הכרת העולם מסופו ועד סופו | עמוד התפלה אות יט
מל תמלול לחץ לפתיחה
סיכום השיעור 📋
דער בעש״ט׳ס תורה: קוקן אויף דער וועלט דורך דער תורה
א. עולם הזה און עולם הבא — דער באלאנס פון לעבן
דער יסוד
א מענטש דארף האבן ביידע — עולם הזה און עולם הבא. עס זענען דא צוויי סארטן מענטשן וואס פארפעלן:
1. דער עם הארץ — ער איז עוסק אין ישובו של עולם, בדרך ארץ. ער האט א ווייב מיט קינדער, פרנסה, א גוט לעבן. ער האט עולם הזה אן עולם הבא.
2. דער ישיבה-מאן וואס לערנט אבער לעבט נישט — ער פארברענגט נישט, ער עסט נישט, ער טרינקט נישט, ער איז נישט מקיים. ער האט נישט קיין געלט, נישט קיין גוט לעבן. אויב ער האט אויך נישט קיין תענוג רוחני — האט ער נישט עולם הזה און נישט עולם הבא. דאס איז א משוגעת.
דער עיקר חידוש — תורה איז געמאכט פאר א גוט לעבן
ווען מ׳איז מקיים די תורה (נישט נאר לערנט וועגן איר), האט מען א גוט לעבן אויף דער וועלט אויך — “למען תחיה וארכת ימים” — תחיה בעולם הזה, וארכת ימים לעולם הבא.
דער משל פון ר׳ שמואל מונקעס
ווען מ׳האט דעם בעל התניא גענומען אין תפיסה, האט ר׳ שמואל מונקעס געזאגט: אדער דער רבי איז א רבי — דעמאלטס דארף ער זיך אליינס באפרייען. אדער ער איז נישט קיין רבי — קומט זיך אים טאקע, ווייל ער האט צוגענומען פון אזויפיל אידן עולם הזה.
דער נמשל: מ׳טאר נישט זאגן פאר א מענטש אז עולם הזה איז שלעכט, סיידן מ׳גיט אים עפעס בעסער אנשטאט. אויב מ׳קען צושטעלן עפעס אנשטאט — איז עס א מחיה. אויב נישט — האט מען נאר אראפגעשטומפט דעם מענטש.
קריטיק אויף בעלי דרשנים
אסאך דרשנים רעדן א גאנצע צייט: “עולם הזה איז גארנישט, מ׳טאר נישט ליב האבן תאוות.” אבער:
– למעשה האט יעדער נאך ליב תאוות — אפילו דער דרשן אליין
– דער מענטש בלייבט אן ביידע וועלטן: די קוגל וואס ער עסט פילט ער זיך שולדיג דערביי (נישט עולם הזה), און תענוג רוחני האט ער אויך נישט (נישט עולם הבא)
– ער ווייסט נישט וואס תענוג רוחני מיינט — ער דארף עס מרגיש זיין, אביסל לימודים, אביסל פארשטיין
—
ב. תענוג רוחני, עובד מאהבה, און עבודה מיט טעם
תענוג רוחני איז א פאקטישע זאך
ס׳איז דא מענטשן וואס האבן תענוג פון לערנען און דאווענען, אן קשר צו אמונה. יעדער מענטש וואס האט אמאל געשמעקט א רוחניות׳דיגן תענוג — ווייסט אז עס איז בעסער ווי תענוגים גשמיים. נישט אז ער טוט נישט קיין עבירות — ער קען זיך נכשל ווערן, ער האט א גוף. אבער אויב מ׳פרעגט אים וועלכע איז מער געשמאק, איז עס פשוט.
עובד מאהבה מיינט עובד בתענוג
עובד מאהבה מיינט: ער האט עס ליב. נישט נאר מאהבת השם, נאר ער וואלט עס געטון אפילו אן מתן תורה, ווייל עס מאכט סענס פאר אים. ער זעט אז עס איז גוט. דאס ווארט “גוט” איז ברייט: גוט אין פארשטיין, גוט אין פילן, גוט אין בעסער מאכן דאס לעבן.
ביי מצוות מעשיות איז שווערער — דער חלק המעשה איז נישט אלעמאל דער חלק התענוג.
אמונה vs. הבנה — דארף מען אמונה פאר׳ן טעם?
שליסל שאלה: מוז מען האבן אמונה כדי צו שמעקן דעם טעם פון שבת (אדער אנדערע מצוות)?
ענטפער: אויב מ׳פארשטייט וואס אלוקות מיינט — חיות, שורש השורשים, מקור המקורות, סיבה ראשונה — דארף מען נישט אמונה, ס׳איז טאקע אזוי, עס איז א פיזישע זאך. אמונה זאגט מען נאר ווען מ׳פארשטייט נישט.
צוויי ריכטונגען צום טעם
דער געוויינטלעכער וועג: מ׳הייבט אן מיט אמונה (עס שטייט אין ספרים הקדושים אז שבת איז הייליג), און פון דעם קומט דער געשמאק.
אבער דאס איז נישט דער איינציגסטער וועג. עס קען זיין פארקערט — איינער וואס האט קיינמאל נישט געהערט פון חומש, באגעגנט שבת, שמעקט דעם טעם, און זאגט: “אה, דאס קומט פון דעם ספר חומש? א גאנץ פיינע ספר!”
—
ג. שבת — על פי חסידות vs. על פי הלכה
אויף פי הלכה
שבת האט ספעציפישע הלכות — נישט ארויסנעמען ביינער פון פיש, א.א.וו.
אויף פי חסידות
שבת מיינט “לחודא אודי” (זינגען צום אייבערשטן) — דער גאנצער מצב: מקוה, שיינע בגדים, שטריימל, רואיגקייט, ניגונים, געפילטע פיש, א דערהויבענע אטמאספערע. דער מצב איז נישט קיין מצוה על פי גדר הלכה, אבער על פי פנימיות איז דאס דער עיקר — “ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם”, קדושת השבת, דביקות.
לעוועלס פון “גוט” אין שבת
– גוט פאר׳ן מענטש גופא — מ׳רוט, מ׳לייגט אפ, עונג שבת, כבוד שבת
– גוט פאר צוזאמענקומען — מיט ווייב, מיט אנדערע אידן, מ׳פארברענגט צוזאמען
– גוט אין דביקות — אין דעם טיפסטן מובן פארשטייט מען דעם אייבערשטן בעסער, מ׳פילט עולמות עליונים וואס זענען אפן שבת
אפילו “למען ינוח שורך וחמורך” — דער אייבערשטער האט אריינגעלייגט גוטסקייט אויף אלע לעוועלס, ווייל ער איז א טובה.
דיסקוסיע
ר׳ דוד לאנדא׳ס מחלוקת מיט חסידים: צו שבת איז “לחודא אודי” אדער “מחיה למתים.”
—
ד. שמירה און פנימיות — דער שומר הפתח
דער יסוד
שמירה (ווי שמירת עיניים, ציצית) איז נאר רעלעוואנט ווען ס׳איז דא עפעס אינעווייניג צו באשיצן. אויב א מענטש האט נישט קיין אמת׳דיגע פנימיות׳דיגע געשמאק אין שבת אדער אידישקייט, אויף וואס שטעלט מען א שומר? דער שומר דארף עפעס צו היטן.
יראת העונש אלס שומר הפתח
אפילו נאכ׳ן בויען א שיינע בית המדרש פון פנימיות׳דיגע עבודה, קען נאך אריינקומען “חיות רעות” פון אינדרויסן. יראת העונש איז דער שומר הפתח — נישט א סתירה צו עבודה מאהבה, נאר א נויטיגע שמירה כל זמן דער מענטש האט א גוף. אפילו א צדיק דארף א שמירה, כאטש ער האט נישט דעם זעלבן משיכה ווי א פשוט׳ער מענטש.
ציצית אלס דוגמא
ציצית — “למען תזכרו את כל מצותי” — ס׳איז א שמירה אויף דעם וואס מ׳האט שוין אינעווייניג. פארשידענע פשטים: אזוי ווי א חותם פון עבדים, קבלת עול מלכות שמים, אן אות.
פאר דעם וואס האט נישט דעם פנימיות
ער דארף ערשט חינוך — מ׳דארף אים ווייזן אז ס׳איז דא א מציאות. דאס איז דער דזשאב פון צדיקים — צו זיין א לעבעדיגע דוגמא פון אידישקייט. עס איז זייער שווער צו ווייזן פאר אנדערע פנימיות׳דיגע זאכן — דערפאר דארף מען א רבי וואס זאל פרובירן דאס ארויסצוברענגען.
—
ה. דער בעש״ט׳ס תורה: “צוהר תעשה לתיבה”
דער בעש״ט׳ס תורה (מקור: אור המאיר בשם דעם בעש״ט)
“צוהר תעשה לתיבה” — רש״י ברענגט א מחלוקת: “צוהר” מיינט אדער א פענסטער אדער א לייכטער.
דעם בעש״ט׳ס טייטש: “צוהר” מיינט א פענסטער אין די אותיות/תיבה — דורכדעם קען מען זען פון דא די גאנצע וועלט. ס׳איז א פארקערטע כיוון — נישט מ׳באלייכט די וועלט פון אויבן, נאר מ׳זעט ארויס דורך די תורה אין די וועלט אריין.
אנדערע אידן האבן געהערט פונעם בעש״ט אז מ׳דארף באלייכטן די וועלט דורך די ווארט — פארשידענע אופנים פון באלייכטן.
די תכלית איז צו באלייכטן די וועלט — א מענטש קען נישט זאגן אז ער איז נישט אין די וועלט.
דער חידוש — קוקן דורך דער תורה אויף דער וועלט
דער גרעסערער חכמה איז נישט בלויז צו זעהן אז אלעס איז שוין פארהאנען אין דער תורה (דאס איז דער “סגולה” חלק, און דאס איז נישט אזוי שווער). דער טיפערער ענין איז אז מען זאל דורך דער תורה קוקן אויף דער וועלט — ווי א קאלירטע גלאז וואס פארבט אלעס וואס מען זעט דורך איר. די וועלט ווערט “קאלירט” דורך דער תורה, און דעמאלט קען מען מתקן זיין.
דער פראקטישער צד — ווי אזוי?
מ׳זאל זיך מצמצם אין די אותיות התורה והתפילה — דאס שאפט א דביקות, א מסגרת. און פון דעם מאכט מען א פענסטער — מ׳קוקט אויף דער וועלט נישט דירעקט, נאר דורך דער אספקלריא פון תורה ותפילה.
דיסקוסיע: דאווענען מיט פענסטער
קשיא: אין שולחן ערוך שטייט מ׳דארף דאווענען “עיניו למטה וליבו למעלה” און מ׳טאר נישט דאווענען כנגד א פענסטער — אבער אויך אז מ׳דארף דאווענען אין א שטוב מיט פענסטער (ווי דניאל). אויב מ׳קוקט נישט ארויס, וואס איז דער תכלית פון פענסטער?
א פאראלעל — רבי פנחס מקאריץ: ער האט געפרעגט: מ׳טאר נישט פסיק דיבור זיין פון תפילין (מ׳דארף כסדר געדענקען), אבער בשעת דאווענען דארף מען כוונה האבן אויף די ווערטער. וויאזוי קען מען ביידע? זיין עצה: מ׳שטעלט זיך פאר אז די תפילה פארט ארויף דורך די תפילין — די תפילין זענען ווי אן אנטענע. אזוי ווערן ביידע פאראייניגט אין איין ציור.
—
ו. רוח הקודש, ראיית הצדיק, און “אין כפיה ברוחניות”
צי א צדיק וואס זעט די גאנצע וועלט — פארוואס וויל ער דאס?
קשיא: אויב א צדיק קען זען מסוף העולם ועד סופו, זעט ער דאך אויך אסאך ראיות אסורות?
מעשה מיטן חוזה מלובלין: ער האט געזען ווי א טאטע שלאגט א קינד, האט ער געזאגט “איך קוק נישט מער.”
וואס איז רוח הקודש?
רוח הקודש איז נישט כדי צו וויסן וואס גייט זיין מארגן — “קוק אין צייטונג, זיי רעדן א גאנצע טאג וועגן דעם.” רוח הקודש דארף מען צו וויסן וואס איז אין עולמות עליונים, וואס איז מער אמת.
דער בעל הסולם׳ס כלל: “אין כפיה ברוחניות”
דער בעל הסולם האט געזאגט: “אין כפיה ברוחניות” — רוחניות איז תלוי אין רצון. אויב דו ווילסט עס נישט, האסטו עס נישט.
דער רמב״ם זאגט “אין כפיה בדעת” — דער בעל הסולם גייט ווייטער: אין כפיה ברוחניות בכלל. מ׳קען כופה זיין גשמיות — “כופין אותו עד שיאמר רוצה אני” — ער קען זאגן, אבער ער קען נישט אמת וועלן.
נפקא מינה: אויב א צדיק זעט די גאנצע וועלט, מוז ער עס בוחר זיין — ס׳איז נישט בדרך אגב, ס׳מוז זיין א בחירה.
ר׳ אידעלע פון דזשיקוב׳ס ווארט
ער האט קיינמאל נישט געזען אז מ׳שלעפט איינעם מיט קייטן צו זיין א רבי — אלע רבי׳ס זאגן “הכריחוני,” אבער קיינער ווערט נישט געצוואונגען. אזוי ווי “לומד תורה לשמה זכה לדברים הרבה” — ער לערנט נישט כדי צו באקומען, אבער ער באקומט.
—
ז. דער בעש״ט׳ס שיטה: די וועלט האט א ווערט
אלעס איז באשאפן מיט א תכלית
אפילו דער קלענסטער באשעפעניש אין ים (שלשול קטן שבים) האט דער אויבערשטער באשאפן מיט א טעם און א תכלית. די השתלשלות העולמות איז נישט בלויז א מיטל צו פארשטיין אז דער אויבערשטער איז גרויס — די זאכן אין דער וועלט האבן אן אייגענעם ערך.
דאס וואס געוויסע דרכים זאגן מ׳דארף אוועקגיין פון עולם הזה — דאס איז נאר ווייל מענטשן זענען מוגבל. ווען א מענטש הייבט אן ארומקוקן אויף דער גאנצער וועלט אן א מסגרת, ווערט ער צומישט און קומט נישט אן.
דער בעש״ט vs. פריערדיגע תורות
אין פריערדיגע וואכן איז געלערנט געווארן אז עכטע צדיקים קוקן נישט אויף חיצוניות העולם, דערפאר ווייסן זיי נישט סייענס ווי גוים. אבער דער בעש״ט — ס׳זעט אויס אז ער וואלט יא געוואלט וויסן אלעס — ווייל די גאנצע וועלט איז חשוב, דער אייבערשטער האט אלעס געמאכט. די השתלשלות פון עולמות איז צו פארשטיין די גרויסקייט פון אייבערשטן — נישט סתם אז ער איז גרויס, נאר צו פארשטיין עס דורך סוד אליהו.
—
ח. דער בעש״ט׳ס תורה אויף “אשר בידו מחקרי ארץ” — עליות הדורות
דער בעש״ט׳ס תורה (מקור: תולדות יעקב יוסף פרשת ויגש; בעל שם טוב על התורה פרשת שמות)
דער בעש״ט האט געפרעגט: פארוואס האבן די אמאליגע חוקרים (ווי דער רמב״ם און רמב״ן ברענגען) געגלייבט אין עולם קדמון און געווען אפיקורסים, בעת ער אליין האט נישט געטראפן קיין חוקר וואס גלייבט נישט אין דעם אויבערשטן?
דער בעש״ט׳ס תירוץ: *”סוד הדבר הוא כי בתחילה היה קיום חומר הארץ שהיה אז יותר עב ועצום מה שהוא עתה”* — אמאל איז דער חומר פון דער וועלט געווען גראבער, מער עכור און צומישט. די צדיקים האבן א גאנצע צייט געטון בירורים — מברר געווען דעם חומר העולם. דורכדעם איז די וועלט געווארן מער מזוכך.
“אשר בידו מחקרי ארץ” — ביו״ד מיינט דער סוף, די ענד פון דער בירור-פראצעס. ווען מ׳האט שוין אסאך מברר געווען, קענען אפילו די חוקרים בעסער דערזען אלוקות.
ביאור
דער בעש״ט האלט פון עליות הדורות — די וועלט ווערט בעסער, נישט ערגער. אידן און צדיקים מאכן די וועלט בעסער, און די וועלט אליינס ווערט מער מזוכך. ממילא, ווען מ׳לערנט פון דער וועלט, פארשטייט מען בעסער דעם אויבערשטן. “כל מה שברא הקב״ה לא בראו אלא לכבודו.”
דיסקוסיע
ס׳איז אויפגעקומען דער רמב״ם׳ס שטעלע וועגן “ישובו… וישובו בתשובה” — אז די וועלט קומט נענטער צו ימות המשיח. אבער דער פאקוס איז נישט נאר אויף משיח׳ס צייטן — דער בעש״ט רעדט פון א קאנסטאנטן פראצעס וואס געשעט שוין.
—
ט. דער בעש״ט׳ס עצה: קוקן אויף דער וועלט דורך דער תורה — דער משל פון פענסטער
די קשיא
בשעת תפילה טאר מען נישט קוקן ארויס פון ד׳ אמות, אבער דער בעש״ט זאגט מ׳זאל זיך מתבונן זיין אין דער גאנצער וועלט. וויאזוי גייט דאס צוזאמען?
דער בעש״ט׳ס עצה
מ׳זאל זיך מצמצם אין די אותיות התורה והתפילה — דאס שאפט א דביקות, א מסגרת. און פון דעם מאכט מען א פענסטער — מ׳קוקט אויף דער וועלט נישט דירעקט, נאר דורך דער אספקלריא פון תורה ותפילה. ווי א פענסטער מיט א קאלירטע גלאז — מ׳זעט די וועלט, אבער דורך דער תורה׳ס פריזמע.
דער משל פונעם טשארטקאווער רבי (אדער אן אנדערער רוז׳ינער רבי)
א איד איז געקומען פון פאריז צום רבי׳ן. דער רבי האט אים אויסגעפרעגט איבער א בנין אין פאריז — און האט זיך אויסגעקענט פונקטלעך ווי דער בנין גייט, וועלכע ריכטונג, יעדע פרט. דער איד איז פארוואונדערט געווארן: ווי ווייסט דער רבי פון א בנין אין פאריז?
האט דער רבי געענטפערט: “ווען איך זאג ‘ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם׳ — זאג איך דאך דער אייבערשטער איז א קעניג אויף דער גאנצער וועלט. גיב איך א קוק אויף דער גאנצער וועלט — און דערביי האב איך אויך געזעהן דעם בנין אין פאריז!”
דער נמשל און דער עיקר נקודה
דער וויכטיגע פונקט איז נישט דער מופת (וואס דער רבי האט געוואוסט וועגן א בנין אין פאריז). דער חסידות איז נישט דער מופת שבו. דער נקודה איז:
– עס זענען דא מענטשן וואס זאגן “מלך העולם” אבער קענען בכלל נישט דער וועלט — זיי זענען קיינמאל נישט ארויס פון זייערע ד׳ אמות. ביי זיי איז “כל העולם כולו” א ליידיגער באגריף. און יענער איז אין א געוויסן זין גערעכט — ווייל ווען אזא מענטש וואלט טאקע געגאנגען קוקן אויף דער וועלט, וואלט ער געווארן צעמישט. דאס איז טאקע א בעיה.
– אבער א אמת׳דיגער צדיק וואס איז עוסק מברר זיין “כל העולם כולו” — ער קוקט אויף דער וועלט דורך דער תורה. ביי אים לאזט מען אים גיין נענטער צו דער וועלט, ער וועט פארשטיין בעסער, ער וועט באקומען א דביקות. ער זעט ווי די וועלט זעט אויס — און דאס איז א פלא. דער אייבערשטער שטיצט אים און לאזט אים גיין נענטער.
דער פראקטישער צד
עס זענען דא אותיות און וועגן (אפשר בדרך גימטריא, אפשר אנדערע וועגן) וויאזוי מען לייגט אריין יעדע זאך אין דער תורה, אדער וויאזוי מען קוקט דורך דער תורה אויף דער גאנצער וועלט. און דעמאלט איז עס עפעס ווערט — און בדרך אגב קען דער צדיק אויך העלפן א איד וואס דארף עפעס א הכרח.
תמלול מלא 📝
עולם הזה און עולם הבא — דער באלאנס פון לעבן
דער רבי׳ס יסוד: מ׳דארף האבן ביידע וועלטן
דער רבי זאגט אזוי: אויב מ׳גייט אין ישיבה און מ׳טוט מיר, און וואס? און מ׳האט נישט קיין עולם הזה, ווייל מ׳פארברענגט נישט, מ׳עסט נישט, מ׳טרינקט נישט, און מ׳איז נישט מקיים — דעמאלטס וואס? ס׳איז א משוגעת. כאטש עולם הזה זאלסטו האבן. נישט עולם הזה, נישט עולם הבא.
