166. זוהר ויקרא – תורת האלף זעירא שרוצה להתגלות – דף ב

דף מקורות לזוהר

השיעור הוקדש על ידי ידידי הרוצה בעילום שמו, לאוקמא שכינתא מעפרא.

א) ויקרא אלף זעירא. נקראים אנחנו להסתכל באותיות התורה, בצורתם בגדלותם ובקטנותם. רוב הזמן עסוקים אנחנו בלימוד שהוא למלא את הרצון שלנו לדעת את כל התורה, שהוא רצון טוב וודאי. אבל צורה זו חוסמת את האור היותר גדול של אותיות התורה. בזמנים שקשה ללמוד בצורה פשוטה, ואין המציאות מאפשרת את זה. יש לוותר על זה. ואונס רחמנא פטריה אין אנחנו חייבים לדעת את כל מה שהיינו רוצים לדעת. אבל אותיות התורה עצמם עדיין ישנם לעולם והם רוצים להילמד, הם מתחדשים תדיר והם נקראים בפינו. בזמנים אלה לא אנחנו קוראים בתורה אלא התורה נקראת בנו.

ב) התורה שאנחנו קוראים הוא התורה של אור הבינה, אשר עיקר בחיפוש אחר מה שאנחנו יכולים להבין, במשמעות של הדברים. אבל התורה שנקראת בנו הוא התורה של אור החכמה, אשר אינו תלוי כלל במה שאנחנו יכולים להבין אלא במה שהתורה רוצה להיקרא, ובמה שאותיות התורה רוצים להופיע באוויר העולם. פתח אל הסתכלות זו אפשר על ידי הסתכלות בצורתם הגרפית של אותיות התורה, בצירופי האותיות במה שהם אותיות לא במה שהם מצטרפים למילים של משמעות.

ג) איתא בליקוטי מוהר”ן אפילו אדם פשוט אם ישב עצמו על הספר יוכל לראות נפלאות בצירופי האותית שיצטרפו מול עיניו לחידושים נפלאים. אפילו זה לא אפילו הוא אלא דווקא. כלומר גם החכם הגדול העוסק בסודות עליונים של צירופי האותיות הוא בגלל שידע לצום מכל התורה של הבינה ולהתחיל לקרוא את התורה בפשטות במה שהתורה נקראת ולא במה שהוא קורא אותה. ואז יש דרכי הסתכלות מיוחדים לתורה זו שמעיקרם הוא התסכלות על האותיות במה שהם רוצים לספר בצורתם ובצירופיהם ולא במה שאנחנו יכולים להבין לבד. וכך אנו רואים בחוש שאנשים פשוטים יותר יכולים להאיר ברמזי התורה ואף לדעת סודות עמוקים וחיותם מה שת”ח רגילים אינם יכולים.

ד) פתח ר’ אלעזר ואמר שהיה מסתכל בהבדל בין דורות ראשונים לדורות אחרונים, שדורות ראשונים אפילו הרשעים שבהם היו מבינים בסודות אותיות התורה ואותיות שנבראו בהם שמים וארץ. ר’ אלעזר אינו מתכוון לומר קינה על דורות האחרונים אלא הוא רוצה ללמד אותנו דרך של שקיעות בסודות הללו שאינו על ידי ‘מילא כריסו’ אחר מי שחושב שכבר הגיע והוא מוכן ומוכשר ללמוד סודות. אלא בדרך של חכמה מתפשטת, מאחר והחכמה מסתובבת בעולם ומחפשת מי שישים לב אליה, והיא נמצאת לכל מי שימצא מוכן להביט עליה.

ה) בזמנים של תהפוכות בעולם יש לדעת את הברור שכל הדברים הללו הם אותיות התורה שאיבדו את דרכם ומחפשים מי שיהיה שופר שיוכלו להביע את עצמם דרכם. איתא בשפת אמת שעשר מכות הם הם עשרת הדברות כאשר התהפכו בצירופם על ידי מי שידע לשים אליהם לב. כך בכל חלי וכל מכה הכתובה בספר התורה הם דברים גדולים הרוצים להביע עצמם בעולם, ובוודאי שהתורה שלהם יצא לאור על ידי מה או מי שימצא מוכשר לכך. אבל וודאי שגם לא יצא לאור על ידי מי שאיננו רוצה בחדשות כלל ומתעקש להחזיק בסדרים הישנים הן בלימוד והן בעולם, כי אין יכול להשיג תורה חדשה אלא מי שמוכן לשכוח תורות ישנות כמו רבי זירא שצם עבור זה. ואשר ירצה לשמוע ידע כי הדברים עצמם מבקשים להביע את עצמם ואין זה זמן למי שרוצה להשלים את עצמו אלא מי שיתן לדברים המבקשים את הבעתם כלי דרכו אם ימצא מוכשר לכך בזמנו ומקומו.

ו) ישנם אותיות גדולות ואותיות קטנות. סיפור זה של ויקרא שהוא שחלה הענן ולא יכל משה לבוא, ואז ויקרא אל משה. זה כבר הפעם השנית. בסוף פרשת משפטים אותו סיפור ממש, שהיה הענן בראש ההר וביום השביעי ויקרא אל משה ויבא משה בתוך הענן. הזוהר הקשה סתירה זו וענה כי שני עננים הם הענן שבא משה בתוכו לא הוא הענן שלא יכל לבוא בתוכו. ועניינו על דרכנו כי הענן של פרשת משפטים הוא אותיות גדולות, והם אותיות מופשטים רוחניים שאין יכולים להימצא במשכן בעולם הזה כי הם גדולים מדי. אבל האותיות הקטנות האלף זעירא של ויקרא זה השני בו יכול משה להיכנס, ובו עצמו התלבשו האותיות הגדולות העליונות.

ז) אחר כל המאמץ והטורח שעשה בצלאל וצירף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ, התעמק משה באהל מועד עד שאותם האותיות נעמדו בפניו בסדר ו – י – ק – ר  – א א – ל מ – ש – ה והיו הם עצמם הקריאה שקרא למשה, כאשר עבר בצלאל וחכמי לב אשר איתו ובנו את המשכן מתחילת סדר השתשלשלות ועד סופו עד שהגיעו אל הפה שהוא האלף זעירא ספירת המלכות, ושם נראו אלה הצירופים בפני משה במשכן עצמו, הוא המדבר אל משה, והוא וידבר הויה אליו בכל צירופי האותיות של התורה והמצווה שנמסר אליו בתוך אהל מועד.

166. זוהר ויקרא – תורת האלף זעירא שרוצה להתגלות – דף ב
Weekly Shiur

&nbsp
 
00:00 / 39:52
 
1X