סודות שאינם ידועים לו

סוד מעשה בראשית

שמעשה בראשית סוד עמוק אינו מובן מן המקראות, ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה, ויודעיו חייבין להסתיר אותו.

(מים עליונם ותחתונים)

וזה מענין מעשה בראשית הוא, ואל תקוה ממני שאכתוב בו דבר, שהענין הוא מסתרי התורה, ואין הפסוקים צריכים לביאור הזה, כי לא יאריך הכתוב בענינו, והפירוש אסור ליודעיו וכל שכן אלינו:

דרשת תורת ה׳ תמימה:

וענין לשון מרחפת, יש לרבותינו היודעים במעשה בראשית בו סוד, כמו שאמר מסתכל הייתי במעשה בראשית וכאלו בין המים העליונים למים התחתונים אלא כשתים ושלש אצבעות, מנשבת אינו אומר, אלא מרחפת, כעוף המרחף על הקן, נוגע ואינו נוגע:]

סוד מעשה בראשית

דרשת תורת ה׳ תמימה

וענין מעשה בראשית סתום, ואני איני יודע אותו, ואלו ידעתיו אסור הייתי לפרשו ברבים אלא פסוק זה, שפירשתי לפי שנשתבשו בו הדעות..

סוד עריות

רמב״ן ויקרא פרק יח פסוק ו (פרשת אחרי מות)

ואין בידנו דבר מקובל בזה, אבל כפי הסברא יש בענין סוד מסודות היצירה דבק בנפש והוא מכלל סוד העבור שכבר רמזנו לו:

הכרת הפנים

רמב״ן בראשית פרק ה פסוק א (פרשת בראשית)

וכתב רבינו שרירא הגאון, שמסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין, מקצתן אמורים בסדר פסוק “זה ספר תולדות אדם”, ומקצתן בסדר פסוק של אחריו “זכר ונקבה בראם”. ואין מוסרים סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנין שראוי לכך. אלו דברי הגאון. ולא זכינו בהם:

יעקב מסר ליוסף סתרי תורה

רמב״ן בראשית פרק לז פסוק ג (פרשת וישב)

ואונקלוס שאמר “בר חכים” ירצה לומר שהיה בן דעת וחכם בעיני אביו, וטעמו כטעם זקנים. ותרגם בילד זקונים, בר סבתין, כי לא אמר הכתוב בכאן “כי בן זקונים היה”, אבל אמר “הוא לו”, שהיה כן בעיניו. וזאת כונתם באמרם (ב״ר פד ח) כל מה שלמד משם ועבר מסר לו, לומר שמסר לו חכמות וסתרי תורה ומצאו משכיל ובעל סוד בהם כאלו היה זקן ורב ימים:

סוד הגאולה שנמסר ליוסף

רמב״ן שמות פרק ג פסוק יח (פרשת שמות)

(יח) ושמעו לקולך – מאליהן, מכיון שתאמר להם לשון זה מיד ישמעו לקולך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף, שבלשון הזה נגאלין, יעקב אמר להם ואלהים פקוד יפקוד אתכם (בראשית נ כד), יוסף אמר להם פקוד יפקד אלהים אתכם (שם כה). לשון רש״י. אולי ידרוש הרב כי יוסף אמר פעמים פקד יפקוד, להגיד שהיתה מסורת בידו מאביו. ובאלה שמות רבה (ה יג) מיד ושמעו לקולך, למה, שמסורת גאולה היא בידם שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה הוא גואל של אמת. זה לשונם באגדה זו. ויש עליך לשאול, ומנין להם שיאמינו, שמא שמע משה במסורת הזאת כמותם. ויש לומר כך קבלו מיוסף ששמע מפי הנביא אביהם, שהראשון שיבא ויאמר להם בלשון הזה הוא יהיה הגואל אותם, גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שלא יבא אדם ויכזב בהם, בכך הבטיחם:

אבל במקום אחר מצאתי שם (בשמו״ר ה ב) אמר ר׳ חמא ברבי חנינא, בן שתים עשרה נתלש משה מבית אביו. למה, שאלו גדל בבית אביו ובא ואמר להם המעשים, לא היו מאמינים בו, שהיו אומרים אביו מסרם לו, לפי שיוסף מסרה ללוי ולוי לקהת וקהת לעמרם, ולכך נתלש מבית אביו, וכשהלך והגיד לישראל כל הדברים, לפיכך האמינו בו, שנאמר (להלן ד לא) ויאמן העם. וכונתם “שיוסף מסרה ללוי” לומר שיעקב גלה סודו ליוסף באהבתו אותו, בו בלשון השביע יוסף לאחיו כלם, וגלה ללוי כי הוא אמר להם כלשון הזה מפני המסורת שבידו מאביו, וצוה שיהיה הדבר סוד:

סתרי תורה שנמסרו בשמות האפוד

רמב״ן שמות פרק כח פסוק ל (פרשת תצוה)

ואפשר שאחרי שנתן משה בחשן השמות הקדושים של האורים והתומים היו נודעים במסורת ממנו לגדולי חכמי ישראל שמסרם להם עם סתרי תורה, ולפיכך היה ביד דוד אפוד (ש״א כג ו), והיה כדמות אפוד משה, ובו חשן כדמות חשן הקדש, אבל נראה שהיו בד, כאשר נאמר בשמואל (שם ב יח) נער חגור אפוד בד, ואמר בנוב עיר הכהנים (שם כב יח) שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד, וילבישו אותו את הכהן שהוא מבני הנביאים ושואלים בו ונענין לפעמים, כאשר חשב בזה ר״א. ומה שאמר שאלו ראה תשובת רבינו האיי לא אמר ככה, כבר ראינוה וחשבנוה, וידענו כי ר״א לא נתכון אליה: