולד היא כשלא רואים את הלבנה. כשהלבנה נעצרת, היא לגמרי מול השמש שלא יכולים בכלל לראות אותה. צריך שתזוז קצת כדי שיוכלו להתחיל לראות. עכשיו תלוי אם זה בלילה. סתם כך לוקח קצת עד שרואים אותה, לא? כמה זמן האור נוסע.

מהשמש לוקח כמה דקות, אבל מהלבנה לא לוקח הרבה זמן. הלבנה מאוד קרובה. כי זה פשוט שם, זה עשר מול, אפשר לראות אותה אז. אז זה דבר אחד.

אוקיי, אבל המולד יכול לחשב מתי הולכים לראות את הלבנה. המולד צריך בעצם להיות לפני ראש חודש תמיד. אז זו סיבה אחת למה המולד… אז שני דברים.

שלישית — חדשים מלאים וחסרים

דיון — האם המולד יכול להיות באמצע ראש חודש?

הרבה פעמים המולד הוא ביום של ראש חודש. יכול להיות לפני היום? כאילו… רגע, חכה, חכה.

בוא נגיד ככה, החשבון הנקרא מולד אינו אותו חשבון כמו הראייה, מספר אחת. מספר שתיים, זה מולד הממוצע. זה לא המולד הנכון. החודשים לא תמיד בדיוק ככה. אוקיי.

שנית, ראש חודש שלנו לא יכול להיות בזמן הראייה או בזמן המולד. למה לא? כי חודש הוא עשרים ותשעה וחצי יום, והלבנה היא עשרים ותשעה וחצי יום, וראש חודש לא יכול להיות חצי יום. ממילא עושים חודש אחד מלא וחודש אחד חסר, בערך, לפי חשבונות שונים, שזה יצא פחות או יותר לא רחוק מדי.

אבל לפי זה יוצא שלפעמים זה מוזז עוד יום מהמולד או מהראייה, אוקיי? זה מעניין, כדי שלא יהיה מוזז יותר מדי בגדול, ויותר על הדיוק של היום הספציפי, כאילו. אין דיוק של יום ספציפי, כאילו תמיד…

אני זוכר שלרמב״ן היה איזה פירוש על זה, הוא אמר משהו פעם אחת שתמיד היום השלושים היה כבר המולד עבר, אבל משהו כזה, בוא נהיה מדויקים שזה נכון, ראו שטעו שזה נכון.

חכמת העיבור לעומת חכמת אסטרונומיה — הבדל יסודי

על כל פנים, כן, אוקיי. עכשיו, אוקיי, מה זה חשבון, אוקיי? חשבון שאומר לנו מתי ראש חודש. אז היינו חושבים שחשבון הוא ההפך מראייה. בזמן הראייה הולכים, מסתכלים החוצה, ראייה, ולא מכניסים חשבון.

בא הרמב״ן, אומרים, לא. אני אומר לך דבר חדש: כל החשבון הוא הרי חשבון מזויף, זה הרי רק חשבון ממוצע. והחשבון לא אומר לנו בכלל מתי הולכים לראות את הלבנה, זה אומר לנו בכלל מתי המולד. דבר אחר לגמרי.

עכשיו, אבל תדע שיש חשבון אמיתי. חשבון אמיתי נקרא אסטרונומיה. חכמת אסטרונומיה אינה אותו דבר כמו חכמת העיבור. חכמת העיבור היא הרי חשבון משוער. חכמת אסטרונומיה היא כשהלבנה… זו הרי כמו חכמה מעשית.

דיון — מה זו חכמת העיבור?

איך? מה עושה הלוח?

חכמת עשיית לוח. עשיית לוח, עשיית החשבון.

כן, כן, אבל זה נקרא על עשיית הלוח.

חכמת אסטרונומיה — החשבון המדויק של הלבנה עצמה

יש אבל מלבד זה חכמה שאומרת לנו מתי היתה הלבנה עצמה, לא הלוח. הלבנה עצמה יש גם איזו חכמה, וזה חשבון הנקרא, איך זה נכנס, בכל אופן, איפשהו, החשבון תקופת המזלות. זה אומר לנו מתי הלבנה עצמה, זה חשבון מדויק. עד השנייה מובן מאליו, יכולים לעשות טעויות, ואולי הם לא יודעים בדיוק, אבל תיאורטית, החכמה היא אסטרונומיה מדויקת מאה אחוז. זה גם מתמטיקה, נכון? זה גם חישוב…

סטייה — הקב״ה עשה את הלבנה כדי שאנשים יוכלו למדוד

עכשיו, בוודאי, הפליטה הקדושה אמרה שהקב״ה רצה שנוכל למדוד, אז הוא עשה את הלבנה. כך כתוב גם בפסוק, ויהי לאותות ולמועדים ולימים ושנים. לא למדוד, אבל כן, הכוכבים, זה מלמד אותנו למדוד.

עכשיו, לשם כך זה מאוד חשוב מה שלמדנו, שהתחלת החכמה היא להסתכל על הלבנה, ולהתחיל לראות שיש חשבון בעולם, יש סדר. הרמב״ם אומר שהתחלת ידיעת אלוקים היא להסתכל על… חלק, פסוק. נו, ישעיהו הנביא אמר שצריכים תורה משבת נחמו. בכל אופן, אני רוצה לומר על זה כאן.

