Monday, July 29, 2019 • כ״ו תמוז תשע״ט
אה לא הבנתי באמת, אם אכל על שולחן המלך מה היו צריכים אדמות שאול. אבל אתה אומר לכן הוא אומר שציבא היה לו 15 ילדים ן20 עבדים להאכיל..
שוואכע עבד זה
אה. אז משה עבד השם פירושו גם מיניסטר לא עבד..
באמת במקרא עבד אין צריך להיות משמעותו משהו נחות כמו הקונטציה שלנו (או כבר בחז״ל) זה לפעמים דווקא ענין חשיבות כמו אליעזר עבד אברהם אנכי הוא מתכוון להגדיל את עצמו לא להקטין את עצמו
היה לו ברית שיעזור לזרעו?
זה עדיין מסוכן מה שדוד עשה כי אם היה איזה חסיד של בית שאול הדבר הראשון שהיה מחפש זה אם נשאר לו איזה נכד שאפשר לעשות למלך
אבל לא מוזכר כאן הברית אלא אומר שעושה חסד, לא בטוח אם זה סותר
אז דוד מקיים את המאמר keep your enemies closer
כן כתוב בפסוק א בעבור יהונתן
וכמו בכל הדברים הוא גם יוצא הצדיק וגם זה אסטרטגיה טובה.
ד״מ אומר שזה המקום נקרא ‘לא דבר׳ להלן.
מזכיר את החנות שנקרא בלי שם..
אתה חושב שיש קשר? מהו?
באמת קצת מוזר כמה פעמים הפסוק חוזר שהיה נכה ברגליו. כאילו אוקיי כבר שמענו, מה הוא רוצה מזה כל פעם להזכיר את זה?
קיים ספק אם “איש בושת” הוא שם אמיתי, ואכן בספר דברי הימים א׳, ח׳, ל״ג (החוזר בקצרה על עלילות בית שאול ובית דוד) מופיע במקומו השם אשבעל, שם יחידאי במקרא.
לדעת המפרשים, שמו המקורי היה “אשבעל” וכאן קראו לו איש בושת, לפי רד״ק בושת הוא שם מקביל ל״בעל”, שהוא שם של אליל. ולפי רש״י האליל “בעל” מכונה בשם בושת כשם גנאי. לפי פרשנויות אלו, מקור השם “אש-בעל” כמו גם שמו האחר של גדעון – “ירו-בעל” וכמו שמותם של בני יהונתן “מריב בעל” ו״מרי-בעל” הם שמות של התגרות באליל הבעל, “אש-בעל” – שהבעל יעלה באש, “ירו-בעל” שהוא יריב עם הבעל. בניו של יונתן בן שאול נקראו “מריב בעל” – שיריב עם הבעל ו״מרי-בעל” שימרוד בבעל. הטענה היא כי כל השמות הללו מציינים שהיה אז עימות חריף על רקע של עבודת הבעל.
פרשנות אחרת טוענת את ההפך – כי השמות הללו מעידים דווקא על קיומו של פולחן הבעל בקרב שבטי ישראל, ואחת הראיות לכך היא הניסיון להסתיר את השמות הללו על ידי החלפתם במילה “בושת”, שכן אם אכן העידו על התנגדות לבעל, לא היה צורך לשנותם. ראיה נוספת היא העובדה ששמות תאופוריים (שמות המכילים שם של אל) היו מאוד מקובלים, אך אין עדות נוספת על שמות תאופוריים מתגרים.
לפי פרשנות שלישית שמות אלו מעידים שבימי אותם אישים “בעל”, שמשמעו ‘אדון׳, היה כינוי לאלוהי ישראל, כפי שמשתקף בשם בעל פרצים שנתן דוד למקום לאחר ניצחון אלוהי ישראל על הפלשתים:
וַיָּבֹא דָוִד בְּבַעַל-פְּרָצִים, וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד, וַיֹּאמֶר, פָּרַץ ה׳ אֶת-אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא–בַּעַל פְּרָצִים. ספר שמואל ב׳, פרק ה׳, פסוק כ׳.
