רב האי גאון שיש י"ג ספירות ועל שגעונות המקובלים | פרדס רמונים שער א פרק ז (א)

פרק ז׳ פון פרדס רמונים: להציל מן הטעות – די מחלוקת וועגן דרייצן ספירות און די מקורות פון חוג העיון

הקדמה: דער רמ״ק׳ס כוונה אין פרק ז׳

אקעי, רבותי, מיר גייען לערנען פרק ז׳, און ער האט געלייגט די קעפל אז “להציל מן הטעות” – אז ס׳איז דא וואס האבן גע׳טענה׳ט מכח הבקיאות וכיוצא בו, פארשטייסט? ס׳איז דא אלעמאל… ער האט נישט געשריבן די קעפל, ער האט געשריבן אז ס׳איז דא א מפתח, איך האב נישט געפרעגט. ס׳מיינט צו זאגן אז ס׳איז דא, ער איז עפעס זייער – מיר האבן שוין גערעדט לעצטע מאל – ער איז עפעס זייער “אינטו” די זאך אז ס׳איז נאר דא צען ספירות.

און ס׳איז געווען מענטשן, זיי זענען געווען בקיאים, ווייסט אז ס׳איז דא עפעס א שיטה. זאגט ער, ניין, ניין, דו פארשטייסט נישט יענע שיטה. דאס איז בעיסיקלי זיין טענה.

און מיר האבן גערעדט אז ס׳איז דא געווען דער רבי יוסף – וואס האט ער געהייסן? מיר האבן דערמאנט די לעצטע וואך דער גיי וואס האט געטראפן אין די “early editions” די ווערטער, און ער איז מסתמא געווען א בקי, אדער איינער פון די מענטשן וואס זענען געווען.

און די אינטערעסאנטע זאך איז אז דער רמ״ק גייט נוצן – ס׳איז נישט עכט דא די נושא, ס׳איז דא א גאנצע שער וועגן דעם – און ער נוצט אסאך מאל, מ׳דארף עס גוט פארשטיין די איידיע: דער רמ״ק איז “גאוינג טו יוז” די מענטש׳ס מקור, די סברא וואס זאגט אז ס׳איז דא דרייצן ספירות, פאר זייער א בעיסיק יסוד פון זיין וועג וויאזוי ער פארשטייט קבלה. נישט נאר “דו פארשטייסט נישט” – דו מיינסט אז ס׳איז סתם נאך א נאמבער, דא שטייט עפעס נאך א גאנצע יסוד וואס איז זייער בעיסיק, וואס שטופט נישט גארנישט אן דעם. דאס איז זיין זאך.

די צוויי מקורות וואס דער רמ״ק ברענגט

זאגט ער אזוי, נאכדעם וואס מיר האבן געלערנט “בחזקת אמונתנו המוסכמת לפי כל המקובלים” – דאס איז אן אמונה “עקסעפטעד” ביי אלע מקובלים, אז ס׳איז דא צען – דארף מען מבטל זיין דעם ענין פון א טעות, וואס דאס קומט פון א שאלה “נשאל לרב האי גאון”.

סאו, ער ברענגט נישט דא פון וואו טרעפט מען די שאלה? מיר דארפן כאפן א סעקונדע וואו די שאלה איז. ער גייט ברענגען צוויי מקורות:

איינס, די שאלה צו תשובות רב האי גאון.

און צווייטנס, א ספר וואס הייסט “ברייתא של רבי שמעון הצדיק ותקרב חמי גאון בספר העיון שחיבר”.

נא, די ספרים… “וואט אר דעי”? ס׳פארשטייט זיך אז ס׳איז נישט פון רב האי גאון, יא? אז דו ווייסט נישט די תירוץ.

תשובת המיוחסת לרב האי גאון

סאו מ׳דארף ליינען די תולדות פון די מענטשן. תשובת המיוחסת – נו אזוי שטייט עס אין שער הצחצחות, דאס איז די תשובה. סאו, where is it from? אה, here: “נשאל למורה הגדול רבינו חכם רבנו האי מאת רב פלטי וחבריו”.

סאו I think, ווער איז די תשובה פון? מיר ווייסן די תשובה פון די פרדס, בעיסיקלי. ס׳איז דא אין כתבי ידות, אבער די חידוש איז אזוי: תשובות הגאונים איז אמאל געווען זייער rare, דאס איז געווען א secret. וואס קענסטו זאגן אז דו ווילסט, ס׳שטייט אין תשובות הגאונים.

אבער thanks to די קהירא גניזה און אנדערע אזעלכע זאכן, אונז ווייסן מער ווייניגער ווי אזוי א תשובה פון א גאון זעט אויס. נישט אז אונז האבן יעדע תשובה, ס׳איז דא נאך אסאך תשובות וואס אונז ווייסן נישט ווער ס׳האט געשריבן, and so on. אבער אונז ווייסן basically – קודם כל, אונז ווייסן אז רב האי גאון איז איינער פון די גאונים וואס אונז ווייסן אסאך וועגן אים. ער איז נישט קיין mysterious figure וואס אונז ווייסן נישט וואס ער האט געטראכט. אונז ווייסן מער ווייניגער וואס ער האט געטראכט, אינקלודינג וועגן נושאים אזויווי קבלה.

ס׳איז דא תשובות וואס ווערן געברענגט אין מסכת חגיגה, אין אוצר הגאונים אויף חגיגה. ס׳איז דא די עקוויוואלענט פון מבואי התשובה צו פארן די פענסטער. הא? דו רעדסט פון דעם? היינט ביסטו מיר שוין דא מער, נאך מער תשובות. אבער א מענטש וואס קאנווינסט. ס׳איז דא ראדאל, טאטען ס׳איז אזוי אויך אויך די פענסט. איידנאוועסט וואס דו לערסטסט, וואס דו זאגסט אז ס׳איז נישט.

סאו, עס דעפענסט וואס די תשובה איז. לאמיר זאגן זייער קלאר: ס׳איז דא פארשידענע תשובות. ס׳איז דא תשובות וועגן שמות און סטאף ווייל דער. סאו ווי קענסט סאו די סאו דא איז אן איז אן איז אן – דאס ברענגט ער די מחלוקת אין די ישיבה צו די צדיקים קענען מאכן מופתים, עפעס אזא זאך וועגן שיעור קומה. ער ברענגט א מחלוקת וועגן דעם. עס איז נאט 100% about it, עס איז נאט קליר מעיבי וואס די אן שיטה איז. ער איז מחולק דערויף. ער איז יא איטענטיק, דארט ברענגט ער עס קעגן ר׳ שמואל חפני.

די פוינט איז, אויב ס׳איז נישט דא, כאילו אויב ער האט נישט געשריבן… פאר צוויי מענטשן אויף דיפערענט וועגן, קען זיין ס׳איז פאסיבל. מיר דאנט נאו, עניטער האט עס געשריבן.

די שאלה וועגן מעשה בראשית און די ספירות

אקעי, די אימפארטענט טינג, לאמיר טעל יו… איך האב נישט געווען מעשינג. רייט. די מער אימפארטענט טינג דא איז די שאלה פון אנשי פערט, פון וואס איז מעשה בראשית, און ער זאגט יא, חכמים עוסקים זה לזה, און סאו אנדערעסטערע קבלה. דאס איז דא וואס די נקודה איז, און איך טינק אז די פוינט איז, פירסטלי, די קאנסטענט ספירות, די פארשטאנען אונזערע ספירות, אפשר די כהנים דארף שוין עפעס אנדערש. דאס איז נאמבער 1.

חוג העיון: א גאנצע גרופע ספרים

נאמבער 2, די מאר אינטרעסטינג טינג איז, סאו דאס איז דאס א הויל סעריעס אויף בוקס בעיסיקלי, אזוי ווי דו זעסט דא, די רמ״ק האט שוין פארשטאנען אז די ספרים גייען צוזאמען: די תשובה פון רב האי גאון, און די ברייתא של מיוחס לשמעון הצדיק, רבי שמעון הצדיק, וואס דאס איז אייער די מיינע, פון סאמוואן רב חמאי גאון. איך דאנט טינק דא עווער פערסאן רב חמאי גאון.

סאו, דאס איז דאס, דאס איז דאס, דאס איז דאס. ניין, דאס איז דאס. מיר ווייסן נישט צו זיין נאמען. רב חמאי איז פון די ספר הבהיר. רב חמאי איז פון זיין נאמען, ער שטייט נישט. סאו, ער שטייט אז רב אברהם בן רימון, אבער עס איז א מיסטעיק, ער האט געוואלט רב אברהם בן רימון. מיר ווייסן ווען רב אברהם בן רימון איז געווען, און סאמוואן עלס. סאו וואס איז די רבי חמאי און די ספר עיון?

סאו דאס איז די הויל גרופע פון בוקס, וואס די מאדערן קבלה וואס איז שוין גערופן חוג העיון, ווייל בעיסיקלי איז דא א ספר עיון, וואס די שענסטע ספר וואס האט געשריבן הייסט ספר עיון, וואס ער ברענגט דא בשם רבי חמאי גאון, וואס זענען גאונים וואס האבן נישט עכט עקזיסטעד. און ס׳איז דא גאנצע ליסט פון גאונים, זיי האבן מסורות קיבל זה מזה וזה מזה.

און ס׳איז נישט, אגעין, ס׳קען זיין ס׳איז געווען מענטשן בזמן הגאונים וואס האבן געזאגט די תורה, אלעס קען זיין. מ׳האט גאונים אין די סענס פון איינער וואס איז געווען די ראש ישיבה אין בבל, פראבעבלי נאט.

ס׳איז דא… וואס איז דא? מ׳האט געזאגט… וואס יוסף דאנעמס זאלן און אל דיס פיפל. ר׳ משה האט געשריבן קבלת ישיבה שלישית. ער האט זיך מלשון געשריבן אין פרושה אויף חלק פון די ספרים, ארץ קבלת הגאונים. די פוינט איז, די אינטרעסטינג פינג איז אז די סערטען דיסטינקט קבלות, געוויסע איידיעס.

די פראבלעם מיט אלעס פערפער, אז די רייט ווערן קלער, אז די ווי די ווייטער ווערן, די ווייטער ווערן, די ווייטער ווערן. אונז ווייסן נישט.

די מעשה פון ר׳ אלימלך און די כתבי יד פון בבל

איך געדענקט זיין גאנצע סטאריע פון ר׳ אלימלך. ר׳ אלימלך האט נישט געוואוסט פון די ערגענע סטאריע, יא. זיין זיידע. יא, יא. יענע נעים. ר׳ אלימלך האט געזאגט אז ער האט געזאגט אז ער האט געזאגט אז ער נאו, ער האט געהאט א קאסטן, ער האט געפרעגט דארט כתבי ידות, יא? גאז בעק צו דיס ר׳ קלאנימעס שקיבל מיר ר׳ ליאן, עפעס אזא פאני נעמען, ניין, איינער וואס האט לאזט קומען פון בבל, ער האט געברענגט א קאסטן מיט כתבי ידות, מיט א תורה, ער ווייסט נישט די זעלבע ענקזעקטע תורה ווי די ספרי, אנדערע עס איז אויך, ער האט זיך געשטילט אויף זיינע פאני וועגס, און נישט קלאר צו אים.

אה, ס׳איז זיכער געווען מענטשוסן. באט דו זעסט אז ער האט געהאט עפעס א קבלה, סאו ווען אייגעציג איז ער געקומען. סאו מעיבי סאו איז סאו איז די זאך אדער נישט. איך האב מיין אייגענע, like, thoughts אין אלעסטענגס. אבער די… קודם כל, עס דאסן מאכן א ביגע דיפערענץ פון מיר וואט שפירט סאו אים וואס ביי.

די מער אינטערעסטינג פינג איז, די זאך אדער נישט. איך האב מיין אייגענע, like, thoughts און אלעסטענגס. אבער די… קוינג אן איר. די אינטערעסטינג פינג איז, די… וואס דאס איז, דער רמ״ק האט געבויט אויף די קבלות הגורים געוויסע זייער important ideas, אבער עליינסט איז מפרש אין די זענען מיט סאמער וואס איז important ideas, ווייל איך וויל נישט זיכערן אז מ׳דארף זיי פאר זייערע ideas, מ׳קען טראכטן וועגן דעם.

But in any case, דאס איז די group of books, וואס they all seem to circle around some other ideas or some ideas. און אלע מיני יחידי גאונים. איי דאונט נאו וואס איז די דיעל מיט גאונים דא.

וואס איז די פראבלעם? די פראבלעם איז אז גאונים בבל, די סענס פון גאונים, קען אלעמאל זיין אז ס׳איז געווען מיסטיקס, מקובלים איז אלעמאל געווען. דער וואס זאגט אז ס׳איז נישט געווען, אלעמאל איז דא אזעלכע מענטשן וואס זענען אינטערעסירט אין אזעלכע סארט ספעקולעישאנס, זיי ווילן וויסן. דאס איז נישט די חילוק.

ווי אזוי האבן מענטשן געטראפן קבלה-ספרים?

וואס איז געווען די עניוועי די קאנעקשאן צווישן די מעשה מרכבה מענטשן? איך ווייס נישט. קענסט דיר פארשטעלן אז עני מענטש, כלל אין די זוהר, עני מענטש וואס האט זיך אויסגעקירעוועט וועגן די סארט זאכן, עניני קבלה, וואס אונז רופן היינט קבלה, האט וואלט גענוצט וועלכע ספר ער האט געטראפן פון זיין מסורה, אבער ס׳רעדט וועגן אזעלכע זאכן.

ווי טרעפט מען ספרים? ס׳איז דא טראדישן? א שטיבל? אין בית המדרש האט געטראפן א ספר, איך געס, אז מ׳האלט א כתב יד. ס׳איז א וויכטיגע ספר, ס׳שטייט אין די זאך, אין ספר וואס קיינער ווייסט. נאכאמאל, ספרים האט זיך נישט געהאלט אז ס׳איז געווען א כתב יד. סא לאמיר זאגן אז כתב יד האב איך אויך.

די אינטערעסטינג טינג וואלט נאט א ספר, די אינטערעסטינג טינג וואלט נאר א ספר, די אינטערעסטינג טינג וואלט נאר א ריעל טשידיש וואס מ׳פלעגט לערנען איש מפי איש.

די פראבלעם פון מסורה און אטריבוציע אין קבלה-ספרים

די מציאות פון כתבי יד אין די 1200ער יארן

אקעי, but there were people like that, און דאן we have some people מיט סודות התורה all over Europe. איז דא איז no connection? איך ווייס נישט.

קענסטו דיר פארשטעלן אז עני מענטש, כלל ישראל, עני מענטש וואס איז געווען אויסגעקערט וועגן די סארט זאכן, עניני קבלה, וואס אונז רופן היינט קבלה, וואלט גענוצט וועלכע ספר ער האט געטראפן פון זיין מסורה וואס רעדט וועגן אזעלכע זאכן. ווי טרעפט מען ספרים? אין די 1200’ס, דו גייסט אריין אין בית המדרש און דו טרעפסט א ספר? איך געס אז ער האט געהאט א כתב יד וואס ער האט געזאגט פאר זיין זון, פאר זיין תלמיד, “היט עס אפ, ס׳איז א וויכטיגע ספר, ס׳שטייט דא זאכן וואס קיינער ווייסט נישט.”

Could be, און ס׳קען אויך זיין אז נישט. ווייל רוב פון די ספרים וואס מ׳האט זיך געהאלטן זענען געווען א כתב יד, איז איינס פון די נעמען איז געווען רב אדא בן אהבה, whatever. סאו לאמיר זאגן אז אפילו כתב יד האב איך אויך, און זיי האבן די אלע ספרים, נישט אלע וואס זיי האבן געהאט, אפשר נאך.

די אינטערעסאנטע זאך וואלט געווען, וואלט נישט געווען א ספר, די אינטערעסאנטע זאך וואלט געווען א ריכטיגע טראדיציע וואס מ׳פלעגט לערנען איש מפי איש. און דעס איז א זאך וואס ס׳איז זייער שווער צו גלייבן אז ס׳האט אקטשעלי עקזיסטירט, just because of the גודל, נישט וועגן ס׳קען נישט זיין. ס׳קען זיכער זיין. ס׳איז נישט וועגן די גודל. דער רמב״ם האט געזאגט אז ער גלייבט נישט אז קיינער… ס׳קען זיין, ס׳קען זיין.

פאלשע נעמען און אטריבוציעס

Some of the names, like רב חמאי גאון, די חפץ חיים מיינט צו זאגן אז ס׳איז לשון חמוסי, לשון זעם. Some of the names, like רב שמואל גאון, מיינט לשון אהבה, נישט גאון, רב חמאי פון ספר הבהיר. It’s very obviously fake names. It’s not like really… אלעמאל קען זיין אז אהבה גרופי איז געווען רב חמאי. איך זאג נישט. אזוי ווי ס׳איז דא מענטשן הייסן אהבה, יענער רב אדא בר אהבה איז א ריכטיגער פערזאן, apparently. But, עה, it’s hard, like it seems too good.

די פוינט איז, זיי זענען using די אויטאריטעט פון גאונים, און like, ס׳איז נישט, ס׳איז נישט ממש מעטש מיט די גאונים. און נישט נאר ס׳איז נישט מעטש, לאמיר פארשטיין, דער רב סעדיה גאון טרייט צו סותר זיין די זוהר, אבער ס׳שטימט נישט וואס ער זאגט, ווייל ס׳מעטשט נישט מיט די זוהר׳ס קבלה אויך נישט. אוודאי, אלעס קען מען מפרש זיין, אבער מפרש זיין קענסטו שוין רב סעדיה גאון אויך אויב דו ווילסט.

דער רמב״ם׳ס שיטה אין פרק ע״א

That’s די אינטערעסאנטע זאך. דאס איז דער רמב״ם׳ס פראבלעם אין פרק ע״א. דער רמב״ם זאגט אז ער גלייבט נישט אז קיין שום גאון האט געהאט א קבלה וועגן סודות התורה. And then, depending on how you take that, it at least means that the Rambam didn’t hear of any tradition that he took seriously. The Geonim, of course, all claim to have traditions of everything, that doesn’t mean the Rambam believed them. So, all this can be done.

די גרופע ספרים בשם רב האי גאון

יא, ס׳האט זיך א יא. But the point is, די גרופע ספרים וואס ער ברענגט בשם רב האי גאון, באלאנגט צו די גרופע, ס׳איז דא די גרופע וואס דער תורת העולה האט געדרוקט אלע כתב יד וואס איז דא דערוועגן. אויך האט ער געזאגט, איך ווייס נישט ענדיגן וואס ער האט געדרוקט מער מיט איין געציילטע ספרים אין זיין ספר. ס׳איז נישט כמעט נישט געווען ביז דעמאלטס. ס׳איז געווען אביסל געדרוקט איין שטיקל דא, א שטיקל דא. דאס איז אלעס בעיסיקלי פון כתב יד. And they’re all more or less… You could read the book and try to figure out what they’re saying. They’re all more or less saying similar things, and basically nobody knows what was the real source of them before the Zohar.

יא, דאס איז עס. אנדערע זאגן, ס׳איז דא די אלע ליסטעס, ס׳איז דא געוויסע נעמען פון די מקובלים וואס אונז ווייסן, וואס האבן געלערנט, וואס האבן מפרש געווען די סברא. So, מענטשן even earlier, a little bit before the Zohar came out. יא, אדער אין Provence אדער אין ספרד, wherever. נישט הונדערט פראצענט קלאר. איך מיין אז ס׳איז געווען וואס מ׳האט געטענה׳ט אז רבי… וויאזוי הייסט ער? ס׳איז געווען עס איז תפילות פאר זיי איז געווען ספר יצירה, וואס שוין איז געפארדעד… אפשר יא, בקיצור, ערגעץ אין די זמן הראשונים וואס מיר רופן תקופת הראשונים, נישט תקופת הגאונים.

דאס איז די אינטערעסאנטע זאך, I think, וואס ס׳קען זיין ס׳איז דא זאכן פון רב האי גאון וואס דו זאגסט אין ריקאנאטי וואס איך האב צו טון מיט די עקסטער. ס׳איז זייער שווער אויסצופרעגן וועלכע וועג די זאכן גייען, ווייל זיי שרייבן דאך נישט קלאר. דאס איז דאך די פראבלעם. א מענטש וואס רעדט נישט קלאר קען מען דאך גארנישט רעדן, סאו מ׳קען נישט וויסן.

די פראגע פון רבי משה דע לעאן

איך מיין וואס ער דא ברענגט אז ס׳איז געווען מענטשן האבן געטענה׳ט אז maybe people still argue that some of these תשובות were written by Rabbi Moshe de Leon also. איך געדענק אז ס׳איז דא נישט אלעס אנגעשריבן. איך געדענק שוין די זעלבע זאך. א מענטש, עוויטינג, ס׳איז דא א פערסאן. It’s true, but there’s also some better rates than other is about certain things.

So, ס׳איז דא תשובת הגאונים, שערי התשובה, it’s called, right? It’s like an old compilation of תשובת הגאונים. I like the תשובת, do you have two נוסחאות? Like one, ווי פשט, נאך איינס וואס זעט אויס אזוי ענליך צו זיין, און אזוי קוואט א חלק פון זיי. אפשר קודם האט ער געטרייט צו זיין פון גאונים, נאכדעם האט ער נישט נחל געווען, דער גאונים קויפן נישט קיינעם, ווייסטו, טראמער האט די גמיר דערפון. וואס איז די אלע זאכן וואס מ׳קען זיין… ער איז געווען א צווייטער.

ספר הקנה און ספר הפליאה

ער ברענגט דא נאך א תפילת רבי נחוניא בן הקנה, איך האב פארגעסן, נאך א זאך וואס אויכעט איז נאר געדרוקט, ס׳באלאנגט פאר די גרופע ספרים. איך גיי ענטפערט, ס׳איז נישט פון רבי נחוניא בן הקנה, איך גיי זיין.

וואס איז די ספר הקנה? נא, די ספר הקנה איז ער נאך דער זיך. איך בין דער מקטיל, נו, די ספר הקנה איז ער זיך. מקבלים are full of people writing in the names of other people. און וואס איז די מקבלים? ספר הקנה איז א נייע ספר, ביי די וויי. ס׳איז נישט ווער רעדיקל. ס׳איז דא צוויי ספרים, ספר הקנה און ספר הפליאה, וואס זענען געווען ביי די זעלבן פערסאן, און דאס איז איינער משפיע אויף פארטשארד. און יחוס, קיינער ווייסט נישט. ס׳איז געוואלט מ׳זאל מיינען אז ס׳איז רבי נחוניא בן הקנה, אדער די הקנה אליינס. איך ווייס נאר וואס דאס איז עניוועי איז.

אבער ס׳איז זיכער נישט, ס׳איז very late, ס׳איז late, דאס איז זיכער שפעטער, אפילו נאכדעם וואס איז. ס׳איז א קבלה, ס׳איז א קבלה, ס׳איז א קבלה, ס׳איז א סאך רמזים, לכאורה שפעטער.

דער רמ״ק׳ס שטעלונג צו ספר הקנה

דער רמ״ק האט געשריבן וועגן דעם באריכות אין שיעור קומה, און ער איז זייער נאט הפי מיט אים. ער זאגט אז ער מאכט זיך ווי א ראשון, ווי א תנא, ער איז זיך נישט טועג געווען אייך פון אים. יא, אבער דער רמ״ק איז נישט געווען, ער האט געוואוסט וויאזוי צו identify’ן some things fake, סאו ער איז נישט געווען אינגאנצן אומקרעדיבל.

בקיצור, דאס איז אן אנדערע שמועס. איך מיין אז דער אריז״ל האט אסאך תורות וואס דער אריז״ל האט געוואוסט פון ספר הקנה, ער האט זיך נישט פאר קיינעם נישט… איינער פון מיינע סיקרעט גילויים וואס איך האב פון א פראפעסאר וואס האט געשריבן וועגן דעם, וואס האט געשריבן וועגן דעם, וואס האט געשריבן וועגן דעם, אקעי, אז ער איז געווען א גאון אין זוהר. ניין, אבער דער אריז״ל, זייער אסאך פון אריז״ל איז גוטע ideas. אונז האבן אפילו די notes וואס פרואוון דאס. נישט אלעס האב איך אויסגעטראפן, אבער אסאך זאכן ווען מ׳זוכט אינעם קאפ פון כתבי אריז״ל קען מען עס טרעפן דארט. סאו, whatever.

אפשר וועגן דעם טאר מען עס נישט לערנען. ניין, איך ווייס נישט אז דער מוכר מאכט שיבוש הקנה. דאס איז something else. איז עס פסול אליין? יא. ס׳איז דא עפעס א זאך, עפעס א יחוס, ס׳איז נישט… זייער וויכטיג. ספר הקנה, maybe. יא, אבער… העלאו, די זעלבע פלעגט ער דרייען, איך האב דא ענטפער טאג און ענטפער נאכט.

די ווערסיעס פון די תשובה

קיצור, למעשה, איז דא דא אזא שטיקל, אקעי? איז דא דא אן אנדערע ווערסיע, לאמיר זען אין א כתב יד פון די… פון די זעלבע בריוו. ס׳איז like this, נישט על ידי רב האי גאון. סאו, again, I don’t know, נישט רב האי גאון נאר א צווייטער. האט ער געפרעגט אזא שאלה. אויך, די שאלה איז אין תשובות, whatever, קען זיך זיין אז א מענטש האט אליין געשריבן די שאלה און די תשובה, ווער ווייסט. וויאזוי איז דאס חלילה?

די שאלה וועגן י״ג מדות של רחמים

דא, “למינו רבנן”, קומט, א איד האט געפרעגט א גוטע שאלה למעשה. ס׳איז אן אינטערעסאנטע קוועסטשן, איך לייק די קוועסטשן אלעמאל. ס׳איז דא די שאלה האט ער געפרעגט די צדיק.

וואס איז געווען זיין שאלה? איך האב געהערט פון חז״ל וועלכע האבן געזאגט “י״ג מדות שקבל משה רבינו”. דאס איז יא, ווייל דאס שטייט אין די גמרא אז ס׳איז דא אזא זאך פון שלש עשרה מדות של רחמים, וואס איז kind of אינטערעסאנט, ווייל קיינער ווייסט נישט וויאזוי מ׳איז נאר געקומען צו דרייצן מידות.

דער נומער קומט פאר דער ליסט

ס׳זעט מער אויס אז מ׳האט אן איידיע אז ס׳דארף זיין די נומער דרייצן, און נאכדעם האבן זיי געלייגט אין די מידות, וויאזוי זיי האבן געציילט און זיי זענען אנגעקומען צו דרייצן, right? מסכים? אויב ס׳איז דא 17 שיטות ראשונים וויאזוי צו לאנדן אויף 13, איז דאך נישט דא 13. ס׳איז דא אויב דו קאונטסט עס אין א געוויסע וועג.

און די י״ג מדות זענען די זעלבע. די י״ג מדות זענען די זעלבע, זיי האבן דריי אדער פיר ווערסיעס אין תנחומא, ס׳איז קיינמאל נישט די זעלבע. סאו ס׳זעט נישט אויס אין די חומש אויף פשט אז ס׳איז דא א ליסט פון 13 מדות. אבער די חכמים האבן געהאט אן איידיע צו זאגן די נומער 13. אפשר 13 איז גימטריא אחד? איך ווייס נישט פארוואס. מ׳זעט אסאך זאכן, מ׳האט געהאט אן איידיע צו מאכן די נומער, נאכדעם האט מען געשטעלט.

אנדערע ביישפילן פון דעם פרינציפ

און די תרי״ג מצוות, די נומער איז געקומען פאר די ליסט, רייט? אפשר וועט דעמאלטס אויך וועלן זיך מיר מענטשן… עשרה מאמרות, מ׳האט גערעדט וועגן דעם, רייט? די נומער קומט פאר די ליסט, ווייל אין די ליסט שטייט נישט עשרה מאמרות, ווייל דו וועסט… וואס? די עשרה מאמרות איז שוין דער עובר העולם. ס׳איז דאך נישט דא, ס׳איז דא 9 אדער 11. ס׳איז דא 10 געסטער. זיי געטסט אויס.

זעט אויס אז דרייצן איז אויך א נאמבער. פאר רגע איז גימטריא תורה. תורה פלוס 2. ס׳איז בעיסד אויף די תורה פון נאר רב. אלעס קען זיין אז די גמרא שטייט אזוי ווי ס׳איז היינט דא מורה המצות, ס׳איז אויך געווען עפעס אריינגיין, ס׳איז פארגעסן די נאמבער. עפעס איז בלא עליינגעס. קען זיין אפיקט איז ער אנגעקומען צו זיין נאמבער. נא, יו קאונט ער, יו קאונט ער דיס וועי. אלעס קען זיין.

איך מיין אז די נומער מאכט האט יא א סוד, ס׳האט א מינינג. דאס הייסט, די נומער, די נומער איז רמ״ח שס״ה. ס׳קומט געוואלט סטאריע אייגער.

רמ״ח איברים און שס״ה גידים

רמ״ח שס״ה איז… ווי האט ער געוואוסט אז ס׳איז דא רמ״ח איברים, דאס האט יא געציילט. דאס איז נישט פאסיג. נא, פיפל האט נאר אן איידיעס אויף וויאזוי וויאזוי איבער איבער איבער. גידים איז נאט טרו. גידים, נאבערי נאז וואס די ארקויד אים קאפ.

סעקונדעלי, וואס איז א גיד? איבער די טענסט. ניין, שס״ה גידים שטייט נישט אין די גמרא. אין די גמרא שטייט שס״ה ימות החמה, וואס איז טרו. גידים איז א מדרש, איך מיין עס שטייט אין זוהר ערשטע מאל. אבער שס״ה ימות החמה, עס מאכט סענס.

אקעי. אקעי. איז די טאמערש וואלט אים נישט געקענט טרעפן? אבער ס׳וואלט אים נישט געווען שוין מין דאנט און נישט געווען נאך די רבנים.

דער תירוץ פון ר׳ חיים גאון: צען ספירות און דרייצן מידות

די גרונט-קשיא: ספירות און מידות

Instructor: Again, you could count איברים אין different ways. גידים איז not true. גידים, nobody knows וואס דאס איז קודם כל. Secondly, וואס איז א גיד? אפילו די טייטש. רמ״ח גידים שטייט נישט אין די גמרא. אין די גמרא שטייט שס״ה ימות החמה, וואס איז true. גידים איז א מדרש, איך מיין אז ס׳שטייט אין זוהר ערשטע מאל. אבער שס״ה ימות החמה מאכט סענס.

אקעי, אקעי. איך האב געזאגט אז דו זאלסט נישט געוואלט געטרעפן? איך האב געזאגט אז דו זאלסט נישט געוואלט? ניין, אפשר איז דא א פיקוח נפש. דאס איז וואס… מען זאל נישט, מען זאל נישט, מען זאל נישט.

בקיצור, ער פרעגט אזא קשיא. ער זאגט גוט, אז די חז״ל זאגן אז ס׳איז דא י״ג מדות פון משה רבינו, און אברהם אבינו האט אבער געהאט עשר מדות. ס׳ווערט אינטערעסאנט, ווייל אברהם אבינו האט געשריבן ספר יצירה על שמו. You see, whoever wrote דאס שו״ת האט נישט געגלייבט אז אברהם אבינו האט געשריבן ספר יצירה. ער זאגט אז איינער פון רבותינו כתבו על שמו, און ער האט עס גערופן ספר יצירה. און דארט שטייט עשר ספירות. דארף מען עס נאך וויסן.

Basically, די קוועסטשן איז like this: מילא ווען דו זאגסט אז ספירות און מדות זענען not the same thing, right? דאס איז כולי די שאלה. סאו, צו זאגן, אקעי, ס׳איז דא צען ספירות אדער צען מדות? אפשר איז דא דרייצן ספירות? נישט די… סאו, וואס איז די ענין? אפשר וועט זיין דרייצן ספירות און צען מדות? ס׳איז צען מדות און דרייצן ספירות. וואס איז די דיעל? ווייל דאס איז בעיסיקלי די עד כאן השאלה. שטימט?

דער רמ״ק ברענגט די תשובה

Instructor: והנה, הרב ביארם, דאס ברענגט ער די תשובה. ער זאגט אז די גאנצע תשובה ברענגט ער באריכות אין שערי הצחצחות, און דא ברענגט ער נאר די קיצור. לאמיר ליינען זיין קיצור און נעמען סעיף די אריכות כנלעיל.

> “הרב ביארם, שי״ג מדות הם אנפי התולדות היוצאים מעשר מעלות הנקראות ספירות, אלו כנגד אלו, עם שלשה גנוזות ראשיהן, אם אין מציאות להם, מסורת הם לקדמונים איש מפי איש עד מפי הנביאים. והתולדות הן הן הפעולות הנקראות מדות, אשר שרשיהם שהם האבות נקראות ספירות, לא מפני שיש להם מספר וכו׳.”

ער זאגט אז ער גייט מעתיק זיין די גאנצע זאך אין א דיפערנט שער, כל שער הצחצחות, און ס׳איז מעתיק צו נאר טענקס, ער איז מעתיק באריכות גדול די גאנצע לשון, ער איז מסביר אויכעט. ס׳איז דא א גאנצע פעידזש דא די תשובה. א גאנצע פעידזש דא, און ער איז מסביר דעם מקום, ער איז מסביר דעם ענין, ער פרובירט אפצופרעגן די גאנצע זאך.

ער זאגט אזוי, איך וועל זאגן סיכום. ער זאגט מיר אז די שאלה האט מען שוין געפרעגט א לאנגע צייט פאר ענק, בימי זקנינו הקדמונים, והפירוש ארוך לעלות יום אחד ולעלות יומים, אם היותו אחוז בחבלי החכמה העליונה, סוד הגניזה בסתרי הרביעה במסורת החכמים בעלי הרשימות. ער רעדט מליצות פארוואס ער קען נישט ענטפערן די שאלה. בכל מקום, איך זע פון דיין שאלה אז דו פארשטייסט אביסל די שאלה, און איך וועל פרובירן צו זאגן בקיצור די תירוץ.

קשיא אויפן תירוץ

Student: אבער דו האסט געזאגט די תירוץ נאר דריי עקסטערע. You seem to be saying two different things, that’s my question. אפשר ווען די שאלה וועט זיך דאך עס גיין מסביר זיין.

Instructor: דאס הייסט, ער זאגט אז ס׳איז דא… די בעיסיק פון די ערשטע שטיקל שטייט אז ס׳איז דא, אין אדער ווארט, איז די סאלושן איז אז ריעל לידערס ער איז דא צען ספירות וואס זיי זענען די שרשים. תולדות הייסט עס אין תועלות וואס זיי זענען מידות.

Student: אקעי, but then ער טשעינדזשעס איז דא. דיין איז אדער טעאריע, דען ער סעד אז ס׳איז דא אמת׳דיג צען, אפילו ווען אין די שרשים איז דא נאך דריי שרשים וואס הייסן ראשי הראשים. So I don’t get his תירוץ. פארשטייסט מיין קשיא? אז ס׳איז דא צען, וואס די צען קומען פון דריי?

Instructor: ניין. ניין. ער זאגט אז ס׳איז דא דרייצן מידות וואס זיי קומען פון צען ספירות.

Student: ס׳העפנס ווי אזוי צו טון ספירות, אבער אויך דריי שרשים. ס׳איז דא די ספרים וואס ס׳איז צען, צו דיפערנט תירוצים אויף די קוועסטשן.

Instructor: אין די סעים טיים, וואס איך דארף נישט זיין קיין אנדערסטענד. פארשטייסטו וואס? דרייצן מידות קומען פון די צען פלאס דריי.

Student: טרייט. סאו, האו דאס ווארק? אז דו זעסט דא דרייצן ספירות אויך?

Instructor: נישט ספירות, נאר עפעס אנדערש. צען און דערנאך דריי. ביי די מידות איז יא דא אינגאנצן דרייצן. דאס איז בעצם א תירוץ. ממילא וואלטן די ביידע האלבן פון די תירוץ געווען גענוג. מ׳וואלט געקענט זאגן, יא, איך וואלט געקענט זאגן א פשוט׳ע תירוץ.

Student: וואס זאגט ביידע עקסטערע זאכן?

Instructor: יא, וואס זאגט דער זוהר באמת? אז אין כתר אליינס איז דא דרייצן מידות. אלע דרייצן מידות איז אין כתר. דאס איז דער זוהר׳ס תירוץ.

דיסקוסיע: די שיטה פון דעם זוהר

Instructor: אין דזשענעראל, צו ענטפערן די קשיא, איך וויל נישט זאגן קשיא, אבער… דאס איז נישט אויסגענומען צו זאגן ווער ס׳מיינט גארנישט. איך בין מסכים אז ס׳איז א גוטע שאלה. 100%, I agree that it’s a good question. דער תירוץ הייבט זיך אן די תורה אז מ׳קען זאגן אלעס. אין אצילות איז דא בריאה, אין אצילות איז דא אצילות. 100%, but I’m just saying that איך מיין אז ס׳איז א גוטע שאלה. If you take these things seriously, איך בין מסכים אז ס׳איז א גוטע שאלה.

Student: But וואס איז דיין תירוץ?

Instructor: איך וואלט דיר געקענט זאגן, איך קען דיר זאגן אויף שיעור, איך קען דיר זאגן די זוהר׳ס תירוץ. איך מיין אז ס׳איז א גוטע שאלה. די תירוץ איז אז אלע דרייצן מידות זענען אלע פרטים פון איין ספירה, דאס איז אלעס פון רחמים. פאר דעם רופט מען עס מידות הרחמים. ס׳איז דא נאך מידות, מידות הדין, באלאנגט בכלל נישט צו יענע ליסט. הגם על פי פשט איז עס יא, אבער על פי מדרש, די י״ג מידות הרחמים, אלע מידות פון כתר.