החידוש הגדול — בית הדין של ראייה היה צריך לדעת את החשבון האסטרונומי האמיתי

מתי נוגע החשבון האסטרונומי?

ממילא, עכשיו, מתי עושים את החשבון? החשבון הוא… האסטרונומיה, מתי זה נוגע. בא הרמב״ם ואומר, הקשב, יודע מתי זה נוגע? מקדשים על פי ראייה. אבל אז בית הדין יצטרך לדעת מתי הם הולכים לקבל עדות.

מצוין. בדיוק.

בית הדין צריך לדעת אם העדות היא עדות שקר

אה, הולכים לקבל עדות, זה בסדר, אני רוצה גם, אבל בית הדין צריך לדעת. האם העדות היא עדות שקר. ולהכחיש אותה. צריכים לדעת את החשבון האמיתי, הוא לא יכול ללכת עם מולד ממוצע, המולד ממוצע אין לו שום קשר לעדים, העדים רואים את המציאות, הם לא רואים את החשבון של העיבור.

לא יכולים ככה לומר שהחשבון הוא מתי הלבנה יכולה להיות, והעדים באים לומר מתי הם ראו אותה למעשה. החשבון הוא מתי זה יכול להיות, מתי זה לא יכול להיות לא מקבלים שהעדים באים. לא רק שלא מקבלים, אפילו הם באים הם עדי שקר. כי הם מעידים שעד הוא רק על דבר אפשרי, לא על דבר בלתי אפשרי.

החידוש הגדול והמעניין של הרמב״ם — הפוך ממה שהיינו חושבים

אומר הרמב״ם דבר גדול ומעניין, שבעצם בית הדין של ראייה היה צריך לדעת את החשבון האמיתי. אנחנו לא צריכים לדעת אותו, אנחנו הולכים לפי ראייה. בדיוק הפוך ממה שהיינו חושבים, שהיום צריכים פחות כי זה כי עושים חשבון בממוצע, מה שאין כן בית הדין לא היה צריך להיות לו חשבון בממוצע, כי פעם אחת הולכים עם עדים, קודם כל, כן יש דבר כזה חצי יום ראש חודש.

דיון — חצי יום ראש חודש

לא, אין דבר כזה חצי יום ראש חודש, אני לא מחזיק בזה.

לא חצי יום ראש חודש, אבל שנודע באמצע ראש חודש שהיום זה ראש חודש.

כן, כן, כן, אבל זה לא… עדיין יהיו חדשים מלאים וחסרים.

זו לא הנקודה. אולי יצא קצת אחרת, אני לא יודע איך זה עבד, זו האמת. צריך לשאול איך זה עובד, אני צריך לחשוב על זה. אבל הרמב״ם אומר כן שבאמצע היום נודע שזה ראש חודש, והוא אומר מה עושים עם זה.

כן, כן, זו אמת. לגבי ראש השנה זה הרבה יותר בעייתי. זה נעשה בעייתי, מעשית אנשים מתבלבלים, אבל בעצם החשבון של ראש חודש הוא תמיד מהלילה לפני, זה לא הבדל. כשרק נודע באמצע היום, מה קורה עם זה שצריכים לעשות שלושים? נראה שזה מסתדר מעצמו.

השאלה על הרמב״ם — למה צריכים בכלל ראייה?

על כל פנים, יש שאלה שהעולם שואל תמיד על הרמב״ם, לפי הרמב״ם, למה צריכים בכלל את הראייה? אם בית הדין יודע בדיוק מתי הולכים, והתירוץ לא מספיק. זו ההלכה בוודאי. למה? טעם ההלכה אולי פשוט, אבל ההלכה בוודאי לפי הרמב״ם שצריכים קודם שבית הדין ישב וילמד אסטרונומיה וידע שיכול היום לבוא הלבנה.

הוא לא אומר שיכול להיות מעונן, לא יכולים תמיד לעשות, אפילו זה יכול, וכדומה. או שיש לפעמים מצבים אחרים שעושים מעשית, ולא יוכלו לראות אותו.

כן, אז זה ממילא, אומר הרמב״ם הקדוש, ועל פי שאמרנו בהלכות אלו.

המשך: למה צריכים עדות על ראש חודש לפי הרמב״ם?

דובר 1: אני לא יודע איך זה עבד, זו האמת. צריך לשאול איך זה עובד, אני צריך לחשוב על זה. אבל הרמב״ם אומר כן, מאוד ברור שבאמצע היום נודע שזה ראש חודש, והוא אומר מה עושים עם זה.

כן, כן, זו אמת, אבל זה לא עושה הרבה יותר בעייתי. זה נעשה בעייתי, מעשית אנשים מתבלבלים. אבל בעצם, החשבון של ראש חודש הוא תמיד מהלילה לפני, זה לא הבדל. רק נודע באמצע היום. מה קורה עם זה שצריכים סתם אולי לעשות שלושים?

על כל פנים, יש שאלה שהעולם שואל תמיד על הרמב״ם, לפי הרמב״ם, למה צריכים את הראייה? בכלל את הראייה. אם בית הדין יודע בדיוק מתי הולכים, התירוץ לא מספיק. זו הרי ההלכה בוודאי.

