הלכות עירובין פרק ח
דער שיעור לערנט די הלכות פון צוויי עירובין און עירוב בתנאי - ווען מען קען מאכן מער ווי איין עירוב אויף איין טאג, און וויאזוי מען מאכט א תנאי אז מען זאל קענען קלייבן וועלכע עירוב צו נוצן. דערנאך ווערט באהאנדלט די ספעציעלע דינים פון עירוב ביום טוב, אריינגערעכנט די חילוק צווישן שני ימים טובים של גלויות און ראש השנה, און פארוואס מען דארף האבן דעם עירוב ביידע נעכט. דער שיעור שליסט אפ מיט די הלכה אז מען קען מאכן עירוב חצרות אין יום טוב מיט א תנאי, אבער נישט עירוב תחומין.
▶ לצפייה ללא יוטיוב / Watch without YouTube ✕ חזרה ליוטיוב / Back to YouTube
📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria) ›
סיכום השיעור 📋
סיכום פון דעם שיעור: הלכות עירובין – פרטי דינים אין עירוב תחומין, עירוב בתנאי, און עירוב ביום טוב
—
הלכה א–ב: אין מניחין שני עירובין – מ׳קען נישט מאכן צוויי עירובין אויף איין טאג
דער רמב״ם׳ס ווערטער: אין מניחין שני עירובין… שאין מערבין שני עירובין ביום אחד. חצי היום הולכין לשני עירובין ואינו שורה יום אחד בעירוב השני. א מענטש וואס האט געזאגט פאר צוויי שלוחים „צאו ועירבו לשתי רוחות” — מהלך כרגלי שניהם. נתן אחד עירובו בריחוק אלף אמה לרוח מזרח, ונתן השני את עירובו בריחוק חמש מאות אמה לרוח מערב — ער קען גיין צו מערב 1,000 אמות און צו מזרח 1,500 אמות. אויב ביידע עירובין זענען 2,000 אמות אין פארקערטע ריכטונגען — הרי זה אינו זז ממקומו.
פשט: א מענטש קען נישט אין איין שבת וואוינען אין צוויי פלעצער דורך צוויי עירובין. מ׳קען נישט זאגן „אינדערפרי איז מיין שביתה דא, נאכמיטאג דארט.” ווען איינער האט בטעות געמאכט צוויי עירובין (דורך צוויי שלוחים), קען ער נאר גיין דארט וואו ביידע עירובין דערלויבן אים — ער קריגט דעם אינטערסעקשאן פון ביידע תחומין, נישט א פארדינסט פון ביידע.
חידושים און הסברים:
1. „מהלך כרגלי שניהם” — דאס מיינט נישט אז ער קריגט דעם פארדינסט פון ביידע עירובין, נאר פארקערט: ער איז „סטאק” מיט ביידע. ער קען נאר גיין דארט וואו ביידע עירובין דערלויבן אים. דער מזרח-עירוב באגרעניצט אים צו מערב, און דער מערב-עירוב באגרעניצט אים צו מזרח.
2. דער עקסטרעמער פאל — אויב איינער האט געמאכט איין עירוב 2,000 אמות צו מזרח און איינס 2,000 אמות צו מערב, קען ער זיך נישט רירן פון זיין פלאץ (נאר ד׳ אמות), ווייל יעדער עירוב באגרעניצט דעם אנדערן אינגאנצן.
3. א שאלה וואס ווערט אויפגעהויבן: וויאזוי ארבעט דאס „לחומרא”? אויב מ׳קען נישט מאכן צוויי עירובין, וויאזוי זענען ביידע חל? עס ווערט פארגעלייגט אז עס איז אפשר א ספק — מ׳ווייסט נישט וועלכע עירוב איז תופס געווען, דעריבער גיט מען אים חומרי ביידע. דער שיעור לאזט דאס אפען אלס א צד.
—
הלכה ג–ד: עירוב בתנאי — מ׳קען מאכן צוויי עירובין מיט א תנאי
דער רמב״ם׳ס ווערטער: מ׳קען מאכן צוויי עירובין אויף צוויי זייטן מיט א תנאי: אויב איך דארף גיין צו מזרח — „זה עירובי” און דער אנדערער איז גארנישט; אויב איך דארף גיין צו מערב — פארקערט. „ואם נצטרך לשתי רוחות… לאיזה שירצה ילך” — אויב ער דארף ביידע, קען ער אויסקלייבן. „ואם לא עירב לזה כלל, או שעירב ולא נצטרך לרוח משתיהן, אין שום עירוב מועיל לו… אלא הרי הוא כבן העיר.”
פשט: דורך א תנאי קען מען זיך געבן „אפשענס” — מ׳קען מאכן מערערע עירובין אויף פארשידענע ריכטונגען, אבער נאר איינס קען אקטיוו זיין אויף א טאג. דער תנאי באשטימט וועלכע עירוב ווערט חל לויט וואס פאסירט.
חידושים און הסברים:
1. דער עיקר חידוש: א מענטש קען זיך מאכן אפשענס — ער מאכט מערערע עירובין, און דער תנאי באשטימט וועלכע ווערט אקטיוו. דאס איז נישט סותר צום כלל אז מ׳קען נישט מאכן צוויי עירובין, ווייל דורכן תנאי ווערט נאר איינס חל.
2. אויב ער דארף ביידע זייטן: ער קען דעמאלטס בחירה האבן וועלכע עירוב ער וויל נוצן — אבער נאר איינס, נישט ביידע.
3. אויב ער דארף גארנישט: ווען קיין תנאי ווערט נישט מקויים, איז קיין עירוב נישט חל, און ער בלייבט א בן העיר מיט 2,000 אמות לכל רוח.
4. מער ווי צוויי: מ׳קען מאכן אפילו 5 אדער 6 עירובין מיט תנאים — ס׳איז נישט קיין חילוק אין צאל, אזוי לאנג ס׳איז מיט א תנאי.
5. נאר איינמאל א טאג: מ׳קען נישט נאכמיטאג טוישן צוריק — ווען מ׳האט זיך מחליט געווען, איז דאס פיקסט פאר דעם טאג.
6. ברירה בדרבנן: דאס אימפליצירט יש ברירה בדרבנן — מ׳קען מחליט זיין אפילו אין שבת גופא וועלכע עירוב מ׳נוצט. דאס ווערט שפעטער מער מפורש.
—
הלכה: ברירה — האומר לחמשה „הריני מערב על איזה מכם שארצה”
דער רמב״ם׳ס ווערטער: „האומר לחמשה: הריני מערב על איזה מכם שארצה… אף על פי שרצה משחשיכה – ילך. דבר שאינו מדברי סופרים יש בו ברירה.”
פשט: איינער זאגט צו פינף מענטשן: איך מאך אן עירוב פאר וועלכן פון אייך איך וועל וועלן. אפילו אז ער האט ערשט מחליט געווען נאך חשיכה (שוין אין שבת), קען יענער גיין, ווייל ביי דרבנן-זאכן גילט יש ברירה.
חידושים און הסברים:
1. דער כלל: „דבר שאינו מדברי סופרים יש בו ברירה” — ביי דרבנן-ענינים קען מען למפרע מחליט זיין וואס מ׳האט געמיינט. עירוב איז דרבנן, ממילא ארבעט ברירה.
2. פארבינדונג מיט פרק ו׳: דער זעלבער יסוד ווי דער הלכה אז אויב מ׳איז מרוצה געווארן בערב איז אויך גוט.
3. פראקטישע אנווענדונג — משגיח אין קעמפ: א משגיח קען ערב שבת אראפלייגן עירובין, און שפעטער מחליט זיין ווער מעג גיין וואוהין. אבער עס ווערט באגרענעצט: די מענטשן דארפן וויסן דערפון — עס איז נישטא קיין זיכוי אזוי סתם, ווייל ער בלייבט כרגלי המערב (עס איז א חובה, נישט נאר א זכות). אבער מ׳קען הענגען א צעטל אין שול אז מ׳האט געמאכט אן עירוב, און ווער עס וויל גיין אין יענע ריכטונג קען עס נוצן.
—
הלכה: מתנה אדם על עירובו — תנאי אויף עירוב פאר וועלכע שבתות
דער רמב״ם׳ס ווערטער: „מתנה אדם על עירובו ואומר: עירובי לשבת זו ולא לשבת אחרת, לשבתות הבאות, ליום טוב ולא לשבתות” וכו׳.
פשט: מ׳קען מאכן א תנאי אויף זיין עירוב — אז עס זאל נאר ווירקן פאר געוויסע שבתות/ימים טובים און נישט פאר אנדערע.
חידושים און הסברים:
1. פארוואס איז דאס א חידוש? אויב מ׳קען מאכן א תנאי אויף איין שבת פאר צוויי ריכטונגען, איז דאך פשוט אז מ׳קען באגרענעצן פאר וועלכע שבת עס גילט. דער תירוץ: דער חידוש איז אז דער עירוב קען פיזיש ליגן דארט פאר מערערע וואכן, און מ׳קען מחליט זיין אז נאר געוויסע שבתות זאל עס ווירקן. מ׳דארף נאר זיכער מאכן אז דער אוכל איז נאך קיימא (נישט נשרף אדער פארדארבן) ווען די שבת קומט — ווי דער משנה ברורה זאגט.
2. דער יסוד פארוואס תנאי ארבעט: עירוב איז נישט אן אויטאמאטישער מעכאניזם פון דער פת — עס איז אלץ דעתא. ווייל ער טראכט פון דער פת אלס מקום שביתה, קען ער באשטימען ווען ער האט יא די דעתא און ווען נישט.
3. „לשבתות הבאות” — אפילו ער האט דעם עירוב שוין געמאכט, קען ער עס נוצן פאר קומענדיגע וואכן, נישט נאר פאר דער ערשטער שבת.
—
הלכה: עירוב פאר א גאנץ יאר
דער רמב״ם׳ס ווערטער (בשם רבי): „מערב לשבת של כל השנה כולה… כל שבת שירצה” — ער קען גיין אפילו שתי תחומי שבת, און ווען ער וויל נישט, בלייבט ער אין זיין מקום.
פשט: מ׳קען מאכן איין עירוב פאר אלע שבתות פון א גאנץ יאר, און יעדע שבת מחליט זיין צו מ׳וויל עס נוצן.
חידושים: דער משנה ברורה זאגט אז מ׳דארף מאכן זיכער אז דער עירוב איז קיימא (דער אוכל איז נאך פארהאן און נישט פארדארבן). מ׳קען עס אויך מאכן דורך א שליח.
—
הלכה ה: עירוב תחומין פאר יום טוב און יום כיפור — הקדמה
דער רמב״ם׳ס ווערטער: „כשם שאסור להוציא חוץ לתחום בשבת, כך אסור ביום טוב וביום הכפורים.” אבער: „ביום טוב מותר להוציא מרשות לרשות” — הוצאה איז מותר אין יום טוב (מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך). „לפיכך מערבין ערובי חצרות ומשתתפין במבואות ליום הכפורים כשבת, ומערבין ערובי תחומין ליום הכפורים וליום טוב כשבת.”
פשט: תחומין איז אסור סיי שבת, סיי יום טוב, סיי יום כיפור — דעריבער דארף מען עירובי תחומין פאר אלע. אבער הוצאה מרשות לרשות איז נאר אסור שבת און יום כיפור, נישט יום טוב — דעריבער דארף מען עירובי חצרות נאר פאר שבת און יום כיפור, נישט פאר יום טוב.
חידושים און הסברים:
1. דאס איז דער איינציגער פלאץ אין הלכות עירוב תחומין וואו עירוב חצרות ווערט אריינגעמישט — ווייל דער רמב״ם וויל געבן א פולשטענדיגע הקדמה צו יום טוב דינים בנוגע עירובין.
2. דער רמב״ם׳ס שיטה: הוצאה אין יום טוב איז מותר אפילו שלא לצורך — מתוך שהותרה הוצאה לצורך, הותרה נמי שלא לצורך. דעריבער פאלט אוועק דער גאנצער ענין פון עירובי חצרות אין יום טוב.
3. דער רמב״ם׳ס סטרוקטור: ער ברענגט דעם יום טוב ענין אלס א המשך פון צוויי עירובין / עירוב בתנאי, ווייל ביי שני ימים טובים של גלויות מאכט זיך אפט אז מ׳דארף מאכן תנאים און צוויי עירובין פאר די צוויי טעג. דער רמב״ם געפילט אז מ׳דארף א הקדמה איידער מ׳שפרינגט אריין אין יום טוב פרטים.
—
הלכה: צוויי עירובין פאר צוויי טעג — יום טוב סמוך לשבת / שני ימים טובים של גלויות
דער רמב״ם׳ס ווערטער: „יום טוב שחל להיות סמוך לשבת, בין מלפניו בין מלאחריו, או שני ימים טובים של גליות – יש לו לערב שני עירובין לשתי רוחות, וסומך על איזה מהן שירצה ליום הראשון, ועל עירוב שברוח שנייה ליום השני.” „או מערב עירוב אחד לרוח אחת, וסומך עליו לאחד משני הימים.”
פשט: ווען יום טוב איז סמוך צו שבת (פאר אדער נאך), אדער ביי שני ימים טובים של גליות, קען מען מאכן צוויי עירובין אין צוויי פארשידענע ריכטונגען, און יעדן טאג באנוצן אן אנדער עירוב. אלטערנאטיוו, מ׳קען מאכן איין עירוב פאר איין ריכטונג, נוצן עס נאר איין טאג, און דעם אנדערן טאג בלייבן אין זיין מקום שביתה רגיל.
חידושים און הסברים:
1. דער יסוד פארוואס דאס ארבעט: יום טוב און שבת (אדער צוויי טעג יום טוב של גליות) זענען צוויי אנדערע קדושות. ער האט קונה שביתה געווען ערב שבת באזונדער און ערב יום טוב באזונדער, ממילא קען ער יעדן טאג נוצן אן אנדער עירוב.
2. שני ימים טובים של גלויות — אנדערע סיבה: איין טאג איז על הקודש און איין טאג איז על החול — איינער פון די טעג איז אייגנטלעך חול, נאר מ׳ווייסט נישט וועלכער.
3. שני ימים טובים של ראש השנה — אנדערש: מ׳רעכנט עס אזויווי איין טאג, אזויווי איין קדושה, און דעריבער קען מען נישט מאכן צוויי עירובין פאר צוויי ריכטונגען. דער שורש: ראש השנה האט מען אפילו בזמן בית המקדש, בזמן שקידשו על פי הראיה, געהאלטן צוויי טעג — עס איז ווייניגער א ספק און מער א תקנה קבועה, ממילא איז עס איין קדושה.
—
הלכה: דער עירוב מוז דא זיין ביידע נעכט — שתי קדושות
דער רמב״ם׳ס ווערטער: „המערב לשני ימים טובים של גלויות, או לשבת ויום טוב, אפילו שעירב לאחד לרוח אחת משניהם – צריך שיהא העירוב במקומו מוצאי בליל ראשון ובליל שני כל בין השמשות.” „מפני שהן שתי קדושות, ואין קיום עירוב תחומין על הראשון קונה עירוב לשני ימים.”
פשט: אפילו ער וויל גיין די זעלבע ריכטונג ביידע טעג, מוז דער עירוב פיזיש זיין אויפן פלאץ ביי ביידע בין-השמשות׳ן — סיי ערשטע נאכט, סיי צווייטע נאכט. דער עירוב פון דעם ערשטן טאג קען נישט אויטאמאטיש ווירקן פאר דעם צווייטן טאג.
חידושים און הסברים:
1. נאכל העירוב בראשון — אויב דער עירוב איז אויפגעגעסן געווארן דעם ערשטן טאג, האט ער נאר עירוב פאר דעם ערשטן טאג און נישט פאר דעם צווייטן.
2. כיצד הוא עושה — דער פראקטישער אנווייזונג:
– מוליכו בערב יום טוב — ער ברענגט עס צום פלאץ ערב יום טוב/ערב שבת.
– ומחשיך עליו — ער בלייבט דארט ביז בין השמשות.
– אויב ער וויל נישט לאזן דארט (ווייל ס׳איז נישט א מקום המשתמר): נוטלו בידו — ער נעמט עס מיט צוריק אהיים ליל יום טוב, ווייל יום טוב טאר מען טראגן (הוצאה איז מותר ביום טוב).
– ולמחר מוליכו לאותו מקום ומניחו שם עד שתחשך — מארגן ברענגט ער עס צוריק צום זעלבן פלאץ פאר דער צווייטער בין השמשות.
– ואוכלו — נאכדעם קען ער עס עסן: אויב ס׳איז שבת, עסט ער עס דארט אויפן פלאץ; אויב ס׳איז יום טוב, קען ער עס אהיימברענגען.
3. דער חילוק צווישן שבת און יום טוב איז קריטיש דא: ביום טוב קען ער טראגן דעם עירוב צוריק און פאר, אבער בשבת קען ער נישט.
—
הלכה: עירוב ברגליו דעם צווייטן טאג — „יחשוב בלבו” vs. „ואומר שביתתי”
דער רמב״ם: ווער עס האט מערב געווען ברגליו דעם ערשטן טאג, דארף נאכאמאל גיין צום זעלבן פלאץ דעם צווייטן טאג. דער רמב״ם שרייבט דא „יחשוב בלבו שיקנה שם שביתה” — ער זאל נאר *טראכטן* אין זיין הארץ.
פשט: ער גייט צום פלאץ און טראכט אז ער איז קונה שביתה דארט.
חידושים:
1. דער חילוק פון „יחשוב בלבו” vs. „ואומר שביתתי”: פריער ביי עירוב ברגליו האט דער רמב״ם געזאגט „ואומר שביתתי” (מ׳זאגט בפה). דא זאגט ער נאר „יחשוב בלבו”. דער חילוק קען זיין צוליב דעם איסור פון הכנה מיום טוב לחבירו — מ׳טאר נישט זאגן בפירוש ווייל דאס זעט אויס ווי הכנה פון איין יום טוב פאר דעם צווייטן.
2. ערב בפת בראשון — וויל מאכן ברגליו בשני: דאס איז מותר, ער דארף נאר גיין דארט און טראכטן אז ער איז קונה שביתה.
3. ערב בפת בראשון — וויל מאכן בפת בשני: „צריך לערוב באותה הפת עצמה שערב בה בראשון.” דער טעם: א *נייע* פת נעמען און מאכן פאר אן עירוב איז א מעשה הכנה מיום טוב לחבירו. אבער דאס זעלבע פת וואס ליגט שוין דארט, דארף ער נישט גארנישט נייעס טון — ער ברענגט עס נאר אהין, און דאס הייסט נישט הכנה. דער חילוק איז נישט וועלכע פת, נאר דער מעשה פון מאכן א נייע פת פאר אן עירוב — דאס איז הכנה. גיין אליין, אדער נוצן א שוין-עקזיסטירנדע פת, איז נישט הכנה.
—
חידוש: „קדושה אחת” — שבת און יום כיפור
גרויסער חידוש פון דעם רמב״ם: דער רמב״ם׳ס סברא פון „שתי קדושות” האט א משמעות׳דיגע נפקא מינה:
1. ביי יום טוב של גלויות (צוויי טעג יום טוב) — ס׳איז שתי קדושות, דעריבער דארף מען צוויי עירובין.
2. ביי ראש השנה — לויט דעם רמב״ם איז עס קדושה אחת, דעריבער דארף מען נאר איין עירוב.
3. שבת און יום כיפור וואס פאלן אויס צוזאמען (וואס קען נאר פאסירן ווען מ׳איז מקדש ע״פ הראיה, נישט היינטיגע צייטן וואו לא אד״ו ראש) — דער רמב״ם האלט אז שבת און יום כיפור איז קדושה אחת, און מ׳דארף נאר איין עירוב. דער טעם: ביידע האבן דעם זעלבן לעוועל קדושה — ביידע אסור אין מלאכת אוכל נפש, ביידע אסור אין הוצאה.
4. דער חידוש אין דעם מושג „קדושה אחת”: מ׳וואלט געמיינט אז „קדושה אחת” מיינט עס איז ממש איין זאך (ווי ראש השנה וואס איז איין יומא אריכתא). אבער דער רמב״ם ווייזט אז „קדושה אחת” מיינט אז זיי האבן די זעלבע הלכות/לעוועל קדושה — אפילו ווען ס׳איז צוויי באזונדערע ימים. שבת און יום כיפור זענען צוויי באזונדערע ימים, אבער ווייל זייערע דינים זענען גלייך, הייסט עס קדושה אחת. פארקערט — ערשטער טאג סוכות און צווייטער טאג סוכות, הגם ביידע הייסן „סוכות”, איז שתי קדושות ווייל איינער איז אמת יום טוב און דער אנדערער איז ספק חול.
—
הלכה: צוויי עירובין אין צוויי ריכטונגען — דער תנאי פון „אפשר להגיע”
דער רמב״ם: „רשות ביד אדם לעשות שני עירובין משתי רוחות לשני ימים, והוא שיהא אפשר להגיע לכל אחד משני העירובין ביום הראשון.” אויב ער קען נישט אנקומען צום צווייטן עירוב דעם ערשטן טאג, „אין עירובו השני עירוב, שעירוב מצוותו שיהא בסעודה הראויה בו ביום.”
פשט: מ׳מעג מאכן צוויי עירובין אין צוויי פארשידענע ריכטונגען פאר צוויי טעג יום טוב. אבער דער צווייטער עירוב מוז ליגן אין א פלאץ וואו ער קען אנקומען דעם ערשטן טאג. ווייל עירוב דארף זיין א סעודה הראויה לו ביום — ער מוז קענען עסן דעם עירוב אין דעם טאג.
חידושים — דער רמב״ם׳ס דוגמא:
1. ערשטער עירוב 2,000 אמה מזרח — דעם ערשטן טאג גייט ער אינגאנצן מזרח. ער האט נישט קיין אמה מערב. ממילא קען ער נישט אנקומען צו א צווייטן עירוב אין מערב — אין עירובו השני עירוב.
2. ערשטער עירוב 1,500 אמה מזרח — ער האט נאך 500 אמה מערב פון זיין שטוב. אויב דער צווייטער עירוב ליגט אינערהאלב 500 אמה מערב, קען ער אנקומען דעם ערשטן טאג, און הרי זה עירוב. דעם צווייטן טאג קען ער גיין 1,500 + 2,000 מערב.
—
הלכה: מ׳מאכט נישט עירוב אין יום טוב — יום טוב שחל להיות ערב שבת
דער רמב״ם: „יום טוב שחל להיות ערב שבת, אין מערבין בו עירובי חצרות ולא עירובי תחומין, אבל מערבין ביום חמישי שהוא ערב יום טוב.”
פשט: ווען יום טוב איז פרייטאג, טאר מען נישט מאכן קיין עירוב (נישט חצרות, נישט תחומין) אין יום טוב אליין. מ׳מאכט דעם עירוב דאנערשטאג, ערב יום טוב.
חידושים:
1. פארוואס טאר מען נישט? — עירוב תחומין איז א קנין רשות — ער איז קונה דעם מקום פאר זיין שביתה. אזא קנין טוט מען נישט אין יום טוב. עס ווערט אויך דערמאנט אז עס קען זיין א ענין פון הכנה אדער מתקן (מתקן רשות). ביי עירוב חצרות איז עס אויך אזא מין קנין.
2. קשיא פון עירוב תבשילין: אויב מ׳האט שוין געמאכט עירוב תבשילין (וואס מתיר קאכן פון יום טוב פאר שבת, אנצינדן ליכט, הוצאה), פארוואס זאל עירוב תבשילין נישט מתיר זיין אויך מאכן אן עירוב חצרות/תחומין? דער ענטפער בלייבט אביסל אפן, אבער עס ווערט פארשטאנען אז עירוב תחומין איז א באזונדערע מין קנין/מתקן וואס עירוב תבשילין דעקט נישט.
3. עירוב ברגליו/במחשבה — איז דאס א קנין? מ׳קען דאך מערב זיין ברגליו אדער אפילו במחשבה אליין — וואס פאר א קנין איז דאס? דער ענטפער: ס׳איז נישט א ממש׳ער קנין, אבער ווייל עס איז דומה לקנין, טוט מען עס נישט אין יום טוב.
—
הלכה: שכח ולא עירב — תנאי ביי עירוב חצרות (נישט תחומין)
דער רמב״ם: „ואם שכח ולא עירב, הרי זה מערב עירובי חצרות בחמישי [=יום טוב] וערב שבת, אבל לא עירובי תחומין.”
פשט: אויב ער האט פארגעסן צו מאכן עירוב ערב יום טוב, קען ער מאכן עירוב חצרות מיט א תנאי אין יום טוב אליין — אבער עירוב תחומין קען ער נישט מאכן אפילו מיט א תנאי.
חידושים:
1. פארוואס איז עירוב תחומין שטרענגער? — עירוב תחומין איז מער א קנין שביתה (לוקח נשביתה), א שטארקערער קנין, און מ׳טוט עס נישט אין יום טוב אפילו מיט א ספק/תנאי. עירוב חצרות איז א קלענערער קנין. (ברענגט מן מגיני ארץ און אילנא.)
2. א פראקטישער סברא וואס ווערט אפגעוויזן: עירוב חצרות איז כדי מ׳זאל מעגן טראגן (הוצאה), אבער יום טוב מעג מען עניוועי טראגן, אזוי אז עירוב חצרות איז נישט אזוי נויטיג יו״ט. לעומת זה, תחומין גילט אויך יו״ט. אבער די מפרשים זאגן נישט דעם פראקטישן פשט.
3. דער תנאי ווי עס ארבעט: דאנערשטאג (ערשטער טאג יום טוב, ווען פרייטאג איז אויך יום טוב) זאגט ער: „אם היום יום טוב” — טו איך גארנישט (ווייל יום טוב טוט מען נישט קיין קנינים), „ואם לאו” — מאך איך עירוב (ווייל דאן איז היינט חול און מארגן יום טוב, און ער מאכט עירוב ערב יום טוב). פרייטאג (למחר) חוזר ומערב — ער מאכט נאכאמאל עירוב חצרות מיט דעם זעלבן תנאי: „אם היום יום טוב” — איך דארף גארנישט טון, ווייל איך האב שוין געהאט אן עירוב פון נעכטן; „ואם אין בדברי היום כלום” — אויב נעכטן איז געווען דער אמת׳ער יו״ט און היינט איז א וואכעדיגער טאג — מאך איך יעצט דעם עירוב.
4. שני ימים טובים של ראש השנה — קיין תנאי: דער גאנצער דין פון תנאי גילט נאר ביי סתם שני ימים טובים של גלויות, וואו עס איז א ספק וועלכער טאג איז דער אמת׳ער יו״ט. אבער ראש השנה — וואו ביידע טעג זענען „קדושה אחת” (כיום אריכתא) — קען מען נישט מאכן א תנאי, ווייל עס איז נישט א ספק צווישן צוויי טעג, נאר איין קדושה.
—
דערמיט ווערט אפגעשלאסן דער לימוד פון הלכות עירובין — ברוך רחמנא דסייען.
