Saturday, January 06, 2024 • כ״ה טבת תשפ״ד
היה לי המצאה בשבת, אולי תסכימו
למדתי שיש כזה סדר של סיפורי עם שהמלך נולד והחליפו אותו וגדל כמו איש פשוט עד שראו שהוא מלך
אז משה זה סיפרו בדיוק הפוך… נולד פשוט אבל בטעות גדל כמלך.. ובאמת היה מלך
או שלא נולד פשוט כי לוי כבר נחשב חשוב, זה לא פשוט,
כל הסיפור של היחוס פה
כבר כתוב קודם ‘ויצא אל אחיו׳
לא נראה באמת שלא ידעו, היא הרי אמרה מילדי העברים זה׳, היה נורמלי שהבת של המלך מצילה/גונבת ילדים עבריים..
האם ידע בדיוק מי אמא שלו? אולי למה לא
אפשר שאהרן לא באמת היה אח שלו….
יש כזו קונספירציה
הוא גדל אצל המלך עם לך תדע מי עוד
ככה הוא סיפר כשהוא חזר..
התאים לו שאהרן יהיה אח שלו
כנראה לאהרן היה באמת כבר מעמד אצל בני ישראל במצרים
משה היה נובודי…
אולי זה בעצם מה שמונח מאחורי כל זה שהוא לא יודע לדבר
כאילו זה שאלה של רטוריקה או מה
הרי איך זה באמת קרה שכל המשפחה שלו הם המלכים והכהנים
אלא שזה הפוך..
טוב סתם קונספירציה בלי קשר
אבל כן הגיוני שאהרן היה כהן לישראל או משהו כבר במצרים והכירו אותו אבל משה הגיע משום מקום
כנראה גם למרים היה מעמד כבר הרי היא גם מנהיגה את השירים כבר
ומסתמא חזל צודקים שכבר התנבאה במצרים
הרי לא הגיוני שפתאום התחילה לשורר
מה היה שבט לוי לפני? רק השותף של שמעון בגנוסייד של שכם..
אבל זה נראה שהכתוב מאד במכוון נותן הקשר כזה של עשרה מכות שכל אחד מהם יש לו סיפור בפני עצמו
כלומר זה המשגה שהכתוב נותן על הסיפור, במקומות אחרים כמו בספרים תהילים ניתן למצוא המכות כקשורות אחת לשניה יותר
בספר שמות זה כתוב יותר ‘כהני׳ כזה, כמו למשל שכתובים ששת ימי בראשית, כאילו כל יום מאמר בלי קשר שדבר אחד מתפתח מתוך השני וכו
וזה מבטא צפיה אחרת על העולם, משהו מסודר
ואם דיברו שמצרים היה מאד מסודר.. אז מגיע להם גם רשימה מסודרת של מכות…
ולא רק מסודר מהבחינה הזו, אלא גם ההדגשה מתחילה ועד סוף שזה הכל מתוכנן
שלא באמת קורים דברים כי הוצרכו פתאום
אין אכזבות אף פעם, רק למי שלא יודע את התוכנית
אבל ההסתכלות של הספר הזה הוא שאם היית יודע אז היית ישר יודע הכל
זה בעצם הנתק בין סוף פרשת שמות לפרשת וארא בו, בתחילה משה עוד לא למד את הסבלנות הזאת שהכל לפי התוכנית
אבל מן המאמר של תחלת וארא ועד סוף הסיפור, כלומר ממש עד שהוא מתרגז על פרעה לפני מכת בכורות, הוא הכי רגוע בעולם
כמו יוסף, כל הנסיגות הם הכל חלק מהתוכנית הוא כבר יודע את זה, זה לא רכבת הרים של תחושות כפי שהיה אפשר לספר את הסיפור, שכל יום פרעה אומר כן או לא וכבר היה תקווה וכבר יאוש וכו׳
זה מאד חשוב לנו אולי בגלות שלנו המבט הזה
סימן מאד ברור לתפיסה ה׳כהנית׳ הזאת זה המסגרת של ‘הוא ציוה ויעמד׳. ופרשתנו חוזר על זה אולי שלשה פעמים עד שהוא אומר ממש את זה, ויעש משה וןאהרן כאשר צוה ה אותם כן עשו, זה הדפיקת לב הפנימית של כל הגישה הזאת בעולם
והוא מסגרת שהתורה כופה על המון סיפורים שלא באמת נכנסים לזה, אני צריך לעשות רשימה של כל מה ששמתי לב גם בפרשיות יוסף זה מאד בולט הרבה פעמים
כלומר זה תפיסה כזו של חוקים, שמחילים על כל העולם, כל העולם זה מצות שמקיימים, או שהטבע מקיים או שמשה מקיים או שהמלך מצוה והעם מקיים לא משנה אבל תמיד הולך לפי הקביעות הזו
ואין דרמות אפילו אין עבירות… אי אפשר לעבור את המצוות,. אם זה לא ככה אז אחרת אם לא היום אז מחר..
אם קוראים הפסוקים בויקרא רואים שהוא ממש מתקשה מבחינה לשונית איך להגיד שמישהו עשה עבירה וצריך להביא קרבן… זה לא באמת נכנס לו לתפיסה
חושב על הפסוק הזה
מצוות ה׳.. אה אשר לא תעשינה..
אבל מה עשה מצהו או לא?
עשהכ מצוה שלא עושים
בקיצור עבירה..
לעבור על מצות לא תעשה…
לא דווקא השלמה, רק שיש גישה לחיים שאוהבת תמורות ודרמות ויש שאוהבת קביעות וסדר. אם יש בעיה אז נתקן אבל זה גם לפי הסדר לא עם דרמה שלימה. עניין של הדגשה.
כזה במקום לספר לי על משברים ותקווה תספר לי מה לעשות ביום ראשון ומה לעשות ביום שני ..
אנחנו רגילים שהדברים שבלב זה דרמות כמו איזה ברסלבי אבל זה לאו דווקא, יש גם גישה מאד עמוקה ולבבית רק שהיא מתיישבת על הדברים הקבועים או שאפשר לשחק שהם קבועים ולא על התמורות והשתנות