למה? טעם ההלכה אולי פשוט, אבל ההלכה בוודאי לפי הרמב״ם, שצריכים קודם שבית הדין ישב וילמד אסטרונומיה וידע שיכול היום לבוא הלבנה. גם את זה, כי יכול להיות מעונן, לא יכולים תמיד לעשות, אפילו זה יכול, וכדומה. או שיש לפעמים מצבים אחרים שעושים מעשית, שלא יוכלו לראות.

כן, אז זה ממילא, אומר הרמב״ם הקדוש, על פי שאמרנו, בהלכות אלו.

הענין של דריכת העדים – למה בית הדין צריך להיות בקי באסטרונומיה?

יש דבר מיוחד, כי אתה עושה עכשיו שהדיינים חייבים להיות כל כך מומחים. למה? כי אתה מקדש את החודש. יכול להיות שהמילה היא כי עדים הרבה פעמים נראה קשה להיות, רואים בגמרא שיכול להיראות…

אבל רב, למה זה כל כך חשוב? הרמב״ם, נראה שמצאת תירוץ למה בית הדין יכול להיות כל כך מומחה. אבל אני לא יודע.

לא אומרים על מיני עדים אחרים. אני מתכוון, מיני עדות אחרות זה רגיל. בא לומר פלוני חילל שבת, אני מתכוון לומר לפני זה שיכול להיות, שפלוני, בית דין לא אומר, פלוני הוא מין אדם שיכול להיות שייך לומר עליו דבר כזה. יש לי שני עדים כשרים מסביב אומרים, אומרים הם. אה, כל אדם הוא סוג אדם שלא יכול להיות, אבל אם יש דברים שלא אפשריים, אם זה דבר שלא יכול להיות, אפילו עדים כשרים זה לא יכול להיות.

אני לא מתכוון, נניח, אולי צריך כן לדעת. בטוח יכול להיות שיש הרבה דברים. תנאים מוקדמים לפני שהעדים באים, שהעדים בתחום של דברים שזה שייך. בטוח שהרמב״ם יגיד כך, אם יודעים שמשהו הוא נמנע, עדים באים ואומרים, אוקיי, כמובן.

סטייה: החכם צבי על ניסים ועדות

תרגום לעברית

אתה מקבל את הבעיה על ניסים, והחוות יאיר שאתה זוכר, החוות יאיר אמר שאם עדים באים לומר נס כזה, מאמינים לנס שלו, כי זה נגד הטבע. אבל לגבי הצ׳יקן אן הארץ, אבל ווטר, חכם צבי לא החוות יאיר, חכם צבי לא.

אבל על כל פנים, לפי הרמב״ם בטוח, הוא יאמר שאתה רואה בנס והלבנה לא באה, אין ניסים בלבנה. אם באים עדים, ולכאורה לפי זה אותו לוגיקה של עדות.

אני חושב שבטוח יש מקורות ברמב״ם שאומר את זה, צריך למצוא. לכאורה גם שלאו דווקא יש פחד מעדי שקר, אלא יותר יש פחד מטעויות. זה מאוד קל שאדם יסתכל על השמים ויחשוב… במיוחד כשצריך עדים חשובים, זה דווקא כשמעונן או יום קשה, שאחד תפס.

קושיה: למה צריך ללמוד אסטרונומיה שלמה רק בשביל המצב הזה?

אבל זה קצת מוזר לראות שרק בגלל המצב צריך ללמוד אסטרונומיה שלמה. האם צריך עכשיו לכלול לדעת את גדלות הבורא, ואת שפלות האדם, כך הוא אומר בהלכות יסודי התורה.

כך אמר הרמב״ם, בשפלות האדם הוא לא אמר. אה כן, בריה שפלה ואפלה, נגד צור תמים דעות, אני לא יודע הבורא הגדול.

אמת, אבל כשהלבנה מסתכלת בלבנה, זורקים בלבנה. הלבנה לא כל כך קטנה?

אולי כן, לפי הרמב״ם כן, כי הלבנה לא… לא, אבל הלבנה נותנת פרספקטיבה רחבה יותר, שהלבנה היא כל כך הרבה יותר קטנה ממה שתראה, ובכל זאת היא כל כך הרבה יותר גדולה מאיתנו. זה עוד ה… אוקיי, על כל פנים, זה לא גדול יותר מהלבנה שלנו.

אם אדם עולה על הלבנה, הוא יהיה איפה, זה יוזד. אדם לא יכול להסתובב על כל הלבנה, זה ייקח שבועות, זה עדיין גדול, שליש מהעולם. שליש העולם זה גדול. אוקיי. אבל זה לא יכול לתת פרספקטיבה על גדלות המערכת.

הכלל שעדות חייבת להיות בתחום האפשרות

בוא נבין משהו אחר. אני חושב שבהלכות עדות אחרות גם כן תהיה ההלכה כך. אם יבוא אחד ויאמר, ראיתי אחד קופץ עשרים וארבע רגל גבוה. בית הדין לא יאמין, יכול להיות עדות. עדות היא לא עניין של השם יתברך. אחד יאמר כשזה יכול להיות. כך עושים כך, כן.