טאמער איינער, וואס איז די אפאזיט? טאמער איינער וואס לערנט גוט, יא, האט ער טאקע אן עדן? ניין, ס׳איז נישט דא א גיהנם און ס׳איז נישט דא קיין עדן, יא. “ולאמך כולם צדיקים”. ווי אזוי האט ער געענטפערט פון נישט עוסק זיין אין דיבורים בטלים? ווייל ווען מ׳איז מקיים די תורה, און נישט נאר מ׳לערנט וועגן — אויב מ׳איז מקיים די תורה, דערפאר האט ער א גוט לעבן. דאס איז די תורה איז געמאכט פאר א גוט לעבן אויף די וועלט אויך. “למען תחיה וארכת ימים” — “תחיה בעולם הזה וארכת ימים לעולם הבא”. דעמאלטס האט ער א גוט לעבן אויף עולם הזה. אויב ער לערנט נאר, ס׳הייסט ער איז יגע בתורה, “התשש כוחו כנקבה”, ער גייט נישט עוסק זיין אין בנין עולם הזה, יא.
צוויי סארט מענטשן: דער עם הארץ און דער תלמיד חכם
ס׳הייסט דא אזוי: ס׳איז דא צוויי סארט מענטשן, ס׳איז דא אן עם הארץ און א תלמיד חכם, יא. עם הארץ זענען עוסק אין יישובו של עולם, יא? “כל מי שאין בו מקרא ולא משנה ולא דרך ארץ” — ער איז בדרך ארץ, ער איז עוסק אין יישובו של עולם, האט ער עולם הזה לפי ענין. ער האט א ווייב מיט קינדער, איך ווייס וואס, ער האט געלט, עפעס האט ער, יא. נישט ער איז א נהנה אין תענוגים, מ׳רעדט נישט יעצט פון דעם, ער איז סתם א פרעסער. א פרעסער איז סתם אן אנדערע נושא. ער האט אן עולם הזה, ער האט א גוטן לעבן, ער איז א פיינער מענטש, האט ער עולם הזה. עולם הבא האט ער נישט, ווייל ער האט נישט קיין — איך מיין ער האט אפאר מצוות, איך ווייס וואס, אבער דאס הייסט עולם הזה אן עולם הבא.
נאכדעם איז דא איינער וואס ער גייט אין ישיבה, און ער איז נישט עוסק אין עולם הזה גענוג, ער גייט נישט האבן קיין סאך געלט, און ער גייט נישט האבן קיין סאך אנדערע זאכן, יא.
דיסקוסיע: וואס מיינט עולם הזה?
שאלה: דו גייסט יעצט אויף א מהלך אז עולם הזה מיינט בין אדם לחבירו עוסק זיין בתורה ובמצוות?
עולם הזה מיינט מ׳האט עוסק געווען אין יישובו של עולם, בדרך ארץ. דו גייסט יעצט אויף א מהלך אז עולם הזה מיינט בין אדם לחבירו עוסק זיין בתורה ובמצוות? ווייל איך ווייס נישט וואס דו מיינסט. ווייל חובת הלבבות איז… איך זאג אז טאמער מען… איך ווייס נישט, אסאך מענטשן וואס זאגן נאך די חובת הלבבות האבן א טעם אין גיהנם. ווייל זיי… איך וועל דיר זאגן פארוואס. ווייל ער רעדט נאר דערפון און ער האט עס נישט. אמת?
משל פון ר׳ שמואל מונקעס: מ׳דארף געבן עפעס בעסער אנשטאט
איך וואלט געזאגט אזוי: מ׳טאר נישט זאגן פאר א מענטש אז עולם הזה איז שלעכט, נאר מ׳געבט אים עפעס בעסער. וואס איז א מוראדיגע זאך. קענסט די מעשה פון ר׳ שמואל מונקעס? ר׳ שמואל מונקעס האט געזאגט פארן בעל התניא, ער איז געווען אויפן וועג מיט אים, גענומען אין תפיסה. האט ער געזאגט אז ער האלט… יא, עקזעקטלי. אדער דער רבי איז א רבי, דעמאלטס דארף ער זיך אליינס ווייטער געבן, אדער איז ער נישט קיין רבי, קומט זיך אים טאקע ווייל ער האט צוגענומען פון אזויפיל אידן עולם הזה.
איך מיין אז דאס איז א זייער טיפע ווארט, דאס איז נישט קיין ווערטל. ער זאגט: טאמער דו קענסט צושטעלן עפעס אנשטאט, דו שטומפסט נישט אראפ עולם הזה, דו געבסט עפעס בעסער. טאמער דו קענסט נישט צושטעלן עפעס אנשטאט… בסדר, וואס איז דער נמשל פון די תפיסה ווייס איך נישט, אבער טאמער דו קענסט צושטעלן עפעס אנשטאט פון דעם, איז עס א מחיה.
קריטיק אויף בעלי דרשנים: ווען מ׳נעמט אוועק עולם הזה אן צושטעלן עפעס אנשטאט
האסט געזאגט פאר מענטשן, מ׳זאגט פאר א יונגערמאן, פאר א בחור, ביי די יונגעלייט דרשות: “יא, עולם הזה איז גארנישט.” אקעי, וואס איז יא עפעס? “מ׳דארף גלייבן.” איך הער, ווייל ער גלייבט האט ער עפעס א טרונק. אבער דו געבסט אים נישט גארנישט אנשטאט. און רוב בעלי דרשנים, איך ווייס נישט, איך ווייס נישט צו איך זאל עס זאגן אויפן רעקארד, אבער אויב מ׳רעדט א גאנצע צייט וועגן מ׳טאר נישט ליב האבן תאוות, און יעדער האט למעשה ליב תאוות. איך האב נאך נישט געטראפן דעם וואס האט געמאכט די מערסטע דרשות פון נישט ליב האבן לייף… איך האב געטראפן אסאך וואס האבן זיך אליינס געפייניגט זיך אליינס, אבער למעשה האט ער עס נאך ליב, אמת? איך רעד נישט פון דעם. ער האט עס נאך אלץ ליב.
און דעמאלטס, נישט ער האט עולם הזה, ווייל אפילו די קוגל וואס ער עסט פילט ער זיך גלייך אז ער האט נישט קיין עולם הזה, און נישט ער האט עולם הבא, ווייל עולם הבא מיינט ער די תענוג רוחני, ער האט נישט קיין תענוג רוחני. איך קען דעם מענטש, ער האט נישט קיין תענוג רוחני. ווייל איך ווייס נישט פארוואס, ווייל ער ווייסט נישט וואס עס מיינט. ער דארף וויסן וואס עס מיינט תענוג רוחני, ער דארף עס עפעס מרגיש זיין. דארף האבן אביסל לימודים, אביסל פארשטיין, נישט קיין סאך, אבער ס׳איז נישט אמת.
מיט אנדערע ווערטער, איך ווייס אז דו זאגסט נישט, איך ווייס אפילו אז דו ווייסט וואס איך מיין, איך מיין אז דו ווייסט דאס זעלבע, אבער ס׳איז נישט אמת, אדער אנדערע רביס זאגן דאס בפירוש, ס׳איז פשוט נישט אמת. ס׳איז נישט אמת אז איינער וואס האט ווייניגער נמשך נאך תאוות א גאנצע וואך האט ער מער טעם אין שבת. איך זע נישט אז ס׳איז אן אמת, איך ווייס נישט, אפשר איז עס ביי אנדערע אנדערש, איך ווייס נישט. ס׳איז אמת אז ער האט טהרה, ס׳איז אמת אז ער האט טהרה, אבער ס׳איז נישט גענוג.
דיסקוסיע: תענוג רוחני, אמונה, און עבודה מאהבה
שאלה: איך האב א שאלה, א טעם רוחני קומט אן אמונה?
וואס מיינט אן אמונה?
קהל: אן אמונה מיין איך די חסידישע סארט אמונה, נישט די אמונה וואס דו זאגסט, א כלליותדיגע, אז דו זאגסט אז ס׳איז נאך מער געווען. דאס הייסט, נאך אלעס איז פארקערט, מ׳שטאמט פון די זעלבע הנאה פון א גשמיותדיגע זאך ווי דאס פון א רוחניותדיגע זאך. ס׳איז פארקערט, אויב מ׳האט יא אמונה אדער נישט.
ניין, ניין, איך מיין אז ס׳איז א פאקט, א פיזישע זאך, א פאקטישע זאך, פיזיש, א פאקט טאקטישע זאך. דאס הייסט, פארקערט, ס׳איז דא מענטשן וואס האבן תענוג פון לערנען, פון דאווענען, וויאזוי מ׳ווילסט מסביר זיין, און כדי עס מסביר צו זיין פאר זיך דארף ער אננעמען צו גלייבן אין עפעס, ווייל ס׳שטימט דיך נישט, על פי שיטת הטבע איז עס נישט, דארף עס נישט קענען זיין. יא, ס׳קען זיין. דאס הייסט, ס׳דארף זיין אז מ׳האט עס ליב אפילו ווען מ׳וואלט נישט געגלייבט.
קהל: אז דו זאגסט אז אמונה קען זיין א וועג פון האבן אביסל תענוג, וכדומה, איינער פילט נישט, ער ווייסט נישט, אבער…
יא.
עבודה מאהבה און הנאה פון מצוות
קהל: דו זאגסט בעצם, יעדער איינער וואס טוט א מצוה האט פון דעם הנאה.
ניין, מ׳דארף וויסן אז ס׳איז עבודה נישט. ווען דו מאכסט א מצוה, נישט יעדע מצוה איז געמאכט פאר הנאה, איך מיין מצות פדיון פטר חמור. נישט קיין הנאה, ס׳איז א מצוה. אבער זאכן וואס ס׳האט מיט איר…
קהל: וואס? יעדע מצוה, יעדע ענין איז דאך א הנאה.
יא, ווייל מ׳מאכט א גרויסע טעקס. אבער אן די טעקס. וואס איך מיין, לאמיר זאגן, וואס הייסט א מצוה?
קהל: ניין, ס׳איז דא, ס׳איז דא, דאס הייסט דאך לשמה, אדער עבודה מיראה, אדער עבודה מאהבה, אדער בתענוג, אהרן בן שלום.
איך בין נישט מסכים מיט וואס דו האסט געזאגט, מיר דארפן זיך אויסטענהן. עובד מאהבה מיינט עובד בתענוג, דאס הייסט ער האט עס ליב. נישט מאהבת השם, ווייל ער האט עס ליב. ווייל ער האט ליב דעם אייבערשטן, וואס האט אים מצווה געווען אויף אלע מצוות וכו׳. אבער ס׳מיינט אויך אז ס׳מאכט סענס, דאס הייסט אז ס׳זעט אים אויס. מיט אנדערע ווערטער, זייער גוט, ס׳איז זייער א שארפע וועג עס צו זאגן, אבער כאילו, טאמער ס׳וואלט נישט געווען קיין מעמד הר סיני מיט קיין מתן תורה, מיט קיין איך ווייס נישט וואס אלץ נאר, אן די מקור האמונה, וואלט ער נאך אלץ געטון דאס. אפשר וואלט ער געדארפט טרעפן אן אנדערע פשט פארוואס צו טון דאס.
ווייטער, ווען מ׳רעדט פון מצוות מעשיות ווערט א שטיקל בעיה, ווייל די חלק המעשה שבו, איך ווייס נישט אויב ס׳איז ממש די חלק התענוג שבו און די חלק המובן שבו. מעשה איז אלעמאל א מעשה, און מעשה גייט אלעמאל פעלן א געוויסע, מעשה איז דאך נאר מעשה.
שבת: על פי הלכה און על פי חסידות
אבער לאמיר זאגן, פון וואס רעדן מיר וועגן? לאמיר זאגן שבת, יא? שבת, און אפילו שבת על פי חסידות, נישט א שבת נאר פון רוען און נישט קוקן אויפן טעלעפאן, וואס ס׳איז פשוט אז אפילו א גוי פארשטייט דאס, אדער ער וואלט געדארפט פארשטיין, ווער ווייסט אויב ער פארשטייט. אבער לאמיר זאגן אפילו שבת בבחינת חסידות, דאס הייסט אז א מענטש, וואס איז די מצוה?
ס׳איז דא דא א בעיה וואס ס׳גייט נישט שטימען מיט די הלכה, ווייל די הלכה זאגט אז אנדערע זאכן זענען וויכטיג, יא? אזוי ווי ר׳ דוד לאנדא זאגט אז ער האט א מחלוקת מיט די חסידים צו שבת איז לחודא אודי, אדער שבת איז מחיה למתים. יא, דו ווייסט וואס איז די חילוק פון דעם? איך האב דאך פארציילט די מעשה, האסטו א ווידעא דערפון אדער עפעס.
לחודא אודי קעגן מחיה למתים
קיצור, על פי חסידות, שבת מיינט זינגען לחודא אודי. און נישט על פי חסידות, על פי יאכד, על פי סייח, על פי יש״ר, לפי דעתי. איי, ס׳איז נישטא קיין שום חיוב פון די זונטאג חדר, די חדר עודי. אבער ס׳איז יא דא א חיוב נישט ארויסצונעמען די, איך גלייב, די ביינער פון די פיש, לויט דער וואס האלט אז ס׳איז דא אזא זאך, ס׳איז א מחלוקת הפוסקים. אבער לאמיר זאגן, ס׳מיינט נאך אלץ נישט אז דאס איז דער עיקר פון שבת. ס׳קען זיין אז ס׳איז מער חמור ווען ס׳איז עבירה אויף די הלכה, ווייל דאס איז דער גדר, וכדומה.
אבער שבת מיינט די “ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם”, די קדושת השבת, “אות היא ביני וביניכם”. די… דו קענסט עס רופן דביקות, אדער די חיצוניות פון דביקות, די ניגונים מיט די געפילטע פיש, און מיט די גאנצע מצב, די אניקרא מצב, יא, דער מצב פון שבת. מ׳גייט אין מקוה, און מ׳טוט זיך אן שיין, די שטריימל, און מ׳איז מער רואיג. פארשטייט זיך אז דא ליגט אין דעם א פנימיות אויך, יא, איך זאג נישט דער שטריימל, איך מיין אבער דער מצב. דאס איז נישט קיין שום מצוה, נישט דער מצב און נישט דער שטריימל איז נישט די מצוה, נישט על פי גדר הלכה. אבער על פי פנימיות, דאס וואס ס׳מיינט איז דאס.
דער מצב פון שבת: אריינגיין אין אן אנדערע אטמאספערע
יעצט, דאס איז דא א גאנצע מצב, ער גייט אריין אין עפעס אן אנדערע אטמאספערע, עפעס א… איך ווייס נישט, מ׳רופט עס דערהויבנקייט, מ׳נוצט אלע מיני ווערטער פאר די זאכן. און ווען זיי זענען אנגעקומען די ציפס אינמיטן… ציפס איז א דריטע זאך. ווען זיי זענען אנגעקומען אויפהערן די נסיעה פאוס, מיט דעם שטריימל, מיט דעם בעקיטשע, דאס איז בעצם א עשיה מאהבה.
קהל: ניין, דאס איז א וועג…
איך האב נישט קיין אנדערע ציור, איך זאל זאגן על פי קבלה וואס מ׳איז מעלה די עולמות פון עשיה צו יצירה, איך פארשטיי נישט צו רעדן. אבער דאס איז א וועג פון מצער זיין. איך מיין נישט די נסיעה פאוס, אבער איך מיין יא די נסיעה פאוס, ווייל איך זאג די נסיעה פאוס, אז אין א וואך איז נישטא אזא זאך, אז ווען ס׳איז דא א גאנצע…
קהל: זאגט אז מ׳מוז נישט לערנען שבת. און אין אקסודוס שטייט אז פארקערט, אז שבת איז דא אז מ׳זאל לערנען.
דאס איז א חידוש פאר די מענטש וואס לערנט נישט די גאנצע וואך אריין.
קהל: ניין, איך האב עס נישט געקענט.
דער טעם פון שבת — עבודה מאהבה און פנימיות
דער געשמאק אין שבת: נישט נאר הלכה
מגיד שיעור: ווער ס׳איז אנגעקומען א מעטש פון די נאסע פייעס מיט די שטרויען מיט די בעקעטשער, דאס איז בעצם א עשיה מעובד.
ניין, דאס איז א וועג, איך האב נישט קיין אנדערע ציור. איך וויל זאגן על פי קבלה, ווייל ס׳איז מעלה די עולמות פון עשיה צו יצירה, ס׳איז נישט שייך צו רעדן, אבער דאס איז א וועג פון מצייר זיין. איך מיין נישט די נאסע פייעס, אבער איך מיין יא די נאסע פייעס, ווייל ווען איך זאג די נאסע פייעס, מיין איך נאסע פייעס לגבי די עיקר הלכה אדער די עיקר שביתה על פי גדרי הלכה וכדומה. דאס וואס געבט ארויס די געשמאק, די חיות וואס ס׳איז געשמאק.
דיסקוסיע: חסידות קעגן ליטוואקישע שיטה אין שבת
איך וויל עס פארענטפערן אביסל אנדערש. אין א וואך שטייט אז מ׳זאל לערנען א גאנצע וואך, זאגט ער אז מ׳זאל נישט לערנען שבת. און אין חסידות שטייט אז די פארקלענערטע שבת איז אז מ׳זאל פיל לערנען.
קהל: די חסידות איז פאר די מענטשן וואס לערנען נישט א גאנצע וואך, ר׳ יושע.
מגיד שיעור: ווייסטו וואס איך קען דיר זאגן? נו, וואס איז די תירוץ? וואס איז די תירוץ? אז חסידות האט געגעבן א טעם אין די רעכטע זאך.
קהל: ניין, איך מיין אז ער זאגט אן אנדערע נקודה. ער זאגט אז מ׳זאל פארשטיין, מ׳זאל פארשטיין, ס׳קומט פון די גשמיות, דו זאגסט ניין, דו דארפסט פארשטיין די מצוה פון די אייבערשטער אין שכל, דאס איז די גאנצע זאך.
מגיד שיעור: פארשטיין אז די אייבערשטער האט געגעבן א שבת.
קהל: אפילו נישט דיבור אפילו.
שכל און פנימיות — וואס מיינט “פארשטיין” שבת
מגיד שיעור: איך מיין נישט דוקא שכל, מיט שכל. איך מיין נאר צו זאגן אז שכל איז א גרויסע חלק פון א מענטש, לפחות פון א חלק פון מענטשן. אבער איך מיין אז ס׳דארף זיין בבחינת דער מענטש, אזויווי אז די… איך האב אנגעהויבן אפצולייגן אסאך זאכן וואס זענען נארישקייטן, אבער די ווארט פון די אפלייגן איז אז דאס איז וואס ס׳מיינט שבת.
דו פרעגסט פארוואס זאל מען נישט… וואס מיינט שבת? אמונה, איך מיין אמונה פשוטה פון א איד, זאגט ער, א איד דארף היטן שבת. שטייט אין די תורה אז מען דארף היטן שבת. אזוי. מ׳איז נישט מחייב סקולע וכדומה.
נאכדעם, דאס איז וואס מ׳גרייכט. נאכדעם איז דא א מענטש וואס ער זאגט, שבת מיינט אז מ׳לייגט אפ א שבת, עונג שבת, כבוד שבת, די אלע זאכן וואס זענען אפשר נאר מדרבנן בכלל, ער איז מקיים די דברי קבלה וכו׳ על השבת, איך ווייס וואס. און לאמיר זאגן עונג רוחני פון שבת, נישט נאר עונג. יא, ס׳איז פשוט, אבער קדושת השם און כבוד, איך מיין, וואס איז די טייטש?
עס האט אין דעם אפשר א געוויסע טעם, א געוויסע געשמאק. און פארשטייט זיך, כדי אנצוקומען צו דעם טעם דארף מען, ס׳קען נישט זיין, דארף מען שובת זיין ממלאכה, און מ׳דארף עסן דריי סעודות לויט די סדר, איך ווייס וואס, פארשידענע זאכן וואס מ׳דארף. ס׳קומט נישט פון זיך אליין, ס׳איז נישט סתם דו קענסט קויפן דעם טעם אין עפעס א געשעפט און ס׳מאכן אין דינסטאג. ס׳קומט מיט דעם גאנצן סדר, דעם גאנצן מהלך.
דער טעם איז דער מינינג — עובד מאהבה
אבער די טעם, דאס איז די מינינג, דאס איז וואס ס׳טייטש היטן שבת על פי פנימיות. דאס איז טייטש עובד מאהבה. דאס איז א זאך וואס נאכדעם וואס דער תלמיד האט איינמאל נישט געטאן, ווייסט ער נישט פון וואס מ׳רעדט, נעבעך.
