יציאת מצרים, עבודה זרה, והמשמעות העמוקה של קרבנות: שיעור על פי הרמב”ם

הקדמה: סדר השיעור

רבותי, היום הוא ערב שבת ויקרא, השבת שאחרי שבת החודש, לפני שבת הגדול, שבת פניו קוראים לה בספרים מסוימים.

ואנו רוצים להמשיך לפי סדרנו לדבר קצת יותר לעומק בענין שדיברנו אתמול בלילה בשיעור, על פי נגלה, על פי דרך הרמב”ם.

פשוט הוא, מה זה נגלה? זה גם בנסתרות, אבל באופן ששמדברים יותר שכלית. וזה צריך להיות אותו ענין, אותה נקודה כמו שהוא באופן יותר פנימי.

פרק א: מהלך הרמב”ם בענין יציאת מצרים

ההבנה השטחית אינה מספיקה

ואנו צריכים להקדים כאן שלמדנו אתמול, ואנו נלמד בעזרת השם בשבוע הבא בהמשך השיעור, שיש כאן את המהלך שהרמב”ם לימד אותנו מיציאת מצרים, מחשיבות יציאת מצרים, מדוע יציאת מצרים היא דבר חשוב.

זהו מהלך אחד שבנוי על כך שאי אפשר, אי אפשר שיספיק המעשה הפשוט, סתם שהקב”ה הוציא את היהודים ממצרים. זה מעשה קטן מאוד, זה לא מוציא שום דבר נצחי, שום דבר אלוקי אמיתי.

אף על פי שלא נפסל שאדם יבין סתם את הנקודה הפשוטה, הכרת הטוב, המעלה, המעשה שהקב”ה הוציא את היהודים ממצרים, זה עדיין דבר קטן. אנו מבינים שהקב”ה האמיתי, עבודת ה’ האמיתית, ואפילו העבודה האמיתית של מה שיכול לעשות אדם, צריכה להיות דבר יותר עמוק, יותר רחב מזה.

החידוש של אברהם אבינו ומשה רבינו

לכן למדנו בדרך הרמב”ם שהדבר היותר עמוק, היותר רחב קשור לחידוש של אברהם אבינו, שאחר כך משה רבינו חידש אותו שוב ועשה אותו יותר עמוק, יותר חזק, שאלו הם שתי הנקודות:

נקודה ראשונה: איסור עבודה זרה – שאסור לעבוד שום דבר נברא אף על פי שמגיע לו אולי כבוד לפי הסברא של דור אנוש.

נקודה שניה: עבודת השם – מדוע אברהם אבינו עשה מזבח, ומשה רבינו עשה מצוות ומזבחות ובית המקדש, כלומר שיעבדו, שיפרסמו לקטנים, לילדים, לכל אחד, את הנושא של מציאות השם דרך זה שהוא עושה עבודה עבורו.

אלו הם שני החידושים שלמדנו לפי דרך הרמב”ם.

השבועה לאבות – השלמה של תוכנית אברהם

צריך להוסיף כאן דבר אחד שלא אמרתי אז, שאנו מוציאים שהרמב”ם מוציא שם, שגאולת מצרים היתה מהקב”ה ששמר “ושמר את השבועה אשר נשבע לאבותיכם”.

צריך להבין שזה אומר לעומק, לא סתם הקב”ה הבטיח, צריך הוא לקיים, זה פשוט. אבל המבט היותר עמוק של זה הוא פשוט שיציאת מצרים היתה ההשלמה של השבועה לאברהם אבינו.

הקב”ה הבטיח על אברהם אבינו “למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה’”. זה בדיוק על זה נתן לו שבועה שילדיו יירשו את הארץ.

במילים אחרות, תוכנית אברהם אבינו, התחלתו של הרעיון להיות אומה יודעת השם, שיהיו אנשים שמאמינים, בנים ונשים, וכל תלמידיהם, כולם ידעו את השם, זו היתה המשימה של אברהם אבינו. ומשה רבינו הוא ההשלמה של הדבר.

נעשה שבירושת מצרים היה זה בסכנה, כמעט שלא נשתכח העיקר ששתל אברהם אבינו. משה רבינו חידש את זה.

זה שאומרים שזו השבועה לאבות, אין הכוונה סתם לומר שהקב”ה הבטיח, ממילא היה צריך זה לקרות. הכוונה לומר שזו ההשלמה, הדבר שאברהם אבינו התחיל משה רבינו סיים והוציא לפועל ועשה תיקון הרבה יותר חזק.

פרק ב: ידיעת השם והאחד האמיתי

דרך הרמב”ם בידיעת השם

עכשיו, למדנו באמת, וזה מה שאנו רוצים בשיעור הבא על אותו סדר להמשיך, שזו באמת דרך הרמב”ם שבנויה על כך שידיעת השם האמיתית, הדרך האמיתית של איך אדם צריך להיות לו דבקות, אדם צריך להיות לו ידיעת השם, היא דווקא לדעת את הקב”ה כמו שהוא, כמו שקוראים בלשון חסידית, למעלה מכל העולמות, לפני כל העולמות, ואחר שנברא העולם נשאר הוא גם כן כך, זה לא משנה אותו.

אבל זו ההשגה שקוראים בסוף, או “אחד האמת” כמו שחובת הלבבות קורא לו, האלוקים האמיתי שהוא למעלה מכל דבר.

עבודה זרה אינה רק פסלים

והרמב”ם לומד שזו היחידה, זה החידוש האמיתי של להפיק עבודה זרה. עבודה זרה היא כל התפיסות, כל ההשגות, שאינן השגה אלוקית אמיתית.

זה לא רק עבודה זרה שאינה לגמרי שקר וכזב, כמו הפסל, זה שחושב שעובדים את הפסל, בוודאי זה לגמרי שקר. אבל הפנימיות של עבודה זרה, כל המדרגות הן באמת קיימות, באמת יש מדרגות כאלה, והעיקר נקודה של עבודת ה’ היא דווקא לעבוד את האחד האמת, את הידיעה של האחד האמת, זו הדרך.