צריך בטוח לומר איזו לשון הרמ״א, אומרים את זה בבירור, אני לא יודע לגבי מה. בטוח נמצא. אוקיי, בוא נמשיך.

הלכה ב – המוטיבציה של הרמב״ם ללימוד אסטרונומיה

דברי הרמב״ם

דובר 1: לפי שמעתי בהלכות אלו שבית דין מחשבין בדקדוק ויודעים אם יראה ירח אם לא יראה.

לפי שמעתי אשר אני פרשת, לפי שמעתי, כבר, אז זה לא יודעים. לפי שמעתי בהלכות אלו שבית דין, לפי שמעתי בהלכות אלו שבית דין, אז מחשבין בדקדוק. זה לא אומר בערך. ויודעים אם יראה ירח אם לא יראה.

מה המשמעות של “יראה”?

הדבר המעניין הוא, אני לא יודע אם המילה היא יראה, כי יראה אומר אם יש עננים, אם יכול להיות הלבנה, אם הלבנה לא קיימת. עננים גם, העננים אומרים שזה לא קיים, על זה באים אחד מהעדים, שם שאין עננים.

לא, אבל אני אומר יראה זה לא כי זה קיים, יראה זה כבר רמה הבאה. כשזה שייך, כשיש יראה, אז היראה כבר נולדה.

התשוקה לדעת – ההנחה של הרמב״ם על הטבע האנושי

ידענו שכל מי שרוחו נכונה ולבו תאב לדברי חכמות ולמד על הסודות, יתעורר לידע אותם הדרכים שמחשבין בהם. עד שידע, אם יראה ארובה.

הוא שמע קטע גדול. בית הדין צריך לדעת מסיבה מעשית. זה לא יכול להיות שהוא צריך עכשיו ללמוד אסטרונומיה שלמה בשביל משהו כזה מטורף, כדי שבית הדין זה לא… קודם נקרא מה הוא אומר.

מה הוא אומר כך? שכל מי שרוחו נכונה. שמעת שיש חישוב איך אפשר לדעת, בדיוק מתי הלבנה. זה מה שהוא מתכוון לומר. ממילא ברגע ששמע כך, בוודאי, אתה בן אדם טוב, מיד באה השתוקקות גדולה לדעת את החישוב.

הרמב״ם הולך עם זה שכשאנחנו רואים שזה שייך, רואים שאדם גדול יכול לעשות את זה, צריך לקבל תאווה, אני רוצה גם לדעת לעשות את זה. אתה רואה שיש כמה אנשים שיכולים לעשות את זה, יש את בית הדין שיכולים לעשות את זה. יש חכמה כזו, כן.

דיון: מה המשמעות של “ידענו”?

דובר 2: אני חושב כך. ידענו זו לשון מעניינת. ידענו אומר הוא על עצמו אני יודע, או שהוא מתכוון שכולנו צריכים לעשות מזה חשבון שאפשר לדעת. ממילא, ידענו יודעים אנחנו.

דובר 1: אה, מה אתה מתכוון? מי זה ידענו?

דובר 2: הוא מתכוון כנראה שכל אדם צריך מזה לקחת לימוד שאנחנו יודעים שזה אפשרי, ממילא שזה אפשרי.

דיון: זה מבוסס על שיטת אריסטו

דובר 1: זה מבוסס על אריסטו. אריסטו אמר שכל אחד רוצה לדעת את כל החכמות. זוכר? כך? כל מה שאפשר לדעת?

דובר 2: כן.

דובר 1: נו, זוכר? אתה זוכר התחלת המטאפיזיקה?

אבל זה קיים, כי הרמב״ם לא אומר כי כל החכמות. הוא אומר שהחכמה הזו מיוחדת מאוד. הוא לא מתכוון שצריך לדעת את זה כדי לעשות קידוש החודש, נכון?

דובר 2: נכון, נכון, נכון.

דובר 1: הוא אומר, החכמה היא חכמה חשובה. אני לא יודע אם אמר שכי זה חשוב, הוא לא מתכוון לזה. זה אומר להיפך. מה שהוא מתכוון לומר זה לא שצריך לדעת את זה לצורך מעשה כדי לדעת מתי ראש חודש. מתכוון, מה שיש חכמה וסוד שכל אחד רוצה לדעת? שיש חכמה כזו, מיד אתה רוצה… וסוד.

דובר 2: יש חכמה, אם יש לך סוד, אתה רוצה לדעת. מה יש לו על הסוד?

דובר 1: אני לא יודע מה הוא באמת מתכוון במילה סוד.

דובר 2: שאלה טובה.

דובר 1: ופה יש לך את ה… נו, אין לי תשובה.

דיון: מה המשמעות של “רוחו נכונה”?

אני רוצה להגיד לך משהו, “רוחו נכון” אומר שאחרת אתה לא בן אדם טוב. “לבו תאב” זה כבר חלש יותר, זה כבר מי שלבו תאב. “רוחו נכון” זה פשוט, אם אתה אדם נכון, אם אתה אדם נורמלי. זו לשון חדה.

דובר 2: כן, כן, זו מידה טובה. “רוחו נכון” אומר שיש מידות נכונות, נכון? רוח זה משהו בנושא של מידות, תשוקת הדעת, ההתעוררות.

דובר 1: הוא אומר “דעתו מוכנה”, אבל לכאורה הוא לא צודק. “רוחו נכון ולבו תאב לדברי חכמה”. לא, הוא מתכוון למשהו כמו בן אדם טוב.

המטאפיזיקה של אריסטו – “כל בני האדם רוצים באופן טבעי לדעת”

תראה מה כתוב: “כל בני האדם רוצים באופן טבעי לדעת”. גדולה גדולה. הוא מביא את זה אמנם מנוסח אחר. כל בני האדם באופן טבעי יש להם תשוקה, כל בני אדם, אני לא יודע את הלשון שהוא אמר. שואפים לדעת.

דובר 2: כן, שואפים לדעת, ויש להם ראיה על זה.

דובר 1: תראה, “סימן לכך הוא ההערכה שלנו לחושים”. ידעת שכל בני האדם אוהבים את מה שהם יכולים לראות? את החושים שלהם, את החושים שלהם. “כי מלבד השימוש בהם, אנו מעריכים אותם לשם עצמם”. יש לנו הנאה ממה שאנו יכולים לראות, לא רק כי אפשר בזה לנסוע לאיזשהו מקום. יש לך הנאה לראות דברים יפים, לראות דברים.

ובמיוחד מלראות, לא רק “למען הפעולה”. הוא אמר שזה לא הידע, זו ההנאה, אבל הוא אומר שזה הידע. אתה רוצה לדעת, ואתה רוצה לראות כי אתה רוצה לדעת יותר. הוא אומר שלראות זה… ואפילו כשאנו אוהבים לראות דברים, אפילו כשאנחנו לא כדי לעשות משהו בקשר לזה.

למה חוש הראייה חשוב במיוחד?

למה? כי לראות עוזר לנו הכי הרבה… למה אדם מעריך הכי הרבה את חוש הראייה? יש חושים אחרים, אדם לא יכול להריח, לא מסוכן. חוש הראייה אנשים מעריכים בצורה מפחידה.

אומר הוא, למה? כי לראות, זה גם קשור ללבנה, זה הכל ראייה, ראייה. כלומר, מלראות אפשר לראות את הכי הרבה הבדלים. העיניים נותנות לך את הכי הרבה מידע. קראתי פעם שכתשעים אחוז מהמידע שאדם מקבל בא מחוש הראייה שלו.

למה? פשוט כי לראות מבחין את הכי הרבה הבחנות. נכון? אתה רואה צבעים, אתה רואה צורות, אתה רואה המון דברים. לשמוע, אתה יכול לשמוע שניים, שלושה הבדלים: כמה גבוה זה, איך הצליל, כמה נמוך זה. אתה לא שומע הרבה מאוד דברים. החושים האחרים מבחינים הרבה פחות. הראייה מבחינה הכי הרבה.

זה הכי הרבה שכל, השכל אומר להבין הבחנות, זה כך, זה אחרת. הראייה היא גם הכי ברורה. כלומר, אפילו כשאדם שומע תזמורת שלמה, רק כשהוא רואה שיש תזמורת, הוא יראה את המלוא… זו בהירות. זה מה שהוא קורא הבחנה, ההבדלים, דיסטינקשנס, נכון?

בקיצור, כבר. ובגלל זה הם אוהבים הכי הרבה סדר. בקיצור, מעשה, שיש לנו את החושים פשוט כדי לשרוד, כדי שנוכל לדעת איפה יש הלחם כדי לאכול. אומר הוא שלא כך. אומר הוא שמסתכלים הרבה יותר ממה שצריך. אנשים אוהבים את עצם ההסתכלות, את עצם הידיעה. זה נכנס שלאדם יש תאווה לדעת. כך הוא טוען על כל פנים. זו ההנחה הפשוטה של אריסטו.

דיון: המעלה של עיניים היא שלא צריך להתאמץ

דובר 2: זה מאוד מעניין, אבל העיניים, המעלה של העיניים היא שאתה לא צריך להתאמץ, ממילא זה קל לכולם. אבל באמת היית רוצה… כלומר, אני אומר, סוגים אחרים של ידע שאתה לא יכול לראות עם העיניים, אבל כשאתה צריך להשתמש במוח, שם נכנסת עצלות או חולשה. אבל מי שאין לו את הבעיות האלה, בדיוק כמו שרוצים לראות, הוא רוצה להבין.

דובר 1: כן?

דובר 2: אומר הוא, אדם לרצות תרצה, האם הם ירצו לשלם על זה כסף, לעבוד בשביל זה. זו עוד שאלה, אבל לרצות הם ירצו.

דובר 1: כן, כבר.

היישום של הרמב״ם: התשוקה לדעת אסטרונומיה

אז, ממילא אותו דבר. אתה שומע שיש חישוב, הדבר הכי טוב, אתה יכול לדעת בדיוק מתי תבוא הלבנה? כל אדם נורמלי מקבל חשק גדול לדעת את זה.

עד כדי כך, תדע כל כך טוב את החישוב, לא עד שידע עם המטרה, תדע כל כך טוב עד שתוכל לחשב האם היום תבוא הלבנה. זו גדולה מפחידה, אדם נורמלי צריך להסתכל עם העיניים שלו לראות את הלבנה. כשתהיה לך רק חישוב, תדע בוודאות אם באה הלבנה.