אויב איינער טוט עס, ער פירט זיך אזוי גייט ער, מ׳זינגט זמירות און וואטעווער. איך זאג אלעס די ווערטער וואס מ׳קען זאגן בחיצוניות, אבער ער האט דעם געפיל, האט ער דעם געשמאק. דעמאלטס קענסטו אים אפילו פרעגן, ס׳איז דאך חסידישע ספרים ווערן באזארגט וועגן אזעלכע זאכן, קענסטו פרעגן נאר אז, פארוואס היטסטו שבת? וואס איז זייער געשמאק, אמת? וויאזוי זאגט מען, מ׳צונעמט דעם עונג, וועסטו נאך אלץ היטן שבת? וועט ער דעמאלטס צוריקגיין א ליטוואק וואס היט שבת ווייל ער פאלגט די שולחן ערוך. בסדר, קען מען רעדן וועגן די פראבלעם.
וואס מיינט “גוט” — לעוועלס פון גוטסקייט
אבער די עשיה מאהבה אדער עשיה לשמה איז טייטש אז איך זע אז ס׳איז גוט. די ווארט גוט איז א גוטע ווארט, ווייל ס׳איז כולל אלע מיני סארט גוט. ס׳איז גוט סיי אין פארשטיין, ס׳איז גוט אז ס׳פילט גוט, ס׳איז גוט אז ס׳מאכט בעסער די לעבן, ס׳איז אלע מיני וועגן פון זיין גוט. און וועגן דעם גוט, ס׳איז דא אין דעם א מעלה, ס׳איז דא אין דעם א טוב, ס׳איז דא אין דעם א גוטסקייט כדי עס צו טון.
ממילא פרעגסטו מיך, תיכף ווילסטו… ס׳איז מחבר מיט׳ן אייבערשטן. יא, אוודאי, דער טיפסטער… I’m learning, after, after, איך וועל טון אפאר שטיקלעך.
פארשידענע לעוועלס פון “גוט” אין שבת
אוודאי איז דא אסאך לעוועלס אין גוטס. הייסט, ס׳איז גוט ווייל ס׳מאכט מיך מחבר מיט מיין ווייב, לאמיר זאגן. איך ווייס נישט וואו די ביין, ער זאגט אזא פשט. א חסידיש׳ער איד זאגט נישט דעם פשט אין שבת, אבער ס׳איז מסתמא אויך אמת. ס׳שטייט אין שלחן ערוך.
און ס׳איז גוט ווייל ס׳מאכט מיך מחבר מיט אנדערע אידן. זיכער. דאס נעמט מיר יא אן. יא, מ׳קומט זיך צוזאם, מ׳האט צייט צו פארברענגען. דאס איז איין לעוועל פון גוט. און דער אייבערשטער וויל דאס אויך, ס׳איז א חלק פון די מצוה. יא, ס׳איז נישט נפרד פון דער אייבערשטער. ס׳איז רצון השם.
ער זאגט, דער אייבערשטער האט געגעבן א מצוה, האט ער געגעבן אויך “למען ינוח שורך וחמורך”. אפילו דער שור האט עפעס פון דעם. ער פארשטייט נישט אז ס׳איז ווייל ס׳איז אלוקות, ער פארשטייט אז דער אייבערשטער געט עס אים, מתוך וואס דער אייבערשטער איז א טובה, ער געט דאס.
דער טיפסטער לעוועל — דביקות
אין דעם טיפסטן מובן אוודאי איז דאס וואס שבת פארשטייט ער בעסער דעם אייבערשטן. ווייל ער פילט זיך בעסער, אדער סתם ווייל ס׳איז דא עפעס עולמות עליונים וואס זענען אפן שבת. וואס זאל דאס זיין? דאס איז די דביקות שבו.
אמונה אדער הבנה — דארף מען גלייבן אין דעם טעם?
אבער יעצט, איך וויל נאר צוריקגיין צו ענטפערן דיין שאלה, צו די טעם. מוז מען האבן אמונה פאר די טעם? מוז מען האבן אמונה צו גלייבן אז ס׳איז געשמאק צו טראכטן פון דער אייבערשטן? איך ווייס נישט פונקטליך וויאזוי מ׳ענטפערט די שאלה.
אויב מ׳פארשטייט וואס ס׳מיינט אלוקות, וואס ס׳מיינט א גאט, אדער א מנהיג, א סיבה, א חיות, וויאזוי מ׳וויל עס רופן, חיה חיים, שורש השורשים, מקור המקורות, סיבה ראשונה, וכו׳ וכו׳, די אלע זאכן וואס מ׳רופט דעם אייבערשטן, די אלע שמות, יא, אלע תיקונים, איז טאקע אז דו פארשטייסט אז ס׳איז א גוטע זאך. אמונה זאגט מען ווען מ׳פארשטייט נישט, דארף מען האבן אמונה. אבער אויב מ׳פארשטייט יא, מ׳דארף נישט אמונה, ס׳איז טאקע אזוי.
אויב שבת איז א צייט וואס מ׳קומט אן צו דעם, דער אייבערשטער האט מקדש געווען שבת, יא, ס׳איז זיין טאג, וואס ס׳זאל נאר מיינען, אבער דו פארשטייסט וואס ער מיינט פאר דיר, דארפסטו נישט קיין אמונה פאר דעם. עס איז א פיזישע זאך. אפילו ער זאגט, אויב איך וויל ווערן אן אפיקורס, למשל, אויב איך וויל… עס מאכט דאך נישט קיין סענס, איך קען נישט ווערן קיין אפיקורס. טאקע וועגן דעם קען איך נישט ווערן קיין אפיקורס, ווייל איך פארשטיי אז… וואס? עס איז געווארן סטאק?
קהל: וואס? עס איז געווארן סטאק?
צוויי ריכטונגען צום געשמאק — פון אמונה אדער פון הבנה
מגיד שיעור: יעצט, די תורה… ער זאגט, אז ווען ער וועט דיר מסביר זיין שבת, רעדט ער פון דיין גשמיות׳דיגע מסביר שבת, און אויף דעם קען ער זאגן אז עס ברענגט דיך נאר צום אייבערשטן. אבער ערשט פארשטיי אז ס׳איז גוט צום געשמאק, נאכדעם פארשטייסטו אז ס׳איז גוט, קען עס ברענגען צו שלמות. יא? עס קען ברענגען צו די אייבערשטע רוחניות.
וואס איך וויל דא זאגן איז אז ס׳איז נישט אמת אז א גוי, איינער וואס הייבט נישט אן מיט די הקדמה פון אמונה, יא? דאס הייסט, די הקדמה פון אמונה מיינט אז עס שטייט אין ספר הקדוש אז שבת איז א הייליגע זאך, און מ׳איז נאנט ווייל דער אייבערשטער האט עס ליב, און מ׳איז נאנט צום אייבערשטן, און איך ווייס וואס, ס׳איז א גרויסע ענין צו עסן סעודות שבת און צו זינגען זמירות, און וועגן דעם איז דא געשמאק ווייל דו לייגסט אין דעם.
דאס איז אמת, אז ס׳איז דא מענטשן וואס ס׳איז זייער געשמאק אין אזא אופן ווייל זיי גלייבן אין דעם. אבער זאג נישט אז דאס איז דער איינציגסטער וועג.
דער פארקערטער וועג — פון געשמאק צו אמונה
ס׳קען זיין, און מ׳טרעפט מענטשן דיר אזעלכע זאכן, יא? ס׳קען דיר זיין פארקערט. ס׳קען דיר זיין אז ער ווייסט נישט, ער האט קיינמאל נישט געהערט פון די חומש, ער האט קיינמאל נישט געהערט פון אידן, אבער מ׳באגעגנט אים א שבת, און ער זאגט, “אה, שבת איז א גוטע זאך.” זאגט ער, “אה, דאס קומט פון דעם ספר וואס הייסט חומש? אה, דאס איז א גאנץ א פיינע ספר, עס שטייט נאך גוטע זאכן דארט.”
איך זאג נישט אז דאס איז דער וועג וואס אונז זענען דארט, אונז קומען נישט אין די כיוון געווענליך, אבער די הבנה, די געשמאק וואס א מענטש האט אין א מצוה, אין א שבת, איז אזא סארט געשמאק. נאכדעם קען ער זאגן, “אה, איך דארף עס קענען ווייזן פאר איינער וואס ווייסט נישט.”
וויאזוי ווייזט מען דאס? קומען מיר צוריק צו די בעיא, אז ס׳איז זייער שווער צו ווייזן פאר מענטשן פנימיות׳דיגע זאכן. אויף דעם זאג איך מ׳דארף א רבי וואס זאל טאקע דאס פרובירן צו מאכן, אדער עפעס אנדערע זאכן. ס׳איז זייער שווער ארויסצוברענגען דאס.
וואס זאגסטו שבת איז געשמאק? נאכדעם זענען דא אנדערע קשיות, וואס טו איך דינסטאג? פארשידענע פרטים וואס ווערן שווער, אבער די עצם זאך איז, אז אויב ס׳איז א געשמאק, איז דאס א געשמאק בפני עצמה.
תענוגים רוחניים קעגן תענוגים גשמיים
און נאכדעם פרעגסטו פארוואס, וויאזוי מעסט זיך דאס כלפי די געשמאק פון פארן אויף שווייץ און דארט גיין און איך ווייס נישט וואס, און עסן עפעס א גוטן שטיקל סטעיק דארט. איז מיין איך אז רוב מענטשן וואס האבן געהאט די געשמאק, עקטשועלי אלע, דאס הייסט איך קען אסאך מענטשן, אויך נישט חסיד׳ישע מענטשן, נישט אידן אדער נישט פרומע מענטשן, וואס האבן עפעס אזא געוויסע געשמאק וואס מ׳קען רופן רוחניות אדער עפעס אזא סארט זאך, קיינער פון זיי האט נישט קיין צד אז אפשר איז בעצם בעסער תאוות הגוף.
דאס הייסט, אלע פון זיי טוען תאוות הגוף, און אסאך מאל ער קען נישט לעבן אן אסאך גרויסע עבירות. איך זאג נישט אז ער טוט נישט קיין עבירות ווייל ער האט א גרעסערע געשמאק. אבער אויב דו פרעגסט אים וועלכע איז מער געשמאק, דאס הייסט, נישט למעשה וואס טוט ער רוב פון זיין צייט, יא, ביינאכט כאפט זיך אים אמאל עפעס אן עבירה, איך ווייס נישט. אבער בעצם וואס ער איז מקדיש זיין צייט איז נישט אויף צו כאפן מער און מער געלט.
די אמת׳קייט פון תענוגים רוחניים
מ׳קען זיך טועה זיין, פארשטייט זיך, איך קען ווערן א גורו, און נאכדעם סאמהאו פון די תענוגים רוחניים ווערט עס תענוגים גשמיים. איך ווייס נישט, ס׳איז דא אלע מיני וועגן וויאזוי זיך צו נכשל ווערן. אבער למעשה, אפילו יענער, איך גלייב נישט אז ער איז א בלאפער. דאס הייסט, יעדער איינער וואס האט א געוויסע געפיל אדער א געוויסע השגה אדער א געוויסע פארשטאנד אין תענוגים רוחניים, איז מודה אז ס׳איז בעסער ווי תענוגים גשמיים. נישט אז ער איז מודה, ס׳איז פשוט.
שומר הפתח — יראת העונש
און פארדעם זאג איך אז עם כל זה איז דא א בחינה, אפילו דער מענטש, פארקערט, אפילו דער מענטש איז דא לפעמים רחוקות, אויב ער האט א נסיון, אויב ער האט עפעס א משיכה, ווי לאנג ער האט א גוף. אפילו איך ווייס אז א צדיק האט טאקע נישט דעם געשמאק, ער האט נישט די זעלבע געשמאק ווי א פשוט׳ער מענטש האט, אבער ער דארף נאך אלץ האבן א געוויסע שמירה.
פארדעם זאגט ער, איך דארף א שומר הפתח. איך האב געבויעט אזא שיינע בית המדרש, ס׳קען נאך אלץ אריינקומען פון אינדרויסן אלע מיני חיות רעות בדרך, דארפסטו שטעלן א שומר. די יראת העונש איז דער שומר.
אבער פארדעם, איך בין זיך מתנגד צו זאגן אז ס׳איז א סתירה, כאילו מ׳זאגט אז עכטע שמחה, כאילו נאכדעם וואס איינער פארשטייט די געשמאק פון שבת… א שומר.
דיסקוסיע: דער שומר אויף עבירות
קהל: וואס?
מגיד שיעור: א שומר אויף עבירות.
קהל: אזוי ווי דו האסט א געשמאק אין עבירות, דארפסטו האבן א שומר וואס זאל דיך האלטן נישט צו מאכן קיין עבירות.
מגיד שיעור: איך פארשטיי נישט די דרשה וואס זאגט אז כאילו… ס׳קען זיין, איך מיין די חסידישע דרשה.
שמירה און פנימיות׳דיגע געשמאק
דער יסוד: שמירה דארף עפעס צו היטן
איך פארשטיי נישט די דרשה וואס זאגט אז כאילו… איך מיין די חסיד׳ישע דרשות וואס איך האב אמאל געהערט, אז כאילו ס׳קען זיין איינער וואס איז אים געשמאק שבת, אבער ער טראכט אפשר איז קוגל נאך מער געשמאק. איך זע נישט אז ס׳קען זיין א מענטש וואס איז אים נישט אמת׳דיג געשמאק שבת, ער גלייבט נאך דערין, בסדר. יענער מענטש דארף טאקע אן אנדערע סארט שמירה, אבער איך רעד נישט פון יענעם מענטש. יענער מענטש דארף מען קודם חינוך, דארף מען קודם ווייזן אז ס׳איז דא א מציאות.
דער משל פון ציצית
און וויאזוי זאגט מען אז ציצית איז בעסער ווי נישט דורכגיין אן עבירה? נאר ציצית איז די שמירה. יא. ווייל ציצית איז געשמאק? ציצית איז נישט גארנישט. איך מיין, ס׳איז א גרויסע מצוה צו טון ציצית, אבער ס׳איז א געדאנק פון דעם שטאמט.
תפילין שטייט נישט “למען תזכרו”, קריאת שמע שטייט “למען תזכרו את כל מצותי”.
קהל: אה, פאר ר׳ יצחק, קבלת עול מלכות שמים. ציצית איז קבלת עול מלכות שמים.
ציצית איז? איך געדענק אייביג האט מען געזאגט אז ציצית איז אזוי ווי קבלת עול מלכות שמים. נאר נישט שבת, ניין?
קהל: נאר נישט שבת, ווייל אזוי ווי די עבדים זענען געגאנגען מיט א חותם.
רייט. יא יא, ס׳איז דא נאך פשטים אין ציצית, אמת. יא, ס׳איז דא אזא פשט. קען זיין. ס׳איז דא א פשט אז ציצית איז אזוי ווי א חותם, ס׳איז אן אות. אבער מ׳זאגט נישט אז ציצית איז אן אות.
קהל: שבת גייט מען אויך ציצית, אמת.
ס׳איז פטור, ס׳איז צוויי, אבער פשטות איז נישט.
און יא, איך ווייס נישט, איך זאג אז דו האסט א געדאנק. איך זאג אויך ציצית, ווייל ס׳איז געווען לעצטע וואך פרשת ציצית, אפשר איז דאס דא אנדערש דא. איך מיין שמירת עיניים, איך האב געמיינט די דעות, איך האב געמיינט די זעקס זאכן, יא? פארשטייסט וואס איך זאג? יא, איך גיי פארשטארקן דאס וואס דו זאגסט.
שמירת עיניים איז א שמירה אויף נאכדעם וואס ס׳איז דא עפעס דארף מען שטעלן א שומר. אויב דו האסט נישט גארנישט אינעווייניג, אויף וואס דארפסטו די שומר? איז אויף וואס וועט ער קוקן? פארשטייסט מיר?
צוויי סארטן מענטשן
ניין, מ׳דארף זאגן, ס׳איז דא זיכער מענטשן וואס האבן יא א געשמאק און זיי פאלן נאך אלץ, און קענען אפילו אינגאנצן פארלוירן ווערן, ווייל ס׳איז דא די וואס מ׳רופט די יצר הרע דחיצוניים.
קהל: וואס?
יא, ניין, ס׳איז דאך דא משיכות. זיי האבן וועגן וויאזוי צו נעמען א מענטש און אים געבן זאכן וואס איז אים נישט געשמאק אמת׳דיג, אבער ער זעט עס ווי כאילו ס׳איז יא.
און נאכדעם, דער וואס האט בכלל נישט דעם פנימיות, דער וואס האט נישט בכלל אזא געשמאק, דארף ער זיך כל שכן דארף ער א שמירה. אבער ס׳איז נישט גענוג, מ׳דארף… ס׳איז זייער שווער, איך ווייס נישט די סוד וויאזוי צו… מ׳האט אים זאגן, דאס איז די דזשאב פון צדיקים, צו געבן פאר מענטשן דאס, ער זאל וויסן אז ס׳איז דא אנדערע זאכן אויך אויף די וועלט.
דו קענסט א צדיק אין… איך ווייס נישט, מ׳דארף זיין א לעבעדיגע דוגמא פון אידישקייט פאר א מענטש וואס האט עס נישט. נו, אין א געוויסע וועג וועט אים מער צוציען צו צדיקים.
תורה בשם דעם בעל שם טוב: “צוהר תעשה לתיבה”
נאכדעם, דו ווילסט איך זאל דיר עפעס זאגן פון בעל שם טוב? אויב דו ווילסט. וואו האלט מען? צו ער תאוה לתאוה?
קהל: וואס האסטו געוואלט זאגן פון ר׳ מאיר?
אה, דאס קומט בשם הבעל שם טוב. ס׳איז זייער אינטערעסאנט. שמעתי בשם הבעל שם טוב, זאג עס, זאג עס, זאג פאר.
דער אור המאיר׳ס ווערסיע
קהל: שפיר יש לו תאוה לתורה, דהיינו תאוה של תורה ותפילה, נמשך לו התקללות במאור שבעולם הצפון, שיכול להיות לו גשמיות בגדול, קאלט דעם נאכט אדער לעבן, אדער א קאלט דעם נאכט איז א מדרגה ברוחניות. ברוחניות איז פשוט נישט קאלט דעם נאכט.
מ׳זאגט אז דער בעל שם טוב האט געזאגט אויף א זוהר, ווען מ׳האט אים געפרעגט, האט ער געענטפערט, “יא, יא, יא, ס׳איז קאלט דעם נאכט, אבער אויב ער לערנט נישט מאל, ווערט דערפון ליכטיג די וועלט, ער דארף עס נישט טון כדי עס צו באקומען.”
ס׳איז זייער אינטערעסאנט, ווייל דאס איז נישט די טייטש וואס דער בעל שם טוב האט געזאגט. דער אור המאיר האט געהערט בשם דעם בעל שם טוב א זייער נייע אנדערע טייטש. אלע אנדערע אידן האבן געהערט פון בעל שם טוב, דאס הייסט די וואס האבן טאקע געהערט פון אים, אז מ׳דארף באלייכטן די ווארט, יא? פארשידענע אופנים… באלייכטן די ווארט… די גאנצע וועלט ווערט באלויכטן מיט די ווארט וואס איז נדרש.
דער חילוק צווישן פענסטער און לייכטער
ער זאגט אז “צוהר” מיינט זיך דא… ס׳איז דא א מחלוקת אין רש״י וואס טייטש “צוהר”, יא? אדער א פענסטער אדער א לייכטער. דא שטייט אז די טייטש איז א פענסטער, יא?
קהל: ניין, איך ווייס שוין, איך האב איבערגעטראכט. אז ער מאכט א פענסטער פון די אותיות תיבה, אז דורכדעם זעט ער פון דא די גאנצע וועלט. ניין?
ס׳איז נישט… ס׳איז מחובר מיט די אלע תורות וואס האבן גערעדט פריער. עפעס אנדערש, ס׳איז אזוי א פארקערטע כיוון.
מ׳געפינט אויך אין די וועלט זאכן. די וועלט? א מענטש קען נישט זאגן אז ער איז נישט אין די וועלט. און די וועלט ווערט ליכטיגער דערכאגב. יא, און די תכלית איז צו באלייכטן די וועלט.
דיסקוסיע: וואס האט דער בעש״ט געזען?
איך האב נישט געזען די תולדות. ער זאגט אין אן אנדערע לקוט וואס איך האב געטראפן… עס שטייט אין די משנה אז מ׳האט געקענט זען די פתח מיט ריחוק אויג, ווייל מ׳האט נישט אנגעצינדן די ליכט צו זען די פתח מיט ריחוק אויג, אבער ממילא ווערט ליכטיג, קען מען טון.
קהל: וואס האט ער געזען פון די תולדות?
ער זאגט אויף איינע פון די זאכן, אויף איינע פון די תורות, אז כמו שראינו בעינינו ממורי אז ער האט געזען, דו קענסט זען זאכן, ששמע קרוזים של מעלה, אזא לשון. ער רעדט אלעס די קושיא וואס ער רעדט א גאנצע צייט, וואס העלפט עס די בית הכסא יוצאים, בית חורב. אבער למעשה זאגט ער אז דער וואס האט יא, דער וואס האט יא אויגן און ער הערט א גאנצע צייט זאכן, און ס׳איז עפעס א נארמאלע זאך.
