Desiring People vs Desiring natural pleasure

Aristotelian Specificity in Jewish Ethics: The Two Pleasures and the Path to Temperance

Introduction: The Scope of Temperance

Instructor: Okay, so today’s shiur [shiur: Torah lecture/class] is about how to bring Moshiach [Moshiach: the Messiah]. Of course, like every other shiur, I don’t know, you’ll tell me how. But of course, it’s about the most exciting subject, which brings Moshiach, which is sex.

So since we discussed last shiur about eating, and we discussed that the midah [midah: character trait/virtue], perishut [perishut: abstinence/separation], or temperance, or kedusha [kedusha: holiness], or whatever you want to call it, relates only to specific physical pleasures, pleasures of the sense of touch. Turns out there’s only two of them. Right? And those are food and a bed [euphemism for sexual relations].

Why Only Two Pleasures Count

Why is there only two? There might be other sensory pleasures. We talked about this a little bit, did we? But they don’t count. Because they’re good pleasures. So, in other words, nobody says someone is not temperate because they like to work out too much.

Or even… working out—no physical pleasure? Yeah, getting massages, working out with taste, going to the shower or to the bathhouse, things like that. They are pleasures of the sense of touch, but they don’t count for our purposes.

Student: Did you ever hear of like a big ba’al ta’avah [ba’al ta’avah: one who pursues physical desires] about…?

Instructor: Yeah, I go to the bathroom—another example. Yeah, I mean there’s some pleasure in it and it’s something that you feel in your body, literally in the sense of touch, but it doesn’t count. Lama kach [lama kach: why so]? Did you ever hear of someone like saying a big ba’al ta’avah goes to the bathroom a lot and enjoys it too much? I never heard of someone saying that. Did I ever hear of someone saying a big ba’al ta’avah goes to the mikvah [mikvah: ritual bath] too much? Okay, whatever. People do say that. Right? But it’s still not the same.

It’s not like you’re not a… you’re not like a… I don’t know, how do you call someone that’s too… too big ba’al ta’avah in Yiddish. I know how to say it in Yiddish. You’re not too dissipated or something if you hang out too much at the bathhouse. Unless people mean other things by that.

In general, we don’t say that, do we? There are some like real chanyakas [chanyakas: overly pious/ascetic individuals] that say that taking a shower is too gashmi [gashmi: physical/materialistic], so you shouldn’t take showers too much. But I don’t actually think that’s correct. Those same chanyakas, they go to the mikvah all the time, and a mikvah is supposed to be just being clean. Of course, if the mikvah is dirty, then it’s like only a lam’deshim [unclear term] mikvah, it’s not a real mikvah, it’s only a bedan [unclear term]. But still, you see that there’s a dissonance here, right?

Anyway, that’s not our discussion. But Aristotle said that those don’t count. Those are pleasures of free men. We’re talking about only these two pleasures are pleasures of slaves.

I don’t think you could find, like, you might find, like I said, some people… I don’t think you could find in places like what people call Chazal [Chazal: the Talmudic sages], I don’t think you could find anything against using the shower too much. Actually, even against the pleasure of, like, sports.

The Sports Digression: Distinguishing General from Specific Discussions

I know a lot of people give this drasha [drasha: sermon/homily] about Hanukkah, that sports is about the body, and so on. And that’s a very old religious act, we used to say it already. But it’s still not about temperance. It’s about some more general discussion, which we’re not talking about today.

Nobody would say it like a ta’avah [ta’avah: desire/lust]. They would say you shouldn’t be taking too much care of your body, there’s a limit to that, things like that, which belong to a very general discussion, which is very important. We discussed this already in Tushim [unclear reference].

The Methodological Foundation: Specificity vs. Generality

It’s very important to distinguish between the very specific discussion that we’re having now and the more general discussion, which this can be subsumed under, but what we’re trying to do is get away from that, right?

It’s like a very general discussion where you could make temperance or this question of relation to the body and its pleasures as the central… includes everything. Like, kol ha’perakim [kol ha’perakim: all the chapters/all of life] is about going after your soul and not after your body. That’s what it says in Tanya [Tanya: foundational text of Chabad Hasidism]. That’s what Plato said sometimes.

But we’re trying to get away from that, right? We’re trying to be very specific. Like Aristotle said. And like, who else was on this shit of being very specific? Very specific about…

Student: Now, like, ethics in general, like, not really?

Instructor: No, yeah, not a goy [goy: non-Jew].

Student: Moshe [Moses].

Instructor: Exactly, Moshe. The halacha [halacha: Jewish law] doesn’t ever talk in generalities, never says you should love your soul and not your body. It gives all these details. You should eat shalosh seudos [shalosh seudos: three meals] only on Shabbos [Shabbos: the Sabbath] and not on the weekdays. It doesn’t literally say that, but things on that level of detail.

And you should use the shower, but not when you’re an avel [avel: mourner] and not on Tisha B’Av [Tisha B’Av: the Ninth of Av, a fast day] or things like that, right?

Halacha as Aristotelian Method

So the halacha is actually Aristotelian in that sense. It does not very much believe in generalities, believes very much in speaking about very specific things, and the good and bad is always defined, like Aristotle would say, in the how much and the what and the what object and in which times and which place and for which person and with which people and in which ways. Those are the four, five, six different definitions that he gives for how do you know good and bad, right?

That’s a very important point. It’s an aristocratic definition in some sense.

Student: Aristocratic in the sense of that we’re going to talk about like the correct foods…

Instructor: Yeah, yeah, yeah, that’s true. But in general, it’s a lot more general. It’s like instead of saying… like this is the Ramban’s [Ramban: Nachmanides, medieval Torah scholar] complaint about halacha, right? It assumes a certain variety of experience, right? There is a variety… slaves for example, right, right. Slaves because… because so slaves or very poor people…

But let’s, let me… we’re jumping back to where we were last week. I’m just saying the very general point that if there’s like this conflict and we’re trying to get away from that. I’m saying we’re talking about a very specific thing, and so we’re going to talk… I’m going to try to give very specific examples, although it’s not mustard [unclear—possibly “standard”] philosophy. We’re not supposed to talk about the very specifics.

Why Specificity Matters: Ethics as Practical Art

But the reason for this is because there’s this opinion here, a very important opinion or method, that says that, like we said, since ethics is a practical art, it’s not a theoretical art, what we look after is things that help us practically, that we can use. And since all human actions exist in the world of particular things, nobody loves women, they love a woman.

You’re not friends with man, you’re friends with a man. There’s a difference in a particular, in a… what do you call it… a genus, a universal. Like the difference between between a Yid [Yid: Jew] and a goy. A Yid hates every Yid but loves the Yid [the specific individual Jew]. And the goy, all love the Yid [Jews in the abstract] but they hate the opposite—they hate the Jews [as individuals] but they like… this Jew is good.

So anyways, loving people means loving specific people, not the generalities of them, because that’s not very useful. So, right.

The Uselessness of Abstract Hashkafah

This is also why, like, having the correct hashkafah [hashkafah: Jewish philosophical worldview] is useless, because hashkafah is all about generalities. Like, “I love the Torah.” Okay, so which masechta [masechta: Talmudic tractate] do you like best? You don’t really know, you don’t really love the Torah too much. That’s the important point.

If someone says, “I love Yiddishkeit [Yiddishkeit: Judaism/Jewish life] so much,” you say, okay, so which Yom Tov [Yom Tov: Jewish holiday] is your favorite? That’s… because love, human love, like again, on the level of the body and the body’s soul composite, like the human being that we’re talking about right now, not the soul as it is before it came down to earth or whatever, right?

You have to love things that are embodied, that are particular. You can say emotional, but still emotional—our emotions are human emotions, are always pertaining to particulars. Almost nobody has emotions about like the concept of something. You have emotions towards specific things.

Like we’re going to get to about the pleasures, to how they can be specific. That’s my point for today. But is that what I’m saying?

Okay, this is the back, but I’m just saying that this is like an Aristotelian point, the big insight, one of the big insights of Aristotle on everything, but also on ethics, is that talking about the good in very general, or very general terms, of like you should go after the things of the soul, of the intellect, not of the body, doesn’t help you as much as talking about specific things.

Of course, there is… Do you get… We’re on this. We get this.

The Platonic Critique and the Ramban’s Complaint

Okay, there’s of course a criticism of this that Plato makes in the Phaedo [Plato’s Phaedo: dialogue on the immortality of the soul], and says that that moderation ends up being only switching one pleasure for another at the end of the day.

You can hear this from Mashgiach HaMasah [unclear reference—possibly a specific Torah authority]. Like if someone…

Student: What? Yeshayahu [Isaiah]?

Instructor: I don’t think Yeshayahu said that. Why? Why do you say that? Is that his critique of shavtzei ha’mashgiach ha’masah [unclear phrase]?

Student: No, no, I don’t think so.

Instructor: I’m not sure. I don’t know how you would get to… I’m not sure where you… No, but the point would be like… Because what we’re saying is that… Like the halacha said, right? The halacha never says you should not enjoy pleasures of the body, pleasures of the flesh. What it does say is that you should only enjoy it in a specific time, in a specific place, with the correct person. Like, right?

There’s no halacha that says one should enjoy sex less. It says you should only do it with…

Student: Are you sure whether it resonates in the person ultimately? Like, if your ethics is a contextual ethics, which is…

Instructor: No, it depends. No, but wait until I’m finished. This is how the halacha works. Is that true? Right.

The Ramban’s Objection: Naval Bi-Reshut HaTorah

And this is the Ramban’s complaint about halacha, alright? Ramban literally comes on the beginning of Parashat Kedoshim [Parashat Kedoshim: the Torah portion “You shall be holy”] and complains about it, and says that you could still end up being a bad person because you love the body, and you’re a big ba’al ta’avah, just you never eat something non-kosher, or you never sleep with an ervah [ervah: forbidden sexual relation], but you’re still… he literally calls it, you’re still… where’s Ari that came with the lashon [lashon: language/wording] of Ramban last week?

He still calls it, “shoteh bi-zimas ishto” [shoteh bi-zimas ishto: literally “debauched with the licentiousness of his wife”]. Which is a very weird formulation, because the definition of znut [znut: sexual immorality] in halacha is not ishto [ishto: his wife]. Zimas ishto doesn’t really make sense in the original language.

But Ramban, since he’s a kind of a Platonist, he’s like, well, the whole point of all of this is to get away from the pleasures of the body. And you’re telling me that some pleasures of the body are good.

The Deeper Platonic Objection

And here there’s an even deeper criticism, which Plato might make. You could say, okay, and even if you say, well, you should do it in moderation, everything in moderation. You say, why? Because if you lust after too many women, you’ll end up losing your wife. And then you won’t have any pleasure. Something like that. So it turns out it’s all in the service of pleasure. So we’re still stuck in the same loop. He still didn’t get out of the body. And pleasures of the body aren’t the ultimate human good. We’re not at all a human good.

Student: Does Plato have what we call the framework of midah [midah: measure/virtue]? Or does he just have data?

Instructor: He does, but it’s complicated. He doesn’t mean so far as data is… Okay, we’re not doing Plato today. I’m just telling you, you should know this. This is not a shiur of Plato. There is not as much as Aristotle. Aristotle has a lot more. I’ll tell you in a lot more detail about this for this reason.

Of course, there’s this theater [possibly “tension”] between the Republic [Plato’s Republic] and the Phaedo, as I just told you. The Republic has the famous four cardinal virtues. But that’s it. That’s not our shiur.

Conclusion: Setting Aside the General Framework

I’m just saying that to distinguish this question from this. So we’re not doing that. We’re not doing this very general thing where pleasures of the body are bad for some reason. Therefore, yeah.

The Limits of Ascetic Theory and the Problem of Ta’aniyos (Fasting)

The Impracticality of General Discussions About Bodily Pleasure

Instructor: Because that, in some sense, either it’s too general a question, or that’s one criticism they can make, it doesn’t really help me. And as I say, practically, basically as many *drashos* [sermons/lectures] as you hear about the body not being interesting, nobody stops liking pleasures of the body. Not very practical to work on that for most people. That’s one thing.

Student: Maybe this is still off base, but is this all towards the political human?

Instructor: Yeah, yeah, that’s the discussion. Yeah, but yes, the Platonist thing would be to say that you’re not solving the human as he is, you’re only solving the political human. And Aristotle would agree with that, but it’s a different discussion.

Yeah, what I’m saying is that we’re not doing that. And I said that there’s two criticisms of that. One is that it’s not as useful. In my opinion, as many *shi’itim* [lessons] and *rishonim* [early medieval rabbinic authorities] and *mussar* [ethical teachings] that you, as you hear about how pleasures of the body are not good, you still like them. So people never make progress for the most, unless they die, right? Unless they’re—only if you die do you make progress towards that, which is why the *Phaedo* [Plato’s dialogue on the immortality of the soul] says you should always try to die as much as you could, and the *Gemara* [Talmud] of the second *perek* [chapter] says that, right? There’s a *Nedarim* [tractate of the Talmud] said that, to Alexander *Mokdon* [Alexander the Great], the *resha’im* [wicked] and the *tzaddikim* [righteous], same as to *tzaddikim*—you should stop living because living definitely means loving pleasures of the body and that’s a bad thing.

So since we’re talking about, like you say, political people, or in a more different way of saying it, normal people who are not going to get to that, and trying to talk about that, I think jumping levels is not recommended. And there’s a lot, a lot of *drasha* [sermon/lecture] to be said on that point, but this is not either our *drasha* today. So we could skip that and not talk about that.

Two Distinct Criticisms of Abstract Anti-Body Discourse

Like I said, that’s one reason why I think it’s less useful. The other reason why it’s less useful—and just to be clear, that criticism is something that even someone that agrees with the second criticism could agree with, right? Because the second criticism, the second kind of discussion about talking about pleasures of the body in the very general sense, would be coming out of a very general opinion that says that the ultimate good, like you’re saying, is not to live in this world. Living in this world is kind of overrated. Life is overrated. Life in a body is overrated. It’s like a prison, remember? And it would be better off living amongst the stars or something, contemplating the god or something.

But anyways, that’s another opinion. And of course, you can disagree with that whole opinion and say, like, what’s his name? Like, Henry David Thoreau said, “One world at a time.” Okay, first let’s try to have a good life here and we’ll think about that. That’s one way of putting it.

But then you get into discussion: is it true? Like, is the *Mesillas Yesharim* [Path of the Just, by Rabbi Moshe Chaim Luzzatto], first chapter, correct that living in this world is a kind of waste of time? Or is the—who, *Moshe Rabbeinu* [Moses our teacher]—correct, who said that’s kind of a good thing too, right? I don’t remember which is which. It doesn’t matter. They’re both, right? It’s important to have a good life in this world too. So then you can get to that discussion, right?

Even Ascetics Endorse Moderation as the Practical Path

But even, let’s go back, even the people that say that there isn’t a point, the point of the Torah, the Torah didn’t come to give you a good life in this world. Did it? Did it not? Very important question. Ask your *Rosh Yeshiva* [head of the yeshiva]. Do you think you didn’t have a better life in *Olam HaZeh* [this world]? You’ve probably heard of a *midrash* [rabbinic homiletical teaching] that only *Olam HaBa* [the World to Come] has *Olam HaZeh* and so on, but anyways, not for now.

But even if you agree that *Olam HaZeh* is overrated, still not useful for most people to talk about how *gashmi’im* [bodily/material] pleasures are useless. This is why even people that believe that still believe that *Halacha* [Jewish law] allows you to enjoy life with *Olam HaZeh*, only within moderation. Within moderation, because that’s actually attainable and only attainable. Also would be the correct step towards the separation from those pleasures, instead of just jumping levels, which is never recommended. Okay?

Very good. *Kol zeh l’fi HaRambam, perek zayin d’Hilchos De’os* [All of this according to the Rambam, chapter seven of Laws of Character Traits]. I’m unfortunately not *maskil* [knowledgeable/expert] with *l’fi HaRambam*. Not me, I’m not *l’fi HaRambam*, so it’s fine, right?

Well, of course, *l’fi HaRambam* would probably agree with you by saying that most people are not going to be *perushim* [ascetics/separated ones] in his way, and that doesn’t require that. Although there’s a separate *mitzvah* [commandment] called *kedoshim tihyu* [you shall be holy], which does require that, but in practice it’s variable, right? It’s not—what kind of way does it give when people fall under? It’s giving people love the body way, way too much. That’s where they fall under. That’s a whole different *shi’ur* [lesson]. It’s giving people love the body so much that they actually want to make the body different, like really want to work with their body. That’s a different *drasha* [sermon/lecture].

The Problem of Ta’aniyos: Pain Is Not Endorsed by Standard Ascetic Theories

Okay, well, none of this has to do with *ta’aniyos* [fasts], right? *Ta’aniyos* is pain, like specifically looking for pain in the body. According to none of these theories basically promote *ta’aniyos*. Neither the Rambam nor the Ramban [Nachmanides] promote *ta’aniyos*, right? Even the most extreme asceticism that you can find in the Ramban or in *Kabbalah* [Jewish mysticism] and so on would say that pleasures of the body don’t count, but they wouldn’t say that pain of the body is better. Like, why would that be? Why would that one follow?

And you could only understand *ta’aniyos*, like I said, the real way is to understand it as people who love the body way too much. Or maybe they’re correct for that, but I’m switching it. It’s a bodily avoidance. You could say that it’s a question if it works. It’s usually the opposite. Pain makes you care about the body too much.

The Rambam’s Objection: Fasting Increases Bodily Awareness

One of the reasons not to fast—why are we giving this *shi’ur* [lesson]? One of the reasons he said you shouldn’t fast is because when you fast you become too *gashmiyim* [materialistic/bodily focused]. People don’t know this, of course. This is weird. We’ll get to this, but you’ll notice, because when did you ever—you know, people say that in *Yom Kippur* [Day of Atonement] you’re like a *malach* [angel], you don’t feel your body? That’s actually not true. *Yom Kippur* is one of the days where you feel your body more than any other day, right? Right?

Basic problem, because that is—and it’s a *p’kitzer* [unclear term, possibly “paradox” or “difficulty”], and maybe that’s the answer, that it’s meant for that. It’s unlike—we should say, if I get to *drasha* [sermon/lecture] *Yom Kippur*, *Yom Kippur* and *ta’aniyos* are about realizing that you do live in a body. Because if you eat, you’re fine and you could not notice the body too much. But when you don’t eat, you notice, “Wait, I do need a body,” and it’s your body that hurts you.

So being in pain actually makes you lose your *madregas* [spiritual level]. In general, being in pain is not recommended for things. Of course, some people have used it for education of some sorts, and there’s other reasons.

Classroom Discussion: Can Pain Produce Transcendence?

Student: I mean, I thought that part of the idea is that eating causes a certain affinity for the body, and pain causes a certain hate?

Instructor: When you have pain, you hate your body?

Student: If you like so much pain that you’re—

Instructor: Yeah, you can do that with pleasure too. That’s what you think, I think. Maybe, maybe it’s that—

Student: That’s what—can I—no, not being hungry.

Instructor: Okay, so you’re saying that you can get—yeah, you can get like sort of some transcendence. But by the way, you can do that from eating too much too, can’t you?

Student: You can’t.

Instructor: So maybe we never eat enough to get to that.

Student: When you don’t—no, everyone’s mind works better when they don’t eat.

Instructor: I mean, when they eat moderately.

Student: No, that’s not correct. When they eat moderately.

Instructor: When they eat moderately, because if you eat too much, if you eat too much, then you become tired. That’s just a physical problem, and most people we tend over it. But your mind doesn’t actually work better when you’re when you’re fasting. You’re like—you could like get to like these weird, weird states. But then they get into a question, like, do you want to be sober or drunk? Like, that’s a different question.

But anyways, that’s—that would be a theory. But like I said, that’s not specifically a theory of pain. That’s like the *gashmiyus*—I don’t want to say things. The point is, there’s people that do that specifically for pleasure, and it’s just like a way of getting high. Like, pain can get you high. Why not? You get high from pain. From anything that overwhelms you.

Basically, I think the theory is that anything that overwhelms your sensory input system can push you out of that. Whether it’s too much ecstasy, or too much happiness, or too much pain, it doesn’t matter. Any too much, it’s a too much of it. Like, people get dissociated from trauma, things like that. That’s basically what—that depends an amount of—depending on if you think that’s a good thing.

Student: Right, but it’s just an amount of—

Instructor: Okay, moving on.

An Alternative Theory: The Payment Model of Ta’aniyos

Moving on, that would be one theory of *ta’aniyos*. Another theory of *ta’aniyos* would be like the payment theory, right? This is the *Chassidei Ashkenaz* [Pietists of medieval Germany] theory of *teshuvah hamishkal* [penitence through measured recompense], right? Since they had a theory that pleasure in this world is a good thing, right? It’s also based on pleasure being a good thing. It’s a good that you deserve, that there’s a desert in this. You deserve some pleasure.

But if you stole the pleasure, like, you have to pay for the pleasure that you have in this world. And if you had pleasure in sin, then you got stolen pleasure. You have stolen pleasure, so you have to pay back for that pleasure. So you have to balance the accounts by having some pain. That’s the theory of *ta’aniyos*, if you buy that theory.

Critique: This Is an Extremely Gashmiyus Theory

But as I said, that’s a very *gashmiyim* theory. Just to be clear, it’s not an abstract theory. It’s an extremely *gashmiyim* theory. You get what I’m saying, right? Takes bodily pleasure extremely seriously and literally keeps accounts, and you’ll be paying credits and like—

Like, there was a guy that said that *Pinchas Koritzer* [Pinchas of Koretz, Hasidic master], the *Chassidim* [Hasidim] were against this because of this reason, because *Pinchas Koritzer* said that he knew a guy that before the—whatever, in the winter, whenever he was less, less, how do you call it, I don’t know, he wasn’t so, and there’s bodily pleasure.

Aristotle’s Distinction Between Natural and Chosen Pleasures: Implications for Sexual Ethics and Contemporary Materialism

Concluding Remarks on Theories of Suffering

Instructor: If you buy that theory, but as I said, that’s a very Magishim digi [מגושם/materialistic, physical] theory, just to be clear. It’s not an abstract theory. It’s an extremely Magishim digi theory, you get what I’m saying, right? Takes bodily pleasure extremely seriously, and literally keeps accounts and you’ll be paying credits, and like there was a guy that said that Rechach [a Chassidic rebbe] said, the Chassidim were against this because of this reason because Rechach said that he knew a guy that before the, whatever, in the winter whenever he was in the less, how do you call it, I don’t know, he wasn’t so in his bodily pleasure weren’t available so he would fast to get credit for all the HaVadis [pleasures] that he could do the next few months. He wrote down have 40 fasts and I could have 40 HaVadis and then he might as well do it that way. People hold this about Adam HaRishon [Adam, the first man] for the same reason.

Student: Yeah, there’s a—

Instructor: That I’m going to answer that there. Yeah. Okay, so that was all our theories of Suguthim [suffering]. If you’re a Christian that believes in the suffering God, then there’s a different theory of Suguthim which is to participate in the passion of Christ, or if you’re a Jew that believes in Salash Chana [Sabbateanism, a heretical Jewish movement] that would be a different, a third reason for having sycophim [suffering] explicitly. But anyways, this is not generally accepted in most major Jewish theological philosophical movements, they do not accept pain as a goal, even the ascetic ones.

Returning to the Main Topic: The Correct Measure of Bodily Pleasures

Instructor: Okay, so nach leonani [so let’s move on], we’re not talking about that, like I said, because we’re talking about this very particular thing, and this very particular thing called the correct middah [measure] of very specific bodily pleasures, and we said take out even specific some bodily pleasures we take out of this even smell we don’t we don’t not go this and this and we’re speaking specifically about food and sex.

Okay, and now last week we discussed a very interesting hillock [distinction] that Aristotle made. I think has been under-noticed at least I think it’s very useful and connects with a lot of things for me and it’s in your sheet from last week but you can see it there. There’s also a lot of discussion about pain by the way because let’s not get to that. It connects to what we discussed before. Because there’s always pain as the opposite of pleasure, so we have to talk about that. But I want to talk about this.

Aristotle’s Distinction: Common/Natural vs. Specific/Chosen Pleasures

Instructor: What we talked about was this, that Aristotle said that since what he has got after is the amount and the object, the kind, the amount, the setting, all these kind of things, which define the moderation, define the correct amount and the correct way of everything, the right reason, under the correct account. So, we have to first, in order to talk about that correctly, like the primary example of temperance, we have to separate two different parts of desire, right?

There’s those kinds of passion or appetite or desire or tava [תאווה/desire], whatever you want to call it, right?

Student: Is this a passion for pleasure in the sense that, I guess my follow-up question is, assuming pleasure is the alleviation of pain—

Instructor: So wait, so wait, so wait. We don’t believe that pleasure is the alleviation of pain. That is an Epicurean theory, and it’s not the Inflator [Aristotelian] theory or the Platonic theory. There is some pleasure that might be only that, and we’ll see about this in a second.

Student: But food and sex are not that?

Instructor: No, not only that.

Student: Not only that.

Instructor: So listen, no, not only that. That would be the point. So wait.

Student: Wait, wait.

Instructor: Right, so let’s talk about this. Let’s talk about this. Like I was saying, the question of pain, how it relates to this question of pleasure, is an important question, but let’s first talk about this distinction that he makes. It’s a very important distinction that he makes between something that he calls common and natural pleasures, and uncommon, specific, and chosen pleasures. Those are the two terms that we have on the two sides of these things.

We discussed this last week, whoever wasn’t here, or I don’t know if you’re common or specific, whichever it is. There’s common people also, right?

Defining the Two Categories

Instructor: Anyways, the common pleasures are things that humans like by nature and therefore all humans like, right? And then there is kind some pleasures that are not common, they’re specific—only some people like them. You could sometimes say only some cultures like them, only some groups of people like them and therefore seem to be more chosen, right?

So these two distinctions which seem to both trying to cut the same thing, right? There’s like two simonim [סימנים/signs], two signs of there being different levels. Like they talk about the same things that have to be different levels of the same pleasure, right? Ultimately we’re still gonna be talking about food and sex. We’re talking about like a different kind of different thing, but I would like call it different levels of the same thing, right? Which are split by these two signs sort of, right?

One side is something that’s common. If you want to turn on the air-conditioning if it’s a little hot there’s a remote over there on that wall. One is the how would I say something that everyone has which shows I guess that it’s natural because nature is what all humans share, the human nature, general human nature. And the other one would be the specific one which not everyone has.

[Brief exchange about air conditioning controls]

Instructor: It’s fine, don’t worry about me. It’s okay. Put on 71, whatever. It doesn’t matter. It’s cold over there, so make it not so. I don’t know. No, it makes a rotation. It doesn’t rotate, no?

Student: So, which pleasure is the air-conditioned seed?

Instructor: It’s another question. According to Aristotle, it’s not a problem. Like, there’s some Chaniok [Chassidic rebbe] that doesn’t use air-conditioned, because…

Student: Because it’s Tybus [תאוות/desires], Oedem Haase [of this world].

Instructor: The story of Chaniok is exactly that. No, there’s a story that he didn’t have air-conditioned, but then he realized that at Tzogesh Makda [it was causing him difficulty] he got it, basically. He’s like, you know, we’re just wasting his time.

Student: No, I think there’s a Torah [teaching] that he said that it’s Yishveh Tisrael [ישוב ארץ ישראל/settling the Land of Israel]. He started hating Yishveh Tisrael because it’s so hot over there, so you’ve got to put air-conditioned to not hate the Holy Land.

Instructor: It’s a big problem.

The Moral Significance of Choice

Instructor: Anyways, now, and things that are common are more natural, and we remember that one of our basic rules of morality, ethics, is that it’s more interesting, at least, more relevant to human good when it’s chosen, when it’s not natural, right? Being born with certain innate, so to speak, pleasures and desires, desires, desires for pleasures, right, isn’t very morally relevant, probably more medically relevant in some sense.

But choosing them, even if they choose them by education, right, Aristotle believes very much in education, like Plato, right, this is where the Rambam [Maimonides] Gareth Tanoik Esh-Shanishbi [גדר תינוק שנשבה/the category of a child raised in captivity] thought, they believe in education as almost the terminate of what a person will be. Khenekh [חינוך/education], right, Khenekh al-Alpidak [חנוך לנער על פי דרכו/educate a child according to his way], Uthar Shlomo Melech [King Solomon] believed in this very much. Another thing that doesn’t say in the Torah, but it’s a philosophical thought that we have Gavin Mishlin [from Proverbs] and all ancient philosophers are very big believers in education, right?

But education still counts as chosen, right? Although maybe it’s not a personal choice or for other reasons that we discussed a long time ago. It doesn’t count as non-human activities, although maybe a specific person can be excused for having a bad education in some sense, but that’s not the point, no. Right?

So things that are chosen or specific are more interesting morally because of them being chosen. Right? Those are the two kinds of things. Nachon [נכון/correct]? Stimmt [Yiddish: correct]?

Establishing the Framework

Instructor: Okay. So now, we talked about this last week. Now, it’s Azoy [Yiddish: so]. Now it’s Azoy. What’s the sha’ale [שאלה/question] here about these things? Now it’s Azoy. The question is like this. Which one of these…

So, two questions, right? First question, first thing we have to establish, which maybe we established last week, or maybe not, is that that it’s correct, it’s the correct analysis, it’s the correct understanding to talk about certain desires, which are physical desires, right? Remember, we’re not up to anything non-physical. Desires for physical pleasure, but nevertheless are chosen, right? They’re not the same thing as the natural aspect of them, or the natural level of them, right? They might be bound, bounded somewhat by the natural, like you can’t start liking pieces of rocks in general, but they’re still different enough from the physical not to reduce to them.

Student: Culture is a choice, culture is culture, it’s education, and they literally like them, but it’s a cultural, a chosen thing, therefore it should be more correct to talk about good and bad or correct to measure in those things than in the previous things, make sense?

Instructor: Yes.

The Contemporary Challenge: Materialism and the Reduction of Desire

Instructor: But first, just to be clear, the fact that these things exist is not a question, not in doubt. The question nowadays in like contemporary thought, the question if this should be taken as a separate kind of pleasure, a second kind of desire, is very much in doubt, right? Because of our materialist dogmas, right?

And I actually asked the search and I found that there’s a few books been written about this question already, specifically around the question of sex, because of the whole contemporary machilochis [מחלוקת/dispute] about is it possible to talk about specific sexual preferences as better or worse, and this seems to go back to this question of do we see—

The “Born This Way” Argument and Its Philosophical Incoherence

Instructor: Right, so the like “born this way” argument, which is a very philosophically incoherent argument, but would say something like that it’s based on something like all sexual appetite, all sexual desire is the same thing at its base. It’s just the desire for some physical thing in your body to be aroused and something like that which gives people pleasure as animals, as the key things that have that body.

And then for some secret reasons that nobody knows, or maybe there’s genes or maybe it doesn’t matter, this gets expressed for different people in different cultures, in different ways. But that doesn’t count as a real difference. It counts as very important, of course we’re not coherent about this. It counts as very important what kind of person you are, but it doesn’t count as different enough to not be natural. It’s still natural because pleasure ultimately, ultimately all sex is about, there’s nothing beyond that.

So when people say they’re romantic and they love their partners and they have desire for their partners, they’re lying, because they’re covering up their desire to be touched or something like that. I don’t know which low word we could call this exactly. And they’re dressing that up, maybe actually not only lying, but in some sense the culture is lying because they’re dressing that up as “Like I love—”

Two Theories of Sexual Desire and the Problem of Marital Fidelity

The Qualitative Difference in Sexual Desire

Not loving your wife in a friendship way, right? Loving your wife in a sexual way. Having sexual desire for your wife is not the same kind of sexual desire as you would have for someone else, or for masturbating, or for something like that. *Chabtik rasechilek?* [Yiddish: Do you understand the seriousness?] Very serious.

Most people would assume that they’re the same thing. Right? Whatever gets you off. But he’s saying, no. There’s a different kind of thing, and how do we know that? Obviously we could see that from people choosing to love different things, and there being very different desires in that level which is not different in the base level.

Base level, every human people have the same kind of, more or less the same—okay, with some variation bodies allow—but within whatever variation bodies have, they have the same kind of: you push a button and you get pleasure, basically. Right? But there’s a sense of reduction that takes place when someone is, let’s say, unfaithful or whatever, and then it’s sort of—now there’s two ways.

Two Competing Theories of Sexual Sin

So very good. So there’s two different theories of what being unfaithful or what sexual sin is, right? Two entirely different theories.

Theory One: The Materialist-Reductionist View

One would be what we materialists would say, even assuming that there’s such a thing as a wrong sex—which according to real contemporary theology there isn’t such a thing, because sex is good, doesn’t matter with who and when. It always expresses your inner soul or something. Except with children. No, yeah. Yeah, except without consent, it’s still just the other person. It’s called liberalism. It’s really still good, but it’s not good. But you have to believe that there’s no… You have what I’m saying? It’s only… Yeah, yeah, we don’t really… Nobody’s consistent, okay? I’m not saying that this is a coherent theory. I’m just saying this is what seems like what people say. Nobody’s… People really believe that there is good and bad. But what they say is that they’re all good. But what I’m saying is… Right?

And then the theory, just to be clear, then there’s a theory, right? If you say, why is it wrong to cheat on your wife, for example, which most people still sometimes think that is bad—besides for very, very progressive people who are into all kinds of, that the jealousy is outdated and dumb and so on. Most other people still think that that’s wrong.

So then, there would be two different theories of that. Very important to realize. There’s two different theories of this.

The Contractual-External Framework

One theory says it’s bad because ultimately it’s all the same thing. When you’re with your wife, you’re just getting your thing rubbed. When you’re with someone else, it’s ultimately the same thing. Two people have these pleasure buttons, and other people somehow press them. And that’s what all sex boils down to.

But for some funny reason—culturally constructed reasons, I guess—people make these deals with other people that they should only do it with them. Okay? We could give biological reasons, because sometimes babies happen if you forget to take your birth control. Right?

One of the biggest *mitzvos* [commandments] is to take birth control. But very big *mitzvah*, right? You can get a *heter* [halakhic permission] not to take it for once or twice if you want to have a baby. But if you plan it, if you plan—family plan, parenthood—if you plan it for a few years and you’re rich, you have put a deposit in the bank for the kid’s college fund, then you get a *heter* not to use birth control. That’s how it works in reality, right?

And so, but *lamaise* [in any case], we have cultural inheritance for whatever reasons. People make these deals. And therefore we demand from people to control their desires, right? You might have a desire for having that pleasure in the wrong way, but there’s nothing wrong with the way. What’s wrong is only that you didn’t control yourself because you promised it to someone else, or because some other side complication that comes from that, and therefore it turns out to be bad.

The Problem with Pure Self-Control

And what’s bad is not the way. There’s nothing wrong with loving your neighbor’s wife. What’s wrong is—but it’s not a different kind, it’s not a different kind of desire. It’s the same kind of desire. What’s wrong is something like, yeah, it’s contractual, external thing to it.

And also what’s wrong turns out to be something like not controlling your base desires when there’s something else that tells you that it’s wrong. So it should be subordinate to those things. Not subordinate to an ideal of what good desire is, but subordinate to some other ethical obligation and therefore the controlling, right?

If there’s a *middah* [character trait], being a controlled person, a temperate person, it can only be self-control. It can only be the violent version of self-control, right? Instead of the teaching version of self-control, right? Because there can’t be someone saying there’s something wrong. Of course there’s a version. Not even a version. Just the activity.

Okay, then we can answer questions of flirting and where’s the *geder* [boundary] of cheating and things like that. But the point is that the *middah* is only the self-control. It’s nothing beyond that. There isn’t having a better taste or something like that, like we describe all *middos*, right? That can’t be because all desires are ultimately the same, right? Right?

And therefore, and from people also believe this, basically, right? All desires are basically the same. *Hashem* [God] doesn’t let you—instead of saying that there’s a contract there—*Hashem* doesn’t let you do it in certain times, in certain ways, in certain places. Therefore, you have to control your desires, but what you’re controlling is the same exact base desire as with your wife.

The Famous Difficulty: *Pas B’Salo* [Bread in His Basket]

Therefore, people don’t even understand how getting married would help. Right? Did you hear this *she’eilah* [question] ever? Right? Very big *kasha* [difficulty]. Famous *kasha*, *makshon olam* [a question that troubles the world].

*Makshon olam*, I heard this *kasha* from my husband, I don’t know. *Makshon olam*, it says in the *Gemara* [Talmud] that if you have *pas b’salo* [bread in his basket—i.e., a wife], then you have less issue with sexual temptation. *Makshon olam*, *baruch zin, amdolah v’lachihi* [Yiddish: a bachelor, standing and laughing].

And not only we see that it’s not like that, we see that it’s the opposite. Because at least if you’re a *baruch zin b’salo* [bachelor] that refrains from any, that never saw a woman in his life, then he’s totally…

A New Answer to the Problem

This was the *chiddush* [novel insight] we said. I had a different—I had a different—I have a new *teretz* [answer] on this *kasha*. Wait, I have—you remember a different *teretz* that I had on this *kasha*? I have a new *teretz*. That *teretz* I can’t see it, but I have a new *teretz*. I said a *shiur* [lesson]—I said a *shiur* that is *miter* [unclear], but I have a new *teretz*. I have a new *teretz*, right?

That not only—I remember if I said a *kasha* like this then—and not only is it that it gets worse, because if you’re a *putesh* [one who abstains] and you’re out of this, you’re not in the *parsha* [the matter]. I didn’t talk to you. We might have some fantasies, but that’s not a big deal, right?

But if you have a wife, so you’re in the *parsha*. So now, there isn’t—your body. This is a real question that people get. *Chavez salobos* [unclear reference], I think, literally asked this question in a different language. What’s different? Your body, your desire—your body, but we’re assuming now it’s your body—doesn’t know the difference between your wife and another wife, right? Another woman.

No, they both feel the same. Unless there’s some slight difference. Okay, I’m saying that. That’s not a big difference. Your sort of likes both the same. How would it know? You have to have—you have to make sure she’s not a *shein* [unclear]—you have to know exactly. How do you even know if she puts on a mask and you don’t even look at her, so you don’t even know who it is? You have to—you know, you have to have just the *item of condition* [unclear] that they saw her and they know, not liar. No, anyways, unless you actually did it with two people.

Okay, wait, I have a way. I have a way. Okay, wait. Well, maybe that’s exaggeration. The point is—no, not that, because I’m going to say the *teretz* is not in the *pe’il* [action], not in the *gashmi* [physical/material]. That’s what I’m going to get to. Then you’re not going to have this problem.

The Intractability of the Problem Under Theory One

So, so this is a *kasha*. So it seems to get worse, and this whole *Gemara* *pas b’salo* is *tzurichin* [in need of explanation]. This is *nishtani ativim* [the times have changed]—doesn’t work anymore. It used to work for other kinds of people, I don’t know. We don’t understand it. Therefore, I don’t know, everyone has their solution to this problem. But therefore something is wrong. Okay?

So now I think that there’s some—this assumes, right? What does this theory assume? This very materialistic reductionist theory of desire: all desires are ultimately the same. Right? And men—people claim that men act this way, right? Doesn’t really matter what, what it is or where it is. Doesn’t matter anything, as long as it works, it works. And there isn’t really—I’ve—they really know when people literally ask this question: what is ultimately difference in masturbation and sex? At the same thing.

And sometimes the women ask this discussion. Right? So you’re a *tzaddik* [righteous person], you don’t masturbate, so now I’m your masturbation aid. Right? You’ve heard this *kasha* also?

So, and there’s something wrong with this.

Toward Theory Two: A Non-Reductionist Account

Now, so, now this is all if you have this very reductionist theory of desire. But if you think something like this, right, then, if you think something like this. I don’t know, I saw that in—I saw on Google that he talks about this in his book. I didn’t actually read the book. It’s my own idea, but then I went looking for to see if people thought of this *chachma* [wisdom] before me. And I saw that people have thought of something like this. And then Martha Nussbaum was bragging on him that he’s regressive and so on and so on. Maybe that’s a lie. That is correct. I don’t know. But I didn’t see that he quotes the *shtigla ratals* [unclear reference—possibly *Shitah Mekubetzet* or similar Talmudic commentary]. Maybe there’s something else. He gets it. He just makes stuff up by himself.

Student: What? He doesn’t know? He just makes stuff up by himself?

Instructor: Yeah.

Student: Okay, maybe it’s actually—

Human Beings as Narrative Creatures: Why Materialist Accounts of Desire Fail

A Note on Sources and Intellectual Precedents

Instructor: I didn’t actually read the book. It’s my own idea, but then I went looking for my own requirements to see if people thought of this chachma [wisdom] before me. And I saw that people have thought of something like this. And then Martha Nussbaum was bragging on him that he’s regressive and so on and so on. Maybe that’s a lie.

Student: That is correct.

Instructor: I don’t know. But I didn’t see that he quotes the Schtickler Aristotle [the actual/real Aristotle]. Maybe there’s something… He doesn’t know Aristotle.

Student: What? He doesn’t know? He just makes stuff up by himself?

Instructor: Yeah.

Student: Okay, maybe it’s…

The Core Problem with Materialism: It Contradicts Empirical Experience

Instructor: The point is, so the point is now, what I think is like this: if we imagine that this is a wrong theory—now remember why materialism is wrong.

Secondly—

Student: What are you laughing at me?

Instructor: Secondly, it’s wrong because everyone knows that the basics of modern science is to believe evidence, to believe sensations, right? Empiricism, right? And anyone that ever experienced different kinds of pleasures, different kinds of loves, know that they don’t actually compare.

Different Pleasures Are Qualitatively Distinct

Even if someone loved two women and his wife, or a man and a woman, or whatever different tabs that people have, they do not actually feel the same. Okay? Check it out, you’ll see. They don’t actually feel the same.

Even desire for masturbation doesn’t feel the same as desire for sex with your wife. I don’t know anyone that would claim that they’re the same. I actually know people that say that they don’t understand the Gemara [Talmud] because according to the Chazon Ish [Rabbi Avraham Yeshayahu Karelitz, 1878-1953, leading halachic authority] you should stop masturbating once you’re married, but they’re two different things. It’s not, you know, 200 tanig [a measure/amount]. I’m sorry, maybe I’m not allowed to say this. It’s too much.

So understand, so it’s different. It’s not true. It’s not true that these experiences are the same.

The Food Example

We could talk about food examples, right? The desire or the craving for a donut is not the same as craving for, let’s say, a yapchick [a traditional Jewish dish, typically a slow-cooked meat and potato casserole]. They don’t feel the same. They don’t actually feel the same. Not the craving feels the same and not the taste feels the same.

And people say this explicitly, like “I’m not in the mood of X, Y, Z,” right? We talk about mood. People talk about this, right? And we look for variety, right? Like “I’m bored of this.” What do you mean you’re bored of this? It’s the same taste buds.

Materialism Is a Belief, Not an Experience

Wait, so this thing that you’re all assuming—that it’s pleasure is pleasure, physical pleasure is physical pleasure—is actually a belief that you have, not an experience that you have. This is very important to notice. What most of our materialistic beliefs are beliefs and not experiences. It’s something that you were told.

Not only was you told, it’s also al pi kabbalah [received tradition/authority]. In other words, it’s experience that’s different, but medavglaibim [but they claim/insist] that although it feels totally different, it leads to different actions, we write different kinds of novels about each, they’re differently described—imkozeh [nevertheless], the heilige chachomim [the holy wise men] tell us that they’re really ultimately the same thing. Af al pi sheh [even though] bebe yam nid meleikach [in Yiddish: one type of pleasure doesn’t equal another], bebe yam sefned meleikach [another type of pleasure doesn’t equal another], be’emesis dezelbe [in truth they’re the same].

You have to believe, believe. Okay, no problem. If it’s a feminine belief, then maybe you have to believe it. But lama’aseh [in practice] there doesn’t seem to be a reason to believe this. That’s the main reason why I think we shouldn’t care about that materialistic analysis.

Of course, there’s political reasons why people believe in them also, which are also confused. Even if you want to support all these things, you shouldn’t do this kind of silly theories.

Physical Instantiation vs. Essential Description

So that’s not true. Of course, that doesn’t mean that there isn’t instantiated in physical ways. It doesn’t mean that there aren’t nerves and neurons that get stimulated—that is obviously true. Nobody is saying that you could have physical sexual pleasure without your, without an erection or whatever. Maybe you actually could, and some—by the way, you could, but that’s a different discussion.

But even the physical level is not as true as people think it is, right? If you go to like the real like, how do they call, no karma, no—the Indian thing—whatever, they teach you how to have orgasms in your head and so on, and it feels literally the same physically, or in your nose and your ears, whatever kind of weird, weird stuff. So it’s not even true that is—even on that level it’s not true.

But it’s not a problem for us because it’s a question of correlation, causation, all the philosophical differences that it’s not our point to get through.

Human Beings Are Narrative Creatures

So now if that—let’s back that—back to therefore we can talk very easily about desires as the best way of me, for me, to talk about this is as being part of a story. You remember human beings are narrative creatures, like Krav [possibly MacIntyre or another philosopher], fatsa de krav [in the manner of Krav], or your friend Toras [possibly referring to a thinker or tradition]. What’s his name? The Canadian guy that was in Iftina B’Ch [unclear reference].

Student: Last year.

Instructor: Yeah. Human beings are not actually biological creatures. They are narrative creatures. People have sometimes this—are irrational beings, are intellectual beings. Okay, maybe not all people are intellectual. That’s an empirical question. My empirical research doesn’t show that most people are intellectual. Actually, they’re more intellectual than people think. All the well-known Muslims [possibly “mussar teachers” or ethical thinkers] say that people ultimately, and Freud and all those people that feel ultimately are base creatures are just making stuff up. It’s not true.

Narrative Description Is the Correct Description of Desire

People are at least narrative creatures, which means that a physical description of desire does not just talk about human desire. It might talk about some substratum. It might be needed for human desire. That’s a different discussion. It might not be needed, but that’s a different discussion that we don’t have to have when we’re talking about ethics. It doesn’t matter. It’s only a question of like, I don’t have that, and things like that, right? Do you have pleasure in Olam Haba [the World to Come]? Okay, that’s a different question.

But right now we’re not talking about that because we’re talking about the correct way of acting in this world, in this body, in this life, in this gilgul [incarnation/lifetime]. And in this gilgul there isn’t anything stopping us—the correct way of describing desire is giving the story of it, not giving the physical, biological story that we get taught by some weird science class to give, but the actual story.

Stop Believing the Materialist Story

Will tell you very simple: just stop believing people, right? And in other words, people tell you that they can get, they can have desires for specific people, in a specific place, in a specific way, in a specific time, a specific amount—all of these narrative elements of human thought, of human being, of human desire are actually what constitutes them. There’s always a narrative description that explains what it is. And if you deny that, you’re just denying reality.

The Thought Experiment: The Arousal-Measuring Machine

Now, are you masking? Everyone’s masking. In other words, what I’m saying is: if you see a yid [Jew], if you have a machine that measures arousal or sexual arousal, or your stomach arousal—it has something analogous, you get hungry or something like appetite—if you have a machine that measures that and it tells you this person is getting aroused, and he could just tell me the readings of this machine, he gets aroused every day 3 p.m. and so on, even if you say he gets aroused when you show him this, this image or this picture or this thought and so on, that would not be the correct—pick the correct description of what is going on of the desire.

Not only wouldn’t to be correct externally—externally it might be correct—but definitely, and this is where it gets tricky, because people start telling themselves the biological materialist story, which makes them not being able to control themselves.

The Root of the Yetzer Hara: Undifferentiated Matter

So you see, the shayris [root/foundation] of the yetzer hara [evil inclination] is that you believe that the yetzer hara is a simple, undifferentiated thing. That’s what the Rambam [Maimonides] says, that matter, undifferentiated matter is the source of evil.

If, and because we get taught to think of ourselves, not only to think of others—you think that if I describe the guy with all the physical symptoms of his desire, then I gave the full description, that’s one problem. But the bigger problem is that you start describing yourself that way.

Narrative Self-Description Becomes Self-Fulfilling

Now you remember that humans are narrative creatures, which means that this narrative works just as well. This is why Ripshnei Burton [possibly Rebbe Nachman of Breslov or another Chassidic source] says that anyone that believes that he’s a body taka [truly/actually] doesn’t have a neshamah [soul], taka doesn’t go to Gehenna [hell]. That’s what it says in the Mishnah [early rabbinic text]. Because, you have—why? It’s gag al gag [literally “roof upon roof,” meaning a logical consequence].

Since people are not material things, but what are they? Again, let’s assume a very simple level, not like very, very abstract levels where this might not be relevant, but in the simple level we’re saying that human beings are actually activated, live according to the stories they believe and they tell themselves about others and about themselves, the way they think.

It’s not only when you tell a story, not only when you ask me what happened yesterday I tell you, “Look, I had this thought and maybe I should go to that person and love them.” No. When you’re having the desire, you already have it with a story. All cognitive research, by the way, nowadays also views of this, but I don’t have to get into that. But this is true.

The Self-Fulfilling Nature of Materialist Self-Narrative

In other words, and therefore someone that does and has a different story, that his story that he tells himself when he gets aroused is, “Oh, so now my dopamine is lacking,” or whatever, the other, oxytocin, which is the love chemical, whatever it is, then that’s actually what’s happening for him after that person.

And every time that someone says that it’s true for you, why is it true for you? Because this is what your munna [possibly “emunah,” faith/belief] is. If that’s your munna, then that’s like what you are.

A Contemporary Example: The Sam Harris Joke

This is like my parush [interpretation/commentary] on the old moshgiach [spiritual supervisor] joke about the guy that you talk—you come from a monkey, right? That’s the son. Someone was once—I should send Harris [Sam Harris, contemporary neuroscientist and philosopher] of this, and he famously answers, he’s like, “What, you think that I see my child and I go, ‘Wow, the serotonin is coursing through my veins’? What are you saying?” Right?

Somewhat he says no, he’s trying to get away from that. Excuse me.

Student: Yeah, that causes you to not be able to control, to only be able to control by violence. Then you say you have to give pills, like to get it out.

Instructor: Yeah, yeah. It’s not true. It doesn’t have to work. You have to believe that it works. That’s what the Rambam said, that you could make a shinui shel [a change in] the kitzer [character/nature], even if it’s ilser [difficult/challenging].

Returning to the Central Point

Point is, let’s get back to where I am. Perhaps you have what I’m saying. So that’s why I’m saying it’s very important to realize that there’s a difference, because it’s not only a descriptive question, it’s a prescriptive question.

Words Mediate Our Experience

How you tell—the stories that you tell about ourself—like I’m not saying beliefs, truth, that would be a different level—the way in which we, since we are verbal creatures, even our feelings are mediated by words that we have in our head, as far as I can tell. That doesn’t mean that they’re created by them, right? It doesn’t mean that there isn’t any naturalness in it, right? It just means that they’re mediated by them. We experience it that way.

And if you tell yourself the story, the physical materialist story, then you will experience it that way. But if you stop telling yourself that story—now this is what it means kadosh [holy]. This is the mitzvah [commandment] of kedushah [holiness], right?

You heard my shiur [lecture] on kedushah once. There was a shiur on the mitzvah of kedushah. I remember when I explained this.

Student: Yeah, the Zohar shiur [lecture on the Zohar, the foundational work of Jewish mysticism].

Instructor: One of the Zohar shiur explained this.

Desire, Imagination, and the Reinterpretation of Physical Experience: The Mitzvah of Kiddushin and the Cultural Mediation of All Desire

The Mediation Principle: Experience Through Story

Instructor: That doesn’t mean that they’re created by them, right? It doesn’t mean that there isn’t any naturalness in it, right? It just means that they’re mediated by them. We experience it that way. And if you tell yourself the story, the physical, materialist story, then you will experience it that way. But if you stop telling yourself that story, now this is what it means.

The Mitzvah of Kiddushin: Transforming the Story of Desire

Introduction to Kiddushin as Narrative Transformation

Instructor: Kiddushin [Jewish marriage sanctification], this is the mitzvah of Kiddushin, right? You heard my shiur [lecture] on Kiddushin? Once there was a shiur on the mitzvah of Kiddushin, I remember when I explained this.

Student: Yeah, you even sent me a message about that sheet.

Instructor: Okay, there was a sheet in Zohar [foundational text of Jewish mysticism] that explained this on mitzvah’s condition, that why a goy [non-Jew] is supposed to lie in the mitzvah’s condition. So, this is the mitzvah’s condition, right? What does it mean? This is the thought of this pasbessale [unclear reference], right? What does it mean?

The Bochur Stage: Pure Physical Desire

Instructor: Like this. It means like this. When you’re a bochur [unmarried young man], a bochur taka [truly a bochur] only has base desires because he doesn’t have, unless you have friends, whatever. But as long as you’re a chassidish bochur [Hasidic unmarried young man], then you only have physical desires. You want your thing to get off, no problem. That is very basic and we have to talk if we have time we’ll talk about if there’s a good and bad in that at all, but we’re not talking about that right now, right?

Then your story is still physical like this. Yet it likes physical pleasure and you’ll take care of that in whichever way. Okay.

The Transition: Finding a Partner and Interpersonal Desire

Instructor: Then if you find a partner and you start liking her, and liking her means also liking her sexually, right? This doesn’t—like the hell of it, whatever people—you won’t hear my whole point is it has to mean that. But it has to mean that because of what I’m saying, not liking her in the sense of “now I have a place to stick my thing in,” and not like people think.

He is giving you—for entirely ascetic life, contemplative life, let’s not say the contempt of life—and it says that you should love your wife. And it says you should love your wife like you love your tefillin [phylacteries].

The Erotic Love of Tefillin: A Spiritual Story

Instructor: So some litzak [joker] read this, and this litzak doesn’t love his tefillin, they thought, “Ah, they’re saying there’s a chaf [joke] to the mitzvah [commandment].” You never saw the Meizir Shema [unclear reference, possibly a specific rabbi or text] get tefillin—he had an erotic love to his tefillin, right?

And when he’s saying “love her like a tefillin,” just means to say there’s a spiritual story, there’s a Kaddish [holy] story to be said about this. It’s not just “I love her because I have needs and it’s mitzvah.”

And he’s saying not for yourself, so he’s giving you a different—for the love, that’s all.

Student: No, no, he means this also.

Instructor: Of course. You just, you have to read it this way. Of course.

Student: So, you understand what I’m saying?

Instructor: So now, but let’s get back.

The Gemara in Ketubot: Reprogramming Desire Through Story

The Case of Abaye’s Widow

Instructor: The point is, and then you have desire for her, not the sexual desire that’s—and then that, if, if you have—like it says in the Gemara [Talmudic discussion] in Masechta Ketubot [Tractate Ketubot], one of my favorite Gemaras now, I don’t know—like it says in the Gemara in Masechta Ketubot that the wife of Abaye [Talmudic sage] came to beis din [rabbinical court]—remember? Who died? Abaye. And her wife came to beis din to say that she deserves wine for her, for her ketubah [marriage contract], because he used to give her wine.

And there was a machloket [dispute] over there—she deserves it. And she was a beautiful woman, and since she wasn’t being taking seriously in beis din, so she did what beautiful women do. And she revealed her arm or something. And Rava [Talmudic sage] was so excited that he went home and told his wife to come to bed.

So his wife said, “I know what happened. I know who came to beis din.” So she got very jealous of her and she chased her out of town.

The Conventional Reading: Cheap Use of His Wife

Instructor: What do we learn from this masa [Talmudic passage]? And that if someone is wruggled [accustomed] to give wine to his wife, she deserves wine also.

Now, now, the point is that, what am I trying to say? People think that this is very cheap use of his wife, right? So he had a yetzirah [evil inclination/desire] from someone else. So he decided, I don’t know if he doesn’t act on it, so he went home and asked his wife to do it with him. That’s very silly.

The Higher Reading: Desire as Message

Instructor: What it’s saying is that reprogram the desire. In other words, when a person has desires, of course there’s physical triggers that can trigger your desire. No problem, that’s how the body works, or the lower part of the soul, whatever you want to call it.

But if you don’t interpret your mind—since people do live with some kind of mind, even desires have some kind of practical knowledge, they’re not blind entirely—you have to rewrite the story though.

Student: What do you mean? Why?

Instructor: I’m saying, since when you, if you—no, no, it doesn’t matter. It could be a trigger, it doesn’t matter, because the trigger is a physical trigger, because it was triggered by the physical trigger. But I’m saying the opposite. I’m saying that really it was a message from his wife, so to speak, right?

It’s like that if you’re, if you have a yetzirah suddenly, then, then you should realize that it’s your wife’s call.

Ramak and the Interpersonal Nature of All Sexual Desire

The Theory of Mutual Desire

Instructor: It says in Ramak [Rabbi Moshe Cordovero, 16th-century kabbalist] also, right? This is a very, like, combative way of saying things. They say that the Ramak says, and the same in Shomer Emunim [kabbalistic text], the person has yetzer hara [evil inclination] for himself and yetzer hara for his wife. By yetzer hara, that means sexual desire, right? Not yetzer hara to be mad. That’s for yourself.

And in other words, there’s an interpersonal lyric. This is like he says that anytime someone feels a desire for a woman, she has desired him first.

Student: Clout, kind of non-PC clout.

Instructor: But that’s what he believes and it’s based on Kabbalah [Jewish mysticism]. He thinks that this is true physically also, usually. That’s what he says. It might not be explicit, maybe it’s like subconscious, but he says that if there would be—that’s what he has a whole—if there would be a woman that’s really a tzadekes [righteous woman]—I don’t know if it’s tzadekes, but if there would be a woman that really doesn’t have any physical attraction to any other man, then people wouldn’t be aroused by her at all.

That’s the theory of the Heilig-Buddhist veru [unclear reference].

The Higher Reading: Human Story in All Desire

Instructor: What I’m getting at, if you believe this literally or not, what I’m getting at is that this is the higher reading of desire. It’s saying that it’s not true—it’s true, it is true for some people, but it’s not true in an interesting way—it’s not true that all desire is just like this base desire, “my scratching needs to be scratched,” and it doesn’t matter, for some funny reason everyone is aroused by whichever visions or whatever things they get aroused by.

No. All sexual desire is also interpersonal desire. It’s something that has a human story in it. It means “I want you, you want me, well do you really want me, do you want me as much as I want you?” It doesn’t mean that it becomes the same much—that’s a very different discussion—but there’s always a story which is not—but, right, the only was—it was just—but other than that, it’s always, there’s always people in the story, right?

Mediation by Narrative Habits

Instructor: Even though it doesn’t start from the correct person, it still gets interpreted, because it’s interpreted in your brain, because all of our emotions are mediated by our habits of thought, not only by our habits of emotion, of desire. They get mediated by our stories that we tell ourselves.

Desire, Imagination, and Cultural Construction

Why Movies Are Forbidden

Student: Yeah, for sure, because I think that this is also why you’re not allowed to watch movies, because—

Instructor: Because, you understand why? In America, they put people out there, and they’re clearly just purely cultural. It’s very little connection to reality. Or the people that are not beautiful?

Student: That’s a different discussion. I don’t know. I think beauty is still a little bit worse.

Instructor: It’s a question of whether it works. A little bit it works. Point is, it doesn’t work out. Wait, wait.

The Radical Claim: All Desire Is Imaginary

Instructor: What I’m saying is—what am I trying to say? I’m not trying to—no, no, no, I would say something more radical. I would say that since our imagination, which has much to do with desires, right? All desires are mediated by the imagination. Since our imagination is a cultural product, for the most part—

The Maharal on Moshe Rabbeinu: Cultural Narratives of Masculinity

Instructor: This is why the Maharal [Rabbi Judah Loew of Prague, 16th-century scholar] says that when Moshe Rabbeinu [Moses our teacher]—gosh, I shouldn’t say this, right? The Maharal says that when Moshe Rabbeinu, “v’hibbitu acharei Moshe” [and they gazed after Moses], right? “V’lamet she kol echad v’echad kines ishtamim Moshe” [unclear Hebrew phrase]. Everyone was like, Moshe is the man, right? If there’s a man in the history of the Judaism, it was Moshe, right? And everyone else feels less of a man relative to him.

So they’re like, “For sure he’s sleeping with my wife, because I’m nothing compared to him. I’m not a man. He’s a man.” That’s why they were making sure that he’s not stealing all your wives. That’s what it says in the pasuk [biblical verse]. Maharal says this pshat [interpretation]. He says it in a very fancier, more Italian way, but he says this.

Student: So, okay, don’t believe me that he said this.

Instructor: But that’s it. That’s my pshat. So, I know, but it’s more than that. I would say more than that.

All Desire Is Mediated by Imagination

Instructor: Which is that, especially sexual desire, but also desire for food is always imaginary, right? In other words, Coca-Cola, right? Coca-Cola doesn’t taste good, did you know that? You didn’t know, right?

According to the materialist level, it’s not very Yiddish time. When you used to put cocaine in it, it at least had some reason to drink it. But it doesn’t taste good. It’s black. Nobody likes black things, did you know? People don’t find black food desirable. By nature.

Student: I just made this up. I have no idea.

Instructor: Anyways, are any foods black?

Student: Cholent [traditional Jewish stew] is not black. It’s dark. It’s brown. It’s not black.

Instructor: Some meat, like something, it’s too dark, right? Even cholent, it’s not black.

Student: I do like, I like cholent better when it’s light, like Erev Shabbos [Friday evening], it’s not yet—at least it looks better. It doesn’t taste so good, but it looks better. Like the kugel [traditional Jewish pudding/casserole], I still think that the overnight kugel, something is wrong with it. It looks like—it tastes better, but the vasa [white] kugel is better. It’s mere idol [unclear phrase].

Instructor: See, I’m a racist, even with a black kugel.

The Coca-Cola Illustration: Marketing Over Material Reality

Instructor: The point is, my point is not these stupid jokes. My point is that Coca-Cola, everyone knows that Coca-Cola is a marketing product a lot more than it’s a drinking product. What this means is, is like this, that whenever a person drinks Coca-Cola—

The Narrative Structure of Desire: Cultural Mediation and the Formation of Sexual Ethics

The Coca-Cola Analogy and the Cultural Construction of Desire

The Marketing of Experience: When You Drink the Image, Not the Product

Instructor: It tastes better, I don’t know, but the Vase Kegel is better. It’s more idle. Okay, listen, see I’m a racist, even with a black Kegel and all that. The point is, no, no, listen, what I’m saying, what I want, my point is not these stupid jokes. My point is that Coca-Cola, everyone knows that Coca-Cola is a marketing product, right? A lot more than it’s a drinking product. What this means is that whenever a person drinks Coca-Cola—yeah, I don’t like it so much, but that’s fine because I wasn’t brought up with it, because we had only the Mayim Chaim Cola [Mayim Chaim Cola: a kosher cola brand] and it’s not Zichenschkin—but the point is that whenever you drink Coca-Cola, you’re not actually feeling the taste of the fizz and whatever random things they put into that drink.

What you’re feeling is the guy or the lady on the billboard that’s drinking it like that and looks like they’re in real ecstasy. I once passed by where they were filming that commercial in Prospect Park for the snow. And like, there’s not even one piece—all the snow was fake. It’s not even shaken. They came with like a big snow machine and blowing it behind the guy and like…

And that’s what you’re drinking—the chavst [experience/sensation]. You’re not drinking the coke, you’re drinking the image that becomes you. And all media, all fantasy that you see, you become—like muslabish [clothed in]—and that becomes you. And now whenever you’re drinking it, you’re also a little bit thatchik [the woman] drinking it on the side, and she seems to be enjoying it, so you’re also enjoying it.

Basically, my chavst is not good enough at it. Of course not. If they would have it, it would be worked. Now, look, it could be that I have a worse recipe. I’m not saying it does not… Again, I didn’t say there doesn’t be some physical… There’s some physical limit to reality.

Student: Why can’t Coke’s ads also work for my own kind [Mayim Chaim Cola] to some extent?

Instructor: Oh, they do to some extent. That’s the only reason why anyone drinks my own kind. Otherwise, nobody would drink it. But it’s an imitation. You know that it’s not the real thing. If Coke writes “the real thing,” then it’s like the real thing, right?

Application to Sexual Desire: Enacting Absorbed Cultural Scripts

So, in the same way, whenever you have sex, you’re a little bit all the players that you ever watch—they’re also having sex at the same time. They’re neshama [soul], they’re a fantasy body. And people are always playing in their head fantasies and images that they already bought. So we’re very not original, our Tavos [desires] are very not original, for sure. I don’t know about our Chedish Yitaira [spiritual innovation], but we’re all copycats, right?

And that’s why, like I said, that’s what is cultural, because every culture has its ideals or like its media—it’s like whatever you see in the shows or in the place or in the street or whatever it is, whichever way it gets mediated—and you have this idea of “this is what love looks like, this is what desire looks like.” And when you experience the desire, it gets immediately interpreted by the words that you have in your head or the images that you have in your head for this specific kind of trigger.

Student: Not disconnect from the trigger?

Instructor: But it’s not the trigger itself. A person that wouldn’t have—basically a person that wouldn’t have any exposure to any media—to any media is a very broad word, right? Any cultural script, people call them, right? Any cultural script of how things would be, would be pretty lost and would probably like almost nothing. Besides with, like, very basic. Then those people would be happy with that.

The Diogenes Example: Desire Without Cultural Scripts

Like the agonist [Diogenes the Cynic], the philosopher that said he hired a prostitute and she came late. You know the story? The agonist, the cynic, hired a prostitute and she came late. She came late. And he just masturbated, and when she came, he was like, “I got it for free already.” This is the cynical philosophy.

But that’s not how it actually works, and that’s because you have fantasies that tell you how things work. If you would like the agonies [cynics], like the Flaspers [philosophers]—one of their goals is to free themselves from the cultural scripts—then it doesn’t make a difference. If you’re only about satisfying your bodily needs, then it’s true that masturbation works just as well. But if you think that there is also some kind of good, a vision of a good kind of desire that’s not just fulfilling the bodily needs, then it doesn’t satisfy that. Then that would be a different thing.

From Understanding Mediation to Moral Agency

Student: In this narrative function, when a person’s, let’s say, their partner’s occupying a certain place in someone else’s story, not in their own story, according to this, what is the virtue then of it?

Instructor: Oh, I didn’t get about the virtue. I just explained why it’s mediated by words. I gave this long… No, then, once you understand that this is going on, then we could start deciding, we could start choosing, right? Then we become moral agents to begin with. Then we start choosing and we see: I think that this kind of story is not a good story. That kind of story is a good story. This is too much of the same story.

I do think that like, that’s why like Hasidic Shia [very insular Hasidic communities], like very Hanak Shia [extremely insular], they only have like base animal kind of needs. And they think that it’s better, but I don’t know if it’s better. But if you have any culture, then you don’t have that. Then we have to start questioning and we have to start deciding. Then there’s norms, then there is questions of which one is the correct one—like should you have this fantasy or that fantasy, or should it be towards this person?

Disordered Narratives: The Case of Coveting Your Neighbor’s Wife

And now I could say that lusting for your neighbor’s wife is bad in itself because there’s something disordered, there’s something wrong with that kind of love. Not because it’s—yeah, with that story—because that narrative is literally… It’s always because someone else is, right? When you marry her, you don’t like her anymore, usually, right? After the guy switches wives and marries the mistress, they stop loving each other, generally. I’ve seen that happen with my own eyes, right?

Why? Shet and Puzik [scattered and dispersed]. Mayim Gnivim Tuk [stolen waters are sweet]. Right? He wants someone else’s wife. Right? That’s the description, the correct description of his want. And there’s something wrong with that kind of wanting. It’s a bad kind of desire. It’s not just bad because you made a kind of whatever, because there’s something external to it but ends up being the same pleasure. It’s a different kind of pleasure. He has pleasure from sleeping with someone else’s wife. And that’s a bad kind of pleasure story.

Maybe this is the lesson of Lezavet and Gedai [a Talmudic reference]. When you marry her, you have something else. For sure, it’s in some sense the same thing. I’m not saying that—again like I said, there’s limits to this fantasy. There’s still bodies, still exist. But which kasha [difficulty]…

The Positive Ideal: Desire Formed Toward One’s Wife

This is the tenet: that if you start loving your wife—if you love her, if you don’t love her, then it doesn’t help—but if you love her, and if you love her in the sexual way, then all or most or the bulk of your sexual desire become—start belonging to her. They start being towards her instead of being towards just like… In other words, like this fuzzy, the like undefined desire that you have when you were a buchet [unmarried young man] was towards anyone. But now, and now it becomes formed—like without the whole like being informed—like it has a form now. Now it’s not… I do not have any—I mean a man does not, shouldn’t—I mean again, this is a idealization, but he shouldn’t have any desires for a woman that’s not his wife.

Because… No, the tenets is because you’re materialist. You don’t believe in this. You learned that all bodily desires are the same. And of course then it doesn’t work. You have to stop believing that and start believing—literally when you see the sheikhs [attractive women] in the street, believe that you’re loving your wife now.

Most people don’t believe this. Most people would be ashamed, right? Most people would be ashamed to do what Rova [Rava, a Talmudic sage] did and be divided by their wife because of that. Unless they’re like real firmers [crude people] that don’t care about their wife’s feelings, which is also bad, right?

You have to understand that your desiring thing is really mostly aimed towards your wife now that you’re married. And you love her. By the way, this is true. Sexual desire is something that has phases or whatever, depending on what you eat and whatever. All kinds of things that turn you on. And it’s not like there’s a random desire and then you go to your wife and say, “Let’s do it.” You’ve got to desire her from the beginning. She doesn’t even have to have been there when it started. You understand what I’m saying? It becomes a story about that, about that kind of desire and that kind of love.

Refinement: Good and Bad Exist at the Physical Level Too

And now, okay, now I have another whole shiit [lecture] to say if this is itself what makes… So obviously you understand from here, that’s my tarif [claim]. The point is, you understand what I’m saying. Now we have to finalize one thing. We have to understand that therefore, what I’m saying is not—let’s understand something important.

Last week, it sounded from my shiit that you could have gotten the impression—I think that’s what my impression also—you could have gotten the impression that it’s this specificity that makes it better, because the base desire is just fulfilling a need, like it’s a lack. It’s not really human pleasure at all, it’s like an animal. And having these choices makes it human.

Now you see that that’s not entirely accurate. There could be good and bad in the physical level, in the natural level. And like we said last week, mostly people are not doing too little of that. Most people are doing too much of that. And that’s a specific kind of bad, like talk about obesity, okay?

But then we had a question to what extent that it’s at all human, but the point is it could be someone that likes to eat too much, or like I said, he likes… In other words, masturbation is a different kind of advice [aveira/sin]. Because that would be just too much of a certain kind of pleasure. And maybe there’s a certain amount of masturbation that you should have. I don’t know. But anyways, there’s a certain amount that is proper, or it should be all with your wife, whatever it is, but the point is a certain amount that’s proper.

Digression: Rabbinic Exaggeration as Pedagogical Strategy

Student: Yeah, it’s true.

Instructor: Yes, you do, you do, but you could have dreams, whatever, you don’t have to do it. Point is, yeah, if you don’t have any—if you’re a bacha [young unmarried man] that doesn’t have—then there’s probably something physically or weird with you. But, that’s not the… Right, yeah, that’s true, it does understand that, physiologically. But it’s true, and we want everyone.

Now, but let’s back, okay, side, let’s… Of course, I… But this is nobody, we’re not allowed to say this, but this is a different shiit for Shavim [a different lecture for another time]. If the reason why it says that you’re not allowed to masturbate at all is because of the derich lefuah [therapeutic/pedagogical approach], because if you would ever say that you’re allowed to a little, everyone would do it all day long, right? You’ve got to say “never,” and that means it makes it a little less.

Okay, that’s how a lot of HaFlogos of Chacholim [rabbinic exaggerations] work, right? We say “never being cast,” because if I would give you one inch, you would take the whole thing, right? That’s why we give the extreme things, but the goal is, of course, to do less. Like the Shinneveru [Ramban/Nachmanides] said, the Torah never meant that no eat [Jew] should ever eat Teluim [treif/non-kosher food]. The Torah meant you should eat less. That’s why we say this. Five laven [for that reason].

I’m just lying against this, you understand? Because everyone eats, like…

The Two Dimensions of Measure in Desire: Quantity and Direction

The Dual Framework of Proper Measure

The Directional Dimension: Halacha’s Primary Concern

Halacha [Jewish law] is saying love your wife, don’t love your neighbors or your sister or your baba [grandmother] or your rabbon [teacher] or your baba’s baba, whatever—sorry, rabbon, your baba—and did I say your mother, you understand? All these things, right? All these things are explaining the correct time and place, right?

And if you’re a different person, it depends on what kind of person, what kind of lifestyle you have. It’s not—there’s not rules—I mean there’s rules, but they’re depending on the context. And that’s all discussions about the correct measure of that love, not the correct measure of how much, you understand?

Application to the Rambam’s Theory of Issur Arayos

This solves a lot of questions that people have on the Rambam’s [Maimonides’] theory of Issur HaRayes [forbidden sexual relations], and if you’ll understand what I’m saying, and you read the Rambam’s theory, which is in Perek Daled [Chapter Four], also here, and also in Moreh Nevuchim [Guide for the Perplexed], you’ll understand what I’m saying.

The Quantitative Dimension: The Less Interesting Level

I get the nach [good night]. I don’t know if my machine…

Well, there’s also an amount, a measure, a correct measure of Issur [prohibition/desire].

ספציפיות אריסטוטלית באתיקה היהודית: שני התענוגים והדרך למידת הפרישות

הקדמה: תחום מידת הפרישות

מגיד השיעור: אוקיי, אז השיעור של היום עוסק באיך להביא את משיח. כמובן, כמו כל שיעור אחר, אני לא יודע, אתם תגידו לי איך. אבל כמובן, זה על הנושא הכי מרגש, שמביא את משיח, שהוא יחסי אישות.

אז מאז שדיברנו בשיעור הקודם על אכילה, ודיברנו שהמידה, פרישות, או temperance, או קדושה, או איך שתרצו לקרוא לזה, מתייחסת רק לתענוגים גשמיים ספציפיים, תענוגי חוש המישוש. מסתבר שיש רק שניים מהם. נכון? ואלה הם אוכל ומיטה.

מדוע רק שני תענוגים נחשבים

למה יש רק שניים? יכולים להיות תענוגי חושים אחרים. דיברנו על זה קצת, נכון? אבל הם לא נחשבים. כי הם תענוגים טובים. אז במילים אחרות, אף אחד לא אומר שמישהו אינו בעל פרישות כי הוא אוהב להתאמן יותר מדי.

או אפילו… אימונים—אין תענוג גשמי? כן, לקבל עיסויים, להתאמן בטעם, ללכת למקלחת או למרחץ, דברים כאלה. הם תענוגי חוש המישוש, אבל הם לא נחשבים למטרותינו.

תלמיד: שמעת פעם על בעל תאווה גדול לגבי…?

מגיד השיעור: כן, אני הולך לשירותים—דוגמה נוספת. כן, כלומר יש קצת תענוג בזה וזה משהו שאתה מרגיש בגוף שלך, ממש בחוש המישוש, אבל זה לא נחשב. למה כך? שמעת פעם על מישהו שאומר שבעל תאווה גדול הולך לשירותים הרבה ונהנה מזה יותר מדי? מעולם לא שמעתי על מישהו שאומר את זה. שמעתי פעם על מישהו שאומר שבעל תאווה גדול הולך למקווה יותר מדי? אוקיי, לא משנה. אנשים אומרים את זה. נכון? אבל זה עדיין לא אותו דבר.

זה לא שאתה לא… אתה לא כמו… אני לא יודע, איך קוראים למישהו שהוא יותר מדי… בעל תאווה גדול מדי ביידיש. אני יודע איך לומר את זה ביידיש. אתה לא מושחת מדי או משהו אם אתה מבלה יותר מדי במרחץ. אלא אם כן אנשים מתכוונים לדברים אחרים בזה.

באופן כללי, אנחנו לא אומרים את זה, נכון? יש כמה חניקות אמיתיים שאומרים שלהתקלח זה יותר מדי גשמי, אז אתה לא צריך להתקלח יותר מדי. אבל אני לא באמת חושב שזה נכון. אותם חניקות, הם הולכים למקווה כל הזמן, ומקווה אמור להיות רק להיות נקי. כמובן, אם המקווה מלוכלך, אז זה כמו רק מקווה למדשים, זה לא מקווה אמיתי, זה רק בדן. אבל עדיין, אתה רואה שיש כאן דיסוננס, נכון?

בכל מקרה, זה לא הדיון שלנו. אבל אריסטו אמר שאלה לא נחשבים. אלה תענוגים של בני חורין. אנחנו מדברים רק על שני התענוגים האלה שהם תענוגים של עבדים.

אני לא חושב שתוכל למצוא, כמו, אתה אולי תמצא, כמו שאמרתי, כמה אנשים… אני לא חושב שתוכל למצוא במקומות כמו מה שאנשים קוראים חז״ל, אני לא חושב שתוכל למצוא משהו נגד שימוש במקלחת יותר מדי. למעשה, אפילו נגד התענוג של, כמו, ספורט.

סטייה לנושא הספורט: הבחנה בין דיונים כלליים לספציפיים

אני יודע שהרבה אנשים נותנים דרשה על חנוכה, שספורט זה על הגוף, וכן הלאה. וזה מעשה דתי מאוד ישן, היינו אומרים את זה כבר. אבל זה עדיין לא על פרישות. זה על איזה דיון כללי יותר, שאנחנו לא מדברים עליו היום.

אף אחד לא היה אומר את זה כמו תאווה. הם היו אומרים שאתה לא צריך לדאוג יותר מדי לגוף שלך, יש גבול לזה, דברים כאלה, שמשתייכים לדיון כללי מאוד, שהוא מאוד חשוב. דיברנו על זה כבר בתושים.

היסוד המתודולוגי: ספציפיות מול כלליות

זה מאוד חשוב להבחין בין הדיון הספציפי מאוד שאנחנו עורכים עכשיו לבין הדיון הכללי יותר, שזה יכול להיכלל תחתיו, אבל מה שאנחנו מנסים לעשות זה להתרחק מזה, נכון?

זה כמו דיון כללי מאוד שבו אתה יכול לעשות את הפרישות או את השאלה הזו של יחס לגוף ולתענוגיו כמרכזי… כולל הכל. כמו, כל הפרקים זה על ללכת אחרי הנשמה שלך ולא אחרי הגוף שלך. זה מה שכתוב בתניא. זה מה שאפלטון אמר לפעמים.

אבל אנחנו מנסים להתרחק מזה, נכון? אנחנו מנסים להיות מאוד ספציפיים. כמו שאריסטו אמר. וכמו, מי עוד היה על העניין הזה של להיות מאוד ספציפי? מאוד ספציפי לגבי…

תלמיד: עכשיו, כמו, אתיקה בכלל, כמו, לא באמת?

מגיד השיעור: לא, כן, לא גוי.

תלמיד: משה.

מגיד השיעור: בדיוק, משה. ההלכה אף פעם לא מדברת בכלליות, אף פעם לא אומרת שאתה צריך לאהוב את הנשמה שלך ולא את הגוף שלך. היא נותנת את כל הפרטים האלה. אתה צריך לאכול שלוש סעודות רק בשבת ולא בימי החול. היא לא אומרת את זה ממש, אבל דברים ברמת הפירוט הזו.

ואתה צריך להשתמש במקלחת, אבל לא כשאתה אבל ולא בתשעה באב או דברים כאלה, נכון?

ההלכה כשיטה אריסטוטלית

אז ההלכה היא למעשה אריסטוטלית במובן הזה. היא לא מאמינה במיוחד בכלליות, מאמינה מאוד בלדבר על דברים ספציפיים מאוד, והטוב והרע תמיד מוגדרים, כמו שאריסטו היה אומר, בכמה ובמה ובאיזה אובייקט ובאילו זמנים ובאיזה מקום ובשביל איזה אדם ועם אילו אנשים ובאילו דרכים. אלה ארבעת, חמשת, ששת ההגדרות השונות שהוא נותן לאיך אתה יודע טוב ורע, נכון?

זו נקודה מאוד חשובה. זו הגדרה אריסטוקרטית במובן מסוים.

תלמיד: אריסטוקרטית במובן שאנחנו הולכים לדבר על המאכלים הנכונים…

מגיד השיעור: כן, כן, כן, זה נכון. אבל באופן כללי, זה הרבה יותר כללי. זה כמו במקום לומר… כמו זו התלונה של הרמב״ן על ההלכה, נכון? היא מניחה מגוון מסוים של חוויה, נכון? יש מגוון… עבדים למשל, נכון, נכון. עבדים כי… כי אז עבדים או אנשים עניים מאוד…

אבל בוא, תן לי… אנחנו קופצים חזרה לאן שהיינו בשבוע שעבר. אני רק אומר את הנקודה הכללית מאוד שאם יש כמו את הקונפליקט הזה ואנחנו מנסים להתרחק מזה. אני אומר שאנחנו מדברים על דבר מאוד ספציפי, ולכן אנחנו הולכים לדבר… אני אנסה לתת דוגמאות מאוד ספציפיות, למרות שזו לא פילוסופיה סטנדרטית. אנחנו לא אמורים לדבר על הדברים הספציפיים מאוד.

למה ספציפיות חשובה: אתיקה כאמנות מעשית

אבל הסיבה לזה היא כי יש כאן את הדעה הזו, דעה או שיטה מאוד חשובה, שאומרת ש, כמו שאמרנו, מאחר שאתיקה היא אמנות מעשית, היא לא אמנות תיאורטית, מה שאנחנו מחפשים זה דברים שעוזרים לנו באופן מעשי, שאנחנו יכולים להשתמש בהם. ומאחר שכל הפעולות האנושיות קיימות בעולם של דברים פרטיים, אף אחד לא אוהב נשים, הם אוהבים אישה.

אתה לא חבר של אדם, אתה חבר של אדם. יש הבדל בפרט, ב… איך קוראים לזה… סוג, אוניברסלי. כמו ההבדל בין יהודי לגוי. יהודי שונא כל יהודי אבל אוהב את היהודי. והגוי, כולם אוהבים את היהודי אבל הם שונאים את ההפך—הם שונאים את היהודים אבל הם אוהבים… היהודי הזה טוב.

אז בכל מקרה, לאהוב אנשים פירושו לאהוב אנשים ספציפיים, לא את הכלליות שלהם, כי זה לא מאוד שימושי. אז, נכון.

חוסר התועלת של השקפה מופשטת

זו גם הסיבה שבגללה, כמו, שיהיה לך השקפה נכונה זה חסר תועלת, כי השקפה היא כולה על כלליות. כמו, “אני אוהב את התורה.” אוקיי, אז איזו מסכתא אתה הכי אוהב? אתה לא באמת יודע, אתה לא באמת אוהב את התורה יותר מדי. זו הנקודה החשובה.

אם מישהו אומר, “אני אוהב את היהדות כל כך,” אתה אומר, אוקיי, אז איזה יום טוב הוא האהוב עליך? זה… כי אהבה, אהבה אנושית, כמו שוב, ברמה של הגוף ושל הרכב גוף-נשמה, כמו האדם שאנחנו מדברים עליו עכשיו, לא הנשמה כפי שהיא לפני שירדה לארץ או מה שזה לא יהיה, נכון?

אתה צריך לאהוב דברים שהם מגולמים, שהם פרטיים. אתה יכול לומר רגשיים, אבל עדיין רגשיים—הרגשות שלנו הם רגשות אנושיים, תמיד נוגעים לפרטים. כמעט לאף אחד אין רגשות לגבי כמו הרעיון של משהו. יש לך רגשות כלפי דברים ספציפיים.

כמו שאנחנו הולכים להגיע לגבי התענוגים, לאיך הם יכולים להיות ספציפיים. זו הנקודה שלי להיום. אבל זה מה שאני אומר?

אוקיי, זה הרקע, אבל אני רק אומר שזו כמו נקודה אריסטוטלית, התובנה הגדולה, אחת התובנות הגדולות של אריסטו על הכל, אבל גם על אתיקה, היא שלדבר על הטוב בצורה כללית מאוד, או במונחים כלליים מאוד, של כמו שאתה צריך ללכת אחרי דברים של הנשמה, של השכל, לא של הגוף, לא עוזר לך כמו לדבר על דברים ספציפיים.

כמובן, יש… אתה מבין… אנחנו על זה. אנחנו מבינים את זה.

הביקורת האפלטונית והתלונה של הרמב״ן

אוקיי, יש כמובן ביקורת על זה שאפלטון מעלה בפאידו, ואומר שהמתינות בסופו של דבר היא רק החלפת תענוג אחד באחר בסוף היום.

אתה יכול לשמוע את זה ממשגיח המסה. כמו אם מישהו…

תלמיד: מה? ישעיהו?

מגיד השיעור: אני לא חושב שישעיהו אמר את זה. למה? למה אתה אומר את זה? זו הביקורת שלו על שבצי המשגיח המסה?

תלמיד: לא, לא, אני לא חושב כך.

מגיד השיעור: אני לא בטוח. אני לא יודע איך היית מגיע ל… אני לא בטוח איפה אתה… לא, אבל הנקודה תהיה כמו… כי מה שאנחנו אומרים זה ש… כמו שההלכה אמרה, נכון? ההלכה אף פעם לא אומרת שאתה לא צריך ליהנות מתענוגי הגוף, תענוגי הבשר. מה שהיא כן אומרת זה שאתה צריך ליהנות מזה רק בזמן ספציפי, במקום ספציפי, עם האדם הנכון. כמו, נכון?

אין הלכה שאומרת שצריך ליהנות מיחסי אישות פחות. היא אומרת שאתה צריך לעשות את זה רק עם…

תלמיד: אתה בטוח אם זה מהדהד באדם בסופו של דבר? כמו, אם האתיקה שלך היא אתיקה הקשרית, שהיא…

מגיד השיעור: לא, זה תלוי. לא, אבל חכה עד שאסיים. ככה ההלכה עובדת. זה נכון? נכון.

התנגדות הרמב״ן: נבל ברשות התורה

וזו התלונה של הרמב״ן על ההלכה, בסדר? הרמב״ן ממש בא על תחילת פרשת קדושים ומתלונן על זה, ואומר שאתה עדיין יכול להיות אדם רע כי אתה אוהב את הגוף, ואתה בעל תאווה גדול, רק שאתה אף פעם לא אוכל משהו לא כשר, או שאתה אף פעם לא שוכב עם ערווה, אבל אתה עדיין… הוא ממש קורא לזה, אתה עדיין… איפה ארי שבא עם הלשון של הרמב״ן בשבוע שעבר?

הוא עדיין קורא לזה, “נבל ברשות התורה”. שזו ניסוח מאוד מוזר, כי ההגדרה של זנות בהלכה היא לא אשתו. זימת אשתו לא ממש הגיוני בלשון המקורית.

אבל הרמב״ן, מאחר שהוא סוג של אפלטוניסט, הוא כמו, ובכן, כל הנקודה של כל זה היא להתרחק מתענוגי הגוף. ואתה אומר לי שחלק מתענוגי הגוף הם טובים.

ההתנגדות האפלטונית העמוקה יותר

וכאן יש ביקורת עוד יותר עמוקה, שאפלטון עשוי להעלות. אתה יכול לומר, אוקיי, וגם אם אתה אומר, ובכן, אתה צריך לעשות את זה במידה, הכל במידה. אתה אומר, למה? כי אם אתה חומד יותר מדי נשים, בסופו של דבר תאבד את אשתך. ואז לא יהיה לך שום תענוג. משהו כזה. אז מסתבר שהכל בשירות התענוג. אז אנחנו עדיין תקועים באותה לולאה. הוא עדיין לא יצא מהגוף. ותענוגי הגוף אינם הטוב האנושי האולטימטיבי. אנחנו בכלל לא טוב אנושי.

תלמיד: האם לאפלטון יש מה שאנחנו קוראים המסגרת של מידה? או שיש לו רק דאטה?

מגיד השיעור: יש לו, אבל זה מסובך. הוא לא מתכוון עד כדי כך שדאטה היא… אוקיי, אנחנו לא עושים אפלטון היום. אני רק אומר לך, אתה צריך לדעת את זה. זה לא שיעור של אפלטון. אין כמו אריסטו. לאריסטו יש הרבה יותר. אני אספר לך בהרבה יותר פירוט על זה מהסיבה הזו.

כמובן, יש את המתח הזה בין הרפובליקה והפאידו, כמו שאמרתי לך. לרפובליקה יש את ארבע המידות הקרדינליות המפורסמות. אבל זהו. זה לא השיעור שלנו.

סיכום: הצדת המסגרת הכללית

אני רק אומר את זה כדי להבחין בין השאלה הזו לזו. אז אנחנו לא עושים את זה. אנחנו לא עושים את הדבר הכללי מאוד הזה שבו תענוגי הגוף הם רעים מסיבה כלשהי. לכן, כן.

גבולות התיאוריה הסגפנית ובעיית התעניות

חוסר המעשיות של דיונים כלליים על תענוג גופני

מגיד השיעור: כי זה, במובן מסוים, או שזו שאלה כללית מדי, או שזו ביקורת אחת שאפשר להעלות, זה לא באמת עוזר לי. וכמו שאני אומר, באופן מעשי, בעצם כמה דרשות שאתה שומע על הגוף שהוא לא מעניין, אף אחד לא מפסיק לאהוב תענוגי הגוף. לא מאוד מעשי לעבוד על זה עבור רוב האנשים. זה דבר אחד.

תלמיד: אולי זה עדיין לא במקום, אבל האם כל זה לקראת האדם הפוליטי?

מגיד השיעור: כן, כן, זה הדיון. כן, אבל כן, הדבר האפלטוני יהיה לומר שאתה לא פותר את האדם כפי שהוא, אתה רק פותר את האדם הפוליטי. ואריסטו היה מסכים עם זה, אבל זה דיון אחר.

כן, מה שאני אומר זה שאנחנו לא עושים את זה. ואמרתי שיש שתי ביקורות על זה. אחת היא שזה לא שימושי. לדעתי, כמה שיעורים וראשונים ומוסר שאתה, כמו ששומעים על איך תענוגי הגוף הם לא טובים, אתה עדיין אוהב אותם. אז אנשים אף פעם לא מתקדמים לרוב, אלא אם כן הם מתים, נכון? אלא אם כן הם—רק אם אתה מת אתה מתקדם לקראת זה, וזו הסיבה שהפאידו אומר שאתה צריך תמיד לנסות למות כמה שאתה יכול, והגמרא של הפרק השני אומרת את זה, נכון? יש נדרים שאמרו את זה, לאלכסנדר מוקדון, הרשעים והצדיקים, אותו דבר לצדיקים—אתה צריך להפסיק לחיות כי לחיות בהחלט אומר לאהוב תענוגי הגוף וזה דבר רע.

אז מאחר שאנחנו מדברים על, כמו שאתה אומר, אנשים פוליטיים, או בדרך אחרת לומר את זה, אנשים נורמליים שלא הולכים להגיע לזה, ומנסים לדבר על זה, אני חושב שלקפוץ רמות זה לא מומלץ. ויש הרבה, הרבה דרשה שאפשר לומר על הנקודה הזו, אבל זו גם לא הדרשה שלנו היום. אז אנחנו יכולים לדלג על זה ולא לדבר על זה.

שתי ביקורות נפרדות על שיח אנטי-גופני מופשט

כמו שאמרתי, זו סיבה אחת למה אני חושב שזה פחות שימושי. הסיבה השנייה למה זה פחות שימושי—ורק כדי להיות ברור, הביקורת הזו היא משהו שאפילו מישהו שמסכים עם הביקורת השנייה יכול להסכים איתו, נכון? כי הביקורת השנייה, סוג הדיון השני על לדבר על תענוגי הגוף במובן הכללי מאוד, יהיה יוצא מדעה כללית מאוד שאומרת שהטוב האולטימטיבי, כמו שאתה אומר, הוא לא לחיות בעולם הזה. לחיות בעולם הזה זה קצת מוערך יתר על המידה. החיים מוערכים יתר על המידה. החיים בגוף מוערכים יתר על המידה. זה כמו כלא, זוכר? ויהיה עדיף לחיות בין הכוכבים או משהו, להרהר באלוהות או משהו.

אבל בכל מקרה, זו דעה אחרת. וכמובן, אתה יכול לא להסכים עם כל הדעה הזו ולומר, כמו, מה שמו? כמו שהנרי דיוויד ת׳רו אמר, “עולם אחד בכל פעם.” אוקיי, קודם כל בוא ננסה לחיות חיים טובים כאן ונחשוב על זה. זו דרך אחת לנסח את זה.

הבחנת אריסטו בין תענוגות טבעיים לנבחרים: השלכות על אתיקה מינית וחומרנות עכשווית

הערות מסכמות על תיאוריות של סבל

אבל אז נכנסים לדיון: האם זה נכון? כלומר, האם מסילת ישרים, פרק ראשון, צודק שחיים בעולם הזה הם סוג של בזבוז זמן? או שמא משה רבינו צודק, שאמר שזה גם דבר טוב, נכון? אני לא זוכר מי מי. זה לא משנה. שניהם, נכון? חשוב שיהיו לך חיים טובים גם בעולם הזה. אז אפשר להגיע לדיון הזה, נכון?

גם הפרושים תומכים במתינות כדרך המעשית

אבל אפילו, בואו נחזור, אפילו האנשים שאומרים שאין טעם, שמטרת התורה, התורה לא באה לתת לך חיים טובים בעולם הזה. האם כן? האם לא? שאלה חשובה מאוד. תשאל את ראש הישיבה שלך. האם אתה חושב שלא היו לך חיים טובים יותר בעולם הזה? כנראה שמעת מדרש שרק עולם הבא יש עולם הזה וכן הלאה, אבל בכל מקרה, לא לעכשיו.

אבל אפילו אם אתה מסכים שעולם הזה מוערך יתר על המידה, עדיין לא שימושי לרוב האנשים לדבר על איך תענוגים גשמיים חסרי תועלת. זו הסיבה שאפילו אנשים שמאמינים בזה עדיין מאמינים שהלכה מתירה לך ליהנות מהחיים עם עולם הזה, רק במתינות. במתינות, כי זה בעצם בר השגה ורק בר השגה. זה גם יהיה הצעד הנכון לקראת הפרדה מאותם תענוגים, במקום פשוט לקפוץ רמות, מה שלעולם לא מומלץ. בסדר?

טוב מאוד. כל זה לפי הרמב״ם, פרק ז׳ דהלכות דעות. אני לצערי לא משכיל בלפי הרמב״ם. לא אני, אני לא לפי הרמב״ם, אז זה בסדר, נכון?

ובכן, כמובן, לפי הרמב״ם כנראה יסכים איתך באומרו שרוב האנשים לא הולכים להיות פרושים בדרכו, וזה לא דורש את זה. אם כי יש מצווה נפרדת שנקראת קדושים תהיו, שכן דורשת את זה, אבל בפועל זה משתנה, נכון? זה לא – איזה סוג של דרך זה נותן כשאנשים נופלים תחת? זה נותן לאנשים אוהבים את הגוף הרבה, הרבה יותר מדי. שם הם נופלים תחת. זה שיעור אחר לגמרי. זה נותן לאנשים אוהבים את הגוף כל כך הרבה שהם בעצם רוצים לעשות את הגוף שונה, כמו באמת רוצים לעבוד עם הגוף שלהם. זו דרשה אחרת.

בעיית התעניות: כאב אינו מאושר על ידי תיאוריות פרישות סטנדרטיות

אוקיי, ובכן, שום דבר מזה לא קשור לתעניות, נכון? תעניות זה כאב, כמו במיוחד לחפש כאב בגוף. לפי אף אחת מהתיאוריות האלה בעצם לא מקדמות תעניות. לא הרמב״ם ולא הרמב״ן מקדמים תעניות, נכון? אפילו הפרישות הקיצונית ביותר שאתה יכול למצוא ברמב״ן או בקבלה וכן הלאה היו אומרים שתענוגות הגוף לא נחשבים, אבל הם לא היו אומרים שכאב הגוף עדיף. כלומר, למה שזה יהיה? למה שזה יעקוב?

ואתה יכול להבין תעניות רק, כמו שאמרתי, הדרך האמיתית היא להבין את זה כאנשים שאוהבים את הגוף הרבה יותר מדי. או אולי הם צודקים בזה, אבל אני מחליף את זה. זה הימנעות גופנית. אתה יכול לומר שזו שאלה אם זה עובד. זה בדרך כלל ההיפך. כאב גורם לך לדאוג לגוף יותר מדי.

התנגדות הרמב״ם: צום מגביר את המודעות הגופנית

אחת הסיבות לא להתענות – למה אנחנו נותנים את השיעור הזה? אחת הסיבות שהוא אמר שאתה לא צריך להתענות היא כי כשאתה מתענה אתה הופך יותר מדי גשמיים. אנשים לא יודעים את זה, כמובן. זה מוזר. נגיע לזה, אבל תשים לב, כי מתי אי פעם – אתה יודע, אנשים אומרים שביום כיפור אתה כמו מלאך, אתה לא מרגיש את הגוף שלך? זה בעצם לא נכון. יום כיפור הוא אחד הימים שבהם אתה מרגיש את הגוף שלך יותר מכל יום אחר, נכון? נכון?

בעיה בסיסית, כי זה – וזה פקיצר, ואולי זו התשובה, שזה מיועד לזה. זה לא כמו – אנחנו צריכים לומר, אם אני מגיע לדרשה יום כיפור, יום כיפור ותעניות עוסקים בהבנה שאתה כן חי בגוף. כי אם אתה אוכל, אתה בסדר ואתה יכול לא לשים לב לגוף יותר מדי. אבל כשאתה לא אוכל, אתה שם לב, “רגע, אני כן צריך גוף”, וזה הגוף שלך שכואב לך.

אז להיות בכאב בעצם גורם לך לאבד את המדרגה שלך. באופן כללי, להיות בכאב לא מומלץ לדברים. כמובן, יש אנשים שהשתמשו בזה לחינוך מסוגים מסוימים, ויש סיבות אחרות.

דיון בכיתה: האם כאב יכול לייצר התעלות?

תלמיד: כלומר, חשבתי שחלק מהרעיון הוא שאכילה גורמת לזיקה מסוימת לגוף, וכאב גורם לשנאה מסוימת?

מרצה: כשיש לך כאב, אתה שונא את הגוף שלך?

תלמיד: אם יש לך כל כך הרבה כאב שאתה –

מרצה: כן, אתה יכול לעשות את זה גם עם תענוג. זה מה שאתה חושב, אני חושב. אולי, אולי זה ש –

תלמיד: זה מה ש – אפשר אני – לא, לא להיות רעב.

מרצה: אוקיי, אז אתה אומר שאתה יכול להשיג – כן, אתה יכול להשיג כמו סוג של התעלות. אבל דרך אגב, אתה יכול לעשות את זה גם מאכילה יתר, לא?

תלמיד: אתה לא יכול.

מרצה: אז אולי אנחנו אף פעם לא אוכלים מספיק כדי להגיע לזה.

תלמיד: כשאתה לא – לא, המוח של כולם עובד טוב יותר כשהם לא אוכלים.

מרצה: כלומר, כשהם אוכלים במתינות.

תלמיד: לא, זה לא נכון. כשהם אוכלים במתינות.

מרצה: כשהם אוכלים במתינות, כי אם אתה אוכל יותר מדי, אם אתה אוכל יותר מדי, אז אתה נעשה עייף. זו פשוט בעיה פיזית, ורוב האנשים אנחנו נוטים מעליה. אבל המוח שלך לא באמת עובד טוב יותר כשאתה מתענה. אתה כמו – אתה יכול כמו להגיע למצבים מוזרים, מוזרים. אבל אז הם נכנסים לשאלה, כמו, האם אתה רוצה להיות פיכח או שיכור? כמו, זו שאלה אחרת.

אבל בכל מקרה, זו – זו תהיה תיאוריה. אבל כמו שאמרתי, זו לא ספציפית תיאוריה של כאב. זה כמו הגשמיות – אני לא רוצה לומר דברים. הנקודה היא, יש אנשים שעושים את זה במיוחד בשביל תענוג, וזה פשוט כמו דרך להשתכר. כמו, כאב יכול להשכיר אותך. למה לא? אתה משתכר מכאב. מכל דבר שמציף אותך.

בעיקרון, אני חושב שהתיאוריה היא שכל דבר שמציף את מערכת הקלט החושית שלך יכול לדחוף אותך החוצה מזה. בין אם זה יותר מדי אקסטזה, או יותר מדי אושר, או יותר מדי כאב, זה לא משנה. כל יותר מדי, זה יותר מדי מזה. כמו, אנשים מתנתקים מטראומה, דברים כאלה. זה בעצם מה ש – זה תלוי בכמות של – תלוי אם אתה חושב שזה דבר טוב.

תלמיד: נכון, אבל זה פשוט כמות של –

מרצה: אוקיי, ממשיכים הלאה.

תיאוריה חלופית: מודל התשלום של תעניות

ממשיכים הלאה, זו תהיה תיאוריה אחת של תעניות. תיאוריה אחרת של תעניות תהיה כמו תיאוריית התשלום, נכון? זו תיאוריית חסידי אשכנז של תשובת המשקל, נכון? מאז שהייתה להם תיאוריה שתענוג בעולם הזה הוא דבר טוב, נכון? זה גם מבוסס על תענוג להיות דבר טוב. זה טוב שאתה ראוי לו, שיש מדבר בזה. אתה ראוי לקצת תענוג.

אבל אם גנבת את התענוג, כמו, אתה צריך לשלם על התענוג שיש לך בעולם הזה. ואם היה לך תענוג בחטא, אז קיבלת תענוג גנוב. יש לך תענוג גנוב, אז אתה צריך לשלם בחזרה על התענוג הזה. אז אתה צריך לאזן את החשבונות על ידי קצת כאב. זו התיאוריה של תעניות, אם אתה קונה את התיאוריה הזו.

ביקורת: זו תיאוריה גשמית ביותר

אבל כמו שאמרתי, זו תיאוריה מאוד גשמיים. רק כדי להיות ברור, זו לא תיאוריה מופשטת. זו תיאוריה גשמיים ביותר. אתה מבין למה אני מתכוון, נכון? לוקח תענוג גופני ברצינות רבה ומילולית שומר חשבונות, ואתה תשלם קרדיטים וכמו –

כמו, היה בחור שאמר שפנחס קוריצר, החסידים היו נגד זה בגלל הסיבה הזו, כי פנחס קוריצר אמר שהוא הכיר בחור שלפני ה – מה שלא יהיה, בחורף, מתי שהוא היה פחות, פחות, איך קוראים לזה, אני לא יודע, הוא לא היה כל כך, ויש תענוג גופני.

הערות מסכמות על תיאוריות של סבל

מרצה: אם אתה קונה את התיאוריה הזו, אבל כמו שאמרתי, זו תיאוריה מאוד גשמיים, רק כדי להיות ברור. זו לא תיאוריה מופשטת. זו תיאוריה גשמיים ביותר, אתה מבין למה אני מתכוון, נכון? לוקח תענוג גופני ברצינות רבה, ומילולית שומר חשבונות ואתה תשלם קרדיטים, וכמו היה בחור שאמר שרבי, החסידים היו נגד זה בגלל הסיבה הזו כי רבי אמר שהוא הכיר בחור שלפני ה, מה שלא יהיה, בחורף מתי שהוא היה בפחות, איך קוראים לזה, אני לא יודע, הוא לא היה כל כך בתענוגות הגופניים שלו לא היו זמינים אז הוא היה מתענה כדי לקבל קרדיט על כל התענוגים שהוא יכול לעשות בחודשים הבאים. הוא רשם יש לי 40 תעניות ואני יכול לעשות 40 תענוגים ואז הוא יכול גם לעשות את זה ככה. אנשים מחזיקים את זה על אדם הראשון מאותה סיבה.

תלמיד: כן, יש –

מרצה: שאני הולך לענות על זה שם. כן. אוקיי, אז אלו היו כל התיאוריות שלנו על סבל. אם אתה נוצרי שמאמין באל הסובל, אז יש תיאוריה אחרת של סבל שהיא להשתתף בתשוקת המשיח, או אם אתה יהודי שמאמין בשבתאות זו תהיה אחרת, סיבה שלישית לסבל במפורש. אבל בכל מקרה, זה לא מקובל בדרך כלל ברוב התנועות התיאולוגיות הפילוסופיות היהודיות הגדולות, הם לא מקבלים כאב כמטרה, אפילו הפרושים.

חזרה לנושא העיקרי: המידה הנכונה של תענוגות גופניים

מרצה: אוקיי, אז נאך לעונני, אנחנו לא מדברים על זה, כמו שאמרתי, כי אנחנו מדברים על הדבר המאוד מסוים הזה, והדבר המאוד מסוים הזה שנקרא המידה הנכונה של תענוגות גופניים מאוד ספציפיים, ואמרנו להוציא אפילו ספציפיים כמה תענוגות גופניים אנחנו מוציאים מזה אפילו ריח אנחנו לא אנחנו לא לא הולכים זה וזה ואנחנו מדברים במיוחד על אוכל ומין.

אוקיי, ועכשיו בשבוע שעבר דנו בחילוק מאוד מעניין שאריסטו עשה. אני חושב שזה לא הובחן מספיק לפחות אני חושב שזה מאוד שימושי ומתחבר להרבה דברים בשבילי וזה בדף שלכם משבוע שעבר אבל אתם יכולים לראות את זה שם. יש גם הרבה דיון על כאב דרך אגב כי בואו לא נגיע לזה. זה מתחבר למה שדנו קודם. כי תמיד יש כאב כהיפך של תענוג, אז אנחנו צריכים לדבר על זה. אבל אני רוצה לדבר על זה.

הבחנת אריסטו: תענוגות משותפים/טבעיים מול ספציפיים/נבחרים

מרצה: מה שדיברנו עליו היה זה, שאריסטו אמר שמאז מה שהוא רודף אחריו הוא הכמות והאובייקט, הסוג, הכמות, ההקשר, כל סוגי הדברים האלה, שמגדירים את המתינות, מגדירים את הכמות הנכונה והדרך הנכונה של הכל, הסיבה הנכונה, תחת החשבון הנכון. אז, אנחנו צריכים קודם, כדי לדבר על זה נכון, כמו הדוגמה העיקרית של מתינות, אנחנו צריכים להפריד שני חלקים שונים של תשוקה, נכון?

יש את אותם סוגים של תשוקה או תיאבון או רצון או תאווה, איך שאתה רוצה לקרוא לזה, נכון?

תלמיד: האם זו תשוקה לתענוג במובן ש, אני מניח ששאלת המעקב שלי היא, בהנחה שתענוג הוא הקלה של כאב –

מרצה: אז רגע, אז רגע, אז רגע. אנחנו לא מאמינים שתענוג הוא הקלה של כאב. זו תיאוריה אפיקוראית, וזו לא התיאוריה האריסטוטלית או התיאוריה האפלטונית. יש קצת תענוג שאולי רק זה, ונראה על זה בעוד שנייה.

תלמיד: אבל אוכל ומין הם לא זה?

מרצה: לא, לא רק זה.

תלמיד: לא רק זה.

מרצה: אז תקשיב, לא, לא רק זה. זו תהיה הנקודה. אז רגע.

תלמיד: רגע, רגע.

מרצה: נכון, אז בואו נדבר על זה. בואו נדבר על זה. כמו שאמרתי, שאלת הכאב, איך זה קשור לשאלה הזו של תענוג, היא שאלה חשובה, אבל בואו קודם נדבר על ההבחנה הזו שהוא עושה. זו הבחנה מאוד חשובה שהוא עושה בין משהו שהוא קורא לו תענוגות משותפים וטבעיים, ותענוגות לא משותפים, ספציפיים, ונבחרים. אלו שני המונחים שיש לנו בשני הצדדים של הדברים האלה.

דיברנו על זה בשבוע שעבר, מי שלא היה כאן, או אני לא יודע אם אתה משותף או ספציפי, מה שזה לא יהיה. יש גם אנשים משותפים, נכון?

הגדרת שתי הקטגוריות

מרצה: בכל מקרה, התענוגות המשותפים הם דברים שבני אדם אוהבים מטבעם ולכן כל בני האדם אוהבים, נכון? ואז יש כמה תענוגות שהם לא משותפים, הם ספציפיים – רק חלק מהאנשים אוהבים אותם. אתה יכול לפעמים לומר רק חלק מהתרבויות אוהבות אותם, רק חלק מקבוצות האנשים אוהבות אותם ולכן נראה שהם יותר נבחרים, נכון?

אז שתי ההבחנות האלה שנראה ששתיהן מנסות לחתוך את אותו הדבר, נכון? יש כמו שני סימנים, שני סימנים של היות רמות שונות. כמו שהם מדברים על אותם דברים שצריכים להיות רמות שונות של אותו תענוג, נכון? בסופו של דבר אנחנו עדיין הולכים לדבר על אוכל ומין. אנחנו מדברים על כמו סוג שונה של דבר שונה, אבל אני הייתי קורא לזה רמות שונות של אותו דבר, נכון? שמפוצלות על ידי שני הסימנים האלה בערך, נכון?

צד אחד הוא משהו שמשותף. אם אתה רוצה להדליק את המזגן אם קצת חם יש שלט שם על הקיר ההוא. אחד הוא איך הייתי אומר משהו שלכולם יש מה שמראה אני מניח שזה טבעי כי טבע הוא מה שכל בני האדם חולקים, הטבע האנושי הכללי, האנושי הכללי. והשני יהיה הספציפי שלא לכולם יש.

[חילופי דברים קצרים על בקרות המזגן]

מרצה: זה בסדר, אל תדאג לי. זה בסדר. שים על 71, מה שלא יהיה. זה לא משנה. קר שם, אז תעשה את זה לא כל כך. אני לא יודע. לא, זה עושה סיבוב. זה לא מסתובב, לא?

תלמיד: אז, איזה תענוג הוא המושב הממוזג?

מרצה: זו שאלה אחרת. לפי אריסטו, זו לא בעיה. כמו, יש איזה חניוק שלא משתמש במזגן, כי…

תלמיד: כי זה תאוות, עולם הזה.

מרצה: הסיפור של חניוק הוא בדיוק זה. לא, יש סיפור שלא היה לו מזגן, אבל אז הוא הבין שצוגש מקדא הוא קיבל את זה, בעיקרון. הוא כמו, אתה יודע, אנחנו פשוט מבזבזים את הזמן שלו.

תלמיד: לא, אני חושב שיש תורה שהוא אמר שזה ישוב ארץ ישראל. הוא התחיל לשנוא ישוב ארץ ישראל כי זה כל כך חם שם, אז אתה צריך לשים מזגן כדי לא לשנוא את הארץ הקדושה.

מרצה: זו בעיה גדולה.

המשמעות המוסרית של בחירה

מרצה: בכל מקרה, עכשיו, ודברים שהם משותפים הם יותר טבעיים, ואנחנו זוכרים שאחד מהכללים הבסיסיים שלנו של מוסר, אתיקה, הוא שזה יותר מעניין, לפחות, יותר רלוונטי לטוב האנושי כשזה נבחר, כשזה לא טבעי, נכון? להיוולד עם מסוימים מולדים, כביכול, תענוגים ותשוקות, תשוקות, תשוקות לתענוגים, נכון, זה לא מאוד רלוונטי מוסרית, כנראה יותר רלוונטי רפואית במובן מסוים.

