הענין עם גניבת הברכות מן המבט שלי פחות בא לתאר מאבק ויותר בא לתאר שיש באמת כאן שיקולים לצדו של כל אחד. אם מסתכלים על זה כמו משל (גם אם זה קרה כפשוטו הכוונה שבו הוא הנמשל). כמו אפרים ומנשה מאוחר יותר. מצד אחד מנשה הוא הבכור מצד שני לאפרים מגיע משהו ויש לו מעלה על אחיו. שיכל את ידיו עשה יעקב בעצמו באופן יותר מתוקן מה שהוא גרם לאבא שלו לעשות. אבל התמונה כאן הוא ידיו השכולים של יעקב. מצד אחד בפועל מנשה בצד ימין מצד שני היד ימין שלו על ראש אפרים.
כך מצד אחד עשו הוא הגדול, אבל מצד שני יעקב לא יכול להפסיד הכל בגלל זה וגם לו יש מעלה מיוחדת. אז הוא מקבל הברכה באותו אופי של מהותו. בתוך לבוש של עשו. כאילו העשויות שבתוך יעקב קיבל הברכות. הקול קול יעקב והידים ידי עשו השיכול הזה בעצמו קיבל הברכה. הרמאות הזו של יעקב בעצמו הוא שקיבל הברכה לא יעקב בעצמו. ובסוף עשו חוזר ויצחק נחרד ומברך גם אותו כך הוא מקבל הברכה שלו. אבל זה הכל תמונה אחת שמודגשים בו הצדדים המורכבים השונים.
ויצחק בעצמו יש בו רמות שונות יש את יצחק עם עינים פקוחות שאוהב בשר הציד ואוהב את עשו. אבל יש את יצחק עם עינים סתומות ששיכור קצת מיין ולא יכול לראות טוב וממשש והיצחק הזה אוהב ומברך את יעקב. ויש יצחק שלישי שנחרד מכך שהסתימו דעינין שלו סותר את הפקיחו דעינין שלו ואומר אבל צדק יעקב ברמאותו גם ברוך יהיה ויתן ברכה גם לעשו.
להתרכז על הרמיה והמניפולציה והשנאה זו טעות בעיני. הענין כאן הוא לא לשפוט את יעקב את או עשו (אפשר עשו בעצמו טעה בכך וישטם את יעקב). אבל בסיפורי בראשית כאלה צריך לראות כל מאבק כמו סמל לצדדים ראשיתיים שצריכים להסתדר ביניהם. על דרך ציור הזוהר המלכים אשר מלכו שכל אחד אומר אנא אמלוך שזה לא סיפור מוסרי (גם אם יש ספרי חסידות שעשו אותו לכזה) אלא סיפור מיתי שמתאר כיצד מיישבים באמת בין חסד לגבורה וכו’. וכל הסיפורים המפותלים שזה רימה את זה וזה רצה להרוג את זה וזה ברח מזה הם הכל להביע צדדים שונים בדברים האלה עצמם שיש בהם באמת סתירות וצדדים שונים.
לכן צריך גם לשים לב שהסיפור הוא לא של בחירה. כי אנו היינו אומרים וודאי נו אם יעקב קיבל הברכה במרמה זה מקח טעות. אבל יצחק בעצמו לא אומר כך אלא בא אחיך במרמה ויקח ברכותיך. הברכה הוא משהו מוחשי ואם יעקב קיבל אותה זהו כבר אין חזרה. אבל זה באמת כי היה לו מה להתברך. ולכן גם לא הולך יצחק אחר כך ושואל מה קרה כמו ששאלה מאשי כי באמת זה לא הסיפור. יצחק בעצמו יודע שהוא רק דמות בסיפור של בראשית והוא לא כועס על רבקה או על יעקב או משהו. יעקב פחד והבאתי עלי קללה פשוט אם יקבל קללה אז, אבל ברגע שכבר תפס הברכה במרמה תפס אותו וכבר אין חשש כזה.