קהל: וואס?
דער בעל שם טוב האט געזאגט, מ׳האט אים געפרעגט, “האסטו געזען די גן עדן?” האט ער געזאגט, “איך האב געזען, נאר איך האב עס ארויסגענומען לצורך.” ער גייט נישט קוקן, ס׳קומט אריין אומגעבעטן.
קהל: דו מיינסט אזוי?
איך ווייס נישט. ניין, איך וויל נישט פארשטיין. ס׳איז דאך א תמיהא קשיא.
דיסקוסיע: פארוואס זעט א צדיק די גאנצע וועלט?
די קשיא פון ראיות אסורות
דער רמב״ן האט געקענט זען אלעס וואס גייט פאר. ניין, איך פרעג דיר א רוחניות׳דיגע, א חסידישע שאלה, יא? נישט צו ס׳קען. לאמיר גלייבן אז א צדיק קען. וואס זאל ער נישט קענען? נישט דאס איז די בעיה. וואס איך וויל זאגן איז, מ׳דארף פארשטיין פארוואס, יא? אויב ס׳איז געווען א רבי וואס האט געקענט זען מסוף העולם ועד סופו, האט ער געזען אסאך ראיות אסורות, אמת? טאר ער נישט קוקן פון גאנץ עולם עד סופו.
דאס איז די מעשה מיט׳ן חוזה, אז איינער האט געזען ווי א טאטע שלאגט א קינד, האט ער געזאגט, “איך קוק נישט מער.”
קהל: אה, בסדר, איז דא דא א שאלה, אזויווי דו פרעגסט. פארוואס זעען זיי דאס? אונז פרובירן צו דאווענען כדי צו אויפהערן צו זען נאר גשמיות.
זאגט ער, “אה, ס׳איז דא אזא צדיק…” איך זאג, איך האב אלעמאל… איך האב קינדער וואס פרעגן מיך א גאנצע צייט, “אויב איינער האט רוח הקודש, אקעי, ער ווייסט וואס גייט זיין מארגן?”
וואס איז רוח הקודש?
זאג איך, “צו וויסן וואס גייט זיין מארגן, ווייסט די וועטער אויך בערך. צו דעם דארף מען נישט רוח הקודש. רוח הקודש דארף מען צו וויסן וואס איז אין עולמות עליונים, וואס איז מער אמת ווי זאכן וואס גייען זיין מארגן. וואס גייט זיין מארגן? איך ווייס, קוק אין צייטונג, זיי רעדן א גאנצע טאג וועגן דעם וואס גייט זיין מארגן. איינער ווייסט יא, איינער ווייסט נישט. איינער איז קלוגער, ווייסט ער בעסער. די רוח הקודש איז דאך נישט…
ס׳קען נישט זיין אז רוח הקודש איז כדי צו וויסן אלע מיני שטותים, ווער גייט געווינען די לאטערי.
קהל: ער טוט עס נישט כדי צו זען, נאר ס׳איז דאך כדי. אויב ער וויל, קען ער עס נוצן.
לוק, דאס איז אן אגענדע. איך ווייס נישט. איך מיין אז דאס איז די ווארט. ער וויל נישט קוקן, אבער ס׳איז אן עוועילעבל.
ניין, ס׳קען נישט זיין. מ׳קומט נישט גארנישט בדרך אגב. ס׳איז נישטא אזא זאך.
כלל גדול: אין כפיה ברוחניות
ר׳ אידעלע פון דזשיקוב׳ס ווארט
ס׳איז דא א כלל. ר׳ אידעלע האט געזאגט, ר׳ אידעלע פון דזשיקוב האט געזאגט אז ער האט קיינמאל נישט געזען אז מ׳שלעפט איינעם צו זיין א רבי מיט קייטן. אלע רבי׳ס זאגן, “הכריחוני,” ער האט נישט קיין קאפ. מ׳האט קיינעם נישט געשלעפט מיט קייטן צו זיין א רבי. ער האט נאכנישט געזען אזאנס.
ס׳איז אזויווי א לומד תורה לשמה, זכה לדברים הרבה. ער לערנט עס נישט כדי צו באקומען די דיבורי מתחיל, עס קען זיין, אבער דאס הייסט עס איז נישט גענוג א תאוה, ווייל עס איז נישטא אזא זאך א מדריגה, זיכער נישט רוחניות, אפשר נישט פיל גשמיות, מענטשן באקומען נישט זאכן וואס זיי ווילן נישט, כלל גדול.
דער בעל הסולם׳ס כלל
דער בעל הסולם האט געזאגט אין כפיה ברוחניות, רוחניות איז תלוי אין רצון, אויב דו ווילסט עס נישט האסטו נישט קיין כפיה ברוחניות, דער בעל הסולם, דאס איז א כלל וואס ער האט געזאגט. דער רמב״ם האט געזאגט אין כפיה בדעת, אבער ער זאגט אין כפיה ברוחניות.
עניוועיס, דו האסט דא נמי אמת, הייסט למשל, מ׳קען נישט כופה זיין א מענטש צו האבן אמונה, מ׳קען אים כופה זיין צו טון זאכן, דברים גשמיים קענסטו כופה זיין, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, ער קען זאגן, אבער ער קען נישט וועלן, יא? אדער וויל ער אדער וויל ער נישט.
נפקא מינה: א צדיק מוז בוחר זיין
חלק הרוחניות פון א מענטש איז נישט ניתן לכפיה, סאו אויב דא איז דא א מדריגה רוחנית פון זען די וועלט, ער מוז עס וועלן. ער קען זאגן ער וויל עס נישט לשם עצמו, אבער ער וויל עס צו העלפן א צווייטע איד, איך מיין נישט, ער וויל עס, אפשר דאס איז אויך נישט די וועג וויאזוי אנצוקומען דערצו, דורך מכוון זיין נאר צו דעם, אבער עס מוז זיין עפעס א בחירה, עס מוז זיין אז אויב איז דא א צדיק וואס ער זעט די גאנצע וועלט, איז ער בוחר דערין, און איך דארף פארשטיין וואס איז די ענין פון דעם, פארוואס ער, פארוואס ער.
דער בעש״ט׳ס שיטה: וויסן די גאנצע וועלט
איך מיין אז עס איז וויכטיג, איך האב שוין געזאגט די תורה אז די עכטע צדיקים קוקן נישט אויף די חיצוניות העולם, און פארדעם ווייסן זיי נישט די אלע סייענס וואס די גוים ווייסן, יא? איך האב שוין גערעדט וועגן דעם לעצטע וואך און די צוויי וואכן צוריק. אבער עס זעט מיר אויס אז דער בעל שם טוב וואלט יא געוואלט וויסן אלעס וואס די אלע גוים ווייסן.
די השתלשלות פון עולמות
ס׳איז מער אזוי ווי קבלה, אזוי ווי מיר האבן גערעדט לעצטע וואך, ס׳איז דא א גאנצע וועלט, דער אייבערשטער האט געמאכט די גאנצע וועלט, יא? פשט די גאנצע וועלט איז זייער חשוב, די גאנצע וועלט איז חשוב, אפילו שלשול קטן שבים ווי עס הייסט דארט אין די ברייתא, האט דער אייבערשטער געמאכט, אמת. אזוי דער אייבערשטער האט עס געמאכט, ער זאגט אז ס׳איז דא א טעם אין דעם, דו האסט א טעם.
די השתלשלות פון עולמות איז צו פארשטיין די גרויסקייט פון אייבערשטן. און נישט סתם אז דער אייבערשטער איז גרויס. איך קען זאגן אזוי יא, איך קען זאגן אז דער אייבערשטער איז גרויס. איך זאג אפילו מער פון דעם, דאס הייסט דו קענסט רעדן מיט סוד אליהו.
די וועלט האט אן אייגענעם ערך — אלעס איז באשאפן מיט א תכלית
די גאנצע וועלט איז חשוב, אפילו שלשל קטן שבים, ווי ס׳הייסט דארט אין די ברייתא, האט דער אויבערשטער געמאכט. אמת, אז דער אויבערשטער האט עס געמאכט, האט עס דאך אן ענין דערין, האט עס א טעם.
דאס הייסט דאך אז די השתלשלות העולמות איז צו פארשטיין די גרויסקייט פון אויבערשטן, און נישט סתם אז דער אויבערשטער איז גרויס. דו קענסט זאגן אזוי, יא, דו קענסט זאגן אז דער אויבערשטער… איך זאג אפילו להיפך פון דעם. דאס הייסט, דו קענסט רעדן מצד די עולמות. דער אויבערשטער האט געמאכט די אלע זאכן, זיי האבן א געוויסע וועליו, א געוויסע ערך. ס׳איז נישט אז נאר דורך דעם קען מען קומען.
פארוואס מענטשן דארפן זיך מצמצם זיין
יא, איך ווייס, לאמיר זאגן אזוי, די וואס זאגן אז מ׳דארף אוועקגיין פון די עולם הזה, יא, מ׳דארף אויפהערן צו זיין חיותא דעלמא, רבנן, אויפהערן צו זען ווי זיי זענען די זאכן אין די עולם הזה — דאס איז נאר, אזוי ווי איך האב גערעדט וועגן פריער, דאס איז נאר ווייל מענטשן זענען זייער מוגבל. מענטשן אין געוויסע חלקי הנפש האבן זיי אן עולם צווישן זיי. אויב דו וועסט אנהייבן צו ארומקוקן אויף די גאנצע וועלט, וועסטו בלייבן דארט, דו וועסט נישט אנקומען. דו וועסט ווערן א צומישטער מענטש, דו וועסט נישט קענען אנקומען.
דער בעל שם טוב׳ס תורה אויף “אשר בידו מחקרי ארץ” — עליות הדורות
די קשיא פונעם בעל שם טוב
דער בעל שם טוב האט געזאגט, ער האט געוואלט וויסן פארוואס די אמאליגע — יא, ס׳שטייט אין תולדות יעקב יוסף. דער בעל שם טוב האט געפרעגט “אשר בידו מחקרי ארץ”, די תורה אויף די פסוק “אשר בידו מחקרי ארץ”, דו געדענקסט? “אשר בידו מחקרי ארץ”, זאגט דער בעל שם טוב אזוי, וואס איז די סוד אז… לאמיר זען וואו איך וועל עס טרעפן. דער בעל שם טוב, וויאזוי הייסט עס… דער בעל שם טוב האט געפרעגט א שאלה, פארוואס אמאל האט מען געקוקט אין פארשידענע, איך ווייס, ספרים — “שמעתי ואמרה פירוש אשר בידו חקרי ארץ”. אין תולדות שטייט אין בעל שם טוב על התורה פרשת שמות. אין תולדות יעקב יוסף פרשת ויגש.
וואס איז די פשט אז אמאליגע צייטן די חוקרים, ווי ס׳שטייט אין רמב״ם, איך ווייס, אין רמב״ן, האבן געגלייבט אין עולם קדמון. און קיין אפיקורסים מאמינים שהי״ת אחד יחיד ומיוחד, אזוי האט ער געוואוסט. אמאל איז געווען סייענטיסטס וואס זענען געווען ערגער פון די היינטיגע סייענטיסטס, אזוי האט דער בעל שם טוב געזאגט. אזוי האט ер געוואוסט. ער האט נישט געטראפן קיין חוקר וואס גלייבט נישט אין דער אויבערשטער. ער האט יא געהערט אז אמאל פלעגט זיין אזא זאך, פרעה איך ווייס זאגט “מי ה׳”. און דער רמב״ן זאגט אז ער האט געגלייבט אין עולם הקדמון, דער רמב״ם רעדט וועגן דעם אסאך. סאו וואס איז די פשט? וואס איז געשען?
זאגט ער, דו פארשטייסט די קשיא? דער בעל שם טוב האט געוואלט וויסן וואס איז געשען. וואס? אז היינט איז זיכער… היינט איז פארקערט, איך ווייס נישט וואס מען גלייבט, ווער איז דער חוקר וואס גלייבט אין קדמות העולם? נישט אין קדמות העולם, יא, אבער דאס איז נישט די בעיה. די בעיה איז וואס פעלט איז השגחה אדער אלוקות. קדמות העולם איז אמת אז רוב מענטשן גלייבן נישט, לאמיר זאגן. אבער על כל פנים, איך ווייס נישט, מ׳דארף טראכטן וועגן דעם. על כל פנים, דער בעל שם טוב האט געהאלטן אז היינטיגע צייטן זענען די חוקרים מער פרומער ווי אמאל, אזוי האט ער געהאלטן. איך ווייס נישט. מער… נישט פרומער, מאמינים, יא, זיי גלייבן אין דער אויבערשטער, אלוקות.
דער בעל שם טוב׳ס תירוץ — די וועלט ווערט מער מזוכך
דער בעל שם טוב האט געענטפערט אזוי: “סוד הדבר הוא כי בתחילה היה קיום חומר הארץ, שהיה אז יותר עב ועצום מה שהוא עתה”. ער האט געוואוסט אז די וועלט איז געווארן מער מזוכך, די עליות הדורות. דער בעל שם טוב האלט פון עליות הדורות. דער בעל שם טוב האט געזאגט אז די וועלט פלעגט זיין זבורדיג, דער חומר העולם איז געווען עפעס מער עכור, מער ווייניגער מבורר, יא, מער צומישט, מער שמוציג. שפעטער איז עס געווארן מער… די צדיקים האבן געטון בירורים. וואס טוען דען די אידן א גאנצע צייט? זיי זענען מברר די חומר העולם. איז עס געווארן מער… און דאס איז טייטש “ביודע”, די יודע מיינט די ענד, סוף הלשון, סוף המדרגה. “אשר בידו מחקרי ארץ”, אין סוף, ווען מ׳האט שוין מברר געווען אסאך זאכן, איז די מחקרי ארץ זענען שוין אויך עפעס אזוי. איך ווייס נישט וויאזוי ער וויל טייטשן די פסוק.
סאו וואס זאג איך דא? אפילו די חוקרים זענען אונזער תכלית, אפילו די חוקרים פארשטייען שוין בעסער. יא, ס׳איז א פריערדיגע, איז אויך צו פארשטיין תכלית טוב, תכלית רע. דאס איז זיכער. ער זאגט, ער רעדט פון א פאקט אז די חכמים היינט זענען בעסער ווי די אמאליגע חכמים.
ס׳איז דער אויבערשטער האט נישט באשאפן די וועלט… “כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא בראו אלא לכבודו”.
דיסקוסיע: וואס מיינט א חוקר
קהל: זייער גוט. סא חוקר מיינט לאמיר זאגן א מענטש וואס וויל פארשטיין חכמת הטבע, אפילו ער וויל דירעקט פארשטיין אלוקות, אבער ער גייט פארשטיין דורך די וועלט, ער קוקט ארום אויף די וועלט. ס׳איז דא א צייטן וואס די וועלט איז מער בבחינת חומר, און די וועלט איז עפעס מער בגלות, יא, ער רופט עס בגלות, לאמיר עס רופן, איך מיין אז ס׳קאנעקט זיך מיט די נושא פון גלות. די וועלט איז מער בגלות, דאס הייסט, אויף דעם אופן מענטשן ווייסן נישט וויאזוי צו קוקן אויף די וועלט און טרעפן דעם אויבערשטן דארט. אבער טאמער איז מען מבארר בעסער די וועלט, הייבט מען אן צו זען בעסער דעם אויבערשטן.
סא אין אנדערע ווערטער, וואס איך האב געוואלט לערנען פון דעם היינט, מ׳דארף טראכטן, ס׳איז א זייער אינטערעסאנטע שטיקל דאס, ווייל ס׳מוז דאך זיין אזוי, מ׳מוז דאך אזוי גלייבן באמת, ס׳מוז דאך זיין אז די וועלט ווערט בעסער, ס׳קען נישט זיין אז ס׳ווערט ערגער. שטימט?
קהל: דער רמב״ם, “ישובו במלכותם… וישובו בתשובה”.
מגיד שיעור: יא, אז די וועלט קומט נענטער צו משיח.
קהל: יא, צו ימות המשיח.
מגיד שיעור: יא, ניין, איך מיין אפילו נישט דאס. מענטשן, ס׳קען זיין אז ס׳קען ווערן ערגער, אבער מענטשן טוען דאך א גאנצע צייט עבודה, פארוואס זענען דא אידן און צדיקים און אלע מיני אזעלכע מענטשן וואס מאכן די וועלט בעסער? און די וועלט אליינס ווערט כביכול בעסער, דאס איז וואס דער בעל שם טוב וויל דא טראכטן, די וועלט אליינס ווערט עפעס בעסער. ממילא, אויב די וועלט איז בעסער, דעמאלטס ווען מ׳לערנט אויף די וועלט פארשטייט מען בעסער דעם אויבערשטן. און דער אויבערשטער האט דאך געמאכט פאר דעם, דער אויבערשטער האט דאך געמאכט די אלע זאכן אין די וועלט כדי “אשר ברא אלקים לעשות”, די אלע טיפענישן פון די וועלט וואס מ׳דארף חוקר זיין האט ער דאך געמאכט פאר דעם.
דער בעל שם טוב׳ס עצה — קוקן אויף דער וועלט דורך דער תורה
די קשיא פון ראיות אסורות בשעת תפילה
סאו וואס איך וויל זאגן איז, דאס וואס מענטשן האבן א פראבלעם מיט קוקן, דאס איז בכלל נישט ראיות אסורות. ראיות אסורות איז נאר איין דוגמא דערפון. אבער דאס וואס מענטשן, אויב דו וואלסט ארומגעקוקט, יא, בשעת׳ן דאווענען… איך האב דיר געפרעגט לעצטע וואך די זעלבע קשיא. ווייל בשעת א תפילה טאר מען נישט קוקן ארויס פון ד׳ אמות, און דער בעל שם טוב זאגט מ׳זאל קוקן אויף די גאנצע וועלט. העלאו? וועלכע איז עס? דארף מען קוקן נאר אין סידור אדער אויף די גאנצע וועלט?
די סתירה אין שולחן ערוך — דאווענען מיט פענסטער
די אמת איז, אפילו אין שולחן ערוך, אין שולחן ערוך שטייט אז מ׳דארף דאווענען “תולה עיניו למטה וליבו למעלה”. און ס׳שטייט אויך אז מ׳טאר נישט דאווענען כנגד קיין פענסטער. דניאל האט געדאוונט אין א שטוב מיט פענסטער. ווער? יא, ס׳שטייט אין שולחן ערוך אז מ׳דארף דאווענען אין א שטוב מיט פענסטער. ס׳איז א גמרא, וואטעווער, ס׳ווערט געברענגט אין שולחן ערוך. זייער אינטערעסאנט.
סאו מצד אחד דאווענען, מ׳דארף האבן כוונה, מ׳דארף זיך מצמצם זיין, מ׳טאר נישט ארומקוקן, מ׳דארף שטיין בסדר, יא, חוץ אויב איינער דאוונט אין א ביכל אדער אין א שיך, וואס ס׳איז נישט קיין דרך ארץ, מ׳דארף דאווענען אין א פארמאכטע פלאץ. מצד שני, די פארמאכטע פלאץ דארף האבן פענסטער. סאו בשעת מ׳דאוונט, קוקט מען ארויס פון פענסטער אדער נישט? וועלכע? אויב מ׳דאוונט און מ׳קוקט נישט ארויס פון פענסטער, איז וואס איז די תכלית אז מ׳זאל האבן א פענסטער? סתם אזוי זאל זיין א פענסטער? וואס, די תפילה זאל קענען ארויסגיין דורך די פענסטער? ווייל די תפילה קען נישט ארויסגיין דורך א וואנט? די תפילה קען נישט ארויסגיין דורך א וואנט, זי קען נאר ארויסגיין דורך א פענסטער? ניין, ס׳איז זיכער דא עפעס א מובן.
ס׳מוז זיין אז מ׳קען זאגן, מ׳קוקט ארויס פון פענסטער פאר שמונה עשרה און נישט בשעת שמונה עשרה. מ׳קען זאגן אזא תירוץ.
משל פון רבי פנחס מקאריץ — תפילין און תפילה
איך מיין אז וואס דער בעל שם טוב זאגט, אה, ער זאגט דאך אן עצה, מ׳זאל קוקן דורך די אותיות התורה ותפילה. כאפסט? ער האט אן עצה, כאפסט אז דאס איז אן עצה פאר די בעיה? ער זאגט דא אן עצה.
אזויווי רבי פנחס קאריצער האט געזאגט, ער האט א בעיה, אז ס׳שטייט אז מ׳טאר נישט פסיק דיבור זיין פון תפילין, יא? שטייט אין די גמרא. מ׳טאר נישט, מ׳דארף זיין וואש פנים, נישט פסיק דיבור זיין, אזויווי די ציץ, כביכול מיט ציץ. ער זאגט, אבער בשעת׳ן דאווענען דארף מען דאך אין זינען האבן די ווערטער פון די דאווענען. סאו וויאזוי קען מען סיי אין זינען האבן די תפילין און סיי די תפילה? אהם. א גוטע קשיא, ניין? ס׳איז אן עכט א גוטע קשיא, וואס איז דאס א געוויסע סארט גוטע קשיא.
