אודות
תרומה / חברות

איכה ד – דברים מקבוצת הדיון

Sunday, January 21, 2018 • ה׳ שבט תשע״ח

אני עדיין מנסה להבין מה התמה של הפרק הזה. אפשר הקונטרסט בין המעלה שהיה לעם לבין המצב שלהם בחורבן. איכה יועם זהב.

לא האמינו מלכי ארץ וכו׳, הוא מתעכב כל הזמן על הפלא הזה או הכאב הזה שאיך מי שהיה נחשב הכי טוב והכי גדול והכי מוצלח נהיה בו ההיפך הגמור

רוח אפינו משיח ה׳ וכו׳

.ובסוף הוא אומר תם עונך בת ציון פקד עונך בת אדום. מה הפשט בזה ואיך אדום נכנס לפה

?


אבל הם היו מעורבים בחורבן? חשבתי הבבלים..


אבל את הבללים לא הזכיר כלל. לא מוזר? או כמו שטענו שפחד מהבבלים


נשמע גם שיש לו קנאה או משהו על אדום שהם יושבים בשלווה בעוד הוא חרב. ויש עוד נבואות מנבאים להם חורבן כאילו סתם כי לא מתאים שאנו נהיה חרבים והוא יהיה שקט.

הכוונה פה שכל שיר מנסה למצוא ולחפש את ההפלאה שבדברים. הwonder הוא שורש כל השירים, סתם לספר מה קרה זה היסטוריה לא שירה או קינה. אז שיר שמח יראה תמיד הניגוד איך למשל ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים וכו׳. איך מתוך מצב כזה רע נהיה כזה טוב. ואותו דבר קינה שהוא שיר עצוב ינסה תמיד להחריף הניגוד בין המצב הטוב או המעלה העצמית של בני ציון היקרים המסולאים בפז ואיך נחשבו לגמרי להיפך עד שהם גרועים מתנים. וכל הפרק עובד על הדגשת הניגוד הזה וזה מבטא האיכה בפרק זה.


הוא אומר תם עונך בת ציון לא יוסף להגלותך זה כמו הטענה החזלית שלצדיקים הקבה משלם בעולם הזה או מהר ולכן הגלות כבר כיפר עוונתם אבל לרשעים הוא מחכה עם החשבון עד שיתקבץ חשבון גדול בסוף פקד עונך בת אדום

והוא עושה משחק מלים עם גלות – לא יוסף להגלותך – גלה על חטאתיך.

אני עם הארץ. מה אדום עשו?


זה התבטא במשהו מעשי? יודעים לספר על משהו שעשו?


ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום – אני חושב שזה בלשון תמיה, לא שהוא אומר שהיו יותר רעים מסדום אלא שלפי החורבן שבא עליהם היה אפשר לחשוב ככה כי לסדום היה יותר קל ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים

זה גם משהו שהפרק הזה מדגיש טובים היו חללי חרב מחללי רעב. יש דרכים יותר טובות ויותר גרועות גם להיחרב ולהפסיד. כשמישהו אומר כבר היה עדיף למות בחרב מזה זה מראה איפה הוא נמצא.

ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהם. גם זה להראות הניגוד שהיו רחמניות ועם כל זה כך עשו. אני חושב שיש עוד שבאמת נשארו רחמניות. גם מה שאמר בפסוק ג בת עמי לאכזר כיענים במדבר יש כאן קצת נחמה, כלומר הם היו אכזרים כמו שיש חיה במדבר יענים (מה זה) שהם אכזרים כי כנראה המציאות של החיה הזאת מכריח שיתנהגו ככה, זה לא שהיענים הם רשעים או משהו.. וכך בת עמי לפי המצב שהיו בו היו חייבים להתאכזר כמו ההלכה חייך קודמים לחיי חברך ואפילו לבנך , אפילו שזה אכזריות גדולה עדיין הם רחמניים והם רק כיענים.

וזה גם נחמה מוסתרת בכל הניגודים של הפרק שעדיין נשארו בני ציון יקרים מסולאים בפז בעצמם גם כאשר נחשבו לנבלי חרש. צריך להבין את זה אבל מסתמא לא מעניין פה.

כלה השם את חמתו זה כמו שפך חמתו על עצים ואבנים – כלה כל החמה וכבר לא נשאר. catharsis .

סורו טמא קראו למו זה לעומת שהיו כהנים ונביאים פרושים וטהורים אבל כאשר שפכו דם צדיקים נהיו הם יותר טמאים בגוים

תשכרי ותתערי = גלה עונך. נראה שהוא טוען על אדום שהעוונת שלהם מוסתרים. גם פסוק איך נחפשו עשיו נבעו מצפוניו. הם יושבים שקטים ושלווים כזה כאילו הם אנשים מסודרים ואתיים אבל בעצם הכל מקולקל. וכאשר ישתו קצת יין אז יתגלה סודם ויתערו כמו נח ויתגל בתוך אהלו, כמו גלות שיהיו גלוים (אפשר שורש גלות גילוי שהיושב בארצו כמו מכוסה מפגעים ולא נראים חסרונותיו בגלות הוא מגולה בלי הגנה ובלי הסתרה) ואז יפקדו עוונתם.