אבל לבחור בהם, גם אם הם בוחרים בהם על ידי חינוך, נכון, אריסטו מאמין מאוד בחינוך, כמו אפלטון, נכון, זה המקום שהרמב״ם גדר תינוק שנשבה חשב, הם מאמינים בחינוך כמעט כקובע של מה שאדם יהיה. חינוך, נכון, חנוך לנער על פי דרכו, שלמה המלך האמין בזה מאוד. עוד דבר שלא אומר בתורה, אבל זו מחשבה פילוסופית שיש לנו ממשלי וכל הפילוסופים העתיקים הם מאמינים גדולים מאוד בחינוך, נכון?

אבל חינוך עדיין נחשב כנבחר, נכון? אם כי אולי זו לא בחירה אישית או מסיבות אחרות שדיברנו עליהן לפני הרבה זמן. זה לא נחשב כפעילויות לא אנושיות, אם כי אולי אדם ספציפי יכול להיות מוצדק בכך שיש לו חינוך רע במובן מסוים, אבל זו לא הנקודה, לא. נכון?

אז דברים שנבחרים או ספציפיים הם יותר מעניינים מוסרית בגלל היותם נבחרים. נכון? אלו שני סוגי הדברים. נכון? שטימט?

הקמת המסגרת

מרצה: אוקיי. אז עכשיו, דיברנו על זה בשבוע שעבר. עכשיו, זה אזוי. עכשיו זה אזוי. מה השאלה כאן לגבי הדברים האלה? עכשיו זה אזוי. השאלה היא ככה. איזה אחד מאלה…

שתי שאלות ויסוד הדיון: האם קיימים תאוות גשמיות שונות איכותית?

אז שתי שאלות, נכון? השאלה הראשונה, הדבר הראשון שאנחנו צריכים לבסס, שאולי ביססנו בשבוע שעבר או אולי לא, הוא שזה נכון, זו הניתוח הנכון, זו ההבנה הנכונה לדבר על תאוות מסוימות, שהן תאוות גשמיות, נכון? זכרו, אנחנו לא מדברים על שום דבר לא-גשמי. תאוות להנאה גשמית, אבל בכל זאת הן נבחרות, נכון? הן לא אותו דבר כמו ההיבט הטבעי שלהן, או הרמה הטבעית שלהן, נכון? הן אולי מוגבלות, תחומות במידה מסוימת על ידי הטבעי, כמו שאתה לא יכול להתחיל לאהוב חתיכות של אבנים באופן כללי, אבל הן עדיין שונות מספיק מהגשמי כדי לא להצטמצם אליהן.

תלמיד: תרבות היא בחירה, תרבות היא תרבות, זה חינוך, והם ממש אוהבים אותם, אבל זה דבר תרבותי, דבר נבחר, לכן צריך להיות יותר נכון לדבר על טוב ורע או נכון למדוד בדברים האלה מאשר בדברים הקודמים, מובן?

מרצה: כן.

האתגר העכשווי: חומרנות וצמצום התאווה

מרצה: אבל קודם כל, רק כדי להיות ברור, העובדה שהדברים האלה קיימים היא לא שאלה, לא בספק. השאלה היום במחשבה עכשווית, השאלה אם צריך לראות את זה כסוג נפרד של הנאה, סוג שני של תאווה, היא מאוד בספק, נכון? בגלל הדוגמות החומרניות שלנו, נכון?

ובאמת שאלתי בחיפוש ומצאתי שיש כמה ספרים שנכתבו על השאלה הזו כבר, במיוחד סביב שאלת המין, בגלל כל המחלוקת העכשווית על האם אפשר לדבר על העדפות מיניות ספציפיות כטובות או גרועות יותר, וזה נראה שחוזר לשאלה הזו של האם אנחנו רואים—

הטיעון “נולדתי ככה” וחוסר העקביות הפילוסופית שלו

מרצה: נכון, אז הטיעון כמו “נולדתי ככה”, שהוא טיעון מאוד לא עקבי פילוסופית, אבל היה אומר משהו כמו שזה מבוסס על משהו כמו שכל התיאבון המיני, כל התאווה המינית היא אותו דבר בבסיסה. זה רק התשוקה לאיזה דבר גשמי בגוף שלך להתעורר ומשהו כזה שנותן לאנשים הנאה כבעלי חיים, כדברים המרכזיים שיש להם את הגוף הזה.

ואז מסיבות סודיות שאף אחד לא יודע, או אולי יש גנים או אולי זה לא משנה, זה מתבטא אצל אנשים שונים בתרבויות שונות, בדרכים שונות. אבל זה לא נחשב כהבדל אמיתי. זה נחשב כמאוד חשוב, כמובן שאנחנו לא עקביים בזה. זה נחשב כמאוד חשוב איזה סוג של אדם אתה, אבל זה לא נחשב כשונה מספיק כדי לא להיות טבעי. זה עדיין טבעי כי הנאה בסופו של דבר, בסופו של דבר כל המין עוסק ב, אין שום דבר מעבר לזה.

אז כשאנשים אומרים שהם רומנטיים והם אוהבים את בני הזוג שלהם ויש להם תשוקה לבני הזוג שלהם, הם משקרים, כי הם מכסים על התשוקה שלהם להיגע או משהו כזה. אני לא יודע באיזו מילה נמוכה אנחנו יכולים לקרוא לזה בדיוק. והם מלבישים את זה, אולי בעצם לא רק משקרים, אלא במובן מסוים התרבות משקרת כי הם מלבישים את זה כ״אני אוהב—”

שתי תיאוריות של תשוקה מינית ובעיית הנאמנות הזוגית

ההבדל האיכותי בתשוקה המינית

לא לאהוב את אשתך באופן של ידידות, נכון? לאהוב את אשתך באופן מיני. שיש לך תשוקה מינית לאשתך זה לא אותו סוג של תשוקה מינית שהיית מרגיש למישהי אחרת, או לאוננות, או למשהו כזה. חבטיק רסיכילק? [יידיש: אתה מבין את החומרה?] מאוד רציני.

רוב האנשים היו מניחים שזה אותו דבר. נכון? מה שעובד לך. אבל הוא אומר, לא. יש סוג אחר של דבר, ואיך אנחנו יודעים את זה? ברור שאנחנו יכולים לראות את זה מאנשים שבוחרים לאהוב דברים שונים, ושיש תשוקות מאוד שונות ברמה הזו שלא שונה ברמה הבסיסית.

רמה בסיסית, לכל בני האדם יש אותו סוג של, פחות או יותר אותו—אוקיי, עם קצת שונות של גופים—אבל בתוך כל שונות שיש לגופים, יש להם אותו סוג של: אתה לוחץ על כפתור ואתה מקבל הנאה, בעיקרון. נכון? אבל יש תחושה של צמצום שמתרחשת כשמישהו, נגיד, בוגד או מה שזה לא יהיה, ואז זה סוג של—עכשיו יש שתי דרכים.

שתי תיאוריות מתחרות של חטא מיני

אז טוב מאוד. אז יש שתי תיאוריות שונות של מה זה להיות בוגד או מה זה חטא מיני, נכון? שתי תיאוריות שונות לחלוטין.

תיאוריה ראשונה: התפיסה החומרנית-צמצומית

אחת תהיה מה שאנחנו החומרנים היינו אומרים, אפילו בהנחה שיש דבר כזה מין לא נכון—שלפי התיאולוגיה העכשווית האמיתית אין דבר כזה, כי מין הוא טוב, לא משנה עם מי ומתי. זה תמיד מבטא את הנשמה הפנימית שלך או משהו. חוץ מעם ילדים. לא, כן. כן, חוץ מבלי הסכמה, זה עדיין רק האדם השני. זה נקרא ליברליזם. זה באמת עדיין טוב, אבל זה לא טוב. אבל אתה צריך להאמין שאין… אתה מבין מה אני אומר? זה רק… כן, כן, אנחנו לא באמת… אף אחד לא עקבי, בסדר? אני לא אומר שזו תיאוריה עקבית. אני רק אומר שזה מה שנראה כמו מה שאנשים אומרים. אף אחד לא… אנשים באמת מאמינים שיש טוב ורע. אבל מה שהם אומרים זה שהם כולם טובים. אבל מה שאני אומר זה… נכון?

ואז התיאוריה, רק כדי להיות ברור, אז יש תיאוריה, נכון? אם אתה אומר, למה זה לא נכון לבגוד באשתך, למשל, שרוב האנשים עדיין לפעמים חושבים שזה רע—חוץ מאנשים מאוד מאוד פרוגרסיביים שמאמינים בכל מיני דברים, שהקנאה היא מיושנת וטיפשית וכן הלאה. רוב האנשים האחרים עדיין חושבים שזה לא נכון.

אז אז, יהיו שתי תיאוריות שונות על זה. מאוד חשוב להבין. יש שתי תיאוריות שונות על זה.

המסגרת החוזית-חיצונית

תיאוריה אחת אומרת שזה רע כי בסופו של דבר זה כולו אותו דבר. כשאתה עם אשתך, אתה פשוט מקבל את הדבר שלך משופשף. כשאתה עם מישהי אחרת, זה בסופו של דבר אותו דבר. לשני אנשים יש כפתורי הנאה האלה, ואנשים אחרים איכשהו לוחצים עליהם. וזה למה כל המין מסתכם.

אבל מאיזו סיבה מצחיקה—סיבות שנבנו תרבותית, אני מניח—אנשים עושים עסקאות האלה עם אנשים אחרים שהם צריכים לעשות את זה רק איתם. בסדר? אנחנו יכולים לתת סיבות ביולוגיות, כי לפעמים תינוקות קורים אם אתה שוכח לקחת את אמצעי המניעה שלך. נכון?

אחת המצוות הכי גדולות היא לקחת אמצעי מניעה. מצווה מאוד גדולה, נכון? אתה יכול לקבל היתר לא לקחת אותה פעם או פעמיים אם אתה רוצה להביא תינוק. אבל אם אתה מתכנן את זה, אם אתה מתכנן—תכנון משפחה, הורות—אם אתה מתכנן את זה לכמה שנים ואתה עשיר, יש לך פיקדון בבנק לקרן המכללה של הילד, אז אתה מקבל היתר לא להשתמש באמצעי מניעה. ככה זה עובד במציאות, נכון?

ואז, אבל למעשה, יש לנו ירושה תרבותית מכל הסיבות. אנשים עושים את העסקאות האלה. ולכן אנחנו דורשים מאנשים לשלוט בתשוקות שלהם, נכון? אולי יש לך תשוקה לקבל את ההנאה הזו בדרך הלא נכונה, אבל אין שום דבר לא נכון בדרך. מה שלא נכון זה רק שלא שלטת בעצמך כי הבטחת את זה למישהי אחרת, או בגלל איזה סיבוך צדדי אחר שבא מזה, ולכן זה מתברר כרע.

הבעיה עם שליטה עצמית טהורה

ומה שרע זה לא הדרך. אין שום דבר לא נכון באהבת אשת רעך. מה שלא נכון זה—אבל זה לא סוג אחר, זה לא סוג אחר של תשוקה. זה אותו סוג של תשוקה. מה שלא נכון זה משהו כמו, כן, זה דבר חוזי, חיצוני לזה.

וגם מה שלא נכון מתברר כמשהו כמו לא לשלוט בתשוקות הבסיסיות שלך כשיש משהו אחר שאומר לך שזה לא נכון. אז זה צריך להיות כפוף לדברים האלה. לא כפוף לאידיאל של מה זו תשוקה טובה, אלא כפוף לאיזו חובה אתית אחרת ולכן השליטה, נכון?

אם יש מידה, להיות אדם שולט, אדם מתון, זה יכול להיות רק שליטה עצמית. זה יכול להיות רק הגרסה האלימה של שליטה עצמית, נכון? במקום גרסת ההוראה של שליטה עצמית, נכון? כי לא יכול להיות שמישהו אומר שיש משהו לא נכון. כמובן שיש גרסה. אפילו לא גרסה. רק הפעילות.

אוקיי, אז אנחנו יכולים לענות על שאלות של פלירטוט ואיפה הגדר של בגידה ודברים כאלה. אבל הנקודה היא שהמידה היא רק השליטה העצמית. אין שום דבר מעבר לזה. אין לקבל טעם טוב יותר או משהו כזה, כמו שאנחנו מתארים את כל המידות, נכון? זה לא יכול להיות כי כל התשוקות הן בסופו של דבר אותו דבר, נכון? נכון?

ולכן, ומאנשים גם מאמינים בזה, בעיקרון, נכון? כל התשוקות הן בעיקרון אותו דבר. השם לא נותן לך—במקום לומר שיש חוזה שם—השם לא נותן לך לעשות את זה בזמנים מסוימים, בדרכים מסוימות, במקומות מסוימים. לכן, אתה צריך לשלוט בתשוקות שלך, אבל מה שאתה שולט בו זה בדיוק אותה תשוקה בסיסית כמו עם אשתך.

הקושי המפורסם: פת בסלו

לכן, אנשים אפילו לא מבינים איך להתחתן יעזור. נכון? שמעת את השאלה הזו אי פעם? נכון? קושיא מאוד גדולה. קושיא מפורסמת, מקשן עולם.

מקשן עולם, שמעתי את הקושיא הזו מבעלי, אני לא יודע. מקשן עולם, זה אומר בגמרא שאם יש לך פת בסלו, אז יש לך פחות בעיה עם פיתוי מיני. מקשן עולם, ברוך זין, עמדולה ולחיחי [יידיש: רווק, עומד וצוחק].

ולא רק שאנחנו רואים שזה לא ככה, אנחנו רואים שזה ההפך. כי לפחות אם אתה ברוך זין בסלו [רווק] שנמנע מכל, שמעולם לא ראה אישה בחייו, אז הוא לגמרי…

תירוץ חדש לבעיה

זה היה החידוש שאמרנו. היה לי אחר—היה לי אחר—יש לי תירוץ חדש על הקושיא הזו. רגע, יש לי—אתה זוכר תירוץ אחר שהיה לי על הקושיא הזו? יש לי תירוץ חדש. את התירוץ הזה אני לא יכול לראות אותו, אבל יש לי תירוץ חדש. אמרתי שיעור—אמרתי שיעור שהוא מיתר [לא ברור], אבל יש לי תירוץ חדש. יש לי תירוץ חדש, נכון?

שלא רק—אני זוכר אם אמרתי קושיא כזו אז—ולא רק שזה נעשה יותר גרוע, כי אם אתה פותש [מי שנמנע] ואתה מחוץ לזה, אתה לא בפרשה. לא דיברתי איתך. אולי יש לנו כמה פנטזיות, אבל זה לא עניין גדול, נכון?

אבל אם יש לך אישה, אז אתה בפרשה. אז עכשיו, אין—הגוף שלך. זו שאלה אמיתית שאנשים מקבלים. חבז סלובוס [התייחסות לא ברורה], אני חושב, ממש שאל את השאלה הזו בשפה אחרת. מה השוני? הגוף שלך, התשוקה שלך—הגוף שלך, אבל אנחנו מניחים עכשיו שזה הגוף שלך—לא יודע את ההבדל בין אשתך לאישה אחרת, נכון? אישה אחרת.

לא, שתיהן מרגישות אותו דבר. אלא אם כן יש איזה הבדל קל. אוקיי, אני אומר את זה. זה לא הבדל גדול. הסוג שלך אוהב את שתיהן אותו דבר. איך זה ידע? אתה צריך—אתה צריך לוודא שהיא לא שיין [לא ברור]—אתה צריך לדעת בדיוק. איך אתה בכלל יודע אם היא שמה מסכה ואתה אפילו לא מסתכל עליה, אז אתה אפילו לא יודע מי זה? אתה צריך—אתה יודע, אתה צריך להיות רק את הפריט של תנאי [לא ברור] שהם ראו אותה והם יודעים, לא שקרן. לא, בכל מקרה, אלא אם כן אתה בעצם עשית את זה עם שני אנשים.

אוקיי, רגע, יש לי דרך. יש לי דרך. אוקיי, רגע. טוב, אולי זה הגזמה. הנקודה היא—לא, לא זה, כי אני הולך לומר שהתירוץ הוא לא בפועל, לא בגשמי. זה מה שאני הולך להגיע אליו. אז לא תהיה לך את הבעיה הזו.

חוסר הפתירות של הבעיה תחת תיאוריה ראשונה

אז, אז זו קושיא. אז נראה שזה נעשה יותר גרוע, וכל הגמרא פת בסלו צריכין ביאור. זה נשתני עתים—לא עובד יותר. זה היה עובד לסוגים אחרים של אנשים, אני לא יודע. אנחנו לא מבינים את זה. לכן, אני לא יודע, לכל אחד יש את הפתרון שלו לבעיה הזו. אבל לכן משהו לא בסדר. בסדר?

אז עכשיו אני חושב שיש איזה—זה מניח, נכון? מה התיאוריה הזו מניחה? התיאוריה החומרנית הצמצומית הזו של תשוקה: כל התשוקות הן בסופו של דבר אותו דבר. נכון? וגברים—אנשים טוענים שגברים פועלים ככה, נכון? לא באמת משנה מה, מה זה או איפה זה. לא משנה שום דבר, כל עוד זה עובד, זה עובד. ואין באמת—אני—הם באמת יודעים כשאנשים ממש שואלים את השאלה הזו: מה בסופו של דבר ההבדל באוננות ומין? אותו דבר.

ולפעמים הנשים שואלות את הדיון הזה. נכון? אז אתה צדיק, אתה לא מאונן, אז עכשיו אני עזר האוננות שלך. נכון? שמעת את הקושיא הזו גם?

אז, ויש משהו לא בסדר בזה.

לקראת תיאוריה שנייה: תיאור לא-צמצומי

עכשיו, אז, עכשיו זה הכל אם יש לך את התיאוריה הצמצומית הזו מאוד של תשוקה. אבל אם אתה חושב משהו כזה, נכון, אז, אם אתה חושב משהו כזה. אני לא יודע, ראיתי ש—ראיתי בגוגל שהוא מדבר על זה בספר שלו. לא באמת קראתי את הספר. זה הרעיון שלי, אבל אז הלכתי לחפש כדי לראות אם אנשים חשבו על החכמה הזו לפני. וראיתי שאנשים חשבו על משהו כזה. ואז מרתה נוסבאום התרברבה עליו שהוא רגרסיבי וכן הלאה וכן הלאה. אולי זה שקר. זה נכון. אני לא יודע. אבל לא ראיתי שהוא מצטט את השטיגלא רטלס [התייחסות לא ברורה—אולי שיטה מקובצת או פירוש תלמודי דומה]. אולי יש משהו אחר. הוא מבין. הוא פשוט ממציא דברים בעצמו.

תלמיד: מה? הוא לא יודע? הוא פשוט ממציא דברים בעצמו?

מרצה: כן.

תלמיד: אוקיי, אולי זה בעצם—

בני אדם כיצורים נרטיביים: למה תיאורים חומרניים של תשוקה נכשלים

הערה על מקורות וקדימויות אינטלקטואליות

מרצה: לא באמת קראתי את הספר. זה הרעיון שלי, אבל אז הלכתי לחפש לפי הדרישות שלי כדי לראות אם אנשים חשבו על החכמה הזו לפני. וראיתי שאנשים חשבו על משהו כזה. ואז מרתה נוסבאום התרברבה עליו שהוא רגרסיבי וכן הלאה וכן הלאה. אולי זה שקר.

תלמיד: זה נכון.

מרצה: אני לא יודע. אבל לא ראיתי שהוא מצטט את השטיקלר אריסטו [האריסטו האמיתי/הממשי]. אולי יש משהו… הוא לא יודע אריסטו.

תלמיד: מה? הוא לא יודע? הוא פשוט ממציא דברים בעצמו?

מרצה: כן.

תלמיד: אוקיי, אולי זה…

הבעיה המרכזית עם חומרנות: היא סותרת את החוויה האמפירית

מרצה: הנקודה היא, אז הנקודה היא עכשיו, מה שאני חושב הוא כזה: אם אנחנו מדמיינים שזו תיאוריה שגויה—עכשיו זכרו למה חומרנות היא שגויה.

שנית—

תלמיד: על מה אתה צוחק עלי?

מרצה: שנית, זה שגוי כי כולם יודעים שהבסיס של המדע המודרני הוא להאמין בראיות, להאמין בתחושות, נכון? אמפיריציזם, נכון? וכל מי שאי פעם חווה סוגים שונים של הנאות, סוגים שונים של אהבות, יודע שהם לא באמת משתווים.

הנאות שונות הן שונות איכותית

אפילו אם מישהו אהב שתי נשים ואת אשתו, או גבר ואישה, או כל טאבים שונים שיש לאנשים, הם לא באמת מרגישים אותו דבר. בסדר? בדוק את זה, תראה. הם לא באמת מרגישים אותו דבר.

אפילו תשוקה לאוננות לא מרגישה אותו דבר כמו תשוקה למין עם אשתך. אני לא מכיר אף אחד שיטען שהם אותו דבר. אני בעצם מכיר אנשים שאומרים שהם לא מבינים את הגמרא כי לפי החזון איש אתה צריך להפסיק לאונן ברגע שאתה מתחתן, אבל הם שני דברים שונים. זה לא, אתה יודע, 200 טניג [מידה/כמות]. אני מצטער, אולי אני לא מורשה להגיד את זה. זה יותר מדי.

אז תבינו, אז זה שונה. זה לא נכון. זה לא נכון שהחוויות האלה הן אותו דבר.

דוגמת האוכל

אנחנו יכולים לדבר על דוגמאות של אוכל, נכון? התשוקה או הכיסופים לסופגנייה זה לא אותו דבר כמו כיסופים, נגיד, ליפטשיק [מאכל יהודי מסורתי, בדרך כלל תבשיל בשר ותפוחי אדמה מבושל לאט]. הם לא מרגישים אותו דבר. הם לא באמת מרגישים אותו דבר. לא הכיסופים מרגישים אותו דבר ולא הטעם מרגיש אותו דבר.

ואנשים אומרים את זה במפורש, כמו “אני לא במצב רוח של X, Y, Z,” נכון? אנחנו מדברים על מצב רוח. אנשים מדברים על זה, נכון? ואנחנו מחפשים גיוון, נכון? כמו “נמאס לי מזה.” מה זאת אומרת נמאס לך מזה? זה אותם קולטני טעם.

חומרנות היא אמונה, לא חוויה

רגע, אז הדבר הזה שכולכם מניחים—שהנאה היא הנאה, הנאה גשמית היא הנאה גשמית—הוא בעצם אמונה שיש לכם, לא חוויה שיש לכם. זה מאוד חשוב לשים לב. מה שרוב האמונות החומרניות שלנו הן אמונות ולא חוויות. זה משהו שאמרו לכם.

לא רק שנאמר לך, זה גם על פי קבלה [מסורת מקובלת/סמכות]. במילים אחרות, זו חוויה שונה, אבל מדבגלייבים [אבל הם טוענים/מתעקשים] שלמרות שזה מרגיש שונה לחלוטין, זה מוביל למעשים שונים, אנחנו כותבים סוגים שונים של רומנים על כל אחד, הם מתוארים בצורה שונה – אימכוזה [בכל זאת], החכמים הקדושים אומרים לנו שבאמת בסופו של דבר זה אותו דבר. אף על פי שבבא ים ניד מלייכח [ביידיש: סוג אחד של הנאה לא שווה לאחר], בבא ים ספנד מלייכח [סוג אחר של הנאה לא שווה לאחר], באמת דזלבה [באמת הם אותו דבר].

אתה צריך להאמין, להאמין. בסדר, אין בעיה. אם זו אמונה נשית, אז אולי אתה צריך להאמין בזה. אבל למעשה לא נראה שיש סיבה להאמין בזה. זו הסיבה העיקרית למה אני חושב שלא צריך לדאוג מהניתוח המטריאליסטי הזה.

כמובן, יש סיבות פוליטיות למה אנשים מאמינים בהם גם כן, שהן גם מבולבלות. גם אם אתה רוצה לתמוך בכל הדברים האלה, אתה לא צריך לעשות את סוג התיאוריות המטופשות האלה.

התגלמות פיזית מול תיאור מהותי

אז זה לא נכון. כמובן, זה לא אומר שאין התגלמות בדרכים פיזיות. זה לא אומר שאין עצבים ונוירונים שמקבלים גירוי – זה ברור שנכון. אף אחד לא אומר שאתה יכול לקבל הנאה מינית פיזית בלי, בלי זקפה או מה שזה לא יהיה. אולי אתה באמת יכול, וכמה – אגב, אתה יכול, אבל זה דיון אחר.

אבל אפילו הרמה הפיזית לא כל כך נכונה כמו שאנשים חושבים, נכון? אם אתה הולך לכמו האמיתי כמו, איך קוראים להם, לא קארמה, לא – הדבר ההודי – מה שזה לא יהיה, הם מלמדים אותך איך לקבל אורגזמות בראש שלך וכן הלאה, וזה מרגיש ממש אותו דבר פיזית, או באף שלך ובאוזניים שלך, איזה סוג של דברים מוזרים, מוזרים. אז זה אפילו לא נכון ש – אפילו ברמה הזו זה לא נכון.

אבל זו לא בעיה עבורנו כי זו שאלה של מתאם, סיבתיות, כל ההבדלים הפילוסופיים שזו לא המטרה שלנו לעבור דרכם.

בני אדם הם יצורים נרטיביים

אז עכשיו אם זה – בואו נחזור – נחזור לכן אנחנו יכולים לדבר בקלות רבה על תשוקות כדרך הטובה ביותר עבורי, עבורי, לדבר על זה היא כחלק מסיפור. אתה זוכר שבני אדם הם יצורים נרטיביים, כמו קראב [אולי מקאינטייר או פילוסוף אחר], פצא דה קראב [בדרכו של קראב], או החבר שלך תורס [אולי התייחסות להוגה דעות או מסורת]. איך קוראים לו? הבחור הקנדי שהיה באפטינא ב׳ח [התייחסות לא ברורה].

תלמיד: שנה שעברה.

מרצה: כן. בני אדם הם לא באמת יצורים ביולוגיים. הם יצורים נרטיביים. לאנשים יש לפעמים את זה – הם יצורים לא רציונליים, הם יצורים אינטלקטואליים. בסדר, אולי לא כל האנשים אינטלקטואליים. זו שאלה אמפירית. המחקר האמפירי שלי לא מראה שרוב האנשים אינטלקטואליים. למעשה, הם יותר אינטלקטואליים ממה שאנשים חושבים. כל המוסרניקים [מורי מוסר] הידועים אומרים שאנשים בסופו של דבר, ופרויד וכל האנשים האלה שמרגישים שבסופו של דבר הם יצורים בסיסיים פשוט ממציאים דברים. זה לא נכון.

תיאור נרטיבי הוא התיאור הנכון של תשוקה

אנשים הם לפחות יצורים נרטיביים, מה שאומר שתיאור פיזי של תשוקה לא רק מדבר על תשוקה אנושית. זה אולי מדבר על איזה תשתית. זה אולי נחוץ לתשוקה אנושית. זה דיון אחר. זה אולי לא נחוץ, אבל זה דיון אחר שאנחנו לא צריכים לנהל כשאנחנו מדברים על אתיקה. זה לא משנה. זו רק שאלה של כמו, אין לי את זה, ודברים כאלה, נכון? האם יש לך הנאה בעולם הבא? בסדר, זו שאלה אחרת.

אבל עכשיו אנחנו לא מדברים על זה כי אנחנו מדברים על הדרך הנכונה לפעול בעולם הזה, בגוף הזה, בחיים האלה, בגלגול הזה. ובגלגול הזה אין שום דבר שעוצר אותנו – הדרך הנכונה לתאר תשוקה היא לתת את הסיפור שלה, לא לתת את הסיפור הפיזי, הביולוגי שמלמדים אותנו לתת באיזה שיעור מדעים מוזר, אלא את הסיפור האמיתי.

תפסיקו להאמין לסיפור המטריאליסטי

אגיד לכם פשוט מאוד: פשוט תפסיקו להאמין לאנשים, נכון? ובמילים אחרות, אנשים אומרים לך שהם יכולים לקבל, שיש להם תשוקות לאנשים ספציפיים, במקום ספציפי, בדרך ספציפית, בזמן ספציפי, בכמות ספציפית – כל האלמנטים הנרטיביים האלה של מחשבה אנושית, של הוויה אנושית, של תשוקה אנושית הם למעשה מה שמרכיב אותם. תמיד יש תיאור נרטיבי שמסביר מה זה. ואם אתה מכחיש את זה, אתה פשוט מכחיש את המציאות.

ניסוי המחשבה: מכונת מדידת העוררות

עכשיו, האם אתה מסווה? כולם מסווים. במילים אחרות, מה שאני אומר הוא: אם אתה רואה יהודי, אם יש לך מכונה שמודדת עוררות או עוררות מינית, או עוררות הבטן שלך – יש לזה משהו אנלוגי, אתה נעשה רעב או משהו כמו תיאבון – אם יש לך מכונה שמודדת את זה והיא אומרת לך שהאדם הזה מתעורר, והוא יכול פשוט להגיד לי את הקריאות של המכונה הזו, הוא מתעורר כל יום בשעה 3 אחר הצהריים וכן הלאה, גם אם אתה אומר שהוא מתעורר כשאתה מראה לו את זה, את התמונה הזו או את המחשבה הזו וכן הלאה, זה לא יהיה ה – בחר את התיאור הנכון של מה שקורה עם התשוקה.

לא רק שזה לא יהיה נכון חיצונית – חיצונית זה אולי נכון – אבל בהחלט, וכאן זה נעשה מסובך, כי אנשים מתחילים לספר לעצמם את הסיפור הביולוגי המטריאליסטי, מה שגורם להם לא להיות מסוגלים לשלוט בעצמם.

שורש היצר הרע: חומר בלתי מובחן

אז אתה רואה, השרש של היצר הרע הוא שאתה מאמין שהיצר הרע הוא דבר פשוט, בלתי מובחן. זה מה שהרמב״ם אומר, שחומר, חומר בלתי מובחן הוא מקור הרע.

אם, ובגלל שמלמדים אותנו לחשוב על עצמנו, לא רק לחשוב על אחרים – אתה חושב שאם אני מתאר את הבחור עם כל הסימפטומים הפיזיים של התשוקה שלו, אז נתתי את התיאור המלא, זו בעיה אחת. אבל הבעיה הגדולה יותר היא שאתה מתחיל לתאר את עצמך בצורה כזו.

תיאור עצמי נרטיבי הופך למתגשם

עכשיו אתה זוכר שבני אדם הם יצורים נרטיביים, מה שאומר שהנרטיב הזה עובד באותה מידה. זו הסיבה שריפשני בורטון [אולי רבי נחמן מברסלב או מקור חסידי אחר] אומר שכל מי שמאמין שהוא גוף תקא [באמת/ממש] אין לו נשמה, תקא לא הולך לגיהנום. זה מה שכתוב במשנה. כי, יש לך – למה? זה גג על גג [ממש “גג על גג”, כלומר תוצאה לוגית].

מכיוון שאנשים הם לא דברים חומריים, אבל מה הם? שוב, בואו נניח רמה פשוטה מאוד, לא כמו רמות מאוד, מאוד מופשטות שבהן זה אולי לא רלוונטי, אבל ברמה הפשוטה אנחנו אומרים שבני אדם למעשה מופעלים, חיים לפי הסיפורים שהם מאמינים בהם ושהם מספרים לעצמם על אחרים ועל עצמם, הדרך שבה הם חושבים.

זה לא רק כשאתה מספר סיפור, לא רק כשאתה שואל אותי מה קרה אתמול אני אומר לך, “תראה, היתה לי המחשבה הזו ואולי אני צריך ללכת לאותו אדם ולאהוב אותו.” לא. כשיש לך את התשוקה, כבר יש לך אותה עם סיפור. כל המחקר הקוגניטיבי, אגב, כיום גם רואה את זה, אבל אני לא צריך להיכנס לזה. אבל זה נכון.

הטבע המתגשם של נרטיב עצמי מטריאליסטי

במילים אחרות, ולכן מישהו שעושה ויש לו סיפור אחר, שהסיפור שלו שהוא מספר לעצמו כשהוא מתעורר הוא, “אה, אז עכשיו חסר לי דופמין,” או מה שזה לא יהיה, האחר, אוקסיטוצין, שזה הכימיקל של האהבה, מה שזה לא יהיה, אז זה למעשה מה שקורה עבורו אחרי האדם הזה.

ובכל פעם שמישהו אומר שזה נכון עבורך, למה זה נכון עבורך? כי זו האמונה שלך. אם זו האמונה שלך, אז זה כמו מה שאתה.

דוגמה עכשווית: הבדיחה של סם האריס

זה כמו הפירוש שלי על הבדיחה הישנה של המשגיח על הבחור שאתה מדבר – אתה בא מקוף, נכון? זה הבן. מישהו היה פעם – אני צריך לשלוח להאריס [סם האריס, מדען מוח ופילוסוף עכשווי] את זה, והוא עונה בצורה מפורסמת, הוא כמו, “מה, אתה חושב שאני רואה את הילד שלי ואני הולך, ‘וואו, הסרוטונין זורם בוורידים שלי׳? מה אתה אומר?” נכון?

איכשהו הוא אומר לא, הוא מנסה להתרחק מזה. סליחה.

תלמיד: כן, זה גורם לך לא להיות מסוגל לשלוט, להיות מסוגל לשלוט רק באלימות. אז אתה אומר שאתה צריך לתת כדורים, כמו להוציא את זה.

מרצה: כן, כן. זה לא נכון. זה לא חייב לעבוד. אתה צריך להאמין שזה עובד. זה מה שהרמב״ם אמר, שאתה יכול לעשות שינוי של הכזר [אופי/טבע], גם אם זה אילסר [קשה/מאתגר].

חזרה לנקודה המרכזית

הנקודה היא, בואו נחזור לאן שאני נמצא. אולי יש לך מה שאני אומר. אז זו הסיבה שאני אומר שזה מאוד חשוב להבין שיש הבדל, כי זו לא רק שאלה תיאורית, זו שאלה נורמטיבית.

מילים מתווכות את החוויה שלנו

איך אתה מספר – הסיפורים שאתה מספר על עצמנו – כמו שאני לא אומר אמונות, אמת, זו תהיה רמה אחרת – הדרך שבה אנחנו, מכיוון שאנחנו יצורים מילוליים, אפילו הרגשות שלנו מתווכים על ידי מילים שיש לנו בראש שלנו, עד כמה שאני יכול לדעת. זה לא אומר שהם נוצרים על ידיהם, נכון? זה לא אומר שאין שום טבעיות בזה, נכון? זה רק אומר שהם מתווכים על ידיהם. אנחנו חווים את זה בצורה כזו.

ואם אתה מספר לעצמך את הסיפור, הסיפור הפיזי המטריאליסטי, אז אתה תחווה את זה בצורה כזו. אבל אם אתה מפסיק לספר לעצמך את הסיפור הזה – עכשיו זה מה שזה אומר קדוש. זו המצווה של קדושה, נכון?

שמעת את השיעור שלי על קדושה פעם. היה שיעור על מצוות קדושה. אני זוכר כשהסברתי את זה.

תלמיד: כן, שיעור הזוהר [הרצאה על הזוהר, היצירה היסודית של הקבלה היהודית].

מרצה: אחד משיעורי הזוהר הסביר את זה.

תשוקה, דמיון והפרשנות מחדש של חוויה פיזית: מצוות קידושין והתיווך התרבותי של כל תשוקה

עקרון התיווך: חוויה דרך סיפור

מרצה: זה לא אומר שהם נוצרים על ידיהם, נכון? זה לא אומר שאין שום טבעיות בזה, נכון? זה רק אומר שהם מתווכים על ידיהם. אנחנו חווים את זה בצורה כזו. ואם אתה מספר לעצמך את הסיפור, הסיפור הפיזי, המטריאליסטי, אז אתה תחווה את זה בצורה כזו. אבל אם אתה מפסיק לספר לעצמך את הסיפור הזה, עכשיו זה מה שזה אומר.

מצוות קידושין: שינוי הסיפור של התשוקה

מבוא לקידושין כשינוי נרטיבי

מרצה: קידושין [קידוש נישואין יהודי], זו מצוות קידושין, נכון? שמעת את השיעור שלי על קידושין? פעם היה שיעור על מצוות קידושין, אני זוכר כשהסברתי את זה.

תלמיד: כן, אפילו שלחת לי הודעה על הדף הזה.

מרצה: בסדר, היה דף בזוהר [טקסט יסודי של הקבלה היהודית] שהסביר את זה על תנאי המצוות, שלמה גוי [לא-יהודי] אמור לשכב בתנאי המצוות. אז, זו תנאי המצוות, נכון? מה זה אומר? זו המחשבה של הפסבסלה הזו [התייחסות לא ברורה], נכון? מה זה אומר?

שלב הבחור: תשוקה פיזית טהורה

מרצה: ככה. זה אומר ככה. כשאתה בחור, בחור תקא [באמת בחור] יש לו רק תשוקות בסיסיות כי אין לו, אלא אם כן יש לך חברים, מה שזה לא יהיה. אבל כל עוד אתה בחור חסידי, אז יש לך רק תשוקות פיזיות. אתה רוצה שהדבר שלך יצא, אין בעיה. זה מאוד בסיסי ואנחנו צריכים לדבר אם יהיה לנו זמן נדבר אם יש טוב ורע בזה בכלל, אבל אנחנו לא מדברים על זה עכשיו, נכון?

אז הסיפור שלך עדיין פיזי ככה. עדיין זה אוהב הנאה פיזית ואתה תטפל בזה בכל דרך שהיא. בסדר.

המעבר: מציאת בת זוג ותשוקה בין-אישית

מרצה: אז אם אתה מוצא בת זוג ואתה מתחיל לאהוב אותה, ולאהוב אותה אומר גם לאהוב אותה מינית, נכון? זה לא – כמו לעזאזל, מה שאנשים – לא תשמע את כל הנקודה שלי היא שזה חייב להיות ככה. אבל זה חייב להיות ככה בגלל מה שאני אומר, לא לאהוב אותה במובן של “עכשיו יש לי מקום לתקוע את הדבר שלי,” ולא כמו שאנשים חושבים.

הוא נותן לך – לחיים סגפניים לחלוטין, חיי התבוננות, בואו לא נגיד את בוז החיים – והוא אומר שאתה צריך לאהוב את אשתך. והוא אומר שאתה צריך לאהוב את אשתך כמו שאתה אוהב את התפילין שלך.

האהבה האירוטית של תפילין: סיפור רוחני

מרצה: אז איזה ליצק [ליצן] קרא את זה, והליצק הזה לא אוהב את התפילין שלו, הם חשבו, “אה, הם אומרים שיש חף [בדיחה] למצווה.” מעולם לא ראית את המייזיר שמע [התייחסות לא ברורה, אולי רב או טקסט ספציפי] מקבל תפילין – היתה לו אהבה אירוטית לתפילין שלו, נכון?

וכשהוא אומר “אהוב אותה כמו תפילין,” פשוט אומר שיש סיפור רוחני, יש סיפור קדיש [קדוש] להיאמר על זה. זה לא רק “אני אוהב אותה כי יש לי צרכים וזו מצווה.”

והוא אומר לא לעצמך, אז הוא נותן לך אחר – לאהבה, זה הכל.

תלמיד: לא, לא, הוא מתכוון גם את זה.

מרצה: כמובן. אתה פשוט, אתה צריך לקרוא את זה בצורה כזו. כמובן.

תלמיד: אז, אתה מבין מה שאני אומר?

מרצה: אז עכשיו, אבל בואו נחזור.

הגמרא בכתובות: תכנות מחדש של תשוקה דרך סיפור

המקרה של אלמנת אביי

מרצה: הנקודה היא, ואז יש לך תשוקה אליה, לא את התשוקה המינית ש – ואז זה, אם, אם יש לך – כמו שכתוב בגמרא במסכת כתובות, אחת הגמרות האהובות עלי עכשיו, אני לא יודע – כמו שכתוב בגמרא במסכת כתובות שאשתו של אביי באה לבית דין – זוכר? מי מת? אביי. ואשתו באה לבית דין לומר שהיא מגיע לה יין עבור, עבור הכתובה שלה, כי הוא היה נותן לה יין.

והיתה מחלוקת שם – מגיע לה. והיא היתה אישה יפה, ומכיוון שלא לקחו אותה ברצינות בבית דין, אז היא עשתה מה שנשים יפות עושות. והיא חשפה את הזרוע שלה או משהו. ורבא היה כל כך נרגש שהוא הלך הביתה ואמר לאשתו לבוא למיטה.

אז אשתו אמרה, “אני יודעת מה קרה. אני יודעת מי באה לבית דין.” אז היא נעשתה מאוד קנאית בה והיא רדפה אותה מהעיר.

הקריאה המקובלת: שימוש זול באשתו

מרצה: מה אנחנו לומדים מהמסה [קטע תלמודי] הזה? ושאם מישהו רגיל לתת יין לאשתו, מגיע לה יין גם כן.

עכשיו, עכשיו, הנקודה היא ש, מה אני מנסה לומר? אנשים חושבים שזה שימוש מאוד זול באשתו, נכון? אז היה לו יצירה [יצר הרע/תשוקה] ממישהי אחרת. אז הוא החליט, אני לא יודע אם הוא לא פועל על זה, אז הוא הלך הביתה וביקש מאשתו לעשות את זה איתו. זה מאוד טיפשי.

הקריאה הגבוהה יותר: תשוקה כמסר

מרצה: מה שזה אומר הוא שתכנת מחדש את התשוקה. במילים אחרות, כשלאדם יש תשוקות, כמובן שיש טריגרים פיזיים שיכולים להפעיל את התשוקה שלך. אין בעיה, ככה הגוף עובד, או החלק התחתון של הנשמה, איך שאתה רוצה לקרוא לזה.

אבל אם אתה לא מפרש את המוח שלך – מכיוון שאנשים כן חיים עם איזשהו מוח, אפילו לתשוקות יש איזושהי ידיעה מעשית, הן לא עיוורות לחלוטין – אתה צריך לשכתב את הסיפור אבל.

תלמיד: מה אתה מתכוון? למה?

מרצה: אני אומר, מכיוון שכש, אם אתה – לא, לא, זה לא משנה. זה יכול להיות טריגר, זה לא משנה, כי הטריגר הוא טריגר פיזי, כי זה הופעל על ידי הטריגר הפיזי. אבל אני אומר את ההיפך. אני אומר שבאמת זה היה מסר מאשתו, כביכול, נכון?

זה כמו שאם יש לך, אם יש לך יצירה פתאום, אז, אז אתה צריך להבין שזו הקריאה של אשתך.

רמ״ק והטבע הבין-אישי של כל תשוקה מינית

תיאוריית התשוקה ההדדית

מרצה: כתוב ברמ״ק [רבי משה קורדובירו, מקובל מהמאה ה-16] גם כן, נכון? זו דרך מאוד, כמו, קרבית לומר דברים. הם אומרים שהרמ״ק אומר, ואותו דבר בשומר אמונים [טקסט קבלי], לאדם יש יצר הרע לעצמו ויצר הרע לאשתו. ביצר הרע, זה אומר תשוקה מינית, נכון? לא יצר הרע להיות כועס. זה לעצמך.

ובמילים אחרות, יש ליריקה בין-אישית. זה כמו שהוא אומר שבכל פעם שמישהו מרגיש תשוקה לאישה, היא חשקה בו קודם.

תלמיד: קלאוט, סוג של קלאוט לא-PC.

מרצה: אבל זה מה שהוא מאמין וזה מבוסס על קבלה. הוא חושב שזה נכון גם פיזית, בדרך כלל. זה מה שהוא אומר. יכול להיות שזה לא מפורש, אולי זה כמו תת-מודע, אבל הוא אומר שאם הייתה—זה מה שיש לו שלם—אם הייתה אישה שבאמת צדקת—אני לא יודע אם זה צדקת, אבל אם הייתה אישה שבאמת אין לה שום משיכה פיזית לשום גבר אחר, אז אנשים לא היו מתעוררים ממנה בכלל.

זו התיאוריה של הוורע׳ו הקדוש-בודהיסטי.

הקריאה הגבוהה יותר: סיפור אנושי בכל תשוקה

מרצה: למה שאני מכוון, אם אתה מאמין בזה באופן מילולי או לא, למה שאני מכוון זה שזו הקריאה הגבוהה יותר של תשוקה. זה אומר שזה לא נכון—זה נכון, זה נכון לגבי חלק מהאנשים, אבל זה לא נכון בצורה מעניינת—זה לא נכון שכל התשוקה היא פשוט כמו התשוקה הבסיסית הזו, “הגירוד שלי צריך להיגרד”, וזה לא משנה, מסיבה מצחיקה כלשהי כולם מתעוררים מכל חזיונות או כל דברים שהם מתעוררים מהם.

לא. כל תשוקה מינית היא גם תשוקה בין-אישית. זה משהו שיש בו סיפור אנושי. זה אומר “אני רוצה אותך, את רוצה אותי, טוב האם את באמת רוצה אותי, האם את רוצה אותי כמו שאני רוצה אותך?” זה לא אומר שזה הופך להיות אותו דבר—זה דיון מאוד שונה—אבל תמיד יש סיפור שהוא לא—אבל, נכון, הדרך היחידה—זה היה פשוט—אבל מלבד זה, זה תמיד, תמיד יש אנשים בסיפור, נכון?

תיווך על ידי הרגלי נרטיב

מרצה: למרות שזה לא מתחיל מהאדם הנכון, זה עדיין מתפרש, כי זה מתפרש במוח שלך, כי כל הרגשות שלנו מתווכים על ידי הרגלי המחשבה שלנו, לא רק על ידי הרגלי הרגש שלנו, של תשוקה. הם מתווכים על ידי הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.

תשוקה, דמיון ובנייה תרבותית

למה אסור לראות סרטים

תלמיד: כן, בטוח, כי אני חושב שזו גם הסיבה שאסור לך לראות סרטים, כי—

מרצה: כי, אתה מבין למה? באמריקה, הם שמים אנשים שם, והם בבירור פשוט תרבותיים לחלוטין. יש קשר מעט מאוד למציאות. או האנשים שלא יפים?

תלמיד: זה דיון אחר. אני לא יודע. אני חושב שיופי זה עדיין קצת יותר גרוע.

מרצה: זו שאלה אם זה עובד. קצת זה עובד. העניין הוא, זה לא עובד. רגע, רגע.

הטענה הרדיקלית: כל התשוקה היא דמיונית

מרצה: מה שאני אומר זה—מה אני מנסה לומר? אני לא מנסה—לא, לא, לא, הייתי אומר משהו יותר רדיקלי. הייתי אומר שמאחר והדמיון שלנו, שיש לו הרבה קשר לתשוקות, נכון? כל התשוקות מתווכות על ידי הדמיון. מאחר והדמיון שלנו הוא תוצר תרבותי, לרוב—

המהר״ל על משה רבינו: נרטיבים תרבותיים של גבריות

מרצה: זו הסיבה שהמהר״ל אומר שכאשר משה רבינו—אוי, אני לא צריך לומר את זה, נכון? המהר״ל אומר שכאשר משה רבינו, “והביטו אחרי משה”, נכון? “ולמד שכל אחד ואחד קינא אשתו ממשה”. כולם היו כמו, משה הוא הגבר, נכון? אם יש גבר בהיסטוריה של היהדות, זה היה משה, נכון? וכל השאר מרגישים פחות גבר ביחס אליו.

אז הם כמו, “בטוח הוא שוכב עם אשתי, כי אני כלום לעומתו. אני לא גבר. הוא גבר.” זו הסיבה שהם היו מוודאים שהוא לא גונב את כל הנשים שלכם. זה מה שכתוב בפסוק. המהר״ל אומר את הפשט הזה. הוא אומר את זה בצורה הרבה יותר מהודרת, יותר איטלקית, אבל הוא אומר את זה.

תלמיד: אז, אוקיי, אל תאמין לי שהוא אמר את זה.

מרצה: אבל זהו. זה הפשט שלי. אז, אני יודע, אבל זה יותר מזה. הייתי אומר יותר מזה.

כל התשוקה מתווכת על ידי דמיון

מרצה: וזה, במיוחד תשוקה מינית, אבל גם תשוקה לאוכל היא תמיד דמיונית, נכון? במילים אחרות, קוקה-קולה, נכון? קוקה-קולה לא טעימה, ידעת את זה? לא ידעת, נכון?

לפי הרמה המטריאליסטית, זה לא מאוד זמן יידיש. כשהיו שמים בה קוקאין, לפחות הייתה סיבה לשתות אותה. אבל היא לא טעימה. היא שחורה. אף אחד לא אוהב דברים שחורים, ידעת? אנשים לא מוצאים אוכל שחור רצוי. מטבע.

תלמיד: אני פשוט המצאתי את זה. אין לי מושג.

מרצה: בכל מקרה, יש מאכלים שחורים?

תלמיד: צ׳ולנט לא שחור. הוא כהה. הוא חום. הוא לא שחור.

מרצה: קצת בשר, כמו משהו, זה כהה מדי, נכון? אפילו צ׳ולנט, הוא לא שחור.

תלמיד: אני כן אוהב, אני אוהב צ׳ולנט יותר כשהוא בהיר, כמו ערב שבת, הוא עדיין לא—לפחות הוא נראה יותר טוב. הוא לא טעים כל כך, אבל הוא נראה יותר טוב. כמו הקוגל, אני עדיין חושב שהקוגל הלילי, משהו לא בסדר איתו. הוא נראה כמו—הוא טעים יותר, אבל הקוגל הווייס טוב יותר. זה מיר איידל.

מרצה: תראה, אני גזען, אפילו עם קוגל שחור.

המחשה של קוקה-קולה: שיווק על פני מציאות חומרית

מרצה: העניין הוא, העניין שלי הוא לא הבדיחות המטופשות האלה. העניין שלי הוא שקוקה-קולה, כולם יודעים שקוקה-קולה היא מוצר שיווקי הרבה יותר מאשר היא מוצר שתייה. מה שזה אומר זה, זה כזה, שכל פעם שאדם שותה קוקה-קולה—

המבנה הנרטיבי של התשוקה: תיווך תרבותי והיווצרות אתיקה מינית

האנלוגיה של קוקה-קולה והבנייה התרבותית של תשוקה

השיווק של חוויה: כשאתה שותה את התמונה, לא את המוצר

מרצה: זה טעים יותר, אני לא יודע, אבל הקוגל הווייס טוב יותר. זה יותר איידל. אוקיי, תקשיב, תראה אני גזען, אפילו עם קוגל שחור וכל זה. העניין הוא, לא, לא, תקשיב, מה שאני אומר, מה שאני רוצה, העניין שלי הוא לא הבדיחות המטופשות האלה. העניין שלי הוא שקוקה-קולה, כולם יודעים שקוקה-קולה היא מוצר שיווקי, נכון? הרבה יותר מאשר היא מוצר שתייה. מה שזה אומר זה שכל פעם שאדם שותה קוקה-קולה—כן, אני לא אוהב את זה כל כך, אבל זה בסדר כי לא גדלתי עם זה, כי היה לנו רק את מים חיים קולה וזה לא זיכענשקין—אבל העניין הוא שכל פעם שאתה שותה קוקה-קולה, אתה לא באמת מרגיש את הטעם של הפיזז וכל הדברים האקראיים שהם שמים במשקה הזה.

מה שאתה מרגיש זה הבחור או הגברת על שלט החוצות ששותים את זה ככה ונראים כאילו הם באקסטזה אמיתית. פעם עברתי במקום שבו צילמו את הפרסומת ההיא בפרוספקט פארק עבור השלג. ויש שם אפילו לא חתיכת—כל השלג היה מזויף. זה אפילו לא מזועזע. הם באו עם מכונת שלג גדולה ונושפים אותו מאחורי הבחור וכאילו…

וזה מה שאתה שותה—החוויה. אתה לא שותה את הקולה, אתה שותה את התמונה שהופכת להיות אתה. וכל המדיה, כל הפנטזיה שאתה רואה, אתה הופך—כמו מתלבש—וזה הופך להיות אתה. ועכשיו כל פעם שאתה שותה את זה, אתה גם קצת התצ׳יק ששותה את זה בצד, והיא נראית נהנית, אז אתה גם נהנה.

בעצם, החוויה שלי לא מספיק טובה בזה. כמובן שלא. אם היה להם את זה, זה היה עובד. עכשיו, תראה, יכול להיות שיש לי מתכון יותר גרוע. אני לא אומר שזה לא… שוב, לא אמרתי שאין קצת פיזי… יש איזשהו גבול פיזי למציאות.

תלמיד: למה הפרסומות של קוקה-קולה לא יכולות לעבוד גם למיין קיינד שלי במידה מסוימת?

מרצה: אה, הן עובדות במידה מסוימת. זו הסיבה היחידה שמישהו שותה מיין קיינד. אחרת, אף אחד לא היה שותה את זה. אבל זה חיקוי. אתה יודע שזה לא הדבר האמיתי. אם קוקה-קולה כותבת “הדבר האמיתי”, אז זה כמו הדבר האמיתי, נכון?

יישום על תשוקה מינית: ביצוע תסריטים תרבותיים שנספגו

אז, באותו אופן, כל פעם שאתה מקיים יחסי מין, אתה קצת כל השחקנים שאי פעם ראית—הם גם מקיימים יחסי מין באותו זמן. הם נשמה, הם גוף פנטזיה. ואנשים תמיד משחקים בראש שלהם פנטזיות ותמונות שהם כבר קנו. אז אנחנו מאוד לא מקוריים, התאוות שלנו מאוד לא מקוריות, בטוח. אני לא יודע לגבי החידוש יתירה שלנו, אבל כולנו מחקים, נכון?

וזו הסיבה, כמו שאמרתי, זה מה שהוא תרבותי, כי לכל תרבות יש את האידיאלים שלה או כמו המדיה שלה—זה כמו כל מה שאתה רואה בתוכניות או במקום או ברחוב או מה שזה לא יהיה, בכל דרך שזה מתווך—ויש לך את הרעיון הזה של “ככה נראית אהבה, ככה נראית תשוקה”. וכשאתה חווה את התשוקה, היא מיד מתפרשת על ידי המילים שיש לך בראש או התמונות שיש לך בראש עבור הסוג הספציפי הזה של טריגר.

תלמיד: לא מנותק מהטריגר?

מרצה: אבל זה לא הטריגר עצמו. אדם שלא היה לו—בעצם אדם שלא היה לו שום חשיפה לשום מדיה—למדיה זו מילה מאוד רחבה, נכון? כל תסריט תרבותי, אנשים קוראים להם, נכון? כל תסריט תרבותי של איך דברים יהיו, היה די אבוד והיה כנראה כמו כמעט כלום. חוץ מ, כמו, מאוד בסיסי. אז האנשים האלה היו מרוצים מזה.

דוגמת דיוגנס: תשוקה בלי תסריטים תרבותיים

כמו האגוניסט, הפילוסוף שאמר ששכר זונה והיא באה מאוחר. אתה יודע את הסיפור? האגוניסט, הציני, שכר זונה והיא באה מאוחר. היא באה מאוחר. והוא פשוט אונן, וכשהיא באה, הוא היה כמו, “כבר קיבלתי את זה בחינם”. זו הפילוסופיה הצינית.

אבל ככה זה לא באמת עובד, וזה בגלל שיש לך פנטזיות שאומרות לך איך דברים עובדים. אם היית כמו האגוניס, כמו הפלאספרס—אחת ממטרותיהם היא לשחרר את עצמם מהתסריטים התרבותיים—אז זה לא משנה. אם אתה רק על סיפוק הצרכים הגופניים שלך, אז זה נכון שאוננות עובדת באותה מידה. אבל אם אתה חושב שיש גם איזשהו טוב, חזון של סוג טוב של תשוקה שהוא לא רק מילוי הצרכים הגופניים, אז זה לא מספק את זה. אז זה יהיה דבר אחר.

מהבנת תיווך לסוכנות מוסרית

תלמיד: בפונקציה הנרטיבית הזו, כשאדם, נגיד, בן הזוג שלו תופס מקום מסוים בסיפור של מישהו אחר, לא בסיפור שלו, לפי זה, מה היא המעלה אז של זה?

מרצה: אה, לא הגעתי למעלה. רק הסברתי למה זה מתווך על ידי מילים. נתתי את הארוך הזה… לא, אז, ברגע שאתה מבין שזה מה שקורה, אז נוכל להתחיל להחליט, נוכל להתחיל לבחור, נכון? אז אנחנו הופכים לסוכנים מוסריים מלכתחילה. אז אנחנו מתחילים לבחור ואנחנו רואים: אני חושב שהסוג הזה של סיפור הוא לא סיפור טוב. הסוג ההוא של סיפור הוא סיפור טוב. זה יותר מדי מאותו סיפור.

אני כן חושב שזו הסיבה שכמו חסידי שיעה, כמו מאוד חנאק שיעה, יש להם רק כמו צרכים בהמיים בסיסיים. והם חושבים שזה יותר טוב, אבל אני לא יודע אם זה יותר טוב. אבל אם יש לך איזושהי תרבות, אז אין לך את זה. אז אנחנו צריכים להתחיל לשאול ואנחנו צריכים להתחיל להחליט. אז יש נורמות, אז יש שאלות של איזה אחד הוא הנכון—כמו האם צריך להיות לך את הפנטזיה הזו או את הפנטזיה ההיא, או האם זה צריך להיות כלפי האדם הזה?

נרטיבים לא מסודרים: המקרה של חמדת אשת רעך

ועכשיו אני יכול לומר שתאווה לאשת שכנך היא רעה בעצמה כי יש משהו לא מסודר, יש משהו לא בסדר עם הסוג הזה של אהבה. לא בגלל שזה—כן, עם הסיפור הזה—כי הנרטיב הזה הוא ממש… זה תמיד בגלל שמישהו אחר הוא, נכון? כשאתה מתחתן איתה, אתה לא אוהב אותה יותר, בדרך כלל, נכון? אחרי שהבחור מחליף נשים ומתחתן עם המאהבת, הם מפסיקים לאהוב אחד את השני, בדרך כלל. ראיתי את זה קורה במו עיני, נכון?

למה? שת ופוזיק. מים גנובים ימתקו. נכון? הוא רוצה את אשת מישהו אחר. נכון? זה התיאור, התיאור הנכון של הרצון שלו. ויש משהו לא בסדר עם הסוג הזה של רצון. זה סוג רע של תשוקה. זה לא רק רע כי עשית סוג של מה שזה לא יהיה, כי יש משהו חיצוני לזה אבל בסופו של דבר זה אותו הנאה. זה סוג אחר של הנאה. יש לו הנאה משכיבה עם אשת מישהו אחר. וזה סוג רע של סיפור הנאה.

אולי זה השיעור של לזאבת וגדאי. כשאתה מתחתן איתה, יש לך משהו אחר. בטוח, זה במובן מסוים אותו דבר. אני לא אומר ש—שוב כמו שאמרתי, יש גבולות לפנטזיה הזו. עדיין יש גופים, עדיין קיימים. אבל איזו קושיא…

האידיאל החיובי: תשוקה שנוצרה כלפי אשתו

זה הטענה: שאם אתה מתחיל לאהוב את אשתך—אם אתה אוהב אותה, אם אתה לא אוהב אותה, אז זה לא עוזר—אבל אם אתה אוהב אותה, ואם אתה אוהב אותה בצורה מינית, אז כל או רוב או עיקר התשוקה המינית שלך הופכת—מתחילה להשתייך לה. הן מתחילות להיות כלפיה במקום להיות כלפי פשוט כמו… במילים אחרות, כמו המטושטש הזה, כמו התשוקה הלא מוגדרת שהייתה לך כשהיית בחור הייתה כלפי כל אחת. אבל עכשיו, ועכשיו היא הופכת מעוצבת—כמו בלי כל הכמו להיות מעוצבת—כמו יש לה צורה עכשיו. עכשיו זה לא… אין לי שום—כלומר גבר לא, לא צריך—כלומר שוב, זו אידיאליזציה, אבל הוא לא צריך להיות לו שום תשוקות לאישה שהיא לא אשתו.

כי… לא, הטענה היא כי אתה מטריאליסט. אתה לא מאמין בזה. למדת שכל התשוקות הגופניות הן אותו דבר. וכמובן אז זה לא עובד. אתה צריך להפסיק להאמין בזה ולהתחיל להאמין—ממש כשאתה רואה את השייקס ברחוב, תאמין שאתה אוהב את אשתך עכשיו.

רוב האנשים לא מאמינים בזה. רוב האנשים היו מתביישים, נכון? רוב האנשים היו מתביישים לעשות מה שרבא עשה ולהתחלק על ידי אשתם בגלל זה. אלא אם כן הם כמו פירמרס אמיתיים שלא אכפת להם מהרגשות של אשתם, וזה גם רע, נכון?

אתה צריך להבין שהדבר המתאווה שלך באמת מכוון בעיקר כלפי אשתך עכשיו שאתה נשוי. ואתה אוהב אותה. דרך אגב, זה נכון. תשוקה מינית היא משהו שיש לו שלבים או מה שזה לא יהיה, תלוי במה שאתה אוכל ומה שזה לא יהיה. כל מיני דברים שמעוררים אותך. וזה לא כאילו יש תשוקה אקראית ואז אתה הולך לאשתך ואומר, “בואי נעשה את זה”. אתה צריך לחשוק בה מההתחלה. היא אפילו לא הייתה צריכה להיות שם כשזה התחיל. אתה מבין מה אני אומר? זה הופך לסיפור על זה, על הסוג הזה של תשוקה והסוג הזה של אהבה.

עידון: טוב ורע קיימים גם ברמה הפיזית

ועכשיו, אוקיי, עכשיו יש לי עוד שיעור שלם לומר אם זה עצמו מה שעושה… אז ברור שאתה מבין מכאן, זו הטענה שלי. העניין הוא, אתה מבין מה אני אומר. עכשיו אנחנו צריכים לסיים דבר אחד. אנחנו צריכים להבין שלכן, מה שאני אומר הוא לא—בואו נבין משהו חשוב.

בשבוע שעבר, זה נשמע מהשיעור שלי שיכולת לקבל את הרושם—אני חושב שזה גם מה שהרושם שלי—יכולת לקבל את הרושם שזו הספציפיות הזו שעושה את זה יותר טוב, כי התשוקה הבסיסית היא פשוט מילוי צורך, כמו זה חסר. זה לא באמת הנאה אנושית בכלל, זה כמו בהמה. ויש את הבחירות האלה שעושות את זה אנושי.

עכשיו אתה רואה שזה לא לגמרי מדויק. יכול להיות טוב ורע ברמה הפיזית, ברמה הטבעית. וכמו שאמרנו בשבוע שעבר, בעיקר אנשים לא עושים מעט מדי מזה. רוב האנשים עושים יותר מדי מזה. וזה סוג ספציפי של רע, כמו דיבור על השמנת יתר, אוקיי?

אבל אז הייתה לנו שאלה עד כמה זה בכלל אנושי, אבל העניין הוא שזה יכול להיות מישהו שאוהב לאכול יותר מדי, או כמו שאמרתי, הוא אוהב… במילים אחרות, אוננות היא סוג אחר של עבירה. כי זה יהיה פשוט יותר מדי מסוג מסוים של הנאה. ואולי יש כמות מסוימת של אוננות שצריך להיות לך. אני לא יודע. אבל בכל מקרה, יש כמות מסוימת שהיא ראויה, או שזה צריך להיות הכל עם אשתך, מה שזה לא יהיה, אבל העניין הוא כמות מסוימת שהיא ראויה.

סטייה: הגזמה רבנית כאסטרטגיה פדגוגית

תלמיד: כן, זה נכון.

מרצה: כן, אתה עושה, אתה עושה, אבל אתה יכול לקבל חלומות, מה שזה לא יהיה, אתה לא צריך לעשות את זה. העניין הוא, כן, אם אין לך שום—אם אתה בחור שאין לו—אז כנראה יש משהו פיזית או מוזר איתך. אבל, זה לא ה… נכון, כן, זה נכון, זה כן מבין את זה, פיזיולוגית. אבל זה נכון, ואנחנו רוצים את כולם.

עכשיו, אבל בואו נחזור, אוקיי, רגע, בואו… כמובן, אני… אבל זה אף אחד, אנחנו לא מורשים להגיד את זה, אבל זה שיעור אחר לפעם אחרת. אם הסיבה שאומרים שאסור בכלל לעסוק באונאות עצמית היא בגלל דרך לימודית, כי אם אי פעם היית אומר שמותר קצת, כולם היו עושים את זה כל היום, נכון? אתה חייב להגיד “לעולם לא”, וזה אומר שזה הופך את זה לקצת פחות.

אוקיי, ככה הרבה הפלגות של חכמים עובדות, נכון? אנחנו אומרים “לעולם אל תהיה מוזהר”, כי אם הייתי נותן לך סנטימטר אחד, היית לוקח את הכל, נכון? לכן אנחנו נותנים את הדברים הקיצוניים, אבל המטרה היא, כמובן, לעשות פחות. כמו שהרמב״ן אמר, התורה מעולם לא התכוונה שאף יהודי לא יאכל טרפות. התורה התכוונה שתאכל פחות. לכן אנחנו אומרים את זה. לכן.

אני רק מתנגד לזה, אתה מבין? כי כולם אוכלים, כמו…

שני הממדים של המידה בתאווה: כמות וכיוון

המסגרת הכפולה של המידה הנכונה

הממד הכיווני: העניין העיקרי של ההלכה

ההלכה אומרת אהוב את אשתך, אל תאהב את שכנתך או את אחותך או את סבתך או את רבך או את סבתא של סבתך, מה שלא יהיה—סליחה, רבך, סבתך—והאם אמרתי את אמך, אתה מבין? כל הדברים האלה, נכון? כל הדברים האלה מסבירים את הזמן והמקום הנכון, נכון?

ואם אתה אדם אחר, זה תלוי באיזה סוג של אדם, איזה סוג של אורח חיים יש לך. זה לא—אין כללים—כלומר יש כללים, אבל הם תלויים בהקשר. וכל הדיונים האלה הם על המידה הנכונה של האהבה הזאת, לא על המידה הנכונה של כמה, אתה מבין?

יישום על תורת הרמב״ם באיסור עריות

זה פותר הרבה שאלות שיש לאנשים על תורת הרמב״ם באיסור עריות, ואם תבין מה שאני אומר, ותקרא את תורת הרמב״ם, שנמצאת בפרק ד׳, גם כאן, וגם במורה נבוכים, תבין מה שאני אומר.

הממד הכמותי: הרמה הפחות מעניינת

אני מקבל את לילה טוב. אני לא יודע אם המכשיר שלי…

ובכן, יש גם כמות, מידה, מידה נכונה של איסור.