הוחל לקרוא בשם הויה – הקריאה בשם ה בבראשית א – ד

תוכן עניינים

בפרשת ששת ימי בראשית מוזכר רק שם אלהים, ל”ה פעמים. דהיינו ל”ב פעמים בששה ימים ושלשה פעמים בשבת. איתא בספר יצירה ל”ב פעמים הם ל”ב נתיבות חכמה, שהם בעצמם מחולקים לעשרה מאמרות וכ”ב אותיות. דהיינו עשרה מאלהים אלה הם עשרה מאמרות והשאר הם פירוטים שלהם בכ”ב אותיות. היחס בין מספר עשר למספר ל”ב הוא כיחס שבין העיגול לקו, כי העיגול 3.14 פעמים הקו דהיינו מעשרה מאמרות נעשים ל”ב אלהים. ובשבת עוד שלשה שהם עוד שלשה מדרגות שמקבלים בשביתת שבת שלש סעודות וכמו שכתוב בזמירות בתרתין ובתלתין ובתלתא שבשין.
בראשית פרק ב הוא פרשת יצירת חוה בדרך נסירה. והיינו התגלות שלא די בבריאת העולם מאלהים צריכים השגה כפולה של אדם וחוה דהיינו של הויה ואלהים מה שבפרק א ניכר רק שם אחד ואדם אחד (והסבר זה ביארנו בשיעור כוונות ראש השנה). לכן פרק זה כל שמותיו כפולים הויה אלהים. עתה הבט וראה. ידוע שבכוונות הנסירה אנחנו מכוונים י”א ספירות, ופירש הרב שכאן נתוספה שורש הרע כסוד י”א סממני הקטורת. והנה בפרשה זו י”א פעמים הויה אלהים.

בראשית פרק ג הוא סיפור חטא אדם וחוה. דהיינו מתוך הי”א נולד איתו גם רע הנחש והוא גרם לחטא עץ הדעת שהוא קיצוץ בנטיעות. ספרו את השמות בפרק זה והנה יש בו תשע פעמים הויה אלהים. הוא סוד כל המוסיף גורע אף כי אמר אלהים וכו’. וכאן נתגרשו אדם וחוה מעץ הדעת והוא תשע פעמים הויה אלהים בלבד ונחסר העשירי.

בראשית פרק ד הוא סיפור בני אדם הראשון. אכן הוא מתחיל בהריגת הבל וכו’ אך מסתיים בתיקונם שהוא לידת שת ואנוש. בפרשה זו כבר לא נכפלים הויה אלהים, כאן יש כבר הויה אחת של התיקון. (כלומר התחלנו בשם אלהים בלבד, שיתפנו איתה שם הויה, ושוב נשאר הויה בלבד). או במילים אחרות טרם הגענו אל העשר היינו צריכים עשר ולא אחד עשרה – פרק ב, עשר ולא תשע – פרק ג, אלא עשר. צריך השם הויה להשתלם ולהיבנות בעשרה ספירות שיהיה ראוי לקרוא בו בפרשה זו עשרה שמות הויה, וכאשר הגענו אל העשירי שבהם הנה הוא “אז הוחל לקרוא בשם הויה”. עכשיו כבר אפשר לקרוא בשם הויה.