היין אין הכוונה יין אלא כוס התרעלה הצרה, אבל זה אותו מטאפור

אדם ניכר בכוסו בכיסו בכעסו

Monday, August 16, 2021 • ח׳ אלול תשפ״א

מה קרה פה היום…

בקיצור קינה רביעית עוסק כיצד הצדיקים היפים הטהורים נפלו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא

מעניין לראות התיאורים של צד השבח פה. נראה לי שזה מעניין גם בלי קשר לקינה שמשתמשת בזה. צריכים ללמוד מזה מה להיות לכתחילה… כי חוששים פה מעצבות…

כלומר להיות כמו זהב וכתם פז ואבני קודש

בני ציון יקרים

אוכלים מעדנים ואמונים עלי תולע

נזירים זכים משלג אדמו עצם מפנינים

נשים רחמניות

החצי השני עוסק בזה שנפלו מה שלא ציפו

כמו אפגנים היו בטוחים שאמריקה תציל אותם והתברר שזה עזרת הבל, גוי לא יושיע

ענייני דיומא

ואפילו המלך נפל

הוא צועק על אדום בטח מתכוון לבבל. רק שבבל שלט אז שמר את פיו והוא מדבר על אדומים שקצת עזרו ויעשה כל מי שיש לו שכל קל וחומר…הצנזור לא חשב אז קל לרמות אותו ..

הסוף הוא אומר אתם השמחים עוד יגיע זמן עונש שלכם. ואנחנו כבר קיבלנו את העונש אז מכאן ואילך לא יוסף להגלותך

אנחנו צריכים ללמוד פשט בפסוקים לא כל מיני פילוסופיות ריקניות…

מעניין אותי כיצד נראים הנזירים, זכים כמו שלג או אדומים כמו פנינים? לכאורה נזיר הוא הרי נזיר אז הוא יותר לבן לא יותר אדום?

כנראה שלהיות נזיר משמח אותך ואתה אמנם טהור כשלג אבל לא נראה כאיזה קדוש מעונה אלא עם לחיים אדומות שמח

ספיר גזרתם,

לא מספיק שמים לב שהנזיר קיבל פה פסוק שלם של תיאור, יותר מהמלך וכולם

יותר טוב למות מחרב מאשר מרעב. יש פירוש חסידי שלא טוב למות ברעב כי אתה מת מתוך תאווה…

לפחות למות עם חרב ביד זה הרואי. גם זה משהו.

ויש על זה סוד

שיש יהודים שמתים מתוך רעב לא הגיעו לראות ה ‘וזה עצוב. למות מתוך מלחמת היצר זה גם עצוב אבל כבר יותר טוב.

סדום היה לה סיפור טוב ביחס לירושלים. כי נפלה ביד השם וביד אדם אל אפולה

מה באמת קרה בסדום זה היה לפני הרבה זמן מי יודע .. אבל הסיפור שנהפכה כרגע. כמו האנשים שמצאו בפומפיי הם עוד באמצע לאכול לא היה להם זמן להצטער

הדימוי של טומאה כל הזמן, מעניין

קלים היו רודפנו וכו׳ זה פסוק בתוכחה כאשר ידאה הנשר. וכן לעומת זה בגאולה כתוב ואשא אתכם וכו׳.

צריך לדעת גם לקלל…

גם עליך יעבר כוס תשכרי ותתערי. הדימוי כמו אשה שותה יותר מדאי ואז אפילו בהמה תובעת אותה בשוק נענית לו. אם הפורענות הוא כמו כוס משכרת מדי אז הוא רץ עם הדימוי הזה לומר תשתי כוס פורענות ואז תבזי את עצמך כלומר תיהרסי

זה נראה מכוון כנגד הפסוק בתהלים שהוא בעצם שייך לקבוצת איכה, האומרים ערו ערו עד היסוד בה. ושם אחרי שהסתיר עצמו הדיבור על אדום חמק לו שהוא בעצם מדבר על בת בבל…

מה הקשר יושבת בארץ עוץ? איוב ישב שם…

הפסוק האחרון גם משחק על גלות-גלה

בת ציון לא תלך לגלות. בת אדום תגלה עונה

אני חושב שזה דימוי של שני הבנות שותות כוס. בת ציון סיימה את הכוס שלה ותם עונה. בת אדום נפקדת בעונה ומתחילה לעבור את הכוס.

כמו יין בכלל זכה משמחו לא זכה משממו

זה הכל חוזר לתחילת הענין “שישו ושמחו”

היא נראית שמחה עם הכוס אבל אז יצא סוד…

מסתמא זה נבואה על ושתי

לפי המדרש שהיתה בבלית וכו׳

ועל בת ציון נאמר בנחמה שוש אשיש בה וכו׳

ונאמר התעוררי התעוררי קומי ירושלם אשר שתית מיד יהוה את כוס חמתו את קבעת כוס התרעלה שתית מצית

אין מנהל לה מכל בנים ילדה ואין מחזיק בידה מכל בנים גדלה יט שתים הנה קראתיך מי ינוד לך השד והשבר והרעב והחרב מי אנחמך כ בניך עלפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר המלאים חמת יהוה גערת אלהיך כא לכן שמעי נא זאת עניה ושכרת ולא מיין    כב כה אמר אדניך יהוה ואלהיך יריב עמו הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה את קבעת כוס חמתי לא תוסיפי לשתותה עוד כג ושמתיה ביד מוגיך אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעברים

וזה הכל נחמה נגד הפרק הזה

שהבנים לא יבקשו עוד לשתות

בראש כל חוצות


?