תמלול מלא 📝
הלכות עירובין: דיני צוויי עירובין, עירוב בתנאי, און עירוב ביום טוב
הקדמה: סיום פרק כ״ז און פטרון השיעור
Speaker 1: מיר האבן געענדיגט הלכות עירובין פרק כ״ז, דער לעצטער פרק אין הלכות עירובין. ברענגט ער דא א הכרת הטוב פאר די נדבנים, הרב ר׳ יואל ווערצבערגער, וואס איז דער נדבן פטרון השיעור.
Speaker 2: יא, איך וויל זאגן וועגן דעם פטרון השיעור, נעקסטע יאר וועלן מיר טרעפן אזוי ווייט איך וועל עס כאפן. מ׳קען מאכן אן עירוב אדער מ׳טראכט פון עפעס אדער דארט איז דא א פת. סאו וויאזוי מ׳דרייט עס, אדער טראכט מען פון די שיעור, פון די עצם שיעור, אדער די פת וואס ליגט ביחיינד פון דעם. אוקעי, מ׳דארף באדאנקען פאר ביידע פון זיי. עירוב ברגליו איז דער עיקר, אבער אויך די גבירים קענען יוצא זיין מיט טשיקן קאטלעט. אזוי קומט אויס.
איבערבליק: וואס מיר האבן געלערנט און וואס מיר גייען לערנען
Speaker 1: עניוועיס, אונז האבן געלערנט עיקר הלכות עירוב, וויאזוי מ׳מאכט עירוב תחומין, וויאזוי מ׳מאכט עירוב ברגליו וואס מ׳האט געלערנט אין פרק ז׳. יעצט גייען מיר לערנען… אדער שבת, יא, וכו׳. יעצט גייען מיר לערנען בעצם פרטים, נאך חילוקי דינים אין די עירוב. דאס הייסט, אין פרק א׳ רעדט מען פון עירוב בפת. איך זע אז דער רמב״ם רופט עס אויך פת, סאו איך בין נישט דער וואס איז משוגע וואס זאגט פת. אבער הגם אז לכאורה אלע הלכות זענען אויך אויף עירוב ברגליו, בכל זאת איז דא חילוקים. בכל אופן, מיר גייען מיר לערנען נאך פרטים אין דעם.
די עיקר אין דעם פרק רעדט פון צוויי נושאים. איינס איז, אויב מ׳מאכט מער ווי איין עירוב, אדער מ׳מאכט מיט א תנאי, אדער אנדערע אופנים. און די צווייטע איז לגבי יום טוב. און דער אמת איז אז ס׳איז זייער קאנעקטעד, ווייל יום טוב אויך מאכט זיך אמאל אז מ׳דארף מאכן א תנאי אויב ס׳איז צוויי טעג יום טוב. סאו מ׳קען זאגן אז דער גאנצער פרק דרייט זיך ארום דיני צוויי עירובין, אדער צוויי תנאים אין עירוב, צוויי אפשענס אין עירוב.
הלכה א: אין מניחין שני עירובין — מ׳קען נישט מאכן צוויי עירובין אויף איין טאג
Speaker 1: סאו זאגט ער אזוי, קודם כל וואס מ׳קען נישט טון זיכער: אין מניחין שני עירובין. א איד קען נישט מאכן צוויי עירובין. דאס הייסט, ער לייגט אן עירוב ביי מזרח, און ער זאגט “איך וויל גיין אינדערפרי דא און נאכמיטאג דארט”. דאס הייסט, צוויי אויף איינמאל איז פשוט אז מ׳קען נישט. אבער ווען ער זאגט “אין מניחין”, מיינט ער נישט אז ס׳איז ווי איינס פאר אינדערפרי און איינס פאר נאכמיטאג. יא, קייצד? חצי היום הולכין לשני עירובין, ואינו שורה יום אחד בעירוב השני. מ׳קען נישט זאגן “אינדערפרי וואוין איך דא, ממילא קען איך גיין יענע וועג, און נאכמיטאג וואוין איך דארט, קען איך גיין דארט”. שאין מערבין שני עירובין ביום אחד. מ׳קען נישט אין איין טאג וואוינען אין צוויי פלעצער, מאכן צוויי עירובין. דאס איז די בעיסיק הלכה.
דיסקוסיע: וויאזוי ארבעט דאס לחומרא?
Speaker 2: וואס האט מען דא געמאכט א טעות? שטעל דיר פאר, ס׳איז זייער אינטערעסאנט, ס׳הייסט, לכאורה קען מען נישט, אבער לחומרא זעט אויס אז מען קען יא. דא מיינט ער אן עם הארץ, ער האט נישט געוואוסט אז מען קען נישט מאכן אן עירוב לשתי רוחות. “צאו ועירבו לשתי רוחות”, קום דו און זאלסט מערב זיין לשתי רוחות. ס׳האט אים איינגעפאלן אז מען קען יא. אדער אן אנדערע אופן וואס ס׳קען זיך מאכן אז למעשה האט א מענטש געמאכט צוויי עירובין אין צוויי פלעצער, איז “שעשאם על שנים שלא בידיעתו”, ער האט געזאגט פאר צוויי מענטשן די רעכט, און ער האט זיי נישט געזאגט וואו. אויב ער וואלט זיי געזאגט וואו, וואלטן זיי נאר געקענט טון וואו ער האט געזאגט, אבער ער האט זיי געגעבן די רעכט צו מאכן אן עירוב וואו זיי ווילן. “אחד עירב לו לצפון ואחד עירב לו לדרום”. די הלכה איז “מהלך כרגלי שניהם”. דאס הייסט, לחומרא הייסט עס אז ער וואוינט אין ביידע, און ממילא “מהלך כרגלי שניהם” מיינט נישט אז ער קען גיין ווייט צוויי טויזנט אמות פון ביידע, ער מעג נאר גיין בתוך די צוויי טויזנט אמות, אזוי לאנג ווי ער איז אין די צוויי טויזנט אמות פון ביידע זייטן. ער איז סטאק מיט ביידע עירובין, נישט ער האט פארדינט פון ביידע עירובין, ער איז סטאק מיט ביידע עירובין. און די נעקסטע הלכה גייט עס מסביר זיין, יא? ער גייט געבן די פרטים.
Speaker 1: וואראיינע אידעי, אזוי ברענגט ער פון איינער, אז עס איז אין ספק? איך ווייס נישט, מער אינטערסאנט. א ספק? מען ווייס נישט.
Speaker 2: הרי זה אליעזר ומקומי מיינט ער האט זיין ד׳ אמות?
Speaker 1: יא. אבער מקומו, וואס מיינט ד׳ אמות? אדער, ער איז א רשות היחיד?
Speaker 2: אויף ש… ווייס נישט.
Speaker 1: יא, ער איז אין א שטאט. קען ער גיין די גאנצע שטאט, whatever. אוקעי, אז דאס איז די עיקר א דין וואס מען זאל נישט טון. ס׳זעט מיר אויס אז מען קען נישט מאכן עכט. די מהלך, רגל שניים, איז מער אזוי ווי א ספק? אדער א קלאס, אדער א ספק? אזא סארט זאך.
הלכה ב: פרטים פון “מהלך כרגלי שניהם”
Speaker 1: “כיצד מהלך כרגלי שניהם? מהו טעמא? שאינו יכול להלך אלא במקום שיש לשניהם להלך בו”. ער קען נאר גיין דארט וואו ביידע קענען גיין. למשל, “נתן אחד עירובו בריחוק אלף אמה לרוח מזרח, ונתן השני את עירובו בריחוק חמש מאות אמה לרוח מערב”, יא? דער אנדערער איז געגאנגען פינף הונדערט אמות צו מערב, “אין זה שעירבו לו מהלך למערב אלא אלף אמה”. קען ער גיין אין מערב נאר אלף אמות. דאס הייסט, נאך פינף הונדערט ווייטער פון יענעם מענטש׳ס עירוב, אבער נישט ווייטער, ווייל ער דארף זיך היטן פאר זיין עירוב פון מזרח וואס איז דאך צוויי טויזנט אמות אוועק, “כרגלי מי שעירב לו במזרח”. די זעלבע זאך במזרח, ער קען נישט גיין גאנצע צוויי טויזנט אמות, “ויהלך למזרח אלף וחמש מאות אמה”, ווייל דער אנדערער איז פינף הונדערט מער אוועק, קומט אויס צוויי טויזנט, “כרגלי מי שעירב לו במערב”.
זעהט מען קומט אויס אז א מענטש קען ווערן סטאק ממש. “אם עירבו לו שני עירובין אלו כאחד, אה, אחד ברכה גלפיים עמד מזרח, ואחד ברכה גלפיים מערב”, ער האט געמאכט אין גאנץ צוויי טויזנט אמה, איינס אויף מזרח איינס אויף מערב, הרי זה אלי וזה מקומי, ער טאר זיך שליח פון זיין פלאסטלער, ער איז out of place ער איז out of, ער איז אויף די אקסטרייט פון יענער, ער איז די צוויי טויזנט פון יענער.
Speaker 2: אז איך פארשטיי נישט דא, אויב ער קען נישט מאכן קיין צוויי עירובין, וויאזוי ארבעט דאס לחומרית? אז מען קען יא, אבער מען זאל נישט. דאס הייסט מען קען יא… אדער אפשר… אונז האבן אן זיין חושש, און אונז ווייסן נישט וועלכע פון זיי איז, וועלכע פון זייער האט א תופס געווען פריער, אדערוואס? און מילא גיבט מען אים חומרי מקום? אדערוואס האט ער געמאכט קלאר ביידע? נען. מער אינטערסאנט. יא. ער זאגט, וואראיינע אידעי, אזוי ברענגט ער פון איינער, אז עס איז אין ספק? איך ווייס נישט, מער אינטערסאנט. א ספק? מען ווייס נישט. הרי זה אליעזר ומקומי מיינט ער האט זיין ד׳ אמות? יא. אבער מקומו, וואס מיינט ד׳ אמות? אדער, ער איז א רשות היחיד? אויף ש… ווייס נישט. יא, ער איז אין א שטאט. קען ער גיין די גאנצע שטאט, whatever.
Speaker 1: אוקעי, אז דאס איז די עיקר א דין וואס מען זאל נישט טון. ס׳זעט מיר אויס אז מען קען נישט מאכן עכט. די מהלך, רגל שניים, איז מער אזוי ווי א ספק? אדער א קלאס, אדער א ספק? אזא סארט זאך.
הלכה ג: עירוב בתנאי — מ׳קען מאכן צוויי עירובין מיט א תנאי
Speaker 1: אבער יעצט קען מיר לערנען אז מען קען למעשה יא, טרעפן א וועג צו מאכן צוויי עירוב, נישט אז אין איין טאג גייט ער קענען נוצן ביידע, אבער ער קען זיך געבן אן options. א מענטש קען זיך מאכן אן options, אז ער גייט קענען גיין וועלכע וועג ער וועט וועלן, אבער מארגן האט ער תלמוד זיין, אדער ערב שבת תלמוד זיין, אדער ערב שבת ערשט-האמאל ס׳איז א מענטש קען יא מאכן צוויי עירוב׳ן אויף צוויי זייטן, אבער ער מעשן דער בעומר, ער מאכט א תנאי, ער זאגט אזוי, ער זעהט אזוי, ער זעהט אזוי, אימער עלי דבר מצווה, אויב ער האט באקומען א מצווה אדער מצווה אדער דוחק. אויב ער האט געדענקען מען קען עס נאר מאכן, דארף ער גיין, אויב ער האט זיך געטראכט דורך זיך, כאב געמוזן גיין דא, זה עירוב שיצא נתומה חלב, ועירוב שברוך שיינעס איינער קלום, ער זאגט דאמאלט בין איך דא, דער אנדערע איז נישט דארט. האבן מיר פארקערט, ואם נצרכת לרוחס איר א שיינעס, דארף גיין אויפן מערב, זה עירוב שיצא נתומה חלב ועירוב שברוך ארשיינער איינער קלום. און וואס וועט זיין אויב איך וועל דארפן ביידע גיין? “ואם נצטרך לשתי רוחות, יש לו לסמוך על איזה עירוב שירצה, לאיזה שירצה ילך”, אז ער וועט קענען גיין, ער וועט קענען דעמאלטס טשוזן. דאס הייסט, ער זאל נישט תולה זיין אז אויב ס׳וועט זיין א צורך וועט ממילא ווערן דאס, ער וויל זיך לאזן אפשענס. ער זאגט, אויב איך וועל האבן א צורך ביידע זייטן, וועל איך מחליט זיין דעמאלטס וועלכע איך וויל גיין, און דעמאלטס וועל איך מעגן נאר גיין אין די וועג, און די אנדערע עירוב וועט זיין גארנישט.
הלכה ד: אויב ער האט נישט געמאכט קיין תנאי
Speaker 1: “ואם לא עירב לזה כלל, או שעירב ולא נצטרך לרוח משתיהן, אין שום עירוב מועיל לו, ואינו סומך על אחד מהן, אלא הרי הוא כבן העיר, ויש לו אלפים אמה לכל רוח מחוץ לעירוב”. דאס הייסט, ער איז נישט מחליט געווען, ער האט געטראכט, ער האט זיך די גאנצע עיר נישט מחליט געווען, איז ער נישט מחליט, איז ער א בן העיר, און ער דארף גארנישט.
סיכום: די כללים פון עירוב בתנאי
Speaker 1: סא די תנאי קען מען מאכן, און מ׳קען מאכן אפילו מער ווי צוויי עירובין, אפילו פינף און זעקס, ס׳איז נישט קיין חילוק. ער זאגט אויף יעדע איינס אז ער גייט דאס נאר נוצן בתנאי אז ער דארף עס. ווי לאנג ס׳איז מיט א תנאי קען ער עס מאכן. אויב ער מאכט אבער נישט קיין תנאי, דעמאלטס בלייבט ער סטאק, ווייל ביידע זענען חל זיין. אבער מיט א תנאי, ווען די תנאי איז אז טאמער נוצט ער די עירוב, איז די אנדערע עירוב גארנישט. און מ׳קען נאר מאכן דאס איינמאל א טאג, מ׳קען נישט נאכמיטאג טוישן צוריק.
דאס איז אלעס בעיסיקלי הלכות תנאי, און מיר גייען לערנען בפירוש, דער רמב״ם זאגט עס נישט דא, אבער מיר גייען לערנען בפירוש אז דאס הייסט אז דער רבנן יש ברירה, אז ער קען אויך מחליט זיין אין שבת. דא שטייט נאך נישט קלאר אז ער קען עס מחליט זיין אין שבת, אבער ס׳שטייט שפעטער קלאר אז מ׳קען עס מחליט זיין אין שבת. און נישט נאר דעם, ס׳שטייט אפילו שפעטער אז מ׳קען מאכן פאר א גאנץ יאר. טאמער איינער ווייסט אז במשך די יאר מאכט זיך אז ער דארף גיין, קען ער מאכן אן עירוב, און ער זאגט, וועלכע שבת איך וועל דארפן, וועט זיין דא מיין עירוב, און איך וועל זיך סומך זיין אויף דעם עירוב. מ׳קען עס מאכן פאר א שליח און פאר אנדערע מענטשן אויך.
הלכה ה: הקדמה צו עירוב ביום טוב — תחומין און הוצאה
Speaker 1: סא עד כאן איז די הלכה פון צוויי עירובין. יעצט גייען מיר עס לערנען, קודם גייט דער רמב״ם זאגן די כלל אז מ׳דארף יום טוב און יום כיפור אויך אן עירוב, און ממילא גייט זיין פארשידענע פרטי דינים וואס מאכט זיך נאר יום טוב, ווייל יום טוב קען זיין צוויי טעג, אין א ספק, שני ימים טובים של גלויות, סא מ׳דארף וויסן וואס איז די הלכה פון אן עירוב. צו מען קען מאכן, וויאזוי ס׳ארבעט עס, קודם כל וויאזוי ס׳ארבעט עס, צו מען דארף מאכן צוויי עירובין פאר די טעג אדער נישט, נאכדעם אויב מען קען מאכן צוויי אנדערע עירובין פאר די צוויי אנדערע טעג, וכו׳. סאו קודם מאכט ער א הקדמה.
“כשם שאסור להוציא חפץ לתחום בשבת” – ס׳איז עפעס מסתמא מסכים הסופרים אז זיי מיינען, איך ווייס נישט פארוואס דאס קומט נישט דא אריין, וועלכע יום טוב גייט מען לערנען וועלכעס עירוב תחומין פון יום טוב, דאס קומט אריין, ווייל ער וויל זאגן די פרטים.
“כשם שאסור להוציא חפץ לתחום בשבת” – מ׳טאר נישט גיין חוץ לתחום בשבת, “כך אסור ביום טוב וביום הכפורים”, סיי יום טוב, סיי יום כיפור. יום כיפור איז דאך ווי שבת לכל דבריו. יום טוב איז מותר יותר אין אוכל נפש, אבער חוץ לתחום טאר מען נישט גיין. אבער קען זיין אז ס׳איז דא א חילוק. “כשם שמוציא מרשות לרשות בשבת חייב” – מ׳טאר נישט מאכן הוצאה בשבת, “כך ביום טוב וביום הכפורים חייב”, אין יום כיפור איז ער חייב אויך. “אבל ביום טוב מותר להוציא מרשות לרשות”, אין יום טוב איז נישט דא קיין איסור הוצאה. דאס הייסט, מ׳דארף אנקומען צו הלכות יום טוב און זען, הגם אז לויטן כלל איז דער כלל אז נאר אוכל נפש מעג מען אין יום טוב, אבער דער רמב״ם זאגט זיכער אז הוצאה איז מותר אפילו שלא לצורך, ווייל מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך.
די איינציגסטע הלכה וואס מישט עירוב חצרות מיט עירוב תחומין
Speaker 1: קומט אויס אזוי, דאס איז די איינציגסטע הלכה אין הלכות עירוב תחומין וואס ס׳ווערט אויך אריינגעמישט הלכות עירוב חצרות, ווייל ס׳מאכט סענס, הלכות עירובין. דאס הייסט, יא, אן אנדערע הלכה איז נישט דא. לפיכך קומט אויס אזוי: “מערבין ערובי חצרות ומשתתפין במבואות ליום הכפורים כשבת”, אויב יום כיפור דארף מען מאכן עירוב חצרות און שיתופי מבואות פונקט אזוי ווי שבת אויב מ׳וויל טראגן. “ומערבין ערובי תחומין ליום הכפורים וליום טוב כשבת”, און חוץ מזה, עירובי תחומין דארף מען מאכן פאר יעדער יום טוב אויב מ׳וויל גיין, אדער פאר, יא, אויך פאר יום טוב, נישט נאר פאר יום כיפור, נאר אויך פאר יום טוב. אבער די אלע זאכן גייען מאכן חילוקים אין די פרטים פון וואס געשעט, און מ׳וועט זען די אלע הלכות וואס אונז לערנען.
סיבת ההקדמה: פארוואס דער רמב״ם ברענגט דאס דא
Speaker 1: יא, סאו יום טוב מעג מען טראגן. דאס הייסט, דאס וואס איז די חומרא מיוחדת פון שבת, נישט צו טראגן מרשות הרבים לרשות היחיד וכו׳, איז יום טוב נישט נוגע, ווייל די גאנצע הוצאה איז מותר. סאו זאגט דער רמב״ם אזוי: קודם כל, ס׳איז דא אופן וואס מ׳קען יום טוב, וויבאלד יום טוב אדער יום טוב איז נאנט צו שבת, אדער אפילו צוויי טעג יום טוב וואס איז צוויי עקסטערע קדושות, קען מען מאכן צוויי עירובין בעצם, און דעמאלטס קען מען יא מאכן, דאס הייסט, אין דעם יום טוב וועט ער קענען גיין ביידע וועגן, ווייל ער קען מאכן די זעלבע ברירה, ער קען מאכן אז איין טאג גייט ער דא און איין טאג גייט ער דא. אינטערעסאנט.
סאו בעיסיקלי ער איז ממשיך דעם נושא פון צוויי עירובין, און יעצט וויל ער זאגן לענין יום טוב צוויי עירובין. אבער ער געפילט אז ס׳איז נישט פאסיג צו געבן א דזשאמפ אריין אין יום טוב, דעריבער געבט ער אזא שטיקל הקדמה אז ס׳איז דא יום טוב, לענין עירובין איז דא יחיד
עירוב תחומין ביום טוב – צוויי עירובין, תנאים, און ברירה
הלכה: עירוב תחומין ביום טוב – דער חילוק צווישן שבת און יום טוב
Speaker 1:
אבער די אלע זאכן גייען מאכן חילוקים אין די פרטים פון וואס געשעט, און מ׳וועט זען די אלע הלכות וואס אונז לערנען. יא. סאו יום טוב מעג מען טראגן, דאס הייסט דאס וואס דער חומר מקושש איז געווען שבת נישט צו טראגן מרשות היחיד לרשות היחיד וכו׳ איז יום טוב נישט נוגע ווייל די גאנצע הוצאה איז מותר.
הלכה: צוויי עירובין לשתי רוחות ביום טוב וושבת
Speaker 1:
סאו זאגט דער רמב״ם אזוי, קודם כל איז דא אופנים וואס מ׳קען יום טוב, וויבאלד יום טוב אדער יום טוב איז נאנט צו שבת אדער אפילו א צוויי טאג יום טוב, ס׳איז צוויי עקסטערע קדושות, קען מען מאכן צוויי עירובין בבת אחת, און דעמאלטס קען מען יא מאכן, דאס הייסט אין דעם יום טוב וועט ער קענען גיין ביידע וועגן, ווייל ער קען מאכן די זעלבע ברירה, אבער ער קען מאכן אז איין טאג גייט ער דא און איין טאג גייט ער דא.
אינטערעסאנט, סאו בעיסיקלי ער איז ממשיך די נוסח פון צוויי עירובין, נאר יעצט וויל ער זאגן לענין יום טוב צוויי עירובין, אבער ער געפילט אז ס׳פאסט נישט צו געבן א דזשאמפ אריין אין יום טוב, דארף ער געבן אזא שטיקל הקדמה אז ס׳איז דא יום טוב. לענין עירוב איז דא יום טוב, לענין עירוב איז נישט דא יום טוב. ניין, עירוב חצרות, איך גיי ער נישט דערמאנען נאכדעם.
לשון הרמב״ם
Speaker 1:
ער זאגט אזוי, יום טוב שחל להיות סמוך לשבת, קומט אויס יום טוב איז נאנט צו שבת, איין טאג מיט שבת, בין מלפניו בין מלאחריו, או שני ימים טובים של גליות, וואס איז אמאל צוויי טאג יום טוב, יש לו לערב שני עירובין לשתי רוחות, ער קען מאכן צוויי עירובין פאר ביידע וועגן, וסומך על איזה מהן שירצה ליום הראשון, ועל עירוב שבררוח שנייה ליום השני, ער קען זאגן די ערשטע טאג שבת אדער יום טוב אדער איין טאג יום טוב וועל איך סומך זיין אויף דעם וועג, און די נעקסטע טאג יענע וועג. סאו ער האט געמאכט לכתחילה ביידע עירובין, און ווען ס׳קומט יעדן טאג איז ער מחליט וועלכע ער וויל נוצן. וואס איז אנדערש ווי שבת וואס מ׳קען נישט, אבער דא איז דאך צוויי אנדערע טעג, צוויי אנדערע קדושות, איין טאג דאס, איין טאג דאס, דאס קען מען יא טון.
דאס איז איין זאך. אדער מ׳קען סתם אזוי, או מערב עירוב אחד לרוח אחת, וסומך עליו לאחד משני הימים, דאס הייסט אדער ער קען זאגן איך גיי די אנדערע וועג, אדער די אנדערע טאג, שהוא יום השני, יקנה שביתה בעירוב כדין עירוב. דאס הייסט, פונקט אזוי ווי מ׳האט געזען פריער אז דער עולם קען גיין אדער וועלכע עירוב, אדער אז איך וויל בכלל נישט קיין עירוב.
תנאי: נאר ביי שני ימים טובים של גליות אדער יום טוב ושבת
Speaker 1:
אבער דאס האט א תנאי. ווי מ׳האט געזען פריער, אז צוויי טעג יום טוב קען מען גיין צוויי אנדערע דירעקשאנס, דאס ארבעט נאר בשני ימים טובים של גליות, אדער ביי יום טוב און שבת.
Speaker 2:
יא, אדער יום טוב און שבת, דאס איז אויך צוויי יום טוב׳ן קען מען אויך.
Speaker 1:
יא, אמת. ווייל יום טוב און שבת קען מען, ווייל ס׳איז צוויי אנדערע מיני תענוג, ס׳איז צוויי אנדערע קדושות, ממילא איז נישט נוגע. ער האט קונה שביתה געווען ערב שבת, און ער האט קונה שביתה געווען ערב יום טוב.
אדער ווען ס׳איז שני ימים טובים של גליות, איז דא אן אנדערע סיבה פארוואס מ׳קען מאכן דעם תנאי, וואס ער גייט שפעטער זאגן מער, ווייל איין טאג איז על הקודש און איין טאג איז על החול.
שני ימים טובים של ראש השנה – אנדערש
Speaker 1:
אבער שני ימים טובים של ראש השנה, מ׳וועט שוין אנקומען צו יענע סוגיא, איז דא אן הסבר פארוואס ס׳איז צוויי אנדערע קדושות, יעדן טאג יום טוב איז צוויי אנדערע קדושות. אבער שני ימים טובים של ראש השנה הייסט אזויווי איין טאג.
Speaker 2:
אה, אבער מ׳קען עס דן זיין אזויווי איין טאג, און אזויווי איין טאג שבת קען מען נישט.
Speaker 1:
זייער גוט. פארוואס איז מען מעריב לשניהם? דאס הייסט, דאס אז ס׳איז צוויי קדושות, וואס מאכט עס פאר צוויי קדושות? ווייל היינט, לפי דעם וואס ס׳איז היינט יום טוב, איז נעכטן נישט יום טוב. אבער ראש השנה, מהיכי תיתי, איז דאך אלעס קידוש החודש בעצם דער שורש הרעש, פארוואס ראש השנה איז אנדערש. אבער ראש השנה הייסט ווייניגער ספק, ווייל מ׳טוט עס אפילו בזמן בית המקדש, אפילו בזמן שקידשו על פי הראיה, וואטעווער ריזען, קומט אויס אז מ׳רעכנט עס אלס איין קדושה. ממילא קען מען נישט מאכן אן עירוב, צוויי עירובין פאר צוויי אנדערע טעג, ווייל דאס איז מחלל זיין איין מאל, נישט צוויי מאל.
Speaker 2:
יא?
Speaker 1:
יא.
הלכה: מתנה אדם על עירובו – תנאים אויף עירוב
לשון הרמב״ם
Speaker 1:
זאגט דער רמב״ם ווייטער, וכן, דאס הייסט נישט נאר מ׳קען מאכן אן עירוב אין איין טאג פאר צוויי וועגן, מ׳קען מאכן אן אנדערע סארט תנאי. מתנה אדם על עירובו, דאס הייסט, דאס איז פשוט בעצם. מתנה אדם על עירובו ואומר, עירובי לשבת זו ולא לשבת אחרת.
דיסקוסיע: וואס איז דער חידוש?
Speaker 2:
איך פארשטיי נישט פארוואס דאס איז א חידוש. דאס הייסט, אויב מ׳קען מאכן אין איין שבת, איין יום טוב, פאר קבלת חברים, קען מען אזוי מאכן. די שבת איז נישט נעקסטע וואך.