דאס איז די דיבורים וואס שטייט אויבן פון יעדע בלאט, געדענקען די תפילין, יא? זעסט נאכאמאל? סאו, ווען ער פירט זיך אזוי, קודם כל זעט מען אז ער האט אן עצה. אן עצה, ווען מיר דאווענען, מ׳זעט נאכדעם אז מ׳שיקט די תפילה דורך די תפילין.
דאס איז צוריק נאך אן עבודה. ניין, דער עצה איז אז דאס איז א געוויסע ציור, יא? ס׳איז נישט נאך א זאך צו טראכטן, ס׳איז א מהלך. וויאזוי? ער לייגט אריין אין זיין דאווענען, ער זאגט, איך שיק די תפילה, שיקט מען צום אויבערשטן. וויאזוי? לאמיר זאגן מיט א משל, מ׳זעט זיך, מ׳איז זיך מצייר מיט א דמיון, ס׳פארט, ער זאגט, ס׳פארט פון מיר צו למעלה, דורך די אלע מלאכים, דורך די פענסטער, וכדומה. ס׳איז דא א ציור. און זיין ציור איז אז ס׳פארט ארויף דורך זיין תפילין. תפילין איז זיין אנטענע, יא? ס׳פארט ארויף, און דורכדעם פארט עס ארויף צום אויבערשטן. אזוי מאכט ער ביידע באהאפטן, די תפילה מיט די תפילין.
דער בעל שם טוב׳ס עצה — קוקן דורך די אותיות התורה והתפילה
און איך זאג, דער בעל שם טוב זאגט אז ס׳איז איין זאך. בשעת׳ן דאווענען דארף זיך מען מתבונן זיין אין די גאנצע וועלט. איז דא א בעיה, און די בעיה איז די נקודה פון וואס מ׳דארף האבן א וואנט ווען מ׳דאוונט. ווייל א מענטש ווען ער הייבט אן צו קוקן אויף די גאנצע וועלט, ווערט ער צומישט. די וועלט איז דאך נישט מבורר, ס׳איז אותיות מעורבבות, יא? מ׳דארף עס אבער צורף זיין, מ׳דארף עס לייגן אויף די ריכטיגע סדר. מ׳קען נישט, געווענליך אויב א מענטש הייבט אן פון נאר קוקן אויף די וועלט, וועט ער נישט ווערן קיין גרויסער ערליכער איד, געווענליך. נישט אלעמאל, אבער געווענליך, ווייל רוב מענטשן ווערן צומישט, זיי ווערן נעלם ולא יתעורר.
סאו, זאגט דער בעל שם טוב, איך האב פאר דיר אן עצה, הייב אן מיט די סידור, הייב אן מיט די אותיות התורה והתפלה, דו זאלסט זיך מצמצם זיין, אזויווי מיר האבן געלערנט די צוויי טשי״ר׳ס, דו זאלסט זיך מצמצם זיין אין די אותיות התורה והתפלה, און דאס איז שוין א געוויסע אמונה, אדער שוין א געוויסע דביקות, שוין א געוויסע זאך. און מתוכם, פון דעם מאך א פענסטער. ער קוקט נישט דירעקט אויף די גאנצע וועלט, ער קוקט אויף די וועלט דורך די גלאז, דורך די פענסטער, דורך די אספקלריא פון די תורה ותפלה.
דער חידוש — דורך דער תורה קוקן אויף די וועלט
סאו ס׳איז נישט, כאילו איז א סאלושן פאר די וועלט. ס׳איז נישט נאר א… אקעי, ס׳איז א סגולה. ווילסטו וויסן וואס די גאנצע וועלט… דער חג, אויף די סגולה קען מען טון. איך האב שוין געזאגט, ס׳איז נישט צו שווער צו זען אז אלעס גייט זיין אין די תורה, אבער קען קוקן די תורה אין צו צו. אבער די גרעסערע חכמה איז, אז מ׳זאל נישט צומפן… ס׳איז מ׳זאל דורך די תורה קוקן אויף די וועלט, שטייס? יעמע. ס׳איז די קאלער פון די וועלט, די פען קאלער פון די פענסט. איך ווערט קאלירט דארט.
קוקן דורך דער תורה אויף דער וועלט
דער עיקר חידוש: נישט נאר א סגולה
ס׳איז נישט… כאילו איז א סאלושען פאר די וועלט. ס׳איז נישט נאר א סגולה, ווילסטו וויסן וואס די גאנצע וועלט… דער חלק אויף די סגולה קען מען טון. איך האב שוין געזאגט, ס׳איז נישט צו שווער צו זעהן אז אלעס גייט זיין אין די תורה. מען קען קוקן אין די תורה.
אבער דער גרעסערער חכמה איז, אז מע זאל נישט צומפן… עס הייסט מע זאל דורך די תורה קוקן אויף די וועלט. פארשטייסט?
קהל: יא.
עס זעהן די קאלער פון די וועלט, מ׳איז קיין קאלער פון די פענסטער. עס זעהט… עס ווערט קאלירט אויך די תורה. יא, עס ווערט קאלירט אויך די דורי גלאז, וואסער גלאז ס׳איז. און דעמאלטס… דעמאלטס קען עס דאך מתקן זיין.
משל פונעם טשארטקאווער רבי
וחדוב, אה, איך האב געזאגט א מעשה. דא, איך האב געזען א מעשה פון די טשארטקאווער מיין איך. איך האב זייער ליב די מעשה, אז עס איז געקומען צו אים א איד, א איד געקומען פון פאריז צו זען דער טשארטקאווער רבי, אדער עפעס א אנדערע רוז׳ינער רבי וואס איז א חילוק.
און ער האט אים געפרעגט, און דער צדיק האט אים געפרעגט איבער עפעס א בנין אין פאריז, איך ווייס נישט וואס געבויט, ער האט געוואלט וויסן צו ס׳גייט אזוי, ס׳גייט אזוי, אז ער זאל מסביר זיין. און דער רבי האט זיך אויסגעקענט, ער האט געוואוסט פונקטלעך וויאזוי ס׳גייט דיבה, ער גייט יענער וועג. ער זאגט אז ס׳פארגעסן עפעס א שטיקל, עפעס אזא מעשה.
איז יענער געזאגט, דער רבי איז דער חוסיד און דבארקס. ווי געדענקט, וויאזוי ווייסט אז דער רבי איז געזעהן אויס אויף זיין בנין אין פאריז?
ער זאגט, ס׳פארשטיי נישט. ווען איך זאג, ברוך אתה ה׳ אלקינו, מלך העולם, זאג איך דער אייבערשטער אז עס איז א קעניג אויף די גאנצע וועלט? איך געב עס איך א קוק אויף די גאנצע וועלט! ער ביז טאקע די וועלט, האב איך געזעהן אויך דער בנין אין פאריז!
סאו… דער רוז׳ינער רבי דארף סאך אזא זאכע מעשיות.
דיסקוסיע: וואס האט דער רבי געזעהן?
און וואס, עס האט געזעהן די גאנצע וועלט פון די תורה?
ניין, עס האט געזאגט אויסגעמסילט פאר מענטשן און מיט דעם גאסט וואס עס איז נישט געווען שרייכט. איך גיין דערציילן! עס איז געווען דעם פארמערכטן! די… וואס זאגסטו? איך גיין נישט צו זאגן דעם מופת! איך מיין צו זאגן דעם נקודה!
יא, סייסע מופת אדער נישט! אויף… נאך א שאי שלא! איך ווייז דיר זאגן דער חסידות איז שבו נישט דער מופת שבו.
דער נקודה: אמת׳דיגע מלכות על כל העולם
וואס איך מיין צו זאגן נא אין ערז… וואס איז ווערט? וואס איז ווערט?
דאס איז דא מענטשן וואס זיי זאגן, דער אייבערשטער איז מולך כל העולם כולו, דער מלך מלכי המלכים אויף אים. דו ווייסט בכלל, דו קענסט נישט די וועלט, דו האסט נישט קיין אהנונג פון וואס דו רעדסט. כל העולם כולו? פארוואס נישט? קאסט דיך אפשר א ביסל דעת? דו ווייסט, איך האב נאר געטראפן דריי מענטשן אין דיין לעבן וואס זענען נישט ארויסגעגאנגען פון דיין ד׳ אמות. וואס איז ווערט די המלכה על כל העולם כולו?
ער איז גערעכט יענער, ווייל ער וואלט געגאנגען קוקן אויף די וועלט, וואלט ער געווארן צעמישט. ס׳איז טאקע א בעיה.
דער אמת׳דיגער צדיק
אבער טאמער איז ער אן אמת׳דיגער צדיק וואס ער איז עוסק מברר זיין כל העולם כולו, דעמאלטס איז ער אן אמת׳דיגער. מיט די תורה האט ער א רעכט צו קוקן, און מען לאזט אים אפילו גיין נענטער. ער וועט פארשטיין בעסער, ער וועט באקומען צו דביקות. אה, ווי די וועלט זעט אויס, ווי די וועלט זעט אויס, ווי די וועלט זעט אויס. ס׳איז א פלא, א פלא. ער קוקט מיט אים ווייטער, ער וועט אים לאזן גיין נענטער, שטיצן אים ער זאל אהינקומען.
דער פראקטישער צד
יא, ס׳איז דא אותיות וואס העלפן דיך מחבר זיין, אפשר בדרך גימטריא, וואס איך ווייס. ער מוז האבן עפעס א וועג וויאזוי ער ווייסט וויאזוי אריינצולייגן יעדע זאך אין די תורה, אדער ער ווייסט וויאזוי צו קוקן דורך די תורה אויף די גאנצע וועלט. און דעמאלטס איז עס עפעס ווערט, און מען דארף… אפשר בדרך אגב קען ער העלפן א איד וואס דארף עפעס א הכרח.
סיום השיעור
אונז ווייסן מיר זענען די ברעדים זענען.
קהל: יא.
וואס איז מיט וואס? כאילו איך האב געדולד, זיי קענען בלייבן קומען. איך דארף א בלינקער. וואס איז די בעיה? איך בלינקער וואלט אויס אינגיין.
קהל: אה, עס איז וואלט אין די ברעדים. איך בלינקער?
אמיר ביי יא. יא. אה, די באס פארט פארט. שכויח.
קהל: וואס?
ניין, אמיר ביי יא. די באס פארט, טו ווייסט שוין.
קהל: יא.
וואס. באגעסט דאס א חלק בלייבט דא דער פאל. שכויח. שכויח.
קהל: ניין, ניין. האט זיך געענדיגט.
וואס?
קהל: ענדיג. פארשטיקל.
דאס האבן געענדיגט… דאס איז נאר דאס דאס צו ענדיגן. דאס האבן קרואוינע פארשטארן, איז טשאווע… דאס האט שווען גיין די גאנצע זאך קולטער איבער געטשאווער…
HE עברית לחץ לפתיחה
סיכום השיעור 📋
תורת הבעש״ט: להסתכל על העולם דרך התורה
א. עולם הזה ועולם הבא — האיזון של החיים
היסוד
אדם צריך להיות לו שניהם — עולם הזה וגם עולם הבא. יש שני סוגי אנשים שטועים:
1. עם הארץ — הוא עוסק בישובו של עולם, בדרך ארץ. יש לו אישה וילדים, פרנסה, חיים טובים. יש לו עולם הזה בלי עולם הבא.
2. איש הישיבה שלומד אבל לא חי — הוא לא מתוועד, הוא לא אוכל, הוא לא שותה, הוא לא מקיים. אין לו כסף, אין לו חיים טובים. אם גם אין לו תענוג רוחני — אין לו לא עולם הזה ולא עולם הבא. זו שטות.
החידוש העיקרי — התורה נעשתה לחיים טובים
כאשר מקיימים את התורה (לא רק לומדים עליה), יש חיים טובים בעולם הזה גם כן — “למען תחיה וארכת ימים” — תחיה בעולם הזה, וארכת ימים לעולם הבא.
המשל של ר׳ שמואל מונקעס
כאשר בעל התניא נלקח למאסר, אמר ר׳ שמואל מונקעס: או שהרבי הוא רבי — אז הוא צריך לשחרר את עצמו. או שהוא לא רבי — אז מגיע לו, כי הוא לקח מכל כך הרבה יהודים את עולם הזה.
הנמשל: אסור לומר לאדם שעולם הזה רע, אלא אם כן נותנים לו משהו טוב יותר במקום. אם אפשר לספק משהו במקום — זה מחיה. אם לא — רק השפלנו את האדם.
ביקורת על בעלי דרשנים
הרבה דרשנים מדברים כל הזמן: “עולם הזה הוא כלום, אסור לאהוב תאוות.” אבל:
– למעשה כולם עדיין אוהבים תאוות — אפילו הדרשן עצמו
– האדם נשאר בלי שני העולמות: הכוגל שהוא אוכל הוא מרגיש אשם בו (לא עולם הזה), ותענוג רוחני גם אין לו (לא עולם הבא)
– הוא לא יודע מה זה תענוג רוחני — הוא צריך להרגיש את זה, קצת לימוד, קצת הבנה
—
ב. תענוג רוחני, עובד מאהבה, ועבודה בטעם
תענוג רוחני הוא דבר ממשי
יש אנשים שיש להם תענוג מלימוד ותפילה, ללא קשר לאמונה. כל אדם שטעם פעם תענוג רוחני — יודע שזה טוב יותר מתענוגים גשמיים. לא שהוא לא עושה עבירות — הוא יכול להיכשל, יש לו גוף. אבל אם שואלים אותו איזה יותר טעים, זה פשוט.
עובד מאהבה פירושו עובד בתענוג
עובד מאהבה פירושו: הוא אוהב את זה. לא רק מאהבת ה׳, אלא הוא היה עושה את זה אפילו בלי מתן תורה, כי זה הגיוני לו. הוא רואה שזה טוב. המילה “טוב” רחבה: טוב בהבנה, טוב בהרגשה, טוב בשיפור החיים.
במצוות מעשיות זה יותר קשה — חלק המעשה לא תמיד הוא חלק התענוג.
אמונה מול הבנה — האם צריך אמונה לטעם?
שאלת המפתח: האם צריך אמונה כדי לטעום את הטעם של שבת (או מצוות אחרות)?
תשובה: אם מבינים מה זה אלוקות — חיות, שורש השורשים, מקור המקורות, סיבה ראשונה — לא צריך אמונה, זה באמת כך, זה דבר פיזי. אמונה אומרים רק כשלא מבינים.
שני כיוונים לטעם
הדרך הרגילה: מתחילים באמונה (כתוב בספרים הקדושים ששבת קדושה), ומזה בא הטעם.
אבל זו לא הדרך היחידה. יכול להיות להפך — מישהו שמעולם לא שמע על חומש, פוגש את השבת, טועם את הטעם, ואומר: “אה, זה בא מהספר חומש? ספר יפה מאוד!”
—
ג. שבת — על פי חסידות מול על פי הלכה
על פי הלכה
לשבת יש הלכות ספציפיות — לא להוציא עצמות מדג, וכו׳.
על פי חסידות
שבת פירושה “לחודא אודי” (לשיר לקב״ה) — כל המצב: מקוה, בגדים יפים, שטריימל, שקט, ניגונים, גפילטע פיש, אווירה מרוממת. המצב אינו מצווה על פי גדר הלכה, אבל על פי פנימיות זה העיקר — “ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם”, קדושת השבת, דביקות.
רמות של “טוב” בשבת
– טוב לאדם עצמו — נח, מניח, עונג שבת, כבוד שבת
– טוב להתאסף — עם אישה, עם יהודים אחרים, מתוועדים ביחד
– טוב בדביקות — במובן העמוק ביותר מבינים את ה׳ טוב יותר, מרגישים עולמות עליונים שפתוחים בשבת
אפילו “למען ינוח שורך וחמורך” — הקב״ה הכניס טוב בכל הרמות, כי הוא טוב.
דיון
מחלוקת ר׳ דוד לנדא עם חסידים: האם שבת היא “לחודא אודי” או “מחיה למתים.”
—
ד. שמירה ופנימיות — שומר הפתח
היסוד
שמירה (כמו שמירת עיניים, ציצית) רלוונטית רק כשיש משהו בפנים לשמור עליו. אם לאדם אין טעם פנימי אמיתי בשבת או ביהדות, על מה שמים שומר? השומר צריך משהו לשמור.
יראת העונש כשומר הפתח
אפילו אחרי בניית בית מדרש יפה של עבודה פנימית, עדיין יכולות להיכנס “חיות רעות” מבחוץ. יראת העונש היא שומר הפתח — לא סתירה לעבודה מאהבה, אלא שמירה נחוצה כל זמן שלאדם יש גוף. אפילו צדיק צריך שמירה, אף שאין לו אותה משיכה כמו אדם פשוט.
ציצית כדוגמה
ציצית — “למען תזכרו את כל מצותי” — זו שמירה על מה שכבר יש בפנים. פירושים שונים: כמו חותם של עבדים, קבלת עול מלכות שמים, אות.
למי שאין לו את הפנימיות
הוא צריך קודם חינוך — צריך להראות לו שיש מציאות. זו העבודה של צדיקים — להיות דוגמה חיה של יהדות. קשה מאוד להראות לאחרים דברים פנימיים — לכן צריך רבי שינסה להוציא את זה.
—
ה. תורת הבעש״ט: “צוהר תעשה לתיבה”
תורת הבעש״ט (מקור: אור המאיר בשם הבעש״ט)
“צוהר תעשה לתיבה” — רש״י מביא מחלוקת: “צוהר” פירושו או חלון או מאור.
פירוש הבעש״ט: “צוהר” פירושו חלון באותיות/תיבה — דרך זה אפשר לראות מכאן את כל העולם. זה כיוון הפוך — לא מאירים את העולם מלמעלה, אלא רואים החוצה דרך התורה אל העולם.
יהודים אחרים שמעו מהבעש״ט שצריך להאיר את העולם דרך הדיבור — אופנים שונים של האירה.
התכלית היא להאיר את העולם — אדם לא יכול לומר שהוא לא בעולם.
החידוש — להסתכל דרך התורה על העולם
החכמה הגדולה יותר היא לא רק לראות שהכל כבר קיים בתורה (זה החלק “סגולה”, וזה לא כל כך קשה). הענין העמוק יותר הוא שדרך התורה מסתכלים על העולם — כמו זכוכית צבעונית שצובעת את כל מה שרואים דרכה. העולם נעשה “צבוע” דרך התורה, ואז אפשר לתקן.
הצד המעשי — איך?
להצטמצם באותיות התורה והתפילה — זה יוצר דביקות, מסגרת. ומזה עושים חלון — מסתכלים על העולם לא ישירות, אלא דרך האספקלריא של תורה ותפילה.
דיון: להתפלל עם חלון
קושיא: בשולחן ערוך כתוב שצריך להתפלל “עיניו למטה וליבו למעלה” ואסור להתפלל כנגד חלון — אבל גם שצריך להתפלל בחדר עם חלון (כמו דניאל). אם לא מסתכלים החוצה, מה התכלית של חלון?
מקבילה — רבי פנחס מקוריץ: הוא שאל: אסור להפסיק דיבור מתפילין (צריך לזכור כל הזמן), אבל בשעת תפילה צריך כוונה על המילים. איך אפשר שניהם? עצתו: מדמים שהתפילה עולה דרך התפילין — התפילין הן כמו אנטנה. כך שניהם מתאחדים בציור אחד.
—
ו. רוח הקודש, ראיית הצדיק, ו״אין כפייה ברוחניות”
אם צדיק רואה את כל העולם — למה הוא רוצה בזה?
קושיא: אם צדיק יכול לראות מסוף העולם ועד סופו, הרי הוא רואה גם הרבה ראיות אסורות?
מעשה עם החוזה מלובלין: הואראה איך אב מכה ילד, אמר “אני לא מסתכל יותר.”
מהי רוח הקודש?
רוח הקודש היא לא כדי לדעת מה יהיה מחר — “תסתכל בעיתון, הם מדברים על זה כל היום.” רוח הקודש צריך כדי לדעת מה יש בעולמות עליונים, מה יותר אמת.
כלל הבעל הסולם: “אין כפייה ברוחניות”
הבעל הסולם אמר: “אין כפייה ברוחניות” — רוחניות תלויה ברצון. אם אתה לא רוצה את זה, אין לך את זה.
הרמב״ם אומר “אין כפייה בדעת” — הבעל הסולם הולך רחוק יותר: אין כפייה ברוחניות בכלל. אפשר לכפות גשמיות — “כופין אותו עד שיאמר רוצה אני” — הוא יכול לומר, אבל הוא לא יכול באמת לרצות.
נפקא מינה: אם צדיק רואה את כל העולם, הוא חייב לבחור בזה — זה לא בדרך אגב, זו חייבת להיות בחירה.