דאס איז די אידרא שטייט דאס בפירוש, און די זוהר אין מעני טיילער פון קיינער אימפלייס דאס, אז אלע י״ג מידות הרחמים זענען כתר. אפשר שטייט עס אויך, מ׳דארף קוקן, מענטשן זאגן די תירוץ.

און בקיצור, די ספירות זענען די ריעל פינג, די ריעל סטראקטור איז ספירות. י״ג מידות איז איינע פון די פעולות אדער איינע פון די תחנות פון די איינע ספירות אז ס׳איז דרייצן. פארוואס ברענגט דרייצן? איך וויל זאגן, די צייט פון די ראשונים איז י״ג מידות געים איז זייער אינפארטיג, די סליחות זעט מען נישט אויף אזוי ווי י״ג מידות. איך וויל זאגן, די סטראקציע פון י״ג מידות איז נישט אין די ווייטער. איך וויל זאגן אז י״ג מידות האט נאך זאכן, איינער האט נישט געווען מיליאנען זאכן, איז נאר א ביג דיעל. עס איז א ביג דיעל.

Student: נא, ביי די ווייטער איז… ביי די וועי, יא, איך בין מסכים מיט דיין דאס. איך האב געשריבן וועגן דעם, און לעצטע יאר האב איך עס קיינמאל נישט געענדיגט, קיין מנהג, אבער איך וויל נישט געשריבן צוויי שטיקלער וועגן די עבודת של רחמים, מער וואס קאנעקט עס צו די ראמבער. איך האב דאס מסכים געווען דארט אז דאס איז א בעיסיק קאנסעפט אויף וואס די מידות זענען. על פי קבלה, על פי די זוהר איז still very important, because all we’re trying to get, it’s being ממתיק די דין, צו ברענגען די הארה פון די כתר אויף די אלע אנדערע ספירות, יתגדלו רחמיך ולומדותיך, אזוי ווי דער שווערער שטייטש אין מדרש.

Instructor: אזוי ווי ס׳איז גערעכט אז די מקובלים סתיל דעמאטעט אין א סיגניפיקענט ווער, אז יעצט זייער סטראקטור איז נישט אין די דרייצן מדות. זייער סטראקטור איז דער עצם וואס עקזיסט, וואס די שורש פון אלעס איז צען ספירות. ערגעץ וואו דארף מען אריינפיטן די דרייצן מידות אין דעם. דאס איז נישט קיין וואס ער האט א דיסקווערשן, הוא טראג ארויס א בעטער קוועסט. אבער דאס איז נישט אן עקסקיוז פון די סטראקטור. איך מיין, ס׳קען זיין אז ס׳זעט אויס אז ס׳זאל יא ערנעמען.

פארדעם האט דער רמ״ק געטראכט, אדער די בענטשטער רמ״ק וויל זאגן מיט אים, אז דא זעט מען אז ס׳איז יא דא א שותף, און דא זאגט מען אז ס׳איז דא דרייצן ספירות, ווייל ס׳איז דאך דא י״ג מדות, ס׳איז דאך ספירת המדות, right? ס׳איז דאך די בעיסיק סעוד, איך מיין נישט.

און ער זאגט, איך פארשטיי נישט אזוי גוט זיין תירוץ, איך זאג נאר די קשיא דא, אפשר מאל וועריע דאם, מיר פיינען די תירוץ, באט איך זע נאר דא אז וואס? איך וואלט דא קענען זאגן אנדערע תירעות, איך קען דא גיין אנדערע תירעות. ספירות איז טאקע די מעיסט טראקטשער, that’s what days people seem to be saying, also. באט ווען דאס איז נאך א זאך, ס׳קומט פון, סאמעל, וואס א שייכות האט עס? איך ווייס נישט, מ׳מוז אויספונגערן וויאזוי צו קאנענעקטן.

דער חילוק צווישן פעולות און שרשים

Instructor: פעולות, מידות זענען פעולות, ספירות זענען נישט פעולות, ספירות זענען למעלה מדות, ספירות זענען שרשים. ווער עס שטייט זאך, ער זאגט נאר, ער זאגט נאר, אבער ער זאגט נאר, ער זאל זיין נישט נאר. סאו ער זאגט נאר, ער זאל זיין נישט נאר, ער זאל זיין נישט נאר, ער זאל זיין נישט נאר. ער זאל זיין נישט נאר, ער זאל זיין נישט נאר, ער זאל זיין נאר. ער זאל זיין נישט נאר, ער זאל זיין נאר, ער זאל זיין נאר.

דאס איז וויאזוי די וועלט איז אויסגעשטעלט. די מידות איז וויאזוי גאט׳ס לעבן צו די מענטשן. און די י״ג מידות זענען די ריפלעקשאנס פון די עשר ספירות. סאו, איי, ס׳איז דא צען, ס׳איז דא דרייצן. רייט? סאו, דאס גייט דער רמ״ק טרייען צו לערנען די גאנצע זאך באריכות שערי הצחצחות. רייט?

ר׳ חיים גאון׳ס שיטה: אמת׳דיג דרייצן

Instructor: סאו, ס׳איז דא אז זיי גלייבן, דאס איז ר׳ חיים גאון, זאגט יא אז ס׳איז אמת׳דיג דא דרייצן. סאו, ס׳ווערט יא אן אמת׳דיגע פראבלעם פאר די שיטה פון עשר ספירות, ווייל ער וויל יא אז די י״ג מידות זענען נישט ארביטרערי, ס׳איז נישט סתם דא, אה, ווייסטו, נוצר חסד לאלפים, דאס איז סתם א זאך וואס איז נישט פון די ספירות. ניין, ס׳איז יא. דאס איז נישט קלאר. ער איז נישט מסביר.

ר׳ חיים גאון׳ס נעמען פאר די ספירות

Instructor: און ער גיבט א ליסט עקשולי. איר קענט עקשולי קאנטיניו צו ריעד, און איר וועט זען אז ער גיבט עקשולי א ליסט. ער זאגט אז ס׳איז דא צען ספירות, קודם כל, זענען מחולק צו ג״ר און ז״ת, און ער האט אנדערע נעמען פאר זיי, ביי די וועי, וואס איז אויך זייער אינטערעסאנט. ער האט אנדערע נעמען פאר די ספירות. די ערשטע דריי רופט ער אור מופלא, אור שאינו מושג, און… איי דאונט נאו וואס איז די טערד, ס׳איז נישט קלאר. אור מופלא, אור שאינו מושג, והשכל, איי דאונט נאו, מחשבה, ער איז נישט מסביר וואס איז די דריטע. והשכל, מעיבי. ס׳איז נישט זייער קלאר. יא, המדה והשכל. אור מופלא, אור שאינו מושג, ואורות המדה והשכל. וואטעווער. דאס זענען ווערטער וואס מיינען גארנישט, רייט?

ביי די וועי, ווער ס׳האט דאס געשריבן, ער האט געמיינט עפעס. ווייל צו זאגן אור מופלא און אנדערע אורות, אור שאינו מושג, זאגט גארנישט. ס׳איז סתם קאודס. ס׳איז נישט אפילו קאודס, ס׳איז גארנישט. די ווערטער זאגן מיר גארנישט. און מיר קענען פונקט אזוי מאכן פון דעם סענס ווי חכמה בינה דעת, ביי די וועי, ווייל נצח הוד יסוד מיינט גארנישט.

Student: ניין, ס׳איז נישט אמת, דארט איז אויך דא קאודס.

Instructor: איך מיין אז דארט איז אויך דא קאודס. אבער אט ליעסט די קאודס, איך וועל זאגן די בולט׳ע חילוק, אט ליעסט די קאודס וואס די מקובלים, די סטענדערד קאודס וואס מיר ווייסן, זענען קאנעקטעד צו פסוקים.

די דריי עליונות מאורות איבער די צען ספירות

דאס פראבלעם מיט קאודס אן קאנטעקסט

Instructor: דאס זענען ווערטער וואס מיינען גארנישט, ריכטיק? ביי די וועי, ווער עס האט דאס געשריבן, ער מוז געמיינט האבן עפעס. ווייל צו זאגן “אור מופלא” און אן אנדערע אור איז “אור שני מופלא”, דו זאגסט גארנישט. ס׳איז סתם קאודס. ס׳איז נישט אפילו קאודס, ס׳איז גארנישט. די ווערטער מיינען גארנישט.

און מ׳קען פונקט אזוי מאכן פון דעם סענס ווי איך מאך פון די ווערטער, ביי די וועי, ווייל “נצח והוד” מיינט גארנישט. ס׳איז אמת, דא איז אויך דא קאודס, איך בין מסכים אז דא איז אויך דא קאודס. אבער די קאודס, די מקובלים, די סטאנדארטע קאודס וואס מיר ווייסן, זענען פארבינדן צו פסוקים. סאו די קאנטעקסט, די קאנאטאציע קומט פון פסוקים.

אויב איך וואלט געהאט פינף הונדערט ביכער פון אים, וואלט איך געקענט זען וויאזוי ער נוצט “אור מופלא”, וויאזוי ער נוצט “אור שני מופלא”, וואלט איך פארשטאנען וואס ער רעדט. וויבאלד איך האב דא איין האלב בוך, איין צעטל, ווייס איך נישט וואס ער רעדט. און ס׳וואלט געווען אן אנדערע אפשטעל, איך קען מאכן וואס ער זאל זיין. איך וואלט געקענט זאגן עפעס א קאנצעפט, נוצן, בעיסיקלי יוז אדער קאנצעפט, טרענאווער, ווער עס רעדט פון אים.

Student: דאס האלב בוך. זיי האבן די קיינד אויף לענגליש. דאס איז די עציגסטע חספת?

Instructor: די רבוש׳ע הבאה רעדט פון דעם? איך געדענק, ער האט שוין געענט דאס, די לשון. דו ווייסט אז מנחה זאגט נישט רעגן דיין קאד?

Student: יעצט, ער וואלט נישט געקענט אפן איר אין איר. ער וואלט נישט געקענט אפן איר אין איר.

Instructor: יא, יא, ער איז. דאס איז וואן ווערזען אויף איר.

Student: ניין, ניין, דאס איז נישט די חספת. דאס איז די גאט.

Instructor: ווייט, יויל סי. ווייט, ווייט, נאך סקוט.

די צען ספירות אין דעם אלטן טעקסט

Instructor: אקעי, לאמיר, איך וויל נאר זאגן וואס ער זאגט, ווייל מ׳געבט פרעקטאר, ווייל ער זאגט איז אז ס׳איז דא דריי, נא, דאס איז ג׳ לשונות, אדער רעגולער ג׳ לשונות, ריכטיק?

> די ז׳ זענען ספעסטענט אין א רעגולער חב״ד או כב. שבע אחרונות הם זייער מעוררות וואס זיי רופן זיך אזוי, קודם, כף זכות, כף חובה, ולשון הסליחים, אכל יבין עין. כדוסה לייגט מען אן שם ספר יצירה, כף זכות, כף חובה, ולשון הסליחים, וכדוסה לייגט מען אן שפע יצירה.

און פארוואס ער טוישט פון לשון חוק צו לשון סליחה, whatever that means.

> “והמאור הרביעי הוא מחדש עולם הנשמות, קראוהו יסוד עולם בעלי הרשימות”.

ס׳איז גראם דא, ניין?

> “וחכמי התלמוד קראוהו צדיקו של עולם”.

דאס איז די יסוד.

> “עוד יש אור חוץ לנקרא אש אוכלת”,

דאס איז די מלכות.

> “חוצץ הוא האור שעל צפון וימין”.

So that’s, I guess, נצח והוד. So that’s how we already have ten.

> “היא סוף כל המאורות, והיא תפלת כל המעשים”.

דאס איז די מלכות.

דאס איז אלע צען ספירות, אקעי? It seems to be the regular ten Sefiros, or more or less, ריכטיק? אין different קאודס, but you can recognize the ten Sefiros דא, ריכטיק?

די דריי עליונות מאורות — איבער די צען ספירות

Instructor: און נאכדעם זאגט ער:

> “ועתה נרמז לכם שיש שלשה מאורות עליונות על יצירות, אין להם התחלה כי הם שם ועצם לשורש כל השרשים”.

איך האב די זעלבע language פאר דיר.

> “ואין המחשבה יכולה להשיג בהם”.

I guess he just printed the Pardes here.

> “ואין המחשבה יכולה להשיג בהם, כי ההשגה מניעה, ודבר קל נברא קודם ההשגה. אבל בשם זקנינו הקדוש”

— ער האט געהאט עפעס א זיידע אויך, רבי אהרן גאון.

Student: Seriously, man? ווער?

Instructor: רבי אהרן גאון.

Student: יא, אקעי.

Instructor: ערגעץ איז דא דער הייליגער זיידע רבי אהרן.

Student: רבי אהרן איז נישט געווען דער ראפשיצער רב׳ס באבע׳ס הייליגער זיידע?

Instructor: מ׳האט זיכער געהאט זיידעס. מ׳האט זיכער געהאט א יחוס. מ׳האט זיך געהאט א יחוס פון די גאון. מ׳האט זיך געהאלטן פאר אן אייניקל.

Student: מורי, דו רעדסט פון רבי שרורא? All the way צו בוסתנאי?

Instructor: יא, יא, יא. דוד המלך. אקעי, בקיצור, ער האט געהערט די שמות.

קבלת השמות — די וויכטיקייט פון נעמען

Instructor: ביי די וועי, דאס איז זייער אינטערעסאנט, ווייל די מקובלים האבן אלע די זאך, אז ס׳איז דא א written code, און זיי זענען אזוי happy אז זיי האבן דאס. ער גייט דיר זאגן די נאמען. וואס איז א חילוק וואס דער נאמען איז? רוף עס וויאזוי דו ווילסט.

ניין, ס׳איז א חילוק וויאזוי מ׳רופט עס. קבלת השמות, מקבל זיין וויאזוי מ׳רופט די שורש.

די דריי נעמען פון די דריי אורות

Instructor: די דריי שרשים, און זיי רופן זיך:

> “אור פנימי קדמון”,

דאס איז די ערשטע,

> “המתפשט בשורש הנעלם ומתפוצץ בכח הפשיטות כדמיון שני אורים גדולים”.

So this first one somehow divides into two, interesting. נאכדעם איז דא

> “אור מצוחצח”,

און נאכדעם איז דא

> “אור צח”, “כולו אור אחד ועצם ושורש אחד נעלם לאין סוף”.

סאו, יוזשועלי דאס ווערט געזאגט אז די דריי אורות הייסן אור קדמון, אור מצוחצח, אור צח. נאבאדי נאוז וואט דיז טינגס מיען. דאס איז אגעין, דזשאסט קאודס. זעסטו יא?

ער זאגט אז ס׳איז פשוט אז ס׳איז נעלם מן האין סוף, אדער נעלם בהאין סוף, ס׳איז דא אנדערע גרסאות. ס׳איז אינפיניטלי נעלם. וואס מיינט דאס? איך קען נישט טרעפן דעם נעלם.

פארוואס די דריי הייסן נישט “ספירות”

Instructor: בקיצור, און נאכדעם זאגט ער:

> וחכמי התעלומה,

מ׳זאגט אז מ׳זאל עס נישט מסביר זיין,

> פארדעם שטייט “במופלא ממך אל תדרוש, ואין לחקור אחר הסתומות”.

און דאס וואס ס׳שטייט אז די ספירות קדמוניות מאורות, דאס איז נישט אזוי ווי מאור השמש, נאר מאורות רוחניות.

> וכיוונתי בכל זה דרך הכרה,

צו וויסן, אה, דאס איז אינטערעסאנט,

> אם לשמות שלא יהיו נבדלים בעצמן כאשר שלמטה מהם.

וואט דאס מיענט? די שמות זאלן נישט זיין סעפערעיטעד, לייק דיפערענט, ווייל זיי האבן אלע בעיסיקלי די דריי זעלבע נאמען, אור.

סאו, ער וויל האבן א פסוק, דזשאסט לייק די תורה ווען ס׳איז נארמאלע ווערטער זוכט ער עפעס א פסוק פאר דעם. זאגט ער:

> מצאנו כינויים ודעת מסכמת שאין להם שם ידוע, זולת השארות שנקראו להם שם ידוע.

דאס הייסט, די אלע ספירות זענען גערופן מאורות, באט זיי האבן אויך נעמען, אזוי ווי כף זכות, כף חובה, זיי האבן עקטשועלי דיפערענט נעמען פון איטש אדער. משא״כ די דריי האבן נישט קיין ספעציעלע נעמען, נאר די ווארט אורות, אור צח, אור קדמון, אור מצוחצח.

> וכן השורש שאין לו התחלה נקרא אור אין סוף, אין לו שם ידוע זולתי אור לבדו, כי הוא סיבה להאיר לכל,

אזויווי ס׳שטייט

> “אור וישועה”, “נסתנו נר מצוה ותורה אור”. וכל דברי הנביאים אינם שנוים, ושם ד׳ אותיות כל שכן אשר קדם קודם השתלשלות הכבוד הנברא.

שם הוי״ה און כבוד הנברא — א ראדיקאלע שיטה

Instructor: סאו, יו סי דעט ער איז נאך די גאונים, ווייל כבוד הנברא איז געווען אינווענטעד ביי רב סעדיה גאון.

Student: יא יא.

Instructor: און וועגן מיר רב האי גאון, פאר רב סעדיה גאון, ער האט נישט געגלייבט אין כבוד הנברא.

Student: סאו, דו קענסט זאגן אז רב סעדיה גאון האט אינווענטעד כבוד הנברא און דו גלייבסט אים?

Instructor: אקעי, אלעס קען זיין. נאר ביי די וועי, ער זאגט א ווערי רעדיקעל טינג דא. ער זאגט אז די שם הוי״ה איז פאר די כבוד הנברא. אפילו רב סעדיה גאון האט נישט געגלייבט אין דעם. דאס איז וואס איך מיין.

Student: וואס הייסט ער זאגט, ווייל מיר גייען דאך מיט די idea אז דער אור אין סוף האט נישט קיין נאמען, מ׳קען נישט זאגן קיין שום ווארט דערויף, because they believe that a name is a real thing, a name is not just a pointer, אפילו ס׳איז נישט א pointer, then it wouldn’t be interesting, the name has some kind of power, it has עפעס אן existence. סאו, ממילא דערפאר, אויב ס׳איז דא א נאמען, מוז עס זיין at least אויף די ערשטע דריי האלבען, חצי נאמען, אור פנימי, און דען די ספירות, where they really names, און דען כבוד נברא, maybe it means that די ספירות are also equal to כבוד נברא, איך ווייס נישט.

דער שם הוי״ה — ווייטערע פרטים

Instructor: און ער איז מסביר די שם הוי״ה, דאס איז די נעקסטע ארטיקל, דארט שטארקט אז ס׳איז איין נקודה:

> ס׳ווערט כתיב וידוע לבעלי רשימות לאור יסוד מופלא, כי נתגננו ונצננו גולם רוחני מכח הג׳ מעלות, שם עצם השורש,

איז די איביאל מוזלט די שם, די איד האט אויך עפעס דרייען די זאכן אין עס, און פון דעם ווערט נאך א התפשטות, און דארט ווערט

> די כח המדה וכח השכל,

דאס איז די בינה.

> ס׳איז די נקודה קיבל, די כח ציור, די תורה בעשרה מעלות ציור דק, דעם אלסן מספר למספר י׳,

ארנא הויל. אה, דאס איז די י׳ סתול.

> און די כח נקודה זו, וואס הייסט השגיעו בעלנו מרבותינו ובזקנינו אחד מעונים,

אה, ס׳איז דא טאקע מיר נאך דערהיים, אדער נאך דעם איז געווארן, בקיצור,

> ועל כן חכמי הספירות קורא ספירות די מראה העולם הנסתר, אדער ו׳. כח דירשני איז געווארן זעקס צוות, און נאכדעם איז געווארן דעה אחרונה,

בקיצור,

> אלע היינט סדר המעלות, רק עמי ידני כח לכתוב, דערפאר וואס זענען די יסוד הנכבד והנורא, ובפרט שירחו ברוך את מידי, והאדר היוצר הכל, התנה לו לכם לב לדעת ורעים לדור את סתרי תורה, וזכר כמה להשיף בטיחנו ואת רוחו אתם בקרבכם, ושלום לכל כל חברינו הקדושים.

דברי שבח והודאה

Instructor: די פראבלעם מיט אלד איס טעקסטעס, די יחס פון אזוי ווי דברי שבח והודאה מיט דברי תוכן איז בערך האלב אויף האלב. אקעי, איך בין מגזם. ס׳איז דא צוויי אין די זעקס פערגראפס וואס ס׳איז דא, צוויי פון זיי זענען נאר How amazing די סוד איז, און all so on.

בקיצור, די מעשה, דאס איז די עפעסטער טעאריע פון די צדיקים, וואס זיי האבן געזאגט. אז ס׳זענען דא דריי זאכן, די פאר די צען ספירות, דאס איז בעצם וואס ער איז מפרש דא. זיי זענען נישט גערופן ספירות ווייל זיי זענען אזוי נעלם.

דאס איז, ביי די וועי, א קליינע הערה. פארוואס הייסט עס אבער חכמה? איך ווייס נישט פון וואו.

א פאעם קעגן פילאסאפיע

Instructor:

> “וי עלמאן דסמיך בחרפוי ועיוני, ואזיל רישיה ואזיל רגלוי, ושוה כרזיה דרביעי וחכימיא דרבי בני ישראל, ויאליף חכמתא דפילוסופיא, דהיא חכמתא אחידא כעין חכמתא דחרשיא וקסמיא, כרגלוי ולא רישיה ומחיה, וכנוקביה בלא עינוי דכרייא ולא נהוריא, וי עלמאן דסביל לא קביל ולא סביל, דתרווייהו כאילו אליף חכמתא מפומיה דההוא, וכעיניה ולביה סתרי קושטא.”

איך האב געשריבן א שיינע פאום קעגן די פילאסאפיע, איך ווייס נישט. ס׳איז עניטינג ביי די וועי, נא קאמענט, נא ארגומענט, דו הערסט? איך דארף נישט וויסן וויאזוי דאס קאנעקט צו דעם.

Student: א חכם מחכמי הרגש?

Instructor: הרגש איז היינט א… אקעי, נו, איך ווייס נישט קיין סענס.

וואס זאלן מיר טון מיט די דריי ספירות?

Instructor: סאו, סאו, האו דו ווי דיעל וויט דעט? וואס זאלן מיר טון מיט די דריי ספירות? אז די סטאדי אוו קבלה איז… ס׳איז גוט, ס׳איז גוט. מ׳דארף זיין א גאר גרויסער איד צו וויסן איין קליינע קדושה דאמת און נאט גאו קרעיזי. דאס איז וויאזוי איך טראכט וועגן דעם.

דאס וואס ס׳שטייט דא, דו ווילסט זיך עכט וויסן וואס איך טראכט דא? דאס וואס ס׳שטייט אז… איך מעג זאגן אויף די קעמערע? קיינער לערנט עס נישט עניוועי, נאר די מכונה.

דאס וואס ס׳שטייט אז מ׳טאר נישט אויסזאגן די סוד אז מ׳גייט משוגע ווערן איז אמת. און די רוב מקובלים וואס אונז האבן זענען פון די וואס זענען משוגע געווארן, נישט פון די וואס זענען געבליבן געזונט. ווייל דער וואס איז געבליבן געזונט, ער האט נישט געשריבן גארנישט, ווייל ער האט פארשטאנען אז באהאלטן די סוד איז אליין א גרויסע סוד.

רוב מענטשן… האב איך דיר געזאגט דאס שוין? ס׳זעט נישט אויס פון די סוד. קיינער פון די מקובלים וואס מיר ליינען באהאלטן עפעס. טייל פון זיי זענען זייער שלעכטע שרייבערס און זייער שלעכטע מסבירים.

די סטרוקטור פון מיסטישע טראדיציע אין בית המקדש צייטן

ווער לערנט כוונות און פארוואס זיי ווערן משוגע

קיינער לערנט עס נישט עניוועיס, נאר די מכוונים. דאס וואס ס׳שטייט אז מ׳טאר נישט אויסזאגן די סוד אז מ׳גייט משוגע ווערן, איז אמת. און די רוב מכוונים וואס אונז האבן זענען פון די וואס זענען משוגע, ווייל נישט פון די וואס זענען געזונט. ווייל די וואס זענען געזונט, גערעדט נישט, שרייבט ער נישט.

ס׳איז מיר ווערן איז א ווערע בעד ריידערס און ווערע בעד א סעלף עקספרעשן. איך האב נישט קיין אנונג וואס זיי זאגן. אבער זיי זאגן דאך, ער האט א דרייוו צו זאגן. און, יאפטוו ייר א ריעלע גרעיט פערסאן, דו האסט א גוטער געווארן אויף קאנטעקסט און נאלעדזש. און קען זיין מ׳דארף לערנען סייענסעס און פילאסאפיעס און אנדערע זאכן. און אויך פאליטיק, אזוי ווי דער רמ״א זאגט, מ׳דארף לערנען וויאזוי זיך צו פירן מיט מענטשן. כדי צו בכלל וויסן דו זאלסט, איר זאלט איר זיך קוויעטער.

דער משל פון דעם מלך און דעם סוד

איר נאר סטור, דער בעל שם טוב זאגט א סטוב. בעל שם טוב, איך גינג. די דאזשנטער פאר ר׳ נחמן, איך think maybe both have versions of this story אז דער מלך האט געשיקט איינעם מיט א סוד, און ער described three other versions פון וויאזוי נישט אויסזאגן די סוד.

איינער האט געזאגט פאר יעדער איינער אז ער האט א סוד, ער האט עס נישט געזאגט, און סוף האט מען אים געפארסט אז ער האט יא געזאגט.

די צווייטער האט געזאגט פאר יעדער איינער, האט נישט מרמז געווען אז ער האט עס נישט געזאגט, ביז ער האט עס אויסגעזאגט.

די דריטע האט זיך יא מוז געהאט, און ער האט אים געפייניגט, און ער האט נישט אויסגעזאגט די סוד.

און די פאנטשליין איז אז די פערטע האט ער נישט געזאגט קיינער א סוד. און א גוטן טאג, און נאמבעלי באדערט אים. ער האט נישט געהאט קיין נסיון, און בערך האט ער געזאגט אז אים האב איך געמיינט.

But to do that, איך בין דער רמב״ם דער אימערשטער, איך בין דער רמב״ם דער רמב״ם ענדיגט. און דאס איז די גרעסטע צדיקים, די גרעסטע צדיקים, די פשט איז די גרעסטע… רייט, די היטן וואנס, די וואנס, און ער וואנס נאו אז די היטן צדיקים.

די פראבלעם מיט שבתאי צבי און פאלשע משיחים

ווייסט נאך פרשת׳ן מ׳דארף האבן… ר׳ זלמן פון קייזרידזש, קיינער ווייסט נישט פון וועמען. ווייסט נאך פרשת׳ן מ׳דארף האבן צו זיין א נעבן אלט מצליק? ס׳איז א הוילע טריק, עניוועי, האסטו נישט נאר פון מיר געהערט אז ס׳איז א טריק.

וואס איז אזוי פאפולער איז דא א מובי אבאוט איט, א דאקומענטערי אבאוט איט, מעשה שבתאי צבי, וואטעווער. ס׳איז געווען מיליאנען מעשי שבתאי צבי׳ס, נאו באדי נאוס אבאוט דעם, ווייל זיי האבן עס געהאלטן אזוי סוד, זיי האבן עס נישט געקענט ארויסגעבן פאר קיינעם, ווייל קיינער האט נישט געוואוסט דערפון.

אבער אויף די אנדערע האנט, יא, איך האב א סאך עמפאטי פאר אלע מענטשן וואס זענען געווארן משוגע, און זענען משוגע אויף אלע מיני וועגן, ווייל קודם כל, א חלק פון די מענטשן וואס זענען פשוט, איך ווייס נישט פונקטליך וויאזוי זיי צו רופן, נישט אלע פון זיי זענען… דאך א חלק פון זיי, אפשר זענען דא אפאר וואס זענען עכטע חכמים וואס האבן געוואלט אויפטון עפעס. ס׳איז דאך היינט אויך אזעלכע. אבער ס׳איז דאך דא א חלק פון זיי וואס זענען יא פשוט אזוי סטופיד ווי ס׳זעט אויס אויף די סורפעס, און ס׳איז נישט דא קיין שום סוד דארט.

דער גרויסער חידוש פון די מקובלים: די אנטפלעקונג פון סודות

סאו, נאמבער וואן, עט ליעסט ווען דו ביסט יונגער רעספעקטסטו זייער שטארק די מענטשן וואס זאגן דיר אז ס׳איז דא עפעס. אקעי, דאס איז קודם כל.

און צווייטנס, מ׳דארף, איך האב גערעדט מיט דיר וועגן די ספר הבהיר און אלעס. איך ווייס נישט פונקטליך וויאזוי איך לערן אליין, אבער ס׳זעט מיר אויס אז איינס פון די גרויסע חידושים פון די מקובלים איז נישט אז ס׳איז דא סודות, און אפילו וואס די סודות זענען, און אזוי ווייטער. די גרויסע חידוש, און אפשר די זאך וואס מ׳דארף רעדן דערפון, איז די רעווילינג פון די סודות, דאס אז זיי האבן עס אויפגעהערט צו האלטן אין סוד.

די מקובלים זענען נישט די וואס האבן געהאט סודות, זיי זענען די וואס האבן אויפגעהערט צו האלטן די סודות אין סוד. דאס איז פארוואס מיר ווייסן פון זיי.

דאס איז פארוואס מיר ווייסן פון זיי. אזעלכע סודות זענען אייביג געווען, מענטשן האבן געהאט דאס. אודאי האבן זיי געהאט, אבער זיי האבן עס געהאלטן אין סוד. די זאכן זענען נאטירלעך, אין א געוויסע זין.

תלמיד: אבער איך מיין אז ס׳דארף זיין עפעס א טראדיציע אז דו קענסט דאס טון, ווייל…

מגיד שיעור: יא, יא, איך פארשטיי וואס דו מיינסט. ס׳איז א פראבלעם.

פארוואס מ׳דארף אויפדעקן סודות: די פוינט פון די מקובלים

די פוינט איז אז די מקובלים זענען נישט סתם סטופיד, ווייל זיי האבן א פוינט. די פוינט איז אז משה רבינו האט אונז געגעבן א תורה, אבער ס׳איז דא עפעס מער, דאס איז נישט אלעס וואס ס׳איז דא, ריכטיג? ס׳איז דא עפעס מער וואס דו דארפסט טון, פלעצער וואו דו קענסט צוקומען צו פארשטיין מאכן.

און אויב קיינער זאגט עס נישט פאר קיינעם, וועט דער מענטש וואס קומט אויף דערמיט זיין אן אפיקורס. וואס מיינסטו? ס׳איז דא א תורה, וואס קומסטו? ס׳דארף זיין אז איינער זאל האבן עפעס אן אויטאריטעט צו זאגן אז איך האב א סוד. ער דארף ערגעץ באהאלטן אריינווארפן א ווארט, א רמז, ווייל ווען איינער שטעלט זיך אויף און זאגט “איך האב א סוד”, זאגט מען אים “וואס איז די סוד?” ער הייסט אז ער טייטשט עפעס. אז ווען משה האט געזאגט “נביא כמוך”, אה, איך בין דער נביא כמוך. אקעי, פליז, דו האסט עפעס אין די תורה.

סאו די חז״ל האבן געגעבן א ווארף אריין אז ס׳איז דא א סיקרעט, ס׳איז דא די חז״ל, just to notify you אז ס׳איז דא, ער עקזיסטירט. און סאם פיפל, אווער טיים, האבן זיך איבערגעגעבן, אפשר נישט די גאנצע סוד, אבער סאם אווער.

I agree with you that that and that. I agree with you that in the situation of גלות, this like feeling and half-way feeling has a very important purpose, ווייל מיר זענען פרום און מיר זענען ווירד שוואלסנים פון די תורה, פון די הלכה. אויב ס׳שטייט נישט אין ערגעץ, און מ׳טאר עפעס טון חוץ פון לייגן תפילין אינדערפרי, גייט קיינער נישט כאפן.

איך פינק אז פראבלי… נו, איך מיין נישט… יא, וואטעפעי. בקיצור, דו זאגסט עס אפרים מיט טענות, ס׳איז עבודה זרה. דאס איז נישט קיין טענה וואס… דאס וואס איך זאג. ווייל איך האב געהארנט צו זאגן אז ס׳איז נעטשורעל, ווייל א מענטש דרייט זיך אויף די וועלט, פארוואס זענען מיר גייען בי וויזשענערס. דאס איז כך אזעלכע זעלבע מלבד. אבער אויב דער עולם איז זייער פרימד, דעמאלטס קען מען עס מסתירות זיין אויף א כיצור. מיבי, מיבי נאט.

די סטרוקטור פון א געזונטע געזעלשאפט

משה האט אויפגעשטעלט א סאסייטי, ער האט א וויזשען וויל עס זאלן ארבעטן, און די סאסייטי האט א פרעמבורג. דו קענסט נישט זאגן וואס דו ווילסט. אויב יעדער איינער גייט אפשטעלן א וויזשער, ער גייט מיר זאגן…

סאו, וואט איי טענק, און וואט אי… מיין פענטעסי. איך האב דערמאנט, טאר יא בחורים איז נישט קיין מורא׳דיגע רב. איך מיין אז מ׳קען אליין טראכטן אז למשל אין בזמן המקדש, און ווען איך זאג מקדש מיין איך מקדש ראשון, איך ווייס שאין ישראל ימיון. אין מקדש שני ווייסט קיינער גארנישט, אז מ׳קען פון די אידן אז ס׳האט געמאכט סענס פאר א פיל מינוטס. איך האב עס נאך אזוי סיניקל. איך מיין ענינעמעס, בית שני איז ערוועט אין גלות. ס׳איז נישט געווען קיין העם חרדים, פאנאטע מזרחותן, קאמאלים. ס׳איז שוין אלעס געווען דארט, פירעריג, ליל, מיט דזשאסעפעס וואס מיר זענען. ס׳איז פארי מאדערן, אבער ס׳איז די זעלבע זאך.

סאו, די פלעגן זענען annoying. דאס איז א סימן אז איך בין נישט הייליג, ווייל אין די ליש האט נישט געהאט קיין סביבה. און דא איז די… עניוועיס.

מיין זיידע האט געזאגט אז ווער עס לערנט מורה נבוכים וועט ווערן אן אפיקורס. ער איז געווען א חסיד, מ׳קען נישט טראסטן די חסידים.

דער בית המקדש אלס מיסטישע אינסטיטוציע

So, מיין פוינט איז אזוי, אז די בית המקדש, די בית המקדש איז א מיסטיקעל זאך. אקעי, מ׳קען זאגן ס׳איז דא מצוות, ס׳שטייט אין תורה, מ׳האט געדארפט האבן א בית המקדש. אבער למעשה, ס׳איז געמאכט געווארן אז דארט רעדט מען מיט גאט, דארט דרייען זיך די מלאכים.

דער מעשה פון עלי הכהן און שמואל הנביא

איך מיין, דו ווייסט וויאזוי שמואל הנביא, עלי הכהן האט אויסגעלערנט שמואל, יא? עלי הכהן האט אויסגעלערנט פאר שמואל, “אה, דאס איז די שטימע פון גאט. נעקסט טיים רעד מיט אים, און דאס איז וויאזוי ס׳סאונדט.” ס׳איז געווען עפעס א לימוד. דו זעסט קלאר אין נביא, obviously, עלי הכהן האט געהאט א טראדיציע, אדער from wherever he got it, ער האט געוואוסט וויאזוי מ׳ווערט א נביא. שמואל האט נישט געוואוסט, ער האט נאכנישט, ער האט געסקיפט א גרעיד, ער האט נאכנישט געמאכט די קורס נאכנישט. האט ער אים געזאגט, “אה, דו האלטסט שוין דארט? אקעי, דאן וועל איך דיר אויסלערנען וויאזוי ס׳ארבעט,” right?

Obviously, מ׳דארף וויסן, sometimes, איך טראכט, every tradition of mysticism has ways of knowing ווען ס׳איז דער שטן, ווען ס׳איז דער אייבערשטער, ווען ס׳איז סתם דיין אייגענע פאנטאזיע. מ׳דארף דאס קענען מבחין זיין.

But there was an established tradition, די כהנים, די נביאים, אליהו הנביא האט געהאט א בית מדרש, whatever it was. זיי זענען געווען די פראפעסיאנאלע חסידים, like די פאנטאזיע אז די בני הנביאים זענען געווען חסידישע אידן. זיי זענען געווען די אפאזיט, זיי זענען געווען monasteries, זיי זענען געווען structured. ס׳איז געווען, מ׳האט זיך נישט סתם געדרייט אויף די בעט, מ׳האט געוואוסט ווער דרייט זיך דארט. מ׳האט נישט אריינגעלאזט יעדן איינעם. שמואל הנביא האט געזאגט, “אקעי, איך וועל דיך לאזן דארט פאר אפאר מינוט, דו וועסט נאך באייסן אן עמוד.” ער האט טאקע געשיינט. מ׳האט נישט סתם אזוי אריינגעלאזט א מענטש דארט. ס׳איז געווען א certain structure, און everyone knew אז דאס זענען די people. מ׳איז זיי געגאנגען בעטן ברכות, און מ׳האט פארלוירן אן אייזל איז מען געגאנגען זיי בעטן אמאל.

די נאטור פון סודות אין בית המקדש צייטן

אבער, firstly, ס׳איז נישט געווען קיין דאגמא. נישט יעדער איד האט געגלייבט אז ס׳זענען דא צען ספירות. מ׳האט אפשר נישט געוואוסט וויפיל ספירות ס׳זענען דא, אבער דאס האט מען געזאגט ליטעראלי בלחש, קיינער האט נישט געוואוסט. שמואל הנביא האט אויסגעלערנט פאר שאול, ס׳איז געווען א living tradition. You don’t have to have books, you don’t have to tell everyone. Everyone knows אז די בית המקדש, of course, ס׳קען זיין corrupted, אבער דארט איז דא די מענטשן, און די בית הגדול איז געווען דא, און די בית הגדול איז געווען דארט, whatever. זיי זענען געקומען דארט, זיי זענען געווען די טעכטער, זיי האבן געדארפט לערנען, פאסטן, עסן, איך ווייס נישט וואס זיי האבן געדארפט טון, ווערן א נזיר, פרעגן א נזיר.

דער ענין פון א נזיר

ווען איינער איז… ס׳איז דא, וואס איז א נזיר פאר? מ׳דארף האבן א נזיר? מענטשן וועלן אויס… ווען איינער זאגט אז ער איז א נזיר, זאגן מענטשן, “אה, א נזיר, סתם, סתם משוגע.” א נזיר איז obviously א מענטש וואס איז somehow מער עפעס, יא, ער האט יא חטאים, ער האט נישט חטאים, וואס איז די הלכה? Obviously, זיין job איז צו זיין like outside of society און צו זיין א צדיק, און דאס איז זיין job.

די הלכות וואס אונז האבן זענען נאר אזוי ווי די שיריים שיריים. ס׳זאגט אונז נישט וויאזוי צו זיין א נזיר, ס׳זאגט אונז נאר צוויי הלכות פון ווען דו ביסט א נזיר, וואס דו טוסט אין אזא און אזא פאל, דאס איז די הלכה. אקעי, ס׳איז געווען א נזיר וואס האט נישט געפאלגט די הלכה, right? פארדעם זאגט מען די הלכה. אבער א נזיר איז something besides פון די הלכות.

הלכות זענען נאר “blueprints”

ביי די וועי, ס׳איז אזוי ווי שבת, ס׳איז אזוי ווי everything אין די תורה besides די הלכות. די הלכות איז די זכר בעלמא. ס׳איז אזוי ווי דו האסט נישט די הויז, דו האסט די blueprints. דו ווייסט נאר אז די מזוזה דארף זיין דארט. אקעי, וואס איז א מזוזה? אה, אונז ווייסן נאך, אונז ווייסן אז די אל״ף דארף שוין זיין אנגעשריבן. אקעי, וואס איז דאס אן אל״ף? It has a certain meaning, it has a certain… און אפשר די meaning ווייסט נישט יעדער איינער, און אפשר אויף א געוויסע level די meaning ווייסט נישט יעדער איינער.

אבער אויב דו האסט א society וואס איז actually healthy און ס׳איז actually דא, און אויב ס׳איז א divine society, און יעדע ancient society איז געווען א divine society, ס׳איז געווען בעסערע און ערגערע, אבער יעדע society איז געווען א סארט… ס׳איז געווען נביאים, ס׳איז געווען כהנים, ס׳איז געווען נזירים, און זייער job איז געווען צו דילן מיט די זאכן.

וויאזוי מ׳האט געהאלטן די סודות

און זיי האבן עס אלעס געהאלטן זייער well secret. זיי האבן literally נישט אויסגעזאגט די נאמען, די… וויאזוי ס׳הייסט די נאמען פון די נאמען פון די נאמען האבן זיי שוין אויסגעזאגט, נאר לפי הדרגה, איינמאל אין זיבן יאר, אזוי ווי ס׳שטייט אין די גמרא, האט מען אויסגעזאגט וויאזוי די שם מ״ב זעט אויס. און ס׳איז literally letters.

קריטיק אויפ׳ן רמב״ם׳ס פשט

און די רמב״ם זאגט, “אה, ס׳האט א meaning אויך.” יא, אוודאי. וואלט איך געכאפט די רמב״ם, וואלט איך געזאגט אז ער האט א ווייעט פשט. די רמב״ם זאגט, דו קענסט די רמב״ם, יא? אין פרק ס״ב, אז שם בן י״ב אותיות, whatever, “חמור מגלין אחר שבע שנים”. דער רמב״ם זאגט פשוט, ס׳רעדט זיך פון אפאר אותיות, איך קען דאך עס אפשרייבן אויף א paper. ס׳מיינט די meaning.

ניין, איך מיין אז פאר זיבן יאר האט מען געדארפט לערנען מיט׳ן רבי׳ן, און איינמאל אין זיבן יאר האט ער אויסגעזאגט די אותיות. נאכדעם, נאך זיבן יאר האט ער גענומען מ׳זאל זאגן וואס ס׳מיינט. It was literally a secret אין דעם sense. ווייל otherwise, וואס ס׳וועט פאסירן איז דו וועסט באקומען קבלה. און קבלה אין די situation אז מיר האבן עס נישט, איז דא צוויי—

סודות התורה: דער אידעאל פון באהאלטן און דער אריז״ל׳ס סיסטעם

דער שם בן י״ב אותיות — א ממש׳דיגער סוד

וואלט איך געהאט די רמ״א, וואלט איך געזאגט א הוי״ה פשט. די רמ״א זאגט, דו קענסט די רמ״א, יא, אין פרק ס״ב, אז השם בן י״ב אותיות פונעם רבי׳ן, החכם מגלה אותו לאחד לשבע שנים. פשוט׳ער רעדט זיך פון אפאר אותיות, איך קען דאך נישט אפשר רעדן פאר פעיפערס. מיין די מנהג? ניין, איך מיין אזוי. פאר זיבן יאר האט מען געדארפט לערנען מיט׳ן רבי׳ן, און איינמאל זיבן יאר האט ער אויסגעזאגט די אותיות. נאכדעם, נאך זיבן יאר, האט ער גענומען מ׳זאל זאגן וואס ס׳איז אים היינט.

That was literally a secret in that sense. Because otherwise, what you have is you get Kabbalah. A Kabbalah in this situation that we don’t have that, and what’s between the choices is to have anything, פונקט אזוי ווי ס׳איז דא אידישע אידן וואס דאווענען נאך ביים תפילה, וואטעווער, מ׳איז נישט די עבירה, מ׳איז די צודרייטקייט, אדער א מאנטש פון שטיקעס, אוודאי איז עס בעסער ווי נישט צו זיין קיין אידישע אידן.

But that’s still not the ideal. The ideal is it will stay a secret. דערפאר אלע אידן וואס וויינען אז משיח וועט קומען און מ׳וועט צוריק האלטן די סודות התורה. ס׳וועט קענען זיין נארמאל, ס׳וועט זיין, אוודאי, ביידע צדיקים, of course, the Rebbe, even the צדיקים, נאר וועלן וויסן די סודות התורה, קען זיין נאר איינער פון די נסתרות, מ׳דארף קלישועס וואס מ׳דארף טבילות זיבן מאל אין די נהר דנור, כדי מ׳זאל קענען אינטעגרירן, ס׳איז נישט סתם ווער עס וויל קען עס לערנען.

And but then it will be, צוריק מ׳האלט נישט די סודות, מ׳האלט עס צוריק לייגט מען די ארון דארט אינעווייניג מיט א פרוכת, ס׳זאל עס פארמאכן, מ׳זאל עס קומען זען איינמאל א יאר, מיט טבילות, מיט רגלים, מ׳זאל עס קומען זען. It’s never decided, decided in these things. And this is why I think that sometimes it’s like ניתן לשוטים, און טאקע שוטים, און sometimes even they were not שוטים, they became שוטים, because if you know one thing and you don’t know it completely, and it’s very hard to know it completely, ווייל ס׳איז נישט דא קיין שוטים, ס׳איז נישט קיין שוטים, ס׳איז א טראדיציע פון אלע מיני אזעלכע משוגעים.

דער אריז״ל׳ס גרויסע פרינציפ: גילוי הסודות הוא הסתרתם

And like, by the way, the אריז״ל, למשל, in a certain sense, the אריז״ל זאגט עס קלאר, אז גילוי הסודות הוא הסתרתם. דאס איז די אריז״ל׳ס big statement that he understands in Kabbalah also. The problem is that the order is too big, not that it’s too small. And the תיקון is to מלביש זיין and to מכסה זיין די אלעס. דאס איז די אריז״ל׳ס big theory of the סודות and of the evil middos and of everything. It’s one of his biggest things, but I don’t know. איינע פון די גרויסע זאכן.

דער אריז״ל און דער רמ״ק — איין סיסטעם

And the אריז״ל ביי די וועי זאגט, ביי די וועי, דו זעסט אונז לערנען די רמ״ק, you see the things that the רמ״ק brings are even more messed up than him, right? און דער אריז״ל, you see, ווען דו זאגסט וואס טוט מען מיט די criticism, דאס איז די internal Kabbalah criticism. דער אריז״ל איז דער one that comes, און דער רמ״ק basically, דער אריז״ל און דער רמ״ק זענען one system, איך קוק נישט אן separate. דער אריז״ל און דער רמ״ק קומען און זיי זאגן, “Look, אלע early מקובלים זענען nuts.” זיי זאגן אלע גוטע זאכן, אסאך פון זיינע תולדות קומען פון די ספרים. אוודאי, זיי זענען נישט קיין סתם מתרפים שקרנים, יעדער איינער האט געכאפט עפעס אן אמת. It’s like a forbidden school, מ׳זאל נישט אויסזאגן אין בית המדרש די אמת, אוודאי. But what he’s saying is that you people are not integrated, you don’t have a system that you can teach, דו קענסט נישט אויסלערנען.

דער אריז״ל׳ס לעבנס-פראיעקט: נישט צו reveal, נאר צו hide

דער אריז״ל זאגט, “איך גיי מאכן א סיסטעם.” ער גייט basically באהאלטן, אזוי אז דו קענסט זיין א מקובל אן זיין א מקובל. דאס איז טאקע די תכלית. ווייל ס׳דארף זיין א way, און דעמאלטס slowly, theoretically, דארף זיין א רבי, ווי דער אריז״ל אדער א חסיד׳ישער רבי, וואס זאל actually גיין טאקע מיט מענטשן through די process. דער אריז״ל׳ס life project איז נישט צו reveal secrets, ס׳איז צו hide זיי. ער מאכט א גאנצע סיסטעם וואס ס׳שטימט, צו integrate. ער זאגט, “אקעי, דאס איז די כוונה פון שבת, דאס איז פון יום טוב.” די early מקובלים, קיינער פון זיי זאגט נישט די difference צווישן שבת און יום טוב. אפילו הלכה׳דיג, אז ס׳קומט א שבת, “אור פנימי, אור מקיף,” וואס איז די חילוק פונקטליך? אה, אה, אה… Either they don’t have words, but having good words אין זיך אליין מיינט אז now you can have a school. יעצט קענסטו מאכן א כולל ערב געהעריג, מ׳לערנט קבלה. And of course, most people is not gonna do anything to it, but אפילו די מענטשן, so they don’t deserve it, but it’s like building a בית המקדש. דער בית המקדש איז אויך נישט געווען פאר יעדן מענטש.

דער בית המקדש אלס מאדעל פאר מיסטעריעס

By the way, די image פון בית המקדש, Plato האט עס אויך. זיי האבן אלע געהאט די image פון great mysteries. איך מיין אז, again, מסתמא אין בית המקדש האבן מיר געהאט אביסל אנדערע structures, מיר האבן געהאט בעסערע סודות. But זיי האבן געהאט די idea פון mysteries און mystery religions, און ס׳איז געווען ארום די זעלבע religion ווי יעדער איינער. נאר אז דער גאט אדער דער שם ווארט נישט פאר יעדן. דו קענסט קומען שטיין אינדרויסן, דער כהן וועט ארויסקומען צו דיר, דו וועסט אים געבן א פרוטה, ער וועט אריינברענגען דיין זאך. דו ווילסט אריינקומען? דו ווילסט פארשטיין עפעס? דריי דיך זיבן מאל הקפות, און טובל׳ע זיך פערציג מאל אין א דעות, און זאג אזויפיל און אזויפיל, און לערן אזויפיל און אזויפיל, און זיין א מענטש, וועט מען דיך אויסזאגן.

די מקובלים בויען א בית המקדש אין דער תורה

די מקובלים, since זיי האבן נישט קיין בית המקדש, זיי קענען נישט בויען א בית המקדש practically, בויען זיי די בית המקדש אין דעם. למשל, דו ווייסט וואס איז צען ספירות? דאס איז די שער פון די בית המקדש. יעדער איינער קען קומען צו די שער, מ׳קען זאגן די ווערטער. דאס איז like coming to the שער. Now you wanna come in? אה, דאס איז שוין אן אנדערע… Again, we don’t really have, I think like in some, like in their ideal, like in the אריז״ל’s like imagined like בית המדרש, which he had a real בית המדרש, by the way, ער האט געהאט א כולל דער אריז״ל. ער האט געצאלט אויך פאר די כולל יונגעלייט. איינער האט געצאלט, אדער ער אליין, איך געדענק נישט, אדער ווי נאר, אדער, ווי נאר, אדער, ווי נאר, דו ווילסט קאלן, אדער, און, אדער, אדער, אדער, יא, אסאך מענטשן קומען סתם צו לערנען, און אפילו אביסל קבלה אויכעט, שטייט נישט. און די פיו, די האבן די… איך גיי שוין, איך וועל זאגן אזעלכע זאכן.

די סאלושן: א ריכטיגע סיסטעם וואס שטימט

אין די סענס, יו קען סיו די מקבלינים סילף רעקארגעניזן, און מוסט פון די פרענדס זענען נאטס, און די סאלושן וועט בי צו האבן א ריעל סיסטעם וואס איז אויסגעארבעט, און ס׳שטימט מיט רוב, מיט די נגלה, און ס׳שטימט מיט הלכים, דארף שטימען אביסל מיט לייף, מיט נארמאלע לייף. און דאס איז נאך פארקערט וואס זיי didn’t realize it was the truth, עס איז די קאזעס פון די understanding אז ס׳איז זייער האר, און דאס איז ווייל און די פירות וואס דא נען זענען זייער האר, און דאס איז ווייל א פארהאלטן זייט.

די טענה קעגן אויסזאגער פון סודות

אויך א טענה׳ט, אלעמאל, זאגן זיי, חוץ שוין מאמע, אנגעשטעלן, זיי זענען אזעלכע פאני מענטשן וואס זאגן אויס סודות. רוב מענטשן, אפילו די וואס ווייסן זיי זענען נישט אויס. כלל חומר, די וואס ווייסן נישט, זיי זענען יא אויסגעשטעלן. ס׳איז like, איי ריד אל די פאני טינגס, און סאו מיר זענען טראנקע לייען, פארנקע קען טראכט אים סערויסלי ביי סעגעסארב ידל. דארפסטו פארשטיין, ער האט געזען די שכינה אליינס, דארפסט נעמט אים נישט ערנסט. פארוואס? ווער ביסטו? ס׳איז נאך א כולל יונגערמאן. קומט מער הערן. דער מלאך מיכאל האט מיר עס געגעבן. דער קידש איז עס געווען קרעדיביליטי. ער דאזן. נאו, מיבי נאונדערעיז ער דאזנט. באט דער סייטי, ער ווארקט אלא. באט ער דארפט דאס. ער דארף געבן פאר זיך אליין ספעיס צו זיין וואס ער איז.

ר׳ אשר׳לע — א ביישפיל פון א ריכטיגן מקובל

וויאזוי גייט ער עס טון? זאגט ער, נאכדעם זעט ער, ער זאגט שטותים. יא, ווייל ער האט נישט געוואוסט אלעס נאכנישט. און נאר איז א ריעל מקובל. איך זאר ר׳ אשר׳לע גראד עס. ער ראוד א פיו ווערזשענס אויף איר בוק. קודם האט ער געשריבן א פירוש אויף עץ חיים, פנים מאירות ופנים מסבירות. און ער האט געזאגט, און ער האט געזאגט, “איך לערן נישט יענעם ספר. איך וועל נישט רעדן וואס איך לערן. איך לערן די נעקסטע ספר. איך וועל נישט לערנען פון איינעם פון די סיידס, ווייל אויב אזוי איז מיין סיסטעם נישט קאמפליט. איך האב געוואוסט צוויי זאכן, איך האב נישט געוואוסט די דריטע זאך. איך מוז זיין זייער בעיסיק.”

לערנען איז הארט — משוגע׳נע עקספעקטעישאנס

ס׳גייט צוריק צו וואס מיר האבן גערעדט. לערנען איז זייער הארט, און ס׳נעמט אזויפיל צייט. און מיר האבן דאס, מיר זענען אויפגעוואקסן, סיי די פרומע און סיי די… מיר האבן אזעלכע משוגע׳נע עקספעקטעישאנס פון מענטשן.

דער זוהר׳ס “טעותים”

מ׳לערנט זוהר, מ׳זעט אז דער זוהר האט געמאכט זיבעצן מיסטעיקס, ער זאגט זיבעצן משניות פארקערט. אקעי, ווייסטו וואס? דו שרייב א ספר. און געדענק, ער האט נישט געהאט אוצר החכמה מיט ביילאן צו טשעקן יעדע משנה וואס מ׳שרייבט, right? Everything was from memory. Everything. מ׳קען נאכקוקן א פסוק, but… right? ווייסטו וואס? שרייב דו אן מאכן א מיסטעיק אין זיבעצן הנחות. ער איז געווען א תלמיד חכם, ער קען טויזנטער הלכות, א פאר הלכות האט ער געזאגט פארקערט ווי ס׳שטייט.

דו געדענקסט? איך גיי דיך יעצט פרעגן וויפיל מענטשן געדענקען וועלכע איז חלה על דבר מצוה און וועלכע נישט, א נדר אדער א שבועה. Remember? דער זוהר האט געמאכט א מיסטעיק אין דעם. ער האט געשריבן בטעות די אפאזיט. איך געדענק נישט, אפילו דאס זאג איך מסתמא אויך פארקערט. עפעס אזוי, ס׳איז דא א חילוק. רוב מענטשן געדענקען עס נישט. אפילו דער רב פונעם דור האט עס נישט געדענקט. ר׳ חיים קנייבסקי וואלט עס געדענקט, but… איך אליין האב עס נישט געדענקט אלעמאל. ס׳איז הארט צו געדענקען. אפשר האט ער עס נישט געדענקט אלעמאל. ס׳איז נארמאל.

דער רמב״ם׳ס פסוקים

מיר האבן אזעלכע משוגע׳נע ספיקות. דער זאגט, “דו זעסט אז ער איז געווען אן עם הארץ. דו זעסט אז ער איז א תלמיד חכם וואס האט געדענקט.” אה, ער האט געקוואוט א בינטל פסוקים ראנג. אקעי, דו זאגסט פסוקים, קענסטו קוואוטן אלעס פון אויסנווייניג ריכטיג? דו געדענקסט אז ס׳שטייט שם הוי״ה, אבער שם אלוקים איז אין דעם פסוק. איי, איך האב געמאכט א גאנצע דרשה. אקעי, זאג איך אפ, איך מאך אים טעות, ס׳שטייט דארט נישט שם הוי״ה. וואס זאל איך טון?

איך מיין אז די מענטשן וואס אונזערע… רוח הקודש, ווייסטו, אלעס. ניין, כאילו אויב ס׳איז א תנא, אויב תנאים האבן מיסטעיקס אין פסוקים… אבער יא, מיר האבן געזאגט אז זיי האבן נישט געמאכט קיין מיסטעיקס.

אקעי, איך זאג דיר… איך מיין אז זיי האבן נישט געמאכט קיין מיסטעיקס.

וואס איז די קוואוט? תנאים? אה, יא, אקעי. איך האב פארגעסן אז מענטשן טראכטן אז דער זוהר איז געשריבן געווארן דורך תנאים. אבער מיין פוינט איז אז… דער רמב״ם קוואוט טויזנטער פסוקים, און אלמאוסט, איך פארגעס, ס׳איז א פערסענטעדזש איינער האט גערעכנט, כמעט יעדע צווייטע פסוק וואס ער קוואוט, קוואוט ער מיט א מיסטעיק. וואלט איינער געשריבן אז די מעלה פון דעם רמב״ם איז אז אלעמאל די תוכן איז ער גערעכט. ער ברענגט נישט דעם פסוק פארקערט פון די נושא, ער ברענגט אז ס׳שטייט אן ע׳ אן א׳, אדער די ווארד איז אין די ראנג ארדער, אדער וואטעווער. אפילו די גמרא קוואוט פסוקים ראנג, די אמת איז.

איך מיין, אקעי, דאס איז quotes, ס׳איז א פשוט׳ע זאך וואס איז גרינג צו טשעקן. אבער דו רעדסט פון די concepts, איז כל שכן.

רוב מקובלים האבן געוואוסט האלבע זאכן

ס׳איז זיכער אז רוב מקובלים האבן געוואוסט האלבע זאכן, זיי האבן נישט געוואוסט וויאזוי צו ענדיגן די סברא וואס זיי האבן געהאט. And if you read other books, I think that if you read like different philosophies and things that have worked out these kind of thoughts more to the end, you get a better picture of the world than the מקובלים, some of them have, because of that. וואס איז שלעכט אז א גוי האט געהאט אזא איידיע און ס׳איז בעסער אויסגעארבעט? ס׳איז נישט קיין סתירה צו זאגן על פי קבלה איז נישט אזוי. דער מקובל האט פשוט נישט געהאט די נעקסטע סטעפ.

חסידישע ספרים — insightful אבער נישט קאנסיסטענט

דער בעל שם טוב, רוב חסידישע ספרים, זיי זענען פול אויף דעם. זיי זענען very insightful people, but none of them, or almost none of them, are good at like being consistent און… ער זאגט אז ס׳איז א מעלה, ווייל וואס ער זאגט האט ער געמיינט, און נישט סתם נאכגעזאגט יענעמ׳ס תורות. און מ׳זאגט שיינער, א really great person, לאמיר זאגן איינער איז amazing, לאמיר זאגן איינער ווי דער רמב״ם, אדער לאמיר זאגן איינער ווי דער רמ״ק, וואטעווער. איך מיין, אין די לעוועל, זאגט דער אריז״ל, איינער וואס איז אין יענע לעוועל, brilliant און inspired און אלעס, וואלט געווען able צו integrate’ן מיט אלעס. ס׳איז נישט… ס׳קען מיישב זיין פארוואס ס׳איז דא צען אדער דרייצן פונקטליך, און ס׳וואלט אלעס געשטימט. וואס דו זאגסט ס׳איז א דוחק, יא, אבער ס׳איז א דוחק איז קראצט מער נישט, ס׳גרידזשעט שוין נישט. ס׳איז שוין דא, בקיצור, ס׳איז שוין נאכדעם… ניין, ניין, ניין. איך וועל טאקע לערנען וואס דער רמ״ק זאגט אליין אויף דעם שטיקל.

צוריק צום רמ״ק׳ס קיצור

לאמיר צוריקגיין צו זיין קיצור. בקיצור, ער קוואוט דעם קיצור אויף די לשון, אז בקיצור איז דא טאקע די דריי. בקיצור,

דער רמ״ק׳ס תירוץ אויף די קשיא פון דרייצן ספירות: די שרשים זענען נישט ספירות

דער רמ״ק׳ס הסבר: די דריי שרשים זענען נישט ספירות

מגיה:

ס׳קען מיישב זיין פארוואס ס׳איז דא צען אדער דרייצן פונקטליך, ס׳וואלט אלעס געשטימט. וואס דו זאגסט אז ס׳איז א דוחק. יא, אבער זיין דוחק איז, ער קראצט מער נישט, ער גרידזשעט שוין נישט. ס׳איז שוין דא, בקיצור, ס׳איז שוין נאכדעם ניין. איך דארף לערנען וואס דער רמ״ק זאגט אסאך אויף די שטיקל. לאמיר עס זאגן וואס מ׳וואקט איז קיצור. בקיצור, ער קוואלט בקיצור אויף די לשון, אז בקיצור ס׳איז דא טאקע די דריי. בקיצור, סך הכל איז אז די ספרה איז די ספרה. ער האט געשריבן א גאנצע וידעא וועגן די ספרה אז ס׳איז דא דרייצן ספרות. איך האב עס נישט געליינט, איך האב עס נישט געזען. יא, יא. די שיטת העיון, וואטעווער די קאלט, אז די בעיסיקלי אויס טאקען ביי 13 ספירות, אלמאסט אפישעל. דער רמ״ק איז גערעכט אז די פיר מדיקא, דו סייא אז די מאכט א חילוק צווישן די, סאו עפעס איז אויך א פראבלעם אז ס׳איז דא 10 ספירות. ער ווייסט אויך אז ס׳איז דא 10 ספירות, right? סאו ס׳איז נאך ווי די פיר די פירות, און די פירות איז גערעכט.

זאגט דער רמ״ק, דארף מען זאגן:

> אין כוונת הרבים ואמרים שלשה ראשים שיציבתו הם שלשה ספירות.

אויב האט דאס דער געמיינט, האט ער געדארפט זאגן, נא פראבלעם. שבספר יצירה אין הלכה. אין הלכה כספר יצירה, און ס׳איז אמת דא דרייצן ספירות. דאס וואס ער זאגט נישט. זעסט דאך אז ער… נישט נאר דעט, הגנות חשששו לשון לדחותי. ער doesn’t even try to say… ספר יצירה איז לאו מפקין. ער מאכט קלאר א חילוק אז ס׳איז דא צען ספירות. חוץ פון דעם איז דא דרייצן מינוט. חוץ פון דעם איז דא די דריי שרשים. He does make a difference in his language between these things.

אזוי ווי אזוי, כנראה שהוא מודה שאין השלשה נעולמות ספירות עד שנאמר שם י״ג, שאין הם אלקות נעולמות מציאות ממציאות תעכת הספירות, ווייל משה רבינו אשר רבינו פון שרי תחתות.

די בעיסיק טעאריע: שרשים זענען די פאטענשעל פון די אין סוף

בעיסיק, די בעיסיק טעאריע אין וואן ליין אויף שרי תחתות איז, אז די דרי שרשים, און ס׳איז דאך קלער ווייל זיי זענען דרי און נאר טען, באט דאס איז א גוט קוואסטשען, די דרי שרשים איז די פאטענשעל, באט די ווארט פאטענשעל איז קאמפליקעטעד, באט דו קענסט רופן פאטענשעל שלא בדיוק, די פאטענשעל פון אויף די אין סוף צו קריעט ספירות. סאו, אין אנדערע ווערטער, everything before it exists, און די ספירות themselves קען מען זען אז דאס איז רעלאטיוו צו די נעקסטע זאך. אבער everything before it exists, האט עס געהאט א power. די ווארט power איז ביי די וועי רעדן פון potential. כאטש אריסטאטיליאניזם זאגט אז power מיינט potential, אבער על פי קבלה power מיינט נישט potential. ווייל potential איז א פראבלעם, potential מיינט אז ס׳איז א lack, ס׳איז א change. אין עני קעיס, אבער די power, די ability, די יכולת, די ability, די power אויף די level B4, אויף די אין סוף, צו create ספירות, קען מען זען אז די ספירות אין די אין סוף.

סאו די רמ״ק׳ס טעאריע איז אז די התחצבות, די שרשים וואס מ׳רעדט וועגן, איז נישט ספירות. די whole point איז אז זיי זענען נישט ספירות. זיי זענען עקטשועלי וואס קאנעקט די ספירות צו די אין סוף. דאס איז די רמ״ק׳ס טעאריע, וויבאלד מ׳זאגט אז ס׳איז דא ספירות, אקעי, די ספירות איז דאך נישט גאט, סאו וויאזוי זאגסטו אז ס׳איז גאט? דער תירוץ איז אז גאט האט דאך געקענט מאכן די ספירות. סאו, און ס׳איז דא צען ספירות. די רמ״ק טענה׳ט אז די שרשים איז רילי טאלקינג אבאוט דאס. און די ספירות שבא״ס, און נישט די ספירות וואס מיר טאלקן אבאוט, ווייל זיי זענען נאך נישט קיין things יעצט, זיי זענען נאך די power פון די אין סוף. ביי די וועי, זיי זענען די power פון עווערטינג אין די אין סוף, נאר אלע ספירות, ווען מ׳רעדט ספירות, איז די power פון די אין סוף צו האבן ספירות. און דאן ווען זיי ריווילן אז דאס איז וואס קאנעקט די ספירות צו די אין סוף, דאס איז די הוילער, דאס איז וואס מאכט עס פאסיבל צו זאגן אז די ספירות זענען divine.

אממ, בקיצור, ממילא זענען זיי זיכער נישט ספירות. זאגט דער רמ״ק, פונקט אזוי ווי אונז האבן נישט קיין פראבלעם, א גאנצע זון האט א פראבלעם, איך זאג דארט אז דו פארשטייסט שוין, און ער גייט עס מסביר זיין למעשה בפירוש דארט אין שער הבי״ע, אז ס׳איז דא צען ספירות אין אצילות מיינט נישט אז ס׳איז נאך צען ספירות, ווייל ס׳איז אן אנדערע זאך. די whole point אויף די שרשים איז אז זיי זענען נישט ספירות.

> הן מציאות נעלמות הן מקורות נעלמות, ומשנגלות הן צל לעליונות.

און אויב דו זעסט אויך, אין אדער ווארטס, דאס איז only 10 ספירות, דאס איז דא זאכן בעפאר די ספירות, דאס זענען מער נעלם די ספירות, און אין אדער ווארטס, מער פארט, מער יוניפייד, מער ריליאזשעס עספעקטס, אדער די עקזיסטענעס אויף די וואנען בעפאר דעם, אזוי ווי די יצר הרע. איז דאך דא דערנאך זאגט נאך זאכן וואס זענען נאר שעדערס פון די ספירות. מען ווערט נישט אלע ספירות, וואס דאס איז די גאנצע פוינט, אז די צען ספירות, די בריאה אדער יצירה, די עשיה, זענען נישט צען ספירות, זענען שעדערס, צללים. קומט אויס אז ס׳איז נאר די צען ספירות, און די דריי זענען מקורות, אזוי ווי ער גייט מסביר זיין אין שער ההתחלכות די עקטשועל פוינט פון די סאורסעס, פון די מקורות הספירות, וואס זיי מיינען. ווייל מ׳דארף האבן די שטיקל אז ס׳איז מקורות שבאין סוף, דאס איז די נקודה.

דער חילוק צווישן די שרשים און די ספירות: א משל פון טאטע און זון

סאו, נאר די ווארט, קומט אויס כאילו אויב דו ווילסט דוקא רעכענען די מקור מיט די… צוזאמען זיין נייע דרוש, די אריז״ל׳ס דרוש פון עץ חיים, קומט אויס אזוי, אז ווען מ׳זאגט צען ספירות, די הויפט פוינט פון צען ספירות איז די לעוועל וואס מ׳קען רעדן וועגן דעם, באט ס׳איז נאך אלץ זייער שטארק קאנעקטעד, ס׳איז לייק די פירסט רעוועלעישאן פון די אין סוף, וואס איז אלרעדי סאמטינג סעפערעט באט נאט סעפערעט, באט סטיל דעפיינד גענוג אז מ׳איז אזוי ווי שמות נבדלים, מ׳קען רעדן וועגן יעדער איינס עקסטער, ס׳מאכט סענס. דאס איז וואס מ׳רופט צען ספירות, דאס איז טאקע נאר די צען. אקעי, פארוואס מ׳רופט עס צען, האט ער נישט מסביר געווען, אבער דאס וואס מ׳לערנט אז ס׳איז דא פארדעם, דאס איז עקזעקטלי ווען מ׳רעדט נישט וועגן דעם, ווייל מ׳זאגט נישט אז ס׳איז ספירות, מ׳זאגט אז ס׳איז די שורש הספירות. סאו יעצט, די קעיפעביליטי אדער די פאוער, די פאסיביליטי, פון די אין סוף צו קריעיטן ספירות, סאו ס׳האט עפעס צו טון מיט ספירות. ס׳איז נישט די פאסיביליטי פון די אין סוף צו קריעיטן באגס, דאס וואלט געווען סאמטינג עלס. ס׳איז די פאסיביליטי פון די אין סוף צו קריעיטן ספירות, און מ׳וועט דאס ווערן קלארער און קלארער.

תלמיד:

נא, די ספירות איז אינגאנצן אלרעדי א לעוועל ביאנד דעת, א לעוועל אטעווערט. יא יא, אונז זענען באגס. אמת, אמת, אמת. איך זאג נאר, אונז רעדן נאר איין לעוועל. יא, איז עקלערט. די איינס… מ׳קען איינס פרעגן די זענעס. ווער האט געמאכט די דריי? נו, איך האב נישט געמאכט די דריי. וואטעווער איר געווען זאגן, וואטעווער טינג איר טאקט אבעט, איר געווען האט טאקט אבעט עניטיגן וואס איז געווען טאקט אבער עניטיגן וואס איז געווען טאקע, עניטיגן וואס איז געווען טאקע האט אן עקזיסטענץ אין איר עפעקט. סארי, עניטיגן וואס איז געווען טאקע האט אין חסידות די בן במוח האב. פאר ווען די טאטע, ס׳איז דא א זון אונט שבטאטע. ער האט געזאגט אין דיין עקזעמפל, ער איז נאך אלץ אינגאנצן א טאטע, ער קען נישט אריינקוקן אין די טאטע׳ס מוח און זען א קליינע זון. It’s just the power of the father to create the son.

מגיה:

But I’m saying, I’m saying that the Sefiros… again, I may be wrong, but I’m saying that the Sefiros are not something… because people… Sefiros are something extra. No, it’s the way God… Right, but that’s… but that’s also what you’re saying. But I’m talking about the Ramak’s understanding that the Sefiros are a step after that. What he calls Sefiros, that’s true, מ׳קען איינער קען זאגן אז די ספירות זענען עצמות, that’s why we call them… but then the Sefiros would be literally God and we wouldn’t even talk about them.

דער חילוק צווישן כח, פלאן, און מעשה

ווען דו זאגסט דאס, קענסטו רופן די ספירות something like, depending on how you understand it, but something like… למשל, אין מיין example, איך זאג נישט אז ס׳איז exactly אזוי, איך זאג נאר דו זאלסט פארשטיין די חילוק. דו קענסט זאגן אז א טאטע, א בשרי טאטע, האט קינדער אין זיך, ווייל ער איז דאך אינגאנצן א טאטע, איך רעד נישט… אבער דו קענסט זאגן אז דער טאטע האט געמאכט א פלאן צו האבן קינדער. Now, that plan, he’s able to make that plan. Why is that plan him? Only because he has the capacity to create the plan and then create through the plan the kids. But the plan is separate from the power of himself.

תלמיד:

Right, אבער איך וויל נאר זאגן אז די רצון איז א זאך וואס איז…

מגיה:

Exactly, אבער דער רמ״ק איז מסביר אז די רצון איז נישט א חלק פון אים.

תלמיד:

אבער ער מאכט אויך א פלאן.

מגיה:

Right, no, no, that’s… that would be the…

תלמיד:

און די רצון איז…

מגיה:

I’m saying, let’s say we’re talking about the ability now, not will.

תלמיד:

יא, יא, ס׳איז אמת, אבער…

מגיה:

But wait, but… איך זאג דיר… no problem, מ׳זאל נישט ווערן confused. יעצט רעדט מען נאך אויף צוויי levels. אויב דו ווילסט רופן די ספירות א פלאן, א פלאן איז נישט אים. The power… there’s a power of him to have a plan. Again, איך גיי נישט אריין אין details, אויב דו ווילסט, within these two things. אויב דו ווילסט, יעצט גיי איך נישט אריין אין רצון, איך זאג power. רצון איז א complicated ווארט אז איך וויל שוין stop’en יוזן. But, um, at least… whatever, ס׳איז א דיפערענט שמועס. אבער די power… די ווארט power איז א גוטע ווארט. נישט פאר די רמ״ק׳ס שמועס, ווייל דער רמב״ם וואלט נישט געווען העפי מיט די ווארט power, אבער מ׳מיינט נישט וואס דער רמב״ם וואלט געמיינט, דאס איז בסדר. איך זאג נישט… איך האב נישט יעצט אין גליסט צו… אבער די פוינט איז, די power to make a plan איז נישט די זעלבע זאך ווי די פלאן. דאס איז מיין פוינט.

ספירות, I think generally ווען מ׳רעדט פון ספירות… there’s people that talk about Sefiros as earlier than that, but I’m saying in the Ramak’s understanding, די ספירות זענען געווענליך מער עפעס אזוי ווי… כעין, איך ווייס נישט, לאמיר זאגן אזוי ווי די פלאן. איז די פלאן איז נישט דו. קענסטו נאך זאגן אז ס׳ליגט נאך אין דיר, ס׳איז נאך א פארט פון דיר, אבער ס׳איז נישט קיין עקסטערע זאך. ס׳איז נאך נישט דא.

פאר די קינדער, די קינדער וועלן זיין ווען דו וועסט עקשעלי גיין און טון. אבער ס׳איז שוין… ס׳איז שוין אזויווי א…

איך קען רעדן, פאר עקזעמפל, איך קען רעדן וועגן פארטס. דאס איז די וויכטיגע זאך, רייט? איך קען רעדן מער וועגן פארטס אין א מער ערנסטע וועג, רייט? איך קען זאגן אז די פלאן האט שוין, איך מאך די קאפ פון די זון, נישט קודם, אבער ס׳איז דא פארשידענע פארטס. די פלאן האט שוין פארטס, און ס׳איז געשריבן אין א געוויסע ריאליטי וועג. די פאוער האט נישט קיין פארטס. ס׳איז פשוט… אויב מיר רעדן וועגן פארטס, איז עס על שם עתיד, נישט על שם עצמו. ס׳איז נישט דא קיין פארטס אין די פאוער צו זיין די צען ספירות אדער צו מאכן די צען ספירות.

מיר רעדן וועגן דריי, וואס מיר זאגן אז ס׳איז איינס, וואטעווער. אבער ס׳איז דא ווייניגער סענס פון פארטס. א פלאן איז א זאך וואס איז שוין אילעבארעיטעד, ס׳האט שוין אלע דיטעילס, ס׳האט שוין אלע זאכן, ס׳האט שוין פארטס פון דיר, אבער ס׳איז נישט דו. ס׳איז דא א דיפערענץ אין די לעוועלס. יא, מיר קענען דיוויידן אסאך לעוועלס. דאס איז פארוואס מענטשן ענדן אפ מיט פינף הונדערט מיליאן לעוועלס. אבער ס׳איז נישט די פוינט צו זאגן נעמען, די פוינט איז צו פארשטיין וואס מיר טראכטן וועגן.

די דריי שרשים: אפשר דריי אספעקטן פון דעם כח

וואס איך האב געוואלט זאגן איז, אז אין די סטראקטשער פון דריי, ווען דו וועסט רעדן וועגן דריי שרשים, וואס מיר רופן זיי נעמען, ע״ב, ס״ג, מ״ה, ב״ן, וואטעווער, מיר רעדן וועגן די פאוער פון די איינס צו… אפשר זענען די דריי, ווי דו זאגסט, אפשר זענען די דריי שרשים דריי וועגן פון טראכטן, ווי די רצון, די פען, אדער די יכולת היכולת, איך ווייס נישט.

יא, יא, ס׳איז דא פארשידענע סטראקטשערס. אפשר זענען די דריי א געוויסע וועג פון טראכטן, דריי וועגן פון טראכטן וועגן די פאוער, אדער עפעס אזוינס, אדער דריי אספעקטן דערפון. איך ווייס נישט, איך קען טראכטן תורות, אבער איך ווייס נישט אויסנווייניג וואס צו זאגן.

און דאן, דו דארפסט שוין קומען? ווער איז דארט? העלאו שירה? זעקס אזייגער וועל איך זיין גרייט, אקעי? איך ענדיג מיט די צען ספירות.

סיכום: די ענטפער אויף די קשיא

און דאן, וואס איך האב געוואלט זאגן איז, ס׳קומט אויס אזוי, אז מיר גייען צוריק צו די ענטפער פון די קשיא אז ס׳שטייט דאך דריי ספירות.

דער תירוץ אויף דער קשיא: דרייצן מדות פון רחמים קעגן צען ספירות

דער יסוד פון תירוץ: צען ספירות און דריי שרשים

פראבלי… סאו פראבלי די סטריי איז א סטריטען וועג אויף טראכטן אויף… פריי וועג אויף טראכטן אויף די פאוור, סאמטינג ווייטער, אבער די סטריי אספעקטס אויף אים. איך דארף שוין קומען? וואס איז דער? איי מ׳ווינישן מיט די צען ספירות. און דען, וואס איך וואלט געוואלט זאגן איז, סאו טורנסט אויף די ענסערס אויף די קוועסטשן אז ס׳שטייט דאך דרייצן מדות און צען ספירות, right?

סאו טורנסט אויף די דיסטערסטערס איז, אוודאי איז נאר דא צען ספירות, אויף וואס וואלטס נאר דא צען באשאפן אויף נערצל׳דיגע זאכן, נאר דא צען. איי, ס׳איז דא דריי, ס׳איז דא נאך דריי, יא, ס׳איז דא נאך דריי באהאלטענע זאכן. לאמיר זאגן די השם ה׳ איי, וואס שטייט אין די… וואס דו מאכסט סענס? איך געזעצט נעמס אויף גאר, רחמים איז שוין זאכן וואס ער טוט. לאמיר זאגן, אה, איך בין דאס מאכן, דאס איז יו קענטס טענק. ביי די וועי, א פשט השם ה׳ איז נאט… וואטעווער, איך ווייס נישט.

אזוי וואלט איך געטראכט דערוועגן. דאס איז די… די דריי פארדעם, און צען איז די פעולה. נאו, ווען רופט מען איז די אויב אזוי, פארוואס גרענט מען? פארוואס ווען די חכמים רעדן פון דרייצן און נישט וועגן צען אסאך מאל? פארוואס רעדן זיי וועגן דרייצן?

פארוואס רעדן חז״ל דוקא פון דרייצן?

די תירוץ איז, when we talk about thirteen, we precisely want to show the connection of the source center און די ארטיקולעישן אויף עס. וואס דו זעסט אין די וועלט איז צען, פארדעם, בתור סייענס, בתור סייענס דארף מען רעדן פון צען, ווייל מ׳קען נישט רעדן פון צען און דריי און פאר איינמאל, פון צען אנדערע עולמות. אויב דו רעדסט פון זאכן וואס עקזיסטן שוין, איז נאר דא צען. אויב דו רעדסט פון זאכן וואס גייען עקזיסטן, איז נישט דא קיין צען, איז נאר דא דריי. ס׳איז א דיפערענט קאנצעפט.

אבינו אב הרחמן, right? דו ביסט א טאטע, איך בין געווען ביי דיר, און יעצט בין איך נישט ביי דיר. But please, געדענק אז איך בין געווען ביי דיר, נישט נאר ביי דיר, מיט א פלאן, ביי דיר, בעצמותך, ביי דיר, און דיין ability צו זיין מיך, צו ווערן מיך. So, that’s why רחמים איז דוקא when we think of the source, and we count י״ג מדות של רחמים, ווייל מ׳קען נישט, בתוך סייענס דארף מען זאגן עשר ולא אחד עשרה, סיי פון סייענס סיי פון אלעס. אבער פון תפלה דארף מען צולייגן נאך דריי, ווייל די תפלה פון י״ג מדות אדער די ענין פון י״ג מדות איז דוקא when we connect the source and the result, when we count them in one series כביכול. און כאטש אז ס׳איז דאבל, ס׳קומט אויס אז ס׳איז דריי פלוס צען, ס׳איז די זעלבע זאך צוויי מאל, באט דאס איז וואס איך וויל טון.

דער אריז״ל׳ס שיטה וועגן דרייצן

דער אריז״ל זאגט אז ער רעדט אסאך מאל דרייצן, און האט זיין וועג פון עס זאגן אז אין יעדע עולם איז דא די שורש פון די פריערדיגע עולם איז דא די דריי, און ער זאגט די זעלבע זאך מיט מלכות. און דער אריז״ל זאגט בפירוש אז, ער האט פארשידענע תורות, עני טיים מיר האבן צען ספירות, און דען די מלכות שבעולם העליון עליו האט אין איר דריי שרשים פאר די עולם, או כעולה, he has different ways of describing it. That’s one way of saying it. די מלכות דאצילות האט איז די כתר, איז די שורש השרשים פאר די שרשים פאר די נעקסטע עולם. סאו נה״י, די רגל וואלט געווען פון נה״י, קודם כל זמן תגאו המלכות. די נה״י די יצירה איז די שורש פאר… חב״ד איך האב געהאט נו די עשיה, און דערפאר דער אריז״ל זאגט אז די כוונה פון עליות התפלה איז אויס די צענט פון עולם העשיה, ווייל אונז רעכענען כאילו ס׳איז דא די צענט פון עולם העשיה און נאך דריי פון עולם העשיה.

אנווענדונג אין תפלה

דאס איז פארוואס בשעת׳ן דאווענען איז דא אסאך דרייצנ׳ס, אזוי ווי גלייך פאר הודו זאגט מען שלשה עשרה מדות התורה נדרשת. דער אריז״ל׳ס כוונה איז אז די ערשטע, כאילו די דרייצן מדות, איז די עולם העשיה, די three lowest of the עולם העשיה, together with the עולם העשיה. די זענען פונקען אין יששכר, we have thirteen מדות over there, און סאו על בית שמונה עשרה איז דא thirteen מיטן ברכות, וואטעווער ס׳איז דא?

שאלה: ער טרעפט דרייצן אין יעדן לעוועל פון דאווענען?

תשובה: ניין, ס׳איז דא מער, ס׳איז דא זאכצן, איך געדענק, נישט דרייצן, seventeen, there’s more. אין שמונה עשרה איז דערערער די מידל ברכות וואס זענען געווען, און די אלעס פון תפילה ביי אים גייען גייען גייען קאנעקטן נישט מיט די ענפים, ווי מ׳רופט עס, די source און די result. So דאס ווערט דרייצן.

די כוונות פון הבו, whatever, די קבלת שבת איז “הבו לה׳ בני אלים”. “הבו” איז גימטריא דרייצן. מ׳זאגט עס דריי מאל, און דארט איז מען עולה דריי עולמות, און די פערטע איז “השתחוו לה׳ בהדרת קדש”, וואס איז אצילות. And then we bring out די seven details, אז מ׳מאכט זיבן פקודות and so on. בקיצור, technically האט ער א וועג פון אונז צו describe’ן, but yeah, but די thirteen איז דא. “הבו גדולה לאלקינו”. בקיצור, דאס איז מיין פשט. איך ווייס נישט מיין פשט, איך ווייס נישט וויאזוי איז די פשט.

And then איז ער ממשיך צו continue’ן about דאס און טאקן פארן. אה, ער ברענגט די שיטה אז ס׳איז דא אן אנדערע מהלך אין די אמת וואס זאגט אז אלע דרייצן זענען אין כתר, און ער ברענגט דאס אויך פון תפילת רבי נחוניא בן הקנה. בקיצור. עד כאן פרק ז׳, חלק א׳.

דער ברייטערער קאנטעקסט: די וויכטיגקייט פון פרדס רמונים

איך פיל אז ס׳איז וויכטיג צו האבן די קאנטעקסט, ווייל מ׳לערנט כתבי אריז״ל, נאכדעם זאגט ער, “אה, מ׳קען מאכן דרייצן, אקעי, מ׳קען מאכן פערצן, מ׳קען מאכן זיבן, מ׳קען מאכן וואס מ׳וויל.” איך בין זיכער אז דער אריז״ל האט געקענט פרדס און ער האט געטראכט פון דעם. סאו ס׳איז יסודות׳דיג, און מ׳איז נישט נאר געווען, “און נאר וואס מאכט איין דרייצן? אה, ווייל איך דארף אבער די רמז זאל אזוי שטימען.” ניין, דאס איז די פוינט אין דעם.

דער רמב״ן׳ס שיטה: פערצן

דער רמב״ן לייגט עס אויף number fourteen, יא. און according צו זיין פאלק איז, וואס איז דא פערצן עולמות? על פי רמב״ן, ס׳איז דא צען עולמות. איך האב דארט נאך אין ווארד, ס׳איז דא פערצן עולמות. ס׳איז דא צען עולמות, פלוס די יסודות. סאו די הללות איז בחינת י״ד, און יענער האט געוויזן אז אפילו די יד חזקה גייט אויף די ארדער, און ער האט געזאגט אז די לעצטע פיר זענען ביי עולם העשיה, פון דעם וועלט אונז. און דער זייטער רבי, דער זייטער רבי משם תורה, די לעצטע פיר יאר זענען די זקני קינים שוטרים, די הונדערט פראצענט גשמיות, ס׳איז טאר, וואטעווער, ס׳איז שטומע בערך, אבער דאס איז נאר 13, דאס איז 14, דאס איז 13 מיט א כולל בקיצור, דאס קען איך אויך.

איך האב דיר א דרייצן, איך וויל עס קאלט. עקרי אין קרית שבועל. איך וויל עס נישט אריינגיין. איי, עס איז די עקרי. נו, עס איז די פארטע עקרי. די פארטע עקרי איז מענט, מען איז אויס מענט צו מיין דארט אין א פאזיגע ווער. ווערן טאגס ביי די נומער 4, און ווארט איר נומערס. יא, אקעי.

Chapter 7 of Pardes Rimonim: To Save from Error – The Dispute Regarding Thirteen Sefirot and the Sources of Chug HaIyun

Introduction: The Ramak’s Intent in Chapter 7

Okay, rabbosai (gentlemen), we’re going to learn Chapter 7, and he titled the chapter “Lehatzil min HaTa’ut” (To Save from Error) – that there are those who have argued based on their expertise and the like, understand? There are always… he didn’t write the chapters, he wrote that there is a key, I didn’t ask. That is to say, there are, he is something very – we already spoke last time – he is something very “into” the matter that there are only ten sefirot.

And there were people, they were experts, you know there is some kind of system. He says, no, no, you don’t understand that system. That’s basically his claim.

And we spoke that there was Rabbi Yosef – what was his name? We mentioned last week the guy who encountered in the “early editions” the words, and he was presumably an expert, or one of the people who were.

And the interesting thing is that the Ramak is going to use – it’s not really the topic here, there’s a whole discussion about this – and he uses many times, one must understand the idea well: the Ramak is “going to use” the person’s source, the reasoning that says there are thirteen sefirot, for a very basic foundation of his way of understanding Kabbalah. Not just “you don’t understand” – you think it’s just another number, here stands something else, a whole foundation that is very basic, that doesn’t contradict anything. That’s his thing.

The Two Sources That the Ramak Brings

He says as follows, after we have learned “bechezkat emunatenu hamuskemet lefi kol hamekubalim” (with the presumption of our faith accepted according to all the kabbalists) – this is a faith “accepted” by all kabbalists, that there are ten – one must nullify the matter of an error, which comes from a question “nish’al leRav Hai Gaon” (asked to Rav Hai Gaon).

So, he doesn’t bring here from where one finds the question? We need to catch for a second where the question is. He’s going to bring two sources:

One, the question to the responsa of Rav Hai Gaon.

And second, a book called “Braita of Rabbi Shimon HaTzaddik vetikrav Chamai Gaon beSefer HaIyun sheChiber” (and Chamai Gaon drew near in the Book of Iyun that he composed).

Now, the books… “what are they”? It’s understood that it’s not from Rav Hai Gaon, yes? If you don’t know the answer.

The Responsum Attributed to Rav Hai Gaon

So one must read the history of the people. Teshuvat hameyucheset (the attributed responsum) – well, that’s how it appears in Sha’ar HaTzachtzachot, that’s the responsum. So, where is it from? Ah, here: “Nish’al lamorah hagadol rabbeinu chacham rabbeinu Hai me’et Rav Pelati vechavrav” (Asked to the great teacher our rabbi the sage our rabbi Hai from Rav Pelati and his colleagues).

So I think, whose responsum is it? We know the responsum from the Pardes, basically. It exists in manuscripts, but the novelty is this: Teshuvot HaGeonim (Responsa of the Geonim) was once very rare, it was a secret. What can you say that you want, it says in Teshuvot HaGeonim.

But thanks to the Cairo Genizah and other such things, we know more or less what a responsum from a Gaon looks like. Not that we have every responsum, there are still many responsa that we don’t know who wrote them, and so on. But we know basically – first of all, we know that Rav Hai Gaon is one of the Geonim that we know a lot about. He’s not some mysterious figure that we don’t know what he thought. We know more or less what he thought, including about topics like Kabbalah.

There are responsa that are brought in Tractate Chagigah, in Otzar HaGeonim on Chagigah. There is the equivalent of an introduction to the responsum to open the window. Huh? You’re talking about that? Today you’re already here more, even more responsa. But a person who is convinced. There is Radal, father it’s also like this also the window. Anyway what you’re learning, what you say that it’s not.

So, it depends what the responsum is. Let’s say very clearly: there are different responsa. There are responsa about names and stuff like that. So how can so this here is an is an is an – this brings the dispute in the yeshiva whether the righteous can perform miracles, something like that about Shi’ur Komah. He brings a dispute about this. It’s not 100% about it, it’s not clear maybe what the answer is. He disputes this. He is yes authentic, there he brings it against R’ Shmuel Chofni.

The point is, if it’s not there, as if if he didn’t write… for two people in different ways, it could be possible. We don’t know, either way someone wrote it.

The Question About Ma’aseh Bereishit and the Sefirot

Okay, the important thing, let me tell you… I wasn’t messing. Right. The more important thing here is the question from the people of Persia, what is Ma’aseh Bereishit, and he says yes, sages engage with each other, and so understand Kabbalah. That’s where the point is, and I think that the point is, firstly, the constant sefirot, the understood our sefirot, perhaps the priests need something else already. That’s number 1.

Chug HaIyun: A Whole Group of Books

Number 2, the more interesting thing is, so this is a whole series of books basically, as you see here, the Ramak already understood that the books go together: the responsum of Rav Hai Gaon, and the Braita attributed to Shimon HaTzaddik, Rabbi Shimon HaTzaddik, which is attributed, from someone Rav Chamai Gaon. I don’t think there ever was a person Rav Chamai Gaon.

So, that’s that, that’s that, that’s that. No, that’s that. We don’t know his name. Rav Chamai is from Sefer HaBahir. Rav Chamai is from his name, it doesn’t say. So, it says Rav Avraham ben Rimon, but it’s a mistake, he meant Rav Avraham ben Rimon. We know when Rav Avraham ben Rimon was, and someone else. So what is this Rabbi Chamai and the Sefer Iyun?

So this is the whole group of books, which modern Kabbalah scholarship is already called Chug HaIyun (the Iyun Circle), because basically there is a Sefer Iyun, which the nicest book that was written is called Sefer Iyun, which he brings here in the name of Rabbi Chamai Gaon, who are Geonim who didn’t really exist. And there’s a whole list of Geonim, they have traditions received from one another.

And it’s not, again, it could be there were people in the time of the Geonim who said this Torah, everything could be. One has Geonim in the sense of someone who was the Rosh Yeshiva in Babylonia, probably not.

There is… what is there? One said… what Yosef Danems should and all these people. R’ Moshe wrote Kabbalat Yeshiva Shlishit. He wrote himself in language written in commentary on part of the books, land of Kabbalat HaGeonim. The point is, the interesting thing is that certain distinct kabbalistic traditions, certain ideas.

The problem with all this is that the right becomes clear, that the further they go, the further they go, the further they go. We don’t know.

The Story of R’ Elimelech and the Manuscripts from Babylonia

I remember the whole story of R’ Elimelech. R’ Elimelech didn’t know from the original story, yes. His grandfather. Yes, yes. That name. R’ Elimelech said that he said that he said that he now, he had a chest, he asked there manuscripts, yes? Goes back to this R’ Klonimus received from R’ Leon, some such funny name, no, one who came from Babylonia, he brought a chest with manuscripts, with a Torah, he doesn’t know the same exact Torah as the books, others it’s also, he settled on his funny ways, and not clear to him.

Ah, there were certainly people. But you see that he had some Kabbalah, so when exactly did he come. So maybe so is so is the thing or not. I have my own, like, thoughts in all things. But the… first of all, it doesn’t make a big difference from us what matters so him what by.

The more interesting thing is, the thing or not. I have my own, like, thoughts and all things. But the… coming on it. The interesting thing is, the… what this is, the Ramak built on the Kabbalot HaGeonim certain very important ideas, but Eliyahu is explained in these are with something that is important ideas, because I don’t want to ensure that one must them for their ideas, one can think about this.

But in any case, this is the group of books, which they all seem to circle around some other ideas or some ideas. And all kinds of individual Geonim. I don’t know what is the deal with Geonim here.

What is the problem? The problem is that Geonim of Babylonia, the sense of Geonim, can always be that there were mystics, kabbalists there always were. Whoever says there weren’t, there are always such people who are interested in such sorts of speculations, they want to know. That’s not the distinction.

How Did People Find Kabbalah Books?

What was anyway the connection between the Ma’aseh Merkavah people? I don’t know. Can you imagine that any person, generally in the Zohar, any person who was curious about these sorts of things, matters of Kabbalah, what we call today Kabbalah, would have used whichever book he found from his tradition, but it speaks about such things.

How does one find books? Are there traditions? A room? In the beit midrash one found a book, I guess, if one holds a manuscript. It’s an important book, it says in the thing, in a book that nobody knows. Again, books weren’t held that it was a manuscript. So let’s say that manuscript I also have.

The interesting thing would not be a book, the interesting thing would only be a book, the interesting thing would only be a real tradition that one would learn person to person.

The Problem of Tradition and Attribution in Kabbalah Books

The Reality of Manuscripts in the 1200s

Okay, but there were people like that, and then we have some people with secrets of the Torah all over Europe. Is there no connection? I don’t know.

Can you imagine that any person, generally Israel, any person who was curious about these sorts of things, matters of Kabbalah, what we call today Kabbalah, would have used whichever book he found from his tradition that speaks about such things. How does one find books? In the 1200s, you go into a beit midrash and you find a book? I guess that he had a manuscript that he said to his son, to his student, “Guard it, it’s an important book, there are things written here that nobody knows.”

Could be, and it could also be that not. Because most of the books that were held were a manuscript, one of the names was Rav Ada bar Ahava, whatever. So let’s say that even manuscript I also have, and they have all these books, not all that they had, perhaps more.

The interesting thing would have been, it wouldn’t have been a book, the interesting thing would have been a real tradition that one would learn person to person. And this is something that is very hard to believe that it actually existed, just because of the magnitude, not about it can’t be. It certainly can be. It’s not about the magnitude. The Rambam said that he doesn’t believe that anyone… It could be, it could be.

False Names and Attributions

Some of the names, like Rav Chamai Gaon, the Chafetz Chaim means to say that it’s the language of chamusi, the language of them. Some of the names, like Rav Shmuel Gaon, means the language of love, not Gaon, Rav Chamai from Sefer HaBahir. It’s very obviously fake names. It’s not like really… Always could be that a love group was Rav Chamai. I’m not saying. Just as there are people named Ahava, that Rav Ada bar Ahava is a real person, apparently. But, eh, it’s hard, like it seems too good.

The point is, they are using the authority of Geonim, and like, it’s not, it’s not really matching with the Geonim. And not only does it not match, let’s understand, Rav Saadia Gaon tries to contradict the Zohar, but it doesn’t match what he says, because it doesn’t match with the Zohar’s Kabbalah either. Certainly, everything can be explained, but explain you can already Rav Saadia Gaon also if you want.

The Rambam’s Position in Chapter 71

That’s the interesting thing. This is the Rambam’s problem in Chapter 71. The Rambam says that he doesn’t believe that any Gaon had a tradition about the secrets of the Torah. And then, depending on how you take that, it at least means that the Rambam didn’t hear of any tradition that he took seriously. The Geonim, of course, all claim to have traditions of everything, that doesn’t mean the Rambam believed them. So, all this can be done.

The Group of Books in the Name of Rav Hai Gaon

Yes, it has a yes. But the point is, the group of books that he brings in the name of Rav Hai Gaon, belongs to the group, there is the group that the Torat HaOlah printed all the manuscripts that exist about this. Also he said, I don’t know finish what he printed more with one counted books in his book. It was almost not until then. There was printed a little bit one piece here, a piece there. This is all basically from manuscript. And they’re all more or less… You could read the book and try to figure out what they’re saying. They’re all more or less saying similar things, and basically nobody knows what was the real source of them before the Zohar.

Yes, that’s it. Others say, there are all these lists, there are certain names of the kabbalists that we know, who learned, who explained the reasoning. So, people even earlier, a little bit before the Zohar came out. Yes, or in Provence or in Spain, wherever. Not one hundred percent clear. I mean that there was what one claimed that Rabbi… what’s his name? There was it is prayers for them was Sefer Yetzirah, which already is forded… perhaps yes, in short, somewhere in the time of the Rishonim that we call the period of the Rishonim, not the period of the Geonim.

That’s the interesting thing, I think, that it could be there are things from Rav Hai Gaon that you say in Recanati that I have to do with the texts. It’s very hard to figure out which way things go, because they don’t write clearly. That’s the problem. A person who doesn’t speak clearly one can’t say anything, so one can’t know.

The Question of Rabbi Moshe de Leon

I mean what he brings here that there were people who claimed that maybe people still argue that some of these responsa were written by Rabbi Moshe de Leon also. I remember that there is not everything written. I remember already the same thing. A person, waiting, there is a person. It’s true, but there’s also some better rates than other is about certain things.

So, there is Teshuvat HaGeonim, Sha’arei HaTeshuva, it’s called, right? It’s like an old compilation of Teshuvat HaGeonim. I like the responsum, do you have two versions? Like one, like simple, another one that looks so similar to be, and so quotes a part of them. Perhaps first he tried to be from Geonim, afterward he wasn’t successful, the Geonim don’t buy anyone, you know, Tramer has the whole thing. What are all these things that can be… He was a second.

Sefer HaKanah and Sefer HaPeliah

He brings here also a prayer of Rabbi Nechunia ben HaKanah, I forgot, another thing that also is only printed, it belongs to the group of books. I’ll answer, it’s not from Rabbi Nechunia ben HaKanah, I’ll be.

What is Sefer HaKanah? Well, Sefer HaKanah is he after himself. I am the one who kills, well, Sefer HaKanah is he himself. Kabbalists are full of people writing in the names of other people. And what are the kabbalists? Sefer HaKanah is a new book, by the way. It’s not who radical. There are two books, Sefer HaKanah and Sefer HaPeliah, which were by the same person, and this is one influencing on Recanati. And attribution, nobody knows. It was wanted that one should think that it’s Rabbi Nechunia ben HaKanah, or the HaKanah itself. I only know what this is anyway is.

But it’s certainly not, it’s very late, it’s late, this is certainly later, even after what is. It’s a Kabbalah, it’s a Kabbalah, it’s a Kabbalah, it’s many hints, apparently later.

The Ramak’s Position on Sefer HaKanah

The Ramak wrote about this at length in Shi’ur Komah, and he is very not happy with it. He says that he makes himself like a Rishon, like a Tanna, he wasn’t really fooled by him. Yes, but the Ramak wasn’t, he knew how to identify some things fake, so he wasn’t completely uncredible.

In Short: Different Approaches to Sefer HaKanah

In short, this is a different discussion. I think that the Arizal had many teachings that the Arizal knew from Sefer HaKanah, he didn’t… One of my secret revelations that I got from a professor who wrote about this, who wrote about this, who wrote about this, okay, that he was a genius in Zohar. No, but the Arizal, very much of the Arizal is good ideas. We even have the notes that prove this. I haven’t found everything, but many things when you search in the writings of the Arizal you can find it there. So, whatever.

Perhaps that’s why one shouldn’t learn it. No, I don’t know that the author makes confusion with HaKanah. That’s something else. Is it forbidden in itself? Yes. There’s something, some connection, it’s not… very important. Sefer HaKanah, maybe. Yes, but… hello, he used to turn the same thing, I have an answer day and answer night.

The Versions of the Responsum

In short, practically speaking, there’s a piece here, okay? There’s another version here, let’s see in a manuscript of the… of the same letters. It’s like this, not by Rav Hai Gaon. So, again, I don’t know, not Rav Hai Gaon but a second one. He asked such a question. Also, the question is in the responsa, whatever, it could be that a person himself wrote the question and the answer, who knows. How is this, God forbid?

The Question About the Thirteen Attributes of Mercy

Here, “to our rabbis,” comes, a Jew asked a good question practically. It’s an interesting question, I like the question always. There’s the question he asked the righteous one.

What was his question? I heard from the Sages who said “thirteen attributes that Moses our teacher received.” This is yes, because it says in the Gemara that there’s such a thing as the thirteen attributes of mercy, which is kind of interesting, because nobody knows how they arrived at thirteen attributes.

The Number Comes Before the List

It looks more like they had an idea that the number should be thirteen, and afterwards they put in the attributes, how they counted and they arrived at thirteen, right? Agree? If there are 17 opinions of Rishonim how to land on 13, then there aren’t 13. There is if you count it in a certain way.

And the 13 attributes are the same. The 13 attributes are the same, they have three or four versions in Tanchuma, it’s never the same. So it doesn’t look in the Chumash on the simple meaning that there’s a list of 13 attributes. But the Sages had an idea to say the number 13. Perhaps 13 is gematria echad (one)? I don’t know why. You see many things, they had an idea to make the number, afterwards they arranged it.

Other Examples of This Principle

And the 613 commandments, the number came before the list, right? Perhaps then also people will want… ten utterances, we spoke about this, right? The number comes before the list, because in the list it doesn’t say ten utterances, because you will… what? The ten utterances is already the world was created. It’s not there, there are 9 or 11. There are 10 guests. You go out.

It seems that thirteen is also a number. For a moment it’s gematria Torah. Torah plus 2. It’s based on the Torah of only Rav. Everything could be that the Gemara stands as it is today there’s a teacher of commandments, it was also something inserted, the number was forgotten. Something is without us. Could be affected he arrived at his number. Now, you count it, you count it this way. Everything could be.

I think that the number itself has yes a secret, it has a meaning. That is, the number, the number is 248 and 365. It comes wanted story Eiger.

248 Limbs and 365 Sinews

248 and 365 is… how did he know that there are 248 limbs, this yes was counted. This is not accurate. No, people have only ideas on how limbs limbs limbs. Sinews is not true. Sinews, nobody knows what this is first of all.

Secondly, what is a sinew? Even the translation. No, 365 sinews doesn’t say in the Gemara. In the Gemara it says 365 days of the solar year, which is true. Sinews is a Midrash, I think it says in the Zohar for the first time. But 365 days of the solar year makes sense.

Okay. Okay. So the tomorrow wouldn’t have been able to find him? But it wouldn’t have been already from the don’t and wouldn’t have been after the rabbis.

The Answer of Rav Chaim Gaon: Ten Sefirot and Thirteen Attributes

The Basic Question: Sefirot and Attributes

Instructor: Again, you could count limbs in different ways. Sinews is not true. Sinews, nobody knows what this is first of all. Secondly, what is a sinew? Even the translation. 248 sinews doesn’t say in the Gemara. In the Gemara it says 365 days of the solar year, which is true. Sinews is a Midrash, I think it says in the Zohar for the first time. But 365 days of the solar year makes sense.

Okay, okay. I said that you shouldn’t have wanted to find? I said that you shouldn’t have wanted? No, perhaps there’s a matter of life and death. That’s what… one shouldn’t, one shouldn’t, one shouldn’t.

In short, he asks such a question. He says good, that the Sages say that there are 13 attributes from Moses our teacher, and Abraham our father however had ten attributes. It becomes interesting, because Abraham our father wrote Sefer Yetzirah in his name. You see, whoever wrote this responsum didn’t believe that Abraham our father wrote Sefer Yetzirah. He says that one of our rabbis wrote it in his name, and he called it Sefer Yetzirah. And there it says ten sefirot. One needs to know this further.

Basically, the question is like this: granted when you say that sefirot and attributes are not the same thing, right? That’s the whole question. So, to say, okay, there are ten sefirot or ten attributes? Perhaps there are thirteen sefirot? Not the… So, what’s the matter? Perhaps there will be thirteen sefirot and ten attributes? It’s ten attributes and thirteen sefirot. What’s the deal? Because that’s basically the question up to here. Right?

The Ramak Brings the Answer

Instructor: And behold, the Rav explained them, this brings the answer. He says that the entire answer he brings at length in Sha’arei HaTzachtzachot, and here he brings only the summary. Let’s read his summary and take the section the length as above.

> “The Rav explained them, that the 13 attributes are the faces of the offspring that emerge from ten levels called sefirot, these corresponding to these, with three hidden at their head, if there’s no existence for them, they are a tradition to the ancients, person from person’s mouth until from the mouth of the prophets. And the offspring are the actions called attributes, whose roots which are the fathers are called sefirot, not because they have a number etc.”

He says that he’s going to copy the whole thing in a different gate, every gate of Tzachtzachot, and it’s copied only thanks, he’s copying at great length the entire language, he’s also explaining. There’s a whole page here of the answer. A whole page here, and he’s explaining the place, he’s explaining the matter, he’s trying to ask the whole thing.

He says like this, I’ll say a summary. He says to me that the question was already asked a long time before you, in the days of our ancient elders, and the explanation is long to take up one day and to take up days, if it’s held in the ropes of the supernal wisdom, the secret of the hidden in the secrets of the fourth in the tradition of the wise masters of the records. He speaks in flowery language why he can’t answer the question. In any case, I see from your question that you understand a bit of the question, and I’ll try to say briefly the answer.

Question on the Answer

Student: But you said the answer only three external. You seem to be saying two different things, that’s my question. Perhaps when the question will indeed go to be explained.

Instructor: That is, he says that there are… the basic of the first piece says that there are, in other words, is the solution is that really leaders there are ten sefirot which they are the roots. Offspring means it in benefits which they are attributes.

Student: Okay, but then he changes there is. Your is or theory, then he said that there are truly ten, even when in the roots there are another three roots called heads of heads. So I don’t get his answer. Understand my question? That there are ten, what the ten come from three?

Instructor: No. No. He says that there are thirteen attributes which they come from ten sefirot.

Student: It happens how to do sefirot, but also three roots. There are the books which it’s ten, two different answers to the question.

Instructor: At the same time, which I don’t need to be any understand. Understand what? Thirteen attributes come from the ten plus three.

Student: True. So, how does that work? That you see here thirteen sefirot also?

Instructor: Not sefirot, but something else. Ten and then three. By the attributes yes there are entirely thirteen. That’s essentially an answer. Therefore both halves of the answer would have been enough. One could have said, yes, I could have said a simple answer.

Student: What says both external things?

Instructor: Yes, what does the Zohar really say? That in Keter itself there are thirteen attributes. All thirteen attributes are in Keter. That’s the Zohar’s answer.

Discussion: The Approach of the Zohar

Instructor: In general, to answer the question, I don’t want to say question, but… This isn’t excluded to say who it means nothing. I agree that it’s a good question. 100%, I agree that it’s a good question. The answer begins the Torah that one can say everything. In Atzilut there is creation, in Atzilut there is Atzilut. 100%, but I’m just saying that I think it’s a good question. If you take these things seriously, I agree that it’s a good question.

Student: But what is your answer?

Instructor: I could tell you, I can tell you in class, I can tell you the Zohar’s answer. I think it’s a good question. The answer is that all thirteen attributes are all details of one sefirah, that’s all from mercy. Therefore one calls it attributes of mercy. There are more attributes, attributes of judgment, don’t belong at all to that list. Although according to the simple meaning it is yes, but according to the Midrash, the 13 attributes of mercy, all attributes of Keter.

This the Idra says this explicitly, and the Zohar in many parts of no one implies this, that all 13 attributes of mercy are Keter. Perhaps it also says, one must look, people say the answer.

And in short, the sefirot are the real thing, the real structure is sefirot. 13 attributes is one of the actions or one of the stations of the one sefirot that it’s thirteen. Why brings thirteen? I want to say, the time of the Rishonim is 13 attributes games is very important, the selichot one doesn’t look at like 13 attributes. I want to say, the structure of 13 attributes isn’t in the further. I want to say that 13 attributes has more things, one wasn’t millions of things, is only a big deal. It’s a big deal.

Student: No, by the further is… by the way, yes, I agree with your that. I wrote about this, and last year I never finished it, no custom, but I want not written two pieces about the service of mercy, more what connects it to the Ramban. I was agreeing there that this is a basic concept on what the attributes are. According to Kabbalah, according to the Zohar is still very important, because all we’re trying to get, it’s being sweetening the judgment, to bring the illumination from the Keter on all the other sefirot, may Your mercies increase and Your attributes, as the difficult stands in the Midrash.

Instructor: As it’s correct that the Kabbalists still demoted in a significant way, that now their structure isn’t in the thirteen attributes. Their structure is the essence that exists, which the root of everything is ten sefirot. Somewhere one must fit in the thirteen attributes in this. This isn’t no what he has a discussion, he brings out a better quest. But this isn’t an excuse from the structure. I mean, it could be that it looks like it should yes take up.

Therefore the Ramak thought, or the blessed Ramak wants to say with him, that here one sees that there is yes a partner, and here one says that there are thirteen sefirot, because there are indeed 13 attributes, it’s indeed the sefirah of attributes, right? It’s indeed the basic sod, I mean not.

And he says, I don’t understand so well his answer, I’m only saying the question here, perhaps sometimes we’ll do, we’ll find the answer, but I see only here that what? I could here say other answers, I can here go other answers. Sefirot is indeed the most structure, that’s what days people seem to be saying, also. But when this is another thing, it comes from, Samael, what connection does it have? I don’t know, one must figure out how to connect.

The Distinction Between Actions and Roots

Instructor: Actions, attributes are actions, sefirot are not actions, sefirot are above attributes, sefirot are roots. Who it says thing, he says only, he says only, but he says only, he should be not only. So he says only, he should be not only, he should be not only, he should be not only. He should be not only, he should be not only, he should be only. He should be not only, he should be only, he should be only.

That’s how the world is set up. The attributes is how God’s life to the people. And the 13 attributes are the reflections of the ten sefirot. So, eh, there are ten, there are thirteen. Right? So, this goes the Ramak tries to learn the whole thing at length Sha’arei HaTzachtzachot. Right?

Rav Chaim Gaon’s Approach: Truly Thirteen

Instructor: So, there is that they believe, this is Rav Chaim Gaon, says yes that there are truly thirteen. So, it becomes yes a true problem for the approach of ten sefirot, because he wants yes that the 13 attributes aren’t arbitrary, it’s not just there, ah, you know, notzer chesed la’alafim (preserving kindness for thousands), this is just a thing that isn’t from the sefirot. No, it is yes. This isn’t clear. He doesn’t explain.

Rav Chaim Gaon’s Names for the Sefirot

Instructor: And he gives a list actually. You can actually continue to read, and you’ll see that he gives actually a list. He says that there are ten sefirot, first of all, are divided into three upper and seven lower, and he has other names for them, by the way, which is also very interesting. He has other names for the sefirot. The first three he calls wondrous light, incomprehensible light, and… I don’t know what is the third, it’s not clear. Wondrous light, incomprehensible light, and the intellect, I don’t know, thought, he doesn’t explain what is the third. And the intellect, maybe. It’s not very clear. Yes, the measure and the intellect. Wondrous light, incomprehensible light, and the lights of the measure and the intellect. Whatever. These are words that mean nothing, right?

By the way, whoever wrote this, he meant something. Because to say wondrous light and other lights, incomprehensible light, says nothing. It’s just codes. It’s not even codes, it’s nothing. The words tell me nothing. And we can make just as much sense from this as Chochmah Binah Da’at, by the way, because Netzach Hod Yesod means nothing.

Student: No, it’s not true, there also there are codes.

Instructor: I think that there also there are codes. But at least the codes, I’ll say the bold difference, at least the codes that the Kabbalists, the standard codes that we know, are connected to verses.

The Three Supernal Lights Above the Ten Sefirot

The Problem with Codes Without Context

Instructor: These are words that mean nothing, right? By the way, whoever wrote this, he must have meant something. Because to say “wondrous light” and another light is “second wondrous light,” you’re saying nothing. It’s just codes. It’s not even codes, it’s nothing. The words mean nothing.

And one can make just as much sense from this as I make from the words, by the way, because “Netzach and Hod” means nothing. It’s true, here also there are codes, I agree that here also there are codes. But the codes, the Kabbalists, the standard codes that we know, are connected to verses. So the context, the connotation comes from verses.

If I had five hundred books from him, I could see how he uses “wondrous light,” how he uses “second wondrous light,” I would understand what he’s talking about. Since I have here one half book, one note, I don’t know what he’s talking about. And it would be a different approach, I can make what it should be. I could say some concept, use, basically use or concept, turnover, whoever speaks from him.

Student: This half book. They have the kind in English. This is the only manuscript?

Instructor: The Rebbes of Haba speaks of this? I remember, he already answered this, the language. You know that Mincha doesn’t say rain your code?

Student: Now, he wouldn’t have been able to open it in it. He wouldn’t have been able to open it in it.

Instructor: Yes, yes, he is. This is one version on it.

Student: No, no, this isn’t the manuscript. This is the Gaon.

Instructor: Wait, Joel see. Wait, wait, another scout.

The Ten Sefirot in the Ancient Text

Lecture on Early Kabbalah – Part 3

Instructor: Okay, let’s see. I just want to say what he says, because we’re giving a lecture, because he says that there are three, well, these are three leshonos (expressions), or regular three leshonos, right?

> The seven are specified in a regular Chabad or similar system. The seven lower ones are very arousing, what they call themselves, first, kaf zechus (scale of merit), kaf chovah (scale of obligation), and lashon haslichim (language of forgiveness), but the eye understands. Thus one applies the name Sefer Yetzirah, kaf zechus, kaf chovah, and lashon haslichim, and thus one applies shefa yetzirah (emanation of formation).

And why does he switch from lashon chok (language of law) to lashon selichah (language of forgiveness), whatever that means.

> “And the fourth light renews the world of souls, the masters of records called it yesod olam (foundation of the world).”

It’s written here, no?

> “And the sages of the Talmud called it tzaddik yesod olam (the righteous one, foundation of the world).”

That’s the yesod.

> “There is also an outer light called esh ocheles (consuming fire),”

That’s the malchus.

> “It divides the light that is on the north and right.”

So that’s, I guess, netzach and hod. So that’s how we already have ten.

> “It is the end of all the lights, and it is the purpose of all actions.”

That’s the malchus.

That’s all ten Sefiros, okay? It seems to be the regular ten Sefiros, or more or less, right? In different codes, but you can recognize the ten Sefiros here, right?

The Three Upper Lights — Above the Ten Sefiros

Instructor: And then he says:

> “And now we hint to you that there are three upper lights above the formations, they have no beginning because they are name and essence to the root of all roots.”

I have the same language for you.

> “And thought cannot grasp them.”

I guess he just printed the Pardes here.

> “And thought cannot grasp them, because comprehension is prevented, and a light thing was created before comprehension. But in the name of our holy grandfather”

— he also had some grandfather, Rabbi Aharon Gaon.

Student: Seriously, man? Who?

Instructor: Rabbi Aharon Gaon.

Student: Yeah, okay.

Instructor: Somewhere there’s the holy grandfather Rabbi Aharon.

Student: Wasn’t Rabbi Aharon the Ropshitzer Rebbe’s grandmother’s holy grandfather?

Instructor: They certainly had grandfathers. They certainly had lineage. They had lineage from the Gaon. They considered themselves descendants.

Student: My teacher, are you talking about Rabbi Sherira? All the way to Bustanai?

Instructor: Yeah, yeah, yeah. King David. Okay, in short, he heard the names.

Receiving the Names — The Importance of Names

Instructor: By the way, this is very interesting, because the mekubalim all have this thing, that there’s a written code, and they’re so happy that they have it. He’s going to tell you the names. What difference does it make what the name is? Call it whatever you want.

No, it makes a difference what you call it. Kabbalas hasheimos (receiving the names), receiving how to call the root.

The Three Names of the Three Lights

Instructor: The three roots, and they’re called:

> “Or penimi kadmon (primordial inner light),”

That’s the first one,

> “Which spreads in the hidden root and bursts forth in the power of simplicity like the image of two great lights.”

So this first one somehow divides into two, interesting. Then there’s

> “Or metzutzach (polished light),”

And then there’s

> “Or tzach (clear light),” “All one light and one essence and one hidden root to the Ein Sof.”

So, usually it’s said that the three lights are called or kadmon, or metzutzach, or tzach. Nobody knows what these things mean. This is again, just codes. You see?

He says that it’s simply that it’s hidden from the Ein Sof, or hidden in the Ein Sof, there are other versions. It’s infinitely hidden. What does that mean? I can’t find the hidden.

Why the Three Aren’t Called “Sefiros”

Instructor: In short, and then he says:

> And the sages of mystery,

It’s said that one shouldn’t explain it,

> Therefore it says “do not inquire into what is beyond you, and do not investigate the sealed matters.”

And what it says that the primordial Sefiros are lights, this is not like the light of the sun, but spiritual lights.

> And I intended in all this the way of recognition,

To know, ah, this is interesting,

> If for names that they should not be separated in themselves as those below them.

What does that mean? The names shouldn’t be separated, like different, because they all basically have the same three names, or (light).

So, he wants to have a verse, just like the Torah when there are normal words he looks for some verse for it. He says:

> We found appellations and agreed knowledge that they have no known name, except for the remnants that were called by a known name.

That means, all these Sefiros are called lights, but they also have names, like kaf zechus, kaf chovah, they have actually different names from each other. Whereas the three don’t have special names, just the word lights, or tzach, or kadmon, or metzutzach.

> And so the root that has no beginning is called or ein sof (infinite light), it has no known name except light alone, because it is the cause to illuminate for all,

As it says

> “Light and salvation,” “the commandment is a lamp and Torah is light.” And all the words of the prophets are not different, and the Name of four letters all the more so which preceded before the emanation of the created glory.

The Name Havayah and Kavod Nivra — A Radical Position

Instructor: So, you see that he’s after the Geonim, because kavod nivra (created glory) was invented by Rav Saadia Gaon.

Student: Yeah yeah.

Instructor: And regarding Rav Hai Gaon, before Rav Saadia Gaon, he didn’t believe in kavod nivra.

Student: So, you can say that Rav Saadia Gaon invented kavod nivra and you believe him?

Instructor: Okay, anything’s possible. But by the way, he says a very radical thing here. He says that the Name Havayah is before the kavod nivra. Even Rav Saadia Gaon didn’t believe in that. That’s what I mean.

Student: What do you mean he says, because we’re going with the idea that the or ein sof has no name, you can’t say any word about it, because they believe that a name is a real thing, a name is not just a pointer, even if it’s not a pointer, then it wouldn’t be interesting, the name has some kind of power, it has some kind of existence. So, consequently therefore, if there’s a name, it must be at least on the first three halves, half names, or penimi, and then the Sefiros, where they really names, and then kavod nivra, maybe it means that the Sefiros are also equal to kavod nivra, I don’t know.

The Name Havayah — Further Details

Instructor: And he explains the Name Havayah, this is the next article, there it strengthens that it’s one point:

> It’s written and known to the masters of records for a wondrous foundational light, that a spiritual golem was hidden and concealed from the power of the three levels, the name essence of the root,

The ideal must have the name, the Jew also has something turning things in it, and from this comes another spreading, and there becomes

> The power of measure and power of intellect,

That’s the binah.

> It’s the point that received, the power of form, the Torah in ten levels of fine form, all the number to number ten,

Or the whole. Ah, that’s the yud of the Name.

> And the power of this point, which our teachers achieved from our rabbis and from one of our grandfathers,

Ah, there’s actually more at home, or after this it became, in short,

> And therefore the sages of the Sefiros call the Sefiros the vision of the hidden world, or six. The power of pursuit became six commandments, and then became the last knowledge,

In short,

> All these are the order of levels, only with me there’s power to write, because they are the honored and awesome foundation, and especially that they blessed from my hand, and the glory of the Creator of all, He gave you a heart to know and eyes to see the secrets of Torah, and remember how much to pour out our prayer and His spirit with you within you, and peace to all our holy friends.

Words of Praise and Thanks

Instructor: The problem with all these texts, the ratio of words of praise and thanks to words of content is about half and half. Okay, I’m exaggerating. There are two in the six paragraphs that exist, two of them are just how amazing the secret is, and all so on.

In short, the story, this is some theory of the righteous, what they said. That there are three things, the before the ten Sefiros, that’s basically what he’s explaining here. They’re not called Sefiros because they’re so hidden.

This is, by the way, a small note. Why is it called chochmah though? I don’t know from where.

A Poem Against Philosophy

Instructor:

> “Woe to the world that relies on its disgrace and investigation, and its head goes and its feet go, and equates the secrets of the rabbis and sages of the children of Israel, and learns the wisdom of philosophy, which is wisdom held like the wisdom of sorcerers and magicians, like feet without a head and life, and like a female without the eyes of a male and no light, woe to the world that bears not receiving and not bearing, that both are as if he learned wisdom from the mouth of that one, and like his eyes and heart the secrets of truth.”

I wrote a nice poem against philosophy, I don’t know. It’s anything by the way, no comment, no argument, you hear? I don’t need to know how this connects to this.

Student: A sage from the sages of emotion?

Instructor: Emotion today is a… Okay, well, I don’t know, no sense.

What Should We Do With the Three Sefiros?

Instructor: So, so, how do we deal with that? What should we do with the three Sefiros? If the study of Kabbalah is… It’s good, it’s good. You have to be a very great Jew to know one small true holiness and not go crazy. That’s how I think about it.

What it says here, you want to really know what I think here? What it says that… May I say this on camera? Nobody learns it anyway, just the machine.

What it says that one shouldn’t reveal the secret or you’ll go crazy is true. And most of the mekubalim we have are from those who went crazy, not from those who stayed healthy. Because the one who stayed healthy, he didn’t write anything, because he understood that keeping the secret is itself a great secret.

Most people… Did I already tell you this? It doesn’t look like the secret. None of the mekubalim we read kept anything. Some of them are very bad writers and very bad explainers.

The Structure of Mystical Tradition in Temple Times

Who Studies Kavanos and Why They Go Crazy

Nobody learns it anyway, just those who meditate on kavanos. What it says that one shouldn’t reveal the secret or you’ll go crazy, is true. And most of those who meditate that we have are from those who went crazy, because not from those who are healthy. Because those who are healthy, didn’t speak, didn’t write.

It’s very bad readers and very bad at self-expression. I have no idea what they’re saying. But they do say, he has a drive to say. And, hopefully you’re a really great person, you have a good grasp on context and knowledge. And maybe you need to learn sciences and philosophies and other things. And also politics, as the Rema says, you need to learn how to conduct yourself with people. In order to at all know you should, you should be quieter.

The Parable of the King and the Secret

Just a story, the Baal Shem Tov tells a story. Baal Shem Tov, I think. The daughter of Reb Nachman, I think maybe both have versions of this story that the king sent someone with a secret, and he described three other versions of how not to reveal the secret.

One told everyone that he has a secret, he didn’t say it, and in the end they tortured him until he said it.

The second told everyone, didn’t hint that he has it, until he revealed it.

The third had to endure, and they tortured him, and he didn’t reveal the secret.

And the point is that the fourth didn’t tell anyone a secret. And good day, and nobody bothered him. He didn’t have any test, and basically he said that him I meant.

But to do that, I’m the Rambam the first, I’m the Rambam the Rambam ends. And these are the greatest tzaddikim, the greatest tzaddikim, the simple meaning is the greatest… right, the hidden ones, the ones, and he wants to know that the hidden tzaddikim.

The Problem With Shabsai Tzvi and False Messiahs

You know after the incident you need to have… Rabbi Zalman of Kaziridz, nobody knows who. You know after the incident you need to have to be an old tzaddik? It’s a whole trick, anyway, you didn’t just hear from me that it’s a trick.

What’s so popular there’s a movie about it, a documentary about it, the story of Shabsai Tzvi, whatever. There were millions of stories of Shabsai Tzvi, nobody knows about them, because they kept it so secret, they couldn’t reveal it to anyone, because nobody knew about it.

But on the other hand, yes, I have a lot of empathy for all people who went crazy, and are crazy in all kinds of ways, because first of all, some of the people who are simple, I don’t know exactly what to call them, not all of them are… but some of them, perhaps there are a few who are true sages who wanted to reveal something. There are such people today too. But there is a portion of them who are simply as stupid as it looks on the surface, and there’s no secret there at all.

The Great Innovation of the Mekubalim: The Revelation of Secrets

So, number one, at least when you’re younger you very much respect the people who tell you that there’s something. Okay, that’s first of all.

And second, I need to, I spoke with you about the Sefer HaBahir and everything. I don’t know exactly how I learn myself, but it seems to me that one of the great innovations of the mekubalim is not that there are secrets, and even what the secrets are, and so on. The great innovation, and perhaps the thing that needs to be spoken about, is the revealing of the secrets, that they stopped keeping it secret.

The mekubalim aren’t those who had secrets, they’re those who stopped keeping the secrets secret. That’s why we know about them.

That’s why we know about them. Such secrets always existed, people had this. Certainly they had it, but they kept it secret. These things are natural, in a certain sense.

Student: But I mean there must be some tradition that you can do this, because…

Instructor: Yes, yes, I understand what you mean. It’s a problem.

Why Secrets Must Be Revealed: The Point of the Mekubalim

The point is that the mekubalim aren’t just stupid, because they have a point. The point is that Moshe Rabbeinu gave us a Torah, but there’s something more, this isn’t all there is, right? There’s something more that you need to do, places where you can come to understand and make.

And if nobody tells it to anyone, the person who comes up with it will be a heretic. What do you mean? There’s a Torah, what are you coming with? It must be that someone should have some authority to say that I have a secret. He needs to somewhere keep throwing in a word, a hint, because when someone stands up and says “I have a secret,” they tell him “what’s the secret?” He means that he interprets something. That when Moshe said “a prophet like you,” ah, I’m the prophet like you. Okay, please, you have something in the Torah.

So Chazal threw in a word that there’s a secret, there’s Chazal, just to notify you that there is, it exists. And some people, over time, transmitted, perhaps not the whole secret, but some of it.

I agree with you that that and that. I agree with you that in the situation of exile, this like feeling and half-way feeling has a very important purpose, because we’re religious and we’re weird swallowers of the Torah, of the halachah. If it doesn’t say somewhere, and you’re allowed to do something besides putting on tefillin in the morning, nobody will catch on.

I think that probably… well, I don’t mean… yes, whatever. In short, you say it’s clearly with claims, it’s idolatry. That’s not a claim that… that’s what I’m saying. Because I dared to say it’s natural, because a person turns in the world, why are we going to be visionaries. This is such the same thing. But if the world is very primitive, then one can hide it in short. Maybe, maybe not.

The Structure of a Healthy Society

Moshe set up a society, he has a vision how it should work, and the society has a framework. You can’t say what you want. If everyone goes to set up a vision, he’s going to tell me…

So, what I think, and what I… my fantasy. I mentioned, yes young men there’s no fear of a rabbi. I mean that one can think for oneself that for example in the time of the Temple, and when I say Temple I mean the First Temple, I don’t know the Second Temple. In the Second Temple nobody knows anything, that one can from the Jews that it made sense for a few minutes. I’m still so cynical. I mean anyway, the Second Temple is everything in exile. There was no chareidi home, fanatic mizrachists, kamaists. Everything was already there, Pharisees, Sadducees, with Josephus what we are. It’s very modern, but it’s the same thing.

So, the flies are annoying. That’s a sign that I’m not holy, because in the desert there was no environment. And here’s the… anyway.

My grandfather said that whoever learns Moreh Nevuchim will become a heretic. He was a chassid, you can’t trust the chassidim.

The Beis HaMikdash as a Mystical Institution

So, my point is this, that the Beit Hamikdash (Temple), the Beit Hamikdash is a mystical thing. Okay, you can say there are mitzvot (commandments), it’s written in the Torah, we had to have a Beit Hamikdash. But in practice, it was made that there one speaks with God, there the angels turn.

The Story of Eli the Kohen and Shmuel the Prophet

I mean, you know how Shmuel Hanavi (the Prophet Samuel), Eli Hakohen (the Priest) taught Shmuel, yes? Eli Hakohen taught Shmuel, “Ah, this is the voice of God. Next time speak with Him, and this is how it sounds.” There was some kind of learning. You see clearly in the prophet, obviously, Eli Hakohen had a tradition, or from wherever he got it, he knew how one becomes a prophet. Shmuel didn’t know, he hadn’t yet, he skipped a grade, he hadn’t yet done the course. So he told him, “Ah, you’re already at that point? Okay, then I’ll teach you how it works,” right?

Obviously, one needs to know, sometimes, I think, every tradition of mysticism has ways of knowing when it’s the Satan, when it’s the Almighty, when it’s just your own fantasy. One needs to be able to distinguish this.

But there was an established tradition, the Kohanim (priests), the prophets, Eliyahu Hanavi (Elijah the Prophet) had a beit midrash (study hall), whatever it was. They were the professional chassidim (pious ones), like the fantasy that the bnei haneviim (sons of the prophets) were chassidic Jews. They were the opposite, they were monasteries, they were structured. It was, one didn’t just turn around in bed, one knew who was turning there. They didn’t let in just anyone. Shmuel Hanavi said, “Okay, I’ll let you in there for a few minutes, you’ll still bite a pillar.” He actually shone. They didn’t just let a person in there. There was a certain structure, and everyone knew that these are the people. People went to ask them for blessings, and if you lost a donkey you went to ask them sometimes.

The Nature of Secrets in Beit Hamikdash Times

But, firstly, there was no dogma. Not every Jew believed that there are ten sefirot (divine emanations). Perhaps they didn’t know how many sefirot there are, but this was said literally in a whisper, no one knew. Shmuel Hanavi taught Shaul (Saul), it was a living tradition. You don’t have to have books, you don’t have to tell everyone. Everyone knows that the Beit Hamikdash, of course, can be corrupted, but there are the people there, and the Beit Hagadol (Great Court) was there, and the Beit Hagadol was there, whatever. They came there, they were the daughters, they had to learn, fast, eat, I don’t know what they had to do, become a nazir (Nazirite), ask a nazir.

The Matter of a Nazir

When someone is… There is, what is a nazir for? Do we need to have a nazir? People will… when someone says he’s a nazir, people say, “Ah, a nazir, just, just crazy.” A nazir is obviously a person who is somehow more something, yes, he has yes sins, he doesn’t have sins, what is the halacha (Jewish law)? Obviously, his job is to be like outside of society and to be a tzaddik (righteous person), and that’s his job.

The halachot (laws) that we have are only like the remnants of remnants. It doesn’t tell us how to be a nazir, it only tells us two halachot of when you are a nazir, what you do in such and such a case, that’s the halacha. Okay, there was a nazir who didn’t follow the halacha, right? That’s why we say the halacha. But a nazir is something besides the halachot.

Halachot Are Only “Blueprints”

By the way, it’s like Shabbat (Sabbath), it’s like everything in the Torah besides the halachot. The halachot is the zecher b’alma (mere remembrance). It’s like you don’t have the house, you have the blueprints. You only know that the mezuzah (doorpost scroll) needs to be there. Okay, what is a mezuzah? Ah, we still know, we know that the alef needs to be written. Okay, what is this alef? It has a certain meaning, it has a certain… And perhaps not everyone knows the meaning, and perhaps on a certain level not everyone knows the meaning.

But if you have a society that is actually healthy and it actually exists, and if it’s a divine society, and every ancient society was a divine society, there were better and worse ones, but every society was a kind of… There were prophets, there were priests, there were nazirites, and their job was to deal with these things.

How They Kept the Secrets

And they kept it all very well secret. They literally didn’t say the names, the… how the names of the names of the names are called they already said, but according to level, once in seven years, as it says in the Gemara (Talmud), they said what the Shem Mem-Bet (42-letter Name) looks like. And it’s literally letters.

Criticism of the Rambam’s Interpretation

And the Rambam (Maimonides) says, “Ah, it has a meaning also.” Yes, certainly. If I would catch the Rambam, I would say he has a far-fetched interpretation. The Rambam says, you know the Rambam, yes? In chapter 62, that Shem ben yud-bet otiyot (the 12-letter Name), whatever, “the wise one reveals it once in seven years.” The Rambam says simply, it’s talking about a few letters, I can write it on a paper. It means the meaning.

No, I mean that for seven years one had to learn with the rabbi, and once in seven years he said the letters. Afterwards, after seven years he took to say what it means. It was literally a secret in that sense. Because otherwise, what will happen is you’ll get Kabbalah. And Kabbalah in the situation that we don’t have it, there are two—

Secrets of the Torah: The Ideal of Keeping and the Arizal’s System

The Shem ben Yud-Bet Otiyot — A Real Secret

If I had the Rama, I would say a very far-fetched interpretation. The Rama says, you know the Rama, yes, in chapter 62, that the Shem ben yud-bet otiyot from the rabbi, the wise one reveals it to one person in seven years. Simply speaking about a few letters, I can’t possibly speak for papers. Mean the custom? No, I mean this. For seven years one had to learn with the rabbi, and once in seven years he said the letters. Afterwards, after seven years, he took to say what it means today.

That was literally a secret in that sense. Because otherwise, what you have is you get Kabbalah. A Kabbalah in this situation that we don’t have that, and what’s between the choices is to have anything, just like there are Jewish Jews who still pray at tefillah (prayer), whatever, it’s not the sin, it’s the confusion, or a mixture of pieces, certainly it’s better than not being Jewish Jews.

But that’s still not the ideal. The ideal is it will stay a secret. Therefore all Jews who cry that Mashiach (Messiah) will come and we’ll keep the secrets of the Torah again. It will be able to be normal, it will be, certainly, both tzaddikim, of course, the Rebbe, even the tzaddikim, only will know the secrets of the Torah, can be only one of the hidden ones, one needs immersions that one needs immersions seven times in the river of fire, in order to be able to integrate, it’s not just whoever wants can learn it.

And but then it will be, again we don’t keep the secrets, we keep it again we put the Aron (Ark) there inside with a parochet (curtain), it should close it, one should come see it once a year, with immersions, with festivals, one should come see it. It’s never decided, decided in these things. And this is why I think that sometimes it’s like given to fools, and actually fools, and sometimes even they were not fools, they became fools, because if you know one thing and you don’t know it completely, and it’s very hard to know it completely, because there are no fools, there are no fools, there’s a tradition of all kinds of such crazy people.

The Arizal’s Great Principle: Revealing the Secrets Is Hiding Them

And like, by the way, the Arizal (Rabbi Yitzchak Luria), for example, in a certain sense, the Arizal says it clearly, that giluy hasodot hu hastaram (revealing the secrets is hiding them). This is the Arizal’s big statement that he understands in Kabbalah also. The problem is that the light is too big, not that it’s too small. And the tikkun (rectification) is to clothe and to cover it all. This is the Arizal’s big theory of the secrets and of the evil middot (character traits) and of everything. It’s one of his biggest things, but I don’t know. One of the great things.

The Arizal and the Ramak — One System

And the Arizal by the way says, by the way, you see we learn the Ramak (Rabbi Moshe Cordovero), you see the things that the Ramak brings are even more messed up than him, right? And the Arizal, you see, when you say what does one do with the criticism, this is the internal Kabbalah criticism. The Arizal is the one that comes, and the Ramak basically, the Arizal and the Ramak are one system, I don’t look at them as separate. The Arizal and the Ramak come and they say, “Look, all early mekubalim (kabbalists) are nuts.” They say all good things, much of his teachings come from those books. Certainly, they’re not just complete liars, everyone caught some truth. It’s like a forbidden school, one shouldn’t say the truth in the beit midrash, certainly. But what he’s saying is that you people are not integrated, you don’t have a system that you can teach, you can’t teach it.

The Arizal’s Life Project: Not to Reveal, But to Hide

The Arizal says, “I’m going to make a system.” He’s basically going to hide it, so that you can be a mekubal without being a mekubal. That’s actually the purpose. Because there needs to be a way, and then slowly, theoretically, there needs to be a rebbe, like the Arizal or a chassidic rebbe, who should actually go with people through the process. The Arizal’s life project is not to reveal secrets, it’s to hide them. He makes a whole system that fits, to integrate. He says, “Okay, this is the kavanah (intention) of Shabbat, this is of Yom Tov (holiday).” The early mekubalim, none of them say the difference between Shabbat and Yom Tov. Even halachically, when Shabbat comes, “or penimi (inner light), or makif (surrounding light),” what is the difference exactly? Ah, ah, ah… Either they don’t have words, but having good words in itself means that now you can have a school. Now you can make a proper kollel (advanced Torah study group), one learns Kabbalah. And of course, most people is not gonna do anything to it, but even the people, so they don’t deserve it, but it’s like building a Beit Hamikdash. The Beit Hamikdash also wasn’t for every person.

The Beit Hamikdash as a Model for Mysteries

By the way, the image of the Beit Hamikdash, Plato had it also. They all had the image of great mysteries. I mean that, again, presumably in the Beit Hamikdash we had somewhat different structures, we had better secrets. But they had the idea of mysteries and mystery religions, and it was around the same religion as everyone. Only that the god or the Name isn’t for everyone. You can come stand outside, the kohen will come out to you, you’ll give him a coin, he’ll bring in your thing. You want to come in? You want to understand something? Turn around seven times hakafot (circuits), and immerse yourself forty times in a mikveh (ritual bath), and say such and such, and learn such and such, and be a person, they’ll tell you.

The Mekubalim Build a Beit Hamikdash in the Torah

The mekubalim, since they don’t have a Beit Hamikdash, they can’t build a Beit Hamikdash practically, they build the Beit Hamikdash in this. For example, you know what ten sefirot are? This is the gate of the Beit Hamikdash. Everyone can come to the gate, one can say the words. This is like coming to the gate. Now you wanna come in? Ah, that’s already a different… Again, we don’t really have, I think like in some, like in their ideal, like in the Arizal’s like imagined like beit midrash, which he had a real beit midrash, by the way, he had a kollel the Arizal. He also paid for the kollel young men. Someone paid, or he himself, I don’t remember, or how, or, how, or, how, you want to call, or, and, or, or, or, yes, many people come just to learn, and even a little Kabbalah also, it says. And the few, they have the… I’m going already, I’ll say such things.

The Solution: A Proper System That Fits

In this sense, you can see the mekubalim self-reorganize, and most of the friends are nuts, and the solution will be to have a real system that is worked out, and it fits with most, with the nigleh (revealed Torah), and it fits with halachot, it needs to fit a bit with life, with normal life. And this is still the opposite what they didn’t realize it was the truth, it’s the causes of the understanding that it’s very hard, and this is because the fruits that exist are very hard, and this is because of a hidden side.

The Claim Against Revealers of Secrets

Also a claim, always, they say, except already mother, employed, they are such phony people who reveal secrets. Most people, even those who know they don’t reveal. General rule, those who don’t know, they do reveal. It’s like, I read all the phony things, and so we are drunk people, anyone can think him seriously by necessarily idle. You need to understand, he saw the Shechinah (Divine Presence) itself, you need to not take him seriously. Why? Who are you? He’s still a kollel young man. Come hear more. The angel Michael gave it to me. The question is was there credibility. He doesn’t. Now, maybe somewhere he doesn’t. But the city, he works hard. But he needs this. He needs to give himself space to be what he is.

Reb Asher’le — An Example of a Real Mekubal

How does he do it? He says, then he sees, he says nonsense. Yes, because he didn’t know everything yet. And only is a real mekubal. I saw Reb Asher’le just this. He wrote a few versions on his book. First he wrote a commentary on Etz Chaim (Tree of Life), Panim Meirot U’Panim Masbirot (Illuminating and Explaining Faces). And he said, and he said, “I’m not learning that book. I won’t say what I’m learning. I’m learning the next book. I won’t learn from one of the sides, because if so my system isn’t complete. I knew two things, I didn’t know the third thing. I must be very basic.”

Learning Is Hard — Crazy Expectations

It goes back to what we talked about. Learning is very hard, and it takes so much time. And we have this, we grew up, both the religious and the… We have such crazy expectations of people.

The Zohar’s “Mistakes”

One learns Zohar (foundational kabbalistic text), one sees that the Zohar made seventeen mistakes, he says seventeen mishnayot (Mishnaic teachings) backwards. Okay, you know what? You write a book. And remember, he didn’t have Otzar Hachochmah (digital Torah library) with search to check every mishnah that one writes, right? Everything was from memory. Everything. One can look up a verse, but… right? You know what? You write without making a mistake in seventeen assumptions. He was a talmid chacham (Torah scholar), he knows thousands of halachot, a few halachot he said backwards from how it’s written.

You remember? I’m going to ask you now how many people remember which is chalah al devar mitzvah (vow on a matter of mitzvah) and which not, a neder (vow) or a shevuah (oath). Remember? The Zohar made a mistake in this. He wrote by mistake the opposite. I don’t remember, even that I’m probably also saying backwards. Something like that, there’s a difference. Most people don’t remember it. Even the rav of the generation didn’t remember it. Reb Chaim Kanievsky would have remembered it, but… I myself didn’t always remember it. It’s hard to remember. Perhaps he didn’t always remember it. It’s normal.

The Rambam’s Verses

We have such crazy doubts. He says, “You see that he was an am ha’aretz (ignoramus). You see that he’s a talmid chacham who remembered.” Ah, he quoted a bunch of verses wrong. Okay, you say verses, can you quote everything from memory correctly? You remember that it says Shem Havayah (the Tetragrammaton), but Shem Elokim (the name God) is in that verse. Oy, I made a whole derasha (sermon). Okay, I say it, I make a mistake, it doesn’t say Shem Havayah there. What should I do?

I mean that the people who our… Ruach Hakodesh (Divine Spirit), you know, everything. No, as if if it’s a Tanna (Mishnaic sage), if Tannaim have mistakes in verses… But yes, we said that they didn’t make any mistakes.

Okay, I tell you… I mean that they didn’t make any mistakes.

What’s the quote? Tannaim? Ah, yes, okay. I forgot that people think that the Zohar was written by Tannaim. But my point is that… The Rambam quotes thousands of verses, and almost, I forget, there’s a percentage someone calculated, almost every second verse that he quotes, he quotes with a mistake. Someone would write that the virtue of the Rambam is that always the content he’s right. He doesn’t bring the verse opposite from the topic, he brings that it’s written with an ayin instead of an alef, or the word is in the wrong order, or whatever. Even the Gemara quotes verses wrong, the truth is.

I mean, okay, these are quotes, it’s a simple thing that’s easy to check. But you’re talking about the concepts, all the more so.

Most Mekubalim Knew Half Things

It’s certain that most mekubalim (kabbalists) knew half of these things, they didn’t know how to finish the sevara (logical argument) that they had. And if you read other books, I think that if you read like different philosophies and things that have worked out these kind of thoughts more to the end, you get a better picture of the world than the mekubalim, some of them have, because of that. What’s wrong that a non-Jew had such an idea and it’s better worked out? It’s not a contradiction to say according to kabbalah it’s not so. The mekubal simply didn’t have the next step.

Chassidic Books — Insightful but Not Consistent

The Baal Shem Tov, most chassidic books, they’re full of this. They are very insightful people, but none of them, or almost none of them, are good at like being consistent and… He says it’s a virtue, because what he says he meant, and not just repeating someone else’s teachings. And we say better, a really great person, let’s say someone is amazing, let’s say someone like the Rambam, or let’s say someone like the Ramak, whatever. I mean, on that level, says the Arizal, someone who is on that level, brilliant and inspired and everything, would be able to integrate it with everything. It’s not… It can be reconciled why there are ten or thirteen precisely, and it would all fit. What you say it’s a dochak (forced explanation), yes, but it’s a dochak that doesn’t scratch anymore, it doesn’t grate anymore. It’s already there, in short, it’s already after that… No, no, no. I will actually learn what the Ramak says himself on this piece.

Back to the Ramak’s Summary

Let’s go back to his summary. In short, he quotes the summary in these words, that in short there are indeed the three. In short,

The Ramak’s Answer to the Question of Thirteen Sefiros: The Roots Are Not Sefiros

The Ramak’s Explanation: The Three Roots Are Not Sefiros

Editor:

It can be reconciled why there are ten or thirteen precisely, it would all fit. What you say that it’s a dochak. Yes, but his dochak is, it doesn’t scratch anymore, it doesn’t grate anymore. It’s already there, in short, it’s already after that no. I need to learn what the Ramak says a lot on this piece. Let’s say what we’re calling summary. In short, he quotes in short on the language, that in short there are indeed the three. In short, the total is that the sefirah is the sefirah. He wrote a whole video about the sefirah that there are thirteen sefiros. I haven’t read it, I haven’t seen it. Yes, yes. The shitas ha’iyun (method of study), whatever they call it, that basically comes out to be 13 sefiros, almost official. The Ramak is right that the four medika, you say that this makes a distinction between the, so something is also a problem that there are 10 sefiros. He also knows that there are 10 sefiros, right? So it’s still like the four the fruits, and the fruits are right.

Says the Ramak, one must say:

> It is not the intention of the many who say three heads that their existence is three sefiros.

If that’s what he meant, he should have said, no problem. In Sefer Yetzirah in halacha. In halacha like Sefer Yetzirah, and it’s true there are thirteen sefiros. That’s not what he says. You see that he… Not only that, he carefully guards his language to reject this. He doesn’t even try to say… Sefer Yetzirah is not authoritative. He makes clear a distinction that there are ten sefiros. Besides that there are thirteen minutes. Besides that there are the three roots. He does make a difference in his language between these things.

So how, apparently he admits that the three are not sefiros in the worlds so that we should say there are 13, that they are not divinity in the worlds, an existence from the existence like the sefiros, because Moshe Rabbeinu our teacher from the roots below.

The Basic Theory: Roots Are the Potential of the Ein Sof

Basically, the basic theory in one line on the roots below is, that the three roots, and it’s clear because they are three and only ten, but that’s a good question, the three roots is the potential, but the word potential is complicated, but you can call it potential not exactly, the potential of the Ein Sof to create sefiros. So, in other words, everything before it exists, and the sefiros themselves you can see that this is relative to the next thing. But everything before it exists, it had a power. The word power is by the way related to potential. Although Aristotelianism says that power means potential, but according to kabbalah power doesn’t mean potential. Because potential is a problem, potential means there’s a lack, there’s a change. In any case, but the power, the ability, the yecholes (capacity), the ability, the power on the level before, of the Ein Sof, to create sefiros, you can see that the sefiros in the Ein Sof.

So the Ramak’s theory is that the hischatzvus (formation), the roots that we’re talking about, are not sefiros. The whole point is that they are not sefiros. They are actually what connects the sefiros to the Ein Sof. That’s the Ramak’s theory, because we say that there are sefiros, okay, the sefiros are not God, so how do you say it’s God? The answer is that God could have made the sefiros. So, and there are ten sefiros. The Ramak claims that the roots are really talking about that. And the sefiros in potential, and not the sefiros that we’re talking about, because they’re not yet things now, they’re still the power of the Ein Sof. By the way, they are the power of everything in the Ein Sof, only all sefiros, when we talk sefiros, is the power of the Ein Sof to have sefiros. And then when they reveal that this is what connects the sefiros to the Ein Sof, that’s the whole thing, that’s what makes it possible to say that the sefiros are divine.

Um, in short, therefore they’re certainly not sefiros. Says the Ramak, just as we have no problem, a whole son has a problem, I say there that you already understand, and he goes to explain it actually explicitly there in Sha’ar HaBi’ah, that there are ten sefiros in Atzilus doesn’t mean there are still ten sefiros, because it’s a different thing. The whole point of the roots is that they are not sefiros.

> Whether hidden existence or hidden sources, and when they are revealed they are a shadow to the higher ones.

And if you also see, in other words, this is only 10 sefiros, there are things before the sefiros, these are more hidden than the sefiros, and in other words, further, more unified, more religious aspects, or the existences on the one before that, like the yetzer hara (evil inclination). So there are afterwards other things that are only shadows of the sefiros. One doesn’t become all sefiros, which is the whole point, that the ten sefiros, the Beriah or Yetzirah, the Asiyah, are not ten sefiros, are shadows, tzelolim. It comes out that there are only the ten sefiros, and the three are sources, as he goes to explain in Sha’ar HaHischalchalos the actual point of the sources, of the sources of the sefiros, what they mean. Because we need to have the piece that there are sources in the Ein Sof, that’s the point.

The Distinction Between the Roots and the Sefiros: A Parable of Father and Son

So, only the word, it comes out as if if you want to specifically count the source with the… together be a new derush (interpretation), the Arizal’s derush from Etz Chaim, it comes out like this, that when we say ten sefiros, the main point of ten sefiros is the level that we can talk about it, but it’s still very strongly connected, it’s like the first revelation of the Ein Sof, which is already something separate but not separate, but still defined enough that it’s like distinct names, we can talk about each one extra, it makes sense. That’s what we call ten sefiros, that’s really only the ten. Okay, why we call it ten, he didn’t explain, but what we learn that there is before that, that’s exactly when we don’t talk about that, because we don’t say it’s sefiros, we say it’s the root of the sefiros. So now, the capability or the power, the possibility, of the Ein Sof to create sefiros, so it has something to do with sefiros. It’s not the possibility of the Ein Sof to create bugs, that would be something else. It’s the possibility of the Ein Sof to create sefiros, and this will become clearer and clearer.

Student:

No, the sefiros is entirely already a level beyond knowledge, a level whatever. Yes yes, we are bugs. True, true, true. I’m just saying, we’re only talking on one level. Yes, it’s explained. The one… One can ask the senses. Who made the three? Well, I didn’t make the three. Whatever you’re going to say, whatever thing you’re talking about, you’re going to have talked about anything which was talked about anything which was really, anything which was really had an existence in your effect. Sorry, anything which was really has in Chassidus the son in the mind of the father. Before the father, there’s a son in the father. He said in your example, he’s still entirely a father, you can’t look into the father’s mind and see a little son. It’s just the power of the father to create the son.

Editor:

But I’m saying, I’m saying that the Sefiros… again, I may be wrong, but I’m saying that the Sefiros are not something… because people… Sefiros are something extra. No, it’s the way God… Right, but that’s… but that’s also what you’re saying. But I’m talking about the Ramak’s understanding that the Sefiros are a step after that. What he calls Sefiros, that’s true, one can say that the sefiros are essence, that’s why we call them… but then the Sefiros would be literally God and we wouldn’t even talk about them.

The Distinction Between Power, Plan, and Action

When you say that, you can call the sefiros something like, depending on how you understand it, but something like… for example, in my example, I’m not saying it’s exactly so, I’m just saying you should understand the distinction. You can say that a father, a physical father, has children in him, because he’s entirely a father, I’m not talking… but you can say that the father made a plan to have children. Now, that plan, he’s able to make that plan. Why is that plan him? Only because he has the capacity to create the plan and then create through the plan the kids. But the plan is separate from the power of himself.

Student:

Right, but I just want to say that the will is a thing which is…

Editor:

Exactly, but the Ramak explains that the will is not a part of him.

Student:

But he also makes a plan.

Editor:

Right, no, no, that’s… that would be the…

Student:

And the will is…

Editor:

I’m saying, let’s say we’re talking about the ability now, not will.

Student:

Yes, yes, it’s true, but…

Editor:

But wait, but… I’m telling you… no problem, let’s not get confused. Now we’re talking on two levels. If you want to call the sefiros a plan, a plan is not him. The power… there’s a power of him to have a plan. Again, I’m not going into details, if you want, within these two things. If you want, now I’m not going into will, I’m saying power. Will is a complicated word that I want to stop using. But, um, at least… whatever, it’s a different discussion. But the power… the word power is a good word. Not for the Ramak’s discussion, because the Rambam wouldn’t be happy with the word power, but we don’t mean what the Rambam would mean, that’s okay. I’m not saying… I don’t have now interest to… but the point is, the power to make a plan is not the same thing as the plan. That’s my point.

Sefiros, I think generally when we talk about Sefiros… there are people that talk about Sefiros as earlier than that, but I’m saying in the Ramak’s understanding, the sefiros are usually more something like… kind of, I don’t know, let’s say like the plan. So the plan is not you. You can still say it lies in you, it’s still a part of you, but it’s not an external thing. It’s not there yet.

Before the children, the children will be when you actually go and do. But it’s already… it’s already like a…

I can talk, for example, I can talk about parts. That’s the important thing, right? I can talk more about parts in a more serious way, right? I can say that the plan already has, I make the head of the son, not first, but there are different parts. The plan already has parts, and it’s written in a certain reality way. The power has no parts. It’s simply… if we talk about parts, it’s for the sake of the future, not for its own sake. There are no parts in the power to be the ten sefiros or to make the ten sefiros.

We talk about three, which we say is one, whatever. But there’s less sense of parts. A plan is something that’s already elaborated, it already has all the details, it already has all the things, it already has parts of you, but it’s not you. There’s a difference in the levels. Yes, we can divide many levels. That’s why people end up with five hundred million levels. But it’s not the point to say names, the point is to understand what we’re thinking about.

The Three Roots: Perhaps Three Aspects of the Power

What I wanted to say is, that in the structure of three, when you’ll talk about three roots, which we call them names, Ayin-Beis, Samech-Gimmel, Mem-Hei, Ban, whatever, we’re talking about the power of the one to… perhaps the three, as you say, perhaps the three roots are three ways of thinking, like the will, the plan, or the ability of ability, I don’t know.

Yes, yes, there are different structures. Perhaps the three are a certain way of thinking, three ways of thinking about the power, or something like that, or three aspects of it. I don’t know, I can think of teachings, but I don’t know offhand what to say.

And then, do you need to come already? Who’s there? Hello Shira? Six o’clock I’ll be ready, okay? I’m finishing with the ten sefiros.

Summary: The Answer to the Question

And then, what I wanted to say is, it comes out like this, that we go back to the answer to the question that it says three sefiros.

The Answer to the Question: Thirteen Attributes of Mercy Versus Ten Sefiros

The Foundation of the Answer: Ten Sefiros and Three Roots

Probably… so probably the three is a straight way of thinking about… free way of thinking about the power, something further, but the three aspects of it. Do I need to come already? What’s there? I’m finishing with the ten sefiros. And then, what I wanted to say is, so it turns out the answer to the question that it says thirteen attributes and ten sefiros, right?

So it turns out the answer is, certainly there are only ten sefiros, on what would there only be ten created on eternal things, only ten. Hey, there are three, there are still three, yes, there are still three hidden things. Let’s say the Name Hashem, which stands in the… what makes sense? I set names on God, mercy is already things that He does. Let’s say, ah, I’m doing this, this is you can think. By the way, a simple understanding of Hashem Hashem is not… whatever, I don’t know.

That’s how I would think about it. That’s the… the three before, and ten is the action. Now, when do we call it if so, why do we count? Why when the Sages talk about thirteen and not about ten many times? Why do they talk about thirteen?

Why Do Chazal Specifically Talk About Thirteen?

The answer is, when we talk about thirteen, we precisely want to show the connection of the source center and the articulation of it. What you see in the world is ten, before that, as science, as science one must talk about ten, because one can’t talk about ten and three and four at once, about ten other worlds. If you talk about things that already exist, there are only ten. If you talk about things that will exist, there aren’t ten, there are only three. It’s a different concept.

Our Father, merciful Father, right? You are a father, I was with You, and now I’m not with You. But please, remember that I was with You, not just with You, with a plan, with You, in Your essence, with You, and Your ability to be me, to become me. So, that’s why mercy is specifically when we think of the source, and we count the 13 attributes of mercy, because one can’t, in science one must say ten and not eleven, whether in science or in everything. But in prayer one must add three more, because the prayer of the 13 attributes or the matter of the 13 attributes is specifically when we connect the source and the result, when we count them in one series as it were. And although it’s double, it comes out that it’s three plus ten, it’s the same thing twice, but that’s what I want to do.

The Arizal’s Approach Regarding Thirteen

The Arizal says that he speaks many times about thirteen, and he has his way of saying that in every world there is the root of the previous world, there are the three, and he says the same thing with Malchut. And the Arizal says explicitly that he has different torot – any time we have ten sefirot, and then the Malchut of the higher world contains within it three roots for the world, or the world, he has different ways of describing it. That’s one way of saying it. The Malchut of Atzilut is the Keter, it is the root of roots for the roots for the next world. So Netzach-Hod-Yesod, the leg would be from Netzach-Hod-Yesod, first of all before Malchut. The Netzach-Hod-Yesod of Yetzirah is the root for… Chochma-Binah-Daat I had, well, Asiyah, and therefore the Arizal says that the kavana of the ascent of prayer is from the ten of the world of Asiyah, because we reckon as if there are the ten of the world of Asiyah and another three from the world of Asiyah.

Application in Prayer

This is why during prayer there are many thirteens, just as right before Hodu one says the thirteen middot by which the Torah is expounded. The Arizal’s kavana is that the first, as if the thirteen middot, is the world of Asiyah, the three lowest of the world of Asiyah, together with the world of Asiyah. These are found in Yissachar, we have thirteen middot over there, and so on regarding the Shemoneh Esrei there are thirteen with the blessings, whatever there is?

Question: He finds thirteen in every level of prayer?

Answer: No, there are more, there are sixteen, I remember, not thirteen, seventeen, there’s more. In Shemoneh Esrei there are the middle blessings that were, and all of prayer by him goes goes goes connecting not with the branches, as it’s called, the source and the result. So that becomes thirteen.

The kavanot of Havu, whatever, the Kabbalat Shabbat is “Havu l’Hashem bnei eilim”. “Havu” is gematria thirteen. We say it three times, and there one ascends three worlds, and the fourth is “Hishtachavu l’Hashem b’hadrat kodesh”, which is Atzilut. And then we bring out the seven details, that we make seven times and so on. In short, technically he has a way of describing it for us, but yeah, but the thirteen is there. “Havu gdula l’Elokeinu”. In short, this is my interpretation. I don’t know my interpretation, I don’t know how the interpretation is.

And then he continues to continue about this and so forth. Ah, he brings the approach that there is another path in truth which says that all thirteen are in Keter, and he brings this also from the prayer of Rabbi Nechunya ben Hakana. In short. Until here chapter 7, part 1.

The Broader Context: The Importance of Pardes Rimonim

I feel that it’s important to have the context, because one learns the writings of the Arizal, afterwards he says, “Ah, one can make thirteen, okay, one can make fourteen, one can make seven, one can make whatever one wants.” I’m sure that the Arizal knew Pardes and he thought about this. So it’s fundamental, and it’s not just, “And just what makes thirteen? Ah, because I need the hint to fit this way.” No, that’s the point in this.

The Ramban’s Approach: Fourteen

The Ramban places it on number fourteen, yes. And according to his system, what are there fourteen worlds? According to the Ramban, there are ten worlds. I have there still in the word, there are fourteen worlds. There are ten worlds, plus the elements. So the space is in the aspect of fourteen, and that one showed that even the Yad Hachazaka follows the order, and he said that the last four are in the world of Asiyah, of this world of ours. And the other rabbi, the other rabbi from Torah, the last four years are the elders, judges, officers, the hundred percent physical, it’s just, whatever, it’s almost silent, but that’s only 13, that’s 14, that’s 13 with a kollel. In short, I can do that too.

I have a thirteen for you, I want it cold. Mainly in Kiryat Shevuel. I don’t want to go into it. Eh, it’s the main thing. Well, it’s the fourth main thing. The fourth main thing is meant, one is from meant to be there in a positive way. Words tags by the number 4, and wait your numbers. Yes, okay.

פרק ז׳ מפרדס רמונים: להציל מן הטעות – המחלוקת על שלוש עשרה ספירות והמקורות מחוג העיון

הקדמה: כוונת הרמ״ק בפרק ז׳

אוקיי, רבותי, אנחנו הולכים ללמוד פרק ז׳, והוא שם את הכותרת “להציל מן הטעות” – שיש כאלה שטענו מכוח הבקיאות וכיוצא בזה, מבינים? תמיד יש… הוא לא כתב את הכותרת, הוא כתב שיש מפתח, אני לא שאלתי. כלומר, יש, הוא מאוד – כבר דיברנו על זה בפעם הקודמת – הוא מאוד “שקוע” בעניין שיש רק עשר ספירות.

והיו אנשים, הם היו בקיאים, יודעים שיש איזושהי שיטה. אומר הוא, לא, לא, אתה לא מבין את אותה שיטה. זו בעצם הטענה שלו.

ודיברנו שהיה רבי יוסף – איך קראו לו? הזכרנו בשבוע שעבר את האיש שמצא ב״מהדורות מוקדמות” את הדברים, והוא כנראה היה בקי, או אחד מהאנשים שהיו.

והדבר המעניין הוא שהרמ״ק הולך להשתמש – זה לא ממש הנושא כאן, יש כאן סוגיה שלמה על זה – והוא משתמש הרבה פעמים, צריך להבין היטב את הרעיון: הרמ״ק “הולך להשתמש” במקור של האדם הזה, בסברא שאומרת שיש שלוש עשרה ספירות, עבור יסוד בסיסי מאוד בדרכו בהבנת הקבלה. לא רק “אתה לא מבין” – אתה חושב שזה סתם עוד מספר, כאן עומד עוד יסוד שלם שהוא מאוד בסיסי, שלא סותר כלום. זה העניין שלו.

שני המקורות שהרמ״ק מביא

אומר הוא כך, אחרי שלמדנו “בחזקת אמונתנו המוסכמת לפי כל המקובלים” – זו אמונה “מקובלת” אצל כל המקובלים, שיש עשר – צריך לבטל את עניין הטעות, שזה בא משאלה “נשאל לרב האי גאון”.

אז, הוא לא מביא כאן מאיפה מוצאים את השאלה? צריך לתפוס רגע איפה השאלה. הוא הולך להביא שני מקורות:

אחד, השאלה לתשובות רב האי גאון.

ושנית, ספר שנקרא “ברייתא של רבי שמעון הצדיק ותקרב חמאי גאון בספר העיון שחיבר”.

נו, הספרים… “מה הם”? מובן שזה לא מרב האי גאון, כן? אם אתה לא יודע את התשובה.

התשובה המיוחסת לרב האי גאון

אז צריך לקרוא את תולדות האנשים. תשובת המיוחסת – נו כך כתוב בשער הצחצחות, זו התשובה. אז, מאיפה זה? אה, הנה: “נשאל למורה הגדול רבינו חכם רבנו האי מאת רב פלטי וחבריו”.

אז אני חושב, ממי התשובה? אנחנו יודעים את התשובה מהפרדס, בעצם. יש בכתבי יד, אבל החידוש הוא כך: תשובות הגאונים פעם היו מאוד נדירות, זה היה סוד. מה אתה יכול לומר שאתה רוצה, כתוב בתשובות הגאונים.

אבל תודות לגניזת קהיר ודברים אחרים כאלה, אנחנו יודעים פחות או יותר איך תשובה של גאון נראית. לא שיש לנו כל תשובה, יש עוד הרבה תשובות שאנחנו לא יודעים מי כתב, וכן הלאה. אבל אנחנו יודעים בעצם – קודם כל, אנחנו יודעים שרב האי גאון הוא אחד הגאונים שאנחנו יודעים הרבה עליו. הוא לא דמות מסתורית שאנחנו לא יודעים מה הוא חשב. אנחנו יודעים פחות או יותר מה הוא חשב, כולל על נושאים כמו קבלה.

יש תשובות שמובאות במסכת חגיגה, באוצר הגאונים על חגיגה. יש את המקבילה של מבוא התשובה לפני החלונות. הא? אתה מדבר על זה? היום אתה כבר כאן יותר, עוד יותר תשובות. אבל אדם משכנע. יש ראדאל, אבא זה כך גם גם החלונות. בכל מקרה מה אתה לומד, מה אתה אומר שזה לא.

אז, זה תלוי מה התשובה. בואו נאמר בבירור: יש תשובות שונות. יש תשובות על שמות וכדומה בגלל זה. אז איך אפשר אז זה כאן זה זה זה – זה מביא את המחלוקת בישיבה האם הצדיקים יכולים לעשות מופתים, משהו כזה על שיעור קומה. הוא מביא מחלוקת על זה. זה לא 100% על זה, לא ברור אולי מה השיטה. הוא חלוק על זה. הוא כן אותנטי, שם הוא מביא את זה נגד ר׳ שמואל חפני.

הנקודה היא, אם אין, כאילו אם הוא לא כתב… לשני אנשים בדרכים שונות, יכול להיות שזה אפשרי. אנחנו לא יודעים, מישהו כתב את זה.

השאלה על מעשה בראשית והספירות

אוקיי, הדבר החשוב, תן לי לספר לך… לא הייתי מתכוון. נכון. הדבר החשוב יותר כאן הוא השאלה של אנשי פרס, מהו מעשה בראשית, והוא אומר כן, חכמים עוסקים זה לזה, וכן הלאה קבלה. זה מה שהנקודה היא, ואני חושב שהנקודה היא, ראשית, הספירות הקבועות, המובנות שלנו ספירות, אולי הכהנים צריכים כבר משהו אחר. זה מספר 1.

חוג העיון: קבוצה שלמה של ספרים

מספר 2, הדבר היותר מעניין הוא, אז זו סדרה שלמה של ספרים בעצם, כמו שאתה רואה כאן, הרמ״ק כבר הבין שהספרים הולכים ביחד: התשובה של רב האי גאון, והברייתא המיוחסת לשמעון הצדיק, רבי שמעון הצדיק, שזה לדעתי, ממישהו רב חמאי גאון. אני לא חושב שהיה אי פעם אדם רב חמאי גאון.

אז, זה זה, זה זה, זה זה. לא, זה זה. אנחנו לא יודעים את שמו. רב חמאי הוא מספר הבהיר. רב חמאי הוא שמו, הוא לא מופיע. אז, הוא מופיע כרב אברהם בן רימון, אבל זו טעות, הוא רצה רב אברהם בן רימון. אנחנו יודעים מתי רב אברהם בן רימון היה, ומישהו אחר. אז מי הוא רבי חמאי וספר עיון?

אז זו הקבוצה השלמה של ספרים, שהמחקר המודרני של הקבלה כבר קורא חוג העיון, כי בעצם יש ספר עיון, שהספר היפה ביותר שנכתב נקרא ספר עיון, שהוא מביא כאן בשם רבי חמאי גאון, שהם גאונים שלא ממש היו קיימים. ויש רשימה שלמה של גאונים, הם קיבלו מסורות זה מזה וזה מזה.

וזה לא, שוב, יכול להיות שהיו אנשים בזמן הגאונים שאמרו את התורה הזו, הכל יכול להיות. גאונים במובן של מישהו שהיה ראש ישיבה בבבל, כנראה לא.

יש… מה יש? אמרו… מה יוסף דנמס ואל כל האנשים האלה. ר׳ משה כתב קבלת ישיבה שלישית. הוא כתב בעצמו בפירוש על חלק מהספרים, ארץ קבלת הגאונים. הנקודה היא, הדבר המעניין הוא שיש קבלות מסוימות מובחנות, רעיונות מסוימים.

הבעיה עם כל הדברים, שככל שהדברים נעשים יותר ברורים, ככל שהם הולכים הלאה, הם הולכים הלאה, הם הולכים הלאה. אנחנו לא יודעים.

המעשה של ר׳ אלימלך וכתבי היד מבבל

אני זוכר את כל הסיפור של ר׳ אלימלך. ר׳ אלימלך לא ידע מהסיפור המקורי, כן. סבו. כן, כן. אותו שם. ר׳ אלימלך אמר שהוא אמר שהוא אמר שהוא יודע, היה לו ארגז, הוא שאל שם כתבי יד, כן? חוזר לזה ר׳ קלונימוס שקיבל מר׳ ליאון, איזה שם מצחיק, לא, אחד שבא מבבל, הוא הביא ארגז עם כתבי יד, עם תורה, הוא לא יודע את אותה התורה המדויקת כמו הספרים, אחרת זה גם, הוא השתקע בדרכיו המצחיקות, ולא ברור לו.

אה, בטח היו אנשים. אבל אתה רואה שהיה לו איזושהי קבלה, אז מתי בדיוק הוא הגיע. אז אולי אז זה הדבר או לא. יש לי משלי, כאילו, מחשבות על כל הדברים. אבל ה… קודם כל, זה לא עושה הבדל גדול לנו מה קרה לו מה אצלו.

הדבר היותר מעניין הוא, הדבר או לא. יש לי משלי, כאילו, מחשבות על כל הדברים. אבל ה… בכל מקרה. הדבר המעניין הוא, ה… מה זה, הרמ״ק בנה על קבלות הגאונים רעיונות מאוד חשובים, אבל הוא עצמו מפרש את אלה עם משהו שהוא רעיונות חשובים, כי אני לא רוצה להגיד שצריך אותם בשביל הרעיונות שלהם, אפשר לחשוב על זה.

אבל בכל מקרה, זו הקבוצה של ספרים, שכולם נראים מסתובבים סביב רעיונות אחרים או רעיונות מסוימים. וכל מיני גאונים יחידים. אני לא יודע מה העניין עם גאונים כאן.

מה הבעיה? הבעיה היא שגאוני בבל, במובן של גאונים, תמיד יכול להיות שהיו מיסטיקנים, מקובלים תמיד היו. מי שאומר שלא היו, תמיד יש אנשים כאלה שמתעניינים בסוג כזה של ספקולציות, הם רוצים לדעת. זה לא החילוק.

איך אנשים מצאו ספרי קבלה?

מה היה בכל מקרה הקשר בין אנשי מעשה מרכבה? אני לא יודע. אתה יכול לדמיין שכל אדם, בכלל בזוהר, כל אדם שהתעניין בסוג כזה של דברים, ענייני קבלה, שאנחנו קוראים היום קבלה, היה משתמש באיזה ספר שהוא מצא ממסורתו, אבל זה מדבר על דברים כאלה.

איך מוצאים ספרים? יש מסורות? חדר? בבית המדרש מצא ספר, אני מניח, אם מחזיקים כתב יד. זה ספר חשוב, כתוב בו הדבר, ספר שאף אחד לא יודע. שוב, ספרים לא החזיקו שזה היה כתב יד. אז בואו נאמר שכתב יד יש לי גם.

הדבר המעניין לא היה ספר, הדבר המעניין היה רק ספר, הדבר המעניין היה רק מסורת אמיתית שהיו לומדים איש מפי איש.

בעיית המסורה והייחוס בספרי קבלה

המציאות של כתבי יד בשנות ה-1200

אוקיי, אבל היו אנשים כאלה, ואז יש לנו כמה אנשים עם סודות התורה בכל רחבי אירופה. האם אין קשר? אני לא יודע.

אתה יכול לדמיין שכל אדם, כלל ישראל, כל אדם שהתעניין בסוג כזה של דברים, ענייני קבלה, שאנחנו קוראים היום קבלה, היה משתמש באיזה ספר שהוא מצא ממסורתו שמדבר על דברים כאלה. איך מוצאים ספרים? בשנות ה-1200, אתה נכנס לבית המדרש ואתה מוצא ספר? אני מניח שהיה לו כתב יד שהוא אמר לבנו, לתלמידו, “שמור עליו, זה ספר חשוב, כתוב בו דברים שאף אחד לא יודע.”

יכול להיות, ויכול גם להיות שלא. כי רוב הספרים שהחזיקו היו כתב יד, אחד השמות היה רב אדא בן אהבה, מה שלא יהיה. אז בואו נאמר שאפילו כתב יד יש לי גם, ויש להם את כל הספרים, לא כל מה שהיה להם, אולי עוד.

הדבר המעניין היה, לא היה ספר, הדבר המעניין היה מסורת אמיתית שהיו לומדים איש מפי איש. וזה דבר שמאוד קשה להאמין שזה באמת היה קיים, רק בגלל הגודל, לא שזה לא יכול להיות. זה בטח יכול להיות. זה לא על הגודל. הרמב״ם אמר שהוא לא מאמין שאף אחד… זה יכול להיות, זה יכול להיות.

שמות מזויפים וייחוסים

כמה מהשמות, כמו רב חמאי גאון, החפץ חיים מתכוון לומר שזה לשון חמוסי, לשון זה. כמה מהשמות, כמו רב שמואל גאון, מתכוון לשון אהבה, לא גאון, רב חמאי מספר הבהיר. זה בבירור שמות מזויפים. זה לא ממש… תמיד יכול להיות שאהבה הקבוצה היה רב חמאי. אני לא אומר. כמו שיש אנשים ששמם אהבה, אותו רב אדא בר אהבה הוא אדם אמיתי, כנראה. אבל, אה, זה קשה, כאילו זה נראה טוב מדי.

הנקודה היא, הם משתמשים בסמכות של גאונים, וכאילו, זה לא, זה לא ממש מתאים לגאונים. ולא רק שזה לא מתאים, בואו נבין, רב סעדיה גאון מנסה לסתור את הזוהר, אבל זה לא מתאים למה שהוא אומר, כי זה לא מתאים לקבלה של הזוהר גם לא. בוודאי, הכל אפשר לפרש, אבל לפרש אתה יכול כבר גם את רב סעדיה גאון אם אתה רוצה.

שיטת הרמב״ם בפרק ע״א

זה הדבר המעניין. זו בעיית הרמב״ם בפרק ע״א. הרמב״ם אומר שהוא לא מאמין שאף גאון היה לו קבלה על סודות התורה. ואז, תלוי איך אתה לוקח את זה, זה לפחות אומר שהרמב״ם לא שמע על שום מסורת שהוא לקח ברצינות. הגאונים, כמובן, כולם טוענים שיש להם מסורות על הכל, זה לא אומר שהרמב״ם האמין להם. אז, כל זה יכול להיעשות.

קבוצת הספרים בשם רב האי גאון

כן, זה היה כן. אבל הנקודה היא, קבוצת הספרים שהוא מביא בשם רב האי גאון, שייכת לקבוצה, יש את הקבוצה שתורת העולה הדפיס את כל כתב היד שיש על זה. גם הוא אמר, אני לא יודע בדיוק מה הוא הדפיס יותר עם כמה ספרים בספרו. זה כמעט לא היה עד אז. זה היה קצת מודפס קטע כאן, קטע כאן. זה הכל בעצם מכתב יד. והם כולם פחות או יותר… אתה יכול לקרוא את הספר ולנסות להבין מה הם אומרים. הם כולם פחות או יותר אומרים דברים דומים, ובעצם אף אחד לא יודע מה היה המקור האמיתי שלהם לפני הזוהר.

כן, זה זה. אחרים אומרים, יש את כל הרשימות, יש שמות מסוימים של המקובלים שאנחנו יודעים, שלמדו, שפירשו את הסברא. אז, אנשים אפילו קודם, קצת לפני שהזוהר יצא. כן, או בפרובנס או בספרד, איפה שזה. לא מאה אחוז ברור. אני חושב שזה היה מה שטענו שרבי… איך קוראים לו? זה היה תפילות בשבילם זה היה ספר יצירה, שכבר מזויף… אולי כן, בקיצור, איפשהו בזמן הראשונים שאנחנו קוראים תקופת הראשונים, לא תקופת הגאונים.

זה הדבר המעניין, אני חושב, שיכול להיות שיש דברים מרב האי גאון שאתה אומר בריקאנטי שיש לי קשר עם החיצוניים. מאוד קשה לברר לאיזה כיוון הדברים הולכים, כי הם לא כותבים בבירור. זו הבעיה. אדם שלא מדבר בבירור אי אפשר לדבר איתו כלום, אז אי אפשר לדעת.

השאלה של רבי משה דה לעון

אני מתכוון למה שהוא מביא כאן שהיו אנשים שטענו שאולי אנשים עדיין טוענים שכמה מהתשובות האלה נכתבו גם על ידי רבי משה דה לעון. אני זוכר שיש לא הכל כתוב. אני זוכר את אותו הדבר. אדם, מחכה, יש אדם. זה נכון, אבל יש גם כמה דירוגים טובים יותר מאחרים על דברים מסוימים.

אז, יש תשובת הגאונים, שערי התשובה, זה נקרא, נכון? זה כמו אוסף ישן של תשובת הגאונים. אני אוהב את התשובת, יש לך שני נוסחאות? כמו אחד, כפשוטו, עוד אחד שנראה כל כך דומה לזה, וכך מצטט חלק מהם. אולי קודם הוא ניסה להיות מגאונים, אחר כך הוא לא היה נוח, הגאונים לא קונים אף אחד, אתה יודע, טראמר יש את הגמיר מזה. מה כל הדברים שיכולים להיות… הוא היה שני.

ספר הקנה וספר הפליאה

הוא מביא כאן עוד תפילת רבי נחוניא בן הקנה, שכחתי, עוד דבר שגם הוא רק מודפס, זה שייך לקבוצת הספרים. אני הולך לענות, זה לא מרבי נחוניא בן הקנה, אני הולך להיות.

מהו ספר הקנה? נו, ספר הקנה הוא עוד אחד כזה. אני המקטיל, נו, ספר הקנה הוא כזה. מקובלים מלאים באנשים שכותבים בשמות של אנשים אחרים. ומה המקובלים? ספר הקנה הוא ספר חדש, אגב. זה לא מי רדיקלי. יש שני ספרים, ספר הקנה וספר הפליאה, שהיו מאותו אדם, וזה אחד משפיע על פורטשארד. וייחוס, אף אחד לא יודע. רצו שיחשבו שזה רבי נחוניא בן הקנה, או הקנה עצמו. אני רק יודע מה זה בכל מקרה.

אבל זה בטח לא, זה מאוד מאוחר, זה מאוחר, זה בטח יותר מאוחר, אפילו אחרי מה שזה. זה קבלה, זה קבלה, זה קבלה, זה הרבה רמזים, לכאורה מאוחר יותר.

עמדת הרמ״ק כלפי ספר הקנה

הרמ״ק כתב על זה באריכות בשיעור קומה, והוא מאוד לא מרוצה ממנו. הוא אומר שהוא מתנהג כמו ראשון, כמו תנא, הוא לא היה טועה בו. כן, אבל הרמ״ק לא היה, הוא ידע איך לזהות כמה דברים מזויפים, אז הוא לא היה לגמרי לא אמין.

תרגום לעברית

בקיצור, זה עניין אחר. אני חושב שלאריז״ל היו הרבה תורות שהאריז״ל ידע מספר הקנה, הוא לא… אחד מהגילויים הסודיים שלי שקיבלתי מפרופסור שכתב על זה, שכתב על זה, שכתב על זה, בסדר, שהוא היה גאון בזוהר. לא, אבל האריז״ל, הרבה מהאריז״ל הוא רעיונות טובים. יש לנו אפילו את ההערות שמוכיחות את זה. לא הכל מצאתי, אבל הרבה דברים כשמחפשים בראש של כתבי האריז״ל אפשר למצוא שם. אז, מה שיהיה.

אולי בגלל זה אסור ללמוד את זה. לא, אני לא יודע שהמוכר עושה שיבוש הקנה. זה משהו אחר. האם זה פסול בעצמו? כן. יש איזה דבר, איזה יחוס, זה לא… מאוד חשוב. ספר הקנה, אולי. כן, אבל… הלו, את אותו הדבר הוא היה אומר, יש לי תשובה ליום ותשובה ללילה.

הגרסאות של התשובה

קיצור, למעשה, יש כאן חתיכה כזאת, בסדר? יש כאן גרסה אחרת, בואו נראה בכתב יד של ה… של אותם מכתבים. זה ככה, לא על ידי רב האי גאון. אז, שוב, אני לא יודע, לא רב האי גאון אלא אחר. הוא שאל שאלה כזאת. גם, השאלה היא בתשובות, מה שיהיה, יכול להיות שאדם כתב בעצמו את השאלה ואת התשובה, מי יודע. איך זה חלילה?

השאלה על י״ג מדות של רחמים

הנה, “למינו רבנן”, בוא, יהודי שאל שאלה טובה למעשה. זו שאלה מעניינת, אני אוהב את השאלה תמיד. יש את השאלה שהוא שאל את הצדיק.

מה הייתה שאלתו? שמעתי מחז״ל שאמרו “י״ג מדות שקיבל משה רבינו”. זה כן, כי זה עומד בגמרא שיש דבר כזה של שלוש עשרה מדות של רחמים, שזה די מעניין, כי אף אחד לא יודע איך בכלל הגיעו לשלוש עשרה מידות.

המספר בא לפני הרשימה

נראה יותר שיש רעיון שצריך להיות המספר שלוש עשרה, ואחר כך הם הכניסו את המידות, איך הם ספרו והם הגיעו לשלוש עשרה, נכון? מסכים? אם יש 17 שיטות ראשונים איך להגיע ל-13, אז אין 13. יש אם אתה סופר את זה בדרך מסוימת.

וי״ג מדות הן אותו הדבר. י״ג מדות הן אותו הדבר, יש להם שלוש אוארבע גרסאות בתנחומא, זה אף פעם לא אותו הדבר. אז לא נראה בחומש על פשט שיש רשימה של 13 מדות. אבל החכמים היה להם רעיון לומר את המספר 13. אולי 13 זה גימטריא אחד? אני לא יודע למה. רואים הרבה דברים, היה להם רעיון לעשות את המספר, אחר כך הציבו.

דוגמאות אחרות לעיקרון הזה

ותרי״ג מצוות, המספר בא לפני הרשימה, נכון? אולי אז גם אנחנו אנשים… עשרה מאמרות, דיברנו על זה, נכון? המספר בא לפני הרשימה, כי ברשימה לא כתוב עשרה מאמרות, כי אתה… מה? עשרה מאמרות זה כבר בראשית. אין כזה, יש 9 או 11. יש 10 פעמים “ויאמר”. אתה יוצא.

נראה ששלוש עשרה זה גם מספר. לרגע זה גימטריא תורה. תורה פלוס 2. זה מבוסס על התורה של רק רב. הכל יכול להיות שהגמרא עומדת כמו שיש היום מורה המצוות, זה גם היה משהו להיכנס, זה נשכח המספר. משהו הוא בלי עניינים. יכול להיות שבסופו של דבר הוא הגיע למספר שלו. אתה סופר ככה, אתה סופר ככה בדרך הזו. הכל יכול להיות.

אני חושב שהמספר עושה כן יש סוד, יש משמעות. כלומר, המספר, המספר הוא רמ״ח שס״ה. זה בא מסיפור אחר.

רמ״ח איברים ושס״ה גידים

רמ״ח שס״ה זה… איך הוא ידע שיש רמ״ח איברים, זה כן ספר. זה לא נכון. לא, אנשים יש להם רק רעיון איך איבר איבר איבר. גידים זה לא נכון. גידים, אף אחד לא יודע מה זה קודם כל.

שנית, מה זה גיד? אפילו התרגום. רמ״ח גידים לא עומד בגמרא. בגמרא עומד שס״ה ימות החמה, שזה נכון. גידים זה מדרש, אני חושב שזה עומד בזוהר בפעם הראשונה. אבל שס״ה ימות החמה, זה הגיוני.

בסדר. בסדר. אז למרות שלא היית יכול למצוא אותו? אבל זה לא היה כבר מן הדין ולא היה אחרי הרבנים.

התירוץ של ר׳ חיים גאון: עשר ספירות ושלוש עשרה מידות

הקושיא היסודית: ספירות ומידות

המרצה: שוב, אתה יכול לספור איברים בדרכים שונות. גידים זה לא נכון. גידים, אף אחד לא יודע מה זה קודם כל. שנית, מה זה גיד? אפילו התרגום. רמ״ח גידים לא עומד בגמרא. בגמרא עומד שס״ה ימות החמה, שזה נכון. גידים זה מדרש, אני חושב שזה עומד בזוהר בפעם הראשונה. אבל שס״ה ימות החמה הגיוני.

בסדר, בסדר. אמרתי שלא היית רוצה למצוא? אמרתי שלא היית רוצה? לא, אולי יש פיקוח נפש. זה מה ש… שלא, שלא, שלא.

בקיצור, הוא שואל קושיא כזאת. הוא אומר טוב, שחז״ל אומרים שיש י״ג מדות ממשה רבינו, ואברהם אבינו אבל היו לו עשר מדות. זה נעשה מעניין, כי אברהם אבינו כתב ספר יציר על שמו. אתה רואה, מי שכתב את השו״ת הזה לא האמין שאברהם אבינו כתב ספר יצירה. הוא אומר שאחד מרבותינו כתבו על שמו, והוא קרא לזה ספר יצירה. ושם עומד עשר ספירות. צריך עוד לדעת.

בעיקרון, השאלה היא ככה: מילא כשאתה אומר שספירות ומדות הן לא אותו הדבר, נכון? זו כל השאלה. אז, לומר, בסדר, יש עשר ספירות או עשר מדות? אולי יש שלוש עשרה ספירות? לא ה… אז, מה העניין? אולי יהיה שלוש עשרה ספירות ועשר מדות? זה עשר מדות ושלוש עשרה ספירות. מה העניין? כי זה בעצם עד כאן השאלה. נכון?

הרמ״ק מביא את התשובה

המרצה: והנה, הרב ביארם, זה מביא את התשובה. הוא אומר שכל התשובה הוא מביא באריכות בשערי הצחצחות, וכאן מביא רק את הקיצור. בואו נקרא את הקיצור שלו ונקח את האריכות כנלעיל.

> “הרב ביארם, שי״ג מדות הם אנפי התולדות היוצאים מעשר מעלות הנקראות ספירות, אלו כנגד אלו, עם שלשה גנוזות ראשיהן, אם אין מציאות להם, מסורת הם לקדמונים איש מפי איש עד מפי הנביאים. והתולדות הן הן הפעולות הנקראות מדות, אשר שרשיהם שהם האבות נקראות ספירות, לא מפני שיש להם מספר וכו׳.”

הוא אומר שהוא הולך להעתיק את כל הדבר בשער אחר, כל שער הצחצחות, והוא מעתיק רק תודה, הוא מעתיק באריכות גדולה את כל הלשון, הוא מסביר גם. יש כאן עמוד שלם של התשובה. עמוד שלם כאן, והוא מסביר את המקום, הוא מסביר את העניין, הוא מנסה לשאול את כל הדבר.

הוא אומר כך, אני אגיד סיכום. הוא אומר לנו שהשאלה כבר שאלו זמן רב לפניכם, בימי זקנינו הקדמונים, והפירוש ארוך לעלות יום אחד ולעלות יומים, אם היותו אחוז בחבלי החכמה העליונה, סוד הגניזה בסתרי הרביעה במסורת החכמים בעלי הרשימות. הוא מדבר במליצות למה הוא לא יכול לענות על השאלה. בכל מקום, אני רואה מהשאלה שלך שאתה מבין קצת את השאלה, ואני אנסה לומר בקיצור את התירוץ.

קושיא על התירוץ

תלמיד: אבל אמרת את התירוץ רק שלושה נוספים. נראה שאתה אומר שני דברים שונים, זו השאלה שלי. אולי כשהשאלה תהיה היא תהיה מוסברת.

המרצה: כלומר, הוא אומר שיש… היסוד של החלק הראשון עומד שיש, במילים אחרות, הפתרון הוא שבאמת יש עשר ספירות שהן השרשים. תולדות פירושו תועלות שהן מידות.

תלמיד: בסדר, אבל אז הוא משנה יש. זו תיאוריה אחרת, אז הוא אמר שיש באמת עשר, אפילו כשבשרשים יש עוד שלושה שרשים שנקראים ראשי הראשים. אז אני לא מבין את התירוץ שלו. מבין את הקושיא שלי? שיש עשר, שהעשר באים משלושה?

המרצה: לא. לא. הוא אומר שיש שלוש עשרה מידות שהן באות מעשר ספירות.

תלמיד: קורה איך לעשות ספירות, אבל גם שלושה שרשים. יש את הספרים שזה עשר, שני תירוצים שונים על השאלה.

המרצה: באותו הזמן, שאני לא צריך להיות שום הבנה. מבין מה? שלוש עשרה מידות באות מהעשר פלוס שלוש.

תלמיד: נכון. אז, איך זה עובד? שאתה רואה כאן שלוש עשרה ספירות גם?

המרצה: לא ספירות, אלא משהו אחר. עשר ואחר כך שלוש. אצל המידות כן יש בסך הכל שלוש עשרה. זה בעצם תירוץ. ממילא שני החלקים של התירוץ היו מספיקים. היינו יכולים לומר, כן, הייתי יכול לומר תירוץ פשוט.

תלמיד: מה אומר שני דברים נוספים?

המרצה: כן, מה אומר הזוהר באמת? שבכתר עצמו יש שלוש עשרה מידות. כל שלוש עשרה מידות הן בכתר. זה התירוץ של הזוהר.

דיון: השיטה של הזוהר

המרצה: בכלל, לענות על הקושיא, אני לא רוצה לומר קושיא, אבל… זה לא נלקח לומר מי שזה לא אומר כלום. אני מסכים שזו שאלה טובה. 100%, אני מסכים שזו שאלה טובה. התירוץ מתחיל התורה שאפשר לומר הכל. באצילות יש בריאה, באצילות יש אצילות. 100%, אבל אני רק אומר שאני חושב שזו שאלה טובה. אם לוקחים את הדברים האלה ברצינות, אני מסכים שזו שאלה טובה.

תלמיד: אבל מה התירוץ שלך?

המרצה: הייתי יכול לומר לך, אני יכול לומר לך בשיעור, אני יכול לומר לך את התירוץ של הזוהר. אני חושב שזו שאלה טובה. התירוץ הוא שכל שלוש עשרה מידות הן כל הפרטים של ספירה אחת, זה הכל מרחמים. לכן קוראים לזה מידות הרחמים. יש עוד מידות, מידות הדין, לא שייכות בכלל לאותה רשימה. אף על פי שעל פי פשט זה כן, אבל על פי מדרש, י״ג מידות הרחמים, כל מידות של כתר.

זה האידרא עומד זה בפירוש, והזוהר בהרבה מקומות מרמז על זה, שכל י״ג מידות הרחמים הן כתר. אולי עומד גם, צריך לבדוק, אנשים אומרים את התירוץ.

ובקיצור, הספירות הן הדבר האמיתי, המבנה האמיתי הוא ספירות. י״ג מידות זה אחת מהפעולות או אחת מהתחנות של אחת הספירות שזה שלוש עשרה. למה מביא שלוש עשרה? אני רוצה לומר, בתקופת הראשונים י״ג מידות הופך להיות מאוד חשוב, בסליחות רואים לא כמו י״ג מידות. אני רוצה לומר, המבנה של י״ג מידות לא בוויתור. אני רוצה לומר שי״ג מידות יש עוד דברים, אחד לא היה מיליוני דברים, זה רק עניין גדול. זה עניין גדול.

תלמיד: לא, אצל הוויתור… אגב, כן, אני מסכים עם זה שלך. כתבתי על זה, ובשנה שעברה לא סיימתי את זה אף פעם, שום מנהג, אבל אני רוצה לא כתבתי שני חלקים על העבודה של רחמים, יותר מה שמחבר את זה לרמב״ם. הייתי מסכים שם שזה קונצפט בסיסי על מה המידות הן. על פי קבלה, על פי הזוהר זה עדיין מאוד חשוב, כי כל מה שאנחנו מנסים להשיג, זה להיות ממתיק את הדין, להביא את ההארה של הכתר על כל הספירות האחרות, יתגדלו רחמיך ולומדותיך, כמו שהשווער עומד במדרש.

המרצה: כמו שזה נכון שהמקובלים עדיין דמוטים בדרך משמעותית, שעכשיו המבנה שלהם לא בשלוש עשרה מדות. המבנה שלהם הוא העצם שקיים, שהשורש של הכל הוא עשר ספירות. איפשהו צריך להכניס את שלוש עשרה מידות בזה. זה לא מה שיש לו דיסקורס, הוא מוציא שאלה טובה יותר. אבל זה לא תירוץ של המבנה. אני מתכוון, יכול להיות שנראה שצריך לתפוס.

לכן חשב הרמ״ק, או הבנתי שהרמ״ק רוצה לומר איתו, שכאן רואים שיש כן שותף, וכאן אומרים שיש שלוש עשרה ספירות, כי יש י״ג מדות, זה ספירת המדות, נכון? זה הסוד הבסיסי, אני לא מתכוון.

והוא אומר, אני לא מבין כל כך טוב את התירוץ שלו, אני רק אומר את הקושיא כאן, אולי פעם נוריה דום, נמצא את התירוץ, אבל אני רק רואה כאן שמה? הייתי יכול כאן לומר תירוצים אחרים, אני יכול כאן ללכת תירוצים אחרים. ספירות זה באמת המבנה, זה מה שאנשים נראה שאומרים, גם. אבל כשזה עוד דבר, זה בא מ, סמאל, מה הקשר יש לזה? אני לא יודע, צריך לגלות איך לחבר.

החילוק בין פעולות ושרשים

המרצה: פעולות, מידות הן פעולות, ספירות לא פעולות, ספירות הן למעלה מדות, ספירות הן שרשים. מי שעומד דבר, הוא אומר רק, הוא אומר רק, אבל הוא אומר רק, הוא יהיה לא רק. אז הוא אומר רק, הוא יהיה לא רק, הוא יהיה לא רק, הוא יהיה לא רק. הוא יהיה לא רק, הוא יהיה לא רק, הוא יהיה רק. הוא יהיה לא רק, הוא יהיה רק, הוא יהיה רק.

זה איך העולם מסודר. המידות זה איך אלוהים חי לאנשים. וי״ג מידות הן ההשתקפויות של עשר ספירות. אז, אה, יש עשר, יש שלוש עשרה. נכון? אז, זה הולך הרמ״ק מנסה ללמוד את כל הדבר באריכות שערי הצחצחות. נכון?

שיטת ר׳ חיים גאון: באמת שלוש עשרה

המרצה: אז, יש שהם מאמינים, זה ר׳ חיים גאון, אומר כן שיש באמת שלוש עשרה. אז, זה כן נעשה בעיה אמיתית לשיטה של עשר ספירות, כי הוא רוצה כן שי״ג מידות לא שרירותיות, זה לא סתם יש, אה, אתה יודע, נוצר חסד לאלפים, זה סתם דבר שלא מהספירות. לא, זה כן. זה לא ברור. הוא לא מסביר.

השמות של ר׳ חיים גאון לספירות

המרצה: והוא נותן רשימה ממש. אתם יכולים ממש להמשיך לקרוא, ותראו שהוא נותן ממש רשימה. הוא אומר שיש עשר ספירות, קודם כל, מחולקות לג״ר וז״ת, ויש לו שמות אחרים להן, אגב, שזה גם מאוד מעניין. יש לו שמות אחרים לספירות. השלושה הראשונות הוא קורא אור מופלא, אור שאינו מושג, ו… אני לא יודע מה השלישי, זה לא ברור. אור מופלא, אור שאינו מושג, והשכל, אני לא יודע, מחשבה, הוא לא מסביר מה השלישי. והשכל, אולי. זה לא מאוד ברור. כן, המדה והשכל. אור מופלא, אור שאינו מושג, ואורות המדה והשכל. מה שיהיה. אלה מילים שלא אומרות כלום, נכון?

אגב, מי שכתב את זה, הוא התכוון למשהו. כי לומר אור מופלא ואורות אחרים, אור שאינו מושג, לא אומר כלום. זה סתם קודים. זה אפילו לא קודים, זה כלום. המילים לא אומרות לנו כלום. ואנחנו יכולים בדיוק לעשות מזה הגיון כמו חכמה בינה דעת, אגב, כי נצח הוד יסוד לא אומר כלום.

תלמיד: לא, זה לא אמת, שם גם יש קודים.

המרצה: אני חושב ששם גם יש קודים. אבל לפחות הקודים, אני אגיד את ההבדל המובהק, לפחות הקודים שהמקובלים, הקודים הסטנדרטיים שאנחנו יודעים, מחוברים לפסוקים.

שלושת המאורות העליונות מעל עשר הספירות

הבעיה עם קודים ללא הקשר

המרצה: אלה מילים שלא אומרות כלום, נכון? אגב, מי שכתב את זה, הוא בטח התכוון למשהו. כי לומר “אור מופלא” ואור אחר הוא “אור שני מופלא”, אתה לא אומר כלום. זה סתם קודים. זה אפילו לא קודים, זה כלום. המילים לא אומרות כלום.

ואפשר בדיוק לעשות מזה הגיון כמו שאני עושה מהמילים, אגב, כי “נצח והוד” לא אומר כלום. זה אמת, כאן גם יש קודים, אני מסכים שכאן גם יש קודים. אבל הקודים, המקובלים, הקודים הסטנדרטיים שאנחנו יודעים, מחוברים לפסוקים. אז ההקשר, הקונוטציה באה מפסוקים.

אם היו לי חמש מאות ספרים ממנו, הייתי יכול לראות איך הוא משתמש ב״אור מופלא”, איך הוא משתמש ב״אור שני מופלא”, הייתי מבין על מה הוא מדבר. מכיוון שיש לי כאן חצי ספר, פתק אחד, אני לא יודע על מה הוא מדבר. וזה היה גישה אחרת, אני יכול לעשות מה שהוא יהיה. הייתי יכול לומר איזה קונצפט, להשתמש, בעצם להשתמש בקונצפט, להעביר, מי שמדבר ממנו.

תלמיד: החצי ספר. יש להם את הסוג באנגלית. זו החספת היחידה?

המרצה: הרבושע הבאה מדברת על זה? אני זוכר, הוא כבר ענה על זה, הלשון. אתה יודע שמנחה לא אומרת רגן דיין קוד?

תלמיד: עכשיו, הוא לא היה יכול לפתוח אותה בה. הוא לא היה יכול לפתוח אותה בה.

המרצה: כן, כן, הוא. זו גרסה אחת עליה.

תלמיד: לא, לא, זו לא החספת. זה הגאט.

המרצה: רגע, יואל סי. רגע, רגע, נאך סקוט.

עשר הספירות בטקסט העתיק

המבנה של מסורת מיסטית בימי בית המקדש

מי לומד כוונות ולמה הם משתגעים

קודם כל, אני רוצה רק לומר מה הוא אומר, כי הוא נותן פרקטור, כי הוא אומר שיש שלושה, נו, זה ג׳ לשונות, או רגיל ג׳ לשונות, נכון?

> השבע הן ספציפיות בחב״ד רגיל או כב. שבע אחרונות הן מאוד מעוררות מה שקוראים להן כך, קודם, כף זכות, כף חובה, ולשון הסליחים, אבל יבין עין. כך מניחים שם ספר יצירה, כף זכות, כף חובה, ולשון הסליחים, וכך מניחים שפע יצירה.

ולמה הוא משנה מלשון חוק ללשון סליחה, whatever that means.

> “והמאור הרביעי הוא מחדש עולם הנשמות, קראוהו יסוד עולם בעלי הרשימות”.

זה כתוב כאן, לא?

> “וחכמי התלמוד קראוהו צדיקו של עולם”.

זה היסוד.

> “עוד יש אור חוץ לנקרא אש אוכלת”,

זו המלכות.

> “חוצץ הוא האור שעל צפון וימין”.

So that’s, I guess, נצח והוד. אז ככה כבר יש לנו עשר.

> “היא סוף כל המאורות, והיא תפלת כל המעשים”.

זו המלכות.

זה כל עשר הספירות, בסדר? נראה שאלו עשר הספירות הרגילות, או פחות או יותר, נכון? בקודים שונים, אבל אפשר לזהות את עשר הספירות כאן, נכון?

שלושת המאורות העליונות – מעל עשר הספירות

מגיד שיעור: ואחר כך הוא אומר:

> “ועתה נרמז לכם שיש שלשה מאורות עליונות על יצירות, אין להם התחלה כי הם שם ועצם לשורש כל השרשים”.

יש לי את אותה שפה בשבילך.

> “ואין המחשבה יכולה להשיג בהם”.

אני מניח שהוא פשוט הדפיס את הפרדס כאן.

> “ואין המחשבה יכולה להשיג בהם, כי ההשגה מניעה, ודבר קל נברא קודם ההשגה. אבל בשם זקנינו הקדוש”

— היה לו איזה סבא גם, רבי אהרן גאון.

תלמיד: ברצינות, אחי? מי?

מגיד שיעור: רבי אהרן גאון.

תלמיד: כן, בסדר.

מגיד שיעור: איפשהו יש כאן את הסבא הקדוש רבי אהרן.

תלמיד: רבי אהרן לא היה הסבא הקדוש של סבתא של הרב מרופשיץ?

מגיד שיעור: בוודאי היו סבים. בוודאי היה יחוס. היה יחוס מהגאון. החזיקו את עצמם כנכד.

תלמיד: מורי, אתה מדבר על רב שרירא? עד בוסתנאי?

מגיד שיעור: כן, כן, כן. דוד המלך. בסדר, בקיצור, הוא שמע את השמות.

קבלת השמות – חשיבות השמות

מגיד שיעור: אגב, זה מאוד מעניין, כי למקובלים יש את כל העניין הזה, שיש קוד כתוב, והם כל כך שמחים שיש להם את זה. הוא הולך לומר לך את השמות. מה ההבדל מה השם? קרא לזה איך שאתה רוצה.

לא, יש הבדל איך קוראים לזה. קבלת השמות, לקבל איך קוראים לשורש.

שלושת השמות של שלושת האורות

מגיד שיעור: שלושת השרשים, והם נקראים:

> “אור פנימי קדמון”,

זה הראשון,

> “המתפשט בשורש הנעלם ומתפוצץ בכח הפשיטות כדמיון שני אורים גדולים”.

אז הראשון הזה איכשהו מתחלק לשניים, מעניין. אחר כך יש

> “אור מצוחצח”,

ואחר כך יש

> “אור צח”, “כולו אור אחד ועצם ושורש אחד נעלם לאין סוף”.

אז, בדרך כלל נאמר ששלושת האורות נקראים אור קדמון, אור מצוחצח, אור צח. אף אחד לא יודע מה הדברים האלה אומרים. זה שוב, רק קודים. אתה רואה כן?

הוא אומר שפשוט שזה נעלם מהאין סוף, או נעלם באין סוף, יש גרסאות אחרות. זה נעלם אינסופית. מה זה אומר? אני לא יכול למצוא את הנעלם.

למה השלושה לא נקראים “ספירות”

מגיד שיעור: בקיצור, ואחר כך הוא אומר:

> וחכמי התעלומה,

אומרים שלא צריך להסביר את זה,

> לכן כתוב “במופלא ממך אל תדרוש, ואין לחקור אחר הסתומות”.

ומה שכתוב שהספירות קדמוניות מאורות, זה לא כמו מאור השמש, אלא מאורות רוחניות.

> וכיוונתי בכל זה דרך הכרה,

לדעת, אה, זה מעניין,

> אם לשמות שלא יהיו נבדלים בעצמן כאשר שלמטה מהם.

מה זה אומר? השמות לא יהיו מופרדים, כמו שונים, כי לכולם יש בעצם את אותם שלושה שמות, אור.

אז, הוא רוצה פסוק, בדיוק כמו התורה כשיש מילים רגילות הוא מחפש איזה פסוק לזה. אז הוא אומר:

> מצאנו כינויים ודעת מסכמת שאין להם שם ידוע, זולת השארות שנקראו להם שם ידוע.

כלומר, כל הספירות נקראות מאורות, אבל יש להן גם שמות, כמו כף זכות, כף חובה, יש להן בעצם שמות שונים זו מזו. משא״כ השלושה אין להם שמות מיוחדים, אלא המילה אורות, אור צח, אור קדמון, אור מצוחצח.

> וכן השורש שאין לו התחלה נקרא אור אין סוף, אין לו שם ידוע זולתי אור לבדו, כי הוא סיבה להאיר לכל,

כמו שכתוב

> “אור וישועה”, “נר מצוה ותורה אור”. וכל דברי הנביאים אינם שנוים, ושם ד׳ אותיות כל שכן אשר קדם קודם השתלשלות הכבוד הנברא.

שם הוי״ה וכבוד הנברא – שיטה רדיקלית

מגיד שיעור: אז, אתה רואה שהוא אחרי הגאונים, כי כבוד הנברא הומצא אצל רב סעדיה גאון.

תלמיד: כן כן.

מגיד שיעור: ואצל רב האי גאון, לפני רב סעדיה גאון, הוא לא האמין בכבוד הנברא.

תלמיד: אז, אתה יכול לומר שרב סעדיה גאון המציא את כבוד הנברא ואתה מאמין לו?

מגיד שיעור: בסדר, הכל יכול להיות. אבל אגב, הוא אומר דבר מאוד רדיקלי כאן. הוא אומר ששם הוי״ה הוא לפני כבוד הנברא. אפילו רב סעדיה גאון לא האמין בזה. זה מה שאני מתכוון.

תלמיד: מה זאת אומרת הוא אומר, כי אנחנו הולכים עם הרעיון שהאור אין סוף אין לו שם, אי אפשר לומר עליו שום מילה, because they believe that a name is a real thing, a name is not just a pointer, אפילו זה לא pointer, then it wouldn’t be interesting, לשם יש איזשהו כוח, יש לו איזו קיום. אז, ממילא לכן, אם יש שם, זה חייב להיות לפחות על שלושת החצאים הראשונים, חצי שם, אור פנימי, ואז הספירות, where they really names, ואז כבוד נברא, אולי זה אומר שהספירות הן גם שוות לכבוד נברא, אני לא יודע.

שם הוי״ה – פרטים נוספים

מגיד שיעור: והוא מסביר את שם הוי״ה, זה המאמר הבא, שם מחזק שזו נקודה אחת:

> נכתב וידוע לבעלי רשימות לאור יסוד מופלא, כי נתגננו ונצננו גולם רוחני מכח הג׳ מעלות, שם עצם השורש,

זה האידיאל, גם לשם יש משהו שלושה דברים בתוכו, ומזה יש עוד התפשטות, ושם יש

> כח המדה וכח השכל,

זו הבינה.

> זו הנקודה קיבל, כח ציור, התורה בעשרה מעלות ציור דק, כל זה מספר למספר י׳,

או הכל. אה, זו הי׳ סתול.

> וכח נקודה זו, שנקרא השגיעו בעלנו מרבותינו ובזקנינו אחד מעונים,

אה, יש לנו עוד בבית, או אחרי זה נעשה, בקיצור,

> ועל כן חכמי הספירות קורא ספירות המראה העולם הנסתר, או ו׳. כח דרשני נעשה שש צוות, ואחר כך נעשה דעה אחרונה,

בקיצור,

> כל זה סדר המעלות, רק אין לי כח לכתוב, כי הם יסוד הנכבד והנורא, ובפרט שירחו ברוך את מידי, והאדר היוצר הכל, יתן לכם לב לדעת ועינים לראות את סתרי תורה, וזכר כמה להשפיע בטיחנו ואת רוחו אתם בקרבכם, ושלום לכל כל חברינו הקדושים.

דברי שבח והודאה

מגיד שיעור: הבעיה עם כל הטקסטים האלה, היחס של דברי שבח והודאה לדברי תוכן הוא בערך חצי על חצי. בסדר, אני מגזים. יש שניים מתוך שש פסקאות שיש, שתיים מהן הן רק כמה מדהים הסוד, וכן הלאה.

בקיצור, המעשה, זו תיאוריה כלשהי של הצדיקים, שהם אמרו. שיש שלושה דברים, לפני עשר הספירות, זה בעצם מה שהוא מפרש כאן. הם לא נקראים ספירות כי הם כל כך נעלמים.

זו, אגב, הערה קטנה. למה זה נקרא אבל חכמה? אני לא יודע מאיפה.

שיר נגד הפילוסופיה

מגיד שיעור:

> “וי עלמאן דסמיך בחרפוי ועיוני, ואזיל רישיה ואזיל רגלוי, ושוה כרזיה דרביעי וחכימיא דרבי בני ישראל, ויאליף חכמתא דפילוסופיא, דהיא חכמתא אחידא כעין חכמתא דחרשיא וקסמיא, כרגלוי ולא רישיה ומחיה, וכנוקביה בלא עינוי דכרייא ולא נהוריא, וי עלמאן דסביל לא קביל ולא סביל, דתרווייהו כאילו אליף חכמתא מפומיה דההוא, וכעיניה ולביה סתרי קושטא.”

כתבתי שיר יפה נגד הפילוסופיה, אני לא יודע. זה משהו אגב, אין תגובה, אין טיעון, אתה שומע? אני לא צריך לדעת איך זה מתחבר לזה.

תלמיד: חכם מחכמי הרגש?

מגיד שיעור: רגש היום זה… בסדר, נו, אני לא יודע שום היגיון.

מה נעשה עם שלוש הספירות?

מגיד שיעור: אז, אז, איך אתה מתמודד עם זה? מה נעשה עם שלוש הספירות? אם לימוד הקבלה הוא… זה טוב, זה טוב. צריך להיות יהודי גדול מאוד כדי לדעת קדושה אמיתית אחת ולא להשתגע. ככה אני חושב על זה.

מה שכתוב כאן, אתה רוצה באמת לדעת מה אני חושב כאן? מה שכתוב ש… אני יכול להגיד למצלמה? אף אחד לא לומד את זה בכל מקרה, רק המכונה.

מה שכתוב שאסור להוציא את הסוד כי משתגעים זה אמת. ורוב המקובלים שיש לנו הם מאלה שהשתגעו, לא מאלה שנשארו בריאים. כי מי שנשאר בריא, הוא לא כתב כלום, כי הוא הבין ששמירת הסוד היא עצמה סוד גדול.

רוב האנשים… אמרתי לך את זה כבר? זה לא נראה מהסוד. אף אחד מהמקובלים שאנחנו קוראים לא שמר משהו. חלק מהם סופרים רעים מאוד ומסבירים רעים מאוד.

המבנה של מסורת מיסטית בימי בית המקדש

מי לומד כוונות ולמה הם משתגעים

אף אחד לא לומד את זה בכל מקרה, רק המכוונים. מה שכתוב שאסור להוציא את הסוד כי משתגעים, זה אמת. ורוב המכוונים שיש לנו הם מאלה שהשתגעו, כי לא מאלה שבריאים. כי אלה שבריאים, לא דיברו, לא כתבו.

הם קוראים רעים מאוד ומבטאים עצמם רע מאוד. אין לי מושג מה הם אומרים. אבל הם כן אומרים, יש להם דחף לומר. ואם אתה באמת אדם גדול, יש לך הבנה טובה של הקשר וידע. ואולי צריך ללמוד מדעים ופילוסופיות ודברים אחרים. וגם פוליטיקה, כמו שהרמ״א אומר, צריך ללמוד איך להתנהג עם אנשים. כדי בכלל לדעת שאתה צריך, אתם צריכים להיות שקטים יותר.

משל המלך והסוד

רק סיפור, הבעל שם טוב אומר סיפור. בעל שם טוב, אני חושב. הבת של ר׳ נחמן, אני חושב שאולי לשניהם יש גרסאות של הסיפור הזה שהמלך שלח מישהו עם סוד, והוא תיאר שלוש גרסאות אחרות של איך לא להוציא את הסוד.

אחד אמר לכל אחד שיש לו סוד, הוא לא אמר אותו, ובסוף אילצו אותו והוא כן אמר.

השני אמר לכל אחד, לא רמז שיש לו משהו, עד שהוא הוציא אותו.

השלישי כן התאמץ, וענו אותו, והוא לא הוציא את הסוד.

והפואנטה היא שהרביעי לא אמר לאף אחד סוד. ויום טוב, ואף אחד לא הטריד אותו. לא היה לו ניסיון, ובערך הוא אמר שאותו התכוונתי.

אבל כדי לעשות את זה, אני הרמב״ם הראשון, אני הרמב״ם הרמב״ם האחרון. ואלה הצדיקים הגדולים ביותר, הצדיקים הגדולים ביותר, הפשט הוא הגדולים ביותר… נכון, המוסתרים, אלה, ואלה יודעים שהצדיקים המוסתרים.

הבעיה עם שבתאי צבי ומשיחי שקר

יודע איזה פרשה צריך להיות… ר׳ זלמן מקוזמיר, אף אחד לא יודע ממי. יודע איזה פרשה צריך להיות כדי להיות צדיק נסתר? זה טריק שלם, בכל מקרה, לא שמעת את זה רק ממני שזה טריק.

מה שכל כך פופולרי יש סרט על זה, דוקומנטרי על זה, מעשה שבתאי צבי, מה שלא יהיה. היו מיליוני מעשי שבתאי צבי, אף אחד לא יודע עליהם, כי הם שמרו את זה כל כך בסוד, הם לא יכלו להוציא את זה לאף אחד, כי אף אחד לא ידע על זה.

אבל מצד שני, כן, יש לי הרבה אמפתיה לכל האנשים שהשתגעו, ומשתגעים בכל מיני דרכים, כי קודם כל, חלק מהאנשים שפשוט, אני לא יודע בדיוק איך לקרוא להם, לא כולם… אבל חלק מהם, אולי יש כמה שהם חכמים אמיתיים שרצו לגלות משהו. יש גם כאלה היום. אבל יש חלק מהם שהם כן פשוט טיפשים כמו שזה נראה על פני השטח, ואין שום סוד שם.

החידוש הגדול של המקובלים: גילוי הסודות

אז, מספר אחת, לפחות כשאתה צעיר אתה מכבד מאוד את האנשים שאומרים לך שיש משהו. בסדר, זה קודם כל.

ושנית, צריך, דיברתי איתך על ספר הבהיר והכל. אני לא יודע בדיוק איך אני לומד בעצמי, אבל נראה לי שאחד החידושים הגדולים של המקובלים הוא לא שיש סודות, ואפילו מה הסודות, וכן הלאה. החידוש הגדול, ואולי הדבר שצריך לדבר עליו, הוא הגילוי של הסודות, זה שהם הפסיקו לשמור את זה בסוד.

המקובלים הם לא אלה שהיו להם סודות, הם אלה שהפסיקו לשמור את הסודות בסוד. זו הסיבה שאנחנו יודעים עליהם.

זו הסיבה שאנחנו יודעים עליהם. סודות כאלה תמיד היו, אנשים היו להם את זה. בוודאי היה להם, אבל הם שמרו את זה בסוד. הדברים האלה טבעיים, במובן מסוים.

תלמיד: אבל אני חושב שצריכה להיות איזו מסורת שאתה יכול לעשות את זה, כי…

מגיד שיעור: כן, כן, אני מבין מה אתה מתכוון. זו בעיה.

למה צריך לגלות סודות: הנקודה של המקובלים

הנקודה היא שהמקובלים הם לא סתם טיפשים, כי יש להם נקודה. הנקודה היא שמשה רבינו נתן לנו תורה, אבל יש משהו יותר, זה לא הכל מה שיש, נכון? יש משהו יותר שאתה צריך לעשות, מקומות שאתה יכול להגיע להבנות.

ואם אף אחד לא אומר את זה לאף אחד, האדם שמגיע לזה יהיה אפיקורס. מה אתה מתכוון? יש תורה, מה אתה בא? צריך להיות שמישהו יהיה לו סמכות לומר שיש לי סוד. הוא צריך איפשהו לשמור להכניס מילה, רמז, כי כשמישהו קם ואומר “יש לי סוד”, אומרים לו “מה הסוד?” הוא אומר שהוא מתרגם משהו. אז כשמשה אמר “נביא כמוך”, אה, אני הנביא כמוך. בסדר, בבקשה, יש לך משהו בתורה.

אז חז״ל נתנו מילה שיש סוד, יש חז״ל, רק כדי להודיע לך שיש, זה קיים. וכמה אנשים, לאורך זמן, העבירו, אולי לא את כל הסוד, אבל משהו.

אני מסכים איתך שזה וזה. אני מסכים איתך שבמצב של גלות, ההרגשה הזו וההרגשה למחצה יש לה מטרה חשובה מאוד, כי אנחנו דתיים ואנחנו עבדים של התורה, של ההלכה. אם זה לא כתוב איפשהו, ומותר לעשות משהו חוץ מלהניח תפילין בבוקר, אף אחד לא יתפוס.

אני חושב שכנראה… נו, אני לא מתכוון… כן, מה שלא יהיה. בקיצור, אתה אומר את זה עם טענות, זו עבודה זרה. זו לא טענה ש… זה מה שאני אומר. כי שמעתי לומר שזה טבעי, כי אדם מסתובב בעולם, למה אנחנו הולכים להיות חזיונאים. זה אותו דבר בדיוק. אבל אם העולם מאוד דתי, אז אפשר להסתיר את זה בקיצור. אולי, אולי לא.

המבנה של חברה בריאה

משה הקים חברה, יש לו חזון איך זה צריך לעבוד, ולחברה יש מסגרת. אתה לא יכול לומר מה שאתה רוצה. אם כל אחד יקים חזון, הוא יגיד לי…

אז, מה שאני חושב, ומה ש… הפנטזיה שלי. הזכרתי, אני לא רב מפחיד. אני חושב שאפשר לחשוב בעצמך שלמשל בזמן המקדש, וכשאני אומר מקדש אני מתכוון מקדש ראשון, אני יודע שאין ישראל ימיון. במקדש שני אף אחד לא יודע כלום, שאפשר מהיהודים שזה היה הגיוני לכמה דקות. אני עדיין כל כך ציני. אני מתכוון לאנשים, בית שני זה ערב גלות. לא היו חרדים, פנאטים מזרחיים, קומוניסטים. הכל כבר היה שם, פירורים, ליל, עם ג׳וזפוס מה שאנחנו. זה מאוד מודרני, אבל זה אותו דבר.

אז, הזבובים האלה מעצבנים. זה סימן שאני לא קדוש, כי בליש לא היו זבובים. ופה זה… בכל מקרה.

סבא שלי אמר שמי שלומד מורה נבוכים יהפוך לאפיקורס. הוא היה חסיד, אי אפשר לסמוך על החסידים.

בית המקדש כמוסד מיסטי

אז הנקודה שלי היא כך, שבית המקדש, בית המקדש הוא דבר מיסטי. אוקיי, אפשר לומר שיש מצוות, כתוב בתורה, היה צריך להיות בית המקדש. אבל למעשה, נעשה כך ששם מדברים עם הקב״ה, שם מסתובבים המלאכים.

המעשה של עלי הכהן ושמואל הנביא

אני מתכוון, אתה יודע איך שמואל הנביא, עלי הכהן לימד את שמואל, כן? עלי הכהן לימד את שמואל, “אה, זה הקול של הקב״ה. בפעם הבאה דבר איתו, וככה זה נשמע.” היה איזה לימוד. אתה רואה ברור בנביא, obviously, לעלי הכהן הייתה מסורת, או from wherever he got it, הוא ידע איך נעשים נביא. שמואל לא ידע, הוא עדיין לא, הוא דילג על כיתה, הוא עדיין לא עשה את הקורס. אז הוא אמר לו, “אה, אתה כבר שם? אוקיי, אז אני אלמד אותך איך זה עובד,” נכון?

Obviously, צריך לדעת, לפעמים, אני חושב, כל מסורת של מיסטיקה יש לה דרכים לדעת מתי זה השטן, מתי זה הקב״ה, מתי זה סתם הפנטזיה שלך. צריך לדעת להבחין בזה.

אבל הייתה מסורת מבוססת, הכהנים, הנביאים, אליהו הנביא היה לו בית מדרש, מה שזה לא יהיה. הם היו החסידים המקצועיים, כמו הפנטזיה שבני הנביאים היו יהודים חסידיים. הם היו ההיפך, הם היו מנזרים, הם היו מובנים. היה, לא סתם הסתובבו במיטה, ידעו מי מסתובב שם. לא הכניסו כל אחד. שמואל הנביא אמר, “אוקיי, אני אכניס אותך לשם לכמה דקות, אתה עוד תנשוך עמוד.” הוא באמת הזהיר. לא סתם הכניסו אדם לשם. היה מבנה מסוים, וכולם ידעו שאלה האנשים. הלכו אליהם לבקש ברכות, ואיבדת חמור הלכת לבקש מהם לפעמים.

טבע הסודות בתקופת בית המקדש

אבל, ראשית, לא הייתה דוגמה. לא כל יהודי האמין שיש עשר ספירות. אולי לא ידעו כמה ספירות יש, אבל את זה אמרו ממש בלחש, אף אחד לא ידע. שמואל הנביא לימד את שאול, זו הייתה מסורת חיה. You don’t have to have books, you don’t have to tell everyone. כולם יודעים שבית המקדש, כמובן, יכול להיות מושחת, אבל שם יש את האנשים, ובית הגדול היה שם, ובית הגדול היה שם, מה שלא יהיה. הם הגיעו לשם, הם היו הבנות, הם היו צריכים ללמוד, לצום, לאכול, אני לא יודע מה הם היו צריכים לעשות, להיות נזיר, לשאול נזיר.

הענין של נזיר

כשאחד הוא… יש, למה צריך נזיר? צריך להיות נזיר? אנשים יצאו… כשאחד אומר שהוא נזיר, אנשים אומרים, “אה, נזיר, סתם, סתם משוגע.” נזיר הוא obviously אדם שהוא איכשהו יותר משהו, כן, יש לו כן חטאים, אין לו חטאים, מה ההלכה? Obviously, התפקיד שלו להיות כמו מחוץ לחברה ולהיות צדיק, וזה התפקיד שלו.

ההלכות שיש לנו הן רק כמו השיריים שיריים. זה לא אומר לנו איך להיות נזיר, זה אומר לנו רק שתי הלכות של כשאתה נזיר, מה אתה עושה במקרה כזה וכזה, זו ההלכה. אוקיי, היה נזיר שלא עקב אחר ההלכה, נכון? בגלל זה אומרים את ההלכה. אבל נזיר הוא משהו מעבר להלכות.

הלכות הן רק “תוכניות בנייה”

אגב, זה כמו שבת, זה כמו הכל בתורה מלבד ההלכות. ההלכות הן הזכר בעלמא. זה כאילו אין לך את הבית, יש לך את התוכניות. אתה יודע רק שהמזוזה צריכה להיות שם. אוקיי, מה זו מזוזה? אה, אנחנו יודעים עוד, אנחנו יודעים שהאל״ף צריכה להיות כתובה. אוקיי, מה זו אל״ף? יש לה משמעות מסוימת, יש לה… ואולי את המשמעות לא כולם יודעים, ואולי ברמה מסוימת את המשמעות לא כולם יודעים.

אבל אם יש לך חברה שהיא actually בריאה וזה actually קיים, ואם זו חברה אלוהית, וכל חברה עתיקה הייתה חברה אלוהית, היו טובות יותר וגרועות יותר, אבל כל חברה הייתה סוג של… היו נביאים, היו כהנים, היו נזירים, והתפקיד שלהם היה לעסוק בדברים.

איך שמרו על הסודות

והם שמרו על הכל בסוד טוב מאוד. הם ממש לא אמרו את השמות, את… איך קוראים לשמות של השמות של השמות כבר אמרו, אבל לפי הדרגה, פעם בשבע שנים, כמו שכתוב בגמרא, אמרו איך שם מ״ב נראה. וזה ממש אותיות.

ביקורת על הפירוש של הרמב״ם

והרמב״ם אומר, “אה, יש לזה גם משמעות.” כן, בוודאי. הייתי תופס את הרמב״ם, הייתי אומר שיש לו פירוש רחוק. הרמב״ם אומר, אתה מכיר את הרמב״ם, כן? בפרק ס״ב, ששם בן י״ב אותיות, whatever, “חכם מגלה אחר שבע שנים”. הרמב״ם אומר פשוט, מדובר על כמה אותיות, אני יכול לכתוב את זה על נייר. הכוונה היא למשמעות.

לא, אני מתכוון שבמשך שבע שנים היו צריכים ללמוד עם הרבי, ופעם בשבע שנים הוא אמר את האותיות. אחר כך, אחרי שבע שנים הוא התחיל לומר מה זה אומר. זה היה ממש סוד במובן הזה. כי אחרת, מה שיקרה זה שתקבל קבלה. וקבלה במצב שאין לנו את זה, יש שתיים—

סודות התורה: האידיאל של שמירה ומערכת האריז״ל

שם בן י״ב אותיות — סוד ממשי

הייתי תופס את הרמ״א, הייתי אומר פירוש חזק. הרמ״א אומר, אתה מכיר את הרמ״א, כן, בפרק ס״ב, ששם בן י״ב אותיות מהרבי, החכם מגלה אותו לאחד לשבע שנים. פשוט מדובר על כמה אותיות, אני לא יכול אולי לדבר על ניירות. הכוונה למנהג? לא, אני מתכוון ככה. במשך שבע שנים היו צריכים ללמוד עם הרבי, ופעם בשבע שנים הוא אמר את האותיות. אחר כך, אחרי שבע שנים, הוא התחיל לומר מה זה אומר היום.

זה היה ממש סוד במובן הזה. כי אחרת, מה שיש זה שמקבלים קבלה. קבלה במצב הזה שאין לנו את זה, ומה שבין הבחירות זה להיות משהו, בדיוק כמו שיש יהודים שמתפללים עוד בתפילה, מה שלא יהיה, זו לא העבירה, זו הבלבול, או תערובת של דברים, בוודאי שזה יותר טוב מאשר לא להיות יהודים.

אבל זה עדיין לא האידיאל. האידיאל הוא שזה יישאר סוד. לכן כל היהודים שבוכים שמשיח יבוא ונחזור לשמור על סודות התורה. זה יוכל להיות נורמלי, זה יהיה, בוודאי, שני צדיקים, כמובן, הרבי, אפילו הצדיקים, רק יידעו את סודות התורה, יכול להיות רק אחד מהנסתרות, צריך טבילות שצריך טבילות שבע פעמים בנהר דנור, כדי שיוכלו לשלב, זה לא סתם מי שרוצה יכול ללמוד את זה.

ואבל אז זה יהיה, חזרה לא שומרים את הסודות, שומרים את זה חזרה שמים את הארון שם בפנים עם פרוכת, שיסגור את זה, שיבואו לראות פעם בשנה, עם טבילות, עם רגלים, שיבואו לראות. זה אף פעם לא מוחלט, מוחלט בדברים האלה. וזו הסיבה שאני חושב שלפעמים זה כמו ניתן לשוטים, וממש שוטים, ולפעמים אפילו הם לא היו שוטים, הם נעשו שוטים, כי אם אתה יודע דבר אחד ואתה לא יודע אותו לגמרי, וזה מאוד קשה לדעת אותו לגמרי, כי אין שוטים, אין שוטים, זו מסורת של כל מיני משוגעים כאלה.

העיקרון הגדול של האריז״ל: גילוי הסודות הוא הסתרתם

וכמו, אגב, האריז״ל, למשל, במובן מסוים, האריז״ל אומר את זה ברור, שגילוי הסודות הוא הסתרתם. זו ההצהרה הגדולה של האריז״ל שהוא מבין בקבלה גם. הבעיה היא שהאור גדול מדי, לא שהוא קטן מדי. והתיקון הוא להלביש ולכסות את הכל. זו התיאוריה הגדולה של האריז״ל של הסודות ושל המידות הרעות ושל הכל. זה אחד הדברים הגדולים שלו, אבל אני לא יודע. אחד הדברים הגדולים.

האריז״ל והרמ״ק — מערכת אחת

והאריז״ל אגב אומר, אגב, אתה רואה שאנחנו לומדים את הרמ״ק, אתה רואה שהדברים שהרמ״ק מביא הם אפילו יותר מבולבלים ממנו, נכון? והאריז״ל, אתה רואה, כשאתה אומר מה עושים עם הביקורת, זו הביקורת הפנימית של הקבלה. האריז״ל הוא זה שבא, והרמ״ק בעצם, האריז״ל והרמ״ק הם מערכת אחת, אני לא מסתכל בנפרד. האריז״ל והרמ״ק באים והם אומרים, “תראו, כל המקובלים המוקדמים משוגעים.” הם אומרים כל הדברים הטובים, הרבה מהתולדות שלו באות מהספרים. בוודאי, הם לא סתם מתרפים שקרנים, כל אחד תפס איזה אמת. זה כמו בית ספר אסור, לא לומר בבית המדרש את האמת, בוודאי. אבל מה שהוא אומר זה שאתם אנשים לא משולבים, אין לכם מערכת שאתם יכולים ללמד, אתה לא יכול ללמד.

פרויקט החיים של האריז״ל: לא לגלות, אלא להסתיר

האריז״ל אומר, “אני הולך לעשות מערכת.” הוא בעצם הולך להסתיר, כך שאתה יכול להיות מקובל בלי להיות מקובל. זו ממש התכלית. כי צריכה להיות דרך, ואז לאט לאט, תיאורטית, צריך להיות רבי, כמו האריז״ל או רבי חסידי, שיעבור actually ממש עם אנשים דרך התהליך. פרויקט החיים של האריז״ל הוא לא לגלות סודות, זה להסתיר אותם. הוא עושה מערכת שלמה שמסתדרת, לשלב. הוא אומר, “אוקיי, זו הכוונה של שבת, זו של יום טוב.” המקובלים המוקדמים, אף אחד מהם לא אומר את ההבדל בין שבת ליום טוב. אפילו הלכתית, כשבא שבת, “אור פנימי, אור מקיף,” מה ההבדל בדיוק? אה, אה, אה… או שאין להם מילים, אבל שיש מילים טובות בעצמו אומר שעכשיו אתה יכול להיות בית ספר. עכשיו אתה יכול לעשות כולל כמו שצריך, לומדים קבלה. וכמובן, רוב האנשים לא יעשו עם זה כלום, אבל אפילו האנשים, אז הם לא ראויים לזה, אבל זה כמו לבנות בית המקדש. בית המקדש גם לא היה לכל אדם.

בית המקדש כמודל למיסתרין

אגב, הדימוי של בית המקדש, לאפלטון היה את זה גם. לכולם היה הדימוי של מיסתרין גדולים. אני מתכוון ש, שוב, כנראה בבית המקדש היו לנו קצת מבנים אחרים, היו לנו סודות טובים יותר. אבל היה להם הרעיון של מיסתרין ודתות מיסתרין, וזה היה סביב אותה דת כמו כולם. רק שהאל או השם לא מחכה לכולם. אתה יכול לבוא לעמוד בחוץ, הכהן יצא אליך, אתה תיתן לו פרוטה, הוא יכניס את הדבר שלך. אתה רוצה להיכנס? אתה רוצה להבין משהו? הסתובב שבע פעמים הקפות, וטבול ארבעים פעמים במקווה, ואמור כך וכך, ולמד כך וכך, והיה אדם, יגידו לך.

המקובלים בונים בית מקדש בתורה

המקובלים, מאז שאין להם בית מקדש, הם לא יכולים לבנות בית מקדש מעשית, בונים הם את בית המקדש בזה. למשל, אתה יודע מה זה עשר ספירות? זה השער של בית המקדש. כל אחד יכול לבוא לשער, אפשר לומר את המילים. זה כמו לבוא לשער. עכשיו אתה רוצה להיכנס? אה, זה כבר אחר… שוב, אין לנו באמת, אני חושב כמו באיזה, כמו באידיאל שלהם, כמו בבית המדרש המדומיין של האריז״ל, שהיה לו בית מדרש אמיתי, אגב, היה לו כולל לאריז״ל. הוא שילם גם לאברכי הכולל. אחד שילם, או הוא עצמו, אני לא זוכר, או איך רק, או, איך רק, או, איך רק, אתה רוצה לקרוא, או, ו, או, או, או, כן, הרבה אנשים באים סתם ללמוד, ואפילו קצת קבלה גם, לא עומד. והמעטים, יש להם את… אני כבר הולך, אני אגיד דברים כאלה.

הפתרון: מערכת נכונה שמסתדרת

במובן הזה, אתה יכול לראות שהמקובלים עצמם מתארגנים מחדש, ורוב החברים משוגעים, והפתרון יהיה להיות מערכת אמיתית שמפותחת, וזה מסתדר עם רוב, עם הנגלה, וזה מסתדר עם הלכות, צריך להסתדר קצת עם החיים, עם חיים נורמליים. וזה עוד הפוך ממה שהם לא הבינו שזו האמת, זה הקושי של ההבנה שזה קשה מאוד, וזה בגלל והפירות שיש הם קשים מאוד, וזה בגלל צד מוסתר.

הטענה נגד מגלי סודות

גם טוענים, תמיד, אומרים הם, חוץ מכבר אמא, מועסקים, הם אנשים כאלה מצחיקים שאומרים סודות. רוב האנשים, אפילו אלה שיודעים הם לא אומרים. כלל וחומר, אלה שלא יודעים, הם כן מועסקים. זה כמו, אני קורא את כל הדברים המצחיקים, ואז אנחנו שיכורים שוכבים, פרנק יכול לחשוב אותו ברצינות בסופו של דבר. צריך להבין, הוא ראה את השכינה עצמה, צריך לא לקחת אותו ברצינות. למה? מי אתה? זה עוד אברך כולל. בוא תשמע יותר. המלאך מיכאל נתן לי את זה. הקידוש היה אמינות. הוא כן. עכשיו, אולי במקום אחר הוא כן. אבל בצד, הוא עובד בסדר. אבל הוא צריך את זה. הוא צריך לתת לעצמו מרחב להיות מה שהוא.

ר׳ אשר׳לה — דוגמה של מקובל אמיתי

איך הוא עושה את זה? אומר הוא, אחר כך רואה הוא, הוא אומר שטויות. כן, כי הוא לא ידע הכל עדיין. ורק הוא מקובל אמיתי. אני רואה את ר׳ אשר׳לה בדיוק כך. הוא כתב כמה גרסאות על הספר שלו. קודם הוא כתב פירוש על עץ חיים, פנים מאירות ופנים מסבירות. והוא אמר, והוא אמר, “אני לא לומד את אותו ספר. אני לא אדבר מה אני לומד. אני לומד את הספר הבא. אני לא אלמד מאחד מהצדדים, כי אם כך המערכת שלי לא שלמה. ידעתי שני דברים, לא ידעתי את הדבר השלישי. אני חייב להיות מאוד בסיסי.”

ללמוד זה קשה — ציפיות משוגעות

זה חוזר למה שדיברנו. ללמוד זה מאוד קשה, וזה לוקח כל כך הרבה זמן. ויש לנו את זה, גדלנו, גם הדתיים וגם… יש לנו ציפיות כל כך משוגעות מאנשים.

ה״טעויות” של הזוהר

לומדים זוהר, רואים שהזוהר עשה שבע עשרה טעויות, הוא אומר שבע עשרה משניות הפוך. אוקיי, יודע אתה מה? אתה תכתוב ספר. וזכור, לא היה לו אוצר החכמה עם ביילון לבדוק כל משנה שכותבים, נכון? הכל היה מזיכרון. הכל. אפשר לבדוק פסוק, אבל… נכון? יודע אתה מה? תכתוב אתה בלי לעשות טעות בשבע עשרה הנחות. הוא היה תלמיד חכם, הוא יודע אלפי הלכות, כמה הלכות הוא אמר הפוך ממה שכתוב.

אתה זוכר? אני אשאל אותך עכשיו כמה אנשים זוכרים איזה היא חלה על דבר מצוה ואיזה לא, נדר או שבועה. זוכר? הזוהר עשה טעות בזה. הוא כתב בטעות את ההיפך. אני לא זוכר, אפילו את זה אני אומר כנראה גם הפוך. משהו כזה, יש הבדל. רוב האנשים לא זוכרים את זה. אפילו הרב של הדור לא זכר את זה. ר׳ חיים קנייבסקי היה זוכר, אבל… אני עצמי לא זכרתי את זה תמיד. זה קשה לזכור. אולי הוא לא זכר את זה תמיד. זה נורמלי.

הפסוקים של הרמב״ם

יש לנו ספקות כל כך משוגעים. הוא אומר, “אתה רואה שהוא היה עם הארץ. אתה רואה שהוא תלמיד חכם שזכר.” אה, הוא ציטט חבילה של פסוקים לא נכון. אוקיי, אתה אומר פסוקים, אתה יכול לצטט הכל מבחוץ נכון? אתה זוכר שכתוב שם הוי״ה, אבל שם אלוקים הוא בפסוק. איי, עשיתי דרשה שלמה. אוקיי, אומר אני אופס, עשיתי טעות, לא כתוב שם שם הוי״ה. מה אני אעשה?

אני מתכוון שהאנשים שלנו… רוח הקודש, יודע אתה, הכל. לא, כאילו אם זה תנא, אם תנאים עושים טעויות בפסוקים… אבל כן, אמרנו שהם לא עשו שום טעויות.

אוקיי, אני אומר לך… אני מתכוון שהם לא עשו שום טעויות.

מה הציטוט? תנאים? אה, כן, אוקיי. שכחתי שאנשים חושבים שהזוהר נכתב על ידי תנאים. אבל הנקודה שלי היא ש… הרמב״ם מצטט אלפי פסוקים, וכמעט, אני שוכח, יש אחוז אחד חישב, כמעט כל פסוק שני שהוא מצטט, מצטט הוא עם טעות. היה אחד כותב שהמעלה של הרמב״ם היא שתמיד התוכן הוא צודק. הוא לא מביא את הפסוק הפוך מהנושא, הוא מביא שכתוב ע׳ או א׳, או שהמילה היא בסדר הלא נכון, או מה שלא יהיה. אפילו הגמרא מצטטת פסוקים לא נכון, האמת היא.

אני מתכוון, אוקיי, זה ציטוטים, זה דבר פשוט שקל לבדוק. אבל אתה מדבר על המושגים, הוא כל שכן.

רוב המקובלים ידעו חצי דברים

זה בטוח שרוב המקובלים ידעו דברים אלה למחצה

זה בטוח שרוב המקובלים ידעו דברים אלה למחצה, הם לא ידעו איך לסיים את הסברא שהייתה להם. ואם אתה קורא ספרים אחרים, אני חושב שאם אתה קורא כמו פילוסופיות שונות ודברים שעיבדו מחשבות כאלה יותר עד הסוף, אתה מקבל תמונה טובה יותר של העולם מאשר המקובלים, חלקם, בגלל זה. מה רע בזה שגוי היה לו רעיון כזה וזה מעובד יותר טוב? זה לא סתירה לומר על פי קבלה זה לא כך. המקובל פשוט לא היה לו את הצעד הבא.

ספרים חסידיים — מעמיקים אבל לא עקביים

הבעל שם טוב, רוב הספרים החסידיים, הם מלאים בזה. הם אנשים מאוד מעמיקים, אבל אף אחד מהם, או כמעט אף אחד מהם, לא טוב בלהיות עקבי ו… הוא אומר שזו מעלה, כי מה שהוא אומר הוא התכוון, ולא סתם חזר על תורות של אחרים. ואומרים יותר יפה, אדם באמת גדול, נגיד מישהו מדהים, נגיד מישהו כמו הרמב״ם, או נגיד מישהו כמו הרמ״ק, מה שלא יהיה. אני מתכוון, ברמה הזו, אומר האריז״ל, מישהו שנמצא ברמה ההיא, מבריק ומושרה והכל, היה מסוגל לשלב עם הכל. זה לא… אפשר ליישב למה יש שם עשר או שלוש עשרה בדיוק, והכל היה מסתדר. מה שאתה אומר שזה דוחק, כן, אבל זה דוחק שכבר לא מגרד, כבר לא מציק. זה כבר שם, בקיצור, זה כבר אחרי… לא, לא, לא. אני אכן אלמד מה שהרמ״ק אומר בעצמו על החלק הזה.

חזרה לקיצור של הרמ״ק

בואו נחזור לקיצור שלו. בקיצור, הוא מצטט את הקיצור בלשון זו, שבקיצור יש אכן את השלושה. בקיצור,

תירוץ הרמ״ק על הקושיא של שלוש עשרה ספירות: השרשים אינם ספירות

הסבר הרמ״ק: שלושת השרשים אינם ספירות

מגיה:

אפשר ליישב למה יש שם עשר או שלוש עשרה בדיוק, הכל היה מסתדר. מה שאתה אומר שזה דוחק. כן, אבל הדוחק שלו הוא, הוא כבר לא מגרד, הוא כבר לא מציק. זה כבר שם, בקיצור, זה כבר אחרי לא. אני צריך ללמוד מה שהרמ״ק אומר הרבה על החלק הזה. בואו נאמר מה שמצטט זה קיצור. בקיצור, הוא מצטט בקיצור את הלשון, שבקיצור יש אכן את השלושה. בקיצור, סך הכל הוא שהספירה היא הספירה. הוא כתב סרטון שלם על הספירה שיש שלוש עשרה ספירות. אני לא קראתי את זה, אני לא ראיתי את זה. כן, כן. שיטת העיון, מה שלא יהיה זה נקרא, שבעצם מוציא ממש שלוש עשרה ספירות, כמעט רשמי. הרמ״ק צודק שהפירוד המדויק, נניח שזה עושה חילוק בין ה, נניח משהו זה גם בעיה שיש עשר ספירות. הוא יודע גם שיש עשר ספירות, נכון? אז זה עדיין כמו הפירות, והפירות זה צודק.

אומר הרמ״ק, צריך לומר:

> אין כוונת הרבים ואומרים שלושה ראשים שיציבתם הם שלושה ספירות.

אם זה מה שהוא התכוון, הוא היה צריך לומר, אין בעיה. שבספר יצירה אין הלכה. אין הלכה כספר יצירה, וזה אמת שיש שלוש עשרה ספירות. זה מה שהוא לא אומר. אתה רואה שהוא… לא רק זה, הגנות חששו לשון לדחותי. הוא אפילו לא מנסה לומר… ספר יצירה הוא לאו דווקא. הוא עושה ברור חילוק שיש עשר ספירות. חוץ מזה יש שלוש עשרה דקות. חוץ מזה יש את שלושת השרשים. הוא אכן עושה הבדל בלשון שלו בין הדברים האלה.

אז איך, כנראה שהוא מודה שאין השלושה נעלמות ספירות עד שנאמר שם י״ג, שאין הם אלוקות נעלמות מציאות ממציאות תחת הספירות, כי משה רבינו אשר רבינו פון שרי תחתות.

התיאוריה הבסיסית: שרשים הם הפוטנציאל של האין סוף

בסיסית, התיאוריה הבסיסית בשורה אחת על שרי תחתות היא, ששלושת השרשים, וזה ברור כי הם שלושה ורק עשרה, אבל זו שאלה טובה, שלושת השרשים הם הפוטנציאל, אבל המילה פוטנציאל היא מסובכת, אבל אתה יכול לקרוא פוטנציאל שלא בדיוק, הפוטנציאל של האין סוף ליצור ספירות. אז, במילים אחרות, כל דבר לפני שהוא קיים, והספירות עצמן אפשר לראות שזה יחסי לדבר הבא. אבל כל דבר לפני שהוא קיים, היה לו כוח. המילה כוח היא אגב מדברת על פוטנציאל. אף על פי שאריסטוטליאניזם אומר שכוח פירושו פוטנציאל, אבל על פי קבלה כוח לא פירושו פוטנציאל. כי פוטנציאל הוא בעיה, פוטנציאל פירושו שיש חסרון, יש שינוי. בכל מקרה, אבל הכוח, היכולת, היכולת, היכולת, הכוח ברמה לפני, באין סוף, ליצור ספירות, אפשר לראות שהספירות באין סוף.

אז התיאוריה של הרמ״ק היא שההתחצבות, השרשים שמדברים עליהם, אינם ספירות. כל העניין הוא שהם לא ספירות. הם בעצם מה שמחבר את הספירות לאין סוף. זו התיאוריה של הרמ״ק, מכיוון שאומרים שיש ספירות, בסדר, הספירות הן לא אלוקים, אז איך אתה אומר שזה אלוקים? התירוץ הוא שאלוקים יכול היה לעשות את הספירות. אז, ויש עשר ספירות. הרמ״ק טוען שהשרשים באמת מדברים על זה. והספירות שבאין סוף, ולא הספירות שאנחנו מדברים עליהם, כי הם עדיין לא דברים עכשיו, הם עדיין הכוח של האין סוף. אגב, הם הכוח של הכל באין סוף, רק כל הספירות, כשמדברים ספירות, זה הכוח של האין סוף להיות ספירות. ואז כשהם מתגלים שזה מה שמחבר את הספירות לאין סוף, זה השלם, זה מה שעושה את זה אפשרי לומר שהספירות הן אלוהיות.

אממ, בקיצור, ממילא הם בטוח לא ספירות. אומר הרמ״ק, בדיוק כמו שלנו אין בעיה, לכל אחד יש בעיה, אני אומר שם שאתה כבר מבין, והוא הולך להסביר זאת למעשה בפירוש שם בשער הביאור, שיש עשר ספירות באצילות לא אומר שיש עוד עשר ספירות, כי זה דבר אחר. כל העניין של השרשים הוא שהם לא ספירות.

> הן מציאות נעלמות הן מקורות נעלמות, ומשנגלות הן צל לעליונות.

ואם אתה רואה גם, במילים אחרות, זה רק עשר ספירות, יש דברים לפני הספירות, אלה יותר נעלמים מהספירות, ובמילים אחרות, יותר רחוק, יותר מאוחד, יותר היבטים דתיים, או הקיומים ברמה לפני זה, כמו היצר הרע. יש אחר כך עוד דברים שהם רק צללים של הספירות. לא נעשים כל הספירות, מה שזה כל העניין, שעשר הספירות, הבריאה או היצירה, העשייה, אינם עשר ספירות, הם צללים, צללים. יוצא שיש רק את עשר הספירות, והשלושה הם מקורות, כמו שהוא הולך להסביר בשער ההתחלכות את העניין האמיתי של המקורות, של מקורות הספירות, מה שהם מתכוונים. כי צריך להיות את החלק שיש מקורות שבאין סוף, זו הנקודה.

החילוק בין השרשים לספירות: משל של אבא ובן

אז, רק המילה, יוצא כאילו אם אתה רוצה דווקא לספור את המקור עם ה… ביחד להיות דרוש חדש, הדרוש של האריז״ל מעץ חיים, יוצא ככה, שכשאומרים עשר ספירות, העניין העיקרי של עשר ספירות הוא הרמה שאפשר לדבר עליה, אבל זה עדיין מאוד מחובר, זה כמו הגילוי הראשון של האין סוף, שכבר משהו נפרד אבל לא נפרד, אבל עדיין מוגדר מספיק שזה כמו שמות נבדלים, אפשר לדבר על כל אחד בנפרד, זה הגיוני. זה מה שקוראים עשר ספירות, זה באמת רק העשר. בסדר, למה קוראים לזה עשר, הוא לא הסביר, אבל מה שלומדים שיש לפני זה, זה בדיוק כשלא מדברים על זה, כי לא אומרים שזה ספירות, אומרים שזה שורש הספירות. אז עכשיו, היכולת או הכוח, האפשרות, של האין סוף ליצור ספירות, אז יש לזה משהו לעשות עם ספירות. זו לא האפשרות של האין סוף ליצור באגים, זה היה משהו אחר. זו האפשרות של האין סוף ליצור ספירות, וזה יהיה יותר ויותר ברור.

תלמיד:

לא, הספירות זה לגמרי כבר רמה מעבר לדעת, רמה כלפי. כן כן, אנחנו באגים. אמת, אמת, אמת. אני רק אומר, אנחנו מדברים רק ברמה אחת. כן, זה מוסבר. האחד… אפשר לשאול את השניים. מי עשה את השלושה? נו, אני לא עשיתי את השלושה. מה שאתה הולך לומר, כל דבר שאתה מדבר עליו, אתה הולך לדבר על משהו שהיה מדבר על משהו שהיה, משהו שהיה היה לו קיום בעצם. סליחה, משהו שהיה היה בחסידות הבן במוח האב. לפני שהאבא, יש בן והוא באבא. הוא אמר בדוגמה שלך, הוא עדיין לגמרי אבא, אי אפשר להסתכל במוח של האבא ולראות בן קטן. זה רק הכוח של האב ליצור את הבן.

מגיה:

אבל אני אומר, אני אומר שהספירות… שוב, אולי אני טועה, אבל אני אומר שהספירות הן לא משהו… כי אנשים… ספירות הן משהו נוסף. לא, זו הדרך שאלוקים… נכון, אבל זה… אבל זה גם מה שאתה אומר. אבל אני מדבר על ההבנה של הרמ״ק שהספירות הן שלב אחרי זה. מה שהוא קורא ספירות, זה נכון, אפשר אחד יכול לומר שהספירות הן עצמות, לכן אנחנו קוראים להן… אבל אז הספירות יהיו ממש אלוקים ואנחנו אפילו לא נדבר עליהן.

החילוק בין כוח, תוכנית ומעשה

כשאתה אומר את זה, אתה יכול לקרוא לספירות משהו כמו, תלוי איך אתה מבין את זה, אבל משהו כמו… למשל, בדוגמה שלי, אני לא אומר שזה בדיוק ככה, אני רק אומר שתבין את החילוק. אתה יכול לומר שאבא, אבא בשרי, יש לו ילדים בתוכו, כי הוא לגמרי אבא, אני לא מדבר… אבל אתה יכול לומר שהאבא עשה תוכנית להיות ילדים. עכשיו, התוכנית הזו, הוא מסוגל לעשות את התוכנית הזו. למה התוכנית הזו היא הוא? רק בגלל שיש לו את היכולת ליצור את התוכנית ואז ליצור דרך התוכנית את הילדים. אבל התוכנית נפרדת מהכוח של עצמו.

תלמיד:

נכון, אבל אני רק רוצה לומר שהרצון הוא דבר ש…

מגיה:

בדיוק, אבל הרמ״ק מסביר שהרצון אינו חלק ממנו.

תלמיד:

אבל הוא גם עושה תוכנית.

מגיה:

נכון, לא, לא, זה… זה יהיה ה…

תלמיד:

והרצון הוא…

מגיה:

אני אומר, בואו נגיד שאנחנו מדברים על היכולת עכשיו, לא רצון.

תלמיד:

כן, כן, זה אמת, אבל…

מגיה:

אבל רגע, אבל… אני אומר לך… אין בעיה, שלא נתבלבל. עכשיו מדברים עוד על שתי רמות. אם אתה רוצה לקרוא לספירות תוכנית, תוכנית היא לא הוא. הכוח… יש כוח שלו להיות תוכנית. שוב, אני לא נכנס לפרטים, אם אתה רוצה, בתוך שני הדברים האלה. אם אתה רוצה, עכשיו אני לא נכנס לרצון, אני אומר כוח. רצון היא מילה מסובכת שאני רוצה כבר להפסיק להשתמש. אבל, אממ, לפחות… מה שלא יהיה, זה שיחה אחרת. אבל הכוח… המילה כוח היא מילה טובה. לא לשיחה של הרמ״ק, כי הרמב״ם לא היה שמח עם המילה כוח, אבל לא מתכוונים למה שהרמב״ם היה מתכוון, זה בסדר. אני לא אומר… אין לי עכשיו חשק ל… אבל העניין הוא, הכוח לעשות תוכנית הוא לא אותו דבר כמו התוכנית. זו הנקודה שלי.

ספירות, אני חושב בדרך כלל כשמדברים על ספירות… יש אנשים שמדברים על ספירות כמוקדם מזה, אבל אני אומר בהבנת הרמ״ק, הספירות הן בדרך כלל יותר משהו כזה כמו… כעין, אני לא יודע, נגיד ככה כמו התוכנית. אז התוכנית היא לא אתה. אתה עדיין יכול לומר שזה עדיין שוכן בתוכך, זה עדיין חלק ממך, אבל זה לא דבר חיצוני. זה עדיין לא קיים.

לפני הילדים, הילדים יהיו כשאתה תלך ותעשה בפועל. אבל זה כבר… זה כבר כאילו…

אני יכול לדבר, למשל, אני יכול לדבר על חלקים. זה הדבר החשוב, נכון? אני יכול לדבר יותר על חלקים בצורה יותר רצינית, נכון? אני יכול לומר שהתוכנית כבר יש, אני עושה את הראש של הבן, לא קודם, אבל יש חלקים שונים. לתוכנית כבר יש חלקים, וזה כתוב בצורה מציאותית מסוימת. לכוח אין שום חלקים. זה פשוט… אם אנחנו מדברים על חלקים, זה על שם עתיד, לא על שם עצמו. אין שום חלקים בכוח להיות את עשר הספירות או לעשות את עשר הספירות.

אנחנו מדברים על שלוש, שאנחנו אומרים שזה אחד, מה שלא יהיה. אבל יש פחות תחושה של חלקים. תוכנית היא דבר שכבר מפורט, יש לה כבר את כל הפרטים, יש לה כבר את כל הדברים, יש לה כבר חלקים ממך, אבל זה לא אתה. יש הבדל ברמות. כן, אנחנו יכולים לחלק הרבה רמות. זו הסיבה שאנשים מסיימים עם חמש מאות מיליון רמות. אבל זה לא העניין לומר שמות, העניין הוא להבין על מה אנחנו חושבים.

שלושת השרשים: אולי שלושה היבטים של הכוח

מה שרציתי לומר הוא, שבמבנה של שלושה, כשתדבר על שלושה שרשים, שאנחנו קוראים להם שמות, ע״ב, ס״ג, מ״ה, ב״ן, מה שלא יהיה, אנחנו מדברים על הכוח של האחד ל… אולי השלושה, כמו שאתה אומר, אולי שלושת השרשים הם שלוש דרכים של חשיבה, כמו הרצון, התכנון, או היכולת היכולת, אני לא יודע.

כן, כן, יש מבנים שונים. אולי השלושה הם דרך מסוימת של חשיבה, שלוש דרכים של חשיבה על הכוח, או משהו כזה, או שלושה היבטים שלו. אני לא יודע, אני יכול לחשוב תורות, אבל אני לא יודע מבחוץ מה לומר.

ואז, אתה צריך כבר לבוא? מי שם? הלו שירה? שש אני אהיה מוכן, בסדר? אני מסיים עם עשר הספירות.

סיכום: התשובה על הקושיא

ואז, מה שרציתי לומר הוא, יוצא ככה, שאנחנו חוזרים לתשובה על הקושיא שהרי כתוב שלוש ספירות.

התירוץ על הקושיא: שלוש עשרה מדות של רחמים מול עשר ספירות

היסוד של התירוץ: עשר ספירות ושלושה שרשים

כנראה… אז כנראה השלושה היא דרך ישירה של חשיבה על… שלוש דרכים של חשיבה על הכוח, משהו כזה, אבל שלושת ההיבטים שלו. אני צריך כבר לבוא? מה זה? אני מסיים עם עשר הספירות. ואז, מה שהייתי רוצה לומר הוא, אז חוזרים לתשובות על השאלה שהרי כתוב שלוש עשרה מדות ועשר ספירות, נכון?

אז חוזרים לתשובה היא, בוודאי יש רק עשר ספירות, על מה שיהיה רק עשר נבראים על דברים נצחיים, רק עשר. אה, יש שלוש, יש עוד שלוש, כן, יש עוד שלוש דברים נסתרים. נגיד השם ה׳ אה, שעומד ב… מה שאתה עושה הגיון? אני שם שמות על אלוקים, רחמים זה כבר דברים שהוא עושה. נגיד, אה, אני עושה את זה, זה אתה יכול לחשוב. אגב, פשט השם ה׳ הוא לא… מה שלא יהיה, אני לא יודע.

ככה הייתי חושב על זה. זה ה… השלושה לפני זה, ועשר זה הפעולה. עכשיו, מתי קוראים לזה אם כך, למה סופרים? למה כשהחכמים מדברים על שלוש עשרה ולא על עשר הרבה פעמים? למה הם מדברים על שלוש עשרה?

למה חז״ל מדברים דווקא על שלוש עשרה?

התירוץ הוא, כשאנחנו מדברים על שלוש עשרה, אנחנו בדיוק רוצים להראות את הקשר של המקור והביטוי שלו. מה שאתה רואה בעולם הוא עשר, לפני זה, כמדע, כמדע צריך לדבר על עשר, כי אי אפשר לדבר על עשר ושלוש וארבע בבת אחת, על עשר עולמות אחרים. אם אתה מדבר על דברים שכבר קיימים, יש רק עשר. אם אתה מדבר על דברים שהולכים להתקיים, אין עשר, יש רק שלוש. זו מושג אחר.

אבינו אב הרחמן, נכון? אתה אבא, הייתי אצלך, ועכשיו אני לא אצלך. אבל בבקשה, זכור שהייתי אצלך, לא רק אצלך, עם תוכנית, אצלך, בעצמותך, אצלך, והיכולת שלך להיות אותי, להפוך לי. אז, זו הסיבה שרחמים הוא דווקא כשאנחנו חושבים על המקור, ואנחנו סופרים י״ג מדות של רחמים, כי אי אפשר, במדע צריך לומר עשר ולא אחת עשרה, או מדע או הכל. אבל מתפילה צריך להוסיף עוד שלוש, כי העניין של י״ג מדות או העניין של י״ג מדות הוא דווקא כשאנחנו מחברים את המקור והתוצאה, כשאנחנו סופרים אותם בסדרה אחת כביכול. ואף על פי שזה כפול, יוצא שזה שלוש פלוס עשר, זה אותו דבר פעמיים, אבל זה מה שאני רוצה לעשות.

שיטת האריז״ל על שלוש עשרה

האריז״ל אומר שהוא מדבר הרבה פעמים על שלוש עשרה, ויש לו דרך לומר זאת שבכל עולם יש את השורש של העולם הקודם, יש את השלושה, והוא אומר את אותו הדבר לגבי מלכות. והאריז״ל אומר בפירוש, יש לו תורות שונות, בכל פעם שיש לנו עשר ספירות, ואז המלכות שבעולם העליון יש בה שלושה שרשים לעולם, או כעולה, יש לו דרכים שונות לתאר זאת. זו דרך אחת לומר זאת. המלכות דאצילות היא הכתר, היא שורש השרשים לשרשים לעולם הבא. אז נה״י, הרגל היה מנה״י, קודם כל זמן תגאו המלכות. הנה״י היצירה היא השורש ל… חב״ד אני הייתי נו העשייה, ולכן האריז״ל אומר שהכוונה של עליות התפילה היא מעשר העולם העשייה, כי אנו מחשיבים כאילו יש עשר של עולם העשייה ועוד שלוש מעולם העשייה.

יישום בתפילה

זו הסיבה שבשעת התפילה יש הרבה שלוש עשרה, כמו ממש לפני הודו אומרים שלשה עשרה מדות התורה נדרשת. הכוונה של האריז״ל היא שהראשונה, כאילו שלוש עשרה המדות, היא עולם העשייה, השלוש התחתונות של עולם העשייה, ביחד עם עולם העשייה. אלו נמצאות ביששכר, יש לנו שלוש עשרה מדות שם, ואז על בית שמונה עשרה יש שלוש עשרה עם הברכות, מה שיש שם?

שאלה: הוא מוצא שלוש עשרה בכל רמה של התפילה?

תשובה: לא, יש יותר, יש שש עשרה, אני זוכר, לא שלוש עשרה, שבע עשרה, יש יותר. בשמונה עשרה יש את הברכות האמצעיות שהיו, וכל התפילה אצלו הולכת הולכת הולכת להתחבר לא עם הענפים, כמו שקורים לזה, המקור והתוצאה. אז זה נעשה שלוש עשרה.

הכוונות של הבו, מה שזה לא יהיה, קבלת שבת היא “הבו לה׳ בני אלים”. “הבו” הוא בגימטריא שלוש עשרה. אומרים אותו שלוש פעמים, ושם עולים שלושה עולמות, והרביעי הוא “השתחוו לה׳ בהדרת קדש”, שהוא אצילות. ואז אנו מוציאים את שבעת הפרטים, שעושים שבעה פסוקים וכן הלאה. בקיצור, טכנית יש לו דרך לתאר לנו, אבל כן, אבל השלוש עשרה קיימת. “הבו גדולה לאלקינו”. בקיצור, זה הפשט שלי. אני לא יודע את הפשט שלי, אני לא יודע איך הוא הפשט.

ואז הוא ממשיך להמשיך על זה וכן הלאה. אה, הוא מביא את השיטה שיש מהלך אחר באמת שאומר שכל השלוש עשרה נמצאות בכתר, והוא מביא זאת גם מתפילת רבי נחוניא בן הקנה. בקיצור. עד כאן פרק ז׳, חלק א׳.

ההקשר הרחב יותר: החשיבות של פרדס רמונים

אני מרגיש שחשוב לקבל את ההקשר, כי לומדים כתבי האריז״ל, אחר כך אומרים, “אה, אפשר לעשות שלוש עשרה, בסדר, אפשר לעשות ארבע עשרה, אפשר לעשות שבע, אפשר לעשות מה שרוצים.” אני בטוח שהאריז״ל ידע את פרדס והוא חשב על זה. אז זה יסודי, ולא רק היה, “ומה עושה שלוש עשרה? אה, כי אני צריך שהרמז יסתדר ככה.” לא, זו הנקודה בזה.

שיטת הרמב״ן: ארבע עשרה

הרמב״ן שם זאת על מספר ארבע עשרה, כן. ולפי השיטה שלו, מה זה שיש ארבע עשרה עולמות? על פי הרמב״ן, יש עשרה עולמות. יש לי שם עוד במילה, יש ארבע עשרה עולמות. יש עשרה עולמות, פלוס היסודות. אז ההללות היא בחינת י״ד, והוא הראה שאפילו היד החזקה הולכת על הסדר, והוא אמר שארבעת האחרונים הם בעולם העשייה, מהעולם שלנו. והזוהר רבי, הזוהר רבי משם תורה, ארבעת השנים האחרונות הם זקני קנים שוטרים, המאה אחוז גשמיות, זה רק, מה שזה לא יהיה, זה שתיקה בערך, אבל זה רק 13, זה 14, זה 13 עם כולל בקיצור, זה אני יכול גם.

יש לי שלוש עשרה, אני רוצה את זה קר. עיקרי בקריית שבועל. אני לא רוצה להיכנס לזה. אה, זה העיקרי. נו, זה העיקרי הרביעי. העיקרי הרביעי הוא מנט, צריך להיות מנט שם בצורה מסוימת. הופכים תגים במספר 4, ומחכים למספרים. כן, בסדר.