Speaker 1:
יישר כח. אבער וויאזוי ארבעט עס? ווען ער לייגט אראפ די עירוב, ער וועט לייגן עסן פאר צוויי וואכן, אדער עפעס וואס זאל זיך האלטן פריש פאר צוויי וואכן?
Speaker 2:
אבער ס׳זאל זיך נישט נשרף ווערן, מ׳האט געלערנט אויב ס׳איז נישט דא איז נישט גוט.
Speaker 1:
ס׳איז נישט דא איז נישט גוט. די עירוב וואס ער האט געלייגט זאל נישט אייביג ווען ס׳ווערט ערב שבת זאל מען זיך רעכענען מיט די אוכל וואס ליגט דא, נאר די שבת זאל מען זיך יא רעכענען און די שבת נישט, אדער פארקערט, און שבת אחרית לויט דעם איז אפשר א גרעסערע חידוש, אז אפילו ער האט געמאכט די סעודה נעקסטע וואך קען ער עס נוצן, אדער לשבתות הבאות, אדער פארקערט, ליום טוב ולא לשבתות, בקיצור, מ׳קען מאכן א תנאי.
איך פארשטיי, ווייל די ווארט פון די פסוק איז נישט אז אויטאמאטיש די פסוק, ווען די פסוק האט א כח, די פסוק מאכט עפעס, קען ער נישט מאכן קיין תנאים, אבער ס׳איז דאך אלץ דעתא אז ווייל ער האט דארטן די פת טראכט ער פון די פת אלס א מקום שביתה, קען ער זאגן ווען ער האט יא די דעתא און ווען נישט.
Speaker 2:
יא?
Speaker 1:
יא. זייער גוט, מ׳קען מאכן א תנאי.
הלכה: ברירה – האומר לחמשה הריני מערב על איזה מכם שארצה
לשון הרמב״ם
Speaker 1:
רייט, די חידוש איז בעצם די עיקר נושא פון ברירה וואס ער גייט זאגן די נעקסטע. רייט, גיימיר ווייטער. “האומר לחמשה אידך”, ער זאגט פאר פינף אידן, “הריני מערב על איזה מכם שארצה”, שארצה אדער שארצה?
Speaker 2:
שארצה, יא, וואס איך וועל וועלן.
דיסקוסיע: וויאזוי ארבעט די ברירה?
Speaker 1:
וואס איז די… וויאזוי גייט ער מחליט זיין? און וויאזוי וועסטו וויסן נאכדעם וואס דו קענסט יא אדער נישט גיין לויט ווי איך האב מחליט געווען ביי ערב שבת בין השמשות? נישט ערב שבת, “אם רציתי אלך”, דו וועסט גיין. וואס? אדער ווען ער וועט מאכן די… ערב שבת, לאו דווקא בין השמשות. “אם רציתי”, ווען איך גיי וועלן, ס׳איז דאך… ער גייט…
Speaker 2:
ווייט, איך וויל נאר פארשטיין, און אויף וואס איז ער מחליט? וואס איז זיין מסקנא? איך וויל עפעס א מסקנא, יא? איז אזוי, אקעי, “אם רציתי אלך, לא רציתי לא אלך”.
Speaker 1:
אה, איך פארשטיי, ער איז דא אזויווי די אודן לאמיר זאגן, ער מאכט אן עירוב פאר פינף מענטשן, ער זאגט, איך ווייס נאכנישט פאר וועלכע פון ענק איך מאך די עירוב, וועלכע פון ענק איך וויל זאלן נוצן מיין עירוב, דאס וועל איך מחליט זיין שפעטער.
דין ברירה בדרבנן
Speaker 1:
“אף על פי שרצה משחשיכה, אפילו אז די החלטה האט ער געמאכט שוין אין שבת, ילך”, קען יענער גיין. פארוואס? “דבר שאינו מדברי סופרים יש בו ברירה”. וויבאלד ס׳הייסט מדברי סופרים, דאס הייסט עירוב איז דרבנן, איז דא א כלל, יש ברירה. יש ברירה מיינט למפרע מ׳קען למפרע מחליט זיין אז דאס האב איך געמיינט יענעם׳ס עירוב, ווייל איך האב געמאכט אן עירוב פאר יענעם.
אזא הלכה האבן מיר שוין געהאט באמת אין פרק ו׳, אז אויב מ׳איז מרוצה געווארן בערב איז אויך גוט. דער ענין, ווייל דברי סופרים…
Speaker 2:
אה, ספק דרבנן לקולא.
Speaker 1:
דא רעדט זיך אז ער איז מחליט, אבער קען אויך זיין אז זיי זענען מחליט, ווייל זיי דארפן דאך מחליט זיין, זיי זענען מזכה, און זיי קענען מחליט זיין צו זיי ווילן אין שבת.
הלכה: מערב לשבת של כל השנה כולה
Speaker 1:
וכ״ה, די זעלבע זאך קענען מענטשן טון אזוי, מערב לשבת של כל השנה כולה, גיא, ער וויל ווייטער אמאל גיין, מאכט ער אן עירוב פאר א גאנץ יאר. רבי אומר, רציתי לעירוב, לא רציתי לעירוב, אלך לבני עירי. און ווען ער דארף עס, כל שבת שירצה, און אין שבת וועט ער וועלן, ער וועט גיין אפילו שתי תחומי שבת, דעמאלטס הייסט אז יענע ערב שבת איז געווארן די פת אן עירוב. יא, מען דארף טשעקן, זאגט דער משנה ברורה, מען דארף מאכן זיכער אז דער עירוב איז קיימא.
פראקטישע אנווענדונג
Speaker 1:
די הלכה איז א זייער פראקטישע הלכה. יעצט זענען משגיחים, מוטשען זיך מיט בחורים, טארן נישט ארויסגיין פון קעמפ. דער משגיח קען ערב שבת אראפלייגן אפאר דאס, און ער קען מחליט זיין ווער עס מעג גיין וואו, און ער וועט אסר׳ן מדין תחומי שבת, אויב מען קען.
Speaker 2:
יא, אויב איך לערן דאס פראקטיש, מען קען מאכן אן עירוב, אבער דער עירוב פארלירט מען דאך, דאס הייסט, ער גייט נישט קענען גיין די אנדערע וועג. זאגט ער, אויב איך וועל מחליט זיין צו שפאצירן דעם וועג, וועל איך נוצן דעם עירוב.
Speaker 1:
שפאצירן אדער אראפלייגן אן עירוב, אידער וועי וועלכע וועג ער טוט עס.
Speaker 2:
ניין, איך מיין צו זאגן אז ווען ער זאגט ארייננעמען אן עירוב, מיינט ער אז ער גייט טאקע דארפן לייגן אין אפאר פלעצער א פת, און נאר מחליט זיין וועלכע פת איז פאר וועם?
Speaker 1:
ניין, ניין, ווארט א רגע. איך גלייב נישט אז מען קען ביי א רגילע קעמפ נישט מחליט זיין אילן פלוני, ווייס איך אויך נישט אז מען קען פאר יענעם. מען רעדט דא פון לייגן אן עירוב.
Speaker 2:
יא, אז מען קען מאכן אן עירוב פון איבעראל, אדער איינער קען מאכן פארן אנדערן, און ער איז מודיע אז ער מיינט אז יעדער איינער זאל מחליט זיין שפעטער צו ער וויל עס נוצן.
Speaker 1:
ס׳איז זייער פראקטיש.
דיסקוסיע: דין זכותא און מודעה
Speaker 2:
אקעי, יעצט גייט מען לערנען אביסל מער קאמפליצירטע נושאים. וואס געשעט יום טוב שני? וואס געשעט מיט די צווייטע טאג יום טוב? ווען מאכט מען די עירוב קודם כל די צווייטע טאג יום טוב? א סעקונדע נאר, די טעם דין זכותא פאסם קען מען זאכן זיין. די הלכה זעט מיר אויס זייער ענדליך, אז בעצם, ווען ער וויל פאררעכטן און ווייסט אז אידן ווערן נכשל מיט תחומי שבת, קען מען לכאורה טון אזוי. אדער אפשר נישט, נאר אויב דער מענטש איז מחליט? נאר אויב דער מענטש איז מסכים?
Speaker 1:
ניין, זיי דארפן וויסן דערפון. ס׳איז נישטא קיין זיכוי אזוי, ס׳איז נישטא קיין זיכוי, אבער ס׳איז דא א חובה, ווייל ער בלייבט כרגלי המערב. ער דארף וויסן. אבער מען קען הענגען א צעטל אין שול, איך האב געמאכט אן עירוב, און אויב איינער וועט וועלן גיין אין יענע דירעקשאן, וועט ער עס קענען ניצן.
Speaker 2:
אה, יא, מען קען דאס טון.
Speaker 1:
אה, לכאורה, אינטערעסאנט. מענטשן טוען אזוי, איך מיין, יא.
הלכה: המערב לשני ימים טובים – דער עירוב מוז זיין דארט ביידע נעכט
לשון הרמב״ם
Speaker 1:
זאגט ער יעצט, דארף מען זען ווען מען דארף מאכן די עירוב פאר די צווייטע טאג יום טוב. דאס הייסט, צוויי ימים טובים זענען צוויי אנדערע קדושות, זיי האבן נישט צו טון. ס׳ארבעט נישט. זאגט ער, לאמיר לערנען. המערב לשני ימים טובים של גלויות, איינער וויל מאכן אן עירוב פאר צוויי טעג יום טוב פון גלויות, די אידן אין חוץ לארץ האבן צוויי טעג יום טוב, או לשבת ויום טוב, די זעלבע זאך, אפילו שעירוב לאחד לרוח אחת משניהם, אפילו ער וויל נישט גיין צוויי אנדערע פלעצער, ער וויל נישט גיין צוויי פלעצער, ס׳איז פשוט אז ער דארף רעכענען די צווייטע טאג עקסטער. אבער ער וויל גיין די זעלבע וועג, די זעלבע עירוב, ביידע טעג. אם כן, צריך שיהא העירוב במקומו מוצאי בליל ראשון ובליל שני כל בין השמשות. יעדן טאג איז דאך אן עקסטערע קדושה, מוז ער דאך האבן אז די עירוב זאל זיין דארט בין השמשות סיי די ערשטע טאג און סיי די צווייטע טאג.
כיצד הוא עושה?
Speaker 1:
זאגט דער רמב״ם, כיצד הוא עושה? וואס קען ער טון? א גאנצן טאג דארף עס נישט דארט זיין, ס׳איז ווי יעדער עירוב, ס׳דארף נאר דארט זיין בין השמשות. אבער בין השמשות מוז זיין אפילו די צווייטע טאג. איז וואס זאל ער טון? מוליכו בערב יום טוב או בערב שבת, דאס הייסט די ערשטע ערב שבת, ומחשך עליו, ער בלייבט דארט. דאס הייסט, אויב ער וויל נישט לאזן דארט, ס׳איז אפשר נישט קיין מקום המשתמר, ער וויל נישט לאזן דארט די עירוב א גאנצע זאך, דעמאלטס נוטלו בידו ובידו עמו ליל יום טוב. יום טוב טאר מען דאך טראגן, שבת טאר מען נישט טראגן, אבער יום טוב טאר ער דאך טראגן, קען ער עס מיטנעמען צוריק אהיים די עירוב. ולמחר מוליכו לאותו מקום ומניחו שם עד שתחשך. מארגן ביינאכט דארף ער עס ברענגען צוריק צו די זעלבע פלאץ, ווייל ס׳מוז זיין אויף די זעלבע פלאץ, ואוכלו אם עירוב לשבת, אויב ס׳איז שבת קען ער עס שוין עסן דעמאלטס גלייך אויפן פלאץ, או מביאו ומעלה ליום טוב, קען ער עס אהיימברענגען.
דער טעם: מפני שהן שתי קדושות
Speaker 1:
פארוואס? פארוואס דארף ער די ערשטע הלכה? מען דארף האבן די עירוב אויך די צווייטע נאכט! פארוואס? מפני שהן שתי קדושות, עס זענען צוויי עקסטערע קדושות די צווייטע יום טוב, אדער שבת און יום טוב. ואין קיום עירוב תחומין על הראשון קונה עירוב לשני ימים, מען קען נישט קונה זיין עירוב פון ערב יום טוב אויף די צווייטע טאג יום טוב. ממילא דארף מען עקסטער מאכן זיכער, אדער מאכן זיכער. קען זיין, דער רמב״ם זאגט אז ס׳איז אן אינטערעסאנטע קעיס אז ער גייט צוריק דארט, אבער קען זיין אויב ער ווייסט אז ס׳איז א שבת טאג.
עירובין פאר צוויי טעג יום טוב – שתי קדושות, תנאים, און הלכות פון עירוב אין יום טוב
הלכה: עירוב פאר צוויי טעג יום טוב – מפני שהן שתי קדושות
Speaker 1:
ואם מביאו עמו ליום טוב, קען ער עס אהיימברענגען. פארוואס? פארוואס דארף ער דאס? דאס איז די ערשטע הלכה. מען דארף האבן די עירוב אויך די צווייטע נאכט. פארוואס? מפני שהן שתי קדושות. ס׳איז צוויי עקסטערע קדושות, די צווייטע טאג יום טוב אדער שבת און יום טוב. ואין קונה עירוב לשני ימים. מען קען נישט קונה זיין אן עירוב פון ערב יום טוב אויף די צווייטע טאג יום טוב. ממילא דארף מען עקסטער מאכן זיכער, אדער מאכן זיכער… דער רמב״ם זאגט אז ס׳איז אן אנדערע קעיס אז ער גייט צוריק דארט, אבער ס׳קען זיין אויב ער ווייסט אז ס׳איז פארשפארט דארט, וואטעווער, קען ער זיך סומך זיין. אבער דא מיינט ער אז ער דארף מאכן זיכער אז ס׳איז דארט טאקע די צווייטע נאכט יום טוב אויך.
און אז ס׳איז קלאר, נאכל העירוב בראשון, אויב ס׳איז אויפגעגעסן געווארן די עירוב די ערשטע טאג, קנה עירוב לראשון ואין לו עירוב לשני. האט ער נישט קיין עירוב די צווייטע נאכט.
עירוב ברגליו פאר צוויי טעג
וואס איז מיט ערב ברגליו? וואס דארף ער טון? די זעלבע זאך. ערב ברגליו בראשון, צריך לערוב ברגליו בשני. ער דארף גיין דארט די צווייטע טאג נאכאמאל. ווי? וואס דארף ער טון? שילך ויעמוד באותו מקום, ער זאל גיין שטיין אין די זעלבע פלאץ, ויחשוב בלבו שיקנה שם שביתה. ער זאל דארט קונה זיין אן עקסטערע שביתה אין די צווייטע טאג.
דו זעסט, דא זאגט ער… פריער האט ער געזאגט “ואומר שביתתי”, דא זאגט ער “יחשוב בלבו”. זייער קלאר. רייט. ווייל ס׳שטייט דאך פריער קלאר אז מען דארף נישט. ער זאגט אז אפשר איז דא א שאלה, מען טאר נישט זאגן ווייל ס׳איז א שאלה פון הכנה מיום טוב לחבירו. דאס איז זיכער אין די נעקסטע הלכה, אבער דא ווייס איך נישט.
ערב בפת בראשון – דער חילוק צווישן ברגליו און בפת
ערב בפת בראשון, אויב האט ער געמאכט אן עירוב די ערשטע טאג בפת, איז אזוי: אם רוצה לערוב ברגליו בשני, הרי זה עירוב. ער דארף נאר גיין דארט און טראכטן אז ער איז דארט קונה שביתה. אבל אם רוצה לערוב בפת, אויב ער וויל מאכן בפת די צווייטע טאג, צריך לערוב באותה הפת עצמה שערב בה בראשון.
ס׳איז זייער אינטערעסאנט. דאס מיינט, אזוי ווי איך האב געזען דא אין די זייט, איז עס וועגן די נושא פון הכנה. אויב ער מאכט א נייע עירוב, זעט מען קלאר אז ער נעמט די פת און ער מאכט עס פאר אן עירוב פאר מארגן. דאס טאר מען נישט פון איין טאג יום טוב צום צווייטן. אויב ס׳איז די זעלבע פת, ער דארף נישט גארנישט טון, ער דארף עס נאר ברענגען דארט, דעמאלטס מעג ער. ווייל אויב נישט איז עס א שאלה פון הכנה מיום טוב לחבירו.
אזוי האט דער רמב״ם עס געברענגט. ווייל נישט וואס איז דער חילוק וועלכע פס, נאר ווייל יום טוב פאסט נישט צו נוצן צו מאכן א נייע פס. מכשיר זאל ער אליין הייסט נישט קיין הכנה, אזוי ווי זיי האבן געלערנט לגבי שבת. אדער עצם גיין הייסט נישט. מען זעט נישט אז ער טוט עפעס. אדער עס איז דא א צורך, אבער צו זאגן די פראבלעם איז די מאכן, די נעמען א נייע פס, און זאגן אז עס איז א עירוב אדער מאכן די פון עירוב.
חידוש: קדושה אחת – שבת און יום כיפור
זאגט דער רבי ביים טאך זיין טאך חידוש יעצט. אזוי ווי יעצט האבן געלערנט, זייעסט לכאורה יום טוב שיים טוב של ראשונה, קומט אסאך לויט דער רבי, און מען דארף נאר די ערשטע טאג, באלד איין קידושה, סיינט פון דער רבי, און ס׳גייט אן אכט לקהילה. זייעסט מען דארף נאר אן עירוב אין די ערשטע טאג, אין די ערשטע טאג יום טוב, ווען ס׳גייט שוין אויף די צווייטע טאג אכט.
זאגט דער רבים אים אזוי, און נישט נאר דעם, איך האב א חידוש. יא, און ער האט שוין ערשט געזאגט פריער, בפירוש, ווען דאך א חידוש, עס איז נישט געשטאנען. אה, מעשיות נישט תי קדושות. יא, עס איז… אממ… דער רב האט געבן חילוק געווען, איך האב אים נישט זאגט בפירוש. אבער דער רבים האט געזאגט, אז פארוואס דארפן צוויי ימים עירוב אין די צווייטע טאג אויכערט, ווייל עס איז צוויי קדושות. עס איז א משפיל פון דער רבים, אז ראשונה למשל וואס איז קדוש אייך, אז דארפן מיר נאר איין עירוב.
דעמאלט האט דער רב אפגעפרעגט, און מען האט נישט אפגעפרעגט, אז דער רב זאגט אז ס׳האט נישט צו טון, אז דאס ווי מ׳זאגט אז די יום ראשונה צוויי ימים טובים, אז איין יום טוב איז נאר אלע חומרי, מ׳זאגט נישט לכאילו אז עס וואלט דארפן נאר איין עירוב ראשונה.
דער חידוש פון שבת און יום כיפור
אבער דער רב האבן נישט נאר דעם, נישט נאר ראשונה, און ער גיבט נאך צו נאך א חידוש. זאגט דער רב, יעמיר א קריפה איר משיח עליות ערב שבת און לאחה שבת. וואס מיינט ער ביז מאנשן מקאטשן אין א ראועה? ווייל היינט ער ביז מאנשן מקאטשן אין א ראועה? ווייל היינטיגע צייטן שטעט עס קיינמאל נישט! עס איז נאך קיינמאל נישט געמאכט אז יום כיפור זאל זיין פרייטאג אדער זונטאג, ווייל זיי מאכן לו עדי ראשונה תכללים, ווען מיילא קומט אויס אז יום כיפור קען נישט זיין פרייטאג אדער זונטאג.
אבער וויז מאנטש אין קיטש אין פירא, דער קענסט זיין אז דער כיפור זאל זיין שבת אדער זונטאג, ערשט, פרייטאג אדער זונטאג, קומט דא א שבת אסמי חלומה כעפורא, יא און דער משנה איז דא הלכות פאר אזא כתב און די גמרא, א גמת מאכט זיך נישט, זאגט דער רמב, מיר אליא, נעק מיך אויס, שיין קיום אחד, דער קדושה איז אייך עס אים. פארוואס? ווייל שבת און יום כיפור האט די זעלבע לעוועל קדושה. ביידע טאר מען נישט טראגן, ביידע טאר מען נישט טון קיין מלאכת אוכל נפש.
סאו, טענה׳ט דער רמב״ם, וויבאלד ס׳איז די זעלבע לעוועל קדושה, וואלט מען געקענט מאכן אן עירוב ערב שבת און זיך סומך זיין אויף דעם אויך אויף יום כיפור. פארוואס? ס׳איז אן אינטערעסאנטע סברא.
דער מושג “קדושה אחת” – ענליכע הלכות
דאס וואס זיי האבן ענליכע הלכות מאכט עס שוין פאר א קדושה אחת. ס׳איז נישט אז קדושה אחת מיינט נישט עפעס אז ס׳איז איין זאך, נאר ס׳איז עפעס גענוג ענליך, איז עס אויך א קדושה אחת. ס׳איז דאך צוויי ימים טובים, צוויי קדושות פשוט, ווייל אויב היינט איז יום טוב איז נעכטן נישט. אבער זעט אויס אז שבת און יום טוב, אבער ס׳איז דאך א חילוק ווייל ס׳האט צוויי אנדערע לעוועלס.
ממילא טענה׳ט דער רמב״ם, ס׳איז אינטערעסאנט, א מענטש וואלט ווען געטראכט אז ערשטע טאג סוכות און צווייטע טאג סוכות איז איין קדושה אחת, און ראש השנה און יום כיפור איז אן אנדערע קדושה. אבער ניין, די קדושה וואס מ׳רעדט דא אט ליעסט איז דאס אז זיי האבן די זעלבע הלכות. למדנות, אבער ס׳איז אן אנדערע פראבלעם, ווייל ס׳איז בכלל חול. אויף וויפיל היינט איז קודש איז מארגן אדער נעכטן חול. אבער ס׳איז זייער אינטערעסאנט, דער רמב״ם האט געטראכט אז קדושה אחת, אויב ס׳איז די זעלבע דין, שבת און יום כיפור הייסט קדושה אחת. ס׳איז זייער אינטערעסאנט, יא.
הלכה: צוויי עירובין אין צוויי ריכטונגען – דער תנאי פון “אפשר להגיע”
אקעי. יעצט זאגט דער רמב״ם, סאו, האבן מיר יעצט געלערנט אז וואס? אז מ׳קען מאכן צוויי עירובין פאר צוויי טעג פון צוויי טעג יום טוב. יא, קודם כל איז דא אין דעם לייגט ער צו א תנאי. “רשות ביד אדם לעשות שני עירובין משתי רוחות לשני ימים”, איז דא דוקא “והוא שיהא אפשר להגיע לכל אחד משני העירובין ביום הראשון”. ס׳דארף זיין דער צווייטער עירוב גענוג נאנט אז ער זאל קענען אנקומען דארט דער ערשטער טאג. “אבל אם אי אפשר להגיע לעירוב השני ביום הראשון”, אויב דער צווייטער עירוב איז אזוי ווייט – ער גייט געבן אן עקזעמפל אין די נעקסטע הלכה פונקטליך – וואס ער קען נישט אנקומען דער ערשטער טאג יום טוב דערצו, הגם אז דער צווייטער טאג וועט ער קענען ווייל ער האט דארט געמאכט זיין עירוב, “אין עירובו השני עירוב”. פארוואס? “שעירוב מצוותו שיהא בסעודה הראויה בו ביום”. עירוב דארף דאך זיין א סעודה וואס מ׳קען עסן בייטאג. “וזה הואיל ואינו יכול להגיע לו ארבע אמות”, פארוואס קען ער נישט אנקומען? ווייל ער גייט ארויס פון זיין תחום. און ער איז אין ביום הדין, הייסט עס נישט רואה ביום הדין, ממילא קען ער נישט מאכן זיין עירוב. ער קען נישט האבן די צווייטע עירוב פון די אנדערע זייט.
דער רמב״ם׳ס דוגמא
בקיצור, דער רמב״ם איז מסביר: הרי שהניח עירובו בריחוק אלפים אמה מביתו לרוח מזרח, ער האט צוויי טויזנט אמה אין גאנצן מזרח זייט, וסמוך לו ליום ראשון. יעצט, די צווייטע טאג וויל ער מאכן א עירוב די אנדערע וועג, “שלא יניח עירוב שני בריחוק אמה אחת או מאה אלא ברוח מערב, וסמוך לו ליום שני”, אויב ער קען די גאנצע אפטיילן, קען ער, ווייל מארגן גייט ער יענע וועג. אבער היינט קען ער זיך נישט רירן. “שאין לו ביום ראשון אלא ארבע אמות, ואינו יכול לילך ביום הדין אפילו אמה אחת לצד מערב”, ווייל זיין עירוב איז אינגאנצן אין מזרח, “שאין לו ברוח מערב כלום”. קומט אויס אז ער קען נישט אנקומען צו זיין עירוב אין ביום הדין, און די עירוב דארף חל זיין ביום הדין, נישט ווען ס׳ווערט ביינאכט.
אבער ווען קען יא? “אבל אם הניח עירובו בריחוק אלף וחמש מאות אמה מביתו לרוח מזרח”, נאר פופצן הונדערט אמה מזרח, “וסמוך לו ליום ראשון, והניח עירוב שני רחוק מביתו לרוח מערב בתוך חמש מאות אמה”, יא, נאר within פופצן הונדערט אמה, “ודמו סמוך לו ליום שני, הרי זה עירוב, שהרי אפשר שיגיע ליום ראשון”. ממילא מארגן וועט ער קענען גיין יענע פופצן הונדערט פלאס נאך צוויי טויזנט יענע וועג. זייער גוט. דאס איז די הלכה פון איינער וואס מאכט צוויי עירובין צוויי טעג יום טוב.
הלכה: מ׳מאכט נישט עירוב אין יום טוב – יום טוב שחל להיות ערב שבת
יעצט גייען מיר לערנען וואס איז מיט א איד, צו מ׳מעג מאכן א עירוב אין יום טוב בכלל. ס׳הייסט, א מינוט צוריק האבן מיר געלערנט אז מ׳מאכט א עירוב אין יום טוב, אבער מיר האבן געלערנט קלאר נישט א נייע עירוב, נאר א עירוב פון נעכטן מאכט מען, די זעלבע פת קען מען מאכן נאכאמאל. זעט אויס אז דאס הייסט נישט מאכן א עירוב יום טוב.
אבער סתם אזוי יום טוב וואס איז ערב שבת, זאגט דער רמב״ם, מ׳טאר נישט מאכן קיין עירוב. יום טוב שחל להיות ערב שבת, אין מערבין עירוב יום טוב. לכתחילה מאכט מען נישט קיין עירוב אין יום טוב, נישט עירובי חצרות וואס מ׳דארף האבן פאר שבת און נישט פאר יום טוב, און אויך עירובי תחומין. און ווען מאכט מען די עירוב? “אבל מערבין ביום חמישי שהוא ערב יום טוב”. ס׳הייסט, מ׳מוז עס אראפלייגן, ווייל ס׳גייט עס ארבעטן פאר שבת, אזוי ווי מיר האבן געלערנט פריער, ער דארף צוריקקומען אין שבת און מאכן זיכער אז ס׳איז דא א עירוב, אבער מ׳מוז מאכן ערב יום טוב. עירוב חצרות דארף מען נישט צוריקגיין, מען מאכט עס ערב יום טוב און שוין.