מאחר שפשטה בישראל עבודת האליל שזהו שמו, בוצעה בספר שמואל החלפה תאופורית בשמות.[1] אך ספר דברי הימים נערך בתקופה מאוחרת יותר ולכן שוחזרו בו השמות המקוריים.
ויקי
בגמרא ברכות כתוב מפיבושת שהיה מבייש פני דוד בהלכה
זה על איש בושת
וזה על מפיבושת
מְפִיבֹשֶׁת הוא דמות מקראית, בנו של יהונתן בן שאול המלך. בשם זה הוא מכונה בספר שמואל, אך בדברי הימים הוא קרוי מְרִיב בַּעַל או מְרִי בַעַל[1]. רבים רואים בצורה מְפִיבֹשֶת גלגול של השם המקורי מְרִיבַעַל, המשתקף בדברי הימים. לפי דעה זו, מְפִי- הוא אולי שיבוש גרפי של מְרִי-, ואילו המרת היסוד התאופורי בַּעַל בבֹשֶׁת נובעת מרצונו של עורך הספר או אחד ממעתיקיו למחות את שם האלילות בעל. באופן דומה מוסברים חילופי השמות יְרֻבַּעַל – יְרֻבֶּשֶׁת, אֶשְׁבַּעַל – אִישׁ בֹּשֶׁת. אחרים סבורים שהיסוד בֹּשֶׁת בשמות אלה הוא יסוד תאופורי מקורי, אולי שמה של אלוהות שמית-מערבית כלשהי. ברוך הלפרן מעלה את האפשרות שהשם קשור לשמה של האלה המצרית בסתת.[2]
📄 ../media/https://jewish-faculty.biu.ac.il/files/jewish-faculty/shared/mrym_sqlrts_mpybvsht_mskt_yb.pdf
” target=”_blank” style=”color: #007bff; text-decoration: underline; word-break: break-all;”>https://jewish-faculty.biu.ac.il/files/jewish-f…
Monday, February 20, 2023 • כ״ט שבט תשפ״ג
זה נשמע לי עיר יפה לגור בה
מאיפה אתה? אה, לא דבר..
נשמע שהיה כזה סדר מי שנכנס אל המלך שהמלך אומר לו השם פרטי שלו והוא עונה “עבדך”. מין הזדהות כזו.
יש איזה בלבול פה מי בעצם מפרנס את מפיבשת, השדות של שאול על ידי ציבא או דוד
אבל משמע להיפך שדוד לא ידע אם נשארו צאצאים ואמרו לו שישאל את ציבא
נשמע שמפיבשת היה מסתתר מדוד
ומשמע שעד עכשיו לא היה השדה אצל מפיבשת כנראה שדוד החרים את זה. רק שלא יודע כיצד ציבא פירנס את עצמו כל הזמן הזה, אולי היה משהו בסתר
ומה זה שיש עבד שלו עצמו יש עשרים עבדים, אולי ציבא היה יותר שר של שאול
פתאום בן דוד הוא כלב מת
זה היה התואר של דוד תמיד אצל שאול ..
בן שאול
במקרא כלב זה החיה הכי נחותה. חשוב שזה פשט לא יחרץ כלב לשונו, כלומר אפילו הכלב לא אמר מילה נגד יציאת מצרים
גם אבנר אמר משהו על זה
רק שהוא לא ראש כלב…
להיפך שלא נכנע
אבל כתוב כלבין חציפים…
זה יותר זלזול, מדובר פה על כלבים פראיים כאלה שזורקים להם עצמות הנבלה
זה לא כלב של חיות מחמד
נראה לי בפשט בישראל לא נהגו לגדל כלבים
היו רק כלבים משוטטים כאלה
אולי הרועים היו משתמשים בהם? לא יודע
ולכן עד היום מפחדים מכלבים ..זה מנהג עתיק
פעם מצאתי מחקרים על זה
זה איני יודע, במשנה נראה לי מוזכר כלבים של רועים אולי בזמן המקרא זה לא היה