אני חושב שעד שידע ראוי הוא שהוא רוצה לדעת שיש אסטרונומיה עד…

המשך: יתרון הדעת על החושים – השכל גבוה יותר מלראות

דובר 1: אתה שומע שיש חישוב? אה, הדבר הכי טוב, אתה יכול לדעת בדיוק מתי תבוא הלבנה. כל אדם נורמלי מקבל חשק גדול לדעת את זה. עד כדי כך, תדע כל כך טוב את החישוב, לא “עד שידעו” היא המטרה, תדע כל כך טוב עד שתוכל לחשב האם היום תבוא הלבנה. זו גדולה מפחידה.

אדם נורמלי צריך להסתכל עם העיניים שלו לראות את הלבנה. כשתהיה לך רק חישוב, תדע בוודאות אם באה הלבנה.

אני חושב ש״עד שיראו” זה כמו שהוא רוצה לדעת שיש להם אסטרונומיה, לא רק שהלבנה צריכה לצאת. זה יתרון הדעת על החושים. החוש לא יכול להגיד בדיוק. החוש לא יכול להגיד שלא לדעת למעלה, אלא לדעת בבהירות.

כן, כן, זה אמרתי, אבל אני אומר לך רק שמאוד… זה משהו שבוכים עליו עם העיניים שלא יכלו לראות. אפשר לדעת לפי מה שידעו מהחודש הבא, שכעבור חודשיים תדע, היום באה הלבנה.

ויש גם עוד משהו, זו דרך איך אתה מוכיח את הידיעה שלו אם הידיעה שלו טובה. כי אדם היה עושה חישובים אסטרונומיים, והוא לא יכול להוכיח עם לראות את הלבנה.

אני לא מתכוון להוכחה, אני מתכוון למעלה שהשכל יכול לראות דברים שהעיניים לא יכולות לראות, או שהוא יכול אפילו לראות יותר ברור מהעיניים. אמרת קודם שלא אפשר לראות את השם יתברך, זו בעיה חלשה. זה יותר ברור. תבדוק את זה, תראה שזה נכון, אבל זה יותר ברור מהעיניים. לפעמים העיניים מעוננות, לפעמים העיניים לעולם לא מעוננות. אם החישוב נכון זה תמיד כך.

המשל של בעל רוח הקודש

דובר 1: וזה רוח הקודש, אתה רוצה לדעת סוד. אתה אומר את המילה סוד? תדמיין, תדמיין מה בא נביא והוא אומר, מדבר עם האנשים מחכמים רחוקים יותר שיבינו מה אני מדבר.

תדמיין מה בא נביא, בעל רוח הקודש, והוא אומר, רבותי, אני בעל רוח הקודש, אני יודע דברים נסתרים ונפלאים. מה אתה יודע? בוא הנה. אתה יודע שכל חודש באה הלבנה, מתייסרים, נוסעים על ההרים לדעת מתי הלבנה. אני אגיד לך כל חודש בדיוק איזה יום, איזו דקה, ואיזה צד של העולם, בדיוק לאן להסתכל שם איך לראות את הלבנה. וואו! השם יתברך עצמו חייב לדבר איתך, אני לא רוצה.

דיון: ההתרגשות מהחישוב – הוכחה או יתרון?

דובר 2: אבל אני חושב אולי לומר שזה קצת אחרת, ה״עד שיראו”.

דובר 1: לא, לא, כי זה לא פשט רע. אני אומר שההתרגשות היא שכל חודש אתה יכול להוכיח שבאמת היה לך החישוב הטוב. כי כשאדם יכול לעשות חישובים, נראה לו חישובים יפים מאוד, אבל זה לא יוכח.

שמע, שמע, אתה חושב בדיוק הפוך. יודע מה אתה חושב בדיוק הפוך? אתה חושב בדיוק הפוך מהאמת. מה שאנחנו אומרים כאן הוא שלראות, שלחשוב, לדעת זה יותר טוב מלראות. לא שצריך להגיע מזה.

דובר 2: אבל מחשבה שאפשר להוכיח היא הרבה יותר חזקה.

דובר 1: לא, זה לא, זה לא. המחשבה אני מוכיח. כי הוא הולך לראות כל חודש בארץ, זה לא. צדיק צדיק אתה כל הזמן חשוב, כמו האפיקורסים של היום, שהם חושבים שעיניים יותר טובות משכל. לא.

בוודאי, הדרך שאנחנו מגלים את החישוב שאנחנו מתחילים היא מלהסתכל. אבל מה שאני אומר לך, בגלל זה אמרתי את כל המשל שלי עם בעל רוח הקודש.

למה אנשים כל כך מתרשמים מבעל רוח הקודש שהוא יודע הכל? כי הוא יודע דברים שאי אפשר לראות. אתה צריך לראות, בוודאי לא תאמר שהמעלה של בעל רוח הקודש היא שאפשר לבדוק אותו, בוודאי לא תבדוק, הוא אמר שטויות, זו לא הנקודה, הוא צריך לדעת שהוא אמר שטויות.

אבל המעלה היא שאין לך שום דרך מהעיניים שלך, אתה לא יודע לאיזה צד מחפשים, מתי תבוא הלבנה, אחרי שראית אתה יכול לדעת שראית, אבל לפני זה אתה לא יכול לדעת. הוא יודע סוד, הוא כביכול, אם למשל, במילים אחרות, נניח למשל, אם לא היו אומרים לנו את הסודות החישובים, זה היה סוד.

באים החכמים, הוא יוצא מהחדר שלו שם, המערה שלו כל חודש, והוא אומר, רבותי, כה אמר ה׳, הלבנה תבוא בדיוק בזמן כזה. כל חודש הוא עולה בדיוק לשנייה, נסתכל, נעבוד את האדם הזה, אמת?

וזה מה שחכמה נותנת, זה מה שחכמת המזלות נותנת, שאתה יכול לדעת כל חודש בדיוק.

דובר 2: אבל אתה אומר, האדם שיודע, מתי הוא יודע?

דובר 1: אני אומר שהאדם יחייך. מתי הוא יחייך? כשהלבנה תצא, בדיוק אז כשהוא חישב. רואה הייתי צודק.

למה אתה קורא את זה הפוך? למה אתה לא מסתכל הפוך? אני מתחיל להקשיב למה שאני אומר, כי אני אומר לך הרבה יותר טוב ממה שאתה אומר, כי אני יודע על מה אני מדבר.

לא, אני רוצה להראות לך למה זה מדהים, ואנשים חושבים, מסיבות מצחיקות, אנשים חושבים שאם היה אומר השם יתברך אמר לי, אה, אם זה נביא, עשיתי חישוב, אה, סתם עשיתי חישוב.

אני אומר לך יותר טוב, אתה אומר כבר אין נביא שיכול לנבא עד הדקה מתי משהו יקרה. כמו חצות הלילה. משה לא יכול היה לומר, כי האסטרונומים שלהם לא ידעו בדיוק שלא היו אסטרונומים טובים, ואם היו אסטרונומים טובים, היו יכולים לומר בדיוק. מתי חצות, כן? זה מדהים.

זה לא מצחיק שאני אומר שכל בני אדם שואפים לזה. אתה רואה שאנשים היו משתגעים על מישהו שיודע דבר כזה, נכון? מבין? זה מאוד נורמלי. אנחנו שכחנו שזו חכמה שאפשר לחזות מראש.

בוודאי שאתה צודק שאם הוא אומר סתם חשבונות שלא מתבררים כך, זה לא שווה כלום. אני אומר, אבל הוא הולך להגיד מראש, אני יכול לומר עכשיו עד סוף כל הדורות מתי הלבנה הולכת לבוא. אני נביא כמותי, נכון?

אבל גם בחכמה שלך, לא משהו כזה, אתה יודע דברים קטנים, אתה מחובר לעולם הגדול, לשמים העצומים. בוודאי, זה גם שלך, השמים הם דבר גדול, השמים הם דבר כזה שאפשר רק כך אפילו, יש בהם חכמה כזו, לא הכל.

בעולם הזה, רוב הדברים, קשה יותר לדעת מזה. אבל זה דבר אחד שאפשר לדעת בדיוק מדהים. זה דבר נורא, זה ממש ממעלות האדם, מה… הוא ממש אלוהים, הוא לא יכול להיות. כמו קולומבוס, מה שלא יהיה, כן?

בואו נסיים את זה. אוקיי, אני מקווה שזה טוב, אין לי כוח.

מבין כך, לכן זה הכי נועז, מבין למה נועז? יש יהודי שהוא לא צריך להסתכל על הלבנה כדי לדעת מתי זה יהיה. בוודאי, אתה תסתכל על הלבנה כדי לדעת מתי זה יהיה. בוודאי, אתה תסתכל כדי לבדוק שאתה צודק. הוא לא צריך. הוא מסתכל בספר שלו, זה חשבון קסום, הוא יודע מתי תהיה הלבנה. תדמיין. נפלא. זה ממש…

למה אנשים לא מבינים את זה? למה לא יותר אנשים רוצים ללמוד אסטרונומיה? מה קרה לנו? והם לא אני ועוד אחד, הם משהו טוב מעורבב בנו. אוקיי, בואו נמשיך.

ודרכי החשבון – המחלוקות בין חכמי הגויים הקדמונים

דובר 1: בדרכי החשבון, כבר, עכשיו. ודרכי החשבון, אומר הוא, יש בין מחלוקת גדולות… זו התעוררות למה צריך ללמוד. כן, ודרכי החשבון, דרכי החשבון שהוא אומר, מה החשבון של החשבון של החשבון של החשבון הגוים הקדמונים שחקרו על חשבון התקופות והגימטריות. מעניין.

דיון: מה פירוש “גימטריא” כאן?

דובר 2: גימטריא, שייכות.

דובר 1: הוא משליך את המילה גויים. המשמעות היא שלא היו יהודים, כי קודם הוא אמר גויים ויהודים, הוא הזכיר משהו איפשהו?

דובר 2: כן, בפרק כשדיבר על אורך שנות החיים, הוא אמר נחלקו בו חכמי ישראל וחכמי אומות העולם. כאן הוא אומר, חכמי הגויים.

דובר 1: אה, אולי הוא רוצה לומר שהיהודים ידעו… בואו נסיים. היתה מחלוקת גדולה. שחקרו על חשבון התקופות וגימטריא. שייכות גימטריא אני לא יודע.

דובר 2: גימטריא, כמו שאתה אומר, אולי הוא מתכוון לגיאומטריה, אבל מה זה בא כאן? צריך לדעת גיאומטריה כדי לחשב משהו על השמים?

דובר 1: בואו נאמר מה זה אומר הרב. יכול להיות. אוקיי. אוקיי. הוא אומר חכמת המדידה. הוא שם גיאומטריה, חכמת המדידה.

דובר 2: גיאומטריה פירושה… אני יודע מה זה גיאומטריה, אבל מה ה… סתם על זה סוג של חשבון על זה. אוקיי.

דובר 1: אולי גימטריא הוא מתכוון לומר כשם כללי למתמטיקה?

דובר 2: יכול להיות, יכול להיות שפעם היו קוראים לזה באופן כללי כך.

דובר 1: הגמרא אומרת, כן, מה אומרת הגמרא? תקופות וגימטריאות? לא? זו לא הלשון של הגמרא? השאלה מה הוא מתכוון. תקופות ופרפראות חכמה כתוב במקום אחד. על כל פנים, אוקיי.

חכמים גדולים נכשלו בהם

דובר 1: והאנשים חכמים גדולים נשתבשו בהם. מה פירוש נשתבשו בהם?

דובר 2: בין המחלוקות, כי יש מחלוקת אפשר היה להיכשל.

דובר 1: לא, לא, לא, בכלל, יש מחלוקת. מחלוקת פירושה שאיפשהו חסרה ידיעה ברורה. יש מישהו שטועה. על ידי ששניהם טועים.

ותעלם להם דברים, ונודע להם ספיקות. מעניין, הוא משתמש שם כמה עצות של לשונות.

ויש מי שמדקדק ארבע בדח ולא פגע בדרך הנכונה בחשבון ראיית הירח, אלא צלל במים אדירים. למה הוא משתמש בלשון מעניינת כזו? צלל במים אדירים, ומה הוא הולך להעלות אחר כך? הלויתן אחרת הוא העלה נבוך.

דיון: הלשון “צלל במים אדירים”

דובר 2: זו הלשון? זו לשון גמרא?

דובר 1: אני לא יודע, אבל זו מליצה שהיא… אני זוכר שהמליצה אבל… צלל, השפעה ובבא קמא.

דובר 2: אה, הוא מביא, נכון? ובבא קמא צדיקת כסף, אמר רבי עקיבא צללתי במים אדירים והעליתי חרס בידי. הוא אומר את זה על הדבר? בואו נראה על מה הוא אומר את זה.

דובר 1: לא, יש הבדל, זו סוגיא שם בבבא קמא. לא הנקודה. הנקודה היא, מה הוא קורא שם “מצולה על מים אדירים”?

דובר 2: כלום, על הלכות שומרים צדיק. זו לא הנקודה. המילה היא משהו אחר.

דובר 1: המילה היא, זה הולך עם הדימוי שהרמב״ם מביא במורה במקום אחד, אני זוכר, שחכמים קוראים לתורה מים. מים הוא דימוי של חכמה, ויש גם את הדימוי ששוחים בתוכה.

אני מתכוון לומר הים, לא מים, אלא ים ספציפית, כי מתחת לים יש עוד כל הסודות שאתה יכול לדעת רק כשאתה נכנס עמוק, נכון?

דובר 2: אני לא יודע איך זה מתחבר. יש שניים, יש מים ויש “זה הים גדול ורחב ידים שם רמש אין מספר”. שני דברים. יש שתייה ששותים, זה משקה את הדעת, כמו שיש שתייה, יש עוד דבר שאתה אומר ים כזה, יש ים החכמה, כמו ים החכמה, ים התלמוד, כמה עמוק שאני שוחה, נעשים מודעים לכל העולמות.

דובר 1: כי המים למעלה נראים כאילו זה מים שחורים. אתה נכנס פנימה, רואה עולמות צבעוניים שלמים. צריך גם לצלול, צריך להיכנס לתוך המים. והוא צולל גדול, והוא מעלה חלק. מעניין דבר כזה.

דובר 2: לא, אתה יכול לחשוב על זה כמו שני אנשים הולכים ללמוד. אחד לומד חכמה טיפשית, אבל את החכמה הטיפשית הוא הוציא נפלא. השני הלך ועשה הרבה דבר חזק, צלל במים אדירים, אבל אין לך מה להראות על זה.

דובר 1: כן, זה הדימוי. טוב מאוד.

ולפי אורך הימים – אחרי הרבה זמן השיגו

דובר 1: ולפי אורך הימים… כבר, אבל… ולפי אורך הימים… אחר כך לקח הרבה זמן. ורוב בדיקות וחקירות. נראה כאן שהיו הרבה אנשים שהיה להם הרוח הנכון באמת לרצות לדעת, והיתה כל המערכה על זה. נודע למקצת החכמים דרכי חשבון זה. הוא אומר דבר פשוט, שזה דבר שצריך להסתכל על הדברים, צריך להחזיק הרבה ראש, אחרי הרבה זמן, לאט לאט התרגלו. היו מספיק דורות כדי…