דיסקוסיע: פארוואס טאר מען נישט מאכן עירוב אין יום טוב?
Speaker 1:
ואם חל, אה, ס׳איז דא נאך א הלכה וואס שטייט אויך וועגן עירוב חצרות, יא? ואם חל, ווייל עירוב חצרות איז אויך עפעס אזא מין קנין. איך ווייס נישט פארוואס טאר מען נישט מאכן אין יום טוב. אדער ווייל ס׳איז א הכנה, אדער ווייל ס׳איז… הכנה לכאורה, ניין? ווייל מ׳האט געמאכט עירוב תבשילין, וואלט עס געדארפט העלפן.
Speaker 2:
ער רעדט באופן ווען מ׳האט שוין געמאכט עירוב תבשילין? סתם א איד מאכט עירוב תבשילין. ער שרייבט, תבשילין מאכט מען נאר טאקע אויב מ׳וויל קאכן עפעס, אויב האט מען אלעס אנגעגרייט פאר יום טוב.
Speaker 1:
ער רעדט אן עירוב תבשילין. עירוב תבשילין איז דאך א הכנה, ס׳וואלט אויך דאס מתיר געווען, ניין? איך ווייס נישט. אינטערעסאנט. ס׳מאכט טאקע אנדערע זאכן אויך, נישט נאר קאכן, ס׳מאכט אנצינדן א לעכט און הוצאה.
ער זאגט טאקע אז דא אין עירוב תחומין איז א קנין רשות. וואס איז א קנין? ס׳הייסט ער איז קונה רשות. מ׳זעט דאך מ׳קען מערב זיין ברגליו אדער אפילו במחשבתו. במחשבתו איז ער קונה המקום? איך פארשטיי נישט. נישט אז ער איז ממש קונה, ס׳איז אזא מין… ווייל ס׳איז דומה צו א קנין, טוט מען עס נישט אין יום טוב. איז דאס עפעס ווי מתקן? מתקן די פלאץ? מתקן רשות, בקיצור. בקיצור, מ׳קען עס נישט מאכן אין יום טוב, מ׳מאכט נישט אין יום טוב.
הלכה: שכח ולא עירב – תנאי ביי עירוב חצרות (נישט תחומין)
יעצט, וואס איז אויב ער האט פארגעסן? ואם שכח ולא עירב, איז אזוי: הרי זה מערב עירובי חצרות בחמישי וערב שבת יום טוב. ער דארף מאכן א תנאי, מ׳וועט שוין זען וויאזוי ער מאכט די תנאי. אבל לא עירובי תחומין. עירובי תחומין קען ער נישט מאכן מיט די תנאי.
פארוואס איז עירוב תחומין אנדערש?
פארוואס איז עירוב תחומין אנדערש פון עירוב חצרות? ווייל, אינטערעסאנט, אזוי ברענגט ער אז עירוב תחומין איז מער לוקח נשביתה, און מ׳טוט נישט אין יום טוב אפילו מיט א ספק, אפילו מיט די תנאי. איך פארשטיי נישט פארוואס. צורך לאו, צורך יום… דאס עירוב חצרות איז ווייניגער קנין פון עירוב תחומין, אזוי ברענגט ער פון די מגיני ארץ און אילנא.
וויאזוי מאכט מען דעם תנאי
לאמיר זען וואס מיינט די תנאי. ער מאכט א תנאי געבויט אויף די ספק פון צוויי טעג יום טוב. כתב הדמ״ש, און בחמישי, דאנערשטאג פרייטאג איז יום טוב, קומט ער דאנערשטאג און ער זאגט אזוי, אם היום יום טוב, איינמאל דו האסט געקלערט טו איך גארנישט, יום טוב טוט מען נישט קיין קנינים, ואם לאו, ער איז מערב, מאכט ער עירוב. דאס איז ערב יום טוב, און פרייטאג איז א יום טוב, שבת איז ער מותר אין די עירוב, אדער יום טוב.
ולמחר טוט ער די זעלבע זאך פרייטאג, חוזר ומערב, מאכט ער נאכאמאל עירוב, דאס הייסט עירוב חצרות.
תנאי בעירוב מחמת ספק שני ימים טובים של גלויות — סיום הלכות עירובין
הלכה: תנאי בעירוב חצרות ביום טוב שני של גלויות
ער מאכט א תנאי געבויעט אויף די ספק פון צוויי טעג יום טוב, רייט? כתרדמתנא, אויב חמישי, דאנערשטאג פרייטאג איז יום טוב, קומט ער דאנערשטאג און ער זאגט אזוי: אם היום יום טוב, אין בדברי כלום — איך טו גארנישט, יום טוב טוט מען נישט קיין קנינים. ואם לאו, רייט? ער איז ערב יום טוב, און שבת איז אן יום טוב, און שבת ער מיקסן די עירוב, ודאי? אדער יום טוב.
ולמחר, טוט ער די זעלבע זאך, פרייטאג, חוזר ומערב, מאכט ער נאכאמאל אן עירוב, דאס הייסט עירוב חצרות, עירוב תחומין זאגט מען מעג נישט. ואומר אם היום יום טוב, אויב היינט איז יום טוב, טו איך גארנישט, ווייל איך דארף נישט מער, איך האב שוין געהאט א עירוב. ואם בדברי היום כלום, ווייל ער איז דעמאלטס געווען יום טוב און היינט איז חול, רייט? איז ער מאכט אן עירוב, ווייל די צייט איז יעצט פרייטאג, א וואכעדיגע טאג.
חילוק: נאר יום טוב שני של גלויות, נישט ראש השנה
און ווייטער, די הלכה ארבעט נאר יום טוב, סתם יום טוב שני של גלויות, און ווען מ׳רעדט פון סתם יום טוב שני של גלויות? אבער יום טוב שני של ראש השנה, ריין כי יום אחד, רעכנט מען זיך ווי איין קדושה, איין טאג, ואין מערבין בו — אין יום טוב קען מען נישט מאכן די צוויי קדושות תנאי. פארוואס? ווייל מ׳רעכנט זיך אלס איין קדושה און נישט אלס א ספק.
קושיא: פארוואס עירוב חצרות יא, עירוב תחומין ניין?
פארוואס עירוב חצרות מעג מען מערבין, און נישט עירוב תחומין אין מערבין בו? ער ברענגט אז ס׳הייסט מער א קנין, עירוב תחומין איז עפעס ממש מסקרא, עירוב חצרות איז מ׳מישט אויס די גאנצע עולם, ס׳איז פאראייניגער, נישט קלאר.
אפשר איז עס א גרעסערע צורך? אפשר אזא סארט זאך קען מען טראכטן? עירוב חצרות איז נישטא משום הוצאה, ווייל ס׳איז יום טוב, איז דאך נישט קיין פראבלעם, מ׳מעג עניוועי טראגן. מ׳האט שוין איינמאל קיין תחומין, טאר מען דאך יום טוב אויך נישט, איז איך דארף נישט דארפן טראכטן ערב יום טוב. איך וואלט געטראכט פראקטיש, אבער די מפרשים זאגן נישט די פראקטישע פשט.
סיום הלכות עירובין
עניוועיס, דאס איז די ענד, ברוך רחמנא דסייען. ביז יעצט האבן מיר געלערנט הלכות עירובין.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
YI אידיש ›
סיכום השיעור 📋
סיכום השיעור: הלכות עירובין – פרטי דינים בעירוב תחומין, עירוב בתנאי, ועירוב ביום טוב
—
הלכה א–ב: אין מניחין שני עירובין – אי אפשר לעשות שני עירובין ביום אחד
דברי הרמב״ם: אין מניחין שני עירובין… שאין מערבין שני עירובין ביום אחד. חצי היום הולכין לשני עירובין ואינו שורה יום אחד בעירוב השני. אדם שאמר לשני שלוחים „צאו ועירבו לשתי רוחות” — מהלך כרגלי שניהם. נתן אחד עירובו בריחוק אלף אמה לרוח מזרח, ונתן השני את עירובו בריחוק חמש מאות אמה לרוח מערב — הוא יכול ללכת למערב 1,000 אמה ולמזרח 1,500 אמה. אם שני העירובין הם 2,000 אמה בכיוונים מנוגדים — הרי זה אינו זז ממקומו.
פשט: אדם אינו יכול בשבת אחת לשבות בשני מקומות באמצעות שני עירובין. אי אפשר לומר „בבוקר שביתתי כאן, אחר הצהריים שם.” כאשר אחד עשה בטעות שני עירובין (באמצעות שני שלוחים), הוא יכול ללכת רק למקום ששני העירובין מתירים לו — הוא מקבל את החיתוך של שני התחומים, לא את היתרון של שניהם.
חידושים והסברים:
1. „מהלך כרגלי שניהם” — אין הכוונה שהוא מקבל את היתרון של שני העירובין, אלא להיפך: הוא „תקוע” עם שניהם. הוא יכול ללכת רק למקום ששני העירובין מתירים לו. עירוב המזרח מגביל אותו למערב, ועירוב המערב מגביל אותו למזרח.
2. המקרה הקיצוני — אם אחד עשה עירוב אחד 2,000 אמה למזרח ואחד 2,000 אמה למערב, הוא אינו יכול לזוז ממקומו (רק ד׳ אמות), כי כל עירוב מגביל את השני לחלוטין.
3. שאלה שמתעוררת: כיצד פועל זה „לחומרא”? אם אי אפשר לעשות שני עירובין, כיצד שניהם חלים? מוצע שאולי זה ספק — אין אנו יודעים איזה עירוב תפס, לכן נותנים לו חומרי שניהם. השיעור משאיר זאת פתוח כצד.
—
הלכה ג–ד: עירוב בתנאי – אפשר לעשות שני עירובין בתנאי
דברי הרמב״ם: אפשר לעשות שני עירובין לשתי צדדים בתנאי: אם אני צריך ללכת למזרח — „זה עירובי” והשני אינו כלום; אם אני צריך ללכת למערב — להיפך. „ואם נצטרך לשתי רוחות… לאיזה שירצה ילך” — אם הוא צריך לשניהם, הוא יכול לבחור. „ואם לא עירב לזה כלל, או שעירב ולא נצטרך לרוח משתיהן, אין שום עירוב מועיל לו… אלא הרי הוא כבן העיר.”
פשט: באמצעות תנאי אפשר לתת לעצמו „אופציות” — אפשר לעשות מספר עירובין לכיוונים שונים, אבל רק אחד יכול להיות פעיל ביום אחד. התנאי קובע איזה עירוב חל לפי מה שקורה.
חידושים והסברים:
1. החידוש העיקרי: אדם יכול לעשות לעצמו אופציות — הוא עושה מספר עירובין, והתנאי קובע איזה מהם נעשה פעיל. אין זה סותר את הכלל שאי אפשר לעשות שני עירובין, כי באמצעות התנאי רק אחד חל.
2. אם הוא צריך לשני הצדדים: אז הוא יכול לבחור באיזה עירוב הוא רוצה להשתמש — אבל רק באחד, לא בשניהם.
3. אם הוא אינו צריך כלל: כאשר אף תנאי אינו מתקיים, אף עירוב אינו חל, והוא נשאר בן העיר עם 2,000 אמה לכל רוח.
4. יותר משניים: אפשר לעשות אפילו 5 או 6 עירובין בתנאים — אין הבדל במספר, כל עוד זה בתנאי.
5. רק פעם אחת ביום: אי אפשר להחליף אחר הצהריים — כאשר החליט, זה קבוע ליום.
6. ברירה בדרבנן: זה מרמז יש ברירה בדרבנן — אפשר להחליט אפילו בשבת עצמה באיזה עירוב משתמשים. זה יתבאר יותר מאוחר יותר.
—
הלכה: ברירה – האומר לחמשה „הריני מערב על איזה מכם שארצה”
דברי הרמב״ם: „האומר לחמשה: הריני מערב על איזה מכם שארצה… אף על פי שרצה משחשיכה – ילך. דבר שאינו מדברי סופרים יש בו ברירה.”
פשט: אחד אומר לחמישה אנשים: אני עושה עירוב לאיזה מכם שארצה. אפילו אם החליט רק לאחר חשיכה (כבר בשבת), אותו אדם יכול ללכת, כי בדברי חכמים חל יש ברירה.
חידושים והסברים:
1. הכלל: „דבר שאינו מדברי סופרים יש בו ברירה” — בעניינים דרבנן אפשר להחליט למפרע מה התכוונו. עירוב הוא דרבנן, ממילא ברירה פועלת.
2. קשר לפרק ו׳: אותו יסוד כמו ההלכה שאם רץ בערב הוא גם טוב.
3. יישום מעשי – משגיח במחנה: משגיח יכול להניח עירובין ערב שבת, ולהחליט מאוחר יותר מי רשאי ללכת לאן. אבל זה מוגבל: האנשים צריכים לדעת על כך — אין זכייה כזו סתם, כי הוא נשאר כרגלי המערב (זו חובה, לא רק זכות). אבל אפשר לתלות מודעה בבית הכנסת שעשו עירוב, ומי שרוצה ללכת לאותו כיוון יכול להשתמש בו.
—
הלכה: מתנה אדם על עירובו – תנאי על עירוב לאילו שבתות
דברי הרמב״ם: „מתנה אדם על עירובו ואומר: עירובי לשבת זו ולא לשבת אחרת, לשבתות הבאות, ליום טוב ולא לשבתות” וכו׳.
פשט: אפשר לעשות תנאי על עירובו — שיפעל רק לשבתות/ימים טובים מסוימים ולא לאחרים.
חידושים והסברים:
1. מדוע זה חידוש? אם אפשר לעשות תנאי בשבת אחת לשני כיוונים, הרי פשוט שאפשר להגביל לאיזו שבת זה חל. התירוץ: החידוש הוא שהעירוב יכול לשכון שם פיזית למספר שבועות, ואפשר להחליט שרק שבתות מסוימות יפעל. צריך רק לוודא שהאוכל עדיין קיים (לא נשרף או התקלקל) כשהשבת מגיעה — כפי שהמשנה ברורה אומר.
2. היסוד מדוע תנאי פועל: עירוב אינו מנגנון אוטומטי של הפת — הכל דעתא. מכיוון שהוא חושב על הפת כמקום שביתה, הוא יכול לקבוע מתי יש לו כן את הדעתא ומתי לא.
3. „לשבתות הבאות” — אפילו כבר עשה את העירוב, הוא יכול להשתמש בו לשבועות הבאים, לא רק לשבת הראשונה.
—
הלכה: עירוב לשנה שלמה
דברי הרמב״ם (בשם רבי): „מערב לשבת של כל השנה כולה… כל שבת שירצה” — הוא יכול ללכת אפילו שתי תחומי שבת, וכאשר הוא לא רוצה, נשאר במקומו.
פשט: אפשר לעשות עירוב אחד לכל שבתות השנה, ובכל שבת להחליט אם רוצים להשתמש בו.
חידושים: המשנה ברורה אומר שצריך לוודא שהעירוב קיים (האוכל עדיין קיים ולא התקלקל). אפשר גם לעשות זאת באמצעות שליח.
—
הלכה ה: עירוב תחומין ליום טוב ויום כיפור – הקדמה
דברי הרמב״ם: „כשם שאסור להוציא חוץ לתחום בשבת, כך אסור ביום טוב וביום הכפורים.” אבל: „ביום טוב מותר להוציא מרשות לרשות” — הוצאה מותרת ביום טוב (מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך). „לפיכך מערבין ערובי חצרות ומשתתפין במבואות ליום הכפורים כשבת, ומערבין ערובי תחומין ליום הכפורים וליום טוב כשבת.”
פשט: תחומין אסור בין בשבת, בין ביום טוב, בין ביום כיפור — לכן צריך עירובי תחומין לכולם. אבל הוצאה מרשות לרשות אסורה רק בשבת וביום כיפור, לא ביום טוב — לכן צריך עירובי חצרות רק לשבת וליום כיפור, לא ליום טוב.
חידושים והסברים:
1. זה המקום היחיד בהלכות עירוב תחומין שבו עירוב חצרות מוזכר — כי הרמב״ם רוצה לתת הקדמה מלאה לדיני יום טוב בנוגע לעירובין.
2. שיטת הרמב״ם: הוצאה ביום טוב מותרת אפילו שלא לצורך — מתוך שהותרה הוצאה לצורך, הותרה גם שלא לצורך. לכן נופל כל ענין עירובי חצרות ביום טוב.
3. מבנה הרמב״ם: הוא מביא את ענין יום טוב כהמשך לשני עירובין / עירוב בתנאי, כי בשני ימים טובים של גלויות מתעורר לעתים קרובות שצריך לעשות תנאים ושני עירובין לשני הימים. הרמב״ם מרגיש שצריך הקדמה לפני שקופצים לפרטי יום טוב.
—
הלכה: שני עירובין לשני ימים – יום טוב סמוך לשבת / שני ימים טובים של גלויות
דברי הרמב״ם: „יום טוב שחל להיות סמוך לשבת, בין מלפניו בין מלאחריו, או שני ימים טובים של גליות – יש לו לערב שני עירובין לשתי רוחות, וסומך על איזה מהן שירצה ליום הראשון, ועל עירוב שברוח שנייה ליום השני.” „או מערב עירוב אחד לרוח אחת, וסומך עליו לאחד משני הימים.”
פשט: כאשר יום טוב סמוך לשבת (לפני או אחרי), או בשני ימים טובים של גלויות, אפשר לעשות שני עירובין בשני כיוונים שונים, ובכל יום להשתמש בעירוב אחר. לחלופין, אפשר לעשות עירוב אחד לכיוון אחד, להשתמש בו רק יום אחד, וביום השני להישאר במקום שביתה הרגיל.
חידושים והסברים:
1. היסוד מדוע זה פועל: יום טוב ושבת (או שני ימי יום טוב של גלויות) הם שתי קדושות שונות. הוא קנה שביתה בערב שבת בנפרד ובערב יום טוב בנפרד, ממילא יכול בכל יום להשתמש בעירוב אחר.
2. שני ימים טובים של גלויות – סיבה אחרת: יום אחד הוא על הקודש ויום אחד הוא על החול — אחד מהימים הוא למעשה חול, רק שאין אנו יודעים איזה.
3. שני ימים טובים של ראש השנה – שונה: מחשיבים אותם כיום אחד, כקדושה אחת, ולכן אי אפשר לעשות שני עירובין לשני כיוונים. השורש: ראש השנה אפילו בזמן בית המקדש, בזמן שקידשו על פי הראיה, קיימו שני ימים — זה פחות ספק ויותר תקנה קבועה, ממילא זו קדושה אחת.
—
הלכה: העירוב חייב להיות שם בשני הלילות – שתי קדושות
דברי הרמב״ם: „המערב לשני ימים טובים של גלויות, או לשבת ויום טוב, אפילו שעירב לאחד לרוח אחת משניהם – צריך שיהא העירוב במקומו מוצאי בליל ראשון ובליל שני כל בין השמשות.” „מפני שהן שתי קדושות, ואין קיום עירוב תחומין על הראשון קונה עירוב לשני ימים.”
פשט: אפילו הוא רוצה ללכת לאותו כיוון בשני הימים, העירוב חייב להיות פיזית במקום בשני בין השמשות — גם לילה ראשון, גם לילה שני. העירוב של היום הראשון אינו יכול לפעול אוטומטית ליום השני.
חידושים והסברים:
1. נאכל העירוב בראשון — אם העירוב נאכל ביום הראשון, יש לו עירוב רק ליום הראשון ולא ליום השני.
2. כיצד הוא עושה – ההנחיה המעשית:
– מוליכו בערב יום טוב — הוא מביא אותו למקום בערב יום טוב/ערב שבת.
– ומחשיך עליו — הוא נשאר שם עד בין השמשות.
– אם הוא לא רוצה להשאיר שם (כי זה לא מקום המשתמר): נוטלו בידו — הוא לוקח אותו חזרה הביתה ליל יום טוב, כי ביום טוב מותר לטלטל (הוצאה מותרת ביום טוב).
– ולמחר מוליכו לאותו מקום ומניחו שם עד שתחשך — למחרת הוא מחזיר אותו לאותו מקום לבין השמשות השני.
– ואוכלו — לאחר מכן הוא יכול לאכול אותו: אם זה שבת, הוא אוכל אותו שם במקום; אם זה יום טוב, הוא יכול להביא אותו הביתה.
3. ההבדל בין שבת ליום טוב קריטי כאן: ביום טוב הוא יכול לטלטל את העירוב הלוך ושוב, אבל בשבת הוא לא יכול.
—
הלכה: עירוב ברגליו ביום השני – „יחשוב בלבו” לעומת „ואומר שביתתי”
הרמב״ם: מי שעירב ברגליו ביום הראשון, צריך ללכת שוב לאותו מקום ביום השני. הרמב״ם כותב כאן „יחשוב בלבו שיקנה שם שביתה” — הוא רק *יחשוב* בלבו.
פשט: הוא הולך למקום וחושב שהוא קונה שביתה שם.
חידושים:
1. ההבדל של „יחשוב בלבו” לעומת „ואומר שביתתי”: קודם לכן בעירוב ברגליו הרמב״ם אמר „ואומר שביתתי” (אומרים בפה). כאן הוא אומר רק „יחשוב בלבו”. ההבדל יכול להיות בגלל איסור הכנה מיום טוב לחבירו — אסור לומר בפירוש כי זה נראה כהכנה מיום טוב אחד לשני.
2. עירב בפת בראשון – רוצה לעשות ברגליו בשני: זה מותר, הוא רק צריך ללכת לשם ולחשוב שהוא קונה שביתה.
3. עירב בפת בראשון – רוצה לעשות בפת בשני: „צריך לערוב באותה הפת עצמה שערב בה בראשון.” הטעם: לקחת פת *חדשה* ולעשות עירוב הוא מעשה הכנה מיום טוב לחבירו. אבל אותה פת ששוכנת שם כבר, אין צריך לעשות שום דבר חדש — הוא רק מביא אותה לשם, וזה לא נקרא הכנה. ההבדל אינו איזו פת, אלא המעשה של עשיית פת חדשה לעירוב — זו הכנה. ללכת לבד, או להשתמש בפת שכבר קיימת, אינו הכנה.
—
חידוש: „קדושה אחת” – שבת ויום כיפור
חידוש גדול של הרמב״ם: סברת הרמב״ם של „שתי קדושות” יש לה נפקא מינה משמעותית:
1. ביום טוב של גלויות (שני ימי יום טוב) — זה שתי קדושות, לכן צריך שני עירובין.
2. בראש השנה — לפי הרמב״ם זו קדושה אחת, לכן צריך רק עירוב אחד.
3. שבת ויום כיפור שחלים ביחד (שיכול לקרות רק כשמקדשים על פי הראיה, לא בזמנים שלנו שלא אד״ו ראש) — הרמב״ם סובר ששבת ויום כיפור הם קדושה אחת, וצריך רק עירוב אחד. הטעם: לשניהם יש אותה רמת קדושה — שניהם אסורים במלאכת אוכל נפש, שניהם אסורים בהוצאה.
4. החידוש במושג „קדושה אחת”: היינו חושבים ש„קדושה אחת” פירושו שזה ממש דבר אחד (כמו ראש השנה שהוא יומא אריכתא). אבל הרמב״ם מראה ש„קדושה אחת” פירושו שיש להם אותן הלכות/רמת קדושה — אפילו כשזה שני ימים נפרדים. שבת ויום כיפור הם שני ימים נפרדים, אבל מכיוון שדיניהם שווים, זו קדושה אחת. להיפך — יום ראשון של סוכות ויום שני של סוכות, אף על פי ששניהם נקראים „סוכות”, הם שתי קדושות כי אחד הוא באמת יום טוב והשני הוא ספק חול.
—
הלכה: שני עירובין בשני כיוונים – התנאי של „אפשר להגיע”
הרמב״ם: „רשות ביד אדם לעשות שני עירובין משתי רוחות לשני ימים, והוא שיהא אפשר להגיע לכל אחד משני העירובין ביום הראשון.” אם הוא לא יכול להגיע לעירוב השני ביום הראשון, „אין עירובו השני עירוב, שעירוב מצוותו שיהא בסעודה הראויה בו ביום.”
פשט: מותר לעשות שני עירובין בשני כיוונים שונים לשני ימי יום טוב. אבל העירוב השני חייב להיות במקום שהוא יכול להגיע אליו ביום הראשון. כי עירוב צריך להיות סעודה הראויה לו ביום — הוא חייב להיות מסוגל לאכול את העירוב באותו יום.
חידושים – דוגמת הרמב״ם:
1. עירוב ראשון 2,000 אמה מזרח — ביום הראשון הוא הולך לגמרי מזרחה. אין לו שום אמה מערבה. ממילא הוא לא יכול להגיע לעירוב שני במערב — אין עירובו השני עירוב.
2. עירוב ראשון 1,500 אמה מזרח — יש לו עוד 500 אמה מערבה מביתו. אם העירוב השני נמצא בתוך 500 אמה מערבה, הוא יכול להגיע ביום הראשון, והרי זה עירוב. ביום השני הוא יכול ללכת 1,500 + 2,000 מערבה.
—
הלכה: אין עושים עירוב ביום טוב – יום טוב שחל להיות ערב שבת
הרמב״ם: „יום טוב שחל להיות ערב שבת, אין מערבין בו עירובי חצרות ולא עירובי תחומין, אבל מערבין ביום חמישי שהוא ערב יום טוב.”
פשט: כאשר יום טוב הוא יום שישי, אסור לעשות שום עירוב (לא חצרות, לא תחומין) ביום טוב עצמו. עושים את העירוב ביום חמישי, ערב יום טוב.
חידושים:
1. מדוע אסור? — עירוב תחומין הוא קנין רשות — הוא קונה את המקום לשביתתו. קנין כזה אין עושים ביום טוב. מוזכר גם שזה יכול להיות ענין של הכנה או מתקן (מתקן רשות). בעירוב חצרות זה גם סוג של קנין.
2. קושיה מעירוב תבשילין: אם כבר עשו עירוב תבשילין (שמתיר לבשל מיום טוב לשבת, להדליק נרות, הוצאה), מדוע
עירוב תבשילין לא יתיר גם לעשות עירוב חצרות/תחומין? התשובה נשארת קצת פתוחה, אבל מובן שעירוב תחומין הוא סוג מיוחד של קנין/מתקן שעירוב תבשילין לא מכסה.
3. עירוב ברגליו/במחשבה – האם זה קנין? הרי אפשר לערב ברגליו או אפילו במחשבה לבד — איזה קנין זה? התשובה: זה לא קנין ממשי, אבל מכיוון שזה דומה לקנין, אין עושים זאת ביום טוב.
—
הלכה: שכח ולא עירב – תנאי בעירוב חצרות (לא תחומין)
הרמב״ם: „ואם שכח ולא עירב, הרי זה מערב עירובי חצרות בחמישי [=יום טוב] וערב שבת, אבל לא עירובי תחומין.”
פשט: אם שכח לעשות עירוב ערב יום טוב, הוא יכול לעשות עירוב חצרות בתנאי ביום טוב עצמו — אבל עירוב תחומין לא יכול לעשות אפילו בתנאי.
