The Secret of Yisrael in Galus

The Philosophy of Fasting: Focus, Human Limitation, and the 17th of Tammuz

Chapter 1: Introduction – The 17th of Tammuz Fast Day

Instructor: Very good, we’re good. So, tonight is Shabbos [the Sabbath], the 17th of Tammuz, and when Shabbos is the 17th of Tammuz, it’s a *minhag* [custom], something, that the Jews fast, right? On the 17th of Tammuz, something happened. What happened?

Student: The walls of Jerusalem were breached, in the siege.

Instructor: Because it was a day that… Something else.

Student: The *Luchos* [Tablets of the Law].

Instructor: Yeah.

Student: No, no, no. This is not in the Mishnah. What’s his name? Who’s the Greek? The Roman emperor. Adrian? No. Antiochus.

Student: Apostomos [Apostomos burned the Torah].

Instructor: Caesar killed him.

Student: Pompey?

Instructor: What about him?

Student: Pompey, yeah. I think he came to the *Kodesh Kodashim* [Holy of Holies].

Instructor: Maybe that’s the… There’s some things that say in the Mishnah that we don’t know. He’s very impressive. I’m not going to give him a card.

In any case, the point is that it’s a *minhag* to fast. It’s a *minhag* because, theoretically, in the Gemara [Talmud], it says that you only have to fast when there’s wartime. In peacetime, you don’t have to fast if it’s only a *minhag*. In any case, and then there’s a *machlokes* [dispute] between peacetime and wartime, depending on which mood the Rambam [Maimonides] is in that minute or something. Anyways.

Student: Yeah, right.

Instructor: So it might be only a *minhag*. But the point is, what is the *pshat* [simple/true meaning] of the *minhag*?

Chapter 2: Theories of Fasting and Asceticism

The Question of *Inui HaGuf*

Instructor: So I have a *pshat* today. I have a *pshat*. Everyone knows, remember, that we’re learning about fasting. Our *sugya* [topic] is about eating and not eating, right? We discussed last week different reasons for mortifying the body, right? *Inui haguf* [affliction/mortification of the body] in Hebrew. Remember?

Student: Yeah.

Instructor: So what did we say? There’s different theories of fasting, basically.

Student: You’re talking about the theories of *inui*, or what the hell?

Instructor: Fasting is *inui*. It’s literally called *ta’anis* [fast], which means something like pain or affliction, I don’t know, pain. Isn’t that what it means? The *pasuk* [verse] that says something wrong, *v’inisem es nafshoseichem* [and you shall afflict your souls] for *ta’anis* [fast], which literally means, I don’t know how you translate it. Affliction, torture yourself. I don’t know, none of that.

And we discussed those different theories. Why do we fast? Do you know what’s the point of *ta’anis*? I have a lot of *pshatos* [explanations] about this. But I have a new one today, so I can’t tell you the old ones again. I’ll keep shut. I’ll keep shut.

The Core Thesis: The Point of Fasting Is Not to Fast

Instructor: The point of fasting is not to fast.

So this very much conforms to our different theories of asceticism. So there’s one theory, which is the Rambam’s theory, for the most part, when he talks about asceticism, whether in the context of eating less or in the context of sexual things. His theory is usually that it’s a waste of time to eat too much. Usually, it’s about taking up a lot of time.

And for example, Yom Kippur [Day of Atonement], Rambam explicitly says this about Yom Kippur, that Yom Kippur is a day that we dedicate entirely to what he called things of the soul, or *inyanei neshama* [matters of the soul]. Everyone should do whatever you can do. But the point is, it’s about taking time.

Now, the reason, the point of a *ta’anis*, that’s why it says in a *ta’anis*, the most important time of a *ta’anis* is the afternoon. Afternoon of a *ta’anis*. Because there’s like a person, a normal person has like a *seder hayom* [daily schedule], like he has a day. In the morning he eats, in the afternoon he eats, whatever his meal times are. It’s like part of your daily schedule is there’s work, study, whatever you’re doing, and then there’s eat.

Eat, which means that you’re kind of limited in the amount of time that you have to do more important stuff. So if we take a day and we say, don’t eat, so you’ve got a half hour empty. That’s one thing. And now you can have a longer study session. Of course, if you let the fasting make you weak, it doesn’t help. But anyways, that’s how it’s supposed to work theoretically.

Student: So similarly, would it be that in addition to the resource of time you make available, it also makes other resources available, like money?

Instructor: Yeah, I was going to ask you about money. Yes, yes, yes, for sure.

Chapter 3: The Philosophy of Focus and Human Limitation

Asceticism as Focus, Not Rejection

Instructor: So first, let’s go back. First, since this is a very important theory. I don’t know if I’ve ever been explicit, but a very important theory of asceticism, that’s really about focus and not about being against anything. It’s also a theory of separation in general, right?

Because humans are limited, unlike gods or things like that, that are unlimited, or you see God is infinity, do everything, be everywhere all the time, and so on. And so humans can only be at one place and at one time. And this is what we call *havana* [focus], or focus, *tzimtzum* [contraction/concentration].

And since we can only do one thing at a time, most of the things that people see as separating ourselves, like don’t eat, nothing wrong with eating. But for me, as a human being, it’s hard to eat and think at the same time, hard. So therefore, I have to choose.

Your choice is tragic, like human life is a tragedy in this sense, because we’re not God. God could do everything at the same time. God could do *ruchniyus* [spirituality] and *gashmiyus* [physicality] at the same time, but humans can’t.

Critique of Modern Theories

Instructor: That’s why I’m kind of against all these, I’m jumping around, I’m kind of against all these like certain modern theorists that say, no, the point of life, the point is to live in the world and still be with God. That would be true if I would be God.

I think there’s a certain non-recognition of the limitations of human being in all those kinds of theories. It’s true, from the point of view of God, it’s true that God is here, just like he’s there, whatever the here and there anyways mean. Point is, from the point of view of God, there aren’t any problems between, you know, like they say, you could eat and fast at the same time. Thank you very much. If I would be God, I’d be able to do it.

Since I’m not God, and I’m a very limited kind of being, relatively, humans are pretty great, but still pretty limited, I can only barely do one thing at a time, which is why I can’t, you understand what I’m saying? It’s a language where you have to choose.

I really think that, of course, there’s a point in all this because they do want to see the world from the perspective of God and all of that, which is very nice. But not kind of. There’s a certain humility in recognizing that we need limitations.

Chapter 4: Practical Application – Does Fasting Actually Work?

The Time Management Question

Student: Is it really like a time management strategy in that simple way? Because eating takes a total of five minutes.

Instructor: No, no, it takes a lot more than that, by the way. Of preparing your food and…

Firstly, it’s preparing. Secondly, your body works on its food most of the day.

Student: Yeah, but that’s not necessarily…

Instructor: It does, it does. You get tired from eating.

Student: Overeating, maybe?

Instructor: No, again, overeating, you get too tired. Fasting causes similar…

Student: You try, try to fast.

Instructor: Not when it’s *halacha* [Jewish law], then whatever. I usually fast every day until 2 o’clock.

Student: Yeah, and that helps, because you have that time that you work, and you get some stuff done.

Instructor: I fast, I mean, I don’t fast, but I don’t drink coffee and stuff. I limit my food intake until a certain point in the afternoon every day where it breaks, and from then I don’t really get anything done. Because your body, intellectual work or spiritual work, I’m not even saying, needs a huge amount, takes a huge amount of energy, energy in the sense of focus, in the sense of mental intent, mental focus.

And even your body having to, like, your stomach saying, wait, now I’m busy digesting your food for you. Thank you very much, stomach. But it’s doing something. I know people say it’s subconscious and all of that. It does, it literally makes you tired, besides for that, a little bit, at least. But it also, I think it takes away some of the focus that you need.

Parallel Practices in Other Traditions

Instructor: And it’s interesting, because I know there’s the custom that you’re not really supposed to eat until after *Shacharis* [morning prayers]. And in other religious spinoff, the fan fiction, you’re not like Catholic and Eastern Orthodox Christians. Well, Catholics have gotten lazy in recent years in *halacha*, too. But you weren’t supposed to eat until after receiving communion. So it was the same thing, fasting from midnight.

Student: Yeah, there is such a thing.

Instructor: There’s a very similar thing to this. There’s also a Jewish, like Ashkenaz [Ashkenazi Jewish] tradition that every time you do a *mitzvah* [commandment] you fast until it, like that’s what we like, before you take the *lulav* [palm branch used on Sukkot], before the *shofar* [ram’s horn blown on Rosh Hashanah], things like that. And it’s like *chassidim* [Hasidic Jews].

The Marina Abramović Example

Instructor: And I’ve read, there’s a lady, you know, there’s a lady that was accused of being a witch, you know, Marina Abramović. No, Marina Abramović, whatever, whatever, because I still think about this. But she’s like a weird artist. And I read her book, her memoir once. You don’t know who she is. She did this like MoMA [Museum of Modern Art] thing with looking at people, you know, the artist is present. Very cool stuff in my opinion.

In any case, she had like this exhibit which was just her sitting in the MoMA, not in the MoMA, in MoMA. And the MoMA is another weird modern temple. What was it? Anyways, I used to work next to it. I’m like using it for my lunch. Got a ticket.

And anyways, there’s a, and she had like a, she just sat there in her room all day looking at people, like for five, maybe not five minutes or something, like I don’t know, like, anyways, and she has a memoir, so she liked those performance arts, basically, and she was in Hillary’s leaked emails, whatever, I’m just kidding.

Point is, she wrote her memoir and she said like one of her big tricks is to fast, like whenever she has a performance, she fasts that day, because that’s the only way to, like, be in the zone. So yeah, it’s a very real thing. It focuses on it.

Addressing the Hunger Objection

Student: If you fasted by mistake, then I understand that. Not by mistake. No, I mean, if you fasted by mistake, I understand that. Because if you’re hungry, that’s another distraction.

Instructor: Right, exactly. Being hungry is a problem. But that’s implementation. But that’s implementation, also, as part of the meditation. That’s implementation.

Yeah, fasting with being hungry is a problem. But the truth is that hunger is manageable. Like, people that do a lot of fasting, at some point, when they have a switch that they stop being hungry, if you’ve read about this.

Student: Or, yeah, you just ignore it. It goes away.

Instructor: Hunger, most of your body’s cues, if you ignore them for a few minutes, they stop bothering you if you know this.

Student: I just want to explain to you what I mean. Not all of them.

Instructor: Fasting on a stay. It means you start focusing, and then you happen to not eat.

Student: That’s true also.

Instructor: That’s true also. But I think that, okay, so like everything, you can go both ways. I’m full.

Chapter 5: Transition to the Primary *Pshat*

Instructor: Okay, let’s get back to this thing. The *pshat* of fasting, isn’t some degree of sympathy or communion with historical suffering?

Student: First, I’m telling you that I’m a *pshat*, which is also *pshat al pi halacha* [explanation according to Jewish law]. I think that this is true, *chas v’shalom* [God forbid], in the sense that the *ikkar halacha* [primary legal ruling] says in the first one, there’s the *ikkar halacha*, so I’m going to get to this. But first.

The Nature and Purpose of Fasting: Communal Gathering, Tzedakah, and Protest Against Consumerism

Chapter 6: The Mechanics of Fasting: Time, Focus, and Hunger Management

Instructor: Not by mistake. No, I mean if you fast by mistake I understand that because… If you’re hungry that’s another distraction.

Student: Right, exactly. Being hungry is a problem.

Instructor: But that’s implementation. If you fast without being hungry…

Student: But that’s implementation also, part of the limitation. You eat meat, that’s the limitation.

Instructor: Yeah, fasting with being hungry is a problem. The truth is that hunger is manageable, like people that do a lot of fasting at some point they have a switch, like they stop being hungry if you regret about this, or yeah, you just ignore it, it goes away. Hunger, most of your body’s cues, if you ignore them for a few minutes, they stop bothering you.

I just want to explain to you what I mean by fasting on the state. It means you start focusing, and then you happen to not eat.

Student: That’s true also, but I think that, okay, so like everything, you can go both ways.

Instructor: Okay, let’s get back to this.

Student: The push of fasting, isn’t some degree of sympathy or communion with historical suffering?

Instructor: No, no, no, wait, I wanted to get to that. First I’m telling you that I’m a mischievous person, which is also *pshata* [simple meaning] of the *Alav* [unclear reference, possibly *al av* or similar]. I think that is a true *Alav* in the sense it says in the first one, the *Iketanis* [unclear reference, possibly *Ta’anit* tractate], I’m going to get to this, but first, it’s like this dedication of resources, like time, and you want to get into all these details, we got into the levels, but the point is very simple, part of your daily schedule is to eat, you take that out, you have a lot more time, try it out, you’ll see, okay?

If you take out even other things, you get even more time, like other *Niyam* [unclear, possibly *inyanim*: matters/topics], and so on, but you do end up with a lot more time if you stop with this eating, by the way, eating makes you go to the bathroom also, there’s a lot of things that take time, it takes a lot more time than it takes you to sit down and eat your food.

Chapter 7: Defense of Asceticism Against Modern Consumer Culture

So that’s the simple thing. I do think I just got into this thing, because modern people have this real aversion against asceticism, against using anything that denies what the advertisements want us to buy more of. And I don’t think that’s true. We think of ourselves as very cool, as like, well, *Shulchan Aruch* [the Code of Jewish Law] came and said he shouldn’t fast. Well, it’s true he did that. Maybe he shouldn’t fast or something as much as the people before him did. But it’s not true that it doesn’t work.

Fasting pretty much works. And it’s a technique that every single tradition ever used. You can’t say, oh, we’ll figure it out. That’s really dumb. We figured out that you should never do it. Okay, so you want to use it in a more measured way. You do only liquid fast and not a whatever. You can find all kinds of solutions. You don’t have to make yourself sick or anything. But it’s not true that fasting doesn’t work. It definitely works, and it’s literally, scientifically, it’s materialistic. You don’t even have to believe in anything for it to work. It’s just a thing that works for many different reasons and in many ways. That’s number one.

Chapter 8: Communal Fasting as Gathering: The Meaning of *Tzom*

And in communal fasts, since we’re talking about the communal fast, right, because again, like personal things, but communal things are about focusing on community. Now, you want to get together the community. And traditionally, fast in the Bible is called *tzom* [צום: fast]. And *tzom* might not even mean fasting. Might mean something like a gathering. Because it says in *Yoel* [the Book of Joel], “call a fast.” How do you call a fast? Like, tell everyone to fast. It means get together the people.

And it says in the *Shulchan Aruch*, it says in the *Halakhah* [Jewish law], on a fast, you have to come together. Like, it’s key to go to *shul* [synagogue] on the first day. Like, we think that it’s key to go to *shul* three times a day. But it’s obviously not, because otherwise there wouldn’t be different kinds of days when you have [unclear], like you’re saying, and things like that.

And that’s why on a fast, we have [unclear] because the main [point] of the fast is that’s the time that you end up right in the morning maybe after work and so on but in the afternoon when you would have ate it then what is the *Shai* [unclear, possibly *sha’ah*: time/hour] going to fast like over there it’s similar the big source for fasting he talks about going fasting yeah anyways but he he makes this okay we’re not getting into that I’m going to get to that in a second but the point is the simple meaning of that and therefore I sort of think that nowadays for example people that…

Modern Implementation Problems

But now it’s like a faster, like, *shiva* [seven days of mourning]. Again, if you go to *shul* and you do *keresen toya* [unclear, possibly *kriat haTorah*: Torah reading], you do *vayichal* [Exodus 32:11-14, a prayer for forgiveness], so you’re already doing some of that. Or *slichot* [penitential prayers], whatever. Whatever they do in the *shul*, which is like a *zeche* [merit/credit] for that, for what it’s supposed to be. But it’s supposed to be a way to get everyone together to focus on whatever drama once they do in *tshuvah* [תשובה: repentance], or other people would say *tefillah* [תפילה: prayer], whichever, whatever it is. It’s mostly about that. And the not eating is just something that helps. Like, otherwise you have to take care of one of your things.

So, in other words, really, and it says in *Shulchan Aruch*, really, there should be also every fast [unclear]. Because work is another big distraction, of course. But the point is, we can’t get people to stop working. But it’s true that, and it says in the [unclear], that in the time of a fast, you’re not supposed to work. Or it says explicitly that you don’t work. But even in generally, a fast, there’s no point in fasting when you’re just having a regular day.

And yet they send all the kids home from school early because it’s a fast. And now nobody can do anything all day. Like, I don’t know what the point of that is. There is not really a point. Like, the point of it was to have this [communal gathering].

Chapter 9: Fasting and Tzedakah: The Connection to Social Justice

And like you’re saying, the main point of the fast is giving to the *tzedakah* [צדקה: charity/righteousness]. That’s what also said, right? And then there’s this question, what does fasting have to do with giving to the *tzedakah*? Because it’s very nice to do social justice, whatever is talking about. But what’s it got to do with fasting? It’s like, oh, you think that fasting is about deflating your own bones, but helping the poor. Wow. Like, you think, what’s one going to do with the other?

And at least one of the simple answers is that you save some money from not having to buy food. So again, from here we learned that we shouldn’t have… The breakfast, breaking your fast shouldn’t cost more than… Because usually you just eat more before and after and then you don’t save anything. Usually you’ve got to skip a meal somehow. And then you have some extra money and you give that money to the poor people. Something like that.

I don’t know if it actually literally works. For most people, it literally works. I have that kind of level of judgment. I have five dollars in my lunch and I give it to the poor person. I don’t know. But it’s like an idea. It’s like a focusing of financial energy, of communal energy, of time.

Student: According to the communal solidarity theory of fasting makes a lot more… it follows very naturally.

Chapter 10: The Protest Theory of Fasting: Professor Lambert’s Interpretation

Instructor: Yeah, there’s a different theory from Rabbi… what’s the guy’s name… I get a bunch of things based on his book about *Tshuvah* [repentance]. I forgot his name. *How Repentance Became Biblical*, what’s his name… and he says… what was his *chat* [unclear]… you know, he said the fasting is a protest, remember?

Student: Yeah, because he said like this, that if you read the many times, I forgot his name.

Instructor: Lambert, I think, a professor, like a [unclear]. And he said that fasting, like we see in the [unclear] the big proof test for this, proof text for this. So he said that fasting is a protest. Like, how is fasting supposed to work?

So of course, like I told you, you get together and then you have time to think, to do some introspection. And specifically, if it’s a communal thing, then you have to solve communal problems. And there’s some people’s communal *tshuvah* somehow, which hasn’t worked since the times of *Ezra* and *Nechemiah* [Ezra and Nehemiah, post-exilic leaders]. But anyways, that was the last time that the Jewish people as a group did *tshuvah*. Don’t tell anyone. None of those were only individuals of *tshuvah*. But the people as a group, only the last time they ever did *tshuvah* was in the times of *Ezra* and *Nechemiah*.

Student: The group integrity itself is, yeah, a little…

Instructor: First, you have to have a group. You should achieve it for not being a group, but then we get into the problems of being a group, so it gets there.

Fasting as Display of Distress to Invoke Divine Compassion

The point is that he says that… If you read in the *Nevi’im* [נביאים: Prophets], if you read in the *Siddur* [סידור: prayer book], and things like that, you don’t get that impression. You get the impression that *Ta’anit* [תענית: fast] is about convincing God. It’s not about, it’s not towards people, like *Rambam* [Maimonides] turns everything towards humans, but it’s turning towards God. It’s about getting God to answer our prayers.

Okay, maybe you have to do *tshuvah* in order for God to listen to you, but it’s secondary to that, right? The main point is, like I said, *tefillah*. Like, *Ta’anit* is more about *tefillah* than about *tshuvah*. So it’s a way of praying. Of course, you could say the same thing, like you pray better when you’re fasting, things like that.

But his theory is that since with the *Tanakh* [תנ״ך: Hebrew Bible], the whole *Tanakh* says that God has a lot of compassion on poor and broken people. Everyone knows that. Of course, he also has justice, but we’re trying to get out of his justice into his compassion. So by making ourselves, ripping our clothes, and not eating, and making ourselves look very and poor, we’re making God have [compassion]. That’s what his theory of fasting is. It’s kind of protest, not like a protest, that’s more like a like showing yourself to be in distress and then God has this thing that he has to help people that are in distress. That’s why you don’t eat and then you shine in his eye.

The Critique: Don’t Fool God—Actually Help the Afflicted

And it makes a lot of sense because you’re saying oh you think that God is going to love you so much because you’re in distress, how about the guy that’s really in distress, not playing at it.

Student: So it’s a manipulation tactic like what?

Instructor: Yeah it’s a manipulation tactic. It’s not manipulation, it’s true, because *Hashem Ohev Eshkenaz Daka* [unclear Hebrew phrase, possibly “God loves the downtrodden”], like he likes the downtrodden. We’re pulling him. We don’t think that’s a problem.

Student: Exactly. Don’t fool them, actually act that way, and then you’ll actually be more of that *middah* [מידה: character trait/quality] for real, because you’re doing the *middah*.

Instructor: That’s the *Takishan* [unclear, possibly *tikkun*: repair/correction] of Islam, that you can’t fool God.

See, even that is an act of solidarity in some sense.

Student: I think it’s an extension of, it extends to that idea. Or you could say that we fast in order to remember the people that don’t have food, money for food, or something like that.

Instructor: Yeah, even as a beseeching to God that we are one of these people that are, whether we know it or not, maybe to a certain degree, afflicted.

Chapter 11: Fasting as Protest Against Consumerism: “Plastic Judaism”

Student: I think it’s a protest against consumerism, though. That’s my [interpretation].

Instructor: Yeah, but it’s always a [novel interpretation]. But now you could buy all of Judaism in a beautiful package. So it was [unclear].

Student: That’s what I was saying. You call it plastic Judaism?

Instructor: Yeah. It comes wrapped in plastic, pre-wrapped.

Warning: The Danger of Baal Worship

And I think one of the dangers in the trying to have God to have mercy because we’re afflicting ourselves is *Eliyahu HaNavi* [Elijah the Prophet] goaded the 400 prophets, the prophets of *Ba’al* [בעל: a Canaanite deity], to do the exact same thing. So we need to make sure that when we’re doing it, it’s actually for the true God and not for somehow accidentally slipping into *Ba’al* worship.

Instructor: Yeah, true. But they had the same theory, that they’re going to hurt themselves, and maybe the *Ba’al* will have a [response]. It’s good *mussar* [מוסר: ethical teaching/rebuke]. Yeah, I guess.

Theological Caveat: Can You Manipulate God?

Again, okay, but this is not a theology class. We’re not manipulating God. It’s true you can’t manipulate God. But it turns out you could, somewhat. We have to figure out how. Now, like, what do you mean? Like, okay, like, whatever.

Naming the Klippah: Productivity, Busyness, and the Smartphone as Spiritual Obstacle

Concluding the Theological Point: Prayer and Divine Manipulation

Instructor: Yeah, true. But they have the same theory, that they’re going to hurt themselves, and maybe the Baal will have a different one. It’s good that the Baal is good, but yeah, I guess, again, okay, but we’re not—this is not a theology class. I mean, the protest, it’s true, you can’t manipulate God, but it turns out you could somewhat, but you have to figure out how.

Like, what do you mean? Like, okay, like, whatever, old prayer, old petitionary prayer, like, every time you’re asking God for something, you’re trying—there’s some—you have to explain how it works. So it works by making you a better person, or it works by some other magical way. Like, it’s very hard to have religion without people at least thinking that they can manipulate God. Of course you can’t, that’s the point. That’s the difference in some sense.

Yeah, yeah, it’s the same thing. So you have this whole thing, okay, that’s where that’s not the main point. So those are the simple peshatim [simple interpretations], okay?

The Central Issue: Finding Time and Naming the Klippah

Instructor: The number one thing is you have to find some time. I think that what I really think practically is that, as I said, it’s a protest against consumerism or a protest against busyness, okay?

We have to know the manner of klippot [spiritual husks/obstacles], okay? You have to call them by name. If you call them by name, you get power over them, you know? There’s such a magical rule. Knowing the name of a klippah gives you power over it. Did you know that?

Student: I didn’t know.

Instructor: Everyone knows, right? Well, usually…

The Power Dynamics of Naming

Instructor: The one that can’t name means that he has more power over you. You can’t—that’s why you don’t say your father’s name like it’s their… We don’t call people that have power over us by their name because they can call us by name, but we can’t call them. As admitted as they can, sir, not by their names [Yiddish: you say “sir,” not their names].

Student: Exactly.

Instructor: Because if you say their name, if you don’t say the name… No, I know, the theory of… No, whatever. You could say… Usually… Usually, klippot are used to not naming things. That’s the problem. Right. At least nowadays, the reason that’s the stupid letter is theory, right? The reason why the klippot are so powerful is because people are afraid of naming them. Because we’re rationalists. We don’t believe in klippot. They got you very well.

Of course, there’s the opposite theory. That’s why you’re saying the opposite theory. It goes like, if you ignore them, then they don’t be a klippah. But the problem is, that’s worked before they trapped you. After they trapped you, after you’re already stuck, it doesn’t work. You’ve got to name it. Okay?

Since, to a large extent, all the klippot that we’re naming are ones that actually exist that we’re already in the trap. We got to name them, okay? And that’s going to give us power.

Naming the Modern Klippah: Productivity, Busyness, Consumerism

Instructor: So the big klippah that we have is called productivity, busyness, consumerism. All these things go together. And they’re the reason why there’s no vacation time in the United States, right? And they get paid for sure not paid. You get an unlimited vacation now, which means zero, right? That’s what I have. Literally, it’s less than the real number.

Student: Anyway, so unless you’re the boss then you really get unlimited vacation.

Instructor: The goal is to work to ruin your life for 50 years and then you can move out of work. But then you’re so addicted to work that you can’t do it. Right, and that’s a big problem. That’s a big problem. That’s like the thought of and so on. So it’s very hard to break that pattern.

The Tyranny of Daily Obligations: “Savage Commands”

Instructor: And like I said, there’s so many things that catch us into like every day you have to do this, you have to do that, you have to do that. You have to eat, you have to go to work, you have to talk to your wife, you have to talk to your children, you have to talk to your friends. You have to do so many things. You have to answer all your WhatsApp notifications. All these things that you have to—like they’re mitzvot [commandments]. It’s like commands.

Like she calls them—what’s her name? Kala’s name for this? Primitive command, something like—I forgot. Primal—something like command. It’s a command. It’s like a mitzvah. And we’re mekabel [accepting/observing] on these mitzvot a lot more than we’re mekabel on any other mitzvah, right? Nachon [correct]?

Understanding Hesech HaDa’at [Distraction/Removal of Attention]

Instructor: You know that until they were smart, because I never understood what it means not to be maseach da’at [distracted/removing one’s attention] from your tefillin [phylacteries]. Right? It says in the Gemara [Talmud], tefillin, asur b’hesech hada’at [forbidden to have distraction from tefillin], right?

Student: Barbaric command or something? I forgot.

Instructor: Savage command.

Student: Savage command, okay.

Instructor: Savage command. The commands of your body and of your, and every society. Those are the savage commands. Right? Mitzvah she’lach lipa [a commandment that comes from the klippah].

And until they were smart, because I never understood it, it says in the Gemara that you’re not allowed to be maseach da’at from your tefillin. What does it mean? What does it mean? I’m sure there’s someone that has a note. I’m not forgetting that I’m wearing tefillin. And so on.

The Smartphone as the Paradigmatic Klippah

The Evolution of Constant Connectivity

Instructor: And then people got smartphones. Actually, before that, they had cell phones. It was the same, by the way. Smartphones didn’t make it worse. I remember when people checked their dumb phones every five seconds. Remember? It was so long ago. I remember.

Student: Yeah, they were looking at their contacts.

Instructor: I didn’t even know what—playing snake game, looking maybe they got a call, they were text messages, maybe you got a text, and so on. You’re looking at their contacts, maybe I should call someone. What do you do?

And then I realized that’s what, for God’s sake, it’s right here. That’s called hesech da’at. You see, now I don’t even know where it is. I do know, but, right? But otherwise, how many minutes of a day do you have hesech da’at from your phone? Zero, right?

Oh, it’s crazy. Like, you’re mekabel on it a lot more than on tefillin. And now you understand. It doesn’t mean you look at it every second. I’m not accusing you of really being so addicted. But I think there was a story that a normal person unlocks his phone 300 times a day. Your phone actually counts. By the way, sadly, or scarily, there’s actually enough. If you go into the settings somewhere, you’ll actually find this number.

Student: Like in the health. What’s it called? Apple has something.

Instructor: Yeah, whatever. It actually counts how many times you unlock your phone. It’s like 300 a day, I think. And that’s crazy. That means like every 30 seconds—no, like every five—like you don’t work, you don’t—you never more than four minutes away from it and you never more than four minutes in your mind away from it, right? That’s what it means, that you’re mekabel.

The Social Mitzvah of Constant Availability

Instructor: So you have to—what if—so what if I get a message? And if it’s less you probably want it for longer and it’s like it’s a—I’ll fill up them this look like it out of me. What if someone texts me? I don’t know that—like you really feel like it’s true. There’s like a social demand for this, right? The savage man—there’s like a little social mitzvah that says, what if someone will text you when you’re in love with a she [Yiddish: when you’re not paying attention]? What if it’s your wife?

And I told my wife, she complains that I’m on my phone. I’m like, you know what? Most of me being on the phone is you. Because maybe my wife will text me. What if she’s across the table? I don’t know. If somebody should text me from across the table, it’s okay. But, like…

Student: And then it’s everyone else throughout the day when you’re texting your wife.

Instructor: Yeah. Like, look at the phone. It’s 30 messages a day. How did people survive before they had cell phones when they went to work and they didn’t talk to their wife 30 times a day? Somehow they survived, right? Not actually so important.

But my point is not this. My point is, these are commands. We don’t realize how firm we are about all these mitzvot. And they’re taking all of our space.

The Shul Phone Ban as Naming the Klippah

Instructor: So this is why we have these evil Orthodox rabbis that say, don’t use your phone in all shadows [Yiddish: in shul]. And they’re just naming it a klippah. And all the rest of the week, you’re literally chained to it. So don’t. Look, nothing happens. You go to shul for three hours. Your wife doesn’t need anything. It’s amazing. How could it be? I don’t know. Never happened during the week. Somehow it happened.

Student: Cars are also a klippah this way.

Instructor: Yeah, yeah.

Student: Why don’t you say Shabbos [Sabbath] is that idea?

Instructor: Which idea?

Student: That exact idea. That?

Instructor: That in every generation, there’s different things that people are busy with.

Student: Yeah, yeah.

Instructor: I think the car and the phone was a match made in hell. You shouldn’t be busy with anything anymore. The car and the phone was a match made in hell. Today, you’re busy with phones, and now you shouldn’t be busy. With the car, I’m just saying, there’s no way out. These are, these are. The phone is supposed to—but you have to get at this.

Identifying the Real Problem vs. The Rabbis’ Focus

Instructor: I want to name it very clearly that it’s a mitzvah. It’s not. People think that the kol isha nidah arayot [voice of a woman, menstrual impurity, sexual prohibitions] helps. Remember, the problem we have with the world is not with the world, whatever. The problem we have in this world is not with the thing that kol isha nidah arayot is, right? And that’s most rabbis when they talk about, why am I giving a drush [sermon] against my response? That’s it. That’s where everything ends up.

Student: Every person watching this.

Instructor: What?

Student: Every person watching.

Instructor: Is watching it on a phone.

Student: And the patch is that when you get a notification in the middle of the shiur [class] and not to click it.

Instructor: Yeah, it’s very… So, yeah, nothing wrong. The point is…

Student: I was in the middle of a start. If I miss a shiur, I have to put it up on the TV. I can’t do it.

Instructor: You have to.

Device Separation Theory and the Phone’s Unique Klippah Quality

Instructor: By the way, phones are the worst format, worst for doing anything. They don’t do anything. You have a laptop.

Student: Laptops, yeah.

Instructor: I took off the Twitter of my phone and put it on my laptop. I don’t know, at least you can answer on the laptop. I can’t even reply. For God’s sake.

So, and like, I already have a different old theory that you have to have a different device for every activity that you do, right? That’s why I have a book reader in my bed and only reads books and so on. And your phone is basically only for—I don’t even know for what. I’m thinking to figure out what’s smart, what the task format is, but focus on one thing. It’s good for coming with you everywhere.

Student: Yeah, it’s good for coming—you mean for you taking it everywhere, right?

Instructor: Yeah. It’s good for putting things in front of your face that you’ll look at. And literally coming to your face like this.

One of the reasons that smartphones are bad because you have to hold them within six inches of your face besides for it being not good for your eyes and stuff. It’s also like, I think it’s a klippah. I want to say that it’s a klippah. I do it all the time. I’m the one doing it. But it’s a klippah because like, not that it’s a klippah. You see, that’s what I’m saying. Most of the…

Student: Oh, that’s us. I understand.

Instructor: Most of the… I’m talking about smartphones. They’re talking about the arayot. Oh, so everyone’s watching porn all day. No, they’re only watching porn like half hour a day, not all day. Right? So that’s not a problem. And before that, anyway, people were thinking things like that after all day. That’s not the change. I don’t think that changed much about that. Maybe it did, maybe it didn’t. I’m not—people told me that I’m a, I don’t know.

Understanding the Mitzvot Before the Aveirot [Sins]

Instructor: But I think that you have to know what the mitzvot are before, not the aveirot [sins], right? And what the mitzvah means, which mitzvah do you make when you look on your—what—come to access even one text of you? It’s a mitzvah. What do you mean? Maybe someone needs my help. Maybe I need to help them. Maybe they made a joke and I have to make an emoji to laugh at their joke. A lot of important things, right?

By the way, it’s true that these are mitzvot. But even a mitzvah, if you do too much, it comes into an aveirah [sin]. And these are like social obligations. We call them social obligations. I think that if you don’t have a phone, if you don’t have any way to be contacted electronically, you’re violating an aveirah d’rabbanan [a rabbinic-level prohibition]. Maybe it’s an aveirah d’rabbanan. It could be just a…

Taanit as Radical Disruption: Breaking the Cycle Beyond Shabbos

The Problem of Constant Availability and the Need for Withdrawal

Instructor: I’m upset that I called to a guy, how can I message you? I don’t know, send a messenger to my cuddle. Hello, you’re a human being, be available. Now, do you have to be available 24 hours within 10 minutes? That sounds crazy. I’m available that way. That’s why most people think that if I don’t answer them within 10 minutes, I hate them. Maybe I was just in the bathroom for 10 minutes. Oh, you took me in front of your bathroom for the bathroom tour, right? Oh, God, finish it.

The mitzvah [commandment] is a mitzvah, and it’s talking through that it’s a mitzvah, and that’s why we have other mitzvot [commandments] to counteract this mitzvah. You see? That’s what I’m saying. That’s why we have other mitzvot to counteract this mitzvah and say that on the Tammuz [referring to the fast of Shiva Asar B’Tammuz], you don’t have to look at your phone. No, it doesn’t work. People don’t.

Taanit as a Stronger Form of Shabbos

The mitzvah used to be useful in that way, right? You have social obligations. You have to talk with this guy. You have to shmuz [chat] with that guy. But now we’re all getting together, and we’re going to say they tell them that food is also a bodily obligation, like a social obligation. But they say, today, you don’t have to worry about this. Today, you put it from being productive. And I think that not eating makes you less productive, at least in the capitalist sense. I don’t think it ever made you be able to work better. Probably never worked that way. But that’s what it’s for. Like, break it a little. You don’t always have to do things all the time, like a little Shabbos [Sabbath]. Shabbos has its way of doing it, and Tanis [fast] has its way of doing it. That’s the main ikar [essence] of Shabbos, the main thing.

I don’t know how to do it. All of these horrible people that they make you put your phone somewhere when you go to their class and stuff, they’re right. And they’re helping humanity.

Anyways, back to 9-9 [referring to Tisha B’Av, the ninth of Av].

Student: I’m trying to understand. Are you just saying that it’s a day to focus on a different Shabbos? It’s one day of focusing on something, and that’s a different type of Shabbos?

Instructor: Yeah, yeah, yeah, of course. Shabbos is not enough. Shabbos becomes part of the cycle. Tanis has to break cycles in a stronger way than Shabbos.

The Problem with Shabbos: Capitalism Subsumes Everything

The problem with Shabbos? It’s like capitalism. Capitalism is very smart, the klipah [shell/husk of evil], and it subsumes everything, right, remember? Like Marx said, it will even sell you the rope to hang yourself with when you’re so depressed, right? That was the last Marx thing, the last capitalist sale that will happen, it will sell the last worker a rope to hang himself with. It really happens, just with a gun. Of course it really happens, it sells you a lot of things besides for ropes. It sells you all kinds of things to hang yourself.

And my point is, like I said, you could buy a Shabbos package. And not only that, the word that some of the, you know, there’s like corporate wellness retreats which are a kind of Shabbos and whose purpose is to make you work more, right? So they’re a trap, right? Right? There’s a trap. The Shabbos and Yom Tov [holidays] could be destroyed. It could be subsumed also by the same klipah. Because it says, oh, you have a rest every seventh day. That’s very good. Then on Sunday, one day, whenever, you work better. Right?

Taanit Must Be Unpredictable

So no, we’ve got to do some Shabbos sometimes on Wednesday. It can’t be predicted in advance. That’s the point of it. Sometimes on Wednesday, I have to do Teshuvah [repentance]. Thursday. Tomorrow is Thursday. What do you mean? It’s not Shabbos. Shabbos and—No, there’s another thing. It’s called tanis. You understand? It’s got to be unpredictable. It’s got to break the thing a little bit. You’ve got to break the cycle.

And what we’re going to do today, we’re going to all get together in shul [synagogue], and we’re going to say, oh, whatever, let’s not get into what we’re going to say. But the point is, we’re going to break that cycle. It’s very important.

The Problem with Current Practice of Fasting

And that’s why I think that, I think that really, that the way that we do tanis are kind of a waste of time. But you have to find, like, of course we do it as a waste of time, because you’re just doing all the halachos [Jewish laws], and then your kids come, like I said, and you don’t get time for anything.

There has to be some way to break the thing and to make time for something else, to make a possibility, not only time. Time is the way of saying, because everything takes time, but it’s really a lot more than this emotional time and space and physical time and space and all kinds of different levels of time and space.

The Ideal: Unpredictable, Crisis-Driven Fasts

So the real good way would be if they would say, OK, this year it’s Taanit [fast] in the town. That’s what a taanit is. The four taaniyot [fasts] that we have are just like—the archetypal one is whenever there’s a problem, we call a Tanis. And we say that day before, or Shabbos before, or whatever.

But Tanis is not the archetypal fast. Oh, it is the archetypal fast. No, it’s not. The archetypal fast is the one—we call a fast, because there’s a problem. And we realize that we can’t go on working. Oh, what do you mean? What about the productivity? What about—

The whole point of the Tanis—people don’t realize that. I’m very serious about this. Again, I’m not saying someone has a shiur [Torah class]—sometimes there’s a point, there’s a great point in having a shiur that goes on every day, but sometimes it becomes like, okay, so now I never have time.

The Problem of Constant Learning Without Thinking

Like, I wouldn’t have told the guy that he was with his sefer [Torah book] in the bus stop, right? You’re learning so much all the time, when are you gonna think? Right? It’s like—Tanis means I don’t have time to learn, okay, so. That’s the pshat [plain meaning]. Okay, well, that’s all the pshat. Now I have to say I have to peace out, okay?

Student: Okay.

Instructor: It doesn’t work.

Student: Yeah, for sure.

Historical Models: Avraham Avinu and Periodic Withdrawal

Instructor: There has to be, like, everyone knows that, I never told this to you, right? Rav Tzadok HaKohen [Rabbi Tzadok of Lublin] said in his book, that he has an inyan [concept/matter] from Rav Chaim Vital like this. Rav Chaim Vital, one day woke up in the morning and told his wife, I’ve got a business trip for three days, I’ve got to go somewhere. It doesn’t matter where. Somewhere, right?

She didn’t know where he was going because she wouldn’t have that whole story at least. So, I mean, it doesn’t look—it seems like nobody was surprised. He woke up in the morning, which we’re traveling to where? To some mountain where God said we should go. And everyone was like, sure. Is the donkey ready? Let’s get it together. Yitzchak [Isaac] just didn’t understand where’s the seh [lamb]. That was the big problem. Wait, wait, you forgot to bring the—that’s the only question that they had. But everything else made total sense, right? We’re going to a mountain.

So from here we see that the normal way of life of Avraham Avinu [Abraham our forefather] was that from time to time he would take a trip to the mountains to meet God, to do his avodah [spiritual work], to do things and his wife wasn’t surprised when he didn’t come back. When he talked then she started getting worried but before that everything was normal.

He has a whole list of people doing this right?

Student: Yeah.

Instructor: He has a long list. He said that that’s why they were shepherds. I like this. I wish I would be able to do this. Like see these people. I’ve known some people like this. They would tell their wife, wait, I forgot to tell you, I’m going to the [yeshiva] for Shabbos. Bye bye. See you next week. See you on the Shabbos.

You’re not allowed to do that, right? It doesn’t make much sense that you’re allowed to do it. It says that’s not a good thing to do. It says that you’re allowed to, and it’s not a good thing. It says that you’re allowed to.

About something where a few people died trying to do it. So you’ve got to care about your nefesh [soul/life]. I don’t know, just saying, there has to be space like that. It has to be like, how often is anything going to get done ever that’s not just daily needs?

OK, so we have communal things, like we have fasts and things like that, but there has to be. That was the pshat one. OK, now that’s all of the pshat.

Beyond Pshat: The Deeper Meaning of Physical Affliction

Now, pshat is very important to realize the pshat of pshat, like going back to what we discussed about the reasons for physical inui [affliction], like for—and as we said, that of pshat, there is, what did we say last week? So there’s like, not pshat, like there’s the thing of paying back for the pleasure of your chet [sin]. OK.

Student: Interesting.

Instructor: You said the Christian one, right? Right? I’m going to give you the Christian one now. OK.

The Christian Approach to Pain

There is a Christian one that said, participating in the Passion of Christ, while you’re pained. The Christians are the only ones that really like pain for their own sake, I think. I don’t know if it’s anyone else that really talks like that. Is there? It should hurt, something like that. Only weird ascetics really do it, but still that’s the way I do think.

But I do think that no, they said I told you, they said that yeah, because they said that you took pleasure without, like I said, you stole pleasure because you had some pleasure in aveirah [sin]. We’re not allowed to have that pleasure, pleasure costs. You have to pay it back by paying like a bank account, but it’s not—it’s not paying for its own sake. They still think that pain is bad, they’re just saying that they’re paying back for the pleasure that you had by having some pain.

Student: Yeah, because I mean you’re supposed to be atoning for sins and maybe offering up for other people.

Instructor: Exactly.

Student: But it’s a lot right, but by not being—

Instructor: They enjoyed their sins too much something itself. It’s something like where the world is bad and you have to—

Student: Prior to Vatican II, they had what they called [flagellation] where they were actually [self-flagellating] and they would say Tehillim [Psalms] 51 and 130 as part of the prayers they would do that, believe it or not.

Instructor: Like, prepare yourself.

Student: And supposedly, they would have to make sure, like in at least one order, I know that they would do it in their own rooms. And the superior would make sure people weren’t getting too into the pain and enjoying it too much.

Instructor: Even the pain, even your masochism has to be—exactly, we just said this last week that people like pain out of the pleasure, that’s what we said, okay, know about it, but I think like this, I think like this, people that cut themselves, yeah, yeah, yeah, but I think that there’s a different pshat, and it has to do with the state of, like, you’d say something like this, with the state of the klipah, the state of the chet [sin], now we need to find—I don’t have a good way to talk about this since people on YouTube don’t let me say—

Modernity, Universalism, and Jewish Particularity: The Confusion Between Universal and Uniform

The Problem of Standardized Time and State Control

Instructor: Exactly. We just said this last week, that people like pain out of pleasure. Okay, no, but I think like this, I think like this… People that cut themselves, I don’t know. Yeah, yeah, yeah. But I think that there’s a different shot, and it has to do with the state of, like, you’d say something like this, with the state of the Clydesdor [possibly: klal Yisrael, the community of Israel], the state of the Shekel [the currency/economic state].

Now, we need to find that, it’s probably not a good way to talk about this, since people on YouTube don’t let me say Kabbalah [Kabbalah: Jewish mystical tradition] enough but they don’t let their eyes, their ears are not open.

Student: Not you, like everyone else.

Instructor: Yeah. Anyways, but like we have to explain. I’ll tell you what, what the point is, what the point is like this. Okay, so there’s, I’ll start somewhere else. What, I don’t know, I don’t know how much time I have, so I took away my phone. So I have a clock over there. I have to hang it up.

By the way, watches, clocks were invented by the capitalism also to enslave us, right? It’s for trains, right?

Student: Right, for the trains, and for the…

Instructor: Anyways, this is Bergson’s [Henri Bergson, French philosopher, 1859-1941] whole protest against it. Yeah, like, why would I need to know what time it is now? You want to tell me? Well, get tired. I’ll know this by myself. I don’t need a clock anymore. It’s not Christian. I think shkiah [shkiah: sunset, the time for evening prayers] being at 8:12 is not a good thing for the Jews. It’s like a deep anxiety that that produces, I think. Trains, well, not trains, but modernity, universalizing shooting [possibly: shiurim, measurements] and stuff.

Somebody wants to ask me, now that we have clock time, can I just do when it gets dark? Yeah, it’s a question. Maybe you can’t. Maybe you have to do it all every single day. Okay. You don’t have to ski [possibly: shkiah] during the rest of the week, so.

Wait, wait, wait. Wait, so I have to get back to where I was.

The Enlightenment Project of Universal Standardization

Instructor: The point is like this. No, no, but I do think, so you see, part of this, it does connect. See, everything is connected now. So since modernity wants the king, not the king, but the emperor of France to be the one that sets the kilogram and the meter and everything. And the whole world has to follow his meters. Otherwise, you’re not enlightened. Did you know? If you use customary units, you’re not enlightened. The United States to this day is not enlightened enough. We’re coming to the French. Because we use these weird things called feet and inches and stuff like that. And they’re not rational. Did you realize? We’re not rational.

Descartes [René Descartes, French philosopher, 1596-1650] said, Descartes and the encyclopedias, what was his name? Descartes said that we’re only going to be rational when everyone’s going to use meters. Don’t know, don’t know. You understand, right? I’m trying to figure out a few holdouts. Like the United States. But even the United States, like Feinstein [possibly: fine science], only uses meters and stuff. It’s only like government that still uses the old ways. In his times, it was people that did it for some reason, or told them to do it. They invented meters.

Canada happens to be an interesting case, because Canada uses the imperial system when it makes sense and the metric system when it makes sense. I think they’re enlightened.

So the point is, why do we have this? Because the king needs to be able to tax everyone, basically. That’s how it started. Basically, he needs to manage everything and tax everyone and control everything. And if everyone has their own shiurim [shiurim: measurements], and every place calls their bushel of wheat differently, he doesn’t have much tax to pay.

This is James Scott’s [James C. Scott, political scientist and anthropologist] theory from *Seeing Like a State* [*Seeing Like a State: How Certain Schemes to Improve the Human Condition Have Failed*, 1998]. Very important book for Kabbalah. But you should read it.

Kant’s Confusion: Universal vs. Uniform

Instructor: And *Seeing Like a State*, James Scott, I think that’s his name. And the point is like this, and this is why I gave this sheet already about Kantian [Immanuel Kant, German philosopher, 1724-1804] ethics and in particular how there’s this confusion in modernity between universal rules in the sense universal and objective, in the sense universal rules are the ones that apply to everyone equally in the same way, and objective rules are rules that are true outside of the person thinking them, but that doesn’t mean that they apply in every place in the same way. Do I give the douche [possibly: diyuk, precise distinction] yet?

In any case, this is the application of this, in the same kind of problems. Since we have like this, you understand what I’m saying? Like Kant said that for moral, everyone understand that for ethics to be true that can’t be about what I want. But Kant seems to make a leap and think that therefore it has to be the same for everyone all the time. That’s why he’s like against the obvious exceptions, like lying in the case of the Nazi asking you if they’re Jews, they’re right.

Kant says that you can’t lie, even for a good purpose, because lying goes against the universal law of ethics, and ethics has to be true, has to be universal, and by universal means uniform, like the same in all places. The same way the meter is the same all over, it doesn’t matter. If in Europe nobody has a meter stick, it doesn’t matter. It still has to be the same meter that the King of France made. You understand what I’m saying?

So that’s why it became very hard to talk about human goods in a particular way, because of this misidentification. I think it’s just a misidentification. We have this whole other conflict between do we talk about Jewish problems or do we talk about human problems? And nobody realizes that they could be the same thing without being reducible to the same kind of thing.

Jewish Problems as Human Problems

Instructor: All Jewish problems are human problems, just to be clear. I don’t believe that we are different kinds of people. And I think even the [Tanya, foundational text of Chabad Hasidism by Rabbi Shneur Zalman of Liadi, 1745-1812] that said that Jews are a different kind of being, I don’t think he meant to say this in the way that it’s a universal fifth kind of being. Because that’s how we read it. Since we’re scientists, we say, well, he’s doing genetic racism. He never heard of genes or races. How could he be doing that?

What he’s saying is there’s a universal human, there’s a human good. But since there are no universal humans in this world, just like there are no actual meters. There’s only people that use the general meter. In order to be good in any way, we have to talk about the specific ones. Because we live individual lives or even communal lives, but still specifically we don’t live in the enlightened cult of the supreme being or whatever.

Student: But that is still a claim that the particularity of human beings is the same kind of degree of separation as the function of what’s called human capacity over animals.

Instructor: Yeah, there’s some shared things between all humans versus animals.

Student: Right, meaning, what I think is interesting about the division is that he’s saying that the division between a diamond [possibly: tzaddik, righteous person] and a chi [possibly: chai, living being, or ordinary person] is the same as the difference between a universal kind of human and a particular kind of human.

Instructor: No, okay, well, that’s… He’s making an analogy. I didn’t mean to get him to that point. I mean, I did mean to get him to that point, but I have to get him to it and in my way that I can get to it.

Reinterpreting the Tanya’s Claim About Jewish Distinctiveness

Instructor: So he’s not saying there’s another species. No, I think he’s saying that the perfect… I would say something like this, the drama [possibly: madreigah, spiritual level] about the greeters [possibly: gedolim, great ones], the really good human being is as different from other human beings as humans are from animals, or at least almost as different. And that’s, I think, true.

If you’ve met, like, we were sort of tricked by our eyes or by our universal categories. All humans are the same, all deserve the same dignity. That might be true. But if you meet a really, like, because he says, if you meet Moshe [Moses], as a scientist, you would categorize him in a different species because he’s so different. They’re so much better.

Now, it’s still true that that betterness is the fulfillment of what is potential in every human. You don’t have to make it into a… Maybe this is a commentary on the gap of actualization.

Student: Yeah, good humans are different enough from not good humans, or not fully good humans, to count as different species if you want. But it’s just a game on the, it’s not really saying it’s different species in the sense that you can’t become that, or in the sense that…

Instructor: And because he does say that. He won’t forget him. Because he has, by the way, it’s also, also, that is like, you can’t make it too much out of it. Especially, the kids [possibly: Kuzari, medieval Jewish philosophical text by Judah Halevi] say you can’t. It’s getting too mixed up.

Student: No, right, it’s also a very small question. You can’t get stuck on that.

Instructor: The Arizal [Rabbi Isaac Luria, 1534-1572, foundational Kabbalist], of course, people have genetic inheritance. Doesn’t mean that you can’t get into that. It’s still true that the Arizal…

The Question of Converts and Prophecy

Instructor: Okay, I want to get back to what I had. People get stuck on this little [question], so could it get to becoming, okay, we’ll be again, and he’ll try to become a navi [navi: prophet], he’ll just be lacking that one problem. We’ll get to the bottom of the question. We’re not really… It’s like the trolley problem. Everyone is stuck. And the answer truly was, if I did, there was a ger [ger: convert to Judaism], there was a navi, maybe the Kuzari disagrees with that theory.

Okay, all these, like, okay, you know, try. You know something, try to become a navi. We’ll all try. And when we’ll see that the ger and we’re having a harder time than everyone else, we’ll see if the ger is right. But the ger could be a navi, too. Of course the ger could be a navi.

Student: Wait, we’re getting there. A ger could surely be a navi.

The Lack of Language for Jewish Particularity

Instructor: The point is like this. Of course, there’s something important here. That’s what we have to get at. There’s something very important here. And this is the Jewish problem. There’s something very important here that we probably are lacking language to talk about. And whenever we try to put it in language, we end up saying weird things. And we don’t understand what we’re saying. But there’s something very, very important here to be able to talk about.

And this is how I would understand it like this. And maybe this is my over-rationalization of Kabbalistic things, but this is how I would understand it. How I would understand it is, like I said, there’s a kind of being, species, animal called the human being. That kind of species, it’s true that it’s very, very varied.

The Religious Conviction of Human Unity

Instructor: One of the things that makes humans different from animals is that it’s kind of a belief that we have that there’s one human species. It’s very important. I mean, famously, the modern scientists didn’t actually believe that, right? It was the religious people that believed this. You know this history, right? We did this once, ever, right? But they’re not wrong.

And in early modern, like in Darwinism, I think people were like, how do we even know there’s one ancestor for all human beings? We don’t actually know that. Nowadays, there are theories that claim that that is true. But the reason that’s like scientific racism is mostly based on that theory, that we don’t really know that different races are the same species. If we’re doing this empirical scientific thing, then people are different in all kinds of ways. So maybe they’re different kind of species, similar, but who said that they’re a different kind?

It was actually the religious people that were saying…

Culture as Constitutive of Human Nature: The Problem of Global Monoculture

The Historical Religious Argument for Human Unity

Instructor: So there can only be one kind of human being. And originally, the religious people, that’s why they were missionaries in Africa and all these things, because they believed that against the secular Darwinists and things that said that there were different human species, they believed that ultimately there can only be one human race in the sense of human species. This is a piece of history that you probably weren’t taught because of anti-religious propaganda. But actually, this is the history, or a big part of history. That’s why most abolitionists and so on were religious. There’s a lot of that.

Kant famously thought that black people are different species, and it was, there’s a very great—or it doesn’t have to be only black, the Chinese.

Student: Right, yeah, yeah, true.

Instructor: Yeah, many great modern thinkers actually were extreme right in that sense, extreme racists, because of science and because of their not being in their day at least a reason scientifically to think that humans have a common ancestor. Nowadays, we do believe that, but it doesn’t mean, again, questions of where it splits and why it closes. So it’s not important. It is important, but it’s why I have a note that says in class.

[Phone interruption]

Student: Is that your finger?

Instructor: Yeah. And I have a pre-made message that says in class. But so the kids that I’m asking, not—

So right, so where am I? But the important thing is like this. The point is not to talk about racism and all this matter and heresies. The point is to say it like this.

The Contemporary Problem: How Many Human Communities Actually Exist?

Instructor: The point is to say that there are human communities. Nowadays, it’s not clear how many of them there are. Because there’s only people that watch Hollywood and people that don’t watch Hollywood, which don’t exist. So maybe it’s only one human community. That’s a real problem. But I’m going to get to this. This is what Gullis [?] is, right?

So traditionally, one’s like, what’s his name? Robin Hanson is busy with this. Like, do we have a monoculture? I mean, it’s not really clear to what extent we can talk about different cultures existing anymore. Unless you’re like Iran, which has some type of different culture than we have. Do they? Am I clear? At least some of it? China? People that have a great firewall? Some countries that are poor to a certain amount.

No, because the leaders, what I’m saying is that the political leaders of these countries, like Iran, China, Russia, to a certain extent, are deliberately trying to separate themselves from the world, UN culture. By default, everyone lives in that culture. It’s a very powerful culture. Whoever is, whoever you want to think is the boss of it, if it’s the Pope or the Jewish president, the American president, doesn’t matter, the Jewish president, sorry, whoever it is.

Student: No, but I think that there’s something that you have to get at this.

Instructor: It’s something weird. We have to, I think all conspiracy theorists are always getting at something that you’re not allowed to say, but they have these really weird theories because they’re not smart enough to figure out what’s really going on. But it’s true in very weird ways. There’s some very weird coordination. It’s very true.

Again, we have stories. We still have to tell ourselves that there are different nations and different cultures. Maybe traditionally Jewish, there’s supposed to be 70 cultures or 70 nations. Maybe the UN counts 150, I don’t remember how many countries they count. And there should be even more cultures and so on. And supposedly, there’s 6,000 languages in the list of languages that you can talk in linguistics.

In reality, it’s only about 1 and 1 half languages, English and Chinese, basically. How many people are there in the world that don’t speak English or Chinese? Five?

Student: Five? How many? As a second language sometimes, right, but still, right, there’s very few, right? Who?

Language as Culture: The Dominance of English

Instructor: And the reason why they speak English, by the way, is because of their culture. Language is a culture. Language is a—because of education. Language is a dialect with the army and the navy, and the navy is the U.S. Navy. It’s real, right? You’ve got to speak English.

Student: But I think also—

Instructor: Do you know that air traffic control in the entire world speaks English? English. And the same thing for computer code. You basically have to read, anyone that’s participating in the modern world speaks English. There isn’t, I think in China they have some things that work in Chinese, but even, I think even the Chinese codes and stuff are mostly in English, I’m not sure. Right? What’s it called, Gujarati, not Gujarati? What’s the main—

The American empire is very powerful. Right? Now—

Student: India is pretty substantially—

Instructor: They’re all speaking English, but—

Student: I mean, they’re calling you that time today, no?

Instructor: I think English, of course, because I’m British. It doesn’t matter.

The Illusion of Cultural Diversity

Instructor: The point is, there’s really, this is the important thing. So we’re used to talking about there being different cultures. And when you think about it, you realize that a lot of it is just the same culture wearing different masks. All the people ultimately have the same morals, for the most part. They believe in the same kind of things being good and bad. Again, with some slight discrepancy, like there’s a 30-year difference in every country between the conservatives and the liberals and whatever. But still in the same world, more or less.

And there’s a reason to think like this is weird, someone is behind this, right? That’s what conspiracy is. It must be the Jews coordinating it. Okay, doesn’t matter who it is. Point is how did I get into this?

So there’s different culture. Now you can’t even hear the full conspiracy at least what—

Student: I don’t have a conspiracy.

Instructor: I mean the conspiracy is out in the open. The funny thing is it’s out there, nobody, there’s no secrets. You want to write a piece, I said you write about a piece of code, you gotta speak English basically because of the guy that made the computers was a guy in the America. It’s very obvious, no secret. There’s also founder effects and path dependencies and all kind of things, reasons why things happen that way, it’s not always planned out that way.

Culture as Essential to Human Nature

Instructor: But the fact, the point is that humans are, one of the things that make humans interesting is that we have culture, right? Language, culture, these are—I sent you a list from the anti-Arab guy, it’s like a video of a—no, I sent it in the group one day.

But the point is, humans are—part of being human means to have a culture. It’s very important to realize that it’s not an add-on thing. If we do a scientific investigation, it’s like, what makes humans different? Okay, you could say they have the capacity to have a culture, but then we actually have one, right? We have language, we have culture.

And culture means more than, when I say language, I don’t mean the capacity to make sounds, because animals can do that also, right? I mean the capacity to communicate across huge amounts of space and time by symbolic coding system, something like that, right? That basically no animal does that, or at least not to the extent that humans do it. And the extent is enough to call it a different species, okay? That’s basically the argument.

The Time Frame of Cultural Humanity

Instructor: Now, but this is very important. This means that when you talk about a human being in the relevant sense, not in the sense of someone has human biology, maybe the guy in whatever, if you believe, ancient, maybe 200,000 years ago, there were people like that. We’re talking about basically only in, it’s weird, but the time frame that the younger [young-earth creationist] kind of theory talks about, because there’s only human culture, at least one that we have any continuity with that we know to talk about, for something like 6,000, 10,000 years, not a lot more. Nobody really remembers anything other than that, right?

There’s cave paintings from 30,000 years ago. Okay, nobody knows what they mean, right? Maybe they’re just foreign. Who knows?

Anyways, the point is, when you talk about a human, you have to talk about a human with his culture. That’s what a human being is. There’s no full description of a human that is only the biology section. There’s also literature, there’s also religion, there’s also, that’s why if you don’t, right, if you want to know a person, you have to know his culture.

As a scientist, even as an alien scientist that would come and try to discuss humanity, try to understand this weird creature that live on this green earth called humans, he would have to learn their language and learn their belief systems and learn their stories and all of that, right?

Critique of the Enlightenment Universal Human

Instructor: This is why the universal, that’s very important to realize, the universal human that the Enlightenment and things talk about is not the one that ever existed. Besides, if you really think that the universal human is a Frenchman in the 19th century or the 18th century, which he’s obviously not. I think now we’re smart enough to realize that that guy was kind of cool and smart, but he wasn’t the universal human yardstick. We shouldn’t measure all humans by him. If you use inches instead of meters, you’re not really less universal human.

But this universalism is the absence of something instead of—right?

Student: But that universal as opposed to metropolitan or universal?

Instructor: No, that guy that I’m talking about is trying to take out all the particular things. I said, the cult, he’s going to believe in only the supreme being. He’s going to be a deist, a modern deist, right? He’s going to believe in everything not. And he can take off all ornaments, all particular things from his life, worldview, from his being. And he’s going to be just the universal human, right?

But even that is just an arbitrary choice because someone else will take off other things and say that’s the universal thing. And of course, in some sense, he won that universal human. We somewhat live in the culture that he created because of technology and the mechanisms of the world we live in, kind of living.

The Fragility of the Technological Order

Instructor: And I think now we’re starting to realize that it doesn’t actually work so well. In other words, it relies on a lot more metaphysical assumptions and certain educational systems working than the mere material necessity of it would work, something like—

Our world assumes that as long as your computer works, which means, of course, there’s many cultural choices that go into making computers. Not necessarily that the code doesn’t have to be organized. If you learn a little bit of coding and stuff, it’s all philosophical concepts of how to organize categories and what’s the father, what’s the child, things like that. There’s very basic metaphysical philosophical choices, even in the ways that your computer works, and the internet works, and so on.

But it still works because it’s bits, which are physical things, working. But even for that to work, it turns out you need human beings to believe in some kind of ideal of what is to be a free human or liberalism and so on. And at some point, if people stop being able to communicate at the higher so-called level, the social level, that stops working, too. Because they just cut the cables, literally, right?

Why don’t fishing boats cut all the cables connected to the continents? Because they all speak English, right? Which means the U.S. Navy tells them they shouldn’t, right? But if they stop, whoever is the one, the troublemaker who speaks, realizes we don’t actually speak English, we don’t actually care about the American people—

The Particular Nature of Human Civilization: Why “Universal Humanity” Cannot Sustain Itself

The Physical Infrastructure Depends on Cultural-Political Order

Instructor: Because they just cut the cables, literally, right? Why don’t we cut, why don’t fishing boats cut all the cables connected to the continents? Because they all speak English, right? Which means the U.S. Navy tells them they shouldn’t, right? But if they stop, right, if you, whoever is the one, the troublemaker who speaks, realizes we don’t actually speak English, you don’t actually care what the American Navy does, they’re not as strong as they pretend to be or whatever, then you don’t have the internet either, the physical one either.

So there is, the point is just, we’re starting to realize this in many ways if you look at the world, but my point is that human beings are not this thing that you can abstract away all their differences from all their peculiar, weird things, all their specific differences from, and end up with this universal human.

The Insufficiency of Universal Biology: The Doctor Example

Like the guy would say, it doesn’t matter to me which religion my doctor is because as long as he understands the human body. That’s true, because, yes, it’s true that doctors study the human body as a human body, but you need the doctor not to murder you, right? And if he stops, but he doesn’t have the same morality as you, he might just make you a transplant, because, you know, five people, you could save five people, right, if we use all your organs. Maybe that’s literally a morality that some doctors in the United States or in Canada have already.

And then, like, it doesn’t help all the fact that he’s at the base level of reality. He’s not actually the baseload of reality, because he’s ruling that level also by killing people, right? You need communication on all these levels, right?

So therefore, my point of all of this is, the thing that they teach about, again, biologically, the one that they teach about in medical school, right? They don’t teach you, it doesn’t matter which yarmulke [yarmulke: traditional Jewish head covering] the guy had before he went to surgery, because they take off his yarmulke by surgery, right? But no, it’s the image of it, right? Everyone wears the same hospital gown, right? But turns out that that’s not enough.

Student: Who? That’s what he’s talking about.

Instructor: The scientist, the medical scientist, and he’s going to say, imagine all humans.

Student: Culture and characteristics.

Instructor: The guy on the board of the Columbia Medical Ethics has decided that, remember, that in order to make transplants work, we just change the definition of death. Because that’s how we solve our problem. As if he didn’t have any problem. But his human being is always the guy wearing the hospital cap, right? And they all wear the same, right? Ideally, you shouldn’t have a beard or anything like that, either. So then you’re entirely the same, right?

Student: You’re making, it sounds like you’re making jokes, sir.

Instructor: I’m not making jokes. I’m serious.

Student: No, no, no, no.

The Second Level Controls the First Level

Instructor: What I mean to say is, when they spoke about, in 17-whatever, they spoke about the universal human, what came into that? Yeah, it turns out that they actually had some ideas of what the universal ethics would be. That’s why we have universal ethics and all. Because they were smarter than the modern guy. The modern guy also has a universal ethics. It’s some kind of utilitarianism, whatever. But they did understand that the universal human has also a universal human mind. That’s why people like Descartes were actually materialists. Because they did have that.

I mean, if the universal human gets hungry, that’s true.

Student: Yeah.

Instructor: The universal thing gets frisky and gets fired. The point is that it’s less true. So if you remember last week’s class, it’s less true than you would think, right? The universal human gets hungry, but there’s no universal humans. And when actual humans get hungry, they always get hungry for some food that their culture calls them as food, right? Like it says…

Student: No, no, it’s the second level, but it turns out the second level, in many senses, controls the first level.

Instructor: Like I told you from Lesith [unclear reference], from like if he has a different idea of what a human is or different level terms of ethics then he’s just going to murder you and all the fact that your hunger is the same as everyone else’s.

Like if you like Shakespeare, right, if you stab a Jew he bleeds like everyone else, but the question is if he stabs you, right? It’s true, remember Shakespeare, right, if you prick us do we not bleed [reference to *The Merchant of Venice*, Act III, Scene 1]? Of course. But why would you prick me? What’s going on?

Student: I don’t think you’re talking to the same…

Instructor: No, what’s meant by that is that human beings are interesting on their particular level, not on the universal. These people that they always in the movie, they always show like this, like, you know, there’s nothing interesting about all these people. There’s only the things that are interesting about them.

Student: Yeah, they’re so boring.

Instructor: They only punish things for it also. They universalize this through in particular.

Student: Right, right, OK, so let’s move on.

Instructor: The guy that works with Duet [unclear reference] actually is trying to be that boring as the universal human, which is kind of dumb. OK.

The Central Question: How Peoples Have Figured Out How to Live

OK, but it turns out that he, whatever, any case, my point is, so therefore, this is very important.

Student: [inaudible]

Instructor: Now, here’s really where the question is, right?

Student: [inaudible]

Instructor: The question is, this is really where the question is, or the question of the Jewish question is, or the question of any people really is. The Jews are just the ones that tell everyone that there’s such a problem for some reason. But everyone should, every, it’s also the Irish question. It’s not just the Jews, right?

The question is like this. Since, now, historically, factually, we, every group of people but some more than others or some better than others we know about us, we have figured out a certain way to live. This includes, when we say live, what we call in traditional terms live on this world and on the next, to live in what kind of God we have, how we relate to our God, what we think about the ultimate metaphysics of the world, what is really real and so on, what is good, how to propagate our values to our children, like our good, our ideal of the world, how to make our world exist, right?

The human world needs to self-propagate, it needs to teach it to our children, which is what the culture basically is, but not only children, to our students, to our friends, to our people that are part of our world, right? We have figured this out.

Now, we have figured this out in a specific way. We have not, nobody has figured it out in a universal way. The universal way is just a specific way, very much universalized, okay. But we have figured it out in a certain way, right? That’s the point.

The Threat to a People’s Way of Life

Now, what happens? What happens, and this is really where the question is, because what happens when this way is threatened, right? That’s the first first thing, right? What happens when this is threatened, right?

The City as Embodiment of a Way of Life

We have a city, right? The city is not a, like we have this very cute saying, right, he poured out his wrath on sticks and stones, but that’s a really dumb way of looking at a city, right? It’s like very reductionist. Of course this guy that said this wasn’t that dumb. He’s trying to do something, right? A city is not sticks and stones, okay? Anyone that tells you…

And the city is a place where humans live in a certain way. They have ideals of how their architecture should be too. But they also probably have ideals of how they cheat or don’t cheat. By the way, even the place that cheat is a way how you cheat. If you cheat a different way, that can work. They deal with each other in a certain way. They marry in a certain way. They’re friends in a certain way. They do business a certain way. They do all the human beings in a certain way, which works. By default, they don’t work. There’s no default that says humans just work. You have to have culture.

Destruction of a City as Destruction of a Way of Being Human

So then we have a city. Now comes someone else and he destroys my city. He breaks down the city. Now what happens now? The normal thing to happen is, normal in the sense of assuming my assumptions are correct, is that whatever good way of being a human being these people had is going to stop existing.

Of course usually, like Socrates said every war is really armed about justice. Probably we did a class about this once. The other people who destroyed my city, they think that they have a better city than me and they feel we should all go live in their city, no matter if we’re physically living in this city or that city. The point is we should adopt their culture and be them. That’s one of Al-Farabi’s [Al-Farabi: 9th-10th century Islamic philosopher] justifications.

Student: For?

Instructor: For wars.

Student: Yeah, yeah.

Instructor: That’s not what he said. Wars are about that. Wars are always one guy saying we have the correct view. We are human. You’re not human.

Rethinking “Dehumanization”

Like again, there’s like dehumanization. I don’t think it’s dehumanization. This is very weird that we, humanization is only when you assume that there’s like a universal human and the only people you’re allowed to kill is the one… No, if they’re wrong you’re also allowed to kill them, you see?

The whole, we only need this like better than animals because of this assumption of universal human dignity which is something like scientific like about human and then in order, in order to be able to kill someone has to be not a human, right? That turns out that traditionally that’s not the case. There’s all kinds of human but being a human is divided in all these ways and if you’re a better human maybe I don’t know if you’re allowed to kill. That’s a different question.

Student: Why would you be allowed to kill him?

Instructor: Okay, but in some cases there’s war. Stop, stop, stop. Hello, I’m in a class. Is it an emergency? I’m sorry, bye. I’ll talk to you later.

Genocide as the “Real” Murder

So, how do you call it? So that person, that human is destroyed, right? It’s a real destruction of that. Not only of, you have to be there. Therefore, every destruction of a city, that’s like I come to the conclusion that only genocide is murder, right?

Because if you talk about a human being, a human being is not a self-sustaining thing, right? You can’t live on your own. A human being is a social being, right? So to kill a human being is not very, it’s very sad, but that’s not a real murder. Real murder is only when you kill a whole city, right? Or a whole people, a whole civilization, so to speak, right? Then you destroy a human being and that’s what that’s existing, right? Right? That’s the situation.

The Fate of Peoples: The Example of Zebulun

Now, that would be simple. Then we wouldn’t have any problems, right? If we would have all been dead, we wouldn’t have any problems. Not only if we would have been dead, right? That’s the other point. If we would be like the Sers [unclear reference] and Shavuot [Shavuot: Jewish holiday; unclear reference here] who are dead functionally, right? They don’t exist. They’re that kind of person. Look at that. There’s no such that kind of guy. There’s no Zvilamite [Zebulonite: member of the tribe of Zebulun] anymore. Whoever Zvilam was must have been amazing. And because of that, right? There’s only Judeans now, right?

So the Zvilam people, they stopped existing. Some of those Wilhelmites [Zebulonites] became Judeans. That’s the point. They still were destroyed as their kind of people. Now there’s only Judah kind of people. And that’s all. Maybe it was very sad. Apparently whoever destroyed them thought that he had a better way of being a human being and it’s correct for him to destroy that. Or the other ones that were subsumed also. In this sense, there’s murderers in question, but the ones that came to Judea and they said were Judeans now, they also realized that Judah, Judah has a better way of life. And they said, we’re stopping being Zebulonites. Now we’re being Yehudah [Yehudah: Judah], right? That’s the claim, right?

Student: So like in biology, there may be more Zebulon, but in this…

Instructor: Yeah, yeah, it doesn’t matter. We’re not talking about biology. There’s no biology.

Student: No, I’m saying.

Instructor: There might literally not be biology, but that’s a different discussion. But we’re not talking about biology. There’s no culture, right?

Student: Yeah.

Instructor: Right, now, this is a normal situation. This is called destruction of a [cuts off]

The Problem of Jewish Survival in Exile: Culture, Identity, and the Possibility of Continued Existence

The Paradox of Exile vs. Complete Destruction

Instructor: No problem. There’s not a problem. It’s not a problem. It’s very sad for the people that get destroyed, but there’s no question left. There’s nobody to ask the question.

There’s a bigger question called exile, right? Exile is this thing that Jews invented. I mean, they didn’t invent it, but at least the primary, again, the primary example of it is the Jews. The Jews, specifically those Judeans, after maybe in the first temple, but for sure after the second temple, decided that they’re not going to accept the verdict of the war, right? We discussed this in a different context. But the point is, or we could say it in a different way, they were not actually destroyed, right? The city was breached, and then the temple was destroyed and all of that, and somehow the city continues living, right?

What Is a City? The Case of Jerusalem

Jerusalem: Physical Location vs. Cultural Identity

Instructor: That’s why it’s very weird. We talk about Jerusalem, like the Bnei Yerushalayim [the children/inhabitants of Jerusalem], and then people are like, wait, I was in Jerusalem, it’s pretty built up, nothing destroyed. But again, the question, you could question what the liturgy exactly should say. But when we talk about a city, we’re never talking about the walls.

And it’s a serious question if Jerusalem was built. Maybe what was built in place of it is you were in Jerusalem. I think it’s what was, Jerusalem doesn’t exist. I mean, it exists in an ideal, it’s still that place. But basically, some semi-European, semi-Middle Eastern city was built in its place. It’s not clear where, like different blocks of the city are fighting about which city it is. But Jerusalem went right, there’s streets that are called Olympia Street, okay? That’s not Jerusalem, okay? King George. How is King George like one of the main streets in Jerusalem? Obviously Jerusalem not, that’s not Jerusalem, that’s like a British colony, right?

Historical Precedent: Ancient Jerusalem’s Multiple Locations

Instructor: But that’s not even real Jerusalem anyways. That’s just because it’s not real, because it’s not on the location. I’m curious about the location. We could rebuild an ancient city in a different place, you know? They’re not going to be in the same place. In the ancient world, people actually practiced that. Jerusalem itself was rebuilt three or four times in slightly different places.

Student: Eighteen.

Instructor: Yeah, no, but King David’s city is not the same place as King Herod’s city was. We actually, you can visit both of them nowadays. And they’re a few blocks apart. It’s the same city, though. Nobody thought it was a different city, because this is the city.

Student: I thought you were saying even the ancient Jerusalem.

Instructor: Right. It’s another question. It was a Jebusite [Yevusi] city to begin with. But then it became a Davidic city at some point. And that’s what it means to build Jerusalem.

The Naomi Shemer–Amos Oz Dispute

Instructor: It doesn’t mean like Hannah, what’s her name? Like Naomi Shemer said, right? Remember the fight that Naomi Shemer had with Amos about this, right? About the shuk [market]. You know the song which was written while the old city was under Jordanian occupation? It says that the shuk of the Old City is empty. And Amos wrote a letter in the newspaper or something like that and said he doesn’t understand what she means. Empty? It’s been there. You can see it. It’s full of Arab women walking around.

And Naomi Shemer wrote a poem and it was a lot more right-wing than him. She answered and she said that he sounds like there was a guy whose wife was conquered by someone else and said, what are you saying? She’s just with another man. You understand?

A City Is Its Culture, Not Its Population

Instructor: But when you’re talking about a city, we’re not talking about the people, of course. There’s different people living in it. It’s not the same city. It’s just in the same place. It’s not the same city, right? It’s the city being built up. It’s the kind of culture that that city represents or is.

Of course, there might be some physical needs. It might be that it can only exist in a certain location. I’m not saying the location is not important. The location might be a part of what makes it able to be what it is. It’s part of the conditions that you have to have a certain climate or a certain culture or a certain economic base, place, whatever it is, for the city, the human city, to exist, but the city is not a place.

The Intellectual and Practical Problem of Continued Existence

Jerusalem’s Problematic Survival

Instructor: Now the weird thing is that Jerusalem still exists. It went on existing after being destroyed. Now this situation is very problematic. It’s problematic intellectually, like it’s hard to justify, or at least you need a description of what’s going on, and it’s also hard to survive, even if it’s justified. Those things are not disconnected, right?

Rav Saadiah Gaon: The Promise of Good Answers

Instructor: Like Rav Saadiah [Gaon] said that, and when the Navi [prophet] told us, v’chol kli yutzar alecha lo yitzlach [and every weapon formed against you shall not prosper], and said, this is a promise of the Navi that we will always have good answers to the people who have arguments against our religion. Of course, literally, it’s talking about tools of war. But there’s not a big difference between conquering a culture by argument and conquering it by the sword. Those are just different ways of convincing the people to stop being and be someone else, something else, right?

So these are two things, but they’re two distinct things. You can still be convinced by the argument and still have a hard time, right? But mostly, it’s probably the arguments are even more important, right? And this is the argument.

The Inseparability of Jewish People and Jewish Culture

Instructor: This is why people that have discussions about the Jewish culture and the Jewish people, with the Jewish religion, are really confused. Because there is no Jewish culture without Jewish people. Whatever you think is the good, which is like the Jewish way of instantiating the human good, that’s what it is. If you think you shouldn’t be religious, then you’re not religious, doesn’t matter. There’s still, there isn’t a possibility to talk about, Jewish is about religion, not a people.

Okay, I’m not a people, but I act in that religion, right? Otherwise, it stops existing. The truth can go on existing in the world of form somewhere. It doesn’t make any difference, right? There isn’t really such a truth, because we’re talking about the human kind of truth. So I think that can work.

The Challenge of Rome: Why Continue as Jews?

The Roman Question

Instructor: So the point is, now we have a real question. And the first question is, who told you that you have a better way of life than the Romans, right? The Romans still exist, right? They just changed their name to a church now. It’s a famous church called the Roman Church. And they were the funny ones, but we said that they’re still the same. Like, they’re the ones that call themselves that. And they’re not ashamed? No, I don’t. Anyways.

But anyways, my point is, and the Roman Empire’s culture obviously still exists, right? The guy’s still literally building Roman columns in his building. It’s like part of the culture, and their ideals and so on. And they claim that they have a good way of living, which I’m sure it has something to speak for it. It’s not totally nonsense, right?

The Question of Assimilation

Instructor: And then we should just let what we call the question of assimilation. But they also managed to conquer us, right? So they’re stronger militarily, at least, which is a claim for their culture being better in some way, right? And their god being better, which using god as the word for whatever culture and good, ideas of the good, exist in that world. Although the people that destroyed the temple really believed in their gods, so that’s a problem. But whatever.

However, and now we have a question. Why are we continuing to exist? But yeah, now we have different answers, better and worse ones, right?

The Jewish Answer: Non-Exclusivist but Particular

Jews Don’t Claim Exclusivity on Goodness

Instructor: Now, assuming that there, what, what, if, assuming, I’m not going to be worried about this question right now. In other words, we’re going to skip it, but I’m saying, assuming, since we continue to exist, we must understand that we are assuming that there’s some way, or it doesn’t have to mean that nobody else can, you don’t have to believe, you don’t have to be exclusivist, right? You don’t have to believe there’s no way to be a good person without being Jewish.

I don’t think any Jew, historically the Jews don’t actually believe that, right? It’s the Christians that believe that, though the extreme Jews. But historically the Jews believe that you can definitely be a good Roman and even go to heaven and so on, like most of the Rambam [Maimonides] says like that at least.

But Jews Believe Their Way Is Better for Them

Instructor: But we historically believe that, but we still think that we probably can’t, right? At least it would be hard for me and my children to be good by being good Romans. Otherwise, it’s much cheaper and much more convenient to become a Roman. And they kind of let you. The Romans were not anti-immigration. And not as much, like there was a question about that in Rome too, but for the most part, you could. Josephus became a Roman famously, right?

But the claim is that at least to us, like we say for our god, right, and there’s many different ways in which Jews have explained this themselves over the generations. Some of them actually agreed to the conclusion and converted or assimilated. But the ones that didn’t, it means that they’re saying that we think that we can do better than you, right? For us, at least. It would be very hard. It’s worth it for us to even have hardship, because we have some way of being people, which you don’t, or which you don’t, we don’t read their language, your holy books don’t mean nothing to us. They don’t really have holy books for whatever your sacrifices and your rituals don’t do anything for us. Ours do something for us.

Even Without the Temple, Jewish Practice Is Superior

Instructor: Now, of course, we don’t even have our own rituals, but we do have our holy books, and we have some of them, and even that is better than your… Our rituals are better than their whole ones. They tried to simulate it, and they moved on. They tried to simulate…

The Real Jewish Problem: Is Survival-in-Exile Even Possible?

Everyone Assumes There’s an Answer

Instructor: Now, what I want to get… I assume that everyone has the answer to this. I realize that we don’t have the answer to this. In any case, now we have a question of how. This is the problem. The real problem, of course. The real Jewish problem.

The real Jewish problem is that even if you agree to that, it’s still not self-evident that it’s possible. Right? Why is it not self-evident that it’s possible?

The Foundational Argument: Culture Requires Material Form

Instructor: Because you remember. You remember what we said. You remember the whole point, the whole reason that we say that there’s such a thing as value, and that culture is what it means to be human, not just like this universal idea. It’s that, again, this is modern times, an ancient time that just said, straight out, it’s a question of whose culture is better. Nobody thought that it could be universal. Like the Romans had such pretenses in some sense. Like imperialism is about that, but it turns out to be just Roman, right?

But the reason why we say that is because we say in order to be good people you can’t just give like give a lecture and say these are the good ideals and that’s what you do. You have to have a certain way of dress. Why do you have to have a certain way of dressing? How does that help—

The Problem of Cultural Preservation in Exile: Why Judaism Cannot Be Reduced to Abstract Principles

The Impossibility of Universal Culture

Instructor: Nobody thought that it could be universal. Like the Romans had such pretenses in some sense. Like imperialism is about that. But it turns out to be just be a Roman, right? But how do I say it? So assuming that you have that, the reason why we say that is because we are saying, in order to be good people, you can’t just give a lecture and say, these are the good ideals, and that’s what you do. You have to have a certain way of dress. Why do you have to have a certain way of dress, and how does that help? I don’t know exactly. Nobody knows exactly. Nobody even knows which part of a culture you could take out and it could continue to be that culture. Literally nobody knows. And probably, you’re not supposed to know probably. These are God’s secrets. I don’t know.

The High Modernist Error: James Scott’s Forest Analogy

Instructor: These are things that culture, this is also one of the mistakes of modernity, what he calls high modernism. You can’t actually, you can’t even do this in nature. James Scott’s example is from a forest. Modern forestry, like what was once modern. Now we have two of us already, with the modern ecology and everything. But the moderns originally said something like this. There’s a forest. Originally, people just let forests grow on. There’s all kinds of random trees and bushes and stuff that grow on. Then once in a while, people come, and they cut it down. They use it, and then it grows back. And we try to be careful not to cut down too much at a time, so it can perpetuate itself and so on.

Then the Germans came and said, the literal Germans, by the way, the same ones that killed the Jews for similar reasons. Yeah, it’s not a joke. And they said, look, we kind of know what makes trees grow. It’s like three variables. For example, soil, and air, and water, and whatever. And we only really need one kind of tree. They planted these huge fires [forests], like in geometrical order. But it’s also kind of weird that you have to go around to find the tree. Let’s just make rows of trees, each one three meters apart, exactly. There’s like a grid. You can literally go to such fires [forests] still. They ruined it for generations, these kind of things.

And there’s only one kind of tree in that fire [forest], and there’s equally space and nothing else growing and they figured out every 70 years you cut it down and you get the next one and so on. It’s perfectly organized and we could fully control the fires [forests]. Turns out that this works for one and a half cycles and they didn’t even know that there’s actually more variables to a good forest than those three ones that the scientists discovered and turns out that those random bushes were actually doing something for the big trees also and so on. And now we have science and ecology a little more advanced and realize that and it’s also a big problem with monocultures, right? If you have one kind of tree, then one bug that destroyed that tree, then you have nothing left, and so on and so forth.

Application to Human Culture

Instructor: Basically, we don’t even know what nature needs to keep on surviving. And this is even for trees, which are relatively simple, relative to humans. So nobody knows what it really takes for a human family, or human culture, or human community to survive. It might be that this is why the crazy conservatives are not crazy. They have a point. Sometimes they end up funny. They seem funny. But you don’t know if the amount of salt you put in your kugel [traditional Jewish pudding/casserole] of Friday night isn’t what’s keeping Yiddishkeit [Judaism/Jewish way of life] to go.

We don’t actually know. Everyone is rationalist and has sciences. We know. You only have to believe. You have to have ethical monotheism. That’s enough. Turns out all the people that said ethical monotheism, most of their grandchildren are not Jews anymore. So obviously that’s not enough. I’m not saying that ethical monotheism isn’t a great thing. It sounds a good thing. I mean, I think it’s a very poor description of what the Torah is, but it sounds like good things, but it’s definitely not good even for itself, because it doesn’t perpetuate itself, which is like condition number one for being successful culture, right?

So we don’t actually know what those things are but there’s something and this is the argument behind the cloud continues first time [Amud HaAnan – the Pillar of Cloud], right? Remember one of my most famous YouTube video said they have to work time on showers [Shabbos] for similar reasons, right? Because we don’t know if Shabbos [the Sabbath] of course nobody’s dumb enough to say a multi one that the Shabbos has to do with the time but yeah yeah he know he has no explanation that and modern week since we did in a culture that remember this in that case but we don’t know because what I’m saying is you can’t, this is my point, right?

The Strongest Argument Against “Modern Judaism”

Instructor: It’s not actually, if you could be, this is my strongest argument, if you could be a modern Jew, like, modern was the claim, but the central claim of that, then it’s not clear that you should be a Jew at all, right? Because you could be a good person, okay, you could say, he has like a justification, everyone follows the laws of their ancestors, we’ll follow our ancestral laws, okay, you know? That’s not true, our point is true. Okay. It’s not true. OK, well, wait. My point is something else. My point is that that’s not the argument. I guess that depends on what your argument for why there’s specific cultures to begin with.

The Specificity of Jewish Goodness

Instructor: But if the argument is a deeper argument, if the argument is there’s a kind of good person called a Jew, it’s not interchangeable with everything. I’m not saying there’s no other kind of good people. There might be other good people. We’ve probably met some of them. No problem. But there is a certain kind of good person called a Jew. Maybe it helps for the ecology of the world that there’s more of the one kind of good person. It seems to be like God wants that. Like, that’s how the world has usually been. Any case, there’s one kind of good person being a Jew.

And to be that kind of great person is not having three principles. Because everyone has those principles. Ethical monotheism, like, who doesn’t believe in that? Okay, you could be, by the way, ethical polytheism doesn’t sound so bad either anyways. Like, maybe it goes together, you can’t be, okay, whatever. Like, it doesn’t matter. I just said it for my polytheist friends to be happy with.

My point is, is that those years? What? Is that normal that you change every 100 years? If there is this thing called the Jew? It doesn’t change so much. Again, if the point is something very abstract, like some basic things, it’s true that those are the essential good things, but that is not the claim of the religion, of the culture, the culture, no, no, no, they have the same ethics, no, no, no, I’ve met the Talmudic guys, it’s the same exact beliefs. Now, the differences are, like, you have to ask a Goy [non-Jew] to tell you if there’s a difference, not a Yiddish [Jew], of course, you see there’s minor differences. Even if it’s the best thing in the culture, it doesn’t mean that that’s a small thing.

The Question of Inter-Jewish Assimilation

Instructor: By the way, it’s a serious question, by the way, what you’re saying is a different question, and it’s not that I’m not talking about that. I’m against inter-Jewish assimilation, too, although I’m doing it. But you should be against that for similar reasons. Of course, maybe everything has a limit. It’s enough that we’re accepting ourselves, all of being Jewish, separate in the nation. We have to also be accepting of other Jews. That’s too much. There’s a and everything. Your argument is true. It’s not clear to me that inter-Jewish assimilation, which is one of the modern Jewish projects, and famously the [Hasidim] are against it. That’s why they don’t intermarry with [Litvaks]. Far than there’s great inter-Jewish racism.

Student: You mean [between different Jewish groups].

Instructor: Of course, yeah. I’m against that because everything has a limit. Even if these are good arguments, but how many Jews are there? You’re going to end up with three because you can’t. There’s only 15 million Jews in the whole world.

The Central Problem: Can Jewish Culture Exist Within a Dominant Alien Culture?

Instructor: OK, that seems to be, by the way, and I’m getting to my question. I didn’t even get the question. The point is that since the argument is that what sustains this, let’s say these three basic principles, but what sustains them in the Jewish way, which we claim is important enough for us to make it survive, right? And it has to do with all our d’Oraita [Torah-level] mitzvos [commandments] and maybe even d’Rabbanan [Rabbinic-level commandments] also, but let’s even say d’Oraita mitzvos, right? And d’Oraita mitzvos means a culture, means a world, right? It means not other people in a world who are doing something. It means having a whole world, right?

Now, is it even possible to do that within a world that’s not that? To what extent are we even Jewish and not Germans of the Mosaic religion, right? Or Americans, right? That’s the real question. And if we’re just that then it seems like a lot of work for very little benefit because the point of our whole point is to say that no we have a better culture or some in some ways that maybe in some ways others are better we don’t have to like even make it absolute but some better things and that’s what allows us to be good in our way.

The Reality of Cultural Dominance

Instructor: If we can’t actually have our own culture if the dominant culture is extremely strong as it is and has always been in a bad way. Extremely strong. Nobody thinks, literally, we’re all Jews and we’re speaking English, which was invented by some weirdos in England, or whatever. And we think in English. That’s not what we think. We think in English. We live in English, for the most part.

Now, what is the point of being Jewish in English? If you want to read an English smart book, OK. Are there smarter books than the Shas [Talmud] and Shulchan Aruch [Code of Jewish Law] in English? I don’t know, maybe there are. Maybe there aren’t. OK, that’s a question for a goy [non-Jew]. It’s not a Jewish question. It’s a pretty cool book, but the coolest one, maybe it is, maybe it isn’t. That’s the point, right? And this is the question of exile, you understand? And exile means you’re now, now.

The Zionist Answer and Its Problems

Instructor: One solution, just to be clear, there is a Zionist answer to this problem. I think it’s not realistic entirely. If you read Zionists, you’ll see that they try to solve this problem, some of them at least. And they said that therefore, right? But even the others, the Zionist thing to say, and I think there’s a lot of truth in that Zionist point, is to say that therefore, since we do believe that some of the cultural Islamists [likely: cultural Zionists] or whatever did believe in something called Jewish culture which is worth preserving, has some worth at least for us, for the world, but cultures do not actually, and at least this was the belief in modernity at least, that cultures do not actually exist without an army and a navy.

Blood and Soil: The Zionist Claim

Instructor: Cultures need blood and soil to exist. There’s, again, some truth in that, because otherwise you’re a parasite in a host culture, and you’re at least at its mercy, but also you stop existing because your children start thinking in the ways and living in the ways of that culture. So therefore if we want the Torah [Jewish Bible/Law] to exist we need to have a land. This is what Britain [likely: Berdichevsky or another cultural Zionist] believes also, right? Well for some in some way, right?

So therefore only in the Jewish state on Jewish soil with Jewish cashiers and Jewish policemen and Jewish prostitutes and all of that can we even begin to be Jewish. Everything until now, the fact that Jews have survived for 1900 years before they’re in exile or actually for two and a half thousand years before that doesn’t matter or forever and it’s been an aberration. It didn’t really work. They weren’t really Jewish. That’s what the Zionist argument is.

The Fatal Flaw in the Zionist Argument

Instructor: It’s a really weird argument because it says that all your ancestors were really Jewish. There must be a different answer to this question. You could say the situation has changed. Maybe in modern times it’s harder for people to exist without having their own army. Maybe that’s true. Maybe not. I don’t know. It kind of depends. They also had more of their own countries and other places. It kind of depends on the societies. Yeah. And you could do that in the United States. It’s not so impossible.

Symbiosis vs. Parasitism: A Different Model?

Student: I want to go back to, you just used the word parasitic. But there’s also a different understanding of some species that’s a more symbiotic relationship. And it could be seen that maybe the Jews are the, like there’s a bird on the [rhinoceros].

Instructor: But not from our perspective.

Student: But from our perspective, right? Why? From our perspective, we’re helping other people.

Instructor: Right, that’s what I’m saying. Symbiotic.

Student: No, but it doesn’t mean it helps us.

Instructor: Right, that’s what I’m saying.

Jewish Cultural Independence: The Kabbalistic Understanding of Exile and the Israeli Experiment

The Asymmetry of Cultural Exchange

Student: Well, that’s the argument that if it breaks down our culture, it’s not good for us. It doesn’t mean it’s not good for other people, because we break down theirs in a good way.

Instructor: You’re talking about thinking in English, but what is Yiddish? If it was German, it would transform between the languages. There’s Jewish English. The English also learn only the bad things. The South and the Gulf only learn bad things from us. They only learn their Yiddish curses. They don’t learn any Yiddish blessings. Like, halal [unclear term]. Jews always make Yiddish. Every culture does. That’s like the good sign. Every culture does that. So there’s a symbiotic point.

And I’m not arguing to be a diasporist, but I think there’s something in the way that Jews have transformed culture and made it and seen it through a Jewish lens that maybe by sanctifying one more time. I think it would just be a way that then it’s right. Since you can think, let’s say, the Jewish culture is better, if that was to be positive, then you could say that, yeah, it makes them better or makes them better. But it makes us better, too.

Student: Yeah, it could be. It’s a good thing. It makes everyone better. It’s not necessarily can’t be. It could be. Does it come at the cost of dilution?

Instructor: No. I tell you, the question is first, then you’re less separate. You could say that. In order for us to have the benefits of separation, you don’t have to be that as separate. I mean, you definitely shouldn’t that it seems immoral to not give anything back to your host culture. You should give them something.

The Hatzalah Proposal: A Case Study in Cultural Export

I have proposals for this, but nobody wants to accept them. We should teach all of America how to make Hatzalah [הצלה: Jewish volunteer emergency medical service] as efficient as we do, okay? We actually do something very basic, and I think a little better. I don’t know how much better, but apparently it exists because it’s better, than the general version of EMS services. And why don’t we go around having shlichim [שליחים: emissaries] to the old states and teaching them how to do it? Maybe someone will listen to my video.

Student: We need a community for that.

Instructor: Oh, that’s the problem. It’s possible that it’s actually hard. There might be structural reasons why we can do that. Because we have—

Student: That’s the guy who came to Lincoln who’s a few years mad because he liked that. Because the guy came to Lincoln, he was mad because he saw the idea, and he liked it, and he knows he can’t replicate it.

Instructor: I’m not like, OK, maybe we should teach them to have community. I don’t know. It’s a question. Could you have it? Could you not have it? I don’t know. Maybe that’s OK. But that’s, I don’t know. I’m saying that’s why it’s a lot of [trails off]. You think it’s not possible?

Student: I don’t know.

Instructor: OK, we shouldn’t talk this discussion any longer. Let’s move on. I have to finish my kushya [קושיא: difficult question/problem]. It’s already 11 o’clock.

Student: Hello, you want to go on forever as long as the goodness—

Restating the Core Problem: Judaism as a Separate Culture

Instructor: The point is there’s a question and you understand the problem. You understand the problem. The problem is that the point of being Jewish is live in a Jewish culture, not to do the halacha [הלכה: Jewish law]. That’s the halacha good could do too like whatever if it’s good for him if it works you might as well whatever. The point is to have a separate culture in a way of being in a city, not which mark which means that for—

It’s true that Jewish and Golus [גלות: exile] always have understood the self to be a city within a city. They’ve never understood the self, only in the Enlightenment, have Jews tried to understand themselves as citizens. And the truth is that the idea of citizenship was invented then, so it’s not just the Jews that were emancipated. Everyone was emancipated.

But before that, everyone understood that as a community, which the king is somehow the community above the community, but there are always local communities that take precedence in many ways. And the Jews were one more local community with their structure and so on. But that’s the question, right? Understand?

The Mekubalim’s Unique Articulation

Now, I have to tell you something, very important. I don’t think that many Jews have even known how to express this problem, besides for a few mekubalim [מקובלים: Kabbalists]. Problems the mekubalim create myths to express it, because there isn’t a better way to express it. But the mekubalim have expressed this problem very clearly, and have also expressed how different ways, like some of them might be symbiotic, I don’t know. But they’ve expressed different ways of how to deal with it.

Which is why, if you’re a Yidden [Yiddish: Jew]—

The Zionist Solution: Successes and Failures

And just to be clear, the Zionist solution didn’t actually work.

Student: I think it did work.

Instructor: I think Israeli Jews, including the most Haredi [חרדי: ultra-Orthodox] ones of them, have a cultural independence that is needed, necessary for Judaism to exist. Also, they’re the only Jews left, other than from Jewish America.

Student: Okay, that’s because of the pressure. There are some Jews, only Jews. There are some Jews.

Instructor: Out of Israel, I’m talking about. There are almost no Jews out of Israel. There’s less. The Russian guy, it is what the guy is. Okay. There are very strong pressures stopping this, it’s true.

In any case, but I’m thinking even culturally. Like, it’s weird to me that Haredi people don’t get it, that they’re also a culture within a culture. They’re playing their own Golus game within the state. But the point is still that there is a certain cultural independence because of not speaking, because literally in Hebrew speaking, Zionism did one good thing, which was bringing back Hebrew, or making it a living language.

Student: Who?

Instructor: Ben-Yehudah [Eliezer Ben-Yehuda, reviver of modern Hebrew].

The Fragility of Hebrew in Modern Israel

Yeah, and I think that that gives space. But unfortunately, if you actually go on Israel, you know that Hebrew is possibly a dying language within Israel, right? I have a friend, yeah, I have a friend whose sister works in the Hebrew Academy, what’s it called? [האקדמיה ללשון העברית: The Academy of the Hebrew Language], which was modeled on the French Academy of French. And there are now studies showing that Hebrew fluency is actually on the way down in Israel. And it’s English. Because the economy runs in English.

And you could literally go into Tel Aviv and hear more English, not only in Tel Aviv, like where all the immigrants live, like the Americans. Okay, then next generation, they’ll speak Hebrew. But it’s actually many people whose grandparents spoke Hebrew as a first language, or you know there were all these scientists who only spoke their children Hebrew with it which I didn’t know themself and you know like it’s funny like real idealistic like we’re gonna create a new man, a new Jew. And then their grandchildren—

Student: Oh yeah, yeah.

Instructor: And then their grandchildren mostly speak English because that’s the language of business and of science like the universal language and they start thinking English too and like it’s a big lot. Okay, there’s all these theories social marketing and it is really social debates and theories.

But there’s a huge pressure on small states like Israel, especially when they think of themselves, at least, as existing as part of the Western system. And there’s huge pressure on them to be social, to be a little version of the United States, and to not have cultural independence.

Cultural Independence vs. Western Assimilation: Historical Examples

You know that, I forgot who was the prime minister, like the Israeli government didn’t let the Beatles come to Israel because they said that they were a bad influence. That era has passed a long time—

Student: They weren’t wrong.

Instructor: The English felt the same originally. They were like we’re Jewish, we could have a Jewish song. They didn’t play Wagner all things now Israel.

Sadly, you should really cry on Tisha B’Av [תשעה באב: the Ninth of Av, Jewish day of mourning] that the Israeli government think that it’s a win that they can get the Eurovision contest. You should be the one country that spits on it. Like, seriously? We have our girls undressing on the stage for the old European perverts? That’s what the state of Israel is great about? And we’re never going to win, by the way, because they’re still going to be better than us over there.

It’s very sad. There’s actually an interview with Golda Meir [Israeli Prime Minister 1969-1974] saying this in her time about the origin. I don’t care about this. The old times, they were really trying to get away with it.

So you understand what I’m saying? So it’s not clear that probably the Frum [Yiddish: religiously observant] people in Israel, again, which have not only Frum, by the way, the right, in general, religious right, has a very strong cultural independence from America, which, of course, causes diplomatic incidents every week. But culturally, there’s some extreme power in that. And that’s one of the points of the state of Israel existing.

The Kabbalistic Framework: Land, Exile, and the Soul

But the Mekubalim, they also believed there. By the way, the Mekubalim, one of the earliest Jews to, I mean, of course, because he was before them, but they actually practiced it. And what we call the great people and they’re probably one of the most coherent theories of Judaism that I need to ever have. And they believe very much in the physical state of Israel, not the state, land not state, land. They didn’t really care about political power, very interesting.

But they did care, you see, they did care very much about the land. They literally believe that this is the divine soil. I don’t know. This is weird. At least the Jewish way, because they said, this is weird, if you want revelation in the Jewish, if you want God to speak to you in Hebrew, you’ve got to live in Israel. Passively true, right? Hasn’t been disproven yet.

The Kabbalistic Metaphor: The Soul in the Body

And they very much explained the paradox or the predicament of exile. Their images were always this, of course, using this whole structure of the tzadik [צדיק: righteous person] and the tzaddik and the shema’s [unclear reference] going down, in some sense, very much saw it as analogous. I don’t know which analogy everyone knows that we could use.

But the Kabbalists basically saw the descent, like the existence of the Jewish people in exile, as the highest analogy would be the descent of the soul, which like every Neoplatonist believes, that the human soul doesn’t belong in a body. And therefore, not only is there a very similar problem, the soul has things that it does that it likes doing. The essence of the soul, OK, that’s again, let it. It doesn’t matter. It doesn’t hurt anything.

But the soul also wants to express itself in certain ways, like primarily in thought, but maybe in certain mitzvot [מצוות: commandments] and certain actions also. And it’s actually hard for it to do that in this world of the body. But according to them, the theory of the Torah is that there is a way to do that, or there’s some way.

The Prison Metaphor and the Problem of Suicide

Like [the mystics] said that the mystics, the name of the mysteries, that the soul is in prison in the body. And that’s why it can’t leave because if God puts you in prison that’s why you’re not gonna commit suicide, you know, right? Because if God puts you in prison who let you escape? Very cool reason not to—

The Torah as Sword: Building a Palace Within the Prison of Exile

The Soul’s Prison Transformed into Purpose

Instructor: And it’s actually hard for it [the soul] to do that in this world of the body. But, according to them, the theory of the Torah is that there is a way to do that, or there’s some way—like, you know, Socrates said that the mystics, it’s in the name of the mysteries, that the soul is in prison in the body, and that’s why it can’t leave, because if God puts you in prison, that’s why you’re not allowed to commit suicide, right? Because if God puts you in prison, who will let you escape? Very cool reason not to commit suicide.

But they’re actually—the later Neoplatonists and especially the Jewish ones—explain that this means that it’s a good thing. Because if God put you in this prison, there must be something for you to do in this prison. It’s not like—but yeah, when you say God did it, you mean it’s good, right? Doesn’t mean that you can’t go against God because he’s stronger than you. Means because he’s right, right? Because he’s good. And therefore there’s a way to create a palace out of that prison in some sense.

In other words, give the soul—although it is, you can say, parasitic. I mean, it’s not the correct word, but it’s like needs in order for it to do its things. It’s not going to be able to provide its whole world. It’s so big and being the whole world isn’t true. And before it, they saw the sand or whatever in different levels. In this world, it can use this.

The Parallel: Jewish Exile and the Soul’s Embodiment

In the very same way, in a similar way, they understood that the Jewish people being in exile—the Jewish people don’t belong in exile, which means they have their own world. And they carry it in their head, unfortunately, in exile. It’s not existing. But the point of a Yid [Jew] in Galus [exile] is to acknowledge that.

Like the saying, that they like saying: If you live in the land of Israel, by which they understand, not being under the influence of a certain side, of a certain, right, one of the demons that control different nations—and if you live in America you are under the demon of the United States. There’s no way out of that. Even when you pray to God you pray in English, or you think in English, it doesn’t matter. I mean, it does help a little, but it’s going through sort of the American God, right? And—

Student: Overly focused on Parnasah [livelihood].

Instructor: Yeah. True. And then when he adapts to Parnasah in America, there’s a point in that. Like he is able to do something very paradoxical.

The Ramak’s Two Types of Exile: Egypt and Post-Sinai

And that’s—the Ramak [Rabbi Moshe Cordovero] says like this. Ramak says that there’s two kinds of Galus, and I’m going to finish with this thought, because I like this image very much.

First Type: Galus Mitzrayim [Egyptian Exile]

There’s two kinds of Galus. There’s Galus Mitzrayim [Egyptian exile]. In Mitzrayim [Egypt], we’re actually in danger of genocide, because we could have stopped existing. If that’s why we had to go out. That Galus couldn’t have existed and couldn’t have went on forever. Because at some point, we would just be Egyptian. And of course, Egypt was then the dominant culture. It matches very well. And it would be entirely destroyed. And that’s like a human being being in the belly of a monster, and slowly the monster devours it.

Second Type: Post-Sinai Exile with the Torah as Sword

But, now that we are after Mitzrayim, we have the Torah. So the Torah is like this. This is what the Matan Torah [giving of the Torah] gave relative to Galus. That guy, there was a person, a human being swallowed by a monster, now he’s living in the belly of the beast. It’s a biblical image right from Yonah [Jonah]. He’s living in the belly of the beast, literally. And the Torah is a sword.

Now this guy has a sword by which he can cut himself out, carve himself out of space within the belly of the beast. That’s the Torah. Now that you have the Torah, what it sees the Torah doing in Galus is allowing Galus to create a space within this impossible state, where we need a space. If we don’t have a space, you’re going to be devoured. You’re going to become part of the monster. You’re going to be digested by it.

But you have certain tools, very specific tools, which allow you to create yourself a house, to build yourself a house, like inside the Leviathan, inside the monster. You’re going to create a house. And that’s what we’re doing in Galus. This is an image of the Galus. We’re under the—we’re inside the monster. But we have the tools to create a house out of the monster. We didn’t bring our own wood in. We’re creating a house out of the master’s house and using its own tools to create ourself a space, which is our own space within that. That is the state of the Galus.

The Messianic Breakthrough

And when Moshiach [Messiah] comes, we’ll break through and get out of the monster to actually have our own thing. That’s the opposite of like, I’m going to break out. In any case, that’s his image. And I think that that’s the story. Anyways, that was what I wanted to say.

Closing Exchange

Student: Your major fantasy has this about the Shalosh Regalim [Three Pilgrimage Festivals], the Shrine of—

Instructor: Yeah, I have ways of describing how this works, but it’s really 11 and something. He says about the Shalosh Regalim, the Shrine of Boshu. He says that’s before that, the Torah. That’s what this means. Yeah, we have to think of how the Torah actually helps us doing that. But yeah, that’s his thought. But yeah.

Student: That’s very nice. Thank you.

הפילוסופיה של הצום: מיקוד, מגבלה אנושית, ושבעה עשר בתמוז

פרק א׳: מבוא – יום הצום של שבעה עשר בתמוז

מרצה: טוב מאוד, אנחנו בסדר. אז, הלילה זה שבת, שבעה עשר בתמוז, וכשהשבת חלה בשבעה עשר בתמוז, יש מנהג, משהו, שהיהודים צמים, נכון? בשבעה עשר בתמוז, משהו קרה. מה קרה?

תלמיד: חומות ירושלים נפרצו, במצור.

מרצה: כי זה היה יום ש… עוד משהו.

תלמיד: הלוחות.

מרצה: כן.

תלמיד: לא, לא, לא. זה לא במשנה. איך קוראים לו? מי היווני? הקיסר הרומי. אדריאנוס? לא. אנטיוכוס.

תלמיד: אפוסטמוס שרף את התורה.

מרצה: קיסר הרג אותו.

תלמיד: פומפיוס?

מרצה: מה איתו?

תלמיד: פומפיוס, כן. אני חושב שהוא נכנס לקודש הקודשים.

מרצה: אולי זה ה… יש כמה דברים שאומרים במשנה שאנחנו לא יודעים. הוא מאוד מרשים. אני לא הולך לתת לו כרטיס.

בכל מקרה, העניין הוא שזה מנהג לצום. זה מנהג כי, תיאורטית, בגמרא כתוב שאתה צריך לצום רק כשיש מלחמה. בזמן שלום, אתה לא צריך לצום אם זה רק מנהג. בכל מקרה, ואז יש מחלוקת בין זמן שלום וזמן מלחמה, תלוי באיזה מצב רוח הרמב״ם נמצא באותו רגע או משהו. בכל אופן.

תלמיד: כן, נכון.

מרצה: אז זה אולי רק מנהג. אבל העניין הוא, מה הפשט של המנהג?

פרק ב׳: תיאוריות של צום ואסקטיות

השאלה של עינוי הגוף

מרצה: אז יש לי פשט היום. יש לי פשט. כולם יודעים, זוכרים, שאנחנו לומדים על צום. הסוגיא שלנו היא על אכילה ואי-אכילה, נכון? דיברנו בשבוע שעבר על סיבות שונות לעינוי הגוף, נכון? עינוי הגוף בעברית. זוכרים?

תלמיד: כן.

מרצה: אז מה אמרנו? יש תיאוריות שונות של צום, בעצם.

תלמיד: אתה מדבר על התיאוריות של עינוי, או מה לעזאזל?

מרצה: צום זה עינוי. זה ממש נקרא תענית, שפירושו משהו כמו כאב או עינוי, אני לא יודע, כאב. זה לא מה שזה אומר? הפסוק שאומר משהו לא בסדר, ועיניתם את נפשותיכם לתענית, שפירושו המילולי, אני לא יודע איך מתרגמים את זה. עינוי, לענות את עצמך. אני לא יודע, שום דבר מזה.

ודיברנו על התיאוריות השונות האלה. למה אנחנו צמים? אתה יודע מה העניין של תענית? יש לי הרבה פשטים על זה. אבל יש לי חדש היום, אז אני לא יכול לספר לכם את הישנים שוב. אני אשמור שקט. אני אשמור שקט.

התזה המרכזית: העניין של הצום הוא לא לצום

מרצה: העניין של הצום הוא לא לצום.

אז זה מאוד מתאים לתיאוריות השונות שלנו על אסקטיות. אז יש תיאוריה אחת, שהיא התיאוריה של הרמב״ם, לרוב, כשהוא מדבר על אסקטיות, בין אם בהקשר של אכילה פחות או בהקשר של דברים מיניים. התיאוריה שלו היא בדרך כלל שזה בזבוז זמן לאכול יותר מדי. בדרך כלל, זה על לקיחת הרבה זמן.

ולמשל, יום כיפור, הרמב״ם אומר זאת במפורש על יום כיפור, שיום כיפור הוא יום שאנחנו מקדישים לגמרי למה שהוא קרא דברים של הנשמה, או ענייני נשמה. כל אחד צריך לעשות מה שאתה יכול לעשות. אבל העניין הוא, זה על לקיחת זמן.

עכשיו, הסיבה, העניין של תענית, זה למה כתוב בתענית, הזמן החשוב ביותר של תענית הוא אחר הצהריים. אחר הצהריים של תענית. כי יש כמו אדם, אדם רגיל יש לו כמו סדר היום, כמו יש לו יום. בבוקר הוא אוכל, אחר הצהריים הוא אוכל, מה שזמני הארוחות שלו. זה כמו חלק מהלוח היומי שלך יש עבודה, לימוד, מה שאתה עושה, ואז יש אכילה.

אכילה, שפירושה שאתה די מוגבל בכמות הזמן שיש לך לעשות דברים יותר חשובים. אז אם אנחנו לוקחים יום ואנחנו אומרים, אל תאכל, אז יש לך חצי שעה פנויה. זה דבר אחד. ועכשיו אתה יכול לקיים מפגש לימוד ארוך יותר. כמובן, אם אתה נותן לצום להחליש אותך, זה לא עוזר. אבל בכל מקרה, ככה זה אמור לעבוד תיאורטית.

תלמיד: אז באופן דומה, האם זה יהיה שבנוסף למשאב הזמן שאתה משחרר, זה גם משחרר משאבים אחרים, כמו כסף?

מרצה: כן, התכוונתי לשאול אותך על כסף. כן, כן, כן, בוודאי.

פרק ג׳: הפילוסופיה של מיקוד ומגבלה אנושית

אסקטיות כמיקוד, לא כדחייה

מרצה: אז קודם, בואו נחזור. קודם, מכיוון שזו תיאוריה מאוד חשובה. אני לא יודע אם הייתי אי פעם מפורש, אבל תיאוריה מאוד חשובה של אסקטיות, שזה באמת על מיקוד ולא על להיות נגד משהו. זו גם תיאוריה של הפרדה בכלל, נכון?

כי בני אדם מוגבלים, בניגוד לאלים או דברים כאלה, שהם בלתי מוגבלים, או אתה רואה שאלוהים הוא אינסוף, עושה הכל, להיות בכל מקום כל הזמן, וכן הלאה. ולכן בני אדם יכולים להיות רק במקום אחד ובזמן אחד. וזה מה שאנחנו קוראים הבנה, או מיקוד, צמצום.

ומכיוון שאנחנו יכולים לעשות רק דבר אחד בכל פעם, רוב הדברים שאנשים רואים כהפרדה של עצמנו, כמו אל תאכל, אין שום דבר רע באכילה. אבל בשבילי, כבן אדם, קשה לאכול ולחשוב באותו זמן, קשה. לכן, אני צריך לבחור.

הבחירה שלך היא טרגית, כמו שחיי האדם הם טרגדיה במובן הזה, כי אנחנו לא אלוהים. אלוהים יכול לעשות הכל באותו זמן. אלוהים יכול לעשות רוחניות וגשמיות באותו זמן, אבל בני אדם לא יכולים.

ביקורת על תיאוריות מודרניות

מרצה: זו הסיבה שאני די נגד כל אלה, אני קופץ מסביב, אני די נגד כל התיאורטיקנים המודרניים האלה שאומרים, לא, העניין של החיים, העניין הוא לחיות בעולם ועדיין להיות עם אלוהים. זה היה נכון אם הייתי אלוהים.

אני חושב שיש אי-הכרה מסוימת במגבלות של האדם בכל סוגי התיאוריות האלה. זה נכון, מנקודת המבט של אלוהים, זה נכון שאלוהים נמצא כאן, בדיוק כמו שהוא שם, מה שהכאן והשם בכלל אומרים בכל מקרה. העניין הוא, מנקודת המבט של אלוהים, אין שום בעיות בין, אתה יודע, כמו שאומרים, אתה יכול לאכול ולצום באותו זמן. תודה רבה. אם הייתי אלוהים, הייתי מסוגל לעשות את זה.

מכיוון שאני לא אלוהים, ואני סוג של יצור מאוד מוגבל, יחסית, בני אדם די נהדרים, אבל עדיין די מוגבלים, אני בקושי יכול לעשות דבר אחד בכל פעם, וזו הסיבה שאני לא יכול, אתה מבין מה אני אומר? זו שפה שבה אתה צריך לבחור.

אני באמת חושב ש, כמובן, יש נקודה בכל זה כי הם כן רוצים לראות את העולם מנקודת המבט של אלוהים וכל זה, שזה מאוד יפה. אבל לא סוג של. יש ענווה מסוימת בהכרה שאנחנו צריכים מגבלות.

פרק ד׳: יישום מעשי – האם הצום באמת עובד?

שאלת ניהול הזמן

תלמיד: האם זה באמת כמו אסטרטגיית ניהול זמן בצורה פשוטה כזו? כי אכילה לוקחת בסך הכל חמש דקות.

מרצה: לא, לא, זה לוקח הרבה יותר מזה, דרך אגב. של הכנת האוכל שלך ו…

ראשית, זה הכנה. שנית, הגוף שלך עובד על האוכל שלו רוב היום.

תלמיד: כן, אבל זה לא בהכרח…

מרצה: זה כן, זה כן. אתה מתעייף מאכילה.

תלמיד: אכילת יתר, אולי?

מרצה: לא, שוב, אכילת יתר, אתה מתעייף יותר מדי. צום גורם לדומה…

תלמיד: אתה מנסה, נסה לצום.

מרצה: לא כשזה הלכה, אז מה שלא יהיה. אני בדרך כלל צם כל יום עד השעה 2.

תלמיד: כן, וזה עוזר, כי יש לך את הזמן הזה שאתה עובד, ואתה מסיים כמה דברים.

מרצה: אני צם, כלומר, אני לא צם, אבל אני לא שותה קפה ודברים. אני מגביל את צריכת המזון שלי עד נקודה מסוימת אחר הצהריים כל יום שבה זה נשבר, ומשם אני לא באמת מסיים שום דבר. כי הגוף שלך, עבודה אינטלקטואלית או עבודה רוחנית, אני אפילו לא אומר, צריכה כמות עצומה, לוקחת כמות עצומה של אנרגיה, אנרגיה במובן של מיקוד, במובן של כוונה נפשית, מיקוד נפשי.

ואפילו הגוף שלך צריך, כמו, הקיבה שלך אומרת, רגע, עכשיו אני עסוק לעכל את האוכל שלך בשבילך. תודה רבה, קיבה. אבל היא עושה משהו. אני יודע שאנשים אומרים שזה תת-מודע וכל זה. זה כן, זה ממש גורם לך להיות עייף, חוץ מזה, קצת, לפחות. אבל זה גם, אני חושב שזה לוקח חלק מהמיקוד שאתה צריך.

פרקטיקות מקבילות במסורות אחרות

מרצה: וזה מעניין, כי אני יודע שיש את המנהג שאתה לא באמת אמור לאכול עד אחרי שחרית. ובספין-אוף דתי אחר, הפאן פיקשן, אתה לא כמו קתולים ונוצרים אורתודוכסים מזרחיים. ובכן, הקתולים נעשו עצלנים בשנים האחרונות בהלכה, גם. אבל לא היית אמור לאכול עד אחרי קבלת הקודש. אז זה היה אותו דבר, צום מחצות.

תלמיד: כן, יש דבר כזה.

מרצה: יש דבר מאוד דומה לזה. יש גם מסורת יהודית, כמו אשכנז, שבכל פעם שאתה עושה מצווה אתה צם עד זה, כמו זה מה שאנחנו אוהבים, לפני שאתה לוקח את הלולב, לפני השופר, דברים כאלה. וזה כמו חסידים.

דוגמת מרינה אברמוביץ׳

מרצה: וקראתי, יש גברת, אתה יודע, יש גברת שהואשמה בכישוף, אתה יודע, מרינה אברמוביץ׳. לא, מרינה אברמוביץ׳, מה שלא יהיה, מה שלא יהיה, כי אני עדיין חושב על זה. אבל היא כמו אמנית מוזרה. וקראתי את הספר שלה, את הזיכרונות שלה פעם. אתה לא יודע מי היא. היא עשתה את הדבר הזה כמו במוזיאון לאמנות מודרנית עם להסתכל על אנשים, אתה יודע, האמן נוכח. דברים מאוד מגניבים לדעתי.

בכל מקרה, הייתה לה כמו התערוכה הזו שהייתה רק היא יושבת במוזיאון לאמנות מודרנית, לא במוזיאון לאמנות מודרנית, במוזיאון לאמנות מודרנית. והמוזיאון לאמנות מודרנית הוא עוד מקדש מודרני מוזר. מה זה היה? בכל אופן, עבדתי לידו פעם. אני כמו משתמש בו לארוחת הצהריים שלי. קיבלתי כרטיס.

ובכל אופן, יש, והייתה לה כמו, היא פשוט ישבה שם בחדר שלה כל היום מסתכלת על אנשים, כמו חמש, אולי לא חמש דקות או משהו, כמו אני לא יודע, כמו, בכל אופן, ויש לה זיכרונות, אז היא אהבה את אמנויות הפרפורמנס האלה, בעצם, והיא הייתה במיילים שדלפו של הילרי, מה שלא יהיה, אני רק צוחק.

העניין הוא, היא כתבה את הזיכרונות שלה והיא אמרה כמו אחד הטריקים הגדולים שלה הוא לצום, כמו בכל פעם שיש לה הופעה, היא צמה באותו יום, כי זו הדרך היחידה להיות, כמו, באזור. אז כן, זה דבר מאוד אמיתי. זה מתמקד בזה.

התייחסות להתנגדות הרעב

תלמיד: אם צמת בטעות, אז אני מבין את זה. לא בטעות. לא, אני מתכוון, אם צמת בטעות, אני מבין את זה. כי אם אתה רעב, זו הסחה נוספת.

מרצה: נכון, בדיוק. להיות רעב זו בעיה. אבל זה יישום. אבל זה יישום, גם, כחלק מהמדיטציה. זה יישום.

כן, צום עם להיות רעב זו בעיה. אבל האמת היא שרעב ניתן לניהול. כמו, אנשים שעושים הרבה צום, בשלב מסוים, כשיש להם מתג שהם מפסיקים להיות רעבים, אם קראת על זה.

תלמיד: או, כן, אתה פשוט מתעלם מזה. זה עובר.

מרצה: רעב, רוב האותות של הגוף שלך, אם אתה מתעלם מהם לכמה דקות, הם מפסיקים להטריד אותך אם אתה יודע את זה.

תלמיד: אני רק רוצה להסביר לך למה אני מתכוון. לא כולם.

מרצה: צום על מצב. זה אומר שאתה מתחיל להתמקד, ואז אתה במקרה לא אוכל.

תלמיד: זה נכון גם.

מרצה: זה נכון גם. אבל אני חושב ש, אוקיי, אז כמו הכל, אתה יכול ללכת לשני הכיוונים. אני מלא.

פרק ה׳: מעבר לפשט העיקרי

מרצה: אוקיי, בואו נחזור לדבר הזה. הפשט של צום, האם אין מידה מסוימת של אהדה או התחברות לסבל היסטורי?

תלמיד: ראשית, אני אומר לך שאני פשט, שזה גם פשט על פי הלכה. אני חושב שזה נכון, חס ושלום, במובן שעיקר ההלכה אומרת בראשון, יש את עיקר ההלכה, אז אני הולך להגיע לזה. אבל קודם.

טבע ומטרת הצום: התכנסות קהילתית, צדקה, ומחאה נגד צרכנות

פרק ו׳: מכניקת הצום: זמן, מיקוד, וניהול רעב

מרצה: לא בטעות. לא, אני מתכוון אם אתה צם בטעות אני מבין את זה כי… אם אתה רעב זו הסחה נוספת.

תלמיד: נכון, בדיוק. להיות רעב זו בעיה.

מרצה: אבל זה יישום. אם אתה צם בלי להיות רעב…

תלמיד: אבל זה יישום גם, חלק מהמגבלה. אתה אוכל בשר, זו המגבלה.

מרצה: כן, צום עם להיות רעב זו בעיה. האמת היא שרעב ניתן לניהול, כמו אנשים שעושים הרבה צום בשלב מסוים יש להם מתג, כמו שהם מפסיקים להיות רעבים אם אתה מצטער על זה, או כן, אתה פשוט מתעלם מזה, זה עובר. רעב, רוב האותות של הגוף שלך, אם אתה מתעלם מהם לכמה דקות, הם מפסיקים להטריד אותך.

אני רק רוצה להסביר לך למה אני מתכוון בצום על המצב. זה אומר שאתה מתחיל להתמקד, ואז אתה במקרה לא אוכל.

תלמיד: זה נכון גם, אבל אני חושב ש, אוקיי, אז כמו הכל, אתה יכול ללכת לשני הכיוונים.

מרצה: אוקיי, בואו נחזור לזה.

תלמיד: הפשט של צום, האם אין מידה מסוימת של אהדה או התחברות לסבל היסטורי?

מרצה: לא, לא, לא, רגע, רציתי להגיע לזה. ראשית אני אומר לך שאני אדם שובב, שזה גם פשטא של עלאו. אני חושב שזה עלאו אמיתי במובן שכתוב בראשון, העיקתניס, אני הולך להגיע לזה, אבל קודם, זה כמו ההקדשה הזו של משאבים, כמו זמן, ואתה רוצה להיכנס לכל הפרטים האלה, נכנסנו לרמות, אבל העניין מאוד פשוט, חלק מהלוח היומי שלך הוא לאכול, אתה מוציא את זה, יש לך הרבה יותר זמן, נסה את זה, אתה תראה, בסדר?

אם אתה מוציא אפילו דברים אחרים, אתה מקבל אפילו יותר זמן, כמו ניאם אחרים, וכן הלאה, אבל אתה בסופו של דבר עם הרבה יותר זמן אם אתה מפסיק עם האכילה הזו, דרך אגב, אכילה גורמת לך ללכת לשירותים גם, יש הרבה דברים שלוקחים זמן, זה לוקח הרבה יותר זמן ממה שלוקח לך לשבת ולאכול את האוכל שלך.

פרק ז׳: הגנה על אסקטיות נגד תרבות צרכנית מודרנית

אז זה הדבר הפשוט. אני כן חושב שנכנסתי לדבר הזה, כי לאנשים מודרניים יש סלידה אמיתית מאסקטיות, מהשימוש בכל דבר שמכחיש את מה שהפרסומות רוצות שנקנה יותר ממנו. ואני לא חושב שזה נכון. אנחנו חושבים על עצמנו כמאוד מגניבים, כמו, ובכן, שולחן ערוך בא ואמר שהוא לא צריך לצום. ובכן, זה נכון שהוא עשה את זה. אולי הוא לא צריך לצום או משהו כמו שהאנשים לפניו עשו. אבל זה לא נכון שזה לא עובד.

צום די עובד. וזו טכניקה שכל מסורת אי פעם השתמשה בה. אתה לא יכול להגיד, אה, אנחנו נבין את זה. זה ממש טיפשי. הבנו שאתה לעולם לא צריך לעשות את זה. אוקיי, אז אתה רוצה להשתמש בזה בצורה מדודה יותר. אתה עושה רק צום נוזלים ולא מה שלא יהיה. אתה יכול למצוא כל מיני פתרונות. אתה לא צריך לעשות את עצמך חולה או משהו. אבל זה לא נכון שצום לא עובד. זה בהחלט עובד, וזה ממש, מדעית, זה חומרני. אתה אפילו לא צריך להאמין בשום דבר כדי שזה יעבוד. זה פשוט דבר שעובד מסיבות רבות ושונות ובדרכים רבות. זה מספר אחד.

פרק ח׳: צום קהילתי כהתכנסות: המשמעות של צום

ובצומות קהילתיים, מכיוון שאנחנו מדברים על הצום הקהילתי, נכון? כי שוב, כמו דברים אישיים, אבל דברים קהילתיים הם על התמקדות בקהילה. עכשיו, אתה רוצה לאסוף את הקהילה. ובאופן מסורתי, צום בתנ״ך נקרא צום. וצום אולי אפילו לא אומר צום. אולי אומר משהו כמו התכנסות. כי כתוב ביואל, קראו צום. איך קוראים צום? כמו, תגידו לכולם לצום. זה אומר לאסוף את האנשים.

תרגום לעברית

ונאמר בשולחן ערוך, נאמר בהלכה, בתענית, צריכים להתכנס יחד. כלומר, זה חיוני ללכת לבית הכנסת ביום הראשון. כלומר, אנחנו חושבים שזה חיוני ללכת לבית הכנסת שלוש פעמים ביום. אבל זה ברור שלא, כי אחרת לא היו סוגים שונים של ימים כשיש לך [לא ברור], כמו שאתה אומר, ודברים כאלה.

ולכן בתענית, יש לנו [לא ברור] כי העיקר של התענית הוא שזה הזמן שבסופו של דבר אתה נמצא בבוקר אולי אחרי העבודה וכן הלאה אבל אחר הצהריים כשהיית אוכל אז מה השעה הולכת להתענות כמו שם זה דומה המקור הגדול לתעניות הוא מדבר על ללכת להתענות כן בכל מקרה אבל הוא הוא עושה את זה בסדר אנחנו לא נכנסים לזה אני הולך להגיע לזה בעוד שנייה אבל הנקודה היא המשמעות הפשוטה של זה ולכן אני די חושב שבימינו למשל אנשים ש…

בעיות יישום מודרניות

אבל עכשיו זה כמו תענית, כמו, שבעה. שוב, אם אתה הולך לבית הכנסת ואתה עושה קריאת התורה, אתה עושה ויחל, אז אתה כבר עושה חלק מזה. או סליחות, מה שזה לא יהיה. מה שהם עושים בבית הכנסת, שזה כמו זכות לזה, למה שזה אמור להיות. אבל זה אמור להיות דרך להביא את כולם ביחד להתמקד בכל דרמה שהם עושים בתשובה, או אנשים אחרים היו אומרים תפילה, מה שזה לא יהיה, מה שזה לא יהיה. זה בעיקר על זה. והאי-אכילה היא רק משהו שעוזר. כמו, אחרת אתה צריך לדאוג לאחד הדברים שלך.

אז, במילים אחרות, באמת, ונאמר בשולחן ערוך, באמת, צריך להיות גם בכל תענית [לא ברור]. כי עבודה היא עוד הסחת דעת גדולה, כמובן. אבל הנקודה היא, אנחנו לא יכולים לגרום לאנשים להפסיק לעבוד. אבל זה נכון ש, ונאמר ב[לא ברור], שבזמן של תענית, אתה לא אמור לעבוד. או שנאמר במפורש שאתה לא עובד. אבל אפילו בכלל, תענית, אין טעם להתענות כשאתה פשוט עובר יום רגיל.

ובכל זאת הם שולחים את כל הילדים הביתה מבית הספר מוקדם כי זה תענית. ועכשיו אף אחד לא יכול לעשות כלום כל היום. כמו, אני לא יודע מה הטעם בזה. אין באמת טעם. כמו, הטעם של זה היה שיהיה [התכנסות קהילתית].

פרק 9: תענית וצדקה: הקשר לצדק חברתי

וכמו שאתה אומר, העיקר של התענית הוא לתת לצדקה. זה מה שגם נאמר, נכון? ואז יש את השאלה הזאת, מה יש לתענית לעשות עם נתינה לצדקה? כי זה מאוד יפה לעשות צדק חברתי, מה שזה לא יהיה שמדברים עליו. אבל מה זה קשור לתענית? זה כמו, אה, אתה חושב שתענית היא על לדכא את העצמות שלך, אבל לעזור לעניים. וואו. כמו, אתה חושב, מה אחד הולך לעשות עם השני?

ולפחות אחת מהתשובות הפשוטות היא שאתה חוסך קצת כסף מכך שלא צריך לקנות אוכל. אז שוב, מכאן למדנו שלא צריכה להיות לנו… הארוחה, שבירת התענית שלך לא צריכה לעלות יותר מ… כי בדרך כלל אתה פשוט אוכל יותר לפני ואחרי ואז אתה לא חוסך כלום. בדרך כלל אתה צריך לדלג על ארוחה איכשהו. ואז יש לך קצת כסף נוסף ואתה נותן את הכסף הזה לעניים. משהו כזה.

אני לא יודע אם זה באמת עובד מילולית. לרוב האנשים, זה עובד מילולית. יש לי את הסוג הזה של שיקול דעת. יש לי חמישה דולר בארוחת הצהריים שלי ואני נותן את זה לעני. אני לא יודע. אבל זה כמו רעיון. זה כמו מיקוד של אנרגיה פיננסית, של אנרגיה קהילתית, של זמן.

תלמיד: לפי תיאוריית הסולידריות הקהילתית של תענית זה הרבה יותר הגיוני… זה נובע בצורה מאוד טבעית.

פרק 10: תיאוריית המחאה של תענית: הפרשנות של פרופסור למברט

מרצה: כן, יש תיאוריה אחרת מהרב… איך קוראים לבחור… יש לי כמה דברים מבוססים על הספר שלו על תשובה. שכחתי את שמו. *How Repentance Became Biblical*, איך קוראים לו… והוא אומר… מה היה ה[לא ברור] שלו… אתה יודע, הוא אמר שהתענית היא מחאה, זוכר?

תלמיד: כן, כי הוא אמר ככה, שאם אתה קורא את הרבה פעמים, שכחתי את שמו.

מרצה: למברט, אני חושב, פרופסור, כמו [לא ברור]. והוא אמר שתענית, כמו שאנחנו רואים ב[לא ברור] ההוכחה הגדולה לזה, פסוק ההוכחה לזה. אז הוא אמר שתענית היא מחאה. כמו, איך תענית אמורה לעבוד?

אז כמובן, כמו שאמרתי לך, אתה מתכנס ואז יש לך זמן לחשוב, לעשות קצת התבוננות פנימית. ובמיוחד, אם זה דבר קהילתי, אז אתה צריך לפתור בעיות קהילתיות. ויש איזו תשובה קהילתית של אנשים איכשהו, שלא עבדה מאז זמנם של עזרא ונחמיה. אבל בכל מקרה, זו הייתה הפעם האחרונה שהעם היהודי כקבוצה עשה תשובה. אל תספרו לאף אחד. אף אחד מאלה לא היו רק יחידים של תשובה. אבל העם כקבוצה, רק הפעם האחרונה שהם אי פעם עשו תשובה הייתה בזמנם של עזרא ונחמיה.

תלמיד: השלמות של הקבוצה עצמה היא, כן, קצת…

מרצה: ראשית, אתה צריך להיות קבוצה. אתה צריך להשיג את זה על כך שאתה לא קבוצה, אבל אז אנחנו נכנסים לבעיות של להיות קבוצה, אז זה מגיע לשם.

תענית כהצגת מצוקה כדי לעורר רחמים אלוהיים

הנקודה היא שהוא אומר ש… אם אתה קורא בנביאים, אם אתה קורא בסידור, ודברים כאלה, אתה לא מקבל את הרושם הזה. אתה מקבל את הרושם שתענית היא על לשכנע את ה׳. זה לא על, זה לא כלפי אנשים, כמו שהרמב״ם הופך הכל כלפי בני אדם, אבל זה מופנה כלפי ה׳. זה על לגרום לה׳ לענות לתפילות שלנו.

אוקיי, אולי אתה צריך לעשות תשובה כדי שה׳ יקשיב לך, אבל זה משני לזה, נכון? העיקר הוא, כמו שאמרתי, תפילה. כמו, תענית היא יותר על תפילה מאשר על תשובה. אז זו דרך להתפלל. כמובן, אתה יכול להגיד את אותו דבר, כמו שאתה מתפלל טוב יותר כשאתה מתענה, דברים כאלה.

