לעניין דרכי ההתקשרות לצדיקים, אמר הסוד. כי דבר מושלם מכל צד הוא כמו צורת עיגול, וכמ"ש בע"ח שהיא השלימה שבצורות. כי אין בו חלק נכנס ויוצא שהוא כחסרון אלא מלא מכל צד. והנה בעיגול אין בית אחיזה, רק אם יש בו איזה חור או חסרון אז בנקל לאחוז בו. ולכן אנשים פשוטים עיקר אחיזתם בצדיקים הוא דרך החסרונות שלהם שהם כמו חור שבו אפשר שיהיה תפיסת יד בעיגול. והצדיקים הטובים מגלים את חסרונותיהם עד עמקי נפשם, שזה הם משתווים אל הרשעים ונותנים להם דרך אליהם, וכפי שהצדיק עצמו דרך חסרונותיו משלים עצמו כן לומדים אלה הנדבקים בו. (ואפשר שזה בחינת דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו וזה בחינת הקו שהוא חור באמצע העיגול). דוק ותשכח שכן הוא דרך תיקון הנפשות שכל אחד נאחז בצדיק שיש לו חסרון דומה לחסרונו.
אבל יש צדיקים תמימים מאד שאין בהם מום. והיינו שהם תמיד מאוזנים מכל צד, ויש להם מעלה כמעלת השלימה על הפרוסה הגדולה ממנו. ומכל מקום מרוב תמימות אין לבם נשבר ואין להם חור בלב ורים שום צד בולט אצלם מחבירו, כי גם העניוות שלהם מושלמת. ולכן אין להם מקום שיתאחזו בו הבינוניים לא כל שכן הרשעים. אלא שכאשר יש להם חסידים הם מתאחזים בקליפות הסובבים את העיגול הפנימי ואינם נכנסים ללב מלב.
ודע שהכבוד הוא תמיד נמצא בעיגולים הסובבים, (כי כבו"ד הוא בחינת ל"ב נתיבות חכמה והעיגול יתר על הקו שהוא עשר יותר מג' ועשירית נמצא הוא ל"ב והוא סובב הלב) שגם הצדיק הטהור מזה בנקודת ליבו הרי אפשר לסובב אותו בגינוני כבוד ושררה ומתוך איזונו יהיה באמצע ולא יגע אליו. ובמעגלים החיצוניים האלה הם חסידים והטובים שבהם יקבלו שפע הטוב בבחינת מקיף.