אין חידוש בעצם האלוקות

ממילא לפי זה לא יכול להיות, הבה נבין, לפי זה לא יכול להיות שיציאת מצרים היא איזה גילוי, היא איזה חידוש בעניני אלוקות. כל העולם אינו חידוש בעניני אלוקות, לא שום דבר. חידוש הוא שאנשים יודעים את זה, ממילא, אבל בעצם הדבר לא יכול להיות שום חידוש, מיום שנברא העולם ואילך לא נברא העולם, לא יכול להיות שום חידוש.

החידוש הוא בהלכות עבודה זרה

אלא מה, אם יש איזה דבר שהתחדש ביציאת מצרים, הוא דווקא הנקודה שאנו קוראים הלכות עבודה זרה. הנקודה של לבטל עבודה זרה מן העולם, של להתגבר על הבעיה שגורמת שבדרך כלל הקטנים, הנשים, הבנים נכשלים, כי בגלל זה נלמד, או מתחילים לעשות עבודות, מזבחות וכדומה לכל הכוחות והמציאות, ממילא נלמדת טעות, זה מתקלקל לטעויות. אז העצה שמסלקת את הטעות, מסלקת את הנושא של עבודה זרה, וגם הנושא של עבודת ה’.

פרק ג: קרבנות – הפשט העמוק של “להפיק עבודה זרה”

קושיית הרמב”ן

על זה, אדרבה, אנשים חושבים שהרי היום לומדים ויקרא, כל אחד זוכר שהרמב”ם אמר שקרבנות הם רק להפיק עבודה זרה. צריך לזכור שזה בכלל לא דבר כל כך פשוט.

אנשים חושבים שאם כך, המפרשים על הרמב”ם מיד אומרים כבר את זה, זה לא חידוש שרק המפרשים החסידיים או כמו שהנרבוני כבר אמר את זה, שאנשים חושבים שאם כך, ושואל כבר הרמב”ן עליו, אם כך, אברהם אבינו שלא היתה עבודה זרה בעולם, למה הוא היה צריך את זה? או אדם הראשון שלא היתה עבודה זרה בעולם, למה הוא היה צריך את זה? “אדם כי יקריב מכם”, כן?

הפשט האמיתי של הרמב”ם

והאמת היא, כמו שהמפרשים מסבירים, שזה לא נכון, כי הנקודה שהרמב”ם מתכוון לומר כשהוא אומר שהקרבנות הם רק להפיק עבודה זרה, הוא לא מתכוון לומר כי בדיוק עובדי עבודה זרה היו להם איזו שטות של להקריב קרבנות, ושצריך בדיוק לעשות לנו את אותה שטות. לא, זה בכלל לא שטות.

מה שהוא מתכוון לומר הוא, אגב, שלבד האמת לאמיתו, מצד האמת של תורה, מצד האמת של הקדוש ברוך הוא, ואמת ה’ לעולם, מצד זה לא שייך עבודה בגשמיות, לא שייך לומר שעובדים אותו עם קרבן. העבודה האמיתית היא רק בדעת, בדבקות, ובמחשבה טהורה לגמרי, ובדבקות טהורה לגמרי, רק שם שייך בכלל עבודה.

הבעיה של אנשים בעולם הזה

אבל אנשים חיים בעולם הזה, והעולם הזה יש לו באמת קודם כל נטייה לכל המדרגות שבינתיים, כל השרים, כל המלאכים, כל הספירות, כל המדרגות. והאנשים שחיים בעולם הזה, הם לא מבינים.

אומרים להם עבודת ה’ בבחינת מחשבה בלבד, בידיעה בלבד, אולי אחד בדור מבין בכלל על מה מדברים, או אפילו האחד בדור יש לו גוף. אפילו אני חושב שאני מבין, אבל אני חי גם בגוף, אני חי גם בין אנשים, אני חי גם בחיי העולם הזה, ולגופי לא מובנות המדרגות העליונות. לגופי מובנים רק דברים שאפשר לראות, שאפשר לשמוע, שאפשר להריח, שאפשר להקריב.

שתי האפשרויות בלי קרבנות

אז מכיוון שיוצא כאן שיש רק שתי אפשרויות, זה לא באמת שיש אפשרות שאם לא היתה עבודה זרה בעולם לא היינו צריכים קרבנות. אם לא היתה עבודה זרה בעולם לא היה עולם. כל העולם הזה הוא חלק מעבודה זרה. העולם הזה הוא הגשמיות. מה זה עבודה זרה? לעשות את הגשמיות יותר מהרוחניות.

נו, אז מה זה עבודה זרה? אם לא היתה עבודה זרה היה חלק מעבודה זרה, היה אדם, היו עובדים גשמיים. ועכשיו, וכשחיים בעולם יש רק שתי אפשרויות:

אפשרות ראשונה: או לומר שעבודת ה’ היא רק בטהרת המחשבה והפשטות, שאולי הנקודה העליונה, הנפש האלוקית, המדרגה הגבוהה שבנפש, או האנשים הגבוהים ביותר שבעולם, או הדור האחד שהוא דור דעה יכול להשיג בכלל. אבל בכלל, כל חלקי הנפש, כל חלקי בני אדם, האישה והילדים, המון העם שקוראים להם, כלל ישראל, אנחנו לא מבינים את זה בכלל. והם יעשו, או יהיו לגמרי אתאיסטים, שזה בוודאי לא דרך, או יהיו עובדי עבודה זרה בהכרח, כי הם יבינו שמדברים על כל המציאות, כל המדרגות והמציאות, ומה הם ילכו לראות? ילכו לחשוב שזה האלוקים, והם יעבדו עבודה זרה.

זו האפשרות היחידה, או שרק מי שמבין באמת הוא עובד ה’, והאחרים יכולים להיות רגילים מרוחקים מעבודה זרה.

העצה של קרבנות

אז העצה של קרבנות, זה מה שהוא אומר שכאן יש עבודה מעשית, קרבנות הם העבודה המעשית הגדולה ביותר, זה לא שונה קרבנות מהנחת תפילין במובן האמיתי. אנשים חושבים שקרבן הוא איזה קשר גדול יותר, זה רק קשר גדול יותר כי זה יותר מפורש, אומרים שזה “אשה ריח ניחוח לה’” וכו’.