אבל התיאוריה שלו היא שמאחר ועם התנ״ך, כל התנ״ך אומר שלה׳ יש הרבה רחמים על אנשים עניים ושבורים. כולם יודעים את זה. כמובן, יש לו גם צדק, אבל אנחנו מנסים לצאת מהצדק שלו לתוך הרחמים שלו. אז על ידי שאנחנו עושים את עצמנו, קורעים את הבגדים שלנו, ולא אוכלים, ועושים את עצמנו נראים מאוד ועניים, אנחנו גורמים לה׳ להיות [רחמן]. זו התיאוריה שלו על תענית. זה סוג של מחאה, לא כמו מחאה, זה יותר כמו להראות את עצמך במצוקה ואז לה׳ יש את הדבר הזה שהוא צריך לעזור לאנשים שנמצאים במצוקה. זו הסיבה שאתה לא אוכל ואז אתה זורח בעיניו.

הביקורת: אל תרמה את ה׳—באמת עזור למעונים

וזה הגיוני מאוד כי אתה אומר אה אתה חושב שה׳ הולך לאהוב אותך כל כך הרבה כי אתה במצוקה, מה עם הבחור שבאמת במצוקה, לא משחק בזה.

תלמיד: אז זה טקטיקת מניפולציה כמו מה?

מרצה: כן זה טקטיקת מניפולציה. זה לא מניפולציה, זה נכון, כי ה׳ אוהב עשכנז דכא [לא ברור בעברית, אולי “ה׳ אוהב את הדכאים”], כמו שהוא אוהב את המדוכאים. אנחנו מושכים אותו. אנחנו לא חושבים שזו בעיה.

תלמיד: בדיוק. אל תרמה אותם, באמת תתנהג ככה, ואז אתה באמת תהיה יותר מהמידה הזאת באמת, כי אתה עושה את המידה.

מרצה: זה התיקון של האסלאם, שאתה לא יכול לרמות את ה׳.

תראה, אפילו זה הוא מעשה של סולידריות במובן מסוים.

תלמיד: אני חושב שזה הרחבה של, זה מתרחב לרעיון הזה. או שאתה יכול להגיד שאנחנו מתענים כדי לזכור את האנשים שאין להם אוכל, כסף לאוכל, או משהו כזה.

מרצה: כן, אפילו כהתחננות לה׳ שאנחנו אחד מהאנשים האלה ש, בין אם אנחנו יודעים את זה או לא, אולי במידה מסוימת, מעונים.

פרק 11: תענית כמחאה נגד צרכנות: “יהדות פלסטיק”

תלמיד: אני חושב שזו מחאה נגד צרכנות, אבל. זו [הפרשנות] שלי.

מרצה: כן, אבל זו תמיד [פרשנות חדשה]. אבל עכשיו אתה יכול לקנות את כל היהדות באריזה יפה. אז זה היה [לא ברור].

תלמיד: זה מה שאמרתי. אתה קורא לזה יהדות פלסטיק?

מרצה: כן. זה מגיע עטוף בפלסטיק, עטוף מראש.

אזהרה: הסכנה של עבודת הבעל

ואני חושב שאחת הסכנות בניסיון לגרום לה׳ לרחם כי אנחנו מענים את עצמנו היא שאליהו הנביא התגרה ב-400 נביאים, נביאי הבעל, לעשות בדיוק את אותו דבר. אז אנחנו צריכים לוודא שכשאנחנו עושים את זה, זה באמת לאל האמיתי ולא איכשהו בטעות מחליקים לעבודת הבעל.

מרצה: כן, נכון. אבל היה להם את אותה תיאוריה, שהם הולכים לפגוע בעצמם, ואולי הבעל יהיה [תגובה]. זה מוסר טוב. כן, אני מניח.

הערת אזהרה תיאולוגית: האם אתה יכול לתמרן את ה׳?

שוב, אוקיי, אבל זה לא שיעור תיאולוגיה. אנחנו לא מתמרנים את ה׳. זה נכון שאתה לא יכול לתמרן את ה׳. אבל מסתבר שאתה יכול, במידה מסוימת. אנחנו צריכים להבין איך. עכשיו, כמו, מה אתה מתכוון? כמו, אוקיי, כמו, מה שזה לא יהיה.

לקרוא בשם הקליפה: פרודוקטיביות, עסוק, והסמארטפון כמכשול רוחני

סיכום הנקודה התיאולוגית: תפילה ומניפולציה אלוהית

מרצה: כן, נכון. אבל יש להם את אותה תיאוריה, שהם הולכים לפגוע בעצמם, ואולי לבעל יהיה אחד אחר. זה טוב שהבעל טוב, אבל כן, אני מניח, שוב, אוקיי, אבל אנחנו לא—זה לא שיעור תיאולוגיה. כלומר, המחאה, זה נכון, אתה לא יכול לתמרן את ה׳, אבל מסתבר שאתה יכול במידה מסוימת, אבל אתה צריך להבין איך.

כמו, מה אתה מתכוון? כמו, אוקיי, כמו, מה שזה לא יהיה, תפילה ישנה, תפילת עתירה ישנה, כמו, בכל פעם שאתה מבקש משהו מה׳, אתה מנסה—יש איזה—אתה צריך להסביר איך זה עובד. אז זה עובד על ידי שזה עושה אותך אדם טוב יותר, או שזה עובד באיזו דרך קסומה אחרת. כמו, זה מאוד קשה להיות דת בלי שאנשים לפחות חושבים שהם יכולים לתמרן את ה׳. כמובן שאתה לא יכול, זו הנקודה. זה ההבדל במובן מסוים.

כן, כן, זה אותו דבר. אז יש לך את כל הדבר הזה, אוקיי, זה לא העיקר. אז אלה הפשטים הפשוטים, אוקיי?

הנושא המרכזי: למצוא זמן ולקרוא בשם הקליפה

מרצה: הדבר מספר אחת הוא שאתה צריך למצוא קצת זמן. אני חושב שמה שאני באמת חושב מבחינה מעשית הוא ש, כמו שאמרתי, זו מחאה נגד צרכנות או מחאה נגד עסוק, אוקיי?

אנחנו צריכים לדעת את שמות הקליפות, אוקיי? אתה צריך לקרוא להן בשם. אם אתה קורא להן בשם, אתה מקבל כוח עליהן, אתה יודע? יש כזה כלל קסום. לדעת את השם של קליפה נותן לך כוח עליה. ידעת את זה?

תלמיד: לא ידעתי.

מרצה: כולם יודעים, נכון? ובכן, בדרך כלל…

דינמיקת הכוח של קריאה בשם

מרצה: זה שלא יכול לקרוא בשם אומר שיש לו יותר כוח עליך. אתה לא יכול—זו הסיבה שאתה לא אומר את שם אביך כמו זה… אנחנו לא קוראים לאנשים שיש להם כוח עלינו בשמם כי הם יכולים לקרוא לנו בשם, אבל אנחנו לא יכולים לקרוא להם. כפי שהודה שהם יכולים, אדוני, לא בשמותיהם [אידיש: אתה אומר “אדוני,” לא את שמותיהם].

תלמיד: בדיוק.

מרצה: כי אם אתה אומר את שמם, אם אתה לא אומר את השם… לא, אני יודע, התיאוריה של… לא, מה שזה לא יהיה. אתה יכול להגיד… בדרך כלל… בדרך כלל, קליפות רגילות לא לקרוא לדברים בשם. זו הבעיה. נכון. לפחות בימינו, הסיבה שזו התיאוריה המטופשת של האות, נכון? הסיבה שהקליפות כל כך חזקות היא כי אנשים מפחדים לקרוא להן בשם. כי אנחנו רציונליסטים. אנחנו לא מאמינים בקליפות. הן תפסו אותך מאוד טוב.

כמובן, יש את התיאוריה ההפוכה. זו הסיבה שאתה אומר את התיאוריה ההפוכה. זה הולך כך, אם אתה מתעלם מהן, אז הן לא יהיו קליפה. אבל הבעיה היא, זה עבד לפני שהן לכדו אותך. אחרי שהן לכדו אותך, אחרי שאתה כבר תקוע, זה לא עובד. אתה צריך לקרוא לזה בשם. אוקיי?

מאחר ש, במידה רבה, כל הקליפות שאנחנו קוראים להן בשם הן כאלה שבאמת קיימות שאנחנו כבר במלכודת. אנחנו צריכים לקרוא להן בשם, אוקיי? וזה הולך לתת לנו כוח.

קריאה בשם הקליפה המודרנית: פרודוקטיביות, עסוק, צרכנות

מרצה: אז הקליפה הגדולה שיש לנו נקראת פרודוקטיביות, עסוק, צרכנות. כל הדברים האלה הולכים ביחד. והם הסיבה שאין זמן חופשה בארצות הברית, נכון? והם מקבלים תשלום בוודאי לא משולם. אתה מקבל חופשה בלתי מוגבלת עכשיו, מה שאומר אפס, נכון? זה מה שיש לי. מילולית, זה פחות מהמספר האמיתי.

תלמיד: בכל מקרה, אז אלא אם כן אתה הבוס אז אתה באמת מקבל חופשה בלתי מוגבלת.

מרצה: המטרה היא לעבוד כדי להרוס את החיים שלך במשך 50 שנה ואז אתה יכול לצאת מעבודה. אבל אז אתה כל כך מכור לעבודה שאתה לא יכול לעשות את זה. נכון, וזו בעיה גדולה. זו בעיה גדולה. זה כמו המחשבה של וכן הלאה. אז זה מאוד קשה לשבור את הדפוס הזה.

עריצות החובות היומיומיות: “פקודות פראיות”

מרצה: וכמו שאמרתי, יש כל כך הרבה דברים שתופסים אותנו לתוך כמו כל יום אתה צריך לעשות את זה, אתה צריך לעשות את זה, אתה צריך לעשות את זה. אתה צריך לאכול, אתה צריך ללכת לעבודה, אתה צריך לדבר עם אשתך, אתה צריך לדבר עם הילדים שלך, אתה צריך לדבר עם החברים שלך. אתה צריך לעשות כל כך הרבה דברים. אתה צריך לענות לכל ההתראות בוואטסאפ. כל הדברים האלה שאתה צריך—כמו שהן מצוות. זה כמו פקודות.

כמו שהיא קוראת להן—מה שמה? שם של כלה לזה? פקודה פרימיטיבית, משהו כמו—שכחתי. פרימאלי—משהו כמו פקודה. זו פקודה. זה כמו מצווה. ואנחנו מקבלים על המצוות האלה הרבה יותר מאשר אנחנו מקבלים על כל מצווה אחרת, נכון? נכון?

הבנת הסח הדעת

מרצה: אתה יודע שעד שהיו חכמים, כי אף פעם לא הבנתי מה זה אומר לא להיות מסיח דעת מהתפילין שלך. נכון? נאמר בגמרא, תפילין, אסור בהיסח הדעת, נכון?

תלמיד: פקודה ברברית או משהו? שכחתי.

מרצה: פקודה פראית.

תלמיד: פקודה פראית, אוקיי.

מרצה: פקודה פראית. הפקודות של הגוף שלך ושל, ושל כל חברה. אלה הפקודות הפראיות. נכון? מצווה שבאה מהקליפה.

ועד שהיו חכמים, כי אף פעם לא הבנתי את זה, נאמר בגמרא שאסור לך להיות מסיח דעת מהתפילין שלך. מה זה אומר? מה זה אומר? אני בטוח שיש מישהו שיש לו הערה. אני לא שוכח שאני לובש תפילין. וכן הלאה.

הסמארטפון כקליפה הפרדיגמטית

האבולוציה של קישוריות מתמדת

מרצה: ואז אנשים קיבלו סמארטפונים. בעצם, לפני זה, היו להם טלפונים סלולריים. זה היה אותו דבר, דרך אגב. סמארטפונים לא עשו את זה יותר גרוע. אני זוכר כשאנשים בדקו את הטלפונים המטומטמים שלהם כל חמש שניות. זוכר? זה היה כל כך מזמן. אני זוכר.

תלמיד: כן, הם הסתכלו על אנשי הקשר שלהם.

מרצה: אפילו לא ידעתי מה—שיחקו במשחק הנחש, הסתכלו אולי הם קיבלו שיחה, היו הודעות טקסט, אולי קיבלת טקסט, וכן הלאה. אתה מסתכל על אנשי הקשר שלהם, אולי אני צריך להתקשר למישהו. מה אתה עושה?

ואז הבנתי שזה מה, למען השם, זה ממש כאן. זה נקרא הסח הדעת. אתה רואה, עכשיו אני אפילו לא יודע איפה זה. אני כן יודע, אבל, נכון? אבל אחרת, כמה דקות ביום יש לך הסח הדעת מהטלפון שלך? אפס, נכון?

אה, זה מטורף. כמו, אתה מקבל על זה הרבה יותר מאשר על תפילין. ועכשיו אתה מבין. זה לא אומר שאתה מסתכל על זה כל שנייה. אני לא מאשים אותך שאתה באמת כל כך מכור. אבל אני חושב שהיה סיפור שאדם רגיל פותח את הטלפון שלו 300 פעמים ביום. הטלפון שלך בעצם סופר. דרך אגב, למרבה הצער, או באופן מפחיד, יש בעצם מספיק. אם אתה נכנס להגדרות איפשהו, אתה בעצם תמצא את המספר הזה.

תלמיד: כמו בבריאות. איך זה נקרא? לאפל יש משהו.

מרצה: כן, מה שזה לא יהיה. זה בעצם סופר כמה פעמים אתה פותח את הטלפון שלך. זה כמו 300 ביום, אני חושב. וזה מטורף. זה אומר כמו כל 30 שניות—לא, כמו כל חמש—כמו שאתה לא עובד, אתה לא—אתה אף פעם לא יותר מארבע דקות הרחק ממנו ואתה אף פעם לא יותר מארבע דקות במוח שלך הרחק ממנו, נכון? זה מה שזה אומר, שאתה מקבל.

המצווה החברתית של זמינות מתמדת

תרגום לעברית

המרצה: אז אתה צריך—מה אם—אז מה אם אני מקבל הודעה? ואם זה פחות אתה כנראה רוצה את זה לזמן יותר ארוך וזה כמו—אני אמלא אותם זה נראה כאילו זה יוצא ממני. מה אם מישהו שולח לי הודעה? אני לא יודע את זה—כאילו אתה באמת מרגיש שזה נכון. יש כמו דרישה חברתית לזה, נכון? האדם הפרוע—יש כמו מצווה חברתית קטנה שאומרת, מה אם מישהו ישלח לך הודעה כשאתה בלאָוו מיט אַ שיי [כשאתה לא שם לב]? מה אם זו אשתך?

ואמרתי לאשתי, היא מתלוננת שאני בטלפון. אני אומר, אתה יודע מה? רוב הזמן שאני בטלפון זה בגללך. כי אולי אשתי תשלח לי הודעה. מה אם היא מעבר לשולחן? אני לא יודע. אם מישהו צריך לשלוח לי הודעה מעבר לשולחן, זה בסדר. אבל, כאילו…

תלמיד: ואז זה כל השאר במהלך היום כשאתה שולח הודעות לאשתך.

המרצה: כן. כאילו, תסתכל על הטלפון. זה 30 הודעות ביום. איך אנשים שרדו לפני שהיו להם טלפונים סלולריים כשהם הלכו לעבודה והם לא דיברו עם אשתם 30 פעמים ביום? איכשהו הם שרדו, נכון? לא באמת כל כך חשוב.

אבל הנקודה שלי היא לא זו. הנקודה שלי היא, אלה מצוות. אנחנו לא מבינים כמה אנחנו נחושים לגבי כל המצוות האלה. והן תופסות את כל המרחב שלנו.

איסור הטלפון בבית הכנסת כקריאה בשם הקליפה

המרצה: אז זו הסיבה שיש לנו את הרבנים האורתודוכסים הרעים האלה שאומרים, אל תשתמש בטלפון שלך אין אַלע שאָטנס [בבית הכנסת]. והם פשוט קוראים לזה קליפה. ובכל שאר השבוע, אתה ממש כבול אליו. אז אל תעשה זאת. תראה, כלום לא קורה. אתה הולך לבית הכנסת לשלוש שעות. אשתך לא צריכה שום דבר. זה מדהים. איך זה יכול להיות? אני לא יודע. אף פעם לא קרה במהלך השבוע. איכשהו זה קרה.

תלמיד: מכוניות הן גם קליפה בצורה הזאת.

המרצה: כן, כן.

תלמיד: למה שלא תגיד שבת זה הרעיון הזה?

המרצה: איזה רעיון?

תלמיד: בדיוק הרעיון הזה. ש?

המרצה: שבכל דור, יש דברים שונים שאנשים עסוקים בהם.

תלמיד: כן, כן.

המרצה: אני חושב שהמכונית והטלפון היו שידוך שנעשה בגיהנום. אתה לא צריך להיות עסוק עם שום דבר יותר. המכונית והטלפון היו שידוך שנעשה בגיהנום. היום, אתה עסוק עם טלפונים, ועכשיו אתה לא צריך להיות עסוק. עם המכונית, אני רק אומר, אין דרך לצאת. אלה הם, אלה הם. הטלפון אמור—אבל אתה צריך להגיע לזה.

זיהוי הבעיה האמיתית מול מה שהרבנים מתמקדים בו

המרצה: אני רוצה לקרוא לזה בצורה מאוד ברורה שזו מצווה. זה לא. אנשים חושבים שקול אשה נידה עריות עוזר. זכור, הבעיה שיש לנו עם העולם היא לא עם העולם, מה שלא יהיה. הבעיה שיש לנו בעולם הזה היא לא עם הדבר שקול אשה נידה עריות הוא, נכון? וזה רוב הרבנים כשהם מדברים על, למה אני נותן דרוש נגד התגובה שלי? זהו. שם הכל מסתיים.

תלמיד: כל אדם שצופה בזה.

המרצה: מה?

תלמיד: כל אדם שצופה.

המרצה: צופה בזה בטלפון.

תלמיד: והמבחן הוא שכשאתה מקבל התראה באמצע השיעור לא ללחוץ עליה.

המרצה: כן, זה מאוד… אז, כן, אין שום דבר רע. הנקודה היא…

תלמיד: הייתי באמצע התחלה. אם אני מפספס שיעור, אני צריך לשים את זה על הטלוויזיה. אני לא יכול לעשות את זה.

המרצה: אתה צריך.

תיאוריית הפרדת המכשירים ואיכות הקליפה הייחודית של הטלפון

המרצה: אגב, טלפונים הם הפורמט הגרוע ביותר, הגרוע ביותר לעשות כל דבר. הם לא עושים כלום. יש לך מחשב נייד.

תלמיד: מחשבים ניידים, כן.

המרצה: הורדתי את הטוויטר מהטלפון שלי ושמתי אותו במחשב הנייד שלי. אני לא יודע, לפחות אתה יכול לענות במחשב הנייד. אני אפילו לא יכול להשיב. בשביל השם.

אז, וכאילו, כבר יש לי תיאוריה ישנה אחרת שאתה צריך להיות לך מכשיר שונה לכל פעילות שאתה עושה, נכון? זו הסיבה שיש לי קורא ספרים במיטה שלי ורק קורא ספרים וכן הלאה. והטלפון שלך הוא בעצם רק בשביל—אני אפילו לא יודע בשביל מה. אני חושב להבין מה חכם, מה פורמט המשימה, אבל להתמקד בדבר אחד. זה טוב לבוא איתך לכל מקום.

תלמיד: כן, זה טוב לבוא—אתה מתכוון שאתה לוקח אותו לכל מקום, נכון?

המרצה: כן. זה טוב לשים דברים מול הפנים שלך שאתה תסתכל עליהם. וממש לבוא לפנים שלך ככה.

אחת הסיבות שהסמארטפונים רעים כי אתה צריך להחזיק אותם במרחק של שישה אינץ׳ מהפנים שלך מלבד זה שזה לא טוב לעיניים שלך ודברים כאלה. זה גם כמו, אני חושב שזו קליפה. אני רוצה לומר שזו קליפה. אני עושה את זה כל הזמן. אני זה שעושה את זה. אבל זו קליפה כי כאילו, לא שזו קליפה. אתה רואה, זה מה שאני אומר. רוב ה…

תלמיד: אה, זה אנחנו. אני מבין.

המרצה: רוב ה… אני מדבר על סמארטפונים. הם מדברים על העריות. אה, אז כולם צופים בפורנו כל היום. לא, הם רק צופים בפורנו כמו חצי שעה ביום, לא כל היום. נכון? אז זו לא בעיה. ולפני זה, בכל מקרה, אנשים חשבו דברים כאלה אחרי כל היום. זה לא השינוי. אני לא חושב שזה השתנה הרבה לגבי זה. אולי כן, אולי לא. אני לא—אנשים אמרו לי שאני, אני לא יודע.

הבנת המצוות לפני העבירות

המרצה: אבל אני חושב שאתה צריך לדעת מה המצוות לפני, לא העבירות, נכון? ומה המצווה אומרת, איזו מצווה אתה עושה כשאתה מסתכל על ה—מה—באים לגשת אפילו לטקסט אחד שלך? זו מצווה. מה אתה מתכוון? אולי מישהו צריך את העזרה שלי. אולי אני צריך לעזור להם. אולי הם עשו בדיחה ואני צריך לעשות אמוג׳י לצחוק על הבדיחה שלהם. הרבה דברים חשובים, נכון?

אגב, זה נכון שאלה מצוות. אבל אפילו מצווה, אם אתה עושה יותר מדי, זה הופך לעבירה. ואלה כמו חובות חברתיות. אנחנו קוראים להן חובות חברתיות. אני חושב שאם אין לך טלפון, אם אין לך שום דרך להיות מושג אלקטרונית, אתה עובר על עבירה דרבנן. אולי זו עבירה דרבנן. זה יכול להיות פשוט…

תענית כשיבוש רדיקלי: שבירת המעגל מעבר לשבת

הבעיה של זמינות מתמדת והצורך בנסיגה

המרצה: אני כועס שהתקשרתי לבחור, איך אני יכול לשלוח לך הודעה? אני לא יודע, שלח שליח לחיבוק שלי. שלום, אתה בן אדם, תהיה זמין. עכשיו, האם אתה צריך להיות זמין 24 שעות תוך 10 דקות? זה נשמע מטורף. אני זמין בצורה כזאת. זו הסיבה שרוב האנשים חושבים שאם אני לא עונה להם תוך 10 דקות, אני שונא אותם. אולי פשוט הייתי בשירותים במשך 10 דקות. אה, לקחת אותי לפני השירותים שלך לסיור בשירותים, נכון? אה, אלוהים, תסיים את זה.

המצווה היא מצווה, וזה מדבר דרך זה שזו מצווה, וזו הסיבה שיש לנו מצוות אחרות כדי לנטרל את המצווה הזאת. אתה רואה? זה מה שאני אומר. זו הסיבה שיש לנו מצוות אחרות כדי לנטרל את המצווה הזאת ולומר שבתמוז, אתה לא צריך להסתכל על הטלפון שלך. לא, זה לא עובד. אנשים לא.

תענית כצורה חזקה יותר של שבת

המצווה הייתה שימושית בצורה כזאת, נכון? יש לך חובות חברתיות. אתה צריך לדבר עם הבחור הזה. אתה צריך לשמוז עם הבחור ההוא. אבל עכשיו אנחנו כולנו מתאספים, ואנחנו הולכים לומר שהם אומרים להם שאוכל הוא גם חובה גופנית, כמו חובה חברתית. אבל הם אומרים, היום, אתה לא צריך לדאוג לגבי זה. היום, אתה שם את זה מלהיות פרודוקטיבי. ואני חושב שלא לאכול עושה אותך פחות פרודוקטיבי, לפחות במובן הקפיטליסטי. אני לא חושב שזה אי פעם גרם לך להיות מסוגל לעבוד טוב יותר. כנראה אף פעם לא עבד ככה. אבל זה בשביל מה זה. כאילו, תשבור את זה קצת. אתה לא תמיד צריך לעשות דברים כל הזמן, כמו שבת קטנה. לשבת יש את הדרך שלה לעשות את זה, ולתענית יש את הדרך שלה לעשות את זה. זה העיקר של שבת, הדבר העיקרי.

אני לא יודע איך לעשות את זה. כל האנשים הנוראים האלה שהם גורמים לך לשים את הטלפון שלך איפשהו כשאתה הולך לשיעור שלהם ודברים כאלה, הם צודקים. והם עוזרים לאנושות.

בכל מקרה, בחזרה ל-9-9 [מתייחס לתשעה באב].

תלמיד: אני מנסה להבין. אתה רק אומר שזה יום להתמקד בשבת אחרת? זה יום אחד של התמקדות במשהו, וזה סוג אחר של שבת?

המרצה: כן, כן, כן, כמובן. שבת לא מספיקה. שבת הופכת לחלק מהמעגל. תענית צריכה לשבור מעגלים בצורה חזקה יותר משבת.

הבעיה עם שבת: הקפיטליזם סופג הכל

הבעיה עם שבת? זה כמו קפיטליזם. הקפיטליזם הוא מאוד חכם, הקליפה, והוא סופג הכל, נכון, זוכר? כמו שמרקס אמר, הוא אפילו ימכור לך את החבל לתלות את עצמך איתו כשאתה כל כך מדוכא, נכון? זה היה הדבר האחרון של מרקס, המכירה הקפיטליסטית האחרונה שתקרה, היא תמכור לעובד האחרון חבל לתלות את עצמו איתו. זה באמת קורה, רק עם אקדח. כמובן שזה באמת קורה, זה מוכר לך הרבה דברים מלבד חבלים. זה מוכר לך כל מיני דברים לתלות את עצמך.

והנקודה שלי היא, כמו שאמרתי, אתה יכול לקנות חבילת שבת. ולא רק זה, המילה שחלק מה, אתה יודע, יש כמו נסיגות בריאות תאגידיות שהן סוג של שבת ושמטרתן היא לגרום לך לעבוד יותר, נכון? אז הן מלכודת, נכון? נכון? יש מלכודת. השבת ויום טוב יכולים להיהרס. זה יכול להיספג גם על ידי אותה קליפה. כי זה אומר, אה, יש לך מנוחה כל יום שביעי. זה מאוד טוב. אז ביום ראשון, יום אחד, מתי שזה יהיה, אתה עובד טוב יותר. נכון?

תענית חייבת להיות בלתי צפויה

אז לא, אנחנו צריכים לעשות קצת שבת לפעמים ביום רביעי. זה לא יכול להיות צפוי מראש. זו הנקודה של זה. לפעמים ביום רביעי, אני צריך לעשות תשובה. חמישי. מחר זה חמישי. מה אתה מתכוון? זה לא שבת. שבת ו—לא, יש דבר אחר. זה נקרא תענית. אתה מבין? זה חייב להיות בלתי צפוי. זה חייב לשבור את הדבר קצת. אתה חייב לשבור את המעגל.

ומה שאנחנו הולכים לעשות היום, אנחנו כולנו הולכים להתאסף בבית הכנסת, ואנחנו הולכים לומר, אה, מה שלא יהיה, בוא לא ניכנס למה שאנחנו הולכים לומר. אבל הנקודה היא, אנחנו הולכים לשבור את המעגל הזה. זה מאוד חשוב.

הבעיה עם הנוהג הנוכחי של צום

וזו הסיבה שאני חושב ש, אני חושב שבאמת, שהדרך שאנחנו עושים תענית היא סוג של בזבוז זמן. אבל אתה צריך למצוא, כמו, כמובן שאנחנו עושים את זה כבזבוז זמן, כי אתה רק עושה את כל ההלכות, ואז הילדים שלך באים, כמו שאמרתי, ואין לך זמן לשום דבר.

צריכה להיות דרך כלשהי לשבור את הדבר ולעשות זמן למשהו אחר, לעשות אפשרות, לא רק זמן. זמן הוא הדרך לומר, כי הכל לוקח זמן, אבל זה באמת הרבה יותר מזה זמן רגשי ומרחב וזמן פיזי ומרחב וכל מיני רמות שונות של זמן ומרחב.

האידיאל: צומות בלתי צפויים, מונעי משבר

אז הדרך הטובה באמת תהיה אם הם היו אומרים, בסדר, השנה זה תענית בעיר. זה מה שתענית היא. ארבעת התעניות שיש לנו הן פשוט כמו—הארכיטיפית היא בכל פעם שיש בעיה, אנחנו קוראים תענית. ואנחנו אומרים את היום לפני, או שבת לפני, או מה שלא יהיה.

אבל תענית היא לא הצום הארכיטיפי. אה, היא כן הצום הארכיטיפי. לא, היא לא. הצום הארכיטיפי הוא זה—אנחנו קוראים צום, כי יש בעיה. ואנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים להמשיך לעבוד. אה, מה אתה מתכוון? מה עם הפרודוקטיביות? מה עם—

כל הנקודה של התענית—אנשים לא מבינים את זה. אני מאוד רציני לגבי זה. שוב, אני לא אומר שמישהו יש לו שיעור—לפעמים יש נקודה, יש נקודה נהדרת בלהיות שיעור שממשיך כל יום, אבל לפעמים זה הופך להיות כמו, בסדר, אז עכשיו אף פעם אין לי זמן.

הבעיה של למידה מתמדת בלי חשיבה

כאילו, לא הייתי אומר לבחור שהוא היה עם הספר שלו בתחנת האוטובוס, נכון? אתה לומד כל כך הרבה כל הזמן, מתי אתה הולך לחשוב? נכון? זה כמו—תענית אומרת אין לי זמן ללמוד, בסדר, אז. זה הפשט. בסדר, ובכן, זה כל הפשט. עכשיו אני צריך לומר שאני צריך לצאת בשלום, בסדר?

תלמיד: בסדר.

המרצה: זה לא עובד.

תלמיד: כן, בטוח.

מודלים היסטוריים: אברהם אבינו ונסיגה תקופתית

המרצה: צריך להיות, כמו, כולם יודעים את זה, אף פעם לא אמרתי לך את זה, נכון? רב צדוק הכהן אמר בספר שלו, שיש לו ענין מרב חיים ויטאל כזה. רב חיים ויטאל, יום אחד התעורר בבוקר ואמר לאשתו, יש לי נסיעת עסקים לשלושה ימים, אני צריך ללכת למקום כלשהו. לא משנה לאן. למקום כלשהו, נכון?

היא לא ידעה לאן הוא הולך כי לא היה לה את כל הסיפור הזה לפחות. אז, אני מתכוון, זה לא נראה—נראה שאף אחד לא הופתע. הוא התעורר בבוקר, לאיזה מקום אנחנו נוסעים? לאיזה הר שאלוהים אמר שאנחנו צריכים ללכת. וכולם היו כמו, בטח. החמור מוכן? בוא נארגן את זה. יצחק פשוט לא הבין איפה השה. זו הייתה הבעיה הגדולה. רגע, רגע, שכחת להביא את ה—זו השאלה היחידה שהייתה להם. אבל כל השאר היה הגיוני לגמרי, נכון? אנחנו הולכים להר.

אז מכאן אנחנו רואים שהדרך הרגילה של החיים של אברהם אבינו הייתה שמפעם לפעם הוא היה לוקח טיול להרים לפגוש את אלוהים, לעשות את העבודה שלו, לעשות דברים ואשתו לא הייתה מופתעת כשהוא לא חזר. כשהוא דיבר אז היא התחילה לדאוג אבל לפני זה הכל היה נורמלי.

יש לו רשימה שלמה של אנשים שעושים את זה נכון?

תלמיד: כן.

המרצה: יש לו רשימה ארוכה. הוא אמר שזו הסיבה שהם היו רועים. אני אוהב את זה. הלוואי והייתי מסוגל לעשות את זה. כמו לראות את האנשים האלה. הכרתי כמה אנשים כאלה. הם היו אומרים לאשתם, רגע, שכחתי לומר לך, אני הולך לישיבה לשבת. ביי ביי. נתראה בשבוע הבא. נתראה בשבת.

אתה לא מורשה לעשות את זה, נכון? זה לא הגיוני שאתה מורשה לעשות את זה. זה אומר שזה לא דבר טוב לעשות. זה אומר שאתה מורשה, וזה לא דבר טוב. זה אומר שאתה מורשה.

על משהו שכמה אנשים מתו בניסיון לעשות את זה. אז אתה צריך לדאוג לנפש שלך. אני לא יודע, רק אומר, צריך להיות מרחב כזה. זה חייב להיות כמו, כמה פעמים משהו הולך להיעשות אי פעם שזה לא רק צרכים יומיומיים?

בסדר, אז יש לנו דברים קהילתיים, כמו שיש לנו צומות ודברים כאלה, אבל צריך להיות. זה היה הפשט אחד. בסדר, עכשיו זה כל הפשט.

מעבר לפשט: המשמעות העמוקה יותר של ענוי גופני

עכשיו, פשט הוא מאוד חשוב להבין את הפשט של פשט, כמו לחזור למה שדיברנו על הסיבות לענוי פיזי, כמו ל—וכמו שאמרנו, שבפשט, יש, מה אמרנו בשבוע שעבר? אז יש כמו, לא פשט, כמו יש את הדבר של להחזיר את ההנאה של החטא שלך. בסדר.

תלמיד: מעניין.

המרצה: אמרת את הנוצרי, נכון? נכון? אני הולך לתת לך את הנוצרי עכשיו. בסדר.

הגישה הנוצרית לכאב

יש נוצרי שאמר, השתתפות בסבל של ישו, בזמן שאתה סובל. הנוצרים הם היחידים שבאמת אוהבים כאב בשביל עצמו, אני חושב. אני לא יודע אם יש מישהו אחר שבאמת מדבר ככה. יש? זה צריך לכאוב, משהו כזה. רק סגפנים מוזרים באמת עושים את זה, אבל עדיין זו הדרך שאני חושב.

אבל אני כן חושב שלא, הם אמרו אמרתי לך, הם אמרו שכן, כי הם אמרו שלקחת הנאה בלי, כמו שאמרתי, גנבת הנאה כי היה לך קצת הנאה בעבירה. אנחנו לא מורשים להיות לנו את ההנאה הזאת, הנאה עולה כסף. אתה צריך להחזיר את זה על ידי תשלום כמו חשבון בנק, אבל זה לא—זה לא משלם בשביל עצמו. הם עדיין חושבים שכאב הוא רע, הם רק אומרים שהם מחזירים את ההנאה שהיה לך על ידי שיש קצת כאב.

תלמיד: כן, כי אתה אמור לכפר על חטאים ואולי להקריב גם עבור אחרים.

מורה: בדיוק.

תלמיד: אבל זה הרבה, נכון, אבל בכך שלא—

מורה: הם נהנו מהחטאים שלהם יותר מדי, משהו כזה. זה משהו כמו שהעולם רע ואתה צריך—

תלמיד: לפני הוותיקן השני, היה להם מה שהם קראו הלקאה עצמית, שבה הם היו מלקים את עצמם והיו אומרים תהילים נ״א וק״ל כחלק מהתפילות שהם היו עושים את זה, תאמין או לא.

מורה: כמו, להכין את עצמך.

תלמיד: ולכאורה, הם היו צריכים לוודא, כמו לפחות במסדר אחד, אני יודע שהם היו עושים את זה בחדרים שלהם. והממונה היה מוודא שאנשים לא נכנסים יותר מדי לכאב ונהנים ממנו יותר מדי.

מורה: אפילו הכאב, אפילו המזוכיזם שלך צריך להיות—בדיוק, אמרנו את זה בשבוע שעבר שאנשים אוהבים כאב מתוך התענוג, זה מה שאמרנו, בסדר, יודעים על זה, אבל אני חושב ככה, אני חושב ככה, אנשים שחותכים את עצמם, כן, כן, כן, אבל אני חושב שיש פשט אחר, וזה קשור למצב של, כמו, היית אומר משהו כזה, למצב של הקליפה, למצב של החטא, עכשיו אנחנו צריכים למצוא—אין לי דרך טובה לדבר על זה כי אנשים ביוטיוב לא נותנים לי להגיד—

מודרניות, אוניברסליזם ויהדות פרטיקולרית: הבלבול בין אוניברסלי לאחיד

הבעיה של זמן סטנדרטי ושליטה ממלכתית

מורה: בדיוק. אמרנו את זה בשבוע שעבר, שאנשים אוהבים כאב מתוך תענוג. בסדר, לא, אבל אני חושב ככה, אני חושב ככה… אנשים שחותכים את עצמם, אני לא יודע. כן, כן, כן. אבל אני חושב שיש פשט אחר, וזה קשור למצב של, כמו, היית אומר משהו כזה, למצב של כלל ישראל, למצב של השקל.

עכשיו, אנחנו צריכים למצוא את זה, כנראה שאין דרך טובה לדבר על זה, כי אנשים ביוטיוב לא נותנים לי להגיד קבלה מספיק אבל הם לא נותנים, העיניים שלהם, האוזניים שלהם לא פתוחות.

תלמיד: לא אתה, כמו כולם.

מורה: כן. בכל מקרה, אבל כמו שאנחנו צריכים להסביר. אני אגיד לך מה, מה הנקודה, מה הנקודה היא ככה. בסדר, אז יש, אני אתחיל ממקום אחר. מה, אני לא יודע, אני לא יודע כמה זמן יש לי, אז הורדתי את הטלפון שלי. אז יש לי שעון שם. אני צריך לתלות אותו.

אגב, שעונים, שעונים הומצאו על ידי הקפיטליזם גם כדי לשעבד אותנו, נכון? זה בשביל רכבות, נכון?

תלמיד: נכון, בשביל הרכבות, ובשביל ה…

מורה: בכל מקרה, זו כל המחאה של ברגסון נגד זה. כן, כמו, למה שאצטרך לדעת מה השעה עכשיו? אתה רוצה להגיד לי? טוב, אתעייף. אני אדע את זה בעצמי. אני לא צריך שעון יותר. זה לא נוצרי. אני חושב ששקיעה ב-8:12 זה לא דבר טוב ליהודים. זה כמו חרדה עמוקה שזה מייצר, אני חושב. רכבות, טוב, לא רכבות, אבל מודרניות, אוניברסליזציה של שיעורים ודברים.

מישהו רוצה לשאול אותי, עכשיו שיש לנו זמן שעון, האם אני יכול פשוט לעשות כשמחשיך? כן, זו שאלה. אולי אתה לא יכול. אולי אתה צריך לעשות את זה כל יום בודד. בסדר. אתה לא צריך שקיעה בשאר ימות השבוע, אז.

רגע, רגע, רגע. רגע, אז אני צריך לחזור למקום שהייתי.

פרויקט ההשכלה של סטנדרטיזציה אוניברסלית

מורה: הנקודה היא ככה. לא, לא, אבל אני כן חושב, אז אתה רואה, חלק מזה, זה כן מתחבר. תראה, הכל מחובר עכשיו. אז מאז שהמודרניות רוצה שהמלך, לא המלך, אלא הקיסר של צרפת יהיה זה שקובע את הקילוגרם והמטר והכל. וכל העולם צריך לעקוב אחרי המטרים שלו. אחרת, אתה לא נאור. ידעת? אם אתה משתמש ביחידות מקובלות, אתה לא נאור. ארצות הברית עד היום לא מספיק נאורה. אנחנו מגיעים לצרפתים. כי אנחנו משתמשים בדברים מוזרים האלה שנקראים רגל ואינץ׳ ודברים כאלה. והם לא רציונליים. הבנת? אנחנו לא רציונליים.

דקארט אמר, דקארט והאנציקלופדיות, איך קראו לו? דקארט אמר שאנחנו רק נהיה רציונליים כשכולם ישתמשו במטרים. לא יודע, לא יודע. אתה מבין, נכון? אני מנסה להבין כמה מתנגדים. כמו ארצות הברית. אבל אפילו ארצות הברית, כמו פיינשטיין, משתמשת רק במטרים ודברים. זה רק כמו הממשלה שעדיין משתמשת בדרכים הישנות. בזמנו, זה היו אנשים שעשו את זה מסיבה כלשהי, או אמרו להם לעשות את זה. הם המציאו מטרים.

קנדה במקרה היא מקרה מעניין, כי קנדה משתמשת במערכת האימפריאלית כשזה הגיוני ובמערכת המטרית כשזה הגיוני. אני חושב שהם נאורים.

אז הנקודה היא, למה יש לנו את זה? כי המלך צריך להיות מסוגל לגבות מס מכולם, בעיקרון. ככה זה התחיל. בעיקרון, הוא צריך לנהל הכל ולגבות מס מכולם ולשלוט בהכל. ואם לכולם יש שיעורים משלהם, וכל מקום קורא לבושל החיטה שלו אחרת, אין לו הרבה מס לשלם.

זו התיאוריה של ג׳יימס סקוט מתוך *לראות כמו מדינה*. ספר חשוב מאוד לקבלה. אבל כדאי לכם לקרוא אותו.

הבלבול של קאנט: אוניברסלי מול אחיד

מורה: ו*לראות כמו מדינה*, ג׳יימס סקוט, אני חושב שזה השם שלו. והנקודה היא ככה, וזו הסיבה שנתתי את הדף הזה כבר על אתיקה קאנטיאנית ובפרט איך יש את הבלבול הזה במודרניות בין כללים אוניברסליים במובן אוניברסלי ואובייקטיבי, במובן שכללים אוניברסליים הם אלה שחלים על כולם באותה מידה באותה דרך, וכללים אובייקטיביים הם כללים שנכונים מחוץ לאדם שחושב אותם, אבל זה לא אומר שהם חלים בכל מקום באותה דרך. האם נתתי את הדיוק כבר?

בכל מקרה, זו היישום של זה, באותו סוג של בעיות. מאז שיש לנו ככה, אתה מבין מה אני אומר? כמו שקאנט אמר שבשביל מוסר, כולם מבינים שבשביל שאתיקה תהיה אמיתית היא לא יכולה להיות על מה שאני רוצה. אבל קאנט נראה עושה קפיצה וחושב שלכן זה חייב להיות אותו דבר לכולם כל הזמן. זו הסיבה שהוא כמו נגד החריגים המובנים, כמו שקר במקרה של הנאצי ששואל אותך אם יש יהודים, הם צודקים.

קאנט אומר שאתה לא יכול לשקר, אפילו למטרה טובה, כי שקר נוגד את החוק האוניברסלי של האתיקה, והאתיקה חייבת להיות אמיתית, חייבת להיות אוניברסלית, ובאוניברסלי הוא מתכוון אחיד, כמו אותו דבר בכל המקומות. באותה דרך שהמטר הוא אותו דבר בכל מקום, לא משנה. אם באירופה לאף אחד אין מקל מטר, לא משנה. זה עדיין חייב להיות אותו מטר שמלך צרפת עשה. אתה מבין מה אני אומר?

אז זו הסיבה שזה נעשה מאוד קשה לדבר על טובות אנושיות בצורה פרטיקולרית, בגלל הזיהוי השגוי הזה. אני חושב שזה פשוט זיהוי שגוי. יש לנו את כל הקונפליקט האחר הזה בין האם אנחנו מדברים על בעיות יהודיות או האם אנחנו מדברים על בעיות אנושיות? ואף אחד לא מבין שהם יכולים להיות אותו דבר בלי להיות ניתנים לצמצום לאותו סוג של דבר.

בעיות יהודיות כבעיות אנושיות

מורה: כל הבעיות היהודיות הן בעיות אנושיות, רק כדי להבהיר. אני לא מאמין שאנחנו סוגים שונים של אנשים. ואני חושב שאפילו התניא שאמר שיהודים הם סוג שונה של ישות, אני לא חושב שהוא התכוון להגיד את זה בצורה שזה סוג חמישי אוניברסלי של ישות. כי ככה אנחנו קוראים את זה. מאז שאנחנו מדענים, אנחנו אומרים, טוב, הוא עושה גזענות גנטית. הוא מעולם לא שמע על גנים או גזעים. איך הוא יכול לעשות את זה?

מה שהוא אומר זה שיש אדם אוניברסלי, יש טוב אנושי. אבל מאז שאין בני אדם אוניברסליים בעולם הזה, בדיוק כמו שאין מטרים ממשיים. יש רק אנשים שמשתמשים במטר הכללי. כדי להיות טוב בכל דרך, אנחנו צריכים לדבר על הספציפיים. כי אנחנו חיים חיים אינדיבידואליים או אפילו חיים קהילתיים, אבל עדיין ספציפית אנחנו לא חיים בכת הנאורה של הישות העליונה או מה שזה לא יהיה.

תלמיד: אבל זו עדיין טענה שהפרטיקולריות של בני אדם היא אותה מידה של הפרדה כמו הפונקציה של מה שנקרא יכולת אנושית על פני בעלי חיים.

מורה: כן, יש כמה דברים משותפים בין כל בני האדם לעומת בעלי חיים.

תלמיד: נכון, כלומר, מה שאני חושב שמעניין בחלוקה הוא שהוא אומר שהחלוקה בין צדיק לחי היא אותו דבר כמו ההבדל בין סוג אוניברסלי של אדם לסוג פרטיקולרי של אדם.

מורה: לא, בסדר, טוב, זה… הוא עושה אנלוגיה. לא התכוונתי להביא אותו לנקודה הזאת. כלומר, כן התכוונתי להביא אותו לנקודה הזאת, אבל אני צריך להביא אותו אליה ובדרך שלי שאני יכול להגיע אליה.

פרשנות מחודשת של טענת התניא על ייחודיות יהודית

מורה: אז הוא לא אומר שיש מין אחר. לא, אני חושב שהוא אומר שהמושלם… הייתי אומר משהו כזה, המדרגה של הגדולים, האדם הטוב באמת הוא שונה מבני אדם אחרים כמו שבני אדם שונים מבעלי חיים, או לפחות כמעט שונה כל כך. ואני חושב שזה נכון.

אם פגשת, כמו, אנחנו קצת הוטעינו על ידי העיניים שלנו או על ידי הקטגוריות האוניברסליות שלנו. כל בני האדם זהים, כולם ראויים לאותה כבוד. זה אולי נכון. אבל אם אתה פוגש ממש, כמו, כי הוא אומר, אם אתה פוגש את משה, כמדען, היית מסווג אותו במין אחר כי הוא כל כך שונה. הם כל כך הרבה יותר טובים.

עכשיו, זה עדיין נכון שהטוב הזה הוא ההגשמה של מה שפוטנציאלי בכל אדם. אתה לא צריך להפוך את זה ל… אולי זה פירוש על הפער של המימוש.

תלמיד: כן, בני אדם טובים שונים מספיק מבני אדם לא טובים, או לא לגמרי טובים, כדי להיחשב כמינים שונים אם אתה רוצה. אבל זה רק משחק על ה, זה לא באמת אומר שזה מין אחר במובן שאתה לא יכול להפוך לזה, או במובן ש…

מורה: ובגלל שהוא כן אומר את זה. לא נשכח אותו. כי יש לו, אגב, זה גם, גם, זה כמו, אתה לא יכול לעשות יותר מדי מזה. במיוחד, הכוזרי אומר שאתה לא יכול. זה נהיה מבולבל מדי.

תלמיד: לא, נכון, זו גם שאלה קטנה מאוד. אתה לא יכול להיתקע בזה.

מורה: האריז״ל, כמובן, לאנשים יש ירושה גנטית. לא אומר שאתה לא יכול להיכנס לזה. זה עדיין נכון שהאריז״ל…

השאלה של גרים ונבואה

מורה: בסדר, אני רוצה לחזור למה שהיה לי. אנשים נתקעים בשאלה הקטנה הזאת, אז האם זה יכול להפוך ל, בסדר, נהיה שוב, והוא ינסה להפוך לנביא, הוא פשוט יחסר את הבעיה האחת הזאת. נגיע לתחתית השאלה. אנחנו לא באמת… זה כמו בעיית הטרולי. כולם תקועים. והתשובה באמת הייתה, אם היה, היה גר, היה נביא, אולי הכוזרי לא מסכים עם התיאוריה הזאת.

בסדר, כל אלה, כמו, בסדר, אתה יודע, נסה. אתה יודע משהו, נסה להפוך לנביא. כולנו ננסה. וכשנראה שלגר ולנו יש זמן קשה יותר מכולם, נראה אם הגר צודק. אבל הגר יכול להיות נביא, גם. כמובן שהגר יכול להיות נביא.

תלמיד: רגע, אנחנו מגיעים לשם. גר בהחלט יכול להיות נביא.

היעדר השפה ליהדות פרטיקולרית

מורה: הנקודה היא ככה. כמובן, יש משהו חשוב כאן. זה מה שאנחנו צריכים להגיע אליו. יש משהו מאוד חשוב כאן. וזו הבעיה היהודית. יש משהו מאוד חשוב כאן שכנראה חסרה לנו שפה לדבר עליו. וכל פעם שאנחנו מנסים לשים את זה בשפה, אנחנו בסופו של דבר אומרים דברים מוזרים. ואנחנו לא מבינים מה אנחנו אומרים. אבל יש משהו מאוד, מאוד חשוב כאן שצריך להיות מסוגל לדבר עליו.

וככה אני הייתי מבין את זה. ואולי זה הרציונליזציה היתרה שלי של דברים קבליים, אבל ככה אני הייתי מבין את זה. איך שהייתי מבין את זה זה, כמו שאמרתי, יש סוג של ישות, מין, חיה שנקראת האדם. הסוג הזה של מין, זה נכון שהוא מאוד, מאוד מגוון.

האמונה הדתית באחדות האנושית

מורה: אחד הדברים שעושים בני אדם שונים מבעלי חיים זה שזה סוג של אמונה שיש לנו שיש מין אנושי אחד. זה מאוד חשוב. כלומר, באופן ידוע, המדענים המודרניים לא באמת האמינו בזה, נכון? אלה האנשים הדתיים שהאמינו בזה. אתה יודע את ההיסטוריה הזאת, נכון? עשינו את זה פעם, אי פעם, נכון? אבל הם לא טועים.

ובתקופה המודרנית המוקדמת, כמו בדרוויניזם, אני חושב שאנשים היו כמו, איך אנחנו בכלל יודעים שיש אב קדמון אחד לכל בני האדם? אנחנו לא באמת יודעים את זה. היום, יש תיאוריות שטוענות שזה נכון. אבל הסיבה שזה כמו גזענות מדעית מבוססת בעיקר על התיאוריה הזאת, שאנחנו לא באמת יודעים שגזעים שונים הם אותו מין. אם אנחנו עושים את הדבר המדעי האמפירי הזה, אז אנשים שונים בכל מיני דרכים. אז אולי הם מינים שונים, דומים, אבל מי אמר שהם סוג שונה?

זה היו בעצם האנשים הדתיים שאמרו…

תרבות כמרכיב מכונן של הטבע האנושי: הבעיה של מונותרבות גלובלית

הטיעון הדתי ההיסטורי לאחדות האנושית

מורה: אז יכול להיות רק סוג אחד של אדם. ובמקור, האנשים הדתיים, זו הסיבה שהם היו מיסיונרים באפריקה וכל הדברים האלה, כי הם האמינו שנגד הדרוויניסטים החילוניים ודברים שאמרו שיש מינים אנושיים שונים, הם האמינו שבסופו של דבר יכול להיות רק גזע אנושי אחד במובן של מין אנושי. זה חלק מההיסטוריה שכנראה לא לימדו אתכם בגלל תעמולה אנטי-דתית. אבל למעשה, זו ההיסטוריה, או חלק גדול מההיסטוריה. זו הסיבה שרוב המתנגדים לעבדות וכן הלאה היו דתיים. יש הרבה מזה.

קאנט באופן ידוע חשב שאנשים שחורים הם מינים שונים, ויש מאוד נהדר—או שזה לא חייב להיות רק שחורים, הסינים.

תלמיד: נכון, כן, כן, נכון.

מורה: כן, הרבה הוגים מודרניים גדולים היו למעשה ימין קיצוני במובן הזה, גזענים קיצוניים, בגלל המדע ובגלל שלא הייתה בימיהם לפחות סיבה מדעית לחשוב שלבני אדם יש אב קדמון משותף. היום, אנחנו כן מאמינים בזה, אבל זה לא אומר, שוב, שאלות של איפה זה מתפצל ולמה זה נסגר. אז זה לא חשוב. זה כן חשוב, אבל זה למה יש לי פתק שאומר בשיעור.

[הפרעה מהטלפון]

תלמיד: זה האצבע שלך?

מורה: כן. ויש לי הודעה מוכנה מראש שאומרת בשיעור. אבל אז הכוזרי שאני שואל, לא—

אז נכון, אז איפה אני? אבל הדבר החשוב הוא ככה. הנקודה היא לא לדבר על גזענות וכל העניין הזה והכפירות. הנקודה היא להגיד את זה ככה.

הבעיה העכשווית: כמה קהילות אנושיות באמת קיימות?

מורה: הנקודה היא להגיד שיש קהילות אנושיות. היום, לא ברור כמה מהן יש. כי יש רק אנשים שצופים בהוליווד ואנשים שלא צופים בהוליווד, שלא קיימים. אז אולי יש רק קהילה אנושית אחת. זו בעיה אמיתית. אבל אני הולך להגיע לזה. זה מה שגוליס הוא, נכון?

אז באופן מסורתי, אחד כמו, איך קוראים לו? רובין הנסון עסוק בזה. כמו, האם יש לנו מונותרבות? כלומר, זה לא ממש ברור עד כמה אנחנו יכולים לדבר על תרבויות שונות שקיימות יותר. אלא אם כן אתה כמו איראן, שיש לה איזשהו סוג של תרבות שונה ממה שיש לנו. האם יש להם? האם אני ברור? לפחות חלק ממנה? סין? אנשים שיש להם חומה גדולה? כמה מדינות שעניות במידה מסוימת.

לא, כי המנהיגים, מה שאני אומר זה שהמנהיגים הפוליטיים של המדינות האלה, כמו איראן, סין, רוסיה, במידה מסוימת, מנסים במכוון להפריד את עצמם מתרבות האו״ם העולמית. כברירת מחדל, כולם חיים בתרבות הזאת. זו תרבות מאוד חזקה. מי שהוא, מי שאתה רוצה לחשוב שהוא הבוס שלה, אם זה האפיפיור או הנשיא היהודי, הנשיא האמריקאי, לא משנה, הנשיא היהודי, סליחה, מי שזה לא יהיה.

תלמיד: לא, אבל אני חושב שיש כאן משהו שצריך להגיע אליו.

מרצה: זה משהו מוזר. אני חושב שכל תיאורטיקני הקונספירציה תמיד מגיעים למשהו שאסור לך לומר, אבל יש להם תיאוריות ממש מוזרות כי הם לא מספיק חכמים להבין מה באמת קורה. אבל זה נכון בדרכים מאוד מוזרות. יש איזושהי תיאום מאוד מוזר. זה מאוד נכון.

שוב, יש לנו סיפורים. אנחנו עדיין צריכים לספר לעצמנו שיש אומות שונות ותרבויות שונות. אולי באופן מסורתי יהודי, אמורות להיות 70 תרבויות או 70 אומות. אולי האו״ם סופר 150, אני לא זוכר כמה מדינות הם סופרים. ואמורות להיות אפילו יותר תרבויות וכן הלאה. ולכאורה, יש 6,000 שפות ברשימת השפות שאפשר לדבר בהן בבלשנות.

במציאות, יש רק בערך 1 וחצי שפות, אנגלית וסינית, בעיקרון. כמה אנשים יש בעולם שלא מדברים אנגלית או סינית? חמישה?

תלמיד: חמישה? כמה? כשפה שנייה לפעמים, נכון, אבל עדיין, נכון, יש מעט מאוד, נכון? מי?

שפה כתרבות: הדומיננטיות של האנגלית

מרצה: והסיבה שהם מדברים אנגלית, דרך אגב, היא בגלל התרבות שלהם. שפה היא תרבות. שפה היא – בגלל חינוך. שפה היא דיאלקט עם צבא וצי, והצי הוא הצי האמריקאי. זה אמיתי, נכון? אתה חייב לדבר אנגלית.

תלמיד: אבל אני חושב גם –

מרצה: אתה יודע שבקרת תעבורה אווירית בכל העולם מדברת אנגלית? אנגלית. ואותו דבר לגבי קוד מחשב. אתה בעצם צריך לקרוא, כל מי שמשתתף בעולם המודרני מדבר אנגלית. אין, אני חושב שבסין יש להם כמה דברים שעובדים בסינית, אבל אפילו, אני חושב שאפילו הקודים הסיניים וכאלה הם בעיקר באנגלית, אני לא בטוח. נכון? איך זה נקרא, גוג׳ראטי, לא גוג׳ראטי? מה העיקרי –

האימפריה האמריקאית היא מאוד חזקה. נכון? עכשיו –

תלמיד: הודו היא די משמעותית –

מרצה: כולם מדברים אנגלית, אבל –

תלמיד: אני מתכוון, הם מתקשרים אליך בזמן הזה היום, לא?

מרצה: אני חושב אנגלית, כמובן, כי אני בריטי. זה לא משנה.

האשליה של גיוון תרבותי

מרצה: הנקודה היא, באמת, זה הדבר החשוב. אז אנחנו רגילים לדבר על זה שיש תרבויות שונות. וכשאתה חושב על זה, אתה מבין שהרבה מזה זה פשוט אותה תרבות עם מסכות שונות. לכל האנשים בסופו של דבר יש אותם ערכים מוסריים, לרוב. הם מאמינים באותם סוגים של דברים שהם טובים ורעים. שוב, עם קצת אי-התאמה, כמו שיש הבדל של 30 שנה בכל מדינה בין השמרנים והליברלים ומה שלא יהיה. אבל עדיין באותו עולם, פחות או יותר.

ויש סיבה לחשוב שזה מוזר, מישהו עומד מאחורי זה, נכון? זה מה שקונספירציה היא. זה בטח היהודים מתאמים את זה. אוקיי, לא משנה מי זה. הנקודה היא איך נכנסתי לזה?

אז יש תרבויות שונות. עכשיו אתה אפילו לא יכול לשמוע את כל הקונספירציה לפחות מה –

תלמיד: אין לי קונספירציה.

מרצה: אני מתכוון שהקונספירציה היא בגלוי. הדבר המצחיק הוא שזה שם בחוץ, אף אחד, אין סודות. אתה רוצה לכתוב קטע, אמרתי שאתה כותב על קטע קוד, אתה חייב לדבר אנגלית בעיקרון כי הבחור שעשה את המחשבים היה בחור באמריקה. זה מאוד ברור, אין סוד. יש גם אפקטים של מייסדים ותלויות נתיב וכל מיני דברים, סיבות למה דברים קורים ככה, זה לא תמיד מתוכנן ככה.

תרבות כמהותית לטבע האנושי

מרצה: אבל העובדה, הנקודה היא שבני אדם הם, אחד הדברים שעושים את בני האדם מעניינים הוא שיש לנו תרבות, נכון? שפה, תרבות, אלה – שלחתי לך רשימה מהבחור האנטי-ערבי, זה כמו סרטון של – לא, שלחתי את זה בקבוצה יום אחד.

אבל הנקודה היא, בני אדם הם – חלק מלהיות אדם אומר שיש תרבות. זה מאוד חשוב להבין שזה לא דבר תוספתי. אם אנחנו עושים חקירה מדעית, זה כמו, מה עושה בני אדם שונים? אוקיי, אתה יכול לומר שיש להם את היכולת לקבל תרבות, אבל אז יש לנו אחת בפועל, נכון? יש לנו שפה, יש לנו תרבות.

ותרבות אומרת יותר מ-, כשאני אומר שפה, אני לא מתכוון ליכולת להוציא צלילים, כי גם בעלי חיים יכולים לעשות את זה, נכון? אני מתכוון ליכולת לתקשר על פני כמויות עצומות של מרחב וזמן על ידי מערכת קידוד סמלית, משהו כזה, נכון? בעיקרון אף בעל חיים לא עושה את זה, או לפחות לא במידה שבני אדם עושים את זה. והמידה מספיקה כדי לקרוא לזה מין אחר, אוקיי? זה בעיקרון הטיעון.

מסגרת הזמן של האנושות התרבותית

מרצה: עכשיו, אבל זה מאוד חשוב. זה אומר שכשאתה מדבר על בן אדם במובן הרלוונטי, לא במובן של שמישהו יש לו ביולוגיה אנושית, אולי הבחור במה שלא יהיה, אם אתה מאמין, עתיק, אולי לפני 200,000 שנה, היו אנשים כאלה. אנחנו מדברים בעיקרון רק ב-, זה מוזר, אבל מסגרת הזמן שהתיאוריה של הצעירים [בריאתנים של כדור ארץ צעיר] מדברת עליה, כי יש רק תרבות אנושית, לפחות אחת שיש לנו איזושהי המשכיות איתה שאנחנו יודעים לדבר עליה, במשך משהו כמו 6,000, 10,000 שנה, לא הרבה יותר. אף אחד לא באמת זוכר שום דבר אחר מזה, נכון?

יש ציורי מערות מלפני 30,000 שנה. אוקיי, אף אחד לא יודע מה הם אומרים, נכון? אולי הם פשוט זרים. מי יודע?

בכל מקרה, הנקודה היא, כשאתה מדבר על אדם, אתה חייב לדבר על אדם עם התרבות שלו. זה מה שבן אדם הוא. אין תיאור מלא של אדם שהוא רק החלק הביולוגי. יש גם ספרות, יש גם דת, יש גם, זו הסיבה שאם אתה לא, נכון, אם אתה רוצה להכיר אדם, אתה חייב להכיר את התרבות שלו.

כמדען, אפילו כמדען חייזר שהיה בא ומנסה לדון באנושות, מנסה להבין את היצור המוזר הזה שחי על הארץ הירוקה הזו שנקרא בני אדם, הוא היה צריך ללמוד את השפה שלהם וללמוד את מערכות האמונה שלהם וללמוד את הסיפורים שלהם וכל זה, נכון?

ביקורת על האדם האוניברסלי של ההשכלה

מרצה: זו הסיבה שהאוניברסלי, זה מאוד חשוב להבין, האדם האוניברסלי שההשכלה ודברים מדברים עליו הוא לא זה שאי פעם היה קיים. חוץ מזה, אם אתה באמת חושב שהאדם האוניברסלי הוא צרפתי במאה ה-19 או במאה ה-18, שהוא ברור שהוא לא. אני חושב שעכשיו אנחנו מספיק חכמים כדי להבין שהבחור הזה היה די מגניב וחכם, אבל הוא לא היה מוט המידה האנושי האוניברסלי. אנחנו לא צריכים למדוד את כל בני האדם לפיו. אם אתה משתמש באינצ׳ים במקום במטרים, אתה לא באמת פחות אדם אוניברסלי.

אבל האוניברסליזם הזה הוא היעדר של משהו במקום – נכון?

תלמיד: אבל האוניברסלי הזה בניגוד למטרופוליטן או אוניברסלי?

מרצה: לא, הבחור שאני מדבר עליו מנסה להוציא את כל הדברים הפרטיקולריים. אמרתי, הכת, הוא הולך להאמין רק בישות העליונה. הוא הולך להיות דאיסט, דאיסט מודרני, נכון? הוא הולך להאמין בכל דבר לא. והוא יכול להוריד את כל הקישוטים, כל הדברים הפרטיקולריים מהחיים שלו, מהשקפת העולם, מההוויה שלו. והוא הולך להיות פשוט האדם האוניברסלי, נכון?

אבל אפילו זה זה פשוט בחירה שרירותית כי מישהו אחר יוריד דברים אחרים ויגיד שזה הדבר האוניברסלי. וכמובן, במובן מסוים, הוא ניצח את האדם האוניברסלי הזה. אנחנו קצת חיים בתרבות שהוא יצר בגלל הטכנולוגיה והמנגנונים של העולם שאנחנו חיים בו, סוג של חיים.

השבריריות של הסדר הטכנולוגי

מרצה: ואני חושב שעכשיו אנחנו מתחילים להבין שזה לא באמת עובד כל כך טוב. במילים אחרות, זה מסתמך על הרבה יותר הנחות מטפיזיות ומערכות חינוך מסוימות שעובדות מאשר שהצורך החומרי הגרידא שלו יעבוד, משהו כמו –

העולם שלנו מניח שכל עוד המחשב שלך עובד, מה שאומר, כמובן, יש הרבה בחירות תרבותיות שנכנסות ליצירת מחשבים. לא בהכרח שהקוד לא צריך להיות מאורגן. אם אתה לומד קצת קידוד ודברים, זה הכל מושגים פילוסופיים של איך לארגן קטגוריות ומה האב, מה הילד, דברים כאלה. יש בחירות מטפיזיות פילוסופיות מאוד בסיסיות, אפילו בדרכים שהמחשב שלך עובד, והאינטרנט עובד, וכן הלאה.

אבל זה עדיין עובד כי זה ביטים, שהם דברים פיזיים, שעובדים. אבל אפילו כדי שזה יעבוד, מסתבר שאתה צריך בני אדם שיאמינו באיזשהו אידיאל של מה זה להיות אדם חופשי או ליברליזם וכן הלאה. ובשלב מסוים, אם אנשים מפסיקים להיות מסוגלים לתקשר ברמה הגבוהה יותר כביכול, הרמה החברתית, זה מפסיק לעבוד, גם. כי הם פשוט חותכים את הכבלים, ממש, נכון?

למה סירות דיג לא חותכות את כל הכבלים המחוברים ליבשות? כי כולם מדברים אנגלית, נכון? מה שאומר שהצי האמריקאי אומר להם שהם לא צריכים, נכון? אבל אם הם מפסיקים, נכון, אם אתה, מי שהוא האחד, עושה הצרות שמדבר, מבין שאנחנו לא באמת מדברים אנגלית, לא באמת אכפת לנו מהצי האמריקאי –

הטבע הפרטיקולרי של הציוויליזציה האנושית: למה “אנושות אוניברסלית” לא יכולה לקיים את עצמה

התשתית הפיזית תלויה בסדר תרבותי-פוליטי

מרצה: כי הם פשוט חותכים את הכבלים, ממש, נכון? למה אנחנו לא חותכים, למה סירות דיג לא חותכות את כל הכבלים המחוברים ליבשות? כי כולם מדברים אנגלית, נכון? מה שאומר שהצי האמריקאי אומר להם שהם לא צריכים, נכון? אבל אם הם מפסיקים, נכון, אם אתה, מי שהוא האחד, עושה הצרות שמדבר, מבין שאנחנו לא באמת מדברים אנגלית, לא באמת אכפת לכם מה הצי האמריקאי עושה, הם לא חזקים כמו שהם מעמידים פנים או מה שלא יהיה, אז אין לך גם את האינטרנט, גם הפיזי.

אז יש, הנקודה היא פשוט, אנחנו מתחילים להבין את זה בהרבה דרכים אם אתה מסתכל על העולם, אבל הנקודה שלי היא שבני אדם הם לא הדבר הזה שאתה יכול להפשיט את כל ההבדלים שלהם מכל הדברים המוזרים והמיוחדים שלהם, כל ההבדלים הספציפיים שלהם מ-, ולהגיע לאדם האוניברסלי הזה.

אי-ספיקות הביולוגיה האוניברסלית: דוגמת הרופא

כמו שהבחור היה אומר, לא אכפת לי מאיזו דת הרופא שלי כי כל עוד הוא מבין את גוף האדם. זה נכון, כי, כן, זה נכון שרופאים לומדים את גוף האדם כגוף אדם, אבל אתה צריך שהרופא לא ירצח אותך, נכון? ואם הוא מפסיק, אבל אין לו אותה מוסר כמוך, הוא אולי פשוט יעשה לך השתלה, כי, אתה יודע, חמישה אנשים, אתה יכול להציל חמישה אנשים, נכון, אם נשתמש בכל האיברים שלך. אולי זה ממש מוסר שלכמה רופאים בארצות הברית או בקנדה כבר יש.

ואז, כמו, זה לא עוזר כל העובדה שהוא ברמה הבסיסית של המציאות. הוא לא באמת עומס הבסיס של המציאות, כי הוא שולט ברמה הזו גם על ידי הריגת אנשים, נכון? אתה צריך תקשורת בכל הרמות האלה, נכון?

אז לכן, הנקודה שלי בכל זה היא, הדבר שהם מלמדים עליו, שוב, ביולוגית, זה שהם מלמדים עליו בבית הספר לרפואה, נכון? הם לא מלמדים אותך, לא משנה איזו כיפה הבחור היה לו לפני שהוא הלך לניתוח, כי הם מורידים לו את הכיפה בניתוח, נכון? אבל לא, זה הדימוי של זה, נכון? כולם לובשים את אותו חלוק בית חולים, נכון? אבל מסתבר שזה לא מספיק.

תלמיד: מי? זה מה שהוא מדבר עליו.

מרצה: המדען, המדען הרפואי, והוא הולך לומר, תדמיין את כל בני האדם.

תלמיד: תרבות ומאפיינים.

מרצה: הבחור בוועד האתיקה הרפואית של קולומביה החליט ש-, זוכר, שכדי לגרום להשתלות לעבוד, אנחנו פשוט משנים את ההגדרה של מוות. כי ככה אנחנו פותרים את הבעיה שלנו. כאילו לא הייתה לו שום בעיה. אבל בן האדם שלו הוא תמיד הבחור שלובש את כובע בית החולים, נכון? והם כולם לובשים את אותו, נכון? באופן אידיאלי, לא צריך להיות לך זקן או משהו כזה, גם. אז אז אתה לגמרי אותו דבר, נכון?

תלמיד: אתה עושה, זה נשמע כאילו אתה עושה בדיחות, אדוני.

מרצה: אני לא עושה בדיחות. אני רציני.

תלמיד: לא, לא, לא, לא.

הרמה השנייה שולטת ברמה הראשונה

מרצה: מה שאני מתכוון לומר הוא, כשהם דיברו על, ב-17-מה שלא יהיה, הם דיברו על האדם האוניברסלי, מה נכנס לזה? כן, מסתבר שבאמת היו להם כמה רעיונות של מה האתיקה האוניברסלית תהיה. זו הסיבה שיש לנו אתיקה אוניברסלית והכל. כי הם היו יותר חכמים מהבחור המודרני. לבחור המודרני יש גם אתיקה אוניברסלית. זה איזשהו אוטיליטריזם, מה שלא יהיה. אבל הם כן הבינו שלאדם האוניברסלי יש גם מוח אנושי אוניברסלי. זו הסיבה שאנשים כמו דקארט היו בעצם מטריאליסטים. כי היה להם את זה.

אני מתכוון, אם האדם האוניברסלי רעב, זה נכון.

תלמיד: כן.

מרצה: הדבר האוניברסלי מתרגש ונדלק. הנקודה היא שזה פחות נכון. אז אם אתה זוכר את השיעור של השבוע שעבר, זה פחות נכון ממה שהיית חושב, נכון? האדם האוניברסלי רעב, אבל אין בני אדם אוניברסליים. וכשבני אדם אמיתיים רעבים, הם תמיד רעבים לאיזה אוכל שהתרבות שלהם קוראת להם כאוכל, נכון? כמו שזה אומר…

תלמיד: לא, לא, זו הרמה השנייה, אבל מסתבר שהרמה השנייה, במובנים רבים, שולטת ברמה הראשונה.

מרצה: כמו שאמרתי לך מלסית׳ [התייחסות לא ברורה], מכמו אם יש לו רעיון אחר של מה זה אדם או רמה שונה של מונחי אתיקה אז הוא פשוט הולך לרצוח אותך וכל העובדה שהרעב שלך זהה לזה של כולם.

כמו אם אתה אוהב שייקספיר, נכון, אם אתה דוקר יהודי הוא מדמם כמו כולם, אבל השאלה היא אם הוא דוקר אותך, נכון? זה נכון, זוכר שייקספיר, נכון, אם אתה דוקר אותנו האם איננו מדממים [התייחסות ל״סוחר מוונציה”, מערכה ג׳, תמונה א׳]? כמובן. אבל למה היית דוקר אותי? מה קורה?

תלמיד: אני לא חושב שאתה מדבר לאותו…

מרצה: לא, מה שמתכוונים בזה הוא שבני אדם הם מעניינים ברמה הפרטיקולרית שלהם, לא באוניברסלית. האנשים האלה שהם תמיד בסרט, הם תמיד מראים ככה, כמו, אתה יודע, אין שום דבר מעניין בכל האנשים האלה. יש רק הדברים שמעניינים לגביהם.

תלמיד: כן, הם כל כך משעממים.

מרצה: הם רק מענישים דברים בשביל זה גם. הם מאוניברסלים את זה דרך הפרטיקולרי.

תלמיד: נכון, נכון, אוקיי, אז בואו נמשיך הלאה.

מרצה: הבחור שעובד עם דואט [התייחסות לא ברורה] בעצם מנסה להיות משעמם כמו האדם האוניברסלי, וזה די טיפשי. אוקיי.

השאלה המרכזית: איך עמים הבינו איך לחיות

אוקיי, אבל מסתבר שהוא, מה שלא יהיה, בכל מקרה, הנקודה שלי היא, אז לכן, זה מאוד חשוב.

תלמיד: [לא ברור]

מרצה: עכשיו, הנה באמת איפה השאלה היא, נכון?

תלמיד: [לא ברור]

מרצה: השאלה היא, זה באמת איפה השאלה היא, או השאלה של השאלה היהודית היא, או השאלה של כל עם באמת היא. היהודים הם פשוט אלה שאומרים לכולם שיש בעיה כזאת מסיבה כלשהי. אבל כולם צריכים, כל, זו גם השאלה האירית. זה לא רק היהודים, נכון?

השאלה היא ככה. מאז, עכשיו, היסטורית, עובדתית, אנחנו, כל קבוצת אנשים אבל חלקם יותר מאחרים או חלקם טוב יותר מאחרים שאנחנו יודעים עלינו, הבנו דרך מסוימת לחיות. זה כולל, כשאנחנו אומרים לחיות, מה שאנחנו קוראים במונחים מסורתיים לחיות בעולם הזה ובעולם הבא, לחיות באיזה סוג של אלוהים יש לנו, איך אנחנו מתייחסים לאלוהים שלנו, מה אנחנו חושבים על המטפיזיקה האולטימטיבית של העולם, מה באמת אמיתי וכן הלאה, מה טוב, איך להפיץ את הערכים שלנו לילדים שלנו, כמו הטוב שלנו, האידיאל שלנו של העולם, איך לגרום לעולם שלנו להתקיים, נכון?

העולם האנושי צריך להתרבות עצמית, הוא צריך ללמד את זה לילדים שלנו, וזה מה שהתרבות בעיקרון היא, אבל לא רק ילדים, לתלמידים שלנו, לחברים שלנו, לאנשים שלנו שהם חלק מהעולם שלנו, נכון? הבנו את זה.

עכשיו, הבנו את זה בדרך ספציפית. לא הבנו, אף אחד לא הבין את זה בדרך אוניברסלית. הדרך האוניברסלית היא פשוט דרך ספציפית, מאוד מאוניברסלת, אוקיי. אבל הבנו את זה בדרך מסוימת, נכון? זו הנקודה.

האיום על דרך החיים של עם

עכשיו, מה קורה? מה קורה, וזה באמת איפה השאלה היא, כי מה קורה כשהדרך הזו מאוימת, נכון? זה הדבר הראשון ראשון, נכון? מה קורה כשזה מאוים, נכון?

העיר כהתגלמות של דרך חיים

יש לנו עיר, נכון? העיר היא לא, כמו שיש לנו את האמרה המאוד חמודה הזו, נכון, הוא שפך את זעמו על עצים ואבנים, אבל זו דרך ממש טיפשית להסתכל על עיר, נכון? זה כמו מאוד רדוקציוניסטי. כמובן הבחור הזה שאמר את זה לא היה כל כך טיפש. הוא מנסה לעשות משהו, נכון? עיר היא לא עצים ואבנים, אוקיי? כל מי שאומר לך…

והעיר היא מקום שבו בני אדם חיים בצורה מסוימת. יש להם אידיאלים לגבי איך הארכיטקטורה שלהם צריכה להיות. אבל כנראה יש להם גם אידיאלים לגבי איך הם מרמים או לא מרמים. אגב, אפילו המקום שבו מרמים זה דרך איך שמרמים. אם מרמים בצורה אחרת, זה יכול לעבוד. הם מתנהלים זה עם זה בצורה מסוימת. הם מתחתנים בצורה מסוימת. הם חברים בצורה מסוימת. הם עושים עסקים בצורה מסוימת. הם עושים את כל הדברים האנושיים בצורה מסוימת, שעובדת. כברירת מחדל, זה לא עובד. אין ברירת מחדל שאומרת שבני אדם פשוט עובדים. צריכה להיות תרבות.

חורבן עיר כחורבן של דרך להיות אדם

אז יש לנו עיר. עכשיו בא מישהו אחר והוא הורס את העיר שלי. הוא מפרק את העיר. עכשיו מה קורה עכשיו? הדבר הנורמלי שיקרה הוא, נורמלי במובן של בהנחה שההנחות שלי נכונות, הוא שכל דרך טובה להיות בן אדם שהיתה לאנשים האלה הולכת להפסיק להתקיים.

כמובן שבדרך כלל, כמו שסוקרטס אמר כל מלחמה היא באמת על צדק. כנראה עשינו שיעור על זה פעם. האנשים האחרים שהרסו את העיר שלי, הם חושבים שיש להם עיר טובה יותר ממני והם מרגישים שכולנו צריכים ללכת לחיות בעיר שלהם, לא משנה אם אנחנו חיים פיזית בעיר הזאת או בעיר ההיא. העניין הוא שאנחנו צריכים לאמץ את התרבות שלהם ולהיות הם. זה אחד ההצדקות של אל-פאראבי [אל-פאראבי: פילוסוף אסלאמי מהמאה ה-9-10].

תלמיד: למה?

מרצה: למלחמות.

תלמיד: כן, כן.

מרצה: זה לא מה שהוא אמר. מלחמות הן על זה. מלחמות הן תמיד בחור אחד שאומר שיש לנו את ההשקפה הנכונה. אנחנו בני אדם. אתם לא בני אדם.

חשיבה מחדש על “דה-הומניזציה”

כמו שוב, יש כמו דה-הומניזציה. אני לא חושב שזה דה-הומניזציה. זה מאוד מוזר שאנחנו, הומניזציה היא רק כשמניחים שיש כמו אדם אוניברסלי והאנשים היחידים שמותר לך להרוג הם אלה ש… לא, אם הם טועים גם מותר לך להרוג אותם, אתה מבין?

כל ה, אנחנו צריכים את זה כמו טוב יותר מבעלי חיים בגלל ההנחה הזאת של כבוד אנושי אוניברסלי שהוא משהו כמו מדעי כמו על אדם ואז כדי, כדי להיות מסוגל להרוג מישהו הוא צריך להיות לא אדם, נכון? מסתבר שבאופן מסורתי זה לא המקרה. יש כל מיני סוגים של בני אדם אבל להיות אדם מחולק בכל הדרכים האלה ואם אתה אדם טוב יותר אולי אני לא יודע אם מותר להרוג. זו שאלה אחרת.

תלמיד: למה יהיה מותר להרוג אותו?

מרצה: אוקיי, אבל במקרים מסוימים יש מלחמה. עצור, עצור, עצור. הלו, אני בשיעור. זה דחוף? אני מצטער, ביי. אדבר איתך אחר כך.

רצח עם כרצח “האמיתי”

אז, איך קוראים לזה? אז האדם הזה, האדם הזה נהרס, נכון? זה חורבן אמיתי של זה. לא רק של, אתה צריך להיות שם. לכן, כל חורבן של עיר, זה כמו שאני מגיע למסקנה שרק רצח עם הוא רצח, נכון?

כי אם מדברים על בן אדם, בן אדם הוא לא דבר שמקיים את עצמו, נכון? אתה לא יכול לחיות לבד. בן אדם הוא יצור חברתי, נכון? אז להרוג בן אדם זה לא מאוד, זה מאוד עצוב, אבל זה לא רצח אמיתי. רצח אמיתי הוא רק כשהורגים עיר שלמה, נכון? או עם שלם, ציוויליזציה שלמה, כביכול, נכון? אז הורסים בן אדם וזה מה שקיים, נכון? נכון? זה המצב.

גורל העמים: הדוגמה של זבולון

עכשיו, זה היה פשוט. אז לא היו לנו שום בעיות, נכון? אם היינו כולנו מתים, לא היו לנו שום בעיות. לא רק אם היינו מתים, נכון? זו הנקודה האחרת. אם היינו כמו הסרים [התייחסות לא ברורה] ושבועות [שבועות: חג יהודי; התייחסות לא ברורה כאן] שמתים פונקציונלית, נכון? הם לא קיימים. הם סוג כזה של אנשים. תראה את זה. אין כזה סוג של בחור. אין יותר זבולוני [זבולוני: בן שבט זבולון]. מי שזבולון היה בטח היה מדהים. ובגלל זה, נכון? יש רק יהודים עכשיו, נכון?

אז אנשי זבולון, הם הפסיקו להתקיים. חלק מהזבולונים האלה הפכו ליהודים. זו הנקודה. הם עדיין נהרסו כסוג האנשים שלהם. עכשיו יש רק סוג של אנשי יהודה. וזה הכל. אולי זה היה מאוד עצוב. כנראה מי שהרס אותם חשב שיש לו דרך טובה יותר להיות בן אדם וזה נכון לו להרוס את זה. או האחרים שנבלעו גם. במובן הזה, יש רוצחים בשאלה, אבל אלה שבאו ליהודה והם אמרו שאנחנו יהודים עכשיו, הם גם הבינו שיהודה, ליהודה יש דרך חיים טובה יותר. והם אמרו, אנחנו מפסיקים להיות זבולונים. עכשיו אנחנו יהודה [יהודה: יהודה], נכון? זו הטענה, נכון?

תלמיד: אז כמו בביולוגיה, אולי יש יותר זבולון, אבל בזה…

מרצה: כן, כן, זה לא משנה. אנחנו לא מדברים על ביולוגיה. אין ביולוגיה.

תלמיד: לא, אני אומר.

מרצה: אולי ממש אין ביולוגיה, אבל זה דיון אחר. אבל אנחנו לא מדברים על ביולוגיה. אין תרבות, נכון?

תלמיד: כן.

מרצה: נכון, עכשיו, זה מצב נורמלי. זה נקרא חורבן של [נקטע]

בעיית ההישרדות היהודית בגלות: תרבות, זהות והאפשרות של המשך קיום

הפרדוקס של גלות מול חורבן מוחלט

מרצה: אין בעיה. אין בעיה. זו לא בעיה. זה מאוד עצוב לאנשים שנהרסים, אבל אין שאלה שנשארת. אין מי לשאול את השאלה.

יש שאלה גדולה יותר שנקראת גלות, נכון? גלות היא הדבר הזה שהיהודים המציאו. כלומר, הם לא המציאו את זה, אבל לפחות ה, שוב, הדוגמה העיקרית לזה היא היהודים. היהודים, במיוחד היהודים האלה, אחרי אולי בבית ראשון, אבל בטוח אחרי בית שני, החליטו שהם לא הולכים לקבל את פסק הדין של המלחמה, נכון? דיברנו על זה בהקשר אחר. אבל העניין הוא, או שנוכל לומר את זה בצורה אחרת, הם לא באמת נהרסו, נכון? העיר נפרצה, ואז בית המקדש נהרס וכל זה, ואיכשהו העיר ממשיכה לחיות, נכון?

מהי עיר? המקרה של ירושלים

ירושלים: מיקום פיזי מול זהות תרבותית

מרצה: זו הסיבה שזה מאוד מוזר. אנחנו מדברים על ירושלים, כמו בני ירושלים [בני/תושבי ירושלים], ואז אנשים כאילו, רגע, הייתי בירושלים, היא די בנויה, שום דבר לא נהרס. אבל שוב, השאלה, אפשר לשאול מה בדיוק הליטורגיה צריכה לומר. אבל כשאנחנו מדברים על עיר, אנחנו אף פעם לא מדברים על החומות.

וזו שאלה רצינית אם ירושלים נבנתה. אולי מה שנבנה במקומה זה שאתה היית בירושלים. אני חושב שזה מה ש, ירושלים לא קיימת. כלומר, היא קיימת באידיאל, זה עדיין המקום הזה. אבל בעצם, איזו עיר חצי-אירופית, חצי-מזרח תיכונית נבנתה במקומה. לא ברור איפה, כמו בלוקים שונים של העיר נלחמים על איזו עיר זו. אבל ירושלים הלכה נכון, יש רחובות שנקראים רחוב אולימפיה, בסדר? זו לא ירושלים, בסדר? המלך ג׳ורג׳. איך המלך ג׳ורג׳ כמו אחד הרחובות המרכזיים בירושלים? ברור שירושלים לא, זו לא ירושלים, זו כמו מושבה בריטית, נכון?

תקדים היסטורי: מיקומים מרובים של ירושלים העתיקה

מרצה: אבל זו אפילו לא ירושלים האמיתית בכל מקרה. זה רק בגלל שזה לא אמיתי, כי זה לא במיקום. אני סקרן לגבי המיקום. אנחנו יכולים לבנות מחדש עיר עתיקה במקום אחר, אתה יודע? הן לא הולכות להיות באותו מקום. בעולם העתיק, אנשים בעצם תרגלו את זה. ירושלים עצמה נבנתה מחדש שלוש אוארבע פעמים במקומות מעט שונים.

תלמיד: שמונה עשרה.

מרצה: כן, לא, אבל עיר דוד היא לא אותו מקום כמו עיר הורדוס. אנחנו בעצם, אפשר לבקר בשתיהן היום. והן כמה רחובות זו מזו. זו אותה עיר, בכל זאת. אף אחד לא חשב שזו עיר אחרת, כי זו העיר.

תלמיד: חשבתי שאתה אומר אפילו ירושלים העתיקה.

מרצה: נכון. זו שאלה אחרת. זו היתה עיר יבוסית [יבוסי] מלכתחילה. אבל אז היא הפכה לעיר דוידית בשלב מסוים. וזה מה שזה אומר לבנות את ירושלים.

המחלוקת נעמי שמר–עמוס עוז

מרצה: זה לא אומר כמו חנה, איך קוראים לה? כמו שנעמי שמר אמרה, נכון? זוכרים את המריבה שהיתה לנעמי שמר עם עמוס על זה, נכון? על השוק [שוק]. אתם יודעים את השיר שנכתב בזמן שהעיר העתיקה היתה תחת כיבוש ירדני? זה אומר ששוק העיר העתיקה ריק. ועמוס כתב מכתב בעיתון או משהו כזה ואמר שהוא לא מבין מה היא מתכוונת. ריק? זה היה שם. אפשר לראות את זה. זה מלא בנשים ערביות שמסתובבות.

ונעמי שמר כתבה שיר והיא היתה הרבה יותר ימנית ממנו. היא ענתה ואמרה שהוא נשמע כמו שהיה בחור שאשתו נכבשה על ידי מישהו אחר ואמר, מה אתה אומר? היא רק עם גבר אחר. אתה מבין?

עיר היא התרבות שלה, לא האוכלוסייה שלה

מרצה: אבל כשמדברים על עיר, אנחנו לא מדברים על האנשים, כמובן. יש אנשים שונים שחיים בה. זו לא אותה עיר. זה רק באותו מקום. זו לא אותה עיר, נכון? זו העיר שנבנית. זה סוג התרבות שהעיר הזאת מייצגת או היא.

כמובן, אולי יש כמה צרכים פיזיים. יכול להיות שהיא יכולה להתקיים רק במיקום מסוים. אני לא אומר שהמיקום לא חשוב. המיקום אולי הוא חלק ממה שגורם לה להיות מסוגלת להיות מה שהיא. זה חלק מהתנאים שצריך להיות לך אקלים מסוים או תרבות מסוימת או בסיס כלכלי, מקום, מה שזה לא יהיה, כדי שהעיר, העיר האנושית, תתקיים, אבל העיר היא לא מקום.

הבעיה האינטלקטואלית והמעשית של המשך קיום

ההישרדות הבעייתית של ירושלים

מרצה: עכשיו הדבר המוזר הוא שירושלים עדיין קיימת. היא המשיכה להתקיים אחרי שנהרסה. עכשיו המצב הזה הוא מאוד בעייתי. זה בעייתי אינטלקטואלית, כמו שקשה להצדיק, או לפחות צריך תיאור של מה קורה, וגם קשה לשרוד, גם אם זה מוצדק. הדברים האלה לא מנותקים, נכון?

רב סעדיה גאון: ההבטחה לתשובות טובות

מרצה: כמו שרב סעדיה [גאון] אמר ש, וכשהנביא [נביא] אמר לנו, וכל כלי יוצר עליך לא יצלח [וכל כלי יוצר עליך לא יצלח], ואמר, זו הבטחה של הנביא שתמיד יהיו לנו תשובות טובות לאנשים שיש להם טיעונים נגד הדת שלנו. כמובן, פשוטו כמשמעו, זה מדבר על כלי מלחמה. אבל אין הבדל גדול בין לכבוש תרבות בטיעון ולכבוש אותה בחרב. אלה רק דרכים שונות לשכנע את האנשים להפסיק להיות ולהיות מישהו אחר, משהו אחר, נכון?

אז אלה שני דברים, אבל הם שני דברים נפרדים. אתה עדיין יכול להשתכנע מהטיעון ועדיין להתקשות, נכון? אבל בעיקר, זה כנראה הטיעונים הם אפילו יותר חשובים, נכון? וזה הטיעון.

חוסר ההפרדה בין העם היהודי והתרבות היהודית

מרצה: זו הסיבה שאנשים שיש להם דיונים על התרבות היהודית והעם היהודי, עם הדת היהודית, הם באמת מבולבלים. כי אין תרבות יהודית בלי עם יהודי. מה שאתה חושב שהוא הטוב, שהוא כמו הדרך היהודית להגשים את הטוב האנושי, זה מה שזה. אם אתה חושב שאתה לא צריך להיות דתי, אז אתה לא דתי, לא משנה. עדיין יש, אין אפשרות לדבר על, יהודי זה על דת, לא עם.

אוקיי, אני לא עם, אבל אני פועל בדת ההיא, נכון? אחרת, זה מפסיק להתקיים. האמת יכולה להמשיך להתקיים בעולם הצורות איפשהו. זה לא עושה שום הבדל, נכון? אין באמת אמת כזאת, כי אנחנו מדברים על סוג האמת האנושי. אז אני חושב שזה יכול לעבוד.

האתגר של רומי: למה להמשיך כיהודים?

השאלה הרומית

מרצה: אז העניין הוא, עכשיו יש לנו שאלה אמיתית. והשאלה הראשונה היא, מי אמר לך שיש לך דרך חיים טובה יותר מהרומאים, נכון? הרומאים עדיין קיימים, נכון? הם רק שינו את השם שלהם לכנסייה עכשיו. זו כנסייה מפורסמת שנקראת הכנסייה הרומית. והם היו המצחיקים, אבל אמרנו שהם עדיין אותו הדבר. כמו, הם אלה שקוראים לעצמם ככה. והם לא מתביישים? לא, אני לא. בכל מקרה.

אבל בכל מקרה, הנקודה שלי היא, והתרבות של האימפריה הרומית ברור שעדיין קיימת, נכון? הבחור עדיין ממש בונה עמודים רומיים בבניין שלו. זה כמו חלק מהתרבות, והאידיאלים שלהם וכן הלאה. והם טוענים שיש להם דרך טובה לחיות, שאני בטוח שיש לה משהו לדבר בעדה. זה לא לגמרי שטויות, נכון?

השאלה של התבוללות

מרצה: ואז אנחנו צריכים פשוט לתת למה שאנחנו קוראים שאלת ההתבוללות. אבל הם גם הצליחו לכבוש אותנו, נכון? אז הם יותר חזקים צבאית, לפחות, שזו טענה לתרבות שלהם להיות טובה יותר באיזשהו אופן, נכון? והאלוהים שלהם להיות טוב יותר, שמשתמשים באלוהים כמילה למה שתרבות וטוב, רעיונות של הטוב, קיימים בעולם הזה. למרות שהאנשים שהרסו את בית המקדש באמת האמינו באלים שלהם, אז זו בעיה. אבל מה שזה לא יהיה.

אבל, ועכשיו יש לנו שאלה. למה אנחנו ממשיכים להתקיים? אבל כן, עכשיו יש לנו תשובות שונות, טובות יותר וגרועות יותר, נכון?

התשובה היהודית: לא בלעדית אבל פרטיקולרית

יהודים לא טוענים לבלעדיות על הטוב

מרצה: עכשיו, בהנחה שיש, מה, מה, אם, בהנחה, אני לא הולך לדאוג לגבי השאלה הזאת עכשיו. במילים אחרות, אנחנו הולכים לדלג על זה, אבל אני אומר, בהנחה, מאחר ואנחנו ממשיכים להתקיים, אנחנו חייבים להבין שאנחנו מניחים שיש איזושהי דרך, או שזה לא חייב להיות שאף אחד אחר לא יכול, אתה לא צריך להאמין, אתה לא צריך להיות בלעדי, נכון? אתה לא צריך להאמין שאין דרך להיות אדם טוב בלי להיות יהודי.

אני לא חושב שאף יהודי, היסטורית היהודים לא באמת מאמינים בזה, נכון? אלה הנוצרים שמאמינים בזה, למרות היהודים הקיצוניים. אבל היסטורית היהודים מאמינים שאתה בהחלט יכול להיות רומאי טוב ואפילו ללכת לגן עדן וכן הלאה, כמו רוב הרמב״ם [רמב״ם] אומר כמו זה לפחות.

אבל יהודים מאמינים שהדרך שלהם טובה יותר עבורם

מרצה: אבל אנחנו היסטורית מאמינים בזה, אבל אנחנו עדיין חושבים שאנחנו כנראה לא יכולים, נכון? לפחות יהיה קשה לי ולילדים שלי להיות טובים בלהיות רומאים טובים. אחרת, זה הרבה יותר זול והרבה יותר נוח להפוך לרומאי. והם די נתנו לך. הרומאים לא היו אנטי-הגירה. ולא כל כך, כמו שהיתה שאלה על זה ברומא גם, אבל לרוב, אפשר היה. יוספוס הפך לרומאי באופן מפורסם, נכון?

אבל הטענה היא שלפחות לנו, כמו שאנחנו אומרים לאלוהים שלנו, נכון, ויש הרבה דרכים שונות שבהן יהודים הסבירו את זה לעצמם לאורך הדורות. חלקם בעצם הסכימו למסקנה והתגיירו או התבוללו. אבל אלה שלא, זה אומר שהם אומרים שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעשות טוב יותר ממך, נכון? לנו, לפחות. זה יהיה מאוד קשה. זה שווה לנו אפילו לסבול קושי, כי יש לנו איזושהי דרך להיות אנשים, שאין לך, או שאין לך, אנחנו לא קוראים את השפה שלהם, הספרים הקדושים שלך לא אומרים לנו כלום. אין להם באמת ספרים קדושים למה שהקורבנות שלך והטקסים שלך לא עושים כלום לנו. שלנו עושים משהו לנו.

אפילו בלי בית המקדש, הפרקטיקה היהודית עדיפה

מרצה: עכשיו, כמובן, אין לנו אפילו את הטקסים שלנו, אבל יש לנו את הספרים הקדושים שלנו, ויש לנו כמה מהם, ואפילו זה טוב יותר מה… הטקסים שלנו טובים יותר מהשלמים שלהם. הם ניסו לדמות את זה, והם המשיכו הלאה. הם ניסו לדמות…

הבעיה היהודית האמיתית: האם הישרדות-בגלות בכלל אפשרית?

כולם מניחים שיש תשובה

מרצה: עכשיו, מה שאני רוצה להגיע… אני מניח שלכולם יש את התשובה לזה. אני מבין שאין לנו את התשובה לזה. בכל מקרה, עכשיו יש לנו שאלה של איך. זו הבעיה. הבעיה האמיתית, כמובן. הבעיה היהודית האמיתית.

הבעיה היהודית האמיתית היא שגם אם אתה מסכים לזה, עדיין לא מובן מאליו שזה אפשרי. נכון? למה זה לא מובן מאליו שזה אפשרי?

הטיעון היסודי: תרבות דורשת צורה חומרית

בעיית השימור התרבותי בגלות: מדוע לא ניתן לצמצם את היהדות לעקרונות מופשטים

חוסר האפשרות של תרבות אוניברסלית

מרצה: כי אתם זוכרים. אתם זוכרים מה אמרנו. אתם זוכרים את כל הנקודה, את כל הסיבה שאנחנו אומרים שיש דבר כזה ערך, ושתרבות היא מה שזה אומר להיות אנושי, לא רק רעיון אוניברסלי כזה. זה ש, שוב, זה זמנים מודרניים, זמן עתיק שפשוט אמר, ישר, זו שאלה של תרבות של מי יותר טובה. אף אחד לא חשב שזה יכול להיות אוניברסלי. כמו שלרומאים היו יומרות כאלה במובן מסוים. כמו שאימפריאליזם עוסק בזה, אבל מסתבר שזה פשוט רומאי, נכון?

אבל הסיבה שאנחנו אומרים את זה היא כי אנחנו אומרים שכדי להיות אנשים טובים אי אפשר פשוט לתת כמו לתת הרצאה ולהגיד אלו האידיאלים הטובים וזה מה שאתה עושה. אתה צריך להיות לך דרך לבוש מסוימת. למה אתה צריך להיות לך דרך לבוש מסוימת? איך זה עוזר—

אף אחד לא חשב שזה יכול להיות אוניברסלי. כמו שלרומאים היו יומרות כאלה במובן מסוים. כמו שאימפריאליזם עוסק בזה. אבל מסתבר שזה פשוט להיות רומאי, נכון? אבל איך אני אומר את זה? אז בהנחה שיש לך את זה, הסיבה שאנחנו אומרים את זה היא כי אנחנו אומרים, כדי להיות אנשים טובים, אי אפשר פשוט לתת הרצאה ולהגיד, אלו האידיאלים הטובים, וזה מה שאתה עושה. אתה צריך להיות לך דרך לבוש מסוימת. למה אתה צריך להיות לך דרך לבוש מסוימת, ואיך זה עוזר? אני לא יודע בדיוק. אף אחד לא יודע בדיוק. אף אחד אפילו לא יודע איזה חלק של תרבות אתה יכול להוציא וזה יכול להמשיך להיות אותה תרבות. ממש אף אחד לא יודע. וכנראה, אתה לא אמור לדעת כנראה. אלו סודות ה׳. אני לא יודע.

הטעות המודרניסטית הגבוהה: אנלוגיית היער של ג׳יימס סקוט

מרצה: אלו דברים שתרבות, זו גם אחת הטעויות של המודרניות, מה שהוא קורא מודרניזם גבוה. אתה לא יכול בעצם, אתה אפילו לא יכול לעשות את זה בטבע. הדוגמה של ג׳יימס סקוט היא מיער. ייעור מודרני, כמו מה שהיה פעם מודרני. עכשיו יש לנו כבר שניים מאיתנו, עם האקולוגיה המודרנית והכל. אבל המודרנים במקור אמרו משהו כזה. יש יער. במקור, אנשים פשוט נתנו ליערות לצמוח. יש כל מיני עצים אקראיים ושיחים ודברים שצומחים. ואז מדי פעם, אנשים באים, והם כורתים את זה. הם משתמשים בזה, ואז זה צומח בחזרה. ואנחנו מנסים להיזהר לא לכרות יותר מדי בבת אחת, כדי שזה יוכל להנציח את עצמו וכן הלאה.

אז הגרמנים באו ואמרו, הגרמנים הממשיים, דרך אגב, אותם שהרגו את היהודים מסיבות דומות. כן, זו לא בדיחה. והם אמרו, תראו, אנחנו די יודעים מה גורם לעצים לצמוח. זה כמו שלושה משתנים. למשל, אדמה, ואוויר, ומים, ומה שלא יהיה. ואנחנו באמת צריכים רק סוג אחד של עץ. הם שתלו את השריפות [היערות] האדירות האלה, כמו בסדר גיאומטרי. אבל זה גם די מוזר שאתה צריך להסתובב כדי למצוא את העץ. בואו פשוט נעשה שורות של עצים, כל אחד שלושה מטרים זה מזה, בדיוק. יש כמו רשת. אתה ממש יכול ללכת לשריפות [יערות] כאלה עדיין. הם הרסו את זה לדורות, דברים כאלה.

ויש רק סוג אחד של עץ בשריפה [ביער] ההיא, ויש מרווח שווה ושום דבר אחר לא צומח והם גילו שכל 70 שנה אתה כורת את זה ואתה מקבל את הבא וכן הלאה. זה מאורגן בצורה מושלמת ואנחנו יכולים לשלוט לגמרי בשריפות [ביערות]. מסתבר שזה עובד למחזור אחד וחצי והם אפילו לא ידעו שיש בעצם יותר משתנים ליער טוב מאלה השלושה שהמדענים גילו ומסתבר שהשיחים האקראיים האלה בעצם עשו משהו גם לעצים הגדולים וכן הלאה. ועכשיו יש לנו מדע ואקולוגיה קצת יותר מתקדמים ומבינים את זה וזו גם בעיה גדולה עם מונו-תרבויות, נכון? אם יש לך סוג אחד של עץ, אז חרק אחד שהרס את העץ הזה, אז לא נשאר לך כלום, וכן הלאה וכן הלאה.

יישום על תרבות אנושית

מרצה: בעיקרון, אנחנו אפילו לא יודעים מה הטבע צריך כדי להמשיך לשרוד. וזה אפילו לעצים, שהם פשוטים יחסית, ביחס לבני אדם. אז אף אחד לא יודע מה באמת נדרש למשפחה אנושית, או תרבות אנושית, או קהילה אנושית כדי לשרוד. יכול להיות שזו הסיבה שהשמרנים המטורפים לא מטורפים. יש להם נקודה. לפעמים הם בסופו של דבר מצחיקים. הם נראים מצחיקים. אבל אתה לא יודע אם כמות המלח שאתה שם בקוגל שלך של ליל שבת היא לא מה ששומר על היידישקייט להמשיך.

אנחנו בעצם לא יודעים. כולם רציונליסטים ויש להם מדעים. אנחנו יודעים. אתה רק צריך להאמין. אתה צריך להיות לך מונותאיזם אתי. זה מספיק. מסתבר שכל האנשים שאמרו מונותאיזם אתי, רוב הנכדים שלהם לא יהודים יותר. אז ברור שזה לא מספיק. אני לא אומר שמונותאיזם אתי הוא לא דבר נהדר. זה נשמע דבר טוב. כלומר, אני חושב שזה תיאור מאוד עלוב של מה התורה היא, אבל זה נשמע כמו דברים טובים, אבל זה בהחלט לא טוב אפילו לעצמו, כי זה לא מנציח את עצמו, וזה כמו תנאי מספר אחת להיות תרבות מצליחה, נכון?

אז אנחנו בעצם לא יודעים מה הדברים האלה אבל יש משהו וזה הטיעון מאחורי עמוד הענן נמשך בפעם הראשונה, נכון? זוכרים אחד מסרטוני היוטיוב המפורסמים ביותר שלי אמר שהם צריכים לעבוד זמן במקלחות [בשבת] מסיבות דומות, נכון? כי אנחנו לא יודעים אם שבת כמובן אף אחד לא מספיק טיפש להגיד רב אחד שהשבת קשורה לזמן אבל כן כן הוא יודע שאין לו הסבר לזה ושבוע מודרני מאז שעשינו בתרבות שזוכרת את זה במקרה הזה אבל אנחנו לא יודעים כי מה שאני אומר זה שאי אפשר, זו הנקודה שלי, נכון?

הטיעון החזק ביותר נגד “יהדות מודרנית”

מרצה: זה לא בעצם, אם אתה יכול להיות, זה הטיעון החזק ביותר שלי, אם אתה יכול להיות יהודי מודרני, כמו, מודרני הייתה הטענה, אבל הטענה המרכזית של זה, אז לא ברור שאתה צריך להיות יהודי בכלל, נכון? כי אתה יכול להיות אדם טוב, אוקיי, אתה יכול להגיד, יש לו כמו הצדקה, כולם עוקבים אחרי חוקי אבותיהם, אנחנו נעקוב אחרי החוקים האבותיים שלנו, אוקיי, אתה יודע? זה לא נכון, הנקודה שלנו נכונה. אוקיי. זה לא נכון. אוקיי, טוב, רגע. הנקודה שלי היא משהו אחר. הנקודה שלי היא שזה לא הטיעון. אני מניח שזה תלוי במה הטיעון שלך למה יש תרבויות ספציפיות מלכתחילה.

הספציפיות של הטוב היהודי

מרצה: אבל אם הטיעון הוא טיעון עמוק יותר, אם הטיעון הוא שיש סוג של אדם טוב שנקרא יהודי, זה לא מתחלף עם הכל. אני לא אומר שאין סוגים אחרים של אנשים טובים. אולי יש אנשים טובים אחרים. כנראה פגשנו כמה מהם. אין בעיה. אבל יש סוג מסוים של אדם טוב שנקרא יהודי. אולי זה עוזר לאקולוגיה של העולם שיש יותר מהסוג האחד של אדם טוב. נראה שה׳ רוצה את זה. כמו, ככה העולם היה בדרך כלל. בכל מקרה, יש סוג אחד של אדם טוב להיות יהודי.

ולהיות הסוג הזה של אדם נהדר זה לא להיות בעל שלושה עקרונות. כי לכולם יש את העקרונות האלה. מונותאיזם אתי, כמו, מי לא מאמין בזה? אוקיי, אתה יכול להיות, דרך אגב, פוליתאיזם אתי לא נשמע כל כך רע גם ככה. כמו, אולי זה הולך ביחד, אתה לא יכול להיות, אוקיי, מה שלא יהיה. כמו, זה לא משנה. פשוט אמרתי את זה בשביל החברים הפוליתאיסטים שלי שיהיו מרוצים.

הנקודה שלי היא, האם השנים האלה? מה? האם זה נורמלי שאתה משנה כל 100 שנה? אם יש דבר כזה שנקרא היהודי? זה לא משתנה כל כך הרבה. שוב, אם הנקודה היא משהו מאוד מופשט, כמו כמה דברים בסיסיים, זה נכון שאלו הדברים הטובים המהוויים, אבל זו לא הטענה של הדת, של התרבות, התרבות, לא, לא, לא, יש להם אותה אתיקה, לא, לא, לא, פגשתי את האנשים התלמודיים, זה בדיוק אותן אמונות. עכשיו, ההבדלים הם, כמו, אתה צריך לשאול גוי להגיד לך אם יש הבדל, לא יהודי, כמובן, אתה רואה שיש הבדלים קטנים. גם אם זה הדבר הכי טוב בתרבות, זה לא אומר שזה דבר קטן.

השאלה של התבוללות בין-יהודית

מרצה: דרך אגב, זו שאלה רצינית, דרך אגב, מה שאתה אומר זו שאלה אחרת, וזה לא שאני לא מדבר על זה. אני נגד התבוללות בין-יהודית, גם, למרות שאני עושה את זה. אבל אתה צריך להיות נגד זה מסיבות דומות. כמובן, אולי לכל דבר יש גבול. זה מספיק שאנחנו מקבלים את עצמנו, כולנו להיות יהודים, נפרדים בעם. אנחנו צריכים גם להיות מקבלים של יהודים אחרים. זה יותר מדי. יש ולכל דבר. הטיעון שלך נכון. לא ברור לי שהתבוללות בין-יהודית, שהיא אחד הפרויקטים היהודיים המודרניים, ובאופן מפורסם החסידים נגד זה. זו הסיבה שהם לא מתחתנים עם ליטאים. יותר מכך יש גזענות בין-יהודית נהדרת.

תלמיד: אתה מתכוון [בין קבוצות יהודיות שונות].

מרצה: כמובן, כן. אני נגד זה כי לכל דבר יש גבול. גם אם אלו טיעונים טובים, אבל כמה יהודים יש? אתה הולך להישאר עם שלושה כי אתה לא יכול. יש רק 15 מיליון יהודים בכל העולם.

הבעיה המרכזית: האם תרבות יהודית יכולה להתקיים בתוך תרבות זרה דומיננטית?

מרצה: אוקיי, זה נראה להיות, דרך אגב, ואני מגיע לשאלה שלי. אפילו לא הגעתי לשאלה. הנקודה היא שמאחר והטיעון הוא שמה שמקיים את זה, נגיד את שלושת העקרונות הבסיסיים האלה, אבל מה שמקיים אותם בדרך היהודית, שאנחנו טוענים שהיא חשובה מספיק בשבילנו כדי לגרום לה לשרוד, נכון? וזה קשור לכל מצוות דאורייתא שלנו ואולי אפילו דרבנן גם, אבל בואו נגיד אפילו מצוות דאורייתא, נכון? ומצוות דאורייתא אומר תרבות, אומר עולם, נכון? זה אומר לא אנשים אחרים בעולם שעושים משהו. זה אומר להיות לך עולם שלם, נכון?

עכשיו, האם זה בכלל אפשרי לעשות את זה בתוך עולם שהוא לא זה? עד כמה אנחנו בכלל יהודים ולא גרמנים של הדת המשית, נכון? או אמריקאים, נכון? זו השאלה האמיתית. ואם אנחנו רק זה אז נראה שזו הרבה עבודה לתועלת מעטה מאוד כי הנקודה של כל הנקודה שלנו היא להגיד שלא יש לנו תרבות טובה יותר או איזה במובנים מסוימים שאולי במובנים מסוימים אחרים טובים יותר אנחנו לא צריכים אפילו לעשות את זה מוחלט אבל כמה דברים טובים יותר וזה מה שמאפשר לנו להיות טובים בדרך שלנו.

המציאות של דומיננטיות תרבותית

מרצה: אם אנחנו לא יכולים בעצם להיות לנו תרבות משלנו אם התרבות הדומיננטית חזקה מאוד כמו שהיא וכמו שהיא תמיד הייתה בצורה רעה. חזקה מאוד. אף אחד לא חושב, ממש, כולנו יהודים ואנחנו מדברים אנגלית, שהומצאה על ידי כמה משוגעים באנגליה, או מה שלא יהיה. ואנחנו חושבים באנגלית. זה לא מה שאנחנו חושבים. אנחנו חושבים באנגלית. אנחנו חיים באנגלית, לרוב.

עכשיו, מה הטעם להיות יהודי באנגלית? אם אתה רוצה לקרוא ספר חכם באנגלית, אוקיי. האם יש ספרים חכמים יותר מהש״ס ושולחן ערוך באנגלית? אני לא יודע, אולי יש. אולי אין. אוקיי, זו שאלה לגוי. זו לא שאלה יהודית. זה ספר די מגניב, אבל הכי מגניב, אולי כן, אולי לא. זו הנקודה, נכון? וזו השאלה של גלות, אתה מבין? וגלות אומר שאתה עכשיו, עכשיו.

התשובה הציונית והבעיות שלה

מרצה: פתרון אחד, רק כדי להיות ברור, יש תשובה ציונית לבעיה הזו. אני חושב שהיא לא ריאליסטית לגמרי. אם אתה קורא ציונים, אתה תראה שהם מנסים לפתור את הבעיה הזו, חלק מהם לפחות. והם אמרו שלכן, נכון? אבל אפילו האחרים, הדבר הציוני להגיד, ואני חושב שיש הרבה אמת בנקודה הציונית הזו, זה להגיד שלכן, מאחר ואנחנו כן מאמינים שחלק מהציונים התרבותיים או מה שלא יהיה כן האמינו במשהו שנקרא תרבות יהודית ששווה לשמר, יש לה ערך לפחות בשבילנו, בשביל העולם, אבל תרבויות לא בעצם, ולפחות זו הייתה האמונה במודרניות לפחות, שתרבויות לא בעצם קיימות בלי צבא וצי.

דם ואדמה: הטענה הציונית

מרצה: תרבויות צריכות דם ואדמה כדי להתקיים. יש, שוב, קצת אמת בזה, כי אחרת אתה טפיל בתרבות מארחת, ואתה לפחות תחת רחמיה, אבל גם אתה מפסיק להתקיים כי הילדים שלך מתחילים לחשוב בדרכים ולחיות בדרכים של אותה תרבות. אז לכן אם אנחנו רוצים שהתורה תתקיים אנחנו צריכים להיות לנו ארץ. זה מה שברדיצ׳בסקי מאמין גם, נכון? טוב לחלק באיזה דרך, נכון?

אז לכן רק במדינה יהודית על אדמה יהודית עם קופאיות יהודיות ושוטרים יהודים וזונות יהודיות וכל זה אנחנו יכולים אפילו להתחיל להיות יהודים. כל דבר עד עכשיו, העובדה שיהודים שרדו 1900 שנה לפני שהם בגלות או בעצם אלפיים וחמש מאות שנה לפני זה לא משנה או לנצח וזה היה סטייה. זה לא באמת עבד. הם לא היו באמת יהודים. זה מה שהטיעון הציוני הוא.

הפגם הקטלני בטיעון הציוני

מרצה: זה טיעון ממש מוזר כי הוא אומר שכל האבות שלך היו באמת יהודים. חייבת להיות תשובה אחרת לשאלה הזו. אתה יכול להגיד שהמצב השתנה. אולי בזמנים מודרניים זה יותר קשה לאנשים להתקיים בלי להיות להם צבא משלהם. אולי זה נכון. אולי לא. אני לא יודע. זה די תלוי. היו להם גם יותר מדינות משלהם ובמקומות אחרים. זה די תלוי בחברות. כן. ואתה יכול לעשות את זה בארצות הברית. זה לא כל כך בלתי אפשרי.

סימביוזה מול טפילות: מודל אחר?

תלמיד: אני רוצה לחזור ל, רק השתמשת במילה טפילי. אבל יש גם הבנה אחרת של כמה מינים שזה יותר יחסים סימביוטיים. וזה יכול להיראות שאולי היהודים הם ה, כמו שיש ציפור על [הקרנף].

מרצה: אבל לא מהפרספקטיבה שלנו.

תלמיד: אבל מהפרספקטיבה שלנו, נכון? למה? מהפרספקטיבה שלנו, אנחנו עוזרים לאנשים אחרים.

מרצה: נכון, זה מה שאני אומר. סימביוטי.

תלמיד: לא, אבל זה לא אומר שזה עוזר לנו.

מרצה: נכון, זה מה שאני אומר.

עצמאות תרבותית יהודית: ההבנה הקבלית של הגלות והניסוי הישראלי

האסימטריה של חילופי תרבות

תלמיד: טוב, זה הטיעון שאם זה מפרק את התרבות שלנו, זה לא טוב בשבילנו. זה לא אומר שזה לא טוב לאנשים אחרים, כי אנחנו מפרקים את שלהם בצורה טובה.

מרצה: אתה מדבר על חשיבה באנגלית, אבל מה זה יידיש? אם זה היה גרמנית, זה היה משתנה בין השפות. יש אנגלית יהודית. האנגלים גם לומדים רק את הדברים הרעים. הדרום והמפרץ לומדים רק דברים רעים מאיתנו. הם לומדים רק קללות יידיש. הם לא לומדים שום ברכות יידיש. כמו, הלל [מונח לא ברור]. יהודים תמיד עושים יידיש. כל תרבות עושה את זה. זה כמו הסימן הטוב. כל תרבות עושה את זה. אז יש נקודה סימביוטית.

ואני לא טוען להיות דיאספוריסט, אבל אני חושב שיש משהו בדרך שיהודים שינו תרבות ועשו אותה וראו אותה דרך עדשה יהודית שאולי על ידי קידוש פעם נוספת. אני חושב שזה פשוט יהיה דרך שאז זה נכון. מאחר ואתה יכול לחשוב, נגיד, התרבות היהודית טובה יותר, אם זה היה חיובי, אז אתה יכול להגיד ש, כן, זה עושה אותם טובים יותר או עושה אותם טובים יותר. אבל זה עושה אותנו טובים יותר, גם.

תלמיד: כן, זה יכול להיות. זה דבר טוב. זה עושה את כולם טובים יותר. זה לא בהכרח לא יכול להיות. זה יכול להיות. האם זה בא במחיר של דילול?

מרצה: לא. אני אומר לך, השאלה היא קודם, אז אתה פחות נפרד. אתה יכול להגיד את זה. כדי שיהיו לנו את היתרונות של הפרדה, אתה לא צריך להיות כל כך נפרד. כלומר, אתה בהחלט לא צריך שזה נראה לא מוסרי לא לתת משהו בחזרה לתרבות המארחת שלך. אתה צריך לתת להם משהו.

הצעת הצלה: מקרה בוחן בייצוא תרבותי

יש לי הצעות לזה, אבל אף אחד לא רוצה לקבל אותן. אנחנו צריכים ללמד את כל אמריקה איך לעשות הצלה יעילה כמו שאנחנו עושים, בסדר? אנחנו בעצם עושים משהו מאוד בסיסי, ואני חושב קצת יותר טוב. אני לא יודע כמה יותר טוב, אבל כנראה זה קיים כי זה יותר טוב, מהגרסה הכללית של שירותי חירום רפואיים. ולמה שלא נסתובב עם שליחים למדינות הישנות וללמד אותם איך לעשות את זה? אולי מישהו יקשיב לסרטון שלי.

תלמיד: אנחנו צריכים קהילה בשביל זה.

מרצה: אה, זאת הבעיה. יתכן שזה בעצם קשה. יכול להיות שיש סיבות מבניות למה אנחנו יכולים לעשות את זה. כי יש לנו—

תלמיד: זה הבחור שבא ללינקולן שהוא כועס כמה שנים כי הוא אהב את זה. כי הבחור בא ללינקולן, הוא היה כועס כי הוא רأى את הרעיון, והוא אהב אותו, והוא יודע שהוא לא יכול לשכפל אותו.

מרצה: אני לא כאילו, בסדר, אולי אנחנו צריכים ללמד אותם להיות קהילה. אני לא יודע. זו שאלה. האם אתה יכול להיות עם זה? האם אתה לא יכול להיות עם זה? אני לא יודע. אולי זה בסדר. אבל זה, אני לא יודע. אני אומר שזו הסיבה שזה הרבה [נפסק]. אתה חושב שזה לא אפשרי?

תלמיד: אני לא יודע.

מרצה: בסדר, אנחנו לא צריכים להמשיך את הדיון הזה יותר. בואו נמשיך הלאה. אני צריך לסיים את הקושיא שלי. זה כבר 11 בלילה.

תלמיד: שלום, אתה רוצה להמשיך לנצח כל עוד הטוב—

ניסוח מחדש של הבעיה המרכזית: היהדות כתרבות נפרדת

מרצה: הנקודה היא שיש שאלה ואתה מבין את הבעיה. אתה מבין את הבעיה. הבעיה היא שהנקודה של להיות יהודי היא לחיות בתרבות יהודית, לא לעשות את ההלכה. את ההלכה גם גוי יכול לעשות כאילו מה שטוב לו אם זה עובד לו למה לא מה שבא לו. הנקודה היא להיות עם תרבות נפרדת בדרך של להיות בעיר, לא איזה סימן שמשמעותו שבשביל—

זה נכון שיהודים בגלות תמיד הבינו את עצמם כעיר בתוך עיר. הם מעולם לא הבינו את עצמם, רק בהשכלה, יהודים ניסו להבין את עצמם כאזרחים. והאמת היא שהרעיון של אזרחות הומצא אז, אז זה לא רק היהודים שקיבלו שחרור. כולם קיבלו שחרור.

אבל לפני זה, כולם הבינו שכקהילה, שהמלך הוא איכשהו הקהילה מעל הקהילה, אבל תמיד היו קהילות מקומיות שקדמו במובנים רבים. והיהודים היו עוד קהילה מקומית אחת עם המבנה שלהם וכן הלאה. אבל זאת השאלה, נכון? מבין?

הניסוח הייחודי של המקובלים

עכשיו, אני צריך להגיד לך משהו, מאוד חשוב. אני לא חושב שהרבה יהודים אפילו ידעו איך לבטא את הבעיה הזאת, חוץ מכמה מקובלים. הבעיות שהמקובלים יוצרים מיתוסים כדי לבטא אותן, כי אין דרך טובה יותר לבטא את זה. אבל המקובלים ביטאו את הבעיה הזאת בצורה מאוד ברורה, וגם ביטאו איך דרכים שונות, כמו שחלק מהן יכולות להיות סימביוטיות, אני לא יודע. אבל הם ביטאו דרכים שונות של איך להתמודד עם זה.

וזו הסיבה, אם אתה יהודי—

הפתרון הציוני: הצלחות וכישלונות

ורק כדי להיות ברור, הפתרון הציוני לא באמת עבד.

תלמיד: אני חושב שזה כן עבד.

מרצה: אני חושב שיהודים ישראלים, כולל החרדים ביותר מביניהם, יש להם עצמאות תרבותית שנחוצה, הכרחית ליהדות כדי להתקיים. גם, הם היהודים היחידים שנשארו, מלבד יהדות אמריקה.

תלמיד: אוקיי, זה בגלל הלחץ. יש כמה יהודים, רק יהודים. יש כמה יהודים.

מרצה: מחוץ לישראל, אני מדבר. כמעט אין יהודים מחוץ לישראל. יש פחות. הרוסי, זה מה שהבחור הוא. אוקיי. יש לחצים מאוד חזקים שעוצרים את זה, זה נכון.

בכל מקרה, אבל אני חושב אפילו תרבותית. כאילו, זה מוזר לי שאנשים חרדים לא מבינים את זה, שגם הם תרבות בתוך תרבות. הם משחקים את משחק הגלות שלהם בתוך המדינה. אבל הנקודה היא עדיין שיש עצמאות תרבותית מסוימת בגלל שלא מדברים, כי ממש בדיבור עברית, הציונות עשתה דבר טוב אחד, שהיה להחזיר את העברית, או להפוך אותה לשפה חיה.

תלמיד: מי?

מרצה: בן-יהודה.

שבריריות העברית בישראל המודרנית

כן, ואני חושב שזה נותן מרחב. אבל לצערי, אם אתה באמת נוסע לישראל, אתה יודע שהעברית היא אולי שפה גוססת בתוך ישראל, נכון? יש לי חבר, כן, יש לי חבר שאחותו עובדת באקדמיה ללשון העברית, איך קוראים לזה? האקדמיה ללשון העברית, שעוצבה על פי האקדמיה הצרפתית לצרפתית. ויש עכשיו מחקרים שמראים ששליטה בעברית היא בעצם בירידה בישראל. וזה אנגלית. כי הכלכלה פועלת באנגלית.

ואתה ממש יכול להיכנס לתל אביב ולשמוע יותר אנגלית, לא רק בתל אביב, כאילו איפה שכל העולים גרים, כמו האמריקאים. אוקיי, אז הדור הבא, הם ידברו עברית. אבל זה בעצם הרבה אנשים שסבא וסבתא שלהם דיברו עברית כשפת אם, או אתה יודע היו כל המדענים האלה שדיברו רק עם הילדים שלהם עברית איתם שלא ידעו את עצמם ואתה יודע כאילו זה מצחיק כאילו אידיאליסטים אמיתיים כאילו אנחנו הולכים ליצור אדם חדש, יהודי חדש. ואז הנכדים שלהם—

תלמיד: אה כן, כן.

מרצה: ואז הנכדים שלהם בעיקר מדברים אנגלית כי זאת שפת העסקים ושל המדע כמו השפה האוניברסלית והם מתחילים לחשוב באנגלית גם וכאילו זה הרבה. אוקיי, יש את כל התיאוריות האלה שיווק חברתי וזה באמת דיונים ותיאוריות חברתיות.

אבל יש לחץ עצום על מדינות קטנות כמו ישראל, במיוחד כשהן חושבות על עצמן, לפחות, כקיימות כחלק מהמערכת המערבית. ויש עליהן לחץ עצום להיות חברתיות, להיות גרסה קטנה של ארצות הברית, ולא להיות עם עצמאות תרבותית.

עצמאות תרבותית מול התבוללות מערבית: דוגמאות היסטוריות

אתה יודע ש, שכחתי מי היה ראש הממשלה, כאילו הממשלה הישראלית לא נתנה לביטלס לבוא לישראל כי הם אמרו שהם השפעה רעה. התקופה ההיא עברה מזמן—

תלמיד: הם לא טעו.

מרצה: האנגלים הרגישו אותו דבר במקור. הם היו כאילו אנחנו יהודים, יכול להיות לנו שיר יהודי. הם לא ניגנו ואגנר כל הדברים עכשיו ישראל.

למרבה הצער, אתה באמת צריך לבכות בתשעה באב שממשלת ישראל חושבת שזה ניצחון שהם יכולים להשיג את תחרות האירוויזיון. אתה צריך להיות המדינה האחת שיורקת על זה. כאילו, ברצינות? יש לנו את הבנות שלנו מתפשטות על הבמה בשביל המבוגרים המעוותים האירופאים? זה מה שמדינת ישראל נהדרת בו? ואנחנו אף פעם לא הולכים לנצח, אגב, כי הם עדיין הולכים להיות טובים יותר מאיתנו שם.

זה מאוד עצוב. יש בעצם ראיון עם גולדה מאיר שאומרת את זה בזמנה על המקור. לא אכפת לי מזה. בזמנים הישנים, הם באמת ניסו להתרחק מזה.

אז אתה מבין מה אני אומר? אז זה לא ברור שכנראה האנשים הפרומים בישראל, שוב, שלא רק פרומים, אגב, הימין, בכלל, הימין הדתי, יש לו עצמאות תרבותית מאוד חזקה מאמריקה, שכמובן, גורמת לתקריות דיפלומטיות כל שבוע. אבל תרבותית, יש כוח קיצוני מסוים בזה. וזאת אחת הנקודות של מדינת ישראל שקיימת.

המסגרת הקבלית: ארץ, גלות והנשמה

אבל המקובלים, הם גם האמינו שם. אגב, המקובלים, אחד היהודים המוקדמים ביותר ל, כלומר, כמובן, כי הוא היה לפניהם, אבל הם בעצם תרגלו את זה. ומה שאנחנו קוראים לאנשים הגדולים והם כנראה אחת התיאוריות הכי קוהרנטיות של יהדות שאני צריך אי פעם להיות. והם מאמינים מאוד במדינה הפיזית של ישראל, לא המדינה, ארץ לא מדינה, ארץ. הם לא באמת דאגו לכוח פוליטי, מאוד מעניין.

אבל הם כן דאגו, אתה רואה, הם כן דאגו מאוד לארץ. הם ממש האמינו שזאת האדמה האלוהית. אני לא יודע. זה מוזר. לפחות הדרך היהודית, כי הם אמרו, זה מוזר, אם אתה רוצה התגלות ביהודי, אם אתה רוצה שאלוהים ידבר אליך בעברית, אתה חייב לחיות בישראל. נכון באופן פסיבי, נכון? עדיין לא הופרך.

המטאפורה הקבלית: הנשמה בגוף

והם מאוד הסבירו את הפרדוקס או את המצוקה של הגלות. התמונות שלהם היו תמיד כך, כמובן, משתמשים בכל המבנה הזה של הצדיק והצדיק והשמע יורדים, במובן מסוים, ראו את זה מאוד כאנלוגי. אני לא יודע איזו אנלוגיה כולם יודעים שאנחנו יכולים להשתמש.

אבל המקובלים בעצם ראו את הירידה, כמו את קיומו של העם היהודי בגלות, כאנלוגיה הגבוהה ביותר תהיה ירידת הנשמה, שכמו כל ניאופלטוניסט מאמין, שהנשמה האנושית לא שייכת בגוף. ולכן, לא רק שיש בעיה מאוד דומה, לנשמה יש דברים שהיא עושה שהיא אוהבת לעשות. מהות הנשמה, אוקיי, זה שוב, תן לזה. זה לא משנה. זה לא פוגע בכלום.

אבל הנשמה גם רוצה לבטא את עצמה בדרכים מסוימות, כמו בעיקר במחשבה, אבל אולי במצוות מסוימות ובפעולות מסוימות גם. וזה בעצם קשה לה לעשות את זה בעולם הזה של הגוף. אבל לפיהם, התיאוריה של התורה היא שיש דרך לעשות את זה, או שיש איזושהי דרך.

מטאפורת הכלא ובעיית ההתאבדות

כמו שסוקרטס אמר שהמיסטיקנים, זה בשם המסתורין, שהנשמה בכלא בגוף. וזו הסיבה שהיא לא יכולה לעזוב, כי אם אלוהים שם אותך בכלא זו הסיבה שאתה לא רשאי להתאבד, נכון? כי אם אלוהים שם אותך בכלא, מי ייתן לך לברוח? סיבה מאוד מגניבה לא להתאבד.

התורה כחרב: בניית ארמון בתוך כלא הגלות

כלא הנשמה הופך למטרה

מרצה: וזה בעצם קשה לה [לנשמה] לעשות את זה בעולם הזה של הגוף. אבל, לפיהם, התיאוריה של התורה היא שיש דרך לעשות את זה, או שיש איזושהי דרך—כמו, אתה יודע, סוקרטס אמר שהמיסטיקנים, זה בשם המסתורין, שהנשמה בכלא בגוף, וזו הסיבה שהיא לא יכולה לעזוב, כי אם אלוהים שם אותך בכלא, זו הסיבה שאתה לא רשאי להתאבד, נכון? כי אם אלוהים שם אותך בכלא הזה, מי ייתן לך לברוח? סיבה מאוד מגניבה לא להתאבד.

אבל הם בעצם—הניאופלטוניסטים המאוחרים ובמיוחד היהודים—מסבירים שזה אומר שזה דבר טוב. כי אם אלוהים שם אותך בכלא הזה, חייב להיות משהו לך לעשות בכלא הזה. זה לא כאילו—אבל כן, כשאתה אומר שאלוהים עשה את זה, אתה מתכוון שזה טוב, נכון? לא אומר שאתה לא יכול ללכת נגד אלוהים כי הוא חזק ממך. אומר כי הוא צודק, נכון? כי הוא טוב. ולכן יש דרך ליצור ארמון מהכלא הזה במובן מסוים.

במילים אחרות, לתת לנשמה—למרות שהיא, אתה יכול להגיד, טפילית. כלומר, זו לא המילה הנכונה, אבל זה כאילו צרכים כדי שהיא תעשה את הדברים שלה. היא לא הולכת להיות מסוגלת לספק את כל העולם שלה. זה כל כך גדול ולהיות כל העולם זה לא נכון. ולפני זה, הם ראו את החול או מה שזה לא יהיה ברמות שונות. בעולם הזה, היא יכולה להשתמש בזה.

ההקבלה: גלות יהודית והתגלמות הנשמה

בדיוק באותה דרך, בדרך דומה, הם הבינו שהעם היהודי בהיותו בגלות—העם היהודי לא שייך בגלות, מה שאומר שיש להם עולם משלהם. והם נושאים אותו בראש שלהם, לצערנו, בגלות. זה לא קיים. אבל הנקודה של יהודי בגלות היא להכיר בזה.

כמו האמרה, שהם אוהבים לומר: אם אתה חי בארץ ישראל, שבזה הם מבינים, לא להיות תחת ההשפעה של צד מסוים, של מסוים, נכון, אחד השדים ששולטים במדינות שונות—ואם אתה חי באמריקה אתה תחת השד של ארצות הברית. אין דרך לצאת מזה. אפילו כשאתה מתפלל לאלוהים אתה מתפלל באנגלית, או שאתה חושב באנגלית, זה לא משנה. כלומר, זה כן עוזר קצת, אבל זה עובר דרך מעין האלוהים האמריקאי, נכון? ו—

תלמיד: מתמקדים יתר על המידה בפרנסה.

מרצה: כן. נכון. ואז כשהוא מסתגל לפרנסה באמריקה, יש נקודה בזה. כאילו הוא מסוגל לעשות משהו מאוד פרדוקסלי.

שני סוגי הגלות של הרמ״ק: מצרים ולאחר סיני

וזה—הרמ״ק אומר כך. הרמ״ק אומר שיש שני סוגים של גלות, ואני הולך לסיים עם המחשבה הזאת, כי אני מאוד אוהב את התמונה הזאת.

סוג ראשון: גלות מצרים

יש שני סוגים של גלות. יש גלות מצרים. במצרים, אנחנו בעצם בסכנה של רצח עם, כי יכולנו להפסיק להתקיים. אם זו הסיבה שהיינו צריכים לצאת. הגלות ההיא לא יכלה להתקיים ולא יכלה להימשך לנצח. כי בשלב מסוים, פשוט נהיה מצרים. וכמובן, מצרים הייתה אז התרבות הדומיננטית. זה מתאים מאוד טוב. וזה היה נהרס לחלוטין. וזה כמו בן אדם שנמצא בבטן של מפלצת, ולאט לאט המפלצת טורפת אותו.

סוג שני: גלות לאחר סיני עם התורה כחרב

אבל, עכשיו שאנחנו אחרי מצרים, יש לנו את התורה. אז התורה היא כך. זה מה שמתן תורה נתן ביחס לגלות. הבחור, היה אדם, בן אדם שנבלע על ידי מפלצת, עכשיו הוא חי בבטן החיה. זו תמונה מקראית ממש מיונה. הוא חי בבטן החיה, ממש. והתורה היא חרב.

עכשיו לבחור הזה יש חרב שבאמצעותה הוא יכול לחתוך את עצמו החוצה, לחצוב לעצמו מרחב בתוך בטן החיה. זאת התורה. עכשיו שיש לך את התורה, מה שהיא רואה שהתורה עושה בגלות היא לאפשר לגלות ליצור מרחב בתוך המצב הבלתי אפשרי הזה, שבו אנחנו צריכים מרחב. אם אין לנו מרחב, אתה הולך להיטרף. אתה הולך להפוך לחלק מהמפלצת. אתה הולך להתעכל על ידה.

אבל יש לך כלים מסוימים, כלים מאוד ספציפיים, שמאפשרים לך ליצור לעצמך בית, לבנות לעצמך בית, כמו בתוך הלוויתן, בתוך המפלצת. אתה הולך ליצור בית. וזה מה שאנחנו עושים בגלות. זו תמונה של הגלות. אנחנו תחת ה—אנחנו בתוך המפלצת. אבל יש לנו את הכלים ליצור בית מהמפלצת. לא הבאנו עץ משלנו פנימה. אנחנו יוצרים בית מבית האדון ומשתמשים בכלים שלו כדי ליצור לעצמנו מרחב, שהוא המרחב שלנו בתוך זה. זה מצב הגלות.

הפריצה המשיחית

וכשמשיח יבוא, נפרוץ ונצא מהמפלצת כדי בעצם להיות עם הדבר שלנו. זה ההיפך מכאילו, אני הולך לפרוץ החוצה. בכל מקרה, זאת התמונה שלו. ואני חושב שזה הסיפור. בכל אופן, זה מה שרציתי לומר.

חילופי דברים לסיום

תלמיד: הפנטזיה העיקרית שלך יש את זה על שלוש רגלים, המקדש של—

מרצה: כן, יש לי דרכים לתאר איך זה עובד, אבל זה באמת 11 ומשהו. הוא אומר על שלוש רגלים, המקדש של בושו. הוא אומר שזה לפני זה, התורה. זה מה שזה אומר. כן, אנחנו צריכים לחשוב איך התורה בעצם עוזרת לנו לעשות את זה. אבל כן, זו המחשבה שלו. אבל כן.

תלמיד: זה מאוד יפה. תודה.