חידושים:
1. מדוע עירוב תחומין מחמיר יותר? — עירוב תחומין הוא יותר קנין שביתה (לוקח נשביתה), קנין חזק יותר, ואין עושים אותו ביום טוב אפילו בספק/תנאי. עירוב חצרות הוא קנין קל יותר. (מובא ממגיני ארץ ואילנא.)
2. סברה מעשית שנדחית: עירוב חצרות הוא כדי שיוכלו לטלטל (הוצאה), אבל ביום טוב מותר לטלטל בכל מקרה, כך שעירוב חצרות לא כל כך נחוץ ביום טוב. לעומת זאת, תחומין חל גם ביום טוב. אבל המפרשים לא אומרים את הפשט המעשי הזה.
3. התנאי כפי שהוא פועל: ביום חמישי (יום ראשון של יום טוב, כשיום שישי הוא גם יום טוב) הוא אומר: „אם היום יום טוב” — אני לא עושה כלום (כי ביום טוב אין עושים קנינים), „ואם לאו” — אני עושה עירוב (כי אז היום הוא חול ומחר יום טוב, והוא עושה עירוב ערב יום טוב). ביום שישי (למחר) חוזר ומערב — הוא עושה שוב עירוב חצרות באותו תנאי: „אם היום יום טוב” — אני לא צריך לעשות כלום, כי כבר היה לי עירוב מאתמול; „ואם אין בדברי היום כלום” — אם אתמול היה יום טוב האמיתי והיום הוא יום חול — אני עושה עכשיו את העירוב.
4. שני ימים טובים של ראש השנה – אין תנאי: כל הדין של תנאי חל רק בשני ימים טובים של גלויות רגילים, שבהם יש ספק איזה יום הוא יום טוב האמיתי. אבל ראש השנה — שבו שני הימים הם „קדושה אחת” (כיום אריכתא) — אי אפשר לעשות תנאי, כי אין זה ספק בין שני ימים, אלא קדושה אחת.
—
בזה מסתיים הלימוד של הלכות עירובין — ברוך רחמנא דסייען.
תמלול מלא 📝
הלכות עירובין: דיני צירוף עירובין, עירוב בתנאי, ועירוב ביום טוב
הקדמה: סיום פרק כ״ז ופטרון השיעור
דובר 1: סיימנו הלכות עירובין פרק כ״ז, הפרק האחרון בהלכות עירובין. הוא מביא כאן הכרת הטוב לנדבנים, הרב ר׳ יואל ורצברגר, שהוא הנדבן פטרון השיעור.
דובר 2: כן, אני רוצה לומר על פטרון השיעור, בשנה הבאה נפגש עד כמה שאספיק. אפשר לעשות עירוב או חושבים על משהו או שם יש פת. איך שמסובבים את זה, או חושבים על השיעור, על עצם השיעור, או הפת שמונחת מאחורי זה. בסדר, צריך להודות על שניהם. עירוב ברגליו הוא העיקר, אבל גם הגבירים יכולים לצאת בצ׳יקן קטלט. כך יוצא.
סקירה: מה למדנו ומה נלמד
דובר 1: בכל אופן, למדנו עיקר הלכות עירוב, איך עושים עירוב תחומין, איך עושים עירוב ברגליו שלמדנו בפרק ז׳. עכשיו נלמד… או שבת, כן, וכו׳. עכשיו נלמד בעצם פרטים, עוד חילוקי דינים בעירוב. כלומר, בפרק א׳ מדברים על עירוב בפת. אני רואה שהרמב״ם קורא לזה גם פת, אז אני לא זה שמשוגע שאומר פת. אבל אף על פי שלכאורה כל ההלכות הן גם על עירוב ברגליו, בכל זאת יש חילוקים. בכל אופן, נלמד עוד פרטים בזה.
העיקר בפרק זה מדבר על שני נושאים. אחד הוא, אם עושים יותר מעירוב אחד, או עושים בתנאי, או אופנים אחרים. והשני הוא לגבי יום טוב. והאמת היא שזה מאוד מחובר, כי יום טוב גם נעשה לפעמים שצריך לעשות תנאי אם זה שני ימים טובים. אז אפשר לומר שכל הפרק סובב סביב דיני שני עירובין, או שני תנאים בעירוב, שתי אפשרויות בעירוב.
הלכה א: אין מניחין שני עירובין — אי אפשר לעשות שני עירובין על יום אחד
דובר 1: אז הוא אומר כך, קודם כל מה שאי אפשר לעשות בוודאי: אין מניחין שני עירובין. יהודי לא יכול לעשות שני עירובין. כלומר, הוא מניח עירוב במזרח, והוא אומר “אני רוצה ללכת בבוקר לכאן ואחר הצהריים לשם”. כלומר, שניים בבת אחת פשוט שאי אפשר. אבל כשהוא אומר “אין מניחין”, הוא לא מתכוון שזה כמו אחד לבוקר ואחד לאחר הצהריים. כן, כיצד? חצי היום הולכין לשני עירובין, ואינו שורה יום אחד בעירוב השני. אי אפשר לומר “בבוקר אני דר כאן, ממילא אוכל ללכת לאותו הכיוון, ואחר הצהריים אני דר שם, אוכל ללכת לשם”. שאין מערבין שני עירובין ביום אחד. אי אפשר ביום אחד לדור בשני מקומות, לעשות שני עירובין. זו ההלכה הבסיסית.
דיון: איך זה עובד לחומרא?
דובר 2: מה עשו כאן טעות? תדמיין, זה מאוד מעניין, כלומר, לכאורה אי אפשר, אבל לחומרא נראה שכן אפשר. כאן הוא מתכוון לעם הארץ, הוא לא ידע שאי אפשר לעשות עירוב לשתי רוחות. “צאו ועירבו לשתי רוחות”, בוא אתה ותהיה מעורב לשתי רוחות. הוא חשב שכן אפשר. או אופן אחר שיכול להיות שלמעשה אדם עשה שני עירובין בשני מקומות, הוא “שעשאם על שנים שלא בידיעתו”, הוא אמר לשני אנשים את הזכות, והוא לא אמר להם איפה. אם היה אומר להם איפה, היו יכולים לעשות רק איפה שהוא אמר, אבל הוא נתן להם את הזכות לעשות עירוב איפה שירצו. “אחד עירב לו לצפון ואחד עירב לו לדרום”. ההלכה היא “מהלך כרגלי שניהם”. כלומר, לחומרא זה אומר שהוא דר בשניהם, וממילא “מהלך כרגלי שניהם” לא אומר שהוא יכול ללכת רחוק אלפיים אמה משניהם, הוא רשאי רק ללכת בתוך אלפיים אמה, כל עוד הוא בתוך אלפיים אמה משני הצדדים. הוא תקוע עם שני העירובין, לא שהוא הרויח משני העירובין, הוא תקוע עם שני העירובין. וההלכה הבאה תסביר זאת, כן? הוא ייתן את הפרטים.
דובר 1: לאיזה כיוון, אז הוא מביא מאחד, שזה בספק? אני לא יודע, יותר מעניין. ספק? לא יודעים.
דובר 2: הרי זה אליעזר ומקומו פירושו שיש לו ד׳ אמות?
דובר 1: כן. אבל מקומו, מה זה אומר ד׳ אמות? או, הוא רשות היחיד?
דובר 2: על ש… לא יודע.
דובר 1: כן, הוא בעיר. הוא יכול ללכת בכל העיר, whatever. בסדר, אז זה העיקר דין שלא לעשות. נראה לי שאי אפשר לעשות באמת. המהלך, רגל שניים, זה יותר כמו ספק? או קנס, או ספק? משהו כזה.
הלכה ב: פרטים של “מהלך כרגלי שניהם”
דובר 1: “כיצד מהלך כרגלי שניהם? מהו טעמא? שאינו יכול להלך אלא במקום שיש לשניהם להלך בו”. הוא יכול ללכת רק לשם ששניהם יכולים ללכת. למשל, “נתן אחד עירובו בריחוק אלף אמה לרוח מזרח, ונתן השני את עירובו בריחוק חמש מאות אמה לרוח מערב”, כן? השני הלך חמש מאות אמה למערב, “אין זה שעירבו לו מהלך למערב אלא אלף אמה”. הוא יכול ללכת למערב רק אלף אמה. כלומר, עוד חמש מאות מעבר לעירוב של אותו אדם, אבל לא יותר, כי הוא צריך להיזהר מהעירוב שלו במזרח שהוא רחוק אלפיים אמה, “כרגלי מי שעירב לו במזרח”. אותו דבר במזרח, הוא לא יכול ללכת כל אלפיים אמה, “ויהלך למזרח אלף וחמש מאות אמה”, כי השני רחוק חמש מאות יותר, יוצא אלפיים, “כרגלי מי שעירב לו במערב”.
רואים שיוצא שאדם יכול להיות תקוע ממש. “אם עירבו לו שני עירובין אלו כאחד, אה, אחד ברחק אלפיים אמה מזרח, ואחד ברחק אלפיים מערב”, הוא עשה בסך הכל אלפיים אמה, אחד במזרח אחד במערב, הרי זה עומד במקומו, הוא אסור לזוז ממקומו, הוא out of place הוא out of, הוא בקצה של זה, הוא אלפיים מזה.
דובר 2: אם אני לא מבין כאן, אם הוא לא יכול לעשות שני עירובין, איך זה עובד לחומרא? שאפשר כן, אבל לא צריך. כלומר אפשר כן… או אולי… אנחנו חוששים, ואנחנו לא יודעים איזה מהם, איזה מהם תפס קודם, או מה? ומילא נותנים לו חומרי מקום? או מה הוא עשה ברור שניהם? לא. יותר מעניין. כן. הוא אומר, לאיזה כיוון, אז הוא מביא מאחד, שזה בספק? אני לא יודע, יותר מעניין. ספק? לא יודעים. הרי זה עומד במקומו פירושו שיש לו ד׳ אמות? כן. אבל מקומו, מה זה אומר ד׳ אמות? או, הוא רשות היחיד? על ש… לא יודע. כן, הוא בעיר. הוא יכול ללכת בכל העיר, whatever.
דובר 1: בסדר, אז זה העיקר דין שלא לעשות. נראה לי שאי אפשר לעשות באמת. המהלך, רגל שניים, זה יותר כמו ספק? או קנס, או ספק? משהו כזה.
הלכה ג: עירוב בתנאי — אפשר לעשות שני עירובין בתנאי
דובר 1: אבל עכשיו נלמד שאפשר למעשה כן, למצוא דרך לעשות שני עירובין, לא שביום אחד הוא יוכל להשתמש בשניהם, אבל הוא יכול לתת לעצמו אפשרויות. אדם יכול לעשות לעצמו אפשרויות, שהוא יוכל ללכת לאיזה כיוון שירצה, אבל מחר הוא צריך להחליט, או ערב שבת להחליט, או ערב שבת בפעם הראשונה אדם יכול כן לעשות שני עירובין על שני צדדים, אבל הוא עושה בתנאי, הוא עושה תנאי, הוא אומר כך, הוא רואה כך, הוא רואה כך, אם יהיה דבר מצווה, אם הוא קיבל מצווה או מצווה או דוחק. אם הוא חשב שאפשר לעשות רק, הוא צריך ללכת, אם הוא חשב לעצמו, שהוא חייב ללכת לכאן, זה עירוב שיצא לתחום חל, ועירוב שברוח שכנגדו אינו כלום, הוא אומר אז אני כאן, השני לא שם. אם להיפך, ואם נצרכתי לרוח שכנגדו, צריך ללכת למערב, זה עירוב שיצא לתחום חל ועירוב שברוח שכנגדו אינו כלום. ומה יהיה אם אצטרך ללכת לשניהם? “ואם נצטרך לשתי רוחות, יש לו לסמוך על איזה עירוב שירצה, לאיזה שירצה ילך”, אז הוא יוכל ללכת, הוא יוכל אז לבחור. כלומר, הוא לא יהיה תלוי שאם יהיה צורך אז ממילא יהיה זה, הוא רוצה להשאיר לעצמו אפשרויות. הוא אומר, אם יהיה לי צורך לשני הצדדים, אחליט אז לאיזה אני רוצה ללכת, ואז אוכל רק ללכת לכיוון זה, והעירוב השני יהיה כלום.
הלכה ד: אם הוא לא עשה תנאי
דובר 1: “ואם לא עירב לזה כלל, או שעירב ולא נצטרך לרוח משתיהן, אין שום עירוב מועיל לו, ואינו סומך על אחד מהן, אלא הרי הוא כבן העיר, ויש לו אלפים אמה לכל רוח מחוץ לעיר”. כלומר, הוא לא החליט, הוא חשב, הוא לא החליט כל היום, אם הוא לא החליט, הוא בן העיר, והוא לא צריך כלום.
סיכום: הכללים של עירוב בתנאי
דובר 1: אז את התנאי אפשר לעשות, ואפשר לעשות אפילו יותר משני עירובין, אפילו חמישה ושישה, אין חילוק. הוא אומר על כל אחד שהוא ישתמש בזה רק בתנאי שהוא צריך את זה. כל עוד זה בתנאי הוא יכול לעשות את זה. אם הוא לא עושה תנאי, אז הוא נשאר תקוע, כי שניהם חלים. אבל בתנאי, כשהתנאי הוא שאם ישתמש בעירוב זה, העירוב השני כלום. ואפשר לעשות את זה רק פעם אחת ביום, אי אפשר אחר הצהריים להחליף בחזרה.
זה הכל בעיקר הלכות תנאי, ונלמד בפירוש, הרמב״ם לא אומר את זה כאן, אבל נלמד בפירוש שזה אומר שלרבנן יש ברירה, שהוא יכול גם להחליט בשבת. כאן עדיין לא כתוב ברור שהוא יכול להחליט בשבת, אבל כתוב מאוחר יותר ברור שאפשר להחליט בשבת. ולא רק זאת, כתוב אפילו מאוחר יותר שאפשר לעשות לשנה שלמה. אם מישהו יודע שבמהלך השנה נעשה שהוא צריך ללכת, הוא יכול לעשות עירוב, והוא אומר, באיזו שבת שאצטרך, יהיה שם העירוב שלי, ואסמוך על העירוב הזה. אפשר לעשות את זה לשליח ולאנשים אחרים גם.
הלכה ה: הקדמה לעירוב ביום טוב — תחומין והוצאה
דובר 1: אז עד כאן ההלכה של שני עירובין. עכשיו נלמד, קודם הרמב״ם יאמר את הכלל שצריך ביום טוב וביום כיפור גם עירוב, וממילא יהיו פרטי דינים שונים שנעשים רק ביום טוב, כי יום טוב יכול להיות שני ימים, בספק, שני ימים טובים של גלויות, אז צריך לדעת מה ההלכה של עירוב. האם אפשר לעשות, איך זה עובד, קודם כל איך זה עובד, האם צריך לעשות שני עירובין לימים או לא, אחר כך אם אפשר לעשות שני עירובין אחרים לשני הימים האחרים, וכו׳. אז קודם הוא עושה הקדמה.
“כשם שאסור להוציא חפץ לתחום בשבת” – זה משהו כנראה מסכימים הסופרים שהם מתכוונים, אני לא יודע למה זה לא בא כאן, איזה יום טוב נלמד איזה עירוב תחומין של יום טוב, זה בא, כי הוא רוצה לומר את הפרטים.
“כשם שאסור להוציא חפץ לתחום בשבת” – אסור ללכת חוץ לתחום בשבת, “כך אסור ביום טוב וביום הכפורים”, בין יום טוב, בין יום כיפור. יום כיפור הוא כמו שבת לכל דבריו. יום טוב מותר יותר באוכל נפש, אבל חוץ לתחום אסור ללכת. אבל יכול להיות שיש חילוק. “כשם שמוציא מרשות לרשות בשבת חייב” – אסור לעשות הוצאה בשבת, “כך ביום טוב וביום הכפורים חייב”, ביום כיפור הוא חייב גם. “אבל ביום טוב מותר להוציא מרשות לרשות”, ביום טוב אין איסור הוצאה. כלומר, צריך להגיע להלכות יום טוב ולראות, אף על פי שלפי הכלל הכלל הוא שרק אוכל נפש מותר ביום טוב, אבל הרמב״ם אומר בוודאי שהוצאה מותרת אפילו שלא לצורך, כי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך.
ההלכה היחידה שמערבבת עירוב חצרות עם עירוב תחומין
דובר 1: יוצא כך, זו ההלכה היחידה בהלכות עירוב תחומין שגם מתערבבים הלכות עירוב חצרות, כי זה הגיוני, הלכות עירובין. כלומר, כן, הלכה אחרת אין כאן. לפיכך יוצא כך: “מערבין עירובי חצרות ומשתתפין במבואות ליום הכפורים כשבת”, אם יום כיפור צריך לעשות עירוב חצרות ושיתופי מבואות בדיוק כמו שבת אם רוצים לטלטל. “ומערבין עירובי תחומין ליום הכפורים וליום טוב כשבת”, ומלבד זה, עירובי תחומין צריך לעשות לכל יום טוב אם רוצים ללכת, או ל, כן, גם ליום טוב, לא רק ליום כיפור, אלא גם ליום טוב. אבל כל הדברים האלה יעשו חילוקים בפרטים של מה קורה, ונראה את כל ההלכות שאנחנו לומדים.
סיבת ההקדמה: למה הרמב״ם מביא את זה כאן
דובר 1: כן, אז יום טוב מותר לטלטל. כלומר, מה שהוא החומרא המיוחדת של שבת, לא לטלטל מרשות הרבים לרשות היחיד וכו׳, ביום טוב לא נוגע, כי כל ההוצאה מותרת. אז הרמב״ם אומר כך: קודם כל, יש אופן שאפשר ביום טוב, מאחר שיום טוב או יום טוב קרוב לשבת, או אפילו שני ימים טובים שזה שתי קדושות נפרדות, אפשר לעשות שני עירובין בעצם, ואז אפשר כן לעשות, כלומר, ביום טוב הזה הוא יוכל ללכת לשני הכיוונים, כי הוא יכול לעשות את אותה הברירה, הוא יכול לעשות שיום אחד הוא הולך לכאן ויום אחד הוא הולך לכאן. מעניין.
אז בעיקר הוא ממשיך את הנושא של שני עירובין, ועכשיו הוא רוצה לומר לענין יום טוב שני עירובין. אבל הוא מרגיש שלא מתאים לעשות קפיצה לתוך יום טוב, לכן הוא נותן קצת הקדמה שיש יום טוב. לענין עירובין יש יום טוב, לענין עירוב אין יום טוב. לא, עירוב חצרות, אני הולך הוא לא יזכיר אחר כך.
לשון הרמב״ם
דובר 1:
הוא אומר כך, יום טוב שחל להיות סמוך לשבת, יוצא יום טוב קרוב לשבת, יום אחד עם שבת, בין מלפניו בין מלאחריו, או שני ימים טובים של גליות, שזה לפעמים שני ימים טובים, יש לו לערב שני עירובין לשתי רוחות, הוא יכול לעשות שני עירובין לשני הכיוונים, וסומך על איזה מהן שירצה ליום הראשון, ועל עירוב שברוח שנייה ליום השני, הוא יכול לומר היום הראשון שבת או יום טוב או יום טוב אחד אסמוך על הכיוון הזה, והיום הבא הכיוון השני. אז הוא עשה לכתחילה שני העירובין, וכשמגיע כל יום הוא מחליט איזה הוא רוצה להשתמש. מה שונה משבת שאי אפשר, אבל כאן זה שני ימים אחרים, שתי קדושות אחרות, יום אחד זה, יום אחד זה, זה אפשר כן לעשות.
זה דבר אחד. או אפשר סתם כך, או מערב עירוב אחד לרוח אחת, וסומך עליו לאחד משני הימים, כלומר או הוא יכול לומר אני הולך לכיוון השני, או היום השני, שהוא יום השני, יקנה שביתה בעירוב כדין עירוב. כלומר, בדיוק כמו שראינו קודם שהעולם יכול ללכת או איזה עירוב, או שאני רוצה בכלל לא עירוב.
תנאי: רק בשני ימים טובים של גליות או יום טוב ושבת
דובר 1:
אבל יש לזה תנאי. כמו שראינו קודם, ששני ימים טובים אפשר ללכת לשני כיוונים אחרים, זה עובד רק בשני ימים טובים של גליות, או ביום טוב ושבת.
דובר 2:
כן, או יום טוב ושבת, זה גם שני ימים טובים אפשר גם.
תרגום לעברית
דובר 1:
כן, אמת. כי יום טוב ושבת אפשר, כי זה שני מיני תענוג שונים, זה שתי קדושות שונות, ממילא אינו נוגע. הוא קנה שביתה ערב שבת, והוא קנה שביתה ערב יום טוב.
או כאשר יש שני ימים טובים של גלויות, יש סיבה אחרת מדוע אפשר לעשות את התנאי, שהוא יאמר מאוחר יותר, כי יום אחד הוא על הקודש ויום אחד הוא על החול.
שני ימים טובים של ראש השנה – שונה
דובר 1:
אבל שני ימים טובים של ראש השנה, כשנגיע לאותה סוגיא, יש הסבר מדוע זה שתי קדושות שונות, כל יום טוב הוא שתי קדושות שונות. אבל שני ימים טובים של ראש השנה נחשבים כיום אחד.
דובר 2:
אה, אבל אפשר לדון בהם כיום אחד, וכיום אחד שבת אי אפשר.
דובר 1:
יפה מאוד. למה מערבין לשניהם? כלומר, זה ששתי קדושות, מה עושה אותם לשתי קדושות? כי היום, לפי מה שהיום יום טוב, אתמול אינו יום טוב. אבל ראש השנה, מהיכי תיתי, הכל קידוש החודש בעצם שורש הענין, למה ראש השנה שונה. אבל ראש השנה פחות ספק, כי עושים זאת אפילו בזמן בית המקדש, אפילו בזמן שקידשו על פי הראייה, מכל סיבה, יוצא שמחשבים זאת כקדושה אחת. ממילא אי אפשר לעשות עירוב, שני עירובין לשני ימים שונים, כי זה מחלל פעם אחת, לא פעמיים.
דובר 2:
כן?
דובר 1:
כן.
הלכה: מתנה אדם על עירובו – תנאים על עירוב
לשון הרמב״ם
דובר 1:
אומר הרמב״ם הלאה, וכן, כלומר לא רק שאפשר לעשות עירוב ליום אחד לשני כיוונים, אפשר לעשות סוג אחר של תנאי. מתנה אדם על עירובו, כלומר, זה פשוט בעצם. מתנה אדם על עירובו ואומר, עירובי לשבת זו ולא לשבת אחרת.
דיון: מה החידוש?
דובר 2:
אני לא מבין למה זה חידוש. כלומר, אם אפשר לעשות בשבת אחת, ביום טוב אחד, לקבלת חברים, אפשר לעשות כך. השבת היא לא בשבוע הבא.
דובר 1:
ישר כוח. אבל איך זה עובד? כשהוא מניח את העירוב, הוא יניח אוכל לשבועיים, או משהו שיישאר טרי לשבועיים?
דובר 2:
אבל שלא יישרף, למדנו שאם אין זה לא טוב.
דובר 1:
אין זה לא טוב. העירוב שהניח לא תמיד כשמגיע ערב שבת יתחשבו באוכל שמונח שם, אלא בשבת זו יתחשבו כן ובשבת זו לא, או להיפך, ושבת אחרת לפי זה אולי חידוש גדול יותר, שאפילו הוא עשה את הסעודה בשבוע הבא יכול להשתמש בה, או לשבתות הבאות, או להיפך, ליום טוב ולא לשבתות, בקיצור, אפשר לעשות תנאי.
אני מבין, כי המילה של הפסוק היא לא שאוטומטית הפסוק, כשלפסוק יש כוח, הפסוק עושה משהו, הוא לא יכול לעשות תנאים, אבל זה הכל דעתא שכיון שיש לו שם את הפת חושב הוא על הפת כמקום שביתה, יכול לומר מתי יש לו כן את הדעתא ומתי לא.
דובר 2:
כן?
דובר 1:
כן. יפה מאוד, אפשר לעשות תנאי.
הלכה: ברירה – האומר לחמשה הריני מערב על איזה מכם שארצה
לשון הרמב״ם
דובר 1:
נכון, החידוש הוא בעצם עיקר הנושא של ברירה שהוא יאמר בהמשך. נכון, נמשיך הלאה. “האומר לחמשה יהודים”, הוא אומר לחמישה יהודים, “הריני מערב על איזה מכם שארצה”, שארצה או שארצה?
דובר 2:
שארצה, כן, מה שאני ארצה.
דיון: איך עובדת הברירה?
דובר 1:
מה ה… איך הוא יחליט? ואיך תדע אחר כך מה אתה יכול כן או לא ללכת לפי מה שהחלטתי ערב שבת בין השמשות? לא ערב שבת, “אם רציתי אלך”, אתה תלך. מה? או מתי הוא יעשה את ה… ערב שבת, לאו דווקא בין השמשות. “אם רציתי”, כשאני ארצה, זה… הוא…
דובר 2:
רגע, אני רק רוצה להבין, ועל מה הוא מחליט? מה המסקנה שלו? אני רוצה איזו מסקנה, כן? אז כך, אוקיי, “אם רציתי אלך, לא רציתי לא אלך”.
דובר 1:
אה, אני מבין, הוא כאן כמו האדון נניח, הוא עושה עירוב לחמישה אנשים, הוא אומר, אני עדיין לא יודע לאיזה מכם אני עושה את העירוב, לאיזה מכם אני רוצה שישתמשו בעירוב שלי, זאת אחליט מאוחר יותר.
דין ברירה בדרבנן
דובר 1:
“אף על פי שרצה משחשיכה, אפילו שההחלטה עשה כבר בשבת, ילך”, יכול אותו ללכת. למה? “דבר שאינו אלא מדברי סופרים יש בו ברירה”. מכיוון שזה מדברי סופרים, כלומר עירוב הוא דרבנן, יש כלל, יש ברירה. יש ברירה פירושו למפרע אפשר למפרע להחליט שזה התכוונתי לעירוב של פלוני, כי עשיתי עירוב לפלוני.
הלכה כזו היתה לנו כבר באמת בפרק ו׳, שאם נתרצה בערב גם טוב. הענין, כי דברי סופרים…
דובר 2:
אה, ספק דרבנן לקולא.
דובר 1:
כאן מדובר שהוא מחליט, אבל יכול להיות שהם מחליטים, כי הם צריכים להחליט, הם מזכים, והם יכולים להחליט שהם רוצים בשבת.
הלכה: מערב לשבת של כל השנה כולה
דובר 1:
וכן, אותו דבר אנשים יכולים לעשות כך, מערב לשבת של כל השנה כולה, כן, הוא רוצה ללכת שוב, עושה עירוב לשנה שלמה. ואומר, רציתי לעירוב, לא רציתי לעירוב, אלך לבני עירי. וכשהוא צריך זאת, כל שבת שירצה, ובשבת ירצה, הוא ילך אפילו שתי תחומי שבת, אז פירוש שבאותו ערב שבת נעשתה הפת עירוב. כן, צריך לבדוק, אומר המשנה ברורה, צריך לוודא שהעירוב קיים.
יישום מעשי
דובר 1:
ההלכה היא הלכה מעשית מאוד. עכשיו משגיחים, מתעסקים עם בחורים, אסור לצאת מהמחנה. המשגיח יכול ערב שבת להניח כמה פתות, והוא יכול להחליט מי רשאי ללכת לאן, והוא יאסור מדין תחומי שבת, אם אפשר.
דובר 2:
כן, אם אני לומד זאת למעשה, אפשר לעשות עירוב, אבל את העירוב מפסידים, כלומר, הוא לא יוכל ללכת לכיוון האחר. הוא אומר, אם אחליט לטייל לכיוון זה, אשתמש בעירוב הזה.
דובר 1:
לטייל או להניח עירוב, או לאיזה כיוון הוא עושה זאת.
דובר 2:
לא, אני מתכוון לומר שכשהוא אומר לקחת עירוב, הוא מתכוון שהוא באמת יצטרך להניח בכמה מקומות פת, ורק להחליט איזו פת היא למי?
דובר 1:
לא, לא, רגע. אני לא חושב שבמחנה רגיל אי אפשר להחליט ללכת לפלוני, גם לא יודע אם אפשר לפלוני. מדברים כאן על הנחת עירוב.
דובר 2:
כן, שאפשר לעשות עירוב מכל מקום, או אחד יכול לעשות לשני, והוא מודיע שהוא מתכוון שכל אחד יחליט מאוחר יותר אם הוא רוצה להשתמש בזה.
דובר 1:
זה מאוד מעשי.
דיון: דין זכותא והודעה
דובר 2:
אוקיי, עכשיו נלמד קצת נושאים יותר מסובכים. מה קורה ביום טוב שני? מה קורה עם היום השני של יום טוב? מתי עושים את העירוב קודם כל ביום השני של יום טוב? רגע רק, הטעם דין זכותא נראה שאפשר לזכות. ההלכה נראית לי מאוד סופית, שבעצם, כשהוא רוצה לתקן ויודע שיהודים נכשלים בתחומי שבת, אפשר לכאורה לעשות כך. או אולי לא, רק אם האדם מחליט? רק אם האדם מסכים?
דובר 1:
לא, הם צריכים לדעת על כך. אין זכייה כזו, אין זכייה, אבל יש חובה, כי הוא נשאר כרגלי המערב. הוא צריך לדעת. אבל אפשר לתלות שלט בבית הכנסת, עשיתי עירוב, ואם מישהו ירצה ללכת לכיוון ההוא, יוכל להשתמש בו.
דובר 2:
אה, כן, אפשר לעשות זאת.
דובר 1:
אה, לכאורה, מעניין. אנשים עושים כך, אני מתכוון, כן.
הלכה: המערב לשני ימים טובים – העירוב חייב להיות שם בשני הלילות
לשון הרמב״ם
דובר 1:
אומר הוא עכשיו, צריך לראות מתי צריך לעשות את העירוב ליום השני של יום טוב. כלומר, שני ימים טובים הם שתי קדושות שונות, אין להם קשר. זה לא עובד. אומר הוא, נלמד. המערב לשני ימים טובים של גלויות, מי שרוצה לעשות עירוב לשני ימי יום טוב של גלויות, היהודים בחוץ לארץ יש להם שני ימים טובים, או לשבת ויום טוב, אותו דבר, אפילו שעירוב לאחד לרוח אחת משניהם, אפילו הוא לא רוצה ללכת לשני מקומות שונים, הוא לא רוצה ללכת לשני מקומות, פשוט שהוא צריך לחשב את היום השני בנפרד. אבל הוא רוצה ללכת לאותו כיוון, אותו עירוב, שני הימים. אם כן, צריך שיהא העירוב במקומו מוצאי בליל ראשון ובליל שני כל בין השמשות. כל יום הוא קדושה נפרדת, אז הוא חייב שהעירוב יהיה שם בין השמשות גם ביום הראשון וגם ביום השני.
כיצד הוא עושה?
דובר 1:
אומר הרמב״ם, כיצד הוא עושה? מה הוא יכול לעשות? כל היום לא צריך להיות שם, זה כמו כל עירוב, צריך רק להיות שם בין השמשות. אבל בין השמשות חייב להיות אפילו ביום השני. אז מה יעשה? מוליכו בערב יום טוב או בערב שבת, כלומר בערב שבת הראשון, ומחשך עליו, הוא נשאר שם. כלומר, אם הוא לא רוצה להשאיר שם, אולי אין זה מקום המשתמר, הוא לא רוצה להשאיר שם את העירוב כל הזמן, אז נוטלו בידו ובידו עמו ליל יום טוב. ביום טוב מותר לטלטל, בשבת אסור לטלטל, אבל ביום טוב מותר לטלטל, יכול לקחת אותו חזרה הביתה את העירוב. ולמחר מוליכו לאותו מקום ומניחו שם עד שתחשך. מחר בלילה צריך להביא אותו חזרה לאותו מקום, כי זה חייב להיות באותו מקום, ואוכלו אם עירוב לשבת, אם זה שבת יכול לאכול אותו אז מיד במקום, או מביאו ומעלה ליום טוב, יכול להביא אותו הביתה.
הטעם: מפני שהן שתי קדושות
דובר 1:
למה? למה צריך את ההלכה הראשונה? צריך שהעירוב יהיה גם בלילה השני! למה? מפני שהן שתי קדושות, הם שתי קדושות נפרדות היום השני של יום טוב, או שבת ויום טוב. ואין קיום עירוב תחומין על הראשון קונה עירוב לשני ימים, אי אפשר לקנות עירוב מערב יום טוב על היום השני של יום טוב. ממילא צריך בנפרד לוודא, או לוודא. יכול להיות, הרמב״ם אומר שזה מקרה מעניין שהוא חוזר לשם, אבל יכול להיות אם הוא יודע שזה שמור שם.
עירובין לשני ימי יום טוב – שתי קדושות, תנאים, והלכות של עירוב ביום טוב
הלכה: עירוב לשני ימי יום טוב – מפני שהן שתי קדושות
דובר 1:
ואם מביאו עמו ליום טוב, יכול להביא אותו הביתה. למה? למה הוא צריך זאת? זו ההלכה הראשונה. צריך שהעירוב יהיה גם בלילה השני. למה? מפני שהן שתי קדושות. הם שתי קדושות נפרדות, היום השני של יום טוב או שבת ויום טוב. ואין קונה עירוב לשני ימים. אי אפשר לקנות עירוב מערב יום טוב על היום השני של יום טוב. ממילא צריך בנפרד לוודא, או לוודא… הרמב״ם אומר שזה מקרה אחר שהוא חוזר לשם, אבל יכול להיות אם הוא יודע שזה שמור שם, מה שיהיה, יכול לסמוך על כך. אבל כאן הוא מתכוון שהוא צריך לוודא שזה באמת שם גם בלילה השני של יום טוב.
ואם ברור, נאכל העירוב בראשון, אם נאכל העירוב ביום הראשון, קנה עירוב לראשון ואין לו עירוב לשני. אין לו עירוב בלילה השני.
עירוב ברגליו לשני ימים
ומה לגבי עירוב ברגליו? מה הוא צריך לעשות? אותו דבר. ערב ברגליו בראשון, צריך לערוב ברגליו בשני. הוא צריך ללכת לשם ביום השני שוב. איך? מה הוא צריך לעשות? שילך ויעמוד באותו מקום, הוא ילך ויעמוד באותו מקום, ויחשוב בלבו שיקנה שם שביתה. הוא יקנה שם שביתה נפרדת ביום השני.
אתה רואה, כאן הוא אומר… קודם אמר “ואומר שביתתי”, כאן הוא אומר “יחשוב בלבו”. מאוד ברור. נכון. כי כתוב קודם ברור שלא צריך. הוא אומר שאולי יש שאלה, אסור לומר כי יש שאלה של הכנה מיום טוב לחברו. זה בוודאי בהלכה הבאה, אבל כאן אני לא יודע.
ערב בפת בראשון – החילוק בין ברגליו ובפת
ערב בפת בראשון, אם עשה עירוב ביום הראשון בפת, כך הוא: אם רוצה לערוב ברגליו בשני, הרי זה עירוב. הוא צריך רק ללכת לשם ולחשוב שהוא קונה שם שביתה. אבל אם רוצה לערוב בפת, אם הוא רוצה לעשות בפת ביום השני, צריך לערוב באותה הפת עצמה שערב בה בראשון.
זה מאוד מעניין. זה אומר, כמו שראיתי כאן בעמוד, זה על הנושא של הכנה. אם הוא עושה עירוב חדש, רואים בבירור שהוא לוקח את הפת והוא עושה אותה לעירוב למחר. זה אסור מיום טוב אחד לשני. אם זו אותה פת, הוא לא צריך לעשות כלום, הוא צריך רק להביא אותה לשם, אז מותר. כי אם לא זו שאלה של הכנה מיום טוב לחברו.
כך הביא זאת הרמב״ם. כי לא מה ההבדל איזו פת, אלא כי אסור ביום טוב להשתמש לעשות פת חדשה. מכשיר עצמו לא נקרא הכנה, כמו שלמדו לגבי שבת. או עצם ההליכה לא נקראת. לא רואים שהוא עושה משהו. או שיש צורך, אבל לומר הבעיה היא העשייה, לקיחת פת חדשה, ולומר שזה עירוב או לעשות ממנו עירוב.
חידוש: קדושה אחת – שבת ויום כיפור
אומר הרמב״ם עכשיו חידוש מעניין. כמו שלמדנו עכשיו, רואים לכאורה יום טוב שני של ראש השנה, נראה הרבה לפי הרמב״ם, וצריך רק ביום הראשון, כי זו קדושה אחת, לפי הרמב״ם, וזה לא נוגע לקהילה. רואים שצריך רק עירוב ביום הראשון, ביום הראשון של יום טוב, כשזה כבר על היום השני לא.
אומר הרמב״ם כך, ולא רק זאת, יש לי חידוש. כן, והוא כבר אמר קודם, בפירוש, כשיש חידוש, זה לא היה כתוב. אה, מעשית לא שתי קדושות. כן, זה… אממ… הרב נתן חילוק, לא אמרתי זאת בפירוש. אבל הרמב״ם אמר, שלמה צריך שני עירובין ביום השני גם כן, כי זה שתי קדושות. זה משפט של הרמב״ם, שראש השנה למשל שהוא קדוש אחד, שצריך רק עירוב אחד.
אז הרב שאל, ולא שאלו, שהרב אומר שאין לזה קשר, שמה שאומרים שביום ראש השנה שני ימים טובים, שיום טוב אחד הוא רק כל החומרות, לא אומרים כאילו שהיה צריך רק עירוב אחד לראש השנה.
החידוש של שבת ויום כיפור
אבל לרב יש לא רק זאת, לא רק ראש השנה, והוא נותן עוד חידוש. אומר הרב, נניח שיש מצב של ערב שבת ואחריו שבת. מה הוא מתכוון שאנשים נקלעים למצב כזה? כי היום הוא שאנשים נקלעים למצב כזה? כי בזמנים של היום זה לעולם לא קורה! לעולם לא נעשה שיום כיפור יהיה ביום שישי או ביום ראשון, כי הם עושים לו עדי ראש חודש כללים, שממילא יוצא שיום כיפור לא יכול להיות ביום שישי או ביום ראשון.
אבל בזמן שהיו מקדשים על פי הראייה, יכול להיות שיום כיפור יהיה בשבת או ביום ראשון, כלומר, ביום שישי או ביום ראשון, מגיע כאן שבת וסמוך לו יום כיפור, כן ויש במשנה הלכות למצב כזה והגמרא, הגמרא לא עוסקת בזה, אומר הרמב״ם, לדעתי, תוציא אותי, זו קדושה אחת, הקדושה היא אחת. למה? כי שבת ויום כיפור יש להם אותה רמת קדושה. בשניהם אסור לטלטל, בשניהם אסור לעשות שום מלאכת אוכל נפש.
אז, טוען הרמב״ם, מכיוון שזו אותה רמת קדושה, היה אפשר לעשות עירוב ערב שבת ולסמוך על זה גם ליום כיפור. למה? זו סברא מעניינת.
המושג “קדושה אחת” – הלכות דומות
זה שיש להם הלכות דומות עושה את זה לקדושה אחת. זה לא שקדושה אחת פירושה לא משהו שזה דבר אחד, אלא זה משהו דומה מספיק, אז זו גם קדושה אחת. זה שני ימים טובים, שתי קדושות פשוט, כי אם היום יום טוב אתמול לא. אבל נראה ששבת ויום טוב, אבל יש הבדל כי יש שתי רמות שונות.
תרגום לעברית
ממילא טוען הרמב״ם, זה מעניין, אדם היה חושב שיום ראשון של סוכות ויום שני של סוכות הם קדושה אחת, וראש השנה ויום כיפור הם קדושה אחרת. אבל לא, הקדושה שמדברים עליה כאן זה שיש להם אותן הלכות. למדנות, אבל יש בעיה אחרת, כי בכלל זה חול. כמה שהיום הוא קודש, מחר או אתמול הוא חול. אבל זה מאוד מעניין, הרמב״ם חשב שקדושה אחת, אם יש אותו דין, שבת ויום כיפור נקראים קדושה אחת. זה מאוד מעניין, כן.
הלכה: שני עירובין לשני כיוונים – התנאי של “אפשר להגיע”
אוקיי. עכשיו אומר הרמב״ם, אז מה למדנו עכשיו? שאפשר לעשות שני עירובין לשני ימים של שני ימים טובים. כן, קודם כל יש בזה הוא מוסיף תנאי. “רשות ביד אדם לעשות שני עירובין משתי רוחות לשני ימים”, זה דווקא “והוא שיהא אפשר להגיע לכל אחד משני העירובין ביום הראשון”. צריך להיות העירוב השני קרוב מספיק שיוכל להגיע לשם ביום הראשון. “אבל אם אי אפשר להגיע לעירוב השני ביום הראשון”, אם העירוב השני רחוק כל כך – הוא יתן דוגמה בהלכה הבאה בדיוק – שהוא לא יכול להגיע ביום הראשון של יום טוב אליו, אף על פי שביום השני יוכל כי הוא עשה שם את עירובו, “אין עירובו השני עירוב”. למה? “שעירוב מצוותו שיהא בסעודה הראויה בו ביום”. עירוב צריך להיות סעודה שאפשר לאכול ביום. “וזה הואיל ואינו יכול להגיע לו ארבע אמות”, למה הוא לא יכול להגיע? כי הוא יוצא מתחומו. והוא ביום הדין, כלומר אינו רואה ביום הדין, ממילא לא יכול לעשות את עירובו. הוא לא יכול להיות לו העירוב השני מהצד האחר.
דוגמת הרמב״ם
בקיצור, הרמב״ם מסביר: הרי שהניח עירובו בריחוק אלפים אמה מביתו לרוח מזרח, יש לו אלפיים אמה בסך הכל לצד מזרח, וסמוך לו ליום ראשון. עכשיו, ביום השני הוא רוצה לעשות עירוב לכיוון האחר, “שלא יניח עירוב שני בריחוק אמה אחת או מאה אלא ברוח מערב, וסמוך לו ליום שני”, אם הוא יכול לחלק את כל זה, הוא יכול, כי מחר הוא הולך לכיוון ההוא. אבל היום הוא לא יכול לזוז. “שאין לו ביום ראשון אלא ארבע אמות, ואינו יכול לילך ביום הדין אפילו אמה אחת לצד מערב”, כי עירובו הוא לגמרי במזרח, “שאין לו ברוח מערב כלום”. יוצא שהוא לא יכול להגיע לעירובו ביום הדין, והעירוב צריך לחול ביום הדין, לא כשמגיע הלילה.
אבל מתי כן? “אבל אם הניח עירובו בריחוק אלף וחמש מאות אמה מביתו לרוח מזרח”, רק אלף וחמש מאות אמה מזרח, “וסמוך לו ליום ראשון, והניח עירוב שני רחוק מביתו לרוח מערב בתוך חמש מאות אמה”, כן, רק בתוך חמש מאות אמה, “ודמו סמוך לו ליום שני, הרי זה עירוב, שהרי אפשר שיגיע ליום ראשון”. ממילא מחר יוכל ללכת אותן חמש מאות פלוס עוד אלפיים לכיוון ההוא. טוב מאוד. זו ההלכה של מי שעושה שני עירובין לשני ימים טובים.
הלכה: אין עושים עירוב ביום טוב – יום טוב שחל להיות ערב שבת
עכשיו נלמד מה הדין ביהודי, האם מותר לעשות עירוב ביום טוב בכלל. כלומר, לפני רגע למדנו שעושים עירוב ביום טוב, אבל למדנו בבירור לא עירוב חדש, אלא עירוב מאתמול עושים, אותה פת אפשר לעשות שוב. נראה שזה לא נקרא עשיית עירוב ביום טוב.
אבל סתם יום טוב שהוא ערב שבת, אומר הרמב״ם, אסור לעשות שום עירוב. יום טוב שחל להיות ערב שבת, אין מערבין עירוב יום טוב. לכתחילה אין עושים שום עירוב ביום טוב, לא עירובי חצרות שצריכים להיות לשבת ולא ליום טוב, וגם לא עירובי תחומין. ומתי עושים את העירוב? “אבל מערבין ביום חמישי שהוא ערב יום טוב”. כלומר, צריך להניחו, כי זה יעבוד לשבת, כמו שלמדנו קודם, הוא צריך לחזור בשבת ולוודא שיש עירוב, אבל צריך לעשות ערב יום טוב. עירוב חצרות אין צורך לחזור, עושים אותו ערב יום טוב וזהו.
דיון: למה אסור לעשות עירוב ביום טוב?
דובר א׳:
ואם חל, אה, יש עוד הלכה שכתובה גם על עירוב חצרות, כן? ואם חל, כי עירוב חצרות הוא גם משהו כמו קנין. אני לא יודע למה אסור לעשות ביום טוב. או בגלל שזה הכנה, או בגלל ש… הכנה לכאורה, לא? כי עשו עירוב תבשילין, זה היה צריך לעזור.
דובר ב׳:
הוא מדבר באופן שכבר עשו עירוב תבשילין? סתם יהודי עושה עירוב תבשילין. הוא כותב, תבשילין עושים רק דווקא אם רוצים לבשל משהו, אם הכל מוכן ליום טוב.
דובר א׳:
הוא מדבר בלי עירוב תבשילין. עירוב תבשילין הוא הכנה, זה גם היה מתיר, לא? אני לא יודע. מעניין. זה עושה גם דברים אחרים, לא רק בישול, זה עושה הדלקת נר והוצאה.
הוא אומר דווקא שכאן בעירוב תחומין יש קנין רשות. מה זה קנין? כלומר הוא קונה רשות. הרי רואים שאפשר להיות מעורב ברגליו או אפילו במחשבתו. במחשבתו הוא קונה המקום? אני לא מבין. לא שהוא ממש קונה, זה סוג של… כי זה דומה לקנין, לא עושים זאת ביום טוב. האם זה משהו כמו מתקן? מתקן את המקום? מתקן רשות, בקיצור. בקיצור, אי אפשר לעשות זאת ביום טוב, לא עושים ביום טוב.
הלכה: שכח ולא עירב – תנאי בעירוב חצרות (לא תחומין)
עכשיו, מה אם הוא שכח? ואם שכח ולא עירב, זה כך: הרי זה מערב עירובי חצרות בחמישי וערב שבת יום טוב. הוא צריך לעשות תנאי, נראה איך הוא עושה את התנאי. אבל לא עירובי תחומין. עירובי תחומין הוא לא יכול לעשות עם התנאי.
למה עירוב תחומין שונה?
למה עירוב תחומין שונה מעירוב חצרות? כי, מעניין, כך הוא מביא שעירוב תחומין הוא יותר לוקח נשביתה, ולא עושים ביום טוב אפילו עם ספק, אפילו עם התנאי. אני לא מבין למה. צורך לאו, צורך יום… העירוב חצרות הוא פחות קנין מעירוב תחומין, כך הוא מביא ממגיני ארץ ואילנא.
איך עושים את התנאי
בואו נראה מה המשמעות של התנאי. הוא עושה תנאי מבוסס על הספק של שני ימים טובים. כתב הדמ״ש, וביום חמישי, חמישי שישי הוא יום טוב, בא הוא ביום חמישי והוא אומר כך, אם היום יום טוב, אם חשבת אני לא עושה כלום, ביום טוב לא עושים שום קנינים, ואם לאו, הוא ערב יום טוב, והוא עושה עירוב. זה ערב יום טוב, ושישי הוא יום טוב, בשבת הוא מותר בעירוב, או ביום טוב.
ולמחר הוא עושה את אותו הדבר ביום שישי, חוזר ומערב, הוא עושה שוב עירוב, כלומר עירוב חצרות.
תנאי בעירוב מחמת ספק שני ימים טובים של גלויות — סיום הלכות עירובין
הלכה: תנאי בעירוב חצרות ביום טוב שני של גלויות
הוא עושה תנאי מבוסס על הספק של שני ימים טובים, נכון? כתרדמתנא, אם חמישי, חמישי שישי הוא יום טוב, בא הוא ביום חמישי והוא אומר כך: אם היום יום טוב, אין בדברי כלום — אני לא עושה כלום, ביום טוב לא עושים שום קנינים. ואם לאו, נכון? הוא ערב יום טוב, ושבת הוא לא יום טוב, ובשבת הוא משתמש בעירוב, ודאי? או ביום טוב.
ולמחר, הוא עושה את אותו הדבר, ביום שישי, חוזר ומערב, הוא עושה שוב עירוב, כלומר עירוב חצרות, עירוב תחומין אומרים שאסור. ואומר אם היום יום טוב, אם היום יום טוב, אני לא עושה כלום, כי אני לא צריך יותר, כבר היה לי עירוב. ואם בדברי היום כלום, כי הוא היה אז יום טוב והיום הוא חול, נכון? אז הוא עושה עירוב, כי הזמן הוא עכשיו יום שישי, יום חול.
חילוק: רק יום טוב שני של גלויות, לא ראש השנה
ועוד, ההלכה עובדת רק ביום טוב, סתם יום טוב שני של גלויות, ומתי מדברים על סתם יום טוב שני של גלויות? אבל יום טוב שני של ראש השנה, דינו כיום אחד, נחשב כקדושה אחת, יום אחד, ואין מערבין בו — ביום טוב אי אפשר לעשות את התנאי של שתי הקדושות. למה? כי נחשב כקדושה אחת ולא כספק.
קושיא: למה עירוב חצרות כן, עירוב תחומין לא?
למה עירוב חצרות מותר לערב, ולא עירוב תחומין אין מערבין בו? הוא מביא שזה נקרא יותר קנין, עירוב תחומין הוא משהו ממש מהתורה, עירוב חצרות הוא מערבב את כל העולם, זה מאחד, לא ברור.
אולי זה צורך גדול יותר? אולי סוג כזה של דבר אפשר לחשוב? עירוב חצרות אין בו משום הוצאה, כי זה יום טוב, אז אין בעיה, מותר לטלטל בכל מקרה. כבר אין תחומין, אסור גם ביום טוב, אז אני לא צריך לחשוב ערב יום טוב. הייתי חושב מעשית, אבל המפרשים לא אומרים את הפשט המעשי.
סיום הלכות עירובין
בכל מקרה, זה הסוף, ברוך רחמנא דסייען. עד עכשיו למדנו הלכות עירובין.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
HE עברית ›
📋 Shiur Overview
Summary of the Shiur: Laws of Eruvin – Details of Eruv Techumin, Conditional Eruv, and Eruv on Yom Tov
—
Halacha 1–2: One Cannot Make Two Eruvin – You Cannot Make Two Eruvin for One Day
The Rambam’s Words: “One does not place two eruvin… for one does not make two eruvin on one day. Half the day going to two eruvin and it does not rest one day in the second eruv.” A person who said to two agents “Go and make eruvin in two directions” — “he walks according to the feet of both of them.” “One placed his eruv at a distance of one thousand amos to the east, and the second placed his eruv at a distance of five hundred amos to the west” — he can go west 1,000 amos and east 1,500 amos. If both eruvin are 2,000 amos in opposite directions — “he cannot move from his place.”
Explanation: A person cannot reside in two places on one Shabbos through two eruvin. One cannot say “in the morning my shevisa is here, in the afternoon there.” When someone mistakenly made two eruvin (through two agents), he can only go where both eruvin permit him — he gets the intersection of both techumin, not the benefit of both.
Chiddushim and Explanations:
1. “He walks according to the feet of both of them” — this doesn’t mean he gets the benefit of both eruvin, but the opposite: he is “stuck” with both. He can only go where both eruvin permit him. The eastern eruv limits him to the west, and the western eruv limits him to the east.
2. The extreme case — if someone made one eruv 2,000 amos to the east and one 2,000 amos to the west, he cannot move from his place (only four amos), because each eruv completely limits the other.
3. A question that is raised: How does this work “lechumra”? If one cannot make two eruvin, how are both chal? It is suggested that it is perhaps a safek — we don’t know which eruv took effect, therefore we give him the stringencies of both. The shiur leaves this open as a possibility.
—
Halacha 3–4: Conditional Eruv – One Can Make Two Eruvin with a Condition
The Rambam’s Words: One can make two eruvin on two sides with a condition: if I need to go east — “this is my eruv” and the other is nothing; if I need to go west — the opposite. “And if he needs both directions… to whichever he wishes he goes” — if he needs both, he can choose. “And if he did not make an eruv at all, or if he made an eruv and did not need either direction, no eruv helps him… rather he is like a resident of the city.”
Explanation: Through a condition one can give oneself “options” — one can make multiple eruvin in different directions, but only one can be active on a given day. The condition determines which eruv becomes chal according to what happens.
Chiddushim and Explanations:
1. The main chiddush: A person can make himself options — he makes multiple eruvin, and the condition determines which becomes active. This doesn’t contradict the rule that one cannot make two eruvin, because through the condition only one becomes chal.
2. If he needs both sides: He can then have a choice which eruv he wants to use — but only one, not both.
3. If he needs neither: When no condition is fulfilled, no eruv is chal, and he remains a ben ha’ir with 2,000 amos in every direction.
4. More than two: One can make even 5 or 6 eruvin with conditions — there is no difference in number, as long as it is with a condition.
5. Only once a day: One cannot switch back in the afternoon — once one has decided, it is fixed for that day.
6. Breira bederabanan: This implies yesh breira bederabanan — one can decide even on Shabbos itself which eruv to use. This becomes more explicit later.
—
Halacha: Breira — One Who Says to Five “I Am Making an Eruv on Whichever of You I Wish”
The Rambam’s Words: “One who says to five: I am making an eruv on whichever of you I wish… even though he decided after dark – he may go. For something that is not from the words of the Sages, there is breira.”
Explanation: Someone says to five people: I am making an eruv for whichever of you I will want. Even if he only decided after dark (already on Shabbos), that person can go, because in rabbinic matters yesh breira applies.
Chiddushim and Explanations:
1. The principle: “For something that is not from the words of the Sages, there is breira” — in rabbinic matters one can retroactively decide what one meant. Eruv is rabbinic, therefore breira works.
2. Connection to Chapter 6: The same principle as the halacha that if one was pleased erev Shabbos it is also good.
3. Practical application — mashgiach in camp: A mashgiach can place eruvin erev Shabbos, and later decide who may go where. But it is limited: the people must know about it — there is no such automatic benefit, because he remains according to the feet of the one making the eruv (it is an obligation, not just a privilege). But one can hang a notice in shul that an eruv was made, and whoever wants to go in that direction can use it.
—
Halacha: One May Make a Condition on His Eruv – Condition on Eruv for Which Shabbosos
The Rambam’s Words: “One may make a condition on his eruv and say: my eruv for this Shabbos and not for another Shabbos, for the coming Shabbosos, for Yom Tov and not for Shabbosos” etc.
Explanation: One can make a condition on one’s eruv — that it should only work for certain Shabbosos/Yamim Tovim and not for others.
Chiddushim and Explanations:
1. Why is this a chiddush? If one can make a condition on one Shabbos for two directions, isn’t it obvious that one can limit for which Shabbos it applies? The answer: The chiddush is that the eruv can physically lie there for several weeks, and one can decide that only certain Shabbosos it should work. One just needs to make sure that the food is still in existence (not burned or spoiled) when that Shabbos comes — as the Mishna Berura says.
2. The principle why conditions work: Eruv is not an automatic mechanism of the bread — it is all about intent. Because he thinks of the bread as his place of shevisa, he can determine when he has this intent and when not.
3. “For the coming Shabbosos” — even if he already made the eruv, he can use it for coming weeks, not just for the first Shabbos.
—
Halacha: Eruv for an Entire Year
The Rambam’s Words (in the name of Rebbi): “One makes an eruv for the Shabbos of the entire year… every Shabbos that he wishes” — he can go even two techumei Shabbos, and when he doesn’t want to, he stays in his place.
Explanation: One can make one eruv for all Shabbosos of an entire year, and each Shabbos decide whether to use it.
Chiddushim: The Mishna Berura says that one must make sure that the eruv is in existence (the food is still present and not spoiled). One can also do it through an agent.
—
Halacha 5: Eruv Techumin for Yom Tov and Yom Kippur — Introduction
The Rambam’s Words: “Just as it is forbidden to go outside the techum on Shabbos, so it is forbidden on Yom Tov and on Yom Kippur.” But: “On Yom Tov it is permitted to carry from domain to domain” — hotza’ah is permitted on Yom Tov (mitoch she’hutrah letzorech hutrah shelo letzorech). “Therefore one makes eruvin of courtyards and partnerships in alleyways for Yom Kippur like Shabbos, and one makes eruvin of techumin for Yom Kippur and for Yom Tov like Shabbos.”
Explanation: Techumin is forbidden whether Shabbos, Yom Tov, or Yom Kippur — therefore one needs eruvin of techumin for all. But hotza’ah from domain to domain is only forbidden on Shabbos and Yom Kippur, not Yom Tov — therefore one needs eruvin of courtyards only for Shabbos and Yom Kippur, not for Yom Tov.
Chiddushim and Explanations:
1. This is the only place in the laws of eruv techumin where eruv chatzeiros is mixed in — because the Rambam wants to give a complete introduction to Yom Tov laws regarding eruvin.
2. The Rambam’s position: Hotza’ah on Yom Tov is permitted even shelo letzorech — mitoch she’hutrah hotza’ah letzorech, hutrah also shelo letzorech. Therefore the entire matter of eruvin of courtyards falls away on Yom Tov.
3. The Rambam’s structure: He brings the Yom Tov matter as a continuation of two eruvin / conditional eruv, because with the two days of Yom Tov of the diaspora it often happens that one needs to make conditions and two eruvin for the two days. The Rambam feels that one needs an introduction before jumping into Yom Tov details.
—
Halacha: Two Eruvin for Two Days — Yom Tov Adjacent to Shabbos / Two Days of Yom Tov of the Diaspora
The Rambam’s Words: “Yom Tov that falls adjacent to Shabbos, whether before it or after it, or two days of Yom Tov of the diaspora – he may make two eruvin in two directions, and rely on whichever of them he wishes for the first day, and on the eruv in the second direction for the second day.” “Or he makes one eruv in one direction, and relies on it for one of the two days.”
Explanation: When Yom Tov is adjacent to Shabbos (before or after), or with two days of Yom Tov of the diaspora, one can make two eruvin in two different directions, and each day use a different eruv. Alternatively, one can make one eruv for one direction, use it only one day, and the other day remain in one’s regular place of shevisa.
Chiddushim and Explanations:
1. The principle why this works: Yom Tov and Shabbos (or two days of Yom Tov of the diaspora) are two different kedushos. He acquired shevisa erev Shabbos separately and erev Yom Tov separately, therefore he can use a different eruv each day.
2. Two days of Yom Tov of the diaspora — different reason: One day is al hakodesh and one day is al hachol — one of the days is actually chol, we just don’t know which.
3. Two days of Yom Tov of Rosh Hashana — different: We consider it as one day, as one kedusha, and therefore one cannot make two eruvin for two directions. The root: Rosh Hashana we kept two days even in the time of the Beis Hamikdash, when they sanctified based on witnesses — it is less a doubt and more a fixed enactment, therefore it is one kedusha.
—
Halacha: The Eruv Must Be There Both Nights — Two Kedushos
The Rambam’s Words: “One who makes an eruv for two days of Yom Tov of the diaspora, or for Shabbos and Yom Tov, even if he made an eruv for only one of them in one direction – the eruv must be in its place on the night of the first and on the second night during all of bein hashmashos.” “Because they are two kedushos, and the establishment of eruv techumin for the first does not acquire an eruv for two days.”
Explanation: Even if he wants to go the same direction both days, the eruv must physically be in the place at both bein hashmashos times — both the first night and the second night. The eruv from the first day cannot automatically work for the second day.
Chiddushim and Explanations:
1. If the eruv was eaten on the first day — if the eruv was eaten on the first day, he only has an eruv for the first day and not for the second.
2. How does he do it — the practical instruction:
– He brings it erev Yom Tov — he brings it to the place erev Yom Tov/erev Shabbos.
– And it gets dark upon it — he stays there until bein hashmashos.
– If he doesn’t want to leave it there (because it is not a guarded place): he takes it in his hand — he takes it back home on the night of Yom Tov, because on Yom Tov one may carry (hotza’ah is permitted on Yom Tov).
– And tomorrow he brings it to that same place and leaves it there until it gets dark — tomorrow he brings it back to the same place for the second bein hashmashos.
– And he eats it — afterwards he can eat it: if it’s Shabbos, he eats it there in the place; if it’s Yom Tov, he can bring it home.
3. The distinction between Shabbos and Yom Tov is critical here: on Yom Tov he can carry the eruv back and forth, but on Shabbos he cannot.
—
Halacha: Eruv with His Feet the Second Day — “He Thinks in His Heart” vs. “And Says My Shevisa”
The Rambam: One who made an eruv with his feet the first day must go again to the same place the second day. The Rambam writes here “he thinks in his heart that he acquires shevisa there” — he should only *think* in his heart.
Explanation: He goes to the place and thinks that he is acquiring shevisa there.
Chiddushim:
1. The distinction of “he thinks in his heart” vs. “and says my shevisa”: Earlier with eruv with his feet the Rambam said “and says my shevisa” (one says it verbally). Here he says only “he thinks in his heart”. The distinction may be due to the prohibition of hachana from one Yom Tov to another — one may not say it explicitly because that looks like preparation from one Yom Tov for the other.
2. Made eruv with bread on the first — wants to make with his feet on the second: This is permitted, he just needs to go there and think that he is acquiring shevisa.
3. Made eruv with bread on the first — wants to make with bread on the second: “He must make an eruv with that same bread that he made an eruv with on the first.” The reason: taking a *new* bread and making it for an eruv is an act of preparation from one Yom Tov to another. But the same bread that is already lying there, he doesn’t need to do anything new — he just brings it there, and that is not called preparation. The distinction is not which bread, but the act of making a new bread for an eruv — that is preparation. Going alone, or using an already-existing bread, is not preparation.
—
Chiddush: “One Kedusha” — Shabbos and Yom Kippur
Great chiddush from the Rambam: The Rambam’s reasoning of “two kedushos” has a significant practical difference:
1. With Yom Tov of the diaspora (two days of Yom Tov) — it is two kedushos, therefore one needs two eruvin.
2. With Rosh Hashana — according to the Rambam it is one kedusha, therefore one needs only one eruv.
3. Shabbos and Yom Kippur that fall together (which can only happen when sanctifying based on witnesses, not in current times when lo adu Rosh) — the Rambam holds that Shabbos and Yom Kippur is one kedusha, and one needs only one eruv. The reason: Both have the same level of kedusha — both are forbidden in melechet ochel nefesh, both are forbidden in hotza’ah.
4. The chiddush in the concept “one kedusha”: One would have thought that “one kedusha” means it is literally one thing (like Rosh Hashana which is one yoma arichta). But the Rambam shows that “one kedusha” means that they have the same laws/level of kedusha — even when they are two separate days. Shabbos and Yom Kippur are two separate days, but because their laws are the same, it is called one kedusha. Conversely — the first day of Sukkos and the second day of Sukkos, although both are called “Sukkos,” are two kedushos because one is truly Yom Tov and the other is possibly chol.
—
Halacha: Two Eruvin in Two Directions — The Condition of “Possible to Reach”
The Rambam: “A person has permission to make two eruvin in two directions for two days, provided that it is possible to reach each of the two eruvin on the first day.” If he cannot reach the second eruv on the first day, “his second eruv is not an eruv, for the mitzvah of eruv is that it be a meal fit for him on that day.”
Explanation: One may make two eruvin in two different directions for two days of Yom Tov. But the second eruv must lie in a place where he can reach it on the first day. Because an eruv must be a meal fit for him on that day — he must be able to eat the eruv on that day.
Chiddushim — the Rambam’s example:
1. First eruv 2,000 amos east — on the first day he goes completely east. He has no amos west. Therefore he cannot reach a second eruv in the west — his second eruv is not an eruv.
2. First eruv 1,500 amos east — he still has 500 amos west from his house. If the second eruv lies within 500 amos west, he can reach it on the first day, and this is an eruv. On the second day he can go 1,500 + 2,000 west.
—
Halacha: One Does Not Make an Eruv on Yom Tov — Yom Tov That Falls on Erev Shabbos
The Rambam: “Yom Tov that falls on erev Shabbos, one does not make eruvin of courtyards or eruvin of techumin on it, but one makes eruvin on Thursday which is erev Yom Tov.”
Explanation: When Yom Tov is Friday, one may not make any eruv (not courtyards, not techumin) on Yom Tov itself. One makes the eruv on Thursday, erev Yom Tov.
Chiddushim:
1. Why may one not? — Eruv techumin is a kinyan reshus — he is acquiring the place for his shevisa. Such an acquisition is not done on Yom Tov. It is also mentioned that it may be a matter of hachana or metaken (fixing a domain). With eruv chatzeiros it is also such a type of acquisition.
2. Question from eruv tavshilin: If one already made eruv tavshilin (which permits cooking from Yom Tov for Shabbos, lighting candles, carrying), why shouldn’t eruv tavshilin also permit making an eruv chatzeiros/techumin? The answer remains somewhat open, but it is understood that eruv techumin is a special type of acquisition/fixing that eruv tavshilin does not cover.
3. Eruv with his feet/with thought — is this an acquisition? One can make an eruv with his feet or even with thought alone — what kind of acquisition is this? The answer: it is not a real acquisition, but because it is similar to an acquisition, one does not do it on Yom Tov.
—
Halacha: Forgot and Did Not Make an Eruv — Condition with Eruv Chatzeiros (Not Techumin)
The Rambam: “And if he forgot and did not make an eruv, he may make eruvin of courtyards on Thursday [=Yom Tov] and erev Shabbos, but not eruvin of techumin.”
Explanation: If he forgot to make an eruv erev Yom Tov, he can make eruv chatzeiros with a condition on Yom Tov itself — but eruv techumin he cannot make even with a condition.
Chiddushim:
1. Why is eruv techumin stricter? — Eruv techumin is more of a kinyan shevisa (acquiring a shevisa), a stronger acquisition, and one does not do it on Yom Tov even with a doubt/condition. Eruv chatzeiros is a lesser acquisition. (Brings from Maginei Eretz and Ilana.)
2. A practical reasoning that is rejected: Eruv chatzeiros is so that one may carry (hotza’ah), but on Yom Tov one may carry anyway, so eruv chatzeiros is not so necessary on Yom Tov. In contrast, techumin applies also on Yom Tov. But the commentators do not say this simple explanation.
3. The condition how it works: On Thursday (first day of Yom Tov, when Friday is also Yom Tov) he says: “If today is Yom Tov” — I do nothing (because on Yom Tov one does not make acquisitions), “and if not” — I make an eruv (because then today is chol and tomorrow is Yom Tov, and he is making an eruv erev Yom Tov). On Friday (tomorrow) he repeats and makes an eruv — he makes an eruv chatzeiros again with the same condition: “If today is Yom Tov” — I need not do anything, because I already had an eruv from yesterday; “and if there is nothing in yesterday’s words” — if yesterday was the true Yom Tov and today is a weekday — I now make the eruv.
4. Two days of Yom Tov of Rosh Hashana — no condition: The entire law of conditions applies only to regular two days of Yom Tov of the diaspora, where there is a doubt which day is the true Yom Tov. But Rosh Hashana — where both days are “one kedusha” (like one long day) — one cannot make a condition, because it is not a doubt between two days, but one kedusha.
—
With this we conclude the study of Laws of Eruvin — Blessed is the Merciful One who helped us.
📝 Full Transcript
Laws of Eruvin: Laws of Two Eruvin, Conditional Eruv, and Eruv on Yom Tov
Introduction: Completion of Chapter 27 and the Patron of the Shiur
Speaker 1: We have completed Hilchos Eruvin Chapter 27, the last chapter in Hilchos Eruvin. He brings here an expression of gratitude for the donors, Rabbi Yoel Wertzberger, who is the donor patron of the shiur.
Speaker 2: Yes, I want to say about the patron of the shiur, next year we will meet as far as I will catch it. One can make an eruv or one thinks of something or there is a loaf there. So however one turns it, or one thinks of the shiur, of the essence of the shiur, or the loaf that lies behind it. Okay, one must thank for both of them. Eruv beraglo is the main thing, but also the wealthy can fulfill their obligation with chicken cutlet. That’s how it works out.
Overview: What We Have Learned and What We Will Learn
Speaker 1: Anyway, we have learned the main laws of eruv, how one makes eruv techumin, how one makes eruv beraglo which we learned in Chapter 7. Now we will learn… or Shabbos, yes, etc. Now we will learn essentially details, more distinctions in the laws of eruv. That is, in Chapter 1 one speaks of eruv bepat. I see that the Rambam also calls it pat, so I’m not the one who is crazy for saying pat. But although ostensibly all the laws also apply to eruv beraglo, nevertheless there are distinctions. In any case, we will learn more details in this.
The main focus of this chapter speaks of two topics. One is, if one makes more than one eruv, or makes it with a condition, or other ways. And the second is regarding Yom Tov. And the truth is it’s very connected, because Yom Tov also sometimes requires making a condition if it’s two days of Yom Tov. So one can say that the entire chapter revolves around the laws of two eruvin, or two conditions in an eruv, two options in an eruv.
Law 1: One Cannot Place Two Eruvin — One Cannot Make Two Eruvin for One Day
Speaker 1: So he says as follows, first of all what one certainly cannot do: One cannot place two eruvin. A Jew cannot make two eruvin. That is, he places an eruv in the east, and he says “I want to go in the morning here and in the afternoon there.” That is, two at once is obviously impossible. But when he says “one cannot place,” he doesn’t mean that it’s like one for the morning and one for the afternoon. Yes, how so? Half the day one walks to two eruvin, and one does not remain one day in the second eruv. One cannot say “in the morning I reside here, therefore I can go that way, and in the afternoon I reside there, I can go there.” For one does not make two eruvin in one day. One cannot in one day reside in two places, make two eruvin. This is the basic law.
Discussion: How Does This Work Stringently?
Speaker 2: What mistake was made here? Imagine, it’s very interesting, that is, ostensibly one cannot, but stringently it appears that one can indeed. Here he means an am ha’aretz, he didn’t know that one cannot make an eruv in two directions. “Go and make eruv in two directions,” come you and be me’arev in two directions. It occurred to him that one can indeed. Or another way that it can happen that in practice a person made two eruvin in two places, is “that he made them through two people without his knowledge”, he told two people the right, and he didn’t tell them where. If he had told them where, they would only have been able to do where he said, but he gave them the right to make an eruv wherever they want. “One made eruv for him to the north and one made eruv for him to the south.” The law is “he walks according to the feet of both of them.” That is, stringently it means that he resides in both, and therefore “he walks according to the feet of both of them” doesn’t mean that he can go far two thousand amos from both, he may only go within the two thousand amos, as long as he is within the two thousand amos from both sides. He is stuck with both eruvin, not that he benefited from both eruvin, he is stuck with both eruvin. And the next law will explain it, yes? He will give the details.
Speaker 1: Which idea, so he brings from one, that it’s in doubt? I don’t know, more interesting. A doubt? One doesn’t know.
Speaker 2: Behold this is his place, does he have his four amos?
Speaker 1: Yes. But his place, what does four amos mean? Or, is he a reshus hayachid?
Speaker 2: On… don’t know.
Speaker 1: Yes, he is in a city. Can he go the whole city, whatever. Okay, so that is the main law that one should not do. It seems to me that one cannot make it real. The walking, regel shenayim, is more like a doubt? Or a class, or a doubt? Such a kind of thing.
Law 2: Details of “He Walks According to the Feet of Both of Them”
Speaker 1: “How does he walk according to the feet of both of them? What is the reason? Because he can only walk in a place where both of them can walk.” He can only go where both can go. For example, “one placed his eruv at a distance of one thousand amos to the east, and the second placed his eruv at a distance of five hundred amos to the west”, yes? The other went five hundred amos to the west, “this one who made eruv for him can walk to the west only one thousand amos.” He can go to the west only one thousand amos. That is, another five hundred further from that person’s eruv, but not further, because he must be careful about his eruv from the east which is indeed two thousand amos away, “according to the feet of the one who made eruv for him in the east.” The same thing in the east, he cannot go the full two thousand amos, “and he walks to the east one thousand five hundred amos”, because the other is five hundred more away, it comes out to two thousand, “according to the feet of the one who made eruv for him in the west.”
One sees it comes out that a person can become truly stuck. “If they made eruv for him these two eruvin together, ah, one at a distance of two thousand to the east, and one at a distance of two thousand to the west”, he made in total two thousand amos, one to the east one to the west, behold this is his place, he may not move from his place, he is out of place he is out of, he is at the extreme of that one, he is the two thousand of that one.
Speaker 2: If I don’t understand here, if he cannot make two eruvin, how does this work stringently? That one can indeed, but one should not. That is one can indeed… or perhaps… we are concerned, and we don’t know which of them is, which of them took effect first, or what? And at least we give him the stringencies of the place? Or what did he make clear both? No. More interesting. Yes. He says, which idea, so he brings from one, that it’s in doubt? I don’t know, more interesting. A doubt? One doesn’t know. Behold this is his place, does he have his four amos? Yes. But his place, what does four amos mean? Or, is he a reshus hayachid? On… don’t know. Yes, he is in a city. Can he go the whole city, whatever.
Speaker 1: Okay, so that is the main law that one should not do. It seems to me that one cannot make it real. The walking, regel shenayim, is more like a doubt? Or a class, or a doubt? Such a kind of thing.
Law 3: Conditional Eruv — One Can Make Two Eruvin with a Condition
Speaker 1: But now we can learn that one can in practice indeed, find a way to make two eruvin, not that in one day he will be able to use both, but he can give himself options. A person can make himself options, that he will be able to go whichever way he will want, but tomorrow he must decide, or erev Shabbos he must decide, or erev Shabbos first time it is a person can indeed make two eruvin on two sides, but he makes a condition, he makes a condition, he says thus, he sees thus, he sees thus, if there is a matter of a mitzvah, if he received a mitzvah or mitzvah or urgency. If he thought one can only make it, he must go, if he thought to himself, I must go here, this eruv takes effect and the other eruv is nothing, he says then I am here, the other is not there. If the opposite, and if I need the other direction, need to go to the west, this eruv takes effect and the other eruv is nothing. And what will be if I will need to go both? “And if he needs both directions, he may rely on whichever eruv he wishes, to whichever he wishes he shall go”, so he will be able to go, he will then be able to choose. That is, he should not make it conditional that if there will be a need it will automatically become that, he wants to leave himself options. He says, if I will have a need for both sides, I will decide then which I want to go, and then I will only be able to go in that way, and the other eruv will be nothing.
Law 4: If He Did Not Make Any Condition
Speaker 1: “And if he did not make eruv at all, or he made eruv and did not need either direction, no eruv helps him, and he does not rely on either of them, but behold he is like a resident of the city, and he has two thousand amos in every direction outside the city.” That is, he was not decisive, he thought, he was not decisive the entire erev, if he is not decisive, he is a resident of the city, and he needs nothing.
Summary: The Rules of Conditional Eruv
Speaker 1: So the condition one can make, and one can make even more than two eruvin, even five and six, there is no difference. He says on each one that he will only use it on condition that he needs it. As long as it’s with a condition he can make it. But if he doesn’t make any condition, then he remains stuck, because both take effect. But with a condition, when the condition is that if he uses this eruv, the other eruv is nothing. And one can only do this once a day, one cannot switch back in the afternoon.
This is all basically the laws of conditions, and we will learn explicitly, the Rambam doesn’t say it here, but we will learn explicitly that this means that according to the Rabbanan yesh breira, that he can also decide on Shabbos. Here it doesn’t yet state clearly that he can decide it on Shabbos, but it states later clearly that one can decide it on Shabbos. And not only that, it states even later that one can make it for a whole year. If one knows that during the year it happens that he needs to go, he can make an eruv, and he says, whichever Shabbos I will need, my eruv will be there, and I will rely on that eruv. One can make it for an agent and for other people as well.
Law 5: Introduction to Eruv on Yom Tov — Techumin and Hotza’ah
Speaker 1: So until here is the law of two eruvin. Now we will learn it, first the Rambam will say the rule that one needs Yom Tov and Yom Kippur also an eruv, and therefore there will be various detailed laws that only happen on Yom Tov, because Yom Tov can be two days, in doubt, the two days of Yom Tov of the diaspora, so one must know what is the law of an eruv. Whether one can make, how it works, first of all how it works, whether one must make two eruvin for the days or not, afterwards if one can make two other eruvin for the two other days, etc. So first he makes an introduction.
“Just as it is forbidden to take an object outside the techum on Shabbos” – it’s something presumably agreed upon by the scribes that they mean, I don’t know why this doesn’t come in here, which Yom Tov one will learn which eruv techumin of Yom Tov, this comes in, because he wants to say the details.
“Just as it is forbidden to take an object outside the techum on Shabbos” – one may not go outside the techum on Shabbos, “so it is forbidden on Yom Tov and on Yom Kippur”, both Yom Tov, and Yom Kippur. Yom Kippur is indeed like Shabbos in all its matters. Yom Tov is more permitted regarding ochel nefesh, but outside the techum one may not go. But it may be that there is a distinction. “Just as one who takes out from domain to domain on Shabbos is liable” – one may not do hotza’ah on Shabbos, “so on Yom Tov and on Yom Kippur one is liable”, on Yom Kippur he is also liable. “But on Yom Tov it is permitted to take out from domain to domain”, on Yom Tov there is no prohibition of hotza’ah. That is, one must come to the laws of Yom Tov and see, although according to the rule the rule is that only ochel nefesh is permitted on Yom Tov, but the Rambam says certainly that hotza’ah is permitted even not for need, because since hotza’ah was permitted for need it was also permitted not for need.
The Only Law That Mixes Eruv Chatzeros with Eruv Techumin
Speaker 1: It comes out thus, this is the only law in the laws of eruv techumin where the laws of eruv chatzeros are also mixed in, because it makes sense, the laws of eruvin. That is, yes, there is no other law here. Therefore it comes out thus: “One makes eruv chatzeros and partnerships in courtyards for Yom Kippur like Shabbos”, if Yom Kippur one must make eruv chatzeros and shitufei mevo’os exactly like Shabbos if one wants to carry. “And one makes eruv techumin for Yom Kippur and for Yom Tov like Shabbos”, and besides this, eruv techumin one must make for every Yom Tov if one wants to go, or for, yes, also for Yom Tov, not only for Yom Kippur, but also for Yom Tov. But all these things will make distinctions in the details of what happens, and one will see all these laws that we are learning.
Reason for the Introduction: Why the Rambam Brings This Here
Speaker 1: Yes, so on Yom Tov one may carry. That is, what is the special stringency of Shabbos, not to carry from reshus harabim to reshus hayachid etc., on Yom Tov is not relevant, because the entire hotza’ah is permitted. So the Rambam says thus: First of all, there is a way that one can on Yom Tov, since Yom Tov or Yom Tov is close to Shabbos, or even two days of Yom Tov which is two separate kedushos, one can make two eruvin essentially, and then one can indeed make, that is, on this Yom Tov he will be able to go both ways, because he can make the same breira, he can make that one day he goes here and one day he goes there. Interesting.
So basically he continues the topic of two eruvin, and now he wants to say regarding Yom Tov two eruvin. But he feels that it’s not appropriate to give a jump into Yom Tov, therefore he gives such a little introduction that there is Yom Tov. Regarding eruv there is Yom Tov, regarding eruv there is no Yom Tov. No, eruv chatzeros, I go he won’t mention it afterwards.
Eruv Techumin on Yom Tov – Two Eruvin, Conditions, and Breira
Law: Eruv Techumin on Yom Tov – The Distinction Between Shabbos and Yom Tov
Speaker 1:
But all these things will make distinctions in the details of what happens, and one will see all these laws that we are learning. Yes. So on Yom Tov one may carry, that is what the stringency of Shabbos was not to carry from reshus hayachid to reshus hayachid etc. on Yom Tov is not relevant because the entire hotza’ah is permitted.
Law: Two Eruvin in Two Directions on Yom Tov and Shabbos
Speaker 1:
So the Rambam says thus, first of all there are ways that one can on Yom Tov, since Yom Tov or Yom Tov is close to Shabbos or even two days of Yom Tov, it’s two separate kedushos, one can make two eruvin at once, and then one can indeed make, that is on this Yom Tov he will be able to go both ways, because he can make the same breira, but he can make that one day he goes here and one day he goes here.
Interesting, so basically he continues the topic of two eruvin, now he wants to say regarding Yom Tov two eruvin, but he feels that it’s not appropriate to give a jump into Yom Tov, he must give such a little introduction that there is Yom Tov. Regarding eruv there is Yom Tov, regarding eruv there is no Yom Tov. No, eruv chatzeros, I go he won’t mention it afterwards.
The Language of the Rambam
Speaker 1:
He says thus, Yom Tov that falls adjacent to Shabbos, it comes out Yom Tov is close to Shabbos, one day with Shabbos, whether before it or after it, or two days of Yom Tov of the diaspora, which is sometimes two days of Yom Tov, he may make two eruvin in two directions, he can make two eruvin for both ways, and rely on whichever of them he wishes for the first day, and on the eruv in the second direction for the second day, he can say the first day Shabbos or Yom Tov or one day of Yom Tov I will rely on this way, and the next day that way. So he made initially both eruvin, and when each day comes he decides which he wants to use. What is different from Shabbos where one cannot, but here it’s indeed two other days, two other kedushos, one day this, one day that, this one can indeed do.
This is one thing. Or one can simply thus, or he makes one eruv in one direction, and relies on it for one of the two days, that is or he can say I go the other way, or the other day, which is the second day, he acquires residence in the eruv according to the law of eruv. That is, exactly as we saw earlier that people can go or which eruv, or that I don’t want any eruv at all.
Condition: Only by Two Days of Yom Tov of the Diaspora or Yom Tov and Shabbos
Speaker 1:
But this has a condition. As we saw earlier, that two days of Yom Tov one can go two other directions, this only works on two days of Yom Tov of the diaspora, or by Yom Tov and Shabbos.
Speaker 2:
Yes, or Yom Tov and Shabbos, that is also two Yom Tovs one can also.
Eruvin for Two Days of Yom Tov – Two Kedushot, Conditions, and Laws of Eruv on Yom Tov
Halacha: Eruv for Two Days of Yom Tov – Because They Are Two Kedushot
Speaker 1:
Yes, true. Because Yom Tov and Shabbat one can, because they are two different types of pleasure, they are two different kedushot, therefore it’s not relevant. He acquired shevita (rest) on Erev Shabbat, and he acquired shevita on Erev Yom Tov.
Or when it’s the two days of Yom Tov of the Diaspora, there’s another reason why one can make the condition, which he’ll say later, because one day is on the holy and one day is on the weekday.
Two Days of Rosh Hashanah – Different
Speaker 1:
But the two days of Yom Tov of Rosh Hashanah, we’ll come to that sugya, there’s an explanation why it’s two different kedushot, each day of Yom Tov is two different kedushot. But the two days of Yom Tov of Rosh Hashanah are considered like one day.
Speaker 2:
Ah, but one can judge it like one day, and like one day of Shabbat one cannot.
Speaker 1:
Very good. Why is one me’arev (makes an eruv) for both of them? That is, that there are two kedushot, what makes them two kedushot? Because today, according to the fact that today is Yom Tov, yesterday is not Yom Tov. But Rosh Hashanah, from where do we derive, it’s all kiddush hachodesh (sanctification of the month), essentially the root of the matter, why Rosh Hashanah is different. But Rosh Hashanah means less doubt, because we do it even in the time of the Beit Hamikdash, even in the time when they sanctified based on witnesses, whatever the reason, it comes out that we consider it as one kedusha. Therefore one cannot make an eruv, two eruvin for two different days, because this is being mechalel (desecrating) once, not twice.
Speaker 2:
Yes?
Speaker 1:
Yes.
Halacha: Matneh Adam Al Eruvo – Conditions on an Eruv
The Language of the Rambam
Speaker 1:
The Rambam says further, “And likewise,” that is, not only can one make an eruv on one day for two directions, one can make another type of condition. Matneh adam al eruvo, that is, this is simple essentially. Matneh adam al eruvo ve’omer, eruvi leshabbat zo velo leshabbat acheret. (A person may stipulate regarding his eruv and say, “My eruv is for this Shabbat and not for another Shabbat.”)
Discussion: What Is the Novelty?
Speaker 2:
I don’t understand why this is a novelty. That is, if one can make on one Shabbat, one Yom Tov, for receiving guests, one can do so. The Shabbat is not next week.
Speaker 1:
Yasher koach. But how does it work? When he places down the eruv, will he put food for two weeks, or something that will stay fresh for two weeks?
Speaker 2:
But it shouldn’t be burned, we learned if it’s not there it’s not good.
Speaker 1:
It’s not there is not good. The eruv that he placed should not always when it becomes Erev Shabbat one should reckon with the food that’s lying there, rather this Shabbat one should reckon and this Shabbat not, or vice versa, veshabbat acheret (and another Shabbat) according to this is perhaps a greater novelty, that even if he made the meal next week he can use it, o leshabbatot haba’ot, o lefukert, leyom tov velo leshabbatot, (or for coming Shabbatot, or vice versa, for Yom Tov and not for Shabbatot,) in short, one can make a condition.
I understand, because the power of the verse is not that automatically the verse, when the verse has power, the verse does something, he cannot make conditions, but it’s all da’ata (intent) that because he has the bread there he thinks of the bread as a makom shevita (place of rest), he can say when he has the da’ata and when not.
Speaker 2:
Yes?
Speaker 1:
Yes. Very good, one can make a condition.
Halacha: Breira – Ha’omer Lachamisha Hareni Me’arev Al Eize Mikhem She’ertze
The Language of the Rambam
Speaker 1:
Right, the novelty is essentially the main topic of breira (retroactive clarification) which he’ll say next. Right, let’s continue. “Ha’omer lachamisha Yidden,” (One who says to five Jews,) he says to five Jews, “hareni me’arev al eize mikhem she’ertze,” (I am making an eruv for whichever of you I will want,) she’ertze or she’ertze?
Speaker 2:
She’ertze, yes, that I will want.
Discussion: How Does the Breira Work?
Speaker 1:
What is the… how will he decide? And how will you know afterwards what you can or cannot go according to how I decided on Erev Shabbat bein hashemashot? Not Erev Shabbat, “im ratziti elech,” (if I wanted I will go.) you will go. What? Or when he will make the… Erev Shabbat, not necessarily bein hashemashot. “Im ratziti,” when I will want, it’s… he goes…
Speaker 2:
Wait, I just want to understand, and on what is he deciding? What is his conclusion? I want some conclusion, yes? So it’s like, okay, “im ratziti elech, lo ratziti lo elech.” (If I wanted I will go, if I didn’t want I won’t go.)
Speaker 1:
Ah, I understand, he’s here like the owner let’s say, he makes an eruv for five people, he says, I don’t yet know for which of you I’m making the eruv, which of you I want to use my eruv, that I’ll decide later.
The Law of Breira in Rabbinic Matters
Speaker 1:
“Af al pi sheratzah mishechasheicha, (Even though he decided after dark,) even if the decision he made already on Shabbat, yelech,” (he may go,) that person can go. Why? “Davar she’eino midivrei sofrim yesh bo breira.” (In a matter that is not from the words of the Sages there is breira.) Since it’s midivrei sofrim, that is, eruv is derabbanan (rabbinic), there’s a principle, yesh breira (there is breira). Yesh breira means retroactively one can retroactively decide that this is what I meant, that person’s eruv, because I made an eruv for that person.
We already had such a halacha actually in Chapter 6, that if one became willing on the eve it’s also good. The matter, because divrei sofrim…
Speaker 2:
Ah, safek derabbanan lekulah (a rabbinic doubt is ruled leniently).
Speaker 1:
Here it’s speaking that he is deciding, but it could also be that they are deciding, because they need to decide, they are acquiring, and they can decide if they want on Shabbat.
Halacha: Me’arev Leshabbat Shel Kol Hashana Kula
Speaker 1:
And likewise, the same thing people can do like this, me’arev leshabbat shel kol hashana kula, (one makes an eruv for the Shabbat of the entire year,) yes, he wants to go again, he makes an eruv for a whole year. Rebbi omer, ratziti le’eruv, lo ratziti le’eruv, elech levnei iri. (Rebbi says, if I wanted for the eruv, if I didn’t want for the eruv, I will go to my city.) And when he needs it, kol shabbat sheyirtze, (every Shabbat that he wants,) and on Shabbat he will want, he will go even shtei techumei Shabbat (two Shabbat boundaries), that means that Erev Shabbat the bread became an eruv. Yes, one needs to check, says the Mishna Berura, one needs to make sure that the eruv is intact.
Practical Application
Speaker 1:
This halacha is a very practical halacha. Now there are mashgichim (supervisors), dealing with boys, they’re not allowed to leave camp. The mashgiach can on Erev Shabbat put down a few [eruvin], and he can decide who may go where, and he will prohibit through the law of techumei Shabbat, if one can.
Speaker 2:
Yes, if I learn this practically, one can make an eruv, but the eruv one loses, that is, he won’t be able to go the other way. He says, if I will decide to walk this way, I will use this eruv.
Speaker 1:
Walk or place down an eruv, either way which way he does it.
Speaker 2:
No, I mean to say that when he says to take an eruv, does he mean that he will actually need to place in several places a bread, and only decide which bread is for whom?
Speaker 1:
No, no, wait a moment. I don’t believe that at a regular camp one cannot decide for so-and-so, I also don’t know if one can for that person. We’re talking here about placing an eruv.
Speaker 2:
Yes, that one can make an eruv from everywhere, or one can make for another, and he announces that he means that each one should decide later if he wants to use it.
Speaker 1:
It’s very practical.
Discussion: The Law of Zechuta and Modaa
Speaker 2:
Okay, now we’ll learn a bit more complicated topics. What happens with the second day of Yom Tov? What happens with the second day of Yom Tov? When does one make the eruv first of all for the second day of Yom Tov? Wait a second, the reason of the law of zechuta (acquisition on behalf) perhaps one can acquire things. The halacha seems to me very final, that essentially, when he wants to arrange and knows that Jews stumble with techumei Shabbat, one can apparently do so. Or perhaps not, only if the person decides? Only if the person agrees?
Speaker 1:
No, they need to know about it. There’s no such acquisition, there’s no acquisition, but there’s an obligation, because he remains keraglei hame’arev (like the feet of the one who made the eruv). He needs to know. But one can hang a sign in shul, I made an eruv, and if someone will want to go in that direction, he will be able to use it.
Speaker 2:
Ah, yes, one can do that.
Speaker 1:
Ah, apparently, interesting. People do so, I mean, yes.
Halacha: Hame’arev Lishnei Yamim Tovim – The Eruv Must Be There Both Nights
The Language of the Rambam
Speaker 1:
He now says, one needs to see when one needs to make the eruv for the second day of Yom Tov. That is, two days of Yom Tov are two different kedushot, they have nothing to do with each other. It doesn’t work. He says, let’s learn. Hame’arev lishnei yamim tovim shel galuyot, (One who makes an eruv for the two days of Yom Tov of the Diaspora,) one wants to make an eruv for the two days of Yom Tov, the Jews in chutz la’aretz (outside the Land) have two days of Yom Tov, o leshabbat veyom tov, (or for Shabbat and Yom Tov,) the same thing, afilu she’eruv le’echad leruach achat mishneihem, (even if the eruv is for one direction for both of them,) even if he doesn’t want to go to two different places, he doesn’t want to go to two places, it’s obvious that he needs to reckon the second day extra. But he wants to go the same way, the same eruv, both days. Im ken, tzarich sheyehe ha’eruv bimkomo motzaei beleil rishon uveleil sheni kol bein hashemashot. (If so, the eruv must be in its place going out on the first night and on the second night all bein hashemashot.) Each day is an extra kedusha, so he must have that the eruv should be there bein hashemashot both the first day and the second day.
Keitzad Hu Oseh?
Speaker 1:
Says the Rambam, keitzad hu oseh? (How does he do it?) What can he do? The whole day it doesn’t need to be there, it’s like every eruv, it only needs to be there bein hashemashot. But bein hashemashot it must be even the second day. So what should he do? Molicho be’erev yom tov o be’erev Shabbat, (He brings it on Erev Yom Tov or Erev Shabbat,) that is the first Erev Shabbat, umachshich alav, (and it gets dark upon him,) he stays there. That is, if he doesn’t want to leave there, perhaps it’s not a makom hamishtamar (guarded place), he doesn’t want to leave there the eruv a whole thing, then notlo beyado uveyado imo leil yom tov. (he takes it in his hand and in his hand with him on the night of Yom Tov.) On Yom Tov one may carry, on Shabbat one may not carry, but on Yom Tov he may carry, he can take it back home the eruv. Ulemachar molicho le’oto makom umanicho sham ad shetechshach. (And tomorrow he brings it to that place and leaves it there until it gets dark.) Tomorrow night he needs to bring it back to the same place, because it must be in the same place, ve’ochlo im eruv leshabbat, (and he eats it if it’s an eruv for Shabbat,) if it’s Shabbat he can already eat it then right at the place, o mevi’o uma’aleh leyom tov, (or he brings it and takes it up on Yom Tov,) he can bring it home.
The Reason: Mipnei Shehen Shtei Kedushot
Speaker 1:
Why? Why does he need the first halacha? One needs to have the eruv also the second night! Why? Mipnei shehen shtei kedushot, (Because they are two kedushot,) they are two extra kedushot the second Yom Tov, or Shabbat and Yom Tov. Ve’ein kiyum eruv techumin al harishon koneh eruv lishnei yamim, (And the establishment of an eruv techumin on the first does not acquire an eruv for two days,) one cannot acquire an eruv from Erev Yom Tov for the second day of Yom Tov. Therefore one needs extra to make sure, or to make sure. It could be, the Rambam says that it’s an interesting case that he goes back there, but it could be if he knows that it’s preserved there, whatever, he can rely on it. But here he means that he needs to make sure that it’s there actually the second night of Yom Tov also.
And if it’s clear, nochal ha’eruv barishon, (the eruv was eaten on the first,) if the eruv was eaten up the first day, kana eruv larishon ve’ein lo eruv lasheni. (he acquired an eruv for the first and he has no eruv for the second.) He has no eruv the second night.
Eruv Beraglov for Two Days
What about eruv beraglov (eruv with his feet)? What does he need to do? The same thing. Erev beraglov barishon, tzarich le’arev beraglov basheni. (If he made an eruv with his feet on the first, he needs to make an eruv with his feet on the second.) He needs to go there the second day again. How? What does he need to do? Sheyeilech veya’amod be’oto makom, (That he should go and stand in that place,) he should go stand in the same place, veyachshov belibo sheyikneh sham shevita. (and think in his heart that he should acquire rest there.) He should acquire there an extra shevita on the second day.
You see, here he says… earlier he said “ve’omer shevitati” (and says my rest), here he says “yachshov belibo” (think in his heart). Very clear. Right. Because it says earlier clearly that one doesn’t need to. He says that perhaps there’s a question, one may not say because it’s a question of hachana miyom tov lachaveiro (preparation from one Yom Tov to another). This is certainly in the next halacha, but here I don’t know.
Erev Bepat Barishon – The Difference Between Beraglov and Bepat
Erev bepat barishon, (If he made an eruv with bread on the first,) if he made an eruv the first day bepat, it’s like this: im rotze le’arev beraglov basheni, harei zeh eruv. (If he wants to make an eruv with his feet on the second, this is an eruv.) He only needs to go there and think that he is acquiring shevita there. Aval im rotze le’arev bepat, (but if he wants to make an eruv with bread,) if he wants to make bepat the second day, tzarich le’arev be’ota hapat atzmah she’erev bah barishon. (he needs to make an eruv with that same bread that he made an eruv with on the first.)
It’s very interesting. This means, as I’ve seen here on this page, it’s about the topic of hachana. If he makes a new eruv, one sees clearly that he takes the bread and he makes it for an eruv for tomorrow. This one may not do from one day of Yom Tov to the next. If it’s the same bread, he doesn’t need to do anything, he only needs to bring it there, then he may. Because if not it’s a question of hachana miyom tov lachaveiro.
This is how the Rambam brought it. Because not what is the difference which bread, but because Yom Tov is not fit to use to make a new bread. Making it fit itself doesn’t mean preparation, as they learned regarding Shabbat. Or going itself doesn’t mean. One doesn’t see that he’s doing something. Or there’s a need, but to say the problem is the making, the taking a new bread, and saying that it’s an eruv or making it into an eruv.
Novelty: Kedusha Achat – Shabbat and Yom Kippur
The Rebbe says now his novelty. As we’ve now learned, you see apparently the two days of Yom Tov of the first, comes out a lot according to the Rebbe, and one only needs the first day, as long as it’s one kedusha, according to the Rebbe, and it goes without saying to the community. You see one only needs an eruv on the first day, on the first day of Yom Tov, when it goes already to the second day without saying.
The Rebbe says like this, and not only that, I have a novelty. Yes, and he already said earlier, explicitly, when there’s a novelty, it wasn’t stated. Ah, in practice not two kedushot. Yes, it’s… um… the Rav gave a distinction, I didn’t say it explicitly. But the Rebbe said, that why do two days need an eruv on the second day also, because it’s two kedushot. It’s a comparison from the Rebbe, that Rosh Hashanah for example which is one kedusha, that we only need one eruv.
Then the Rav asked, and one didn’t ask, that the Rav says that it has nothing to do with, that what one says that Rosh Hashanah the two days of Yom Tov, that one Yom Tov is only all stringencies, one doesn’t say as if that it would only need one eruv for Rosh Hashanah.
The Novelty of Shabbat and Yom Kippur
But the Rav has not only that, not only Rosh Hashanah, and he gives another novelty. The Rav says, let’s take a case if it happens Erev Shabbat and after that Shabbat. What does he mean until people get in a situation? Because today he until people get in a situation? Because in current times it never happens! It’s never made that Yom Kippur should be Friday or Sunday, because they make the witnesses of Rosh Hashanah rules, when it comes out that Yom Kippur cannot be Friday or Sunday.
But in the times in the desert, it could be that Yom Kippur should be Shabbat or Sunday, first, Friday or Sunday, comes here a Shabbat next to Yom Kippur, yes and the Mishna has laws for such a case and the Gemara, a Gemara doesn’t make, says the Rambam, we have, take me out, beautiful kiyum echad (one establishment), the kedusha is one it is. Why? Because Shabbat and Yom Kippur have the same level of kedusha. Both one may not carry, both one may not do any melechet ochel nefesh (food preparation work).
So, the Rambam holds, since it’s the same level of kedusha, one could have made an eruv on Erev Shabbat and relied on that also for Yom Kippur. Why? It’s an interesting reasoning.
The Concept of “Kedusha Achat” – Similar Laws
That they have similar laws already makes it a kedusha achat. It’s not that kedusha achat means not something that it’s one thing, but it’s something similar enough, so it’s also a kedusha achat. It’s two days of Yom Tov, two kedushot simply, because if today is Yom Tov yesterday is not. But it seems that Shabbat and Yom Tov, but there’s a difference because they have two different levels.
Therefore, the Rambam argues – it’s interesting – a person would have thought that the first day of Sukkos and the second day of Sukkos is one kedusha achas (unified sanctity), and Rosh Hashanah and Yom Kippur is a different kedusha. But no, the kedusha that we’re talking about here is that they have the same halachos. In terms of learning, but it’s a different problem, because it’s actually chol (weekday). To the extent that today is kodesh (holy), tomorrow or yesterday is chol. But it’s very interesting, the Rambam thought that kedusha achas, if it’s the same din (law), Shabbos and Yom Kippur is called kedusha achas. It’s very interesting, yes.
Halacha: Two Eruvin in Two Directions – The Condition of “Efshar Lehagi’a” (Possible to Reach)
Okay. Now the Rambam says, so, what have we now learned? That one can make two eruvin for two days of the two-day Yom Tov. Yes, first of all there is here, in this he adds a condition. “A person has the right to make two eruvin from two directions for two days”, this is specifically “provided that it is possible to reach each of the two eruvin on the first day”. The second eruv must be close enough that he can reach there on the first day. “But if it is impossible to reach the second eruv on the first day”, if the second eruv is so far – he’ll give an example in the next halacha precisely – that he cannot reach it on the first day of Yom Tov, even though on the second day he will be able to because he made his eruv there, “his second eruv is not an eruv”. Why? “Because the mitzvah of eruv is that it should be a meal that is fit for him on that day”. An eruv must be a meal that one can eat during the day. “And this one, since he cannot reach it within four amos”, why can’t he reach it? Because he goes out of his techum. And he is on that day, meaning it is not ro’eh bayom hadin (visible on that day), therefore he cannot make his eruv. He cannot have the second eruv from the other side.
The Rambam’s Example
In short, the Rambam explains: If he placed his eruv at a distance of two thousand amos from his house to the east, he has two thousand amos in total on the east side, and it is designated for the first day. Now, on the second day he wants to make an eruv the other way, “he should not place the second eruv at a distance of one amah or one hundred but to the west, and designated for the second day”, if he can divide it all up, he can, because tomorrow he goes that way. But today he cannot move. “For on the first day he has only four amos, and he cannot walk on that day even one amah to the west”, because his eruv is entirely in the east, “for he has nothing to the west”. It turns out that he cannot reach his eruv on that day, and the eruv must take effect on that day, not when it becomes night.
But when can he? “But if he placed his eruv at a distance of one thousand five hundred amos from his house to the east”, only fifteen hundred amos east, “and designated it for the first day, and placed the second eruv distant from his house to the west within five hundred amos”, yes, only within five hundred amos, “and designated it for the second day, this is an eruv, for it is possible that he can reach it on the first day”. Therefore tomorrow he will be able to go that five hundred plus another two thousand that way. Very good. This is the halacha of one who makes two eruvin for two days of Yom Tov.
Halacha: One Does Not Make an Eruv on Yom Tov – Yom Tov That Falls on Erev Shabbos
Now we’re going to learn what it is with a Jew, whether one may make an eruv on Yom Tov at all. That is, a minute ago we learned that one makes an eruv on Yom Tov, but we clearly learned not a new eruv, rather an eruv from yesterday one makes, the same bread one can make again. It seems that this doesn’t mean making an eruv on Yom Tov.
But simply Yom Tov that is erev Shabbos, the Rambam says, one may not make any eruv. Yom Tov that falls on erev Shabbos, one does not make an eruv on Yom Tov. Lechatchila (initially) one does not make any eruv on Yom Tov, not eruv chatzeiros which one needs for Shabbos and not for Yom Tov, and also not eruv techumin. And when does one make the eruv? “But one makes an eruv on Thursday which is erev Yom Tov”. That is, one must put it down, because it’s going to work for Shabbos, as we learned earlier, he needs to return on Shabbos and make sure that there is an eruv, but one must make it erev Yom Tov. Eruv chatzeiros one doesn’t need to go back, one makes it erev Yom Tov and that’s it.
Discussion: Why May One Not Make an Eruv on Yom Tov?
Speaker 1:
And if it falls, ah, there is another halacha that also stands regarding eruv chatzeiros, yes? And if it falls, because eruv chatzeiros is also something like a kinyan (acquisition). I don’t know why one may not make it on Yom Tov. Either because it’s a hachana (preparation), or because it’s… hachana apparently, no? Because one made eruv tavshilin, it should have helped.
Speaker 2:
He’s speaking in a case when one has already made eruv tavshilin? A regular Jew makes eruv tavshilin. He writes, tavshilin one makes only actually if one wants to cook something, if one has everything prepared for Yom Tov.
Speaker 1:
He’s speaking without eruv tavshilin. Eruv tavshilin is a hachana, it would also permit this, no? I don’t know. Interesting. It permits other things too, not just cooking, it permits lighting a candle and hotza’ah (carrying out).
He says actually that here in eruv techumin it is a kinyan reshus (acquisition of domain). What is a kinyan? That is, he is koneh reshus (acquires domain). We see that one can be me’arev with his feet or even with his thought. With his thought he acquires the place? I don’t understand. Not that he actually acquires, it’s a kind of… because it’s similar to a kinyan, one doesn’t do it on Yom Tov. Is this something like metaken (fixing)? Metaken the place? Metaken reshus, in short. In short, one cannot do it on Yom Tov, one doesn’t do it on Yom Tov.
Halacha: Forgot and Did Not Make an Eruv – Condition by Eruv Chatzeiros (Not Techumin)
Now, what if he forgot? And if he forgot and did not make an eruv, it is thus: He makes eruv chatzeiros on Thursday and erev Shabbos which is Yom Tov. He must make a condition, we’ll soon see how he makes this condition. But not eruv techumin. Eruv techumin he cannot make with this condition.
Why Is Eruv Techumin Different?
Why is eruv techumin different from eruv chatzeiros? Because, interestingly, he brings that eruv techumin is more connected to shevisa (resting), and one doesn’t do it on Yom Tov even with a doubt, even with this condition. I don’t understand why. Not a need, a need of Yom… this eruv chatzeiros is less of a kinyan than eruv techumin, so he brings from the Maginei Eretz and Ilna.
How One Makes This Condition
Let’s see what this condition means. He makes a condition built on the doubt of two days of Yom Tov. As the Rambam writes, on Thursday, Thursday-Friday is Yom Tov, he comes on Thursday and he says thus, if today is Yom Tov, once you’ve considered that I’m doing nothing, on Yom Tov one doesn’t do any kinyanim, and if not, he is me’arev, he makes an eruv. This is erev Yom Tov, and Friday is Yom Tov, on Shabbos he is permitted in the eruv, or Yom Tov.
And the next day he does the same thing on Friday, he returns and makes an eruv, he makes an eruv again, that is eruv chatzeiros.
Condition in Eruv Due to the Doubt of Two Days of Yom Tov of the Diaspora — Conclusion of Hilchos Eruvin
Halacha: Condition in Eruv Chatzeiros on the Second Day of Yom Tov of the Diaspora
He makes a condition built on the doubt of two days of Yom Tov, right? As we learned, if Thursday, Thursday-Friday is Yom Tov, he comes on Thursday and he says thus: if today is Yom Tov, my words are nothing — I’m doing nothing, on Yom Tov one doesn’t do any kinyanim. And if not, right? It is erev Yom Tov, and Shabbos is not Yom Tov, and on Shabbos he uses the eruv, certainly? Or Yom Tov.
And the next day, he does the same thing, on Friday, he returns and makes an eruv, he makes an eruv chatzeiros again, that is eruv chatzeiros, eruv techumin they say one may not. And he says if today is Yom Tov, if today is Yom Tov, I’m doing nothing, because I don’t need to anymore, I already had an eruv. And if my words today are nothing, because it was then Yom Tov and today is chol, right? So he makes an eruv, because the time is now Friday, a weekday.
Distinction: Only the Second Day of Yom Tov of the Diaspora, Not Rosh Hashanah
And further, this halacha works only for Yom Tov, regular second day of Yom Tov of the diaspora, and when do we speak of regular second day of Yom Tov of the diaspora? But the second day of Yom Tov of Rosh Hashanah, purely as one day, is reckoned as one kedusha, one day, and one does not make an eruv on it — on Yom Tov one cannot make this condition of two kedushos. Why? Because it is reckoned as one kedusha and not as a doubt.
Question: Why Eruv Chatzeiros Yes, Eruv Techumin No?
Why may one make eruv chatzeiros, and not make eruv techumin on it? He brings that it means more of a kinyan, eruv techumin is something truly from the Torah, eruv chatzeiros is one mixes together the whole world, it’s a unifier, not clear.
Perhaps it’s a greater need? Perhaps one can think such a thing? Eruv chatzeiros there is no issue of hotza’ah, because it’s Yom Tov, so there’s no problem, one may carry anyway. One already has no techumin, one may not on Yom Tov either, so I don’t need to think about erev Yom Tov. I would have thought practically, but the commentators don’t say this practical explanation.
Conclusion of Hilchos Eruvin
Anyway, this is the end, baruch Rachmana desayan (blessed is the Merciful One who has helped us). Until now we have learned Hilchos Eruvin.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On