אבל לבנות בית המקדש ובית המדרש שבו לא עושים קרבנות, או ללמוד ספר, או לעשות איזו מצווה מעשית, הוא מאותה נקודה. זה גם עבודה זרה, מבחינת מה שהקב”ה הוא, זה זר לו, זו עבודה בגשמי, זו לא עבודה רוחנית, זו לא עבודה במחשבה של הכרת עצם השם.

תירוץ הרמב”ם

על זה אומר הרמב”ם שאנחנו אילו חיינו בעולם המציאות, לא עולם המציאות, בעולם המעשים, בעולם המוגשם, לא היינו צריכים עבודות בגשמיות, היינו יכולים באמת לעבוד רק עבודות במחשבה.

מכיוון שאנו חיים בעולם הזה שהוא עבודה זרה, אז אם רוצים לעבוד את הקב”ה בעולם הזה, זו הדרך שהוא אומר, שאם רוצים לעבוד את הקב”ה, שאפילו הנשים והקטנים יבינו, עולם שלם יבין, אפילו החכמים, החכמים שיש להם דעת יבינו את עבודתנו, צריך לעשות עבודות שהן כעין עבודה זרה. אותו דבר שעובדי עבודה זרה עושים, צריך לעשות בגשמיות, צריך לדעת להראות את זה, צריך לדעת להרגיש את זה.

הנסתרות והנגלות – ביאור החתם סופר

כמו שהחתם סופר אמר, “הנסתרות לה’ אלוקינו”, לאדם יש עבודה נסתרות, זה בינו לבינו, מוח ולב. מוח ולב זה אומר נסתרות, זה לה’ אלוקינו, זו עבודה בין אדם לקב”ה. אבל אם אדם רוצה לחנך את ילדיו, צריך הוא לעשות מה שהוא נגלות, הוא צריך לעשות עבודות בגוף, הוא צריך להראות חום, הוא צריך להראות, לעשות מצוות מעשיות. זה “לנו ולבנינו עד עולם”. זה הפירוש, זה הסוד של קרבנות, של כנגד עבודה זרה.

“כנגד עבודה זרה” לא אומר שאין לזה פשט אמיתי

צריך להבין, אפילו כשאומרים שזה רק כנגד עבודה זרה, לא מתכוונים לומר שאין לזה פשט אמיתי. אין לזה פשט אמיתי, כמו שלכל העולם אין פשט אמיתי. אבל הקב”ה עשה את העולם. פשוט הוא, הקב”ה רוצה עבודה זרה כביכול במובן הזה. אני לא רוצה חלילה עבודה זרה, אני מדבר כבר על שורש עבודה זרה, כן?

הגמרא על עבודה זרה

כמו שכתוב בגמרא [עבודה זרה], הפילוסופים שאלו את החכמים, הגויים שאלו את החכמים, אם לקב”ה אין צורך בעבודה זרה, למה הוא לא מבטל?

ענו החכמים, אם היו עובדים דבר שאין לעולם תועלת בו, היה יכול לבטל אותו. אבל הם עובדים את השמש ואת הירח, אז הוא יאבד העולם מפני השוטים? למה העולם כמנהגו נוהג? ושוטים של כל כלי יסודות נתונים על דינם?

זו גמרא מאוד עמוקה. מה אומרת הגמרא? אבל השמש היא אמיתית, הוא עובד דרך השמש. הוא לא עובד דבר שאין בו ממש. דבר שאין בו ממש היה באמת מתבטל מיד. הוא עובד דבר שיש בו צורך לעולם. רק מה הטעות שלו? הוא נותן כבוד לשמש, והוא שוכח אותו סוף מהקב”ה. זו הטעות. אומר הקב”ה,

—

[סוף חלק א]

עבודת ה’ דרך גשמיות והחידוש של יציאת מצרים

עבודת ה’ דרך גשמיות – לא עבודה זרה

אתה שוטה, אתה שוטה שקלקל, אתה עתיד ליתן את הדין, אתה שכחת מהקב”ה, אתה עתיד ליתן את הדין. אבל עולם כמנהגו נוהג, זה צריך להתנהל כך.

במילים אחרות, אפילו בעבודת השם, לא עובדים באמת את השמש, חס ושלום, עובדים את הקב”ה. אבל עושים את זה עם השמש, עובדים את הקב”ה. כלומר, אומרים “הכל יודוך”, עובדים את הקב”ה, אוקיי, זה דבר גשמי, במובן מסוים, הכוכב [כוכב] שמסתכלים עליו, הוא השמש, הוא הירח [ירח]. שמש וירח וכל צבא השמים. לא אומרים חלילה שהשמש נותנת שבח לקב”ה. הקב”ה לא נעשה גדול יותר או קטן יותר שהשמש נותנת לו שבח. זה קטנות, זה בכלל לא ערך של מה שהקב”ה הוא.

אלא מה? אנחנו חיים תחת השמש. צריך לתת לו שבח והודאה דרך השמש, עם השמש. מראים, כמה גדולה וכמה יפה השמש, כמה טוב השמש עובדת, אומרים, “מה רבו מעשיך ה’, כולם בחכמה עשית”, וכו’ וכו’.

העומק של להפיק עבודה זרה

וזה העומק כשאומרים שהכל הוא רק להפיק עבודה זרה. לא מתכוונים לומר שיכול היה להיות אחרת. יכול היה להיות אחרת רק אם לא היה עולם, לא היו שמש וירח. ברגע שיש שמש וירח בגשמיות, צריך להיות או שהאפשרות היחידה האחרת היא שעבודת ה’ תהיה באמת רק למעלה מהשכל, למעלה מההשגה, כלומר רק בשכל, או רק בלב, רק בעבודה שבלב.

אבל כל עוד חי העולם הזה, צריכה להיות העבודה שהיא באמת נגד עבודה זרה. וזה פשוט להבין את הנקודה עכשיו.

דרך הרמב”ם

כך אנו מבינים עכשיו, אמרנו שזו דרך אחת, זו בוודאי דרך הרמב”ם ודרך האמת במובן אחד, שעבודת ה’ היא רק, החידוש יכול להיות רק כשעובדים את האחד אמת, זה שהוא למעלה מכל גוף, למעלה מכל הגדרה. ואם יש עבודה שאינה כך, יש עבודה שיש לה כן הגדרות, יש הלכות, יש כל כך הרבה קרבנות, וכל כך הרבה דם, וכל כך הרבה מעשים, הרי הפשט הוא שזה להפיק עבודה זרה, זה חייב להיות להפיק עבודה זרה.

החידוש של יציאת מצרים

עכשיו, זה היה החידוש של יציאת מצרים. יציאת מצרים התחדש שצריך ללכת, ואפשר, צריך ללכת נגד עבודה זרה, צריך ללכת נגד המציאות של הגופים, של הגשמיות שבעולם, שהם העבודה זרה, כל הכוחות הממונים על העולם. זה החידוש של יציאת מצרים, של תורת משה, של אברהם אבינו, זה מה שחידשו.

ה”פשט ההפוכה” – שיטת ר’ עזרא על פרעה

מה שאני רוצה לומר עכשיו, ואנו נלמד, שיש קצת פשט הפוך. אנו צריכים לדקדק אם זה באמת הפוך. לפי מה שאני חושב בתחילת השיעור, צריך לכאורה לומר שזה לא באמת הפוך. אבל יש פשט הפוך.

פרעה ושיטת הרמב”ם

המשך: הפירוש ההפוך והתירוץ – “ידעתי את ה’”

הפירוש ההפוך הוא שהיה מקובל במקובלים ראשונים, ר’ עזרא. ר’ עזרא כתב ספר, והוא אמר, הוא סובר שפרעה הלך בשיטת הרמב”ם. זה מובא בספרים חסידיים, העבודת ישראל מדבר באריכות קצת בהליכה בנושא של פרעה, של המן, של כל מיני דברים נסתרים.

והוא אומר מה? פרעה אמר “לא ידעתי את ה’”. “לא ידעתי את ה’”, אומר ר’ עזרא, שהוא סובר שהפירוש הוא, פרעה אמר שהקב”ה הוא לא, שהקב”ה אפשר להשיג רק בבחינת ידיעת השלילה, אי אפשר לדבר עליו באופן חיובי, באופן של מידות, ובאופן שמות. לפיכך, הקב”ה, אם הוא יבין, אין לו שייכות בעולם, אין לו שייכות עם בני אדם, אז בשבילו שווה המצב, “לא ידעתי את ה’”.

התירוץ – “ידעתי את ה’”

אם רוצים, טען ר’ עזרא, אם רוצים עבודת ה’ אמיתית, צריך להיות לא הסוג הזה, לא הסוג הזה של הקב”ה, לא הסוג הזה של השגה, צריך להיות משהו של “ידעתי את ה’”, ואחרת יהיה “לא ידעתי את ה’”.

זה מה שכתוב “שמי ה’ לא נודעתי להם”, זה מה שכתוב בכל המעשה של משה רבינו “מה שמו”, הוא לימד לא את הקב”ה שהוא למעלה מהכל, לא את הקב”ה שהוא לגמרי למעלה מכל דבר, אלא דווקא את הקב”ה באופן שהקב”ה יש לו כן שייכות בעולם, באופן שאומרים שיש לו שמות, אומרים שיש לו השגות מסוימות, מדרגות מסוימות שאפשר להבין, שאפשר לדבר עליהן.

הלהפיכת הדרך

זו הלהפיכת הדרך של פרעה, ובמובן מסוים זה אפילו פתרון לבעיה שהרמב”ם היה לו, לא בדיוק הפוך.

זה ה, צריך ללמוד על זה, נדבר על זה אי”ה בשבוע הבא, לנסות להבין את האופן שזו המחלוקת, לנסות להבין את הדרך שהיא קצת הפוכה.

הדרך האמיתית – חסידות וקבלה

אבל מה שאנחנו צריכים לומר עכשיו הוא כך, מה שאנחנו צריכים לומר הוא, וזו האמת, במילים אחרות, מה שהחסידות אומרת, המקובלים, מה שהם אומרים שעיקר החידוש של יציאת מצרים, שהרמב”ן מדבר על זה, שצריך כן לדעת איזו מידה של הקב”ה ואיזה שם של הקב”ה וכו’.

הפנימיות של שתי הדרכים

מה שאני רוצה להוציא, שהדרך הראשונה של הרמב”ם, שהיא אפשרית, נדבר על הפנימיות של זה בשבוע הבא. השיעורים שלנו אומרים שאנחנו הולכים לדבר על הפנימיות של מה שלמדנו על פי נגלה.

צריכים אנחנו להוציא שהדרך שאמרנו עכשיו, הדרך של הרמב”ם, שהחידוש הוא רק במעשה ובנושא של ביטול עבודה זרה, להפיכת הטעות של הכותים [האומות], זה עצמו יש לו פנימיות גדולה.

לדרך הזו יש גם מקום גדול אצל המקובלים, בזוהר הקדוש שאנחנו לומדים כאן, ולמדנו בשבוע שעבר את הזוהר על “החודש הזה לכם”. אמת, הוא בנוי הרבה על הדרך הזו, הוא רוצה הרבה להוציא את החידוש, ייחוד, המעלה של הנקודה דווקא באופן על פי קבלה, בדרך הקבלה.

הזוהר על קרבן פסח – השה והכתר התחתון

בואו נלמד את הנקודה, יש עוד דברים שצריך ללמוד, אבל בואו נדבר על הנקודה שרואים אותה כאן, לנסות רק להצביע, לשים את האצבע על המקום שרואים שכאן היא הנקודה.

השאלה – למה שה לבית אבות?

הזוהר אומר כך, הזוהר אומר מה הענין, מה הסוד למה היו צריכים להביא קרבן פסח? ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית, מה זה השה לבית אבות שה לבית?

אומר הזוהר, קודם כל כך, אני קורא מילים פשוטות מהזוהר, אני הולך לתרגם מה זה אומר בהקשר של הנושא.

התשובה – כתר תחתון

במלה דא, למה צריך להביא את השה לבית אבות? אומר הזוהר, במלה דא אתאחד כתר תתאה, דמתאחדן בה כל שאר כתרין תתאין.

אומר הזוהר, במילה הזו, בדבר הזה שנקרא שה, מתחברים, מתאחדים את הכתר התחתון, במילים אחרות, המדרגה של הקליפה. תחתון פירושו כמעט תמיד, מה שקוראים קליפה זה מה שקוראים תחתון, או מה שקוראים תחתון זה מה שקוראים קליפה.

במילים אחרות, השה, זו המדרגה התחתונה. בואו נאמר, בשפה של מה שלמדנו, מתחילים לומר שזה המכשול הגדול ביותר, או צריך להיות מדויק בדיוק מה קוראים תחתון, או אני אומר שתחתון פירושו קליפה, צריך כאן להיות מדויק. אני רק מניח את השאלה, הנקודה איך צריך יותר להבהיר.

המדרגה הגבוהה ביותר של קליפה

או כפירה. כאן זו הקליפה הגדולה ביותר, המדרגה הגבוהה ביותר של התחתונים. ממילא אם הוא הגבוה ביותר, הוא אמת והוא כולל את כל המדרגות האחרות. פשוט הגבוה ביותר, החזק ביותר, הראש, הוא כולל, הוא שולט על כל הנמוכים. אם לוקחים את השה ומביאים אותו, מכניעים את השה, דרך זה נכנע השאר של הדברים.

שינוי הלשון של משה – “צאן למשפחותיכם”

השאלה של הזוהר

ועל זה אומר הזוהר כך, מדרש מעניין מאוד. אומר הזוהר, שעל זה משה רבינו… מעניין מאוד, לומדים את הפרשה, יש את פרשת החודש הזה לכם, שם כתוב “ויקחו להם איש שה לבית אבות”. אחר כך, משה הלך, הוא אמר ליהודים, הוא אמר להם, “משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם”.

הוא החליף, הוא החליף את המילה “בית אבות” למילה “משפחות”, והוא החליף את המילה “שה” למילה “צאן”. מעניין מאוד, משה החליף את המילה.

מה הפשט שמשה אמר אחרת מהקב”ה? יש שאלה, כל פעם, הרמב”ן מדבר על זה, כל פעם שרואים שהקב”ה אומר למשה דבר אחד, ואחר כך משה משנה, הוא אומר קצת אחרת.

התירוץ – “צאן ועבד ושפחה”

אומר הזוהר, שמשה התכוון כאן למשהו. מה הוא התכוון כאן? כך, “צאן” הוא רמז למה שכתוב, “צאן” מוציא יותר טוב שהשה הוא לא סתם שה, הוא, כמו שכתוב, “צאן” הוא כמו שכתוב “צאן ועבד ושפחה”.

הוא מביא פסוק, “צאן ועבד ושפחה”. מי אמר “צאן ועבד ושפחה”? יעקב אבינו. יעקב אבינו שלח שליחות לעשו, הוא אמר, “ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה”.

פירוש הזוהר בפרשת וישלח

תירגם הזוהר בפרשת וישלח, מה אומר כאן יעקב אבינו, מה הוא רוצה לספר לעשו? תירגם הזוהר שיעקב אבינו מתכוון לומר, יעקב אבינו הוא רמז על הלא עבודה זרה, כן, על הדרך של עבודת ה’, שהזוהר קורא לזה צד הקדושה. ועשו הוא רמז של הרע, של העבודה זרה, של הדרכים שנכשלים בהם בני אדם, הדרכים שלא נכונים.

ויעקב אבינו כשהוא שולח שליחות לעשו, עם השליחות הזו הוא בוודאי ניסה להראות את ניצחונו, להראות בעצם מה הניצחון.

האסטרטגיה של יעקב אבינו עם עשו והיסוד של כוח למטה על למעלה

פרק ג: התוכנית האמיתית של יעקב אבינו

השאלה הבסיסית: למה יעקב שלח מלאכים לעשו?

מה הייתה התוכנית? ובכל זאת הוא רצה לפתור. בכל זאת יש כאן קושיה: מה רוצה יעקב? למה יעקב שולח מלאכים לעשו? המדרש אומר שהוא יכול היה להשאיר אותו בשקט, עשו הרי הולך לדרכו, הוא יכול היה להשאיר אותו כך. למה הוא היה צריך לשלוח לו מלאכים בכלל?

התירוץ: אסטרטגיה דיפלומטית של עירור עשו

והתירוץ חייב להיות, והזוהר רומז שזה הולך עם התירוץ – הוא מסביר דרך מסוימת להבין – אבל התירוץ חייב להיות שיעקב הבין, חיפש, זו הייתה דרכו איך הוא התחיל עם דיפלומטיה, וכל המעשה, וסוף דבר אל אדוני סרה, כן?

הוא רצה דרך זה הוא הולך לעורר את עשו, הוא הולך לגרות אותו, עד שעשו ייכנע ליעקב. זו בעצם הייתה התוכנית של יעקב – לכן בכלל יעקב קרא לעשו.

שתי הדרכים להבין את דברי יעקב

וכל המילים שיעקב אומר, אפשר לקרוא אותן בדרך הכנעה, כן, כמו שרש”י לומד – זו דרך אחת ללמוד בדרך הכנעה. אבל אפשר גם ללמוד אותן תת-קרקעית, בסתר אפשר ללמוד אותן בדרך של ההיפך מהכנעה. אפשר ללמוד אותן באופן של לומר שכאן יעקב מוציא למה עשו בעצם הולך ליפול לפניו, איך – במילים אחרות – אם לומדים בנמשל מזה, איך היהודים מתגברים על עשו, על הבעיות של העולם הזה, של העבודה זרה.

“ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה” – המשמעות העמוקה

לימוד יעקב אצל לבן: איך לשלוט על כוחות הרע

ומה הוא אומר לו? הוא אומר לו כך: “ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה”. מה זה בא כאן? מה הוא רוצה לומר, יעקב אבינו אומר לו: פעם הלכתי ללבן ופשוט נתקעתי שם, לא היה לי מה לעשות? לא! הלכתי ללבן, למדתי איך לטפל.

לבן היה הרמאי הגדול, הוא התהפך כל היום, ואני למדתי ממנו איך לשלוט, איך לטפל, להתעסק עם הבעיות, ושולטים עליהן.

ההבדל בין בית שם ועבר והעבודה אצל לבן

אפשר לומר זאת פשוט, כן? יעקב אבינו היה בבית שם ועבר ארבע עשרה שנה, הוא למד איך לעבוד את ה’ בישיבה, איך לשבת פרוש מן העולם וכו’. אחר כך הוא הלך ללבן, והוא עבד: “גנובתי יום וגנובתי לילה, הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה”. הוא ישב ועבד ביום ובלילה.

ואז יעקב אבינו ביצע איך להיות יהודי, איך להיות אדם, איך להיות אחד מהאבות, כשעובדים עם לבן, עם כל דרכי העולם הזה. לא כמו עבודת ה’ נפרדת, שזה, כמו חנוך הוא הבין את זה – זה היה מיוחד ליחידים, וכל הצדיקים שהיו לפניו – אלא הדרך של אברהם אבינו, הדרך האמיתית של משה רבינו.

שור וחמור: שני ראשי הקליפה הגדולים

הוא אומר יעקב אבינו: “ויהי לי שור וחמור”. היה לי, היה לי תחתי, אני שולט על שור וחמור. שור וחמור הוא רמז על שני ראשי הקליפה הגדולים.

בואו נאמר שור וחמור, שכל אחד יודע: שור הוא שור המזיק, חמור הוא חמור עוזר, אבל הוא לא צדיק גדול. שמים אותם ביחד – כתוב “לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו”. לומד הזוהר ששור לבדו אפשר להתמודד, חמור לבדו אפשר להתמודד, אבל שניהם ביחד לא מתמודדים.

שור וחמור ביחד – בואו נאמר ההתחברות של הקליפה, שניהם ביחד – כשלקליפה יש התחברות, קשה מאוד להתמודד. יעקב אבינו אומר: “ויהי לי שור וחמור” – אני יודע איך להתמודד עם השור והחמור.

שור: כוח העבודה זרה

שור הוא גם “כסף נבחר לשון צדיק” – שור הוא אחד שיש לו חלק, כן. שור, רואים ששור יוצא ממנו עבודה זרה, יוצא ממנו העגל. “שור אוכל עשב”, כן. מהשור אפשר לחשוב שזו דרך לעבוד עבודה זרה. יעקב אבינו אומר: “ויהי לי שור וחמור”.

צאן ועבד ושפחה: המדרגות הבאות של העולם הזה

אחר כך הוא אומר: “צאן ועבד ושפחה”. מה זה “צאן ועבד ושפחה”? הלאה, צאן פירושו המדרגות הבאות של דברי העולם הזה, ששולטים בעולם הזה, והם נקראים צאן ועבד ושפחה.

אומר הזוהר: הצאן ועבד ושפחה, אלו הכתרים התחתונים, המדרגות התחתונות שהקב”ה הרג במצרים. איך הוא יודע? כתוב שהקב”ה הרג במצרים: “מבכור אדם עד בכור בהמה, עד בכור השבי, עד בכור השפחה” – זה הצאן, הרג את הצאן, בכור בהמה, והעבד ושפחה.

עבד ושפחה – במילים אחרות – עבד ושפחה מרמז על מדרגות שצריכות להיות עבד למדרגות יותר עליונות. יש מדרגה שהן נמוכות, שהן עבד. כמו שהאדם הוא עבד, הוא שולט, הוא עבד כי ימלוך, הוא בית עבדים – העבד פירושו שהוא שולט עלינו, זו העבודה זרה, זה העבד.

עובד ה’, כל צבא השמים שהם באמת העבדים, ולבסוף הם הופכים למלכים – זה “תחת עבד כי ימלוך”. אבל יעקב אבינו אמר “ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה”.

למה משה רבינו החליף “שה” ל”צאן”?

ומה רואים בבירור מכאן? שצאן – זה משה רבינו אמר. אצל יעקב לא כתוב שה. למה משה החליף את המילה שה למילה צאן? לרמז ליהודים את המילה צאן שיעקב אמר: צאן ועבד ושפחה. והוא רצה לומר להם: דרך זה שתיקחו את הצאן, העבד ושפחה יחזרו להיות עבד ושפחה.

זה הפירוש של הזוהר על “שור וחמור צאן ועבד ושפחה”, על הפסוק “משכו וקחו לכם צאן”.

היסוד של “עבידו אתון עובדא לתתא ואנא אתבר תקפייהו לעילא”

הסבר הזוהר על “משכו וקחו לכם צאן”

אומר הזוהר כך, אומר הקב”ה, קודשא בריך הוא: “עבידו אתון עובדא לתתא ואנא אתבר תקפייהו לעילא” [אתם תעשו את המעשה למטה, ואני אשבור את כוחם מלמעלה].

אתם תעשו את המעשה של לקיחת שה לבית אבות למטה, ואני אשבור את כוחם מלמעלה. מה זה אומר? הפירוש הוא כך: שהזוהר מביא כאן את המהלך שלו מכל המצוות.

הכלל של כוחות הטומאה ואיך הולכים נגדם

במילים אחרות, הזוהר אומר שיש באמת כוח, יש באמת סוג כזה של דבר שנקרא הצאן ועבד ושפחה, כוחות הטומאה, כוחות הרע, שהם הצאן ועבד ושפחה, והם כוח גדול. איך יהודי יכול ללכת נגד זה? כן?

איך אדם יכול – אומרים כך – אם התורה היא מלאך ואני אדם, איך אני יכול ללכת נגדו? או אנחנו מדברים עכשיו על היסודות של עבודה זרה, צריך לשאול כך: מה זה אומר?

הדרשן מתחיל להסביר את הקושיה

זה יפה מאוד, אני אתרגם קצת את הזוהר, ואני הולך להתחיל קצת, כי אומרים דרך כזו, אבל הוא יסביר את זה. זה מאוד חמוד, זה מאוד חמוד לומר את זה. אבל איך אפשר לומר את זה?

הקושיה הגדולה: איך אדם יכול ללכת נגד הכוחות השמימיים?

הבעיה של חיים תחת השמש

אני לא מבין: אתה לא צריך את השמש? אתה לא צריך להגיע לשמש? אתה לא יכול לחיות בלי השמש? אתה לא יכול לחיות על הקב”ה ישירות בלי השמש? אתה חי תחת השמש. תלך למעלה מהשמש – בסדר, חי הגוף שלך, רק חי למטה מהשמש.

ומה זה אומר אני לא גוזר על השמש? מה הפירוש? איך יכול להיות דבר כזה? “החודש הזה לכם” – אנחנו שולטים על החודש. זה אומר שהחודש הוא מעליך, בדיוק כמו הלבנה, הנמוך ביותר מהכוכבים, הנמוך ביותר מגרמי השמים.

הלאה, השליטה גדולה יותר ממך. אז הוא אומר: לעבוד עבודה זרה – “כי רום נגד פניך” – אתה הולך ללכת נגד כוח השמש, הוא חזק יותר ממך, הוא הולך לנצח. זו העובדה: עולם כמנהגו נוהג, אנחנו תחת השמש. מה קורה כאן?

למה חכמי הקדמונים עבדו את השמש

לכן לומד הזוהר שחייב להיות שאם זה באמת היה, אם משה רבינו בא עם חידוש כזה… הרמב”ם אפילו שתי שורות חשב על הבעיה, שכאן לא צריכה להיות בעיה, כי הזוהר משלים.

משה רבינו אומר: אנחנו לא הולכים סתם לעבוד את הקב”ה, אלא אנחנו לא הולכים ללכת נגד השמש, ואנחנו גם לא הולכים לעשות עבודה לה’ – אוקיי, זה כבר הרמה הבאה.

נו, זה קשה: אני לא מבין, מה זה אומר? מה, אתה הולך ללכת נגד השמש? אתה הולך להיות חזק יותר מהשמש? הקב”ה חזק יותר מהשמש, אבל אתה לא. השמש הולכת לכעוס עליך.

אה, השמש לא יכולה לכעוס? המלאך של השמש – אני יודע – הוא יכול לכעוס. במילים אחרות, מה זה אומר? אתה לא הולך לגזור על השמש, ואתה רק הולך לעבוד את הקב”ה? ואיך זה הולך לעבוד?

ביטול עבודה זרה למעלה ולמטה: התפקיד האמיתי של מזל טלה

פרק ד: מזל טלה אינו רע מעצמו

משל חברת החשמל

מגיד השיעור:

מה פירוש כוח רע? כיצד יכול מזל טלה להיות דבר רע? לא, אין זה דבר רע. המזל אינו צד הרע. אפילו אם נאמר מה שהמקובלים אמרו קודם, ואמרו שזה צד הרע, המזל עצמו אינו צד הרע. מהו צד הרע? עוד רמה עמוקה יותר.

במילים אחרות, נניח שיש דרך, יש משהו… נניח משל גשמי, נניח שיש כמו אנרגיה, בא חשמל מהתחנה, זה המזל, ומתחברים נכון לתחנה הזו, מקבלים כוח.

מה עושה רשע? הוא מחבר איזה משחית קטן, ובכך הוא משחית. אפשר לומר שהוא משחית לא רק את עצמו, הוא משחית גם את המקור. כי עכשיו אומרים, חברת החשמל, ובאים לתבוע, מפציצים את חברת החשמל שלהם. מה עשתה חברת החשמל רע? חשמל הוא טוב. כן, אבל הוא צד הרע של חברת החשמל. הוא נותן כוח למי שעושים פצצות להרוג אנשים, להרוג יהודים. זה צד הרע.

כיצד המצרים לקחו כוח ממזל טלה

אותו דבר, כאשר המצרי לקח את דרכו כפי שעבדו את השר, הם חיברו את השר, השה. אומר, שה הוא חיבור, הוא רמז לשה עליון, למזל טלה. בכך קיבלו את הכוח של מזל טלה. ועכשיו מזל טלה נעשה רשע, כביכול.

חילול השם דרך שימוש לרעה בכוח

זה כמו, אי אפשר, זה לשון דוד עבדיך, אבל אומרים זאת אפילו על הקב”ה גם כן. כאשר אדם לוקח את כוחו של הקב”ה, ובכוח שהקב”ה נתן בו עושה רע, אומרים על הקב”ה. כמו שאומרים, “לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים”, עושה חילול השם. כן? אומרים על הקב”ה, ראה מה הקב”ה עושה. הקב”ה הוא רע. כן, הקב”ה הוא כוח, זו לא בחירתו, זו בחירת האדם שהוא הכניס בו, בכלל, נניח. אבל זה מתחלל, אומרים על זה.

כמו שאומרים כאשר יש בן שהולך לתרבות רעה, אומרים ש”שם ה’ מתחלל”. מדוע שם ה’ מתחלל? אפשר תמיד לומר, הוא נתן לו חינוך טוב. אבל אפילו נניח שברור שנתן לו את החינוך הטוב ביותר, לאדם יש בחירה, בנו יכול ללכת בדרכיו. אבל מתחלל כוחו של האב. כוחו של האב מתחלל. עכשיו כוחו של האב הלך לעבודה זרה.

אותו דבר, כאשר עושים את הטלה לגטשקע, לוקחים את הכוח של הטלה העליון דרך הטלה התחתון במצרים, ועושים ממנו גטשקע, ומשתמשים בזה לכל מיני תאוות שהם עושים שם עם הטלה, הם משעבדים את היהודים, יהודים חפים מפשע, נעשה הטלה למעלה גטשקע.

ביטול הקליפה שבו — לא ביטול המזל עצמו

מדוע אי אפשר לבטל את מזל טלה עצמו

מה הקב”ה, האם אי אפשר לבטל את מזל טלה? אפילו נניח שמישהו אומר שיש כוחות הקליפה, האם אפשר לבטל כוחות הקליפה? לצורך שעה אולי. אם יש כוח שקוראים לו קליפה, נראה שיש סיבה גדולה שיהיה. אי אפשר לבטל.

מה שצריך לבטל הוא הקליפה שבו, וכך החלק התחתון… עושים זאת למטה, שוחטים את הטלה למטה, מבערים את הטעות, אומרים שלעולם לא עובדים את הטלה.

שחיטת הטלה — ביטול הטעות

במילים אחרות, לא יוצא ממנו שום טעות. מישהו אומר שהוא האל, “אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל”? לא, הוא לא אל, הוא כלום, הוא כמו שה, אפשר לאכול אותו ביום אחד. לא צריך לצלות אותו, אפשר לאכול את כל הדבר בלילה אחד, עד חצות נגמר הטלה. ובכך נגאל למעלה גם כן.

גאולת הצבאות — שחרור המלאכים

“כְּצֵאתְךָ מֵאֵין צְבָאוֹת”

איפה, חשוב על זה, כאשר היהודים נגאלו, שוחררו את היהודים, לא שוחררו רק את היהודים, שוחררו את כל הכוכבים איתם. “כְּצֵאתְךָ מֵאֵין צְבָאוֹת”, אומרים בהושענות, “וְאִמָּם מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת”.

כאשר שוחררו “כָּל צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם”, “וְאִמָּם נִגְאֲלוּ מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת”, המלאכים, צבאות השמים, “כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי”, “וְאֶתְכֶם הוֹצִיא ה’ וַיּוֹצִיא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם”.

פקידה על הצבאות למעלה

כאשר יצאו הגויים, העובדים, המלאכים, ה”צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי”, נעשים הצבאות עבודה זרה. צריך לתת להם דין מלא. כמו שכתוב מחר, האחרון טעה עם תנין, הוא חשב שהוא אל, נתנו לו דין מלא לתנין.

מה פירוש זה? התנין חטא משהו? הוא חטא! מה פירוש להוציא? שעכשיו הוא נעשה שורש של רע, בשמו עושים רעות, כי הוא גם נפל באיזו טעות מזה. אז מכים, את מי מכים? מכים מישהו למטה. אוכלים עץ, שוברים את הכוח למטה, שוברים את כוח הכוחות למטה, והקב”ה שובר אותו למעלה.

ההבדל בין עבודה זרה וקדושה

התפקיד האמיתי של השה

במילים אחרות, אומרים עכשיו, הקב”ה יש לו הכל, תחילת הבריאה, והקב”ה תמיד היה למעלה, לא פשט שהיה פעם מלאך שהדריך אותנו אל הקב”ה. חס ושלום, דבר כזה… אבל האנשים כך חשבו, אנשים כך הרגישו, יוצא שהמלאך באמת רע. כאשר אנחנו שברנו את כוחו למטה, נשבר כוחו למעלה.

אומר הקב”ה, זאת אומרת, עכשיו אומרים על הקב”ה, זאת אומרת שצריך לשחרר את הקב”ה גם מגלות השכינה, כמו מצרים ומזל טלה, שהוא עצמו נהרס. אומרים שזה שבור, כן, אנשים אומרים שכן, שבור את זה. לא, אומרים עכשיו שזה לא כך.

שכאשר היהודי לוקח את השה והוא שובר את כוח השה, השה גם משתחרר, מאבד את כוחו. זאת אומרת, הוא מאבד את כוחו, מאבד את כוח הרשע שבו, הוא מאבד את קליפתו, השה של הסטרא אחרא, אפשר לומר שהשה של הסטרא אחרא נעשה בטל ונעלם, הוא נעשה קדוש, הוא נעשה רק שה טוב.

השימוש של היהודים בשה

ורוצה את השה הטוב? היהודים אוכלים, היהודים יש להם מאכל טוב, סעודה טובה, ליל סדר טוב, קרבן פסח טוב מהשה, כי זה השה האמיתי, מזה הוא נעשה. מזל טלה לא נעשה כדי שיעבדו אותו וישתמשו בזה בכוח, אני לא יודע מה, לשעבד את היהודים. לא, זה נעשה כדי שהיהודים יהיו חופשיים.

תירוץ על הקושיה: האם זה גם עבודה זרה?

אז אז, כן, קח את זה, אתה יכול לשאול קושיה, כן? אתה עושה, אתה אומר שאתה שובר עבודה זרה, אתה גם עושה עבודה זרה. בסך הכל, אתה משתמש בזה לדרך עבודה אחרת. דרך עבודתו היא דווקא לא “יבוש את מצרים כל רע וצום”, ודרך עבודתך היא דווקא כן לאכול, ואתה אומר שמזים את דמו, וזו סגולה שתהיה הצלה. זה מוזר.

לא, התירוץ הוא, בוודאי משתמש אני בזה גם כן. אני חי גם בעולם. אני לא אומר שאני לא צריך שה, אני צריך גם את השה. אני צריך אותו אחרת, לא את השה של הסטרא אחרא, אלא את השה של הקדושה. אני צריך את השה כדי להקריב את קרבן הפסח, שאתה צריך אותו כדי לעבוד, כדי לקחת מהכוח הזה כדי לעשות אני יודע איזה חזיריות אתה עושה עם זה. זה כל ההבדל. וזו שבירת הקליפה האמיתית.

שבירת הקליפה — תמו חטאים ולא חוטאים

יסוד רבי מאיר

כבר למדנו קיימא לן פעם שרבי מאיר אומר, ששבירת הקליפה היא ששוברים את הקליפה. ושבירת הקליפה פירושה שעושים לו “תַּמֵּם חַטָּאִים וְלֹא חַטָּאִים”.

תמו חטאים ולא חוטאים פירושו לא שזה רחמנות, נבך, היה צריך לסיים את החטאים, אבל אוקיי, צריך לסיים את החטאים, אבל זה רחמנות, חטאים ולא חוטאים. לא, חטאים זה ביטול גדול יותר, כן? זה ביטול עבודה זרה, הוא נגמר. אין שום חטא, שום חטא. נגמר החטא גם, כן? תתם חתום, פשוט תתם חתום פירושו חטא אותו, החטא. בעל מדרש תלפיות אומר זאת. אבל אין בעיה בכלל.

כאשר העבד נעשה עבד

מדוע הציבו את החטא? שהוא חטא, הוא נגמר החטא. זאת אומרת שעשו אינו בעיה, הוא צאן ועבד שפל. עכשיו שהוא העבד, זאת