דברי ר׳ אידעלע מז׳יקוב
הוא מעולם לאראה שגוררים מישהו בשלשלאות להיות רבי — כל הרבי׳ים אומרים “הכריחוני,” אבל אף אחד לא נכפה. כמו “לומד תורה לשמה זכה לדברים הרבה” — הוא לא לומד כדי לקבל, אבל הוא מקבל.
—
ז. שיטת הבעש״ט: לעולם יש ערך
הכל נברא עם תכלית
אפילו הנברא הקטן ביותר בים (שלשול קטן שבים) הקב״ה ברא עם טעם ותכלית. השתלשלות העולמות היא לא רק אמצעי להבין שהקב״ה גדול — לדברים שבעולם יש ערך משלהם.
מה שדרכים מסוימות אומרות שצריך להתרחק מעולם הזה — זה רק כי אנשים מוגבלים. כשאדם מתחיל להסתכל על כל העולם בלי מסגרת, הוא מתבלבל ולא מגיע.
הבעש״ט מול תורות קודמות
בשבועות קודמים נלמד שצדיקים אמיתיים לא מסתכלים על חיצוניות העולם, לכן הם לא יודעים מדע כמו גויים. אבל הבעש״ט — נראה שהוא כן היה רוצה לדעת הכל — כי כל העולם חשוב, הקב״ה עשה הכל. השתלשלות העולמות היא להבין את גדולת ה׳ — לא סתם שהוא גדול, אלא להבין את זה דרך סוד אליהו.
—
ח. תורת הבעש״ט על “אשר בידו מחקרי ארץ” — עליות הדורות
תורת הבעש״ט (מקור: תולדות יעקב יוסף פרשת ויגש; בעל שם טוב על התורה פרשת שמות)
הבעש״ט שאל: למה החוקרים הקדומים (כמו שהרמב״ם והרמב״ן מביאים) האמינו בעולם קדמון והיו אפיקורסים, בעוד שהוא עצמו לא פגש חוקר שלא מאמין בקב״ה?
תירוץ הבעש״ט: *”סוד הדבר הוא כי בתחילה היה קיום חומר הארץ שהיה אז יותר עב ועצום מה שהוא עתה”* — פעם החומר של העולם היה יותר גס, יותר עכור ומעורב. הצדיקים כל הזמן עשו בירורים — ביררו את חומר העולם. דרך זה העולם נעשה יותר מזוכך.
“אשר בידו מחקרי ארץ” — ביו״ד פירושו הסוף, סוף תהליך הבירור. כשכבר ביררו הרבה, אפילו החוקרים יכולים לראות טוב יותר את האלוקות.
ביאור
הבעש״ט מחזיק בעליות הדורות — העולם נעשה טוב יותר, לא גרוע יותר. יהודים וצדיקים עושים את העולם טוב יותר, והעולם עצמו נעשה יותר מזוכך. ממילא, כשלומדים מהעולם, מבינים טוב יותר את הקב״ה. “כל מה שברא הקב״ה לא בראו אלא לכבודו.”
דיון
עלה מקום הרמב״ם על “ישובו… וישובו בתשובה” — שהעולם מתקרב לימות המשיח. אבל המיקוד הוא לא רק על זמן המשיח — הבעש״ט מדבר על תהליך מתמיד שקורה כבר.
—
ט. עצת הבעש״ט: להסתכל על העולם דרך התורה — משל החלון
הקושיא
בשעת תפילה אסור להסתכל מחוץ לד׳ אמות, אבל הבעש״ט אומר להתבונן בכל העולם. איך זה הולך ביחד?
עצת הבעש״ט
להצטמצם באותיות התורה והתפילה — זה יוצר דביקות, מסגרת. ומזה עושים חלון — מסתכלים על העולם לא ישירות, אלא דרך האספקלריא של תורה ותפילה. כמו חלון עם זכוכית צבעונית — רואים את העולם, אבל דרך הפריזמה של התורה.
המשל מהרבי מטשרטקוב (או רבי רוז׳ינר אחר)
יהודי בא מפריז לרבי. הרבי שאל אותו על בניין בפריז — והכיר בדיוק איך הבניין הולך, לאיזה כיוון, כל פרט. היהודי התפלא: איך הרבי יודע על בניין בפריז?
ענה הרבי: “כשאני אומר ‘ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם׳ — אני אומר שהקב״ה מלך על כל העולם. אני מסתכל על כל העולם — ובדרך גם ראיתי את הבניין בפריז!”
הנמשל והנקודה העיקרית
הנקודה החשובה היא לא המופת (שהרבי ידע על בניין בפריז). החסידות היא לא המופת שבו. הנקודה היא:
– יש אנשים שאומרים “מלך העולם” אבל בכלל לא מכירים את העולם — הם מעולם לא יצאו מד׳ אמות שלהם. אצלם “כל העולם כולו” הוא מושג ריק. והוא במובן מסוים צודק — כי כשאדם כזה היה באמת הולך להסתכל על העולם, הוא היה מתבלבל. זו באמת בעיה.
– אבל צדיק אמיתי שעוסק לברר “כל העולם כולו” — הוא מסתכל על העולם דרך התורה. אצלו נותנים לו ללכת קרוב יותר לעולם, הוא יבין טוב יותר, הוא יקבל דביקות. הוא רואה איך העולם נראה — וזה פלא. הקב״ה תומך בו ונותן לו ללכת קרוב יותר.
הצד המעשי
יש אותיות ודרכים (אולי בדרך גימטריא, אולי דרכים אחרות) איך מכניסים כל דבר לתורה, או איך מסתכלים דרך התורה על כל העולם. ואז זה משהו בעל ערך — ובדרך אגב הצדיק יכול גם לעזור ליהודי שצריך משהו הכרחי.
תמלול מלא 📝
עולם הזה ועולם הבא — האיזון של החיים
היסוד של הרבי: צריך להיות בעל שני העולמות
הרבי אומר כך: אם הולכים לישיבה ולומדים, ומה? ואין לו עולם הזה, כי לא מתפרנס, לא אוכל, לא שותה, ולא מקיים — אז מה? זה משוגע. לפחות עולם הזה תהיה לך. לא עולם הזה, לא עולם הבא.
אם מישהו, מה זה ההיפך? אם מישהו שלומד היטב, כן, האם יש לו באמת גן עדן? לא, אין גיהנום ואין גן עדן, כן. “ולעמך כולם צדיקים”. איך הוא ענה על זה שלא עוסק בדיבורים בטלים? כי כשמקיימים את התורה, ולא רק לומדים עליה — אם מקיימים את התורה, לכן יש לו חיים טובים. זה שהתורה נעשתה לחיים טובים בעולם הזה גם כן. “למען תחיה וארכת ימים” — “תחיה בעולם הזה וארכת ימים לעולם הבא”. אז יש לו חיים טובים בעולם הזה. אם הוא רק לומד, כלומר הוא יגע בתורה, “התשש כוחו כנקבה”, הוא לא עוסק בבניין עולם הזה, כן.
שני סוגי אנשים: עם הארץ ותלמיד חכם
כלומר יש כאן כך: יש שני סוגי אנשים, יש עם הארץ ותלמיד חכם, כן. עם הארץ עוסקים ביישובו של עולם, כן? “כל מי שאין בו מקרא ולא משנה ולא דרך ארץ” — הוא בדרך ארץ, הוא עוסק ביישובו של עולם, יש לו עולם הזה לפי ענין. יש לו אישה וילדים, מה שיהיה, יש לו כסף, משהו יש לו, כן. לא שהוא נהנה בתענוגים, לא מדברים עכשיו על זה, הוא סתם פרסר. פרסר זה סתם נושא אחר. יש לו עולם הזה, יש לו חיים טובים, הוא אדם נאה, יש לו עולם הזה. עולם הבא אין לו, כי אין לו — אני מתכוון שיש לו כמה מצוות, מה שיהיה, אבל זה נקרא עולם הזה בלי עולם הבא.
אחר כך יש מישהו שהוא הולך לישיבה, והוא לא עוסק בעולם הזה מספיק, הוא לא יהיה לו הרבה כסף, והוא לא יהיה לו הרבה דברים אחרים, כן.
דיון: מה פירוש עולם הזה?
שאלה: אתה הולך עכשיו על מהלך שעולם הזה פירושו עוסק בין אדם לחבירו בתורה ובמצוות?
עולם הזה פירושו שעסק ביישובו של עולם, בדרך ארץ. אתה הולך עכשיו על מהלך שעולם הזה פירושו עוסק בין אדם לחבירו בתורה ובמצוות? כי אני לא יודע מה אתה מתכוון. כי חובת הלבבות הוא… אני אומר שאם… אני לא יודע, הרבה אנשים שאומרים אחרי חובת הלבבות יש להם טעם בגיהנום. כי הם… אני אגיד לך למה. כי הוא מדבר רק על זה ואין לו את זה. אמת?
משל מר׳ שמואל מונקעס: צריך לתת משהו טוב יותר במקום
הייתי אומר כך: אסור לומר לאדם שעולם הזה רע, אלא נותנים לו משהו טוב יותר. מה שזה דבר נורא. מכיר את המעשה של ר׳ שמואל מונקעס? ר׳ שמואל מונקעס אמר לפני בעל התניא, הוא היה בדרך איתו, נלקח במאסר. הוא אמר שהוא סובר… כן, בדיוק. או שהרבי הוא רבי, אז הוא צריך לתת את עצמו יותר, או שהוא לא רבי, מגיע לו ממש כי הוא לקח מכל כך הרבה יהודים עולם הזה.
אני חושב שזה דבר מאוד עמוק, זה לא וורטל. הוא אומר: אם אתה יכול לספק משהו במקום, אתה לא מבטל את עולם הזה, אתה נותן משהו טוב יותר. אם אתה לא יכול לספק משהו במקום… בסדר, מה הנמשל של המאסר אני לא יודע, אבל אם אתה יכול לספק משהו במקום זה, זה מחיה.
ביקורת על בעלי דרשנים: כשלוקחים עולם הזה בלי לספק משהו במקום
אומרים לאנשים, אומרים לבחור צעיר, לבחור, אצל הבחורים דרשות: “כן, עולם הזה הוא כלום.” אוקיי, מה כן משהו? “צריך להאמין.” אני שומע, כי הוא מאמין יש לו משהו משקה. אבל אתה לא נותן לו כלום במקום. ורוב בעלי דרשנים, אני לא יודע, אני לא יודע אם אני צריך להגיד את זה על הקלטה, אבל אם מדברים כל הזמן על שאסור לאהוב תאוות, וכולם למעשה אוהבים תאוות. אני עדיין לא פגשתי את מי שעשה הכי הרבה דרשות על לא לאהוב חיים… פגשתי הרבה שהתייסרו את עצמם, אבל למעשה הוא עדיין אוהב את זה, אמת? אני לא מדבר על זה. הוא עדיין אוהב את זה.
ואז, לא שיש לו עולם הזה, כי אפילו את הקוגל שהוא אוכל הוא מרגיש מיד שאין לו עולם הזה, ולא שיש לו עולם הבא, כי עולם הבא פירושו התענוג הרוחני, אין לו תענוג רוחני. אני מכיר את האדם הזה, אין לו תענוג רוחני. כי אני לא יודע למה, כי הוא לא יודע מה זה אומר. הוא צריך לדעת מה זה אומר תענוג רוחני, הוא צריך להרגיש את זה קצת. צריך להיות קצת לימודים, קצת הבנה, לא הרבה, אבל זה לא אמת.
במילים אחרות, אני יודע שאתה לא אומר, אני יודע אפילו שאתה יודע מה אני מתכוון, אני חושב שאתה יודע את אותו הדבר, אבל זה לא אמת, או רבנים אחרים אומרים את זה בפירוש, זה פשוט לא אמת. זה לא אמת שמי שפחות נמשך אחרי תאוות כל השבוע יש לו יותר טעם בשבת. אני לא רואה שזה אמת, אני לא יודע, אולי אצל אחרים זה אחרת, אני לא יודע. זה אמת שיש לו טהרה, זה אמת שיש לו טהרה, אבל זה לא מספיק.
דיון: תענוג רוחני, אמונה ועבודה מאהבה
שאלה: יש לי שאלה, טעם רוחני בא בלי אמונה?
מה זה אומר בלי אמונה?
קהל: בלי אמונה אני מתכוון לסוג החסידי של אמונה, לא האמונה שאתה אומר, כללית, שאתה אומר שהיה עוד יותר. כלומר, אחרי הכל זה הפוך, נובע מאותה הנאה מדבר גשמי כמו מדבר רוחני. זה הפוך, אם יש כן אמונה או לא.
לא, לא, אני חושב שזה עובדה, דבר פיזי, דבר עובדתי, פיזית, עובדה טקטית. כלומר, הפוך, יש אנשים שיש להם תענוג מלימוד, מתפילה, איך שתרצה להסביר, וכדי להסביר את זה לעצמו הוא צריך להניח להאמין במשהו, כי זה לא מסתדר לך, על פי שיטת הטבע זה לא, לא יכול להיות. כן, זה יכול להיות. כלומר, צריך להיות שאוהבים את זה אפילו אם לא היו מאמינים.
קהל: שאתה אומר שאמונה יכולה להיות דרך להיות בעל קצת תענוג, וכדומה, מישהו לא מרגיש, הוא לא יודע, אבל…
כן.
עבודה מאהבה והנאה ממצוות
קהל: אתה אומר בעצם, כל אחד שעושה מצוה יש לו מזה הנאה.
לא, צריך לדעת שזו עבודה לא. כשאתה עושה מצוה, לא כל מצוה נעשתה להנאה, אני מתכוון מצוות פדיון פטר חמור. אין הנאה, זו מצוה. אבל דברים שיש בהם…
קהל: מה? כל מצוה, כל ענין הוא הנאה.
כן, כי עושים טקס גדול. אבל בלי הטקס. מה אני מתכוון, נאמר, מה זה אומר מצוה?
קהל: לא, יש, יש, זה לשמה, או עבודה מיראה, או עבודה מאהבה, או בתענוג, אהרן בן שלום.
אני לא מסכים עם מה שאמרת, אנחנו צריכים להתווכח. עובד מאהבה פירושו עובד בתענוג, כלומר הוא אוהב את זה. לא מאהבת ה׳, כי הוא אוהב את זה. כי הוא אוהב את הקב״ה, שציווה אותו על כל המצוות וכו׳. אבל זה אומר גם שזה הגיוני, כלומר שזה נראה לו. במילים אחרות, טוב מאוד, זו דרך חדה מאוד להגיד את זה, אבל כאילו, אם לא היה מעמד הר סיני עם מתן תורה, עם מה שלא יהיה, בלי המקור האמונה, הוא עדיין היה עושה את זה. אולי הוא היה צריך למצוא פירוש אחר למה לעשות את זה.
עוד, כשמדברים על מצוות מעשיות נעשה קצת בעיה, כי החלק המעשה שבו, אני לא יודע אם זה ממש החלק התענוג שבו והחלק המובן שבו. מעשה זה תמיד מעשה, ומעשה תמיד חסר משהו מסוים, מעשה זה רק מעשה.
שבת: על פי הלכה ועל פי חסידות
אבל נאמר, על מה אנחנו מדברים? נאמר שבת, כן? שבת, ואפילו שבת על פי חסידות, לא שבת רק של מנוחה ולא להסתכל בטלפון, שזה פשוט שאפילו גוי מבין את זה, או שהוא היה צריך להבין, מי יודע אם הוא מבין. אבל נאמר אפילו שבת בבחינת חסידות, כלומר שאדם, מה המצווה?
יש כאן בעיה שלא יסתדר עם ההלכה, כי ההלכה אומרת שדברים אחרים חשובים, כן? כמו שר׳ דוד לנדא אומר שיש לו מחלוקת עם החסידים אם שבת זה לכה דודי, או שבת זה מחיה מתים. כן, אתה יודע מה ההבדל? סיפרתי את המעשה, יש לך וידאו על זה או משהו.
לכה דודי מול מחיה מתים
בקיצור, על פי חסידות, שבת פירושו לשיר לכה דודי. ולא על פי חסידות, על פי יעב״ץ, על פי סייח, על פי יש״ר, לדעתי. אה, אין שום חיוב של זמירות שבת, זמירות שבת. אבל כן יש חיוב לא להוציא את, אני חושב, את העצמות מהדג, לפי מי שסובר שיש דבר כזה, זו מחלוקת הפוסקים. אבל נאמר, זה עדיין לא אומר שזה העיקר של שבת. יכול להיות שזה יותר חמור כשזו עבירה על ההלכה, כי זה הגדר, וכדומה.
אבל שבת פירושו “ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם”, קדושת השבת, “אות היא ביני וביניכם”. ה… אתה יכול לקרוא לזה דביקות, או החיצוניות של דביקות, הניגונים עם הגפילטע פיש, ועם כל המצב, המצב הייחודי, כן, המצב של שבת. הולכים למקווה, ומתלבשים יפה, השטריימל, ויותר רגוע. מובן שיש בזה פנימיות גם, כן, אני לא אומר השטריימל, אני מתכוון אבל המצב. זו לא שום מצווה, לא המצב ולא השטריימל זו לא המצווה, לא על פי גדר הלכה. אבל על פי פנימיות, מה שזה אומר זה זה.
המצב של שבת: להיכנס לאווירה אחרת
עכשיו, יש כאן מצב שלם, הוא נכנס למשהו אווירה אחרת, משהו… אני לא יודע, קוראים לזה התעלות, משתמשים בכל מיני מילים לדברים האלה. וכשהם הגיעו הציפס באמצע… ציפס זה דבר שלישי. כשהם הגיעו להפסיק את הנסיעה באוס, עם השטריימל, עם הבקישע, זה בעצם עבודה מאהבה.
קהל: לא, זו דרך…
אין לי ציור אחר, אני אגיד על פי קבלה שמעלים את העולמות מעשיה ליצירה, אני לא מבין לדבר. אבל זו דרך לצייר. אני לא מתכוון לנסיעה באוס, אבל אני כן מתכוון לנסיעה באוס, כי אני אומר הנסיעה באוס, שבשבוע אין דבר כזה, שכשיש כל…
קהל: אומר שאסור ללמוד בשבת. ובשמות כתוב שהפוך, ששבת יש כדי שילמדו.
זה חידוש לאדם שלא לומד כל השבוע.
קהל: לא, לא ידעתי את זה.
הטעם של שבת — עבודה מאהבה ופנימיות
הטעם בשבת: לא רק הלכה
מגיד שיעור: מי שהגיע מעט מהנסיעה באוס עם השטריימל עם הבקישע, זה בעצם עבודה מאהבה.
לא, זו דרך, אין לי ציור אחר. אני רוצה לומר על פי קבלה, כי מעלים את העולמות מעשיה ליצירה, לא שייך לדבר, אבל זו דרך לצייר. אני לא מתכוון לנסיעה באוס, אבל אני כן מתכוון לנסיעה באוס, כי כשאני אומר הנסיעה באוס, אני מתכוון נסיעה באוס לגבי העיקר הלכה או העיקר שביתה על פי גדרי הלכה וכדומה. מה שמוציא את הטעם, החיות שזה טעים.
דיון: חסידות מול שיטה ליטאית בשבת
אני רוצה לענות על זה קצת אחרת. בשבוע כתוב שילמדו כל השבוע, הוא אומר שלא ילמדו בשבת. ובחסידות כתוב שהשבת המצומצמת היא שילמדו הרבה.
קהל: החסידות היא לאנשים שלא לומדים כל השבוע, ר׳ יהושע.
מגיד שיעור: אתה יודע מה אני יכול להגיד לך? נו, מה התירוץ? מה התירוץ? שהחסידות נתנה טעם בדבר הנכון.
קהל: לא, אני חושב שהוא אומר נקודה אחרת. הוא אומר שצריך להבין, צריך להבין, זה בא מהגשמיות, אתה אומר לא, אתה צריך להבין את המצווה של הקב״ה בשכל, זה כל העניין.
מגיד שיעור: להבין שהקב״ה נתן שבת.
קהל: אפילו לא דיבור אפילו.
שכל ופנימיות — מה פירוש “להבין” שבת
מגיד שיעור: אני לא מתכוון דווקא שכל, עם שכל. אני רק אומר ששכל הוא חלק גדול מאדם, לפחות מחלק מהאנשים. אבל אני חושב שזה צריך להיות בבחינת האדם, כמו ש… התחלתי להניח הרבה דברים שהם שטויות, אבל המילה של ההנחה היא שזה מה שאומר שבת.
אתה שואל למה לא… מה פירוש שבת? אמונה, אני מתכוון אמונה פשוטה של יהודי, הוא אומר, יהודי צריך לשמור שבת. כתוב בתורה שצריך לשמור שבת. כך. לא מחויבים בסעודה וכדומה.
אחר כך, זה מה שמגיעים. אחר כך יש אדם שהוא אומר, שבת פירושו שמניחים שבת, עונג שבת, כבוד שבת, כל הדברים האלה שאולי רק מדרבנן בכלל, הוא מקיים את דברי קבלה וכו׳ על השבת, מה שיהיה. ונאמר עונג רוחני של שבת, לא רק עונג. כן, זה פשוט, אבל קדושת השם וכבוד, אני מתכוון, מה הפירוש?
יש בזה אולי טעם מסוים, טעם מסוים. ומובן, כדי להגיע לטעם הזה צריך, לא יכול להיות, צריך לשבות ממלאכה, וצריך לאכול שלוש סעודות לפי הסדר, מה שיהיה, דברים שונים שצריך. זה לא בא מעצמו, זה לא שאתה יכול לקנות את הטעם הזה באיזה חנות ולעשות את זה ביום שלישי. זה בא עם כל הסדר, כל המהלך.
הטעם הוא המשמעות — עובד מאהבה
אבל הטעם, זו המשמעות, זה מה שאומר לשמור שבת על פי פנימיות. זה פירוש עובד מאהבה. זה דבר שאחרי שהתלמיד לא עשה פעם אחת, הוא לא יודע על מה מדברים, נבך.
אם מישהו עושה את זה, הוא מתנהג כך הוא הולך, שרים זמירות ומה שלא יהיה. אני אומר את כל המילים שאפשר להגיד בחיצוניות, אבל יש לו את ההרגשה, יש לו את הטעם. אז אתה יכול אפילו לשאול אותו, זה שספרי חסידות דואגים לגבי דברים כאלה, אתה יכול לשאול רק, למה אתה שומר שבת? מה הטעם, אמת? איך אומרים, לוקחים את העונג, עדיין תשמור שבת? הוא אז יחזור להיות ליטאי ששומר שבת כי הוא מקיים את השולחן ערוך. בסדר, אפשר לדבר על הבעיה.
מה פירוש “טוב” — רמות של טוב
אבל העבודה מאהבה או עבודה לשמה פירושה שאני רואה שזה טוב. המילה טוב היא מילה טובה, כי היא כוללת כל מיני סוגים של טוב. זה טוב גם בהבנה, זה טוב שמרגיש טוב, זה טוב שעושה את החיים טובים יותר, זה כל מיני דרכים של להיות טוב. ולגבי הטוב הזה, יש בזה מעלה, יש בזה טוב, יש בזה טוב כדי לעשות את זה.
ממילא אתה שואל אותי, מיד אתה רוצה… זה מחובר עם הקב״ה. כן, בוודאי, העמוק ביותר… I’m learning, after, after, אני אעשה עוד כמה חלקים.
רמות שונות של “טוב” בשבת
בוודאי יש הרבה רמות בטוב. כלומר, זה טוב כי זה מחבר אותי עם אשתי, נאמר. אני לא יודע איפה הבן, הוא אומר פירוש כזה. יהודי חסידי לא אומר את הפירוש הזה בשבת, אבל זה כנראה גם אמת. כתוב בשולחן ערוך.
וזה טוב כי זה מחבר אותי עם יהודים אחרים. בטח. זה אני כן מקבל. כן, מתאספים ביחד, יש זמן להתפרנס. זו רמה אחת של טוב. והקב״ה רוצה את זה גם, זה חלק מהמצווה. כן, זה לא נפרד מהקב״ה. זה רצון ה׳.
הוא אומר, הקב״ה נתן מצווה, הוא נתן גם “למען ינוח שורך וחמורך”. אפילו השור יש לו משהו מזה. הוא לא מבין שזה אלוקות, הוא מבין שהקב״ה נותן לו את זה, מתוך שהקב״ה הוא טובה, הוא נותן את זה.
הרמה העמוקה ביותר — דביקות
במובן העמוק ביותר בוודאי זה ששבת הוא מבין טוב יותר את הקב״ה. כי הוא מרגיש טוב יותר, או סתם כי יש עולמות עליונים שפתוחים בשבת. מה זה יהיה? זו הדביקות שבו.
אמונה או הבנה — צריך להאמין בטעם?
אבל עכשיו, אני רק רוצה לחזור לענות על השאלה שלך, לגבי הטעם. צריך להיות אמונה בטעם? צריך להיות אמונה להאמין שזה טעים לחשוב על הקב״ה? אני לא יודע בדיוק איך עונים על השאלה.
שמירה ופנימיות׳דיגע געשמאק
אבל אם מבינים מהי אלוקות, מהו אלוהים, או מנהיג, סיבה, חיות, איך שרוצים לקרוא לזה, חיי החיים, שורש השורשים, מקור המקורות, סיבה ראשונה וכו׳ וכו׳, כל הדברים שקוראים להקב״ה, כל השמות, כן, כל התיקונים, אז באמת מבינים שזה דבר טוב. אמונה אומרים כשלא מבינים, צריכים להאמין. אבל אם כן מבינים, לא צריכים אמונה, זה באמת כך.
אם שבת היא זמן שמגיעים לזה, הקב״ה קידש את השבת, כן, זה היום שלו, מה שזה אמור להיות, אבל מבינים מה הוא מתכוון בשבילך, לא צריכים שום אמונה לזה. זה דבר פיזי. אפילו הוא אומר, אם אני רוצה להיות אפיקורוס, למשל, אם אני רוצה… זה לא הגיוני, אני לא יכול להיות אפיקורוס. דווקא בגלל זה אני לא יכול להיות אפיקורוס, כי אני מבין ש… מה? זה נתקע?
קהל: מה? זה נתקע?
שני כיוונים לטעם — מאמונה או מהבנה
מגיד שיעור: עכשיו, התורה… הוא אומר, שכאשר הוא יסביר לך שבת, הוא מדבר על ההסבר הגשמי שלך לשבת, ועל זה הוא יכול לומר שזה מביא אותך רק להקב״ה. אבל תחילה תבין שזה טוב לטעם, אחר כך תבין שזה טוב, זה יכול להביא לשלמות. כן? זה יכול להביא לרוחניות העליונה.
מה שאני רוצה לומר כאן הוא שזה לא נכון שגוי, מישהו שלא מתחיל עם ההקדמה של אמונה, כן? כלומר, ההקדמה של אמונה פירושה שכתוב בספר הקדוש ששבת היא דבר קדוש, וקרובים כי הקב״ה אוהב את זה, וקרובים להקב״ה, ואני יודע מה, זה ענין גדול לאכול סעודות שבת ולשיר זמירות, ובגלל זה יש טעם כי אתה משקיע בזה.
זה נכון, שיש אנשים שיש להם טעם בצורה כזו כי הם מאמינים בזה. אבל אל תגיד שזו הדרך היחידה.
הדרך ההפוכה — מטעם לאמונה
יכול להיות, ופוגשים אנשים כאלה, כן? יכול להיות הפוך. יכול להיות שהוא לא יודע, הוא מעולם לא שמע על החומש, הוא מעולם לא שמע על יהודים, אבל פוגשים אותו בשבת, והוא אומר, “אה, שבת זה דבר טוב.” הוא אומר, “אה, זה בא מהספר שנקרא חומש? אה, זה ספר יפה מאוד, כתובים שם עוד דברים טובים.”
אני לא אומר שזו הדרך שלנו, אנחנו לא באים בכיוון הזה בדרך כלל, אבל ההבנה, הטעם שיש לאדם במצווה, בשבת, הוא סוג כזה של טעם. אחר כך הוא יכול לומר, “אה, אני צריך להיות מסוגל להראות את זה למישהו שלא יודע.”
איך מראים את זה? חוזרים לבעיה, שזה מאוד קשה להראות לאנשים דברים פנימיים. על זה אני אומר צריך רבי שבאמת ינסה לעשות את זה, או דברים אחרים. זה מאוד קשה להוציא את זה.
מה אומרים ששבת זה טעים? אחר כך יש קושיות אחרות, מה עושים ביום שלישי? פרטים שונים שנעשים קשים, אבל העצם של הדבר הוא, שאם יש טעם, זה טעם בפני עצמו.
תענוגים רוחניים מול תענוגים גשמיים
ואחר כך שואלים למה, איך זה נמדד מול הטעם של לנסוע לשווייץ וללכת שם ואני לא יודע מה, ולאכול איזה חתיכת סטייק טובה שם. אז אני חושב שרוב האנשים שהיה להם את הטעם, בעצם כולם, כלומר אני מכיר הרבה אנשים, גם לא אנשים חסידיים, לא יהודים או לא אנשים דתיים, שיש להם איזשהו טעם מסוים שאפשר לקרוא לו רוחניות או משהו כזה, אף אחד מהם אין לו צד שאולי בעצם תאוות הגוף עדיפות.
כלומר, כולם עושים תאוות הגוף, והרבה פעמים הוא לא יכול לחיות בלי הרבה עבירות גדולות. אני לא אומר שהוא לא עושה עבירות כי יש לו טעם גדול יותר. אבל אם שואלים אותו איזה יותר טעים, כלומר, לא למעשה מה הוא עושה רוב הזמן, כן, בלילה לפעמים תופס אותו איזו עבירה, אני לא יודע. אבל בעצם למה הוא מקדיש את זמנו זה לא כדי לתפוס יותר ויותר כסף.
האמיתיות של תענוגים רוחניים
אפשר לטעות, מובן מאליו, אני יכול להיות גורו, ואז איכשהו מהתענוגים הרוחניים זה הופך לתענוגים גשמיים. אני לא יודע, יש כל מיני דרכים איך להיכשל. אבל למעשה, אפילו ההוא, אני לא מאמין שהוא בלפן. כלומר, כל אחד שיש לו הרגשה מסוימת או השגה מסוימת או הבנה מסוימת בתענוגים רוחניים, מודה שזה עדיף מתענוגים גשמיים. לא שהוא מודה, זה פשוט.
שומר הפתח — יראת העונש
ולכן אני אומר שעם כל זה יש בחינה, אפילו האדם, להיפך, אפילו האדם יש לפעמים רחוקות, אם יש לו ניסיון, אם יש לו איזו משיכה, כל עוד יש לו גוף. אפילו אני יודע שצדיק באמת אין לו את הטעם, אין לו אותו טעם שיש לאדם פשוט, אבל הוא עדיין צריך שמירה מסוימת.
לכן הוא אומר, אני צריך שומר הפתח. בניתי בית מדרש כל כך יפה, עדיין יכולות להיכנס מבחוץ כל מיני חיות רעות בדרך, צריך לשים שומר. יראת העונש היא השומר.
אבל לכן, אני מתנגד לומר שיש סתירה, כאילו אומרים ששמחה אמיתית, כאילו אחרי שמישהו מבין את הטעם של שבת… שומר.
דיון: השומר על עבירות
קהל: מה?
מגיד שיעור: שומר על עבירות.
קהל: כמו שיש לך טעם בעבירות, צריך להיות לך שומר שיחזיק אותך לא לעשות עבירות.
מגיד שיעור: אני לא מבין את הדרשה שאומרת שכאילו… יכול להיות, אני מתכוון לדרשה החסידית.
שמירה וטעם פנימי
היסוד: שמירה צריכה משהו לשמור
אני לא מבין את הדרשה שאומרת שכאילו… אני מתכוון לדרשות החסידיות ששמעתי פעם, שכאילו יכול להיות מישהו שטעים לו שבת, אבל הוא חושב אולי קוגל עוד יותר טעים. אני לא רואה שיכול להיות אדם שלא באמת טעים לו שבת, הוא עדיין מאמין בזה, בסדר. אותו אדם באמת צריך סוג אחר של שמירה, אבל אני לא מדבר על אותו אדם. אותו אדם צריך קודם חינוך, צריך קודם להראות שיש מציאות.
המשל של ציצית
ואיך אומרים שציצית עדיף מלא לעבור עבירה? רק ציצית היא השמירה. כן. כי ציצית זה טעים? ציצית זה לא כלום. אני מתכוון, זו מצווה גדולה לעשות ציצית, אבל זה רעיון מהמקור.
תפילין לא כתוב “למען תזכרו”, קריאת שמע כתוב “למען תזכרו את כל מצותי”.
קהל: אה, לפי ר׳ יצחק, קבלת עול מלכות שמים. ציצית זה קבלת עול מלכות שמים.
ציצית זה? אני זוכר תמיד אמרו שציצית זה כמו קבלת עול מלכות שמים. אבל לא שבת, לא?
קהל: אבל לא שבת, כי כמו שהעבדים הלכו עם חותם.
נכון. כן כן, יש עוד פשטים בציצית, אמת. כן, יש פשט כזה. יכול להיות. יש פשט שציצית זה כמו חותם, זה אות. אבל לא אומרים שציצית היא אות.
קהל: בשבת גם הולכים עם ציצית, אמת.
זה פטור, זה שניים, אבל פשוטו אינו כך.
וכן, אני לא יודע, אני אומר שיש לך רעיון. אני גם אומר ציצית, כי היה שבוע שעבר פרשת ציצית, אולי זה שונה כאן. אני מתכוון שמירת עיניים, התכוונתי לדעות, התכוונתי לששת הדברים, כן? מבין מה אני אומר? כן, אני הולך לחזק את מה שאתה אומר.
שמירת עיניים היא שמירה על אחרי שיש משהו צריך לשים שומר. אם אין לך כלום בפנים, על מה צריך את השומר? על מה הוא יסתכל? מבין אותי?
שני סוגי אנשים
לא, צריך לומר, בוודאי יש אנשים שיש להם כן טעם והם עדיין נופלים, ויכולים אפילו לאבד לגמרי, כי יש את מה שקוראים ליצר הרע דחיצוניים.
קהל: מה?
כן, לא, יש משיכות. יש להם איך לקחת אדם ולתת לו דברים שלא באמת טעים לו, אבל הוא רואה את זה כאילו כן.
ואחר כך, מי שבכלל אין לו את הפנימיות, מי שבכלל אין לו טעם כזה, הוא צריך כל שכן צריך שמירה. אבל זה לא מספיק, צריך… זה מאוד קשה, אני לא יודע את הסוד איך… צריך לומר לו, זו העבודה של צדיקים, לתת לאנשים את זה, שהוא ידע שיש דברים אחרים גם בעולם.
אתה יכול צדיק ב… אני לא יודע, צריך להיות דוגמה חיה של יהדות לאדם שאין לו את זה. נו, בדרך מסוימת יותר ימשך לצדיקים.
תורה בשם הבעל שם טוב: “צוהר תעשה לתיבה”
אחר כך, אתה רוצה שאגיד לך משהו מהבעל שם טוב? אם אתה רוצה. איפה מחזיקים? האם תאווה לתאווה?
קהל: מה רצית לומר מר׳ מאיר?
אה, זה בא בשם הבעל שם טוב. זה מאוד מעניין. שמעתי בשם הבעל שם טוב, תגיד את זה, תגיד את זה, תגיד קדימה.
גרסת האור המאיר
קהל: שפיר יש לו תאוה לתורה, דהיינו תאוה של תורה ותפילה, נמשך לו התקללות במאור שבעולם הצפון, שיכול להיות לו גשמיות בגדול, קר בלילה או לחיות, או קר בלילה זו מדרגה ברוחניות. ברוחניות פשוט לא קר בלילה.
אומרים שהבעל שם טוב אמר על זוהר, כששאלו אותו, הוא ענה, “כן, כן, כן, קר בלילה, אבל אם הוא לא לומד פעם, נעשה מזה מואר העולם, הוא לא צריך לעשות את זה כדי לקבל את זה.”
זה מאוד מעניין, כי זה לא הפירוש שהבעל שם טוב אמר. האור המאיר שמע בשם הבעל שם טוב פירוש חדש מאוד אחר. כל שאר היהודים שמעו מהבעל שם טוב, כלומר אלה שבאמת שמעו ממנו, שצריך להאיר את המילה, כן? דרכים שונות… להאיר את המילה… כל העולם נעשה מואר עם המילה שנדרשת.
ההבדל בין חלון ומנורה
הוא אומר ש“צוהר” פירושו כאן… יש מחלוקת ברש״י מה פירוש “צוהר”, כן? או חלון או מנורה. כאן כתוב שהפירוש הוא חלון, כן?
קהל: לא, אני כבר יודע, חשבתי על זה. שהוא עושה חלון מהאותיות תיבה, שדרך זה הוא רואה מכאן את כל העולם. לא?
זה לא… זה מחובר עם כל התורות שדיברו קודם. משהו אחר, זה כיוון הפוך כזה.
גם מוצאים בעולם דברים. העולם? אדם לא יכול לומר שהוא לא בעולם. והעולם נעשה מואר דרך זה. כן, והתכלית היא להאיר את העולם.
דיון: מה ראה הבעש״ט?
לא ראיתי את התולדות. הוא אומר בליקוט אחר שמצאתי… כתוב במשנה שיכלו לראות את הפתח מרחוק, כי לא הדליקו את הנרות לראות את הפתח מרחוק, אבל ממילא נעשה מואר, אפשר לעשות.
קהל: מה הוא ראה מהתולדות?
הוא אומר על אחד הדברים, על אחת התורות, שכמו שראינו בעינינו ממורי שהוא ראה, אתה יכול לראות דברים, ששמע קרוזים של מעלה, לשון כזו. הוא מדבר כל הקושיה שהוא מדבר כל הזמן, מה עוזר בית הכסא יוצאים, בית חורב. אבל למעשה הוא אומר שמי שיש לו כן, מי שיש לו כן עיניים והוא שומע כל הזמן דברים, וזה משהו נורמלי.
קהל: מה?
הבעל שם טוב אמר, שאלו אותו, “ראית את גן עדן?” הוא אמר, “ראיתי, אבל הוצאתי את זה לצורך.” הוא לא הולך להסתכל, זה נכנס בלי הזמנה.
קהל: אתה מתכוון ככה?
אני לא יודע. לא, אני לא רוצה להבין. זו תמיהה קשה.
דיון: למה צדיק רואה את כל העולם?
הקושיה של ראיות אסורות
הרמב״ן יכול היה לראות את כל מה שקורה. לא, אני שואל אותך שאלה רוחנית, חסידית, כן? לא אם זה אפשרי. בוא נאמין שצדיק יכול. מה הוא לא יכול? זו לא הבעיה. מה שאני רוצה לומר הוא, צריך להבין למה, כן? אם היה רבי שיכול היה לראות מסוף העולם ועד סופו, הוא ראה הרבה ראיות אסורות, נכון? הוא לא יכול להסתכל מכל העולם עד סופו.
זה המעשה עם החוזה, שמישהו ראה איך אבא מכה ילד, הוא אמר, “אני לא מסתכל יותר.”
קהל: אה, בסדר, יש כאן שאלה, כמו ששואל. למה הם רואים את זה? אנחנו מנסים להתפלל כדי להפסיק לראות רק גשמיות.
הוא אומר, “אה, יש צדיק כזה…” אני אומר, תמיד היה לי… יש לי ילדים ששואלים אותי כל הזמן, “אם למישהו יש רוח הקודש, אוקיי, הוא יודע מה יהיה מחר?”
מהי רוח הקודש?
אני אומר, “לדעת מה יהיה מחר, גם תחזית מזג האויר יודעת בערך. לזה לא צריך רוח הקודש. רוח הקודש צריך לדעת מה יש בעולמות עליונים, מה יותר אמת מדברים שיהיו מחר. מה יהיה מחר? אני יודע, תסתכל בעיתון, הם מדברים כל היום על מה שיהיה מחר. אחד יודע כן, אחד לא יודע. אחד יותר חכם, הוא יודע יותר טוב. רוח הקודש זה לא…
לא יכול להיות שרוח הקודש היא כדי לדעת כל מיני שטויות, מי ינצח בלוטו.
קהל: הוא לא עושה את זה כדי לראות, אבל זה בכל זאת כדי. אם הוא רוצה, הוא יכול להשתמש בזה.
תראה, זו אג׳נדה. אני לא יודע. אני חושב שזו המילה. הוא לא רוצה להסתכל, אבל זה זמין.
לא, לא יכול להיות. לא מגיעים לשום דבר בדרך אגב. אין דבר כזה.
כלל גדול: אין כפייה ברוחניות
דברי ר׳ אידעלע מג׳יקוב
יש כלל. ר׳ אידעלע אמר, ר׳ אידעלע מג׳יקוב אמר שהוא מעולם לא ראה שגוררים מישהו להיות רבי בשלשלאות. כל הרבי׳ם אומרים, “הכריחוני,” אין לו ברירה. אף אחד לא נגרר בשלשלאות להיות רבי. הוא עדיין לא ראה דבר כזה.
זה כמו לומד תורה לשמה, זכה לדברים הרבה. הוא לא לומד את זה כדי לקבל את הדברים הרבה, יכול להיות, אבל זה אומר שזה לא מספיק תאווה, כי אין דבר כזה מדרגה, בוודאי לא רוחניות, אולי לא הרבה גשמיות, אנשים לא מקבלים דברים שהם לא רוצים, כלל גדול.
הכלל של בעל הסולם
בעל הסולם אמר אין כפייה ברוחניות, רוחניות תלויה ברצון, אם אתה לא רוצה את זה אין לך כפייה ברוחניות, בעל הסולם, זה כלל שהוא אמר. הרמב״ם אמר אין כפייה בדעת, אבל הוא אומר אין כפייה ברוחניות.
בכל מקרה, יש כאן גם אמת, כלומר למשל, אי אפשר לכפות על אדם להאמין, אפשר לכפות עליו לעשות דברים, דברים גשמיים אפשר לכפות, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, הוא יכול לומר, אבל הוא לא יכול לרצות, כן? או שהוא רוצה או שהוא לא רוצה.
נפקא מינה: צדיק חייב לבחור
החלק הרוחני של אדם אינו ניתן לכפייה, אז אם יש כאן מדרגה רוחנית של לראות את העולם, הוא חייב לרצות את זה. הוא יכול לומר שהוא לא רוצה את זה לשם עצמו, אבל הוא רוצה את זה כדי לעזור ליהודי אחר, אני לא מתכוון, הוא רוצה את זה, אולי זו גם לא הדרך איך להגיע לזה, דרך לכוון רק לזה, אבל חייבת להיות איזושהי בחירה, חייב להיות שאם יש צדיק שהוא רואה את כל העולם, הוא בוחר בזה, ואני צריך להבין מה הענין של זה, למה הוא, למה הוא.
שיטת הבעש״ט: לדעת את כל העולם
אני חושב שזה חשוב, כבר אמרתי את התורה שהצדיקים האמיתיים לא מסתכלים על החיצוניות של העולם, ולכן הם לא יודעים את כל המדעים שהגויים יודעים, כן? כבר דיברתי על זה שבוע שעבר ושבועיים לפני כן. אבל נראה לי שהבעל שם טוב כן היה רוצה לדעת את כל מה שכל הגויים יודעים.
השתלשלות העולמות
זה יותר כמו קבלה, כמו שדיברנו שבוע שעבר, יש עולם שלם, הקב״ה עשה את כל העולם, כן? פשוט כל העולם מאוד חשוב, כל העולם חשוב, אפילו שלשול קטן שבים כמו שנאמר שם בברייתא, הקב״ה עשה, אמת. אז הקב״ה עשה את זה, הוא אומר שיש טעם בזה, יש לך טעם.
השתלשלות העולמות היא כדי להבין את גדולת ה׳. ולא סתם שהקב״ה גדול. אני יכול לומר כן, אני יכול לומר שהקב״ה גדול. אני אומר אפילו יותר מזה, כלומר אתה יכול לדבר עם סוד אליהו.
לעולם יש ערך משלו — הכל נברא עם תכלית
העולם כולו חשוב – כל פרט בבריאה יש לו ענין
העולם כולו חשוב, אפילו שרשרת קטנה שבים, כמו שנאמר שם בברייתא, הקדוש ברוך הוא עשה. אמת, אם הקדוש ברוך הוא עשה זאת, יש בזה ענין, יש בזה טעם.
זה אומר שהשתלשלות העולמות היא כדי להבין את גדולת הקדוש ברוך הוא, ולא סתם שהקדוש ברוך הוא גדול. אפשר לומר כך, כן, אפשר לומר שהקדוש ברוך הוא… אני אומר אפילו להיפך מזה. כלומר, אפשר לדבר מצד העולמות. הקדוש ברוך הוא עשה את כל הדברים האלה, יש להם ערך מסוים, ערך מסוים. זה לא שרק דרך זה אפשר להגיע.
מדוע בני אדם צריכים להצטמצם
כן, אני יודע, נאמר כך, אלה שאומרים שצריך להתרחק מהעולם הזה, כן, צריך להפסיק להיות חיותא דעלמא, רבנן, להפסיק לראות איך הדברים בעולם הזה – זה רק, כמו שדיברתי קודם, זה רק מפני שבני אדם מוגבלים מאוד. בני אדם בחלקי נפש מסוימים יש להם עולם ביניהם. אם תתחיל להסתכל על כל העולם, תישאר שם, לא תגיע. תהפוך לאדם מבולבל, לא תוכל להגיע.
תורת הבעל שם טוב על “אשר בידו מחקרי ארץ” – עליות הדורות
השאלה של הבעל שם טוב
הבעל שם טוב אמר, הוא רצה לדעת מדוע בימים ההם – כן, זה כתוב בתולדות יעקב יוסף. הבעל שם טוב שאל “אשר בידו מחקרי ארץ”, התורה על הפסוק “אשר בידו מחקרי ארץ”, אתה זוכר? “אשר בידו מחקרי ארץ”, אומר הבעל שם טוב כך, מה הסוד ש… נראה איפה אמצא את זה. הבעל שם טוב, איך זה נקרא… הבעל שם טוב שאל שאלה, מדוע פעם הסתכלו בשונים, אני יודע, בספרים – “שמעתי ואמרה פירוש אשר בידו חקרי ארץ”. בתולדות כתוב בבעל שם טוב על התורה פרשת שמות. בתולדות יעקב יוסף פרשת ויגש.
מה הפשט שבזמנים קדומים החוקרים, כמו שכתוב ברמב״ם, אני יודע, ברמב״ן, האמינו בעולם קדמון. ולא אפיקורסים מאמינים שהי״ת אחד יחיד ומיוחד, כך הוא ידע. פעם היו מדענים שהיו גרועים יותר מהמדענים של היום, כך אמר הבעל שם טוב. כך הוא ידע. הוא לא פגש שום חוקר שלא מאמין בקדוש ברוך הוא. הוא כן שמע שפעם היה דבר כזה, פרעה אני יודע אומר “מי ה׳”. והרמב״ן אומר שהוא האמין בעולם הקדמון, הרמב״ם מדבר על זה הרבה. אז מה הפשט? מה קרה?
אומר הוא, אתה מבין את השאלה? הבעל שם טוב רצה לדעת מה קרה. מה? שהיום בוודאי… היום זה הפוך, אני לא יודע במה מאמינים, מי החוקר שמאמין בקדמות העולם? לא בקדמות העולם, כן, אבל זו לא הבעיה. הבעיה היא מה שחסר זה השגחה או אלוקות. קדמות העולם אמת שרוב האנשים לא מאמינים, נאמר. אבל בכל מקרה, אני לא יודע, צריך לחשוב על זה. בכל מקרה, הבעל שם טוב סבר שבזמנים של היום החוקרים יותר דתיים מפעם, כך הוא סבר. אני לא יודע. יותר… לא דתיים, מאמינים, כן, הם מאמינים בקדוש ברוך הוא, באלוקות.
תירוץ הבעל שם טוב – העולם נעשה יותר מזוכך
הבעל שם טוב ענה כך: “סוד הדבר הוא כי בתחילה היה קיום חומר הארץ, שהיה אז יותר עב ועצום מה שהוא עתה”. הוא ידע שהעולם נעשה יותר מזוכך, עליות הדורות. הבעל שם טוב מחזיק בעליות הדורות. הבעל שם טוב אמר שהעולם היה גס, חומר העולם היה משהו יותר עכור, יותר פחות מבורר, כן, יותר מעורב, יותר מלוכלך. אחר כך זה נעשה יותר… הצדיקים עשו בירורים. מה עושים היהודים כל הזמן? הם מבררים את חומר העולם. אז זה נעשה יותר… וזה פירוש “בידו”, הידיעה מכוונת לסוף, סוף הלשון, סוף המדרגה. “אשר בידו מחקרי ארץ”, בסוף, כשכבר בוררו הרבה דברים, מחקרי הארץ הם כבר גם משהו כזה. אני לא יודע איך הוא רוצה לפרש את הפסוק.
אז מה אני אומר כאן? אפילו החוקרים הם התכלית שלנו, אפילו החוקרים מבינים כבר יותר טוב. כן, זה קודם, גם להבין תכלית טוב, תכלית רע. זה בוודאי. הוא אומר, הוא מדבר על עובדה שהחכמים היום טובים יותר מהחכמים הקדומים.
הקדוש ברוך הוא לא ברא את העולם… “כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא בראו אלא לכבודו”.
דיון: מה פירוש חוקר
קהל: טוב מאוד. אז חוקר פירושו נאמר אדם שרוצה להבין חכמת הטבע, אפילו הוא רוצה ישירות להבין אלוקות, אבל הוא הולך להבין דרך העולם, הוא מסתכל סביב על העולם. יש זמנים שהעולם יותר בבחינת חומר, והעולם משהו יותר בגלות, כן, הוא קורא לזה בגלות, נאמר זה, אני חושב שזה מתחבר לנושא של גלות. העולם יותר בגלות, כלומר, באופן זה אנשים לא יודעים איך להסתכל על העולם ולמצוא את הקדוש ברוך הוא שם. אבל אם מבררים יותר טוב את העולם, מתחילים לראות יותר טוב את הקדוש ברוך הוא.
אז במילים אחרות, מה שרציתי ללמוד מזה היום, צריך לחשוב, זה קטע מאוד מעניין זה, כי כך זה בוודאי צריך להיות, כך צריך להאמין באמת, זה בוודאי צריך להיות שהעולם נעשה טוב יותר, לא יכול להיות שנעשה גרוע יותר. נכון?
קהל: הרמב״ם, “ישובו במלכותם… וישובו בתשובה”.
מגיד שיעור: כן, שהעולם מתקרב למשיח.
קהל: כן, לימות המשיח.
מגיד שיעור: כן, לא, אני מתכוון אפילו לא לזה. אנשים, יכול להיות שיכול להיעשות גרוע יותר, אבל אנשים עושים כל הזמן עבודה, למה יש יהודים וצדיקים וכל מיני אנשים כאלה שעושים את העולם טוב יותר? והעולם עצמו נעשה כביכול טוב יותר, זה מה שהבעל שם טוב רוצה לחשוב כאן, העולם עצמו נעשה משהו טוב יותר. ממילא, אם העולם טוב יותר, אז כשלומדים על העולם מבינים יותר טוב את הקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא עשה בשביל זה, הקדוש ברוך הוא עשה את כל הדברים בעולם כדי “אשר ברא אלקים לעשות”, את כל העומקים של העולם שצריך לחקור הוא עשה בשביל זה.
עצת הבעל שם טוב – להסתכל על העולם דרך התורה
השאלה של ראיות אסורות בשעת תפילה
אז מה שאני רוצה לומר, זה שיש לאנשים בעיה עם הסתכלות, זה בכלל לא ראיות אסורות. ראיות אסורות זו רק דוגמה אחת לזה. אבל זה שאנשים, אם היית מסתכל סביב, כן, בשעת התפילה… שאלתי אותך בשבוע שעבר את אותה שאלה. כי בשעת תפילה אסור להסתכל מחוץ לד׳ אמות, והבעל שם טוב אומר שצריך להסתכל על כל העולם. הלא? איזה מהם? צריך להסתכל רק בסידור או על כל העולם?
הסתירה בשולחן ערוך – להתפלל עם חלון
האמת היא, אפילו בשולחן ערוך, בשולחן ערוך כתוב שצריך להתפלל “תולה עיניו למטה וליבו למעלה”. וכתוב גם שאסור להתפלל כנגד חלון. דניאל התפלל בחדר עם חלון. מי? כן, כתוב בשולחן ערוך שצריך להתפלל בחדר עם חלון. זו גמרא, מה שיהיה, זה מובא בשולחן ערוך. מאוד מעניין.
אז מצד אחד להתפלל, צריך להיות בכוונה, צריך להצטמצם, אסור להסתכל סביב, צריך לעמוד בסדר, כן, אלא אם כן מישהו מתפלל בספר או בנעל, שזה לא דרך ארץ, צריך להתפלל במקום סגור. מצד שני, המקום הסגור צריך להיות עם חלון. אז בשעת התפילה, מסתכלים מהחלון או לא? איזה? אם מתפללים ולא מסתכלים מהחלון, אז מה התכלית שיהיה חלון? סתם כך שיהיה חלון? מה, שהתפילה תוכל לצאת דרך החלון? כי התפילה לא יכולה לצאת דרך קיר? התפילה לא יכולה לצאת דרך קיר, היא יכולה רק לצאת דרך חלון? לא, בוודאי יש כאן משהו מובן.
זה בוודאי צריך להיות שאפשר לומר, מסתכלים מהחלון לפני שמונה עשרה ולא בשעת שמונה עשרה. אפשר לומר תירוץ כזה.
משל מרבי פנחס מקוריץ – תפילין ותפילה
אני חושב שמה שהבעל שם טוב אומר, אה, הוא אומר עצה, שצריך להסתכל דרך אותיות התורה והתפילה. תופס? יש לו עצה, תופס שזו עצה לבעיה? הוא אומר כאן עצה.
כמו שרבי פנחס קוריצר אמר, יש לו בעיה, שכתוב שאסור להפסיק דיבור מתפילין, כן? כתוב בגמרא. אסור, צריך להיות רחוץ פנים, לא להפסיק דיבור, כמו הציץ, כביכול עם ציץ. הוא אומר, אבל בשעת התפילה צריך להיות בדעת את המילים של התפילה. אז איך אפשר גם להיות בדעת את התפילין וגם את התפילה? אהם. שאלה טובה, לא? זו באמת שאלה טובה, מה זה סוג מסוים של שאלה טובה.
אלה הדיבורים שכתובים למעלה בכל דף, לזכור את התפילין, כן? רואה שוב? אז, כשהוא מתנהג כך, קודם כל רואים שיש לו עצה. עצה, כשאנחנו מתפללים, רואים אחר כך ששולחים את התפילה דרך התפילין.
זו עוד עבודה. לא, העצה היא שזה ציור מסוים, כן? זו לא עוד דבר לחשוב, זה מהלך. איך? הוא מכניס לתוך התפילה שלו, הוא אומר, אני שולח את התפילה, שולחים לקדוש ברוך הוא. איך? נאמר במשל, רואים את עצמו, מצייר בדמיון, זה נוסע, הוא אומר, זה נוסע ממני למעלה, דרך כל המלאכים, דרך החלונות, וכדומה. יש ציור. והציור שלו הוא שזה נוסע למעלה דרך התפילין שלו. תפילין זו האנטנה שלו, כן? זה נוסע למעלה, ודרך זה זה נוסע למעלה לקדוש ברוך הוא. כך הוא מחזיק בשניהם, התפילה עם התפילין.
עצת הבעל שם טוב – להסתכל דרך אותיות התורה והתפילה
ואני אומר, הבעל שם טוב אומר שזה דבר אחד. בשעת התפילה צריך להתבונן בכל העולם. יש בעיה, והבעיה היא הנקודה של מה שצריך להיות קיר כשמתפללים. כי אדם כשהוא מתחיל להסתכל על כל העולם, הוא נעשה מבולבל. העולם לא מבורר, זה אותיות מעורבבות, כן? צריך לצרף את זה, צריך לשים את זה על הסדר הנכון. אי אפשר, בדרך כלל אם אדם מתחיל רק להסתכל על העולם, הוא לא יהפוך ליהודי ישר גדול, בדרך כלל. לא תמיד, אבל בדרך כלל, כי רוב האנשים נעשים מבולבלים, הם נעשים נעלם ולא יתעורר.
אז, אומר הבעל שם טוב, יש לי בשבילך עצה, תתחיל עם הסידור, תתחיל עם אותיות התורה והתפילה, שתצטמצם, כמו ששנינו את שני הצמצומים, שתצטמצם באותיות התורה והתפילה, וזו כבר אמונה מסוימת, או כבר דביקות מסוימת, כבר דבר מסוים. ומתוכם, מזה עשה חלון. הוא לא מסתכל ישירות על כל העולם, הוא מסתכל על העולם דרך הזכוכית, דרך החלון, דרך האספקלריא של התורה והתפילה.
החידוש – דרך התורה להסתכל על העולם
אז זה לא, כאילו זו פתרון לעולם. זו לא רק… אוקיי, זו סגולה. רוצה לדעת מה כל העולם… החלק, על הסגולה אפשר לעשות. כבר אמרתי, לא קשה מדי לראות שהכל יהיה בתורה, אבל אפשר להסתכל בתורה לבד. אבל החכמה הגדולה יותר היא, שלא לסגור… זה שצריך דרך התורה להסתכל על העולם, מבין? כן. זה הצבע של העולם, הצבע של החלון. זה נעשה צבעוני שם.
להסתכל דרך התורה על העולם
החידוש העיקרי: לא רק סגולה
זה לא… כאילו זו פתרון לעולם. זו לא רק סגולה, רוצה לדעת מה כל העולם… החלק על הסגולה אפשר לעשות. כבר אמרתי, לא קשה מדי לראות שהכל יהיה בתורה. אפשר להסתכל בתורה.
אבל החכמה הגדולה יותר היא, שלא לסגור… זה אומר שצריך דרך התורה להסתכל על העולם. מבין?
קהל: כן.
רואים את הצבע של העולם, זה הצבע של החלון. רואים… נעשה צבעוני גם התורה. כן, נעשה צבעוני גם הזכוכית, איזו זכוכית שזה. ואז… אז זה יכול להיות מתוקן.
משל מהצ׳רטקובר רבי
וחידוש, אה, אמרתי מעשה. הנה, ראיתי מעשה מהצ׳רטקובר אני חושב. אני מאוד אוהב את המעשה, שבא אליו יהודי, יהודי בא מפריז לראות את הצ׳רטקובר רבי, או איזה רוז׳ינר רבי אחר שיש הבדל.
והוא שאל אותו, והצדיק שאל אותו על איזה בניין בפריז, אני לא יודע איזה בניין, הוא רצה לדעת אם זה הולך כך, זה הולך כך, שהוא יסביר. והרבי הכיר, הוא ידע בדיוק איך זה הולך שם, הוא הולך לכיוון ההוא. הוא אומר שזה שכחו איזה חלק, איזה מעשה כזה.
אז אותו אמר, הרבי הוא החסיד והדבר. איך זוכר, איך יודע שהרבי ראה את הבניין שלו בפריז?
הוא אומר, לא מבין. כשאני אומר, ברוך אתה ה׳ אלקינו, מלך העולם, אני אומר לקדוש ברוך הוא שהוא מלך על כל העולם? אני נותן לו מבט על כל העולם! הוא באמת העולם, ראיתי גם את הבניין בפריז!
אז… הרוז׳ינר רבי צריך הרבה מעשיות כאלה.
דיון: מה ראה הרבי?
ומה, הוא ראה את כל העולם מהתורה?
לא, הוא אמר מוסבר לאנשים ועם האורח שזה לא היה שקר. אני הולך לספר! זה היה האמת! ה… מה אתה אומר? אני לא הולך לומר את המופת! אני מתכוון לומר את הנקודה!
כן, זה מופת או לא! על… עוד שאלה! אני רוצה להראות לך שהחסידות היא לא המופת.
הנקודה: מלכות אמיתית על כל העולם
מה שאני מתכוון לומר עכשיו… מה שווה? מה שווה?
יש אנשים שהם אומרים, הקדוש ברוך הוא הוא מלך כל העולם כולו, מלך מלכי המלכים עליו. אתה יודע בכלל, אתה לא מכיר את העולם, אין לך מושג על מה אתה מדבר. כל העולם כולו? למה לא? אולי זה עולה לך קצת דעת? אתה יודע, פגשתי רק שלושה אנשים בחייך שלא יצאו מד׳ אמות שלך. מה שווה המלכות על כל העולם כולו?
הוא צודק אותו, כי אם הוא היה הולך להסתכל על העולם, הוא היה נעשה מבולבל. זו באמת בעיה.
הצדיק האמיתי
אבל אם הוא צדיק אמיתי שהוא עוסק לברר את כל העולם כולו, אז הוא אמיתי. עם התורה יש לו זכות להסתכל, ואפילו נותנים לו ללכת קרוב יותר. הוא יבין יותר טוב, הוא יגיע לדביקות. אה, איך העולם נראה, איך העולם נראה, איך העולם נראה. זה פלא, פלא. הוא מסתכל איתו יותר, הוא ייתן לו ללכת קרוב יותר, לתמוך בו שיגיע.
הצד המעשי
כן, יש אותיות שעוזרות לך להתחבר, אולי בדרך גימטריא, מה שאני יודע. הוא חייב להיות לו איזו דרך איך הוא יודע איך להכניס כל דבר לתורה, או הוא יודע איך להסתכל דרך התורה על כל העולם. ואז זה משהו שווה, וצריך… אולי בדרך אגב הוא יכול לעזור ליהודי שצריך איזה הכרח.
סיום השיעור
אותנו יודעים אנחנו הבריחים.
קהל: כן.
מה עם מה? כאילו יש לי סבלנות, הם יכולים להישאר לבוא. אני צריך מהבהב. מה הבעיה? המהבהב שלי לא עובד.
קהל: אה, זה היה בבריחים. המהבהב?
אמיר ביי כן. כן. אה, האוטובוס נוסע נוסע. יישר כוח.
קהל: מה?
לא, אמיר ביי כן. האוטובוס נוסע, אתה כבר יודע.
קהל: כן.
מה. מבקש שחלק נשאר כאן בכל מקרה. יישר כוח. יישר כוח.
קהל: לא, לא. זה נגמר.
מה?
קהל: נגמר. הסתיים.
זה נגמר… זה רק זה לסיים. זה קרואינה הבנה, זה צ׳אווע… זה שווה ללכת כל הדבר קולטר מעל צ׳אווער…