וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבוד את יי ואנחנו לא נדע מה נעבוד את יי עד בואנו שמה.
מכאן לבנות ישראל האורזות את כל הבית במזוודה כי מי יודע מה נצטרך בטיול.
וכן כתוב, שהשם אמר לשאול כלי כסף וכלי זהב, אבל הן ידעו, שצריך גם שמלות..
זה פשט.
ועל דרך דרש. רש"י אומר "לא נדע כמה תכבד העבודה". היינו, משה אומר לפרעה, אתה זוכר שביקשת שניתן קצת מס עבודה, ופתאום השתנו התנאים ואמרת שנביא גם תבן מעצמנו. אז אתה מבין איך זה הולך עם מנהיגים, תבין שהאל שלנו לא פחות מתוחכם ממך.
והסוד. שבני אדם חיים חיים שלמים כדי לבא לתכלית. שנקרא תחגו לי במדבר. אבל אף אחד לא יודע איזה רגע יוכשר ומהו הדבר שבו יקנה עולמו. לכן מספק צריכים לקחת את כל הטף ואת כל המקנה ולהקדיש לתכלית, וה' ידע האמת.
ומסורה, (בירמיה) הידוע לא נדע כי כל נבל ימלא יין. (בדברי הימים) ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו. והענין מובן. ומכאן לאסתר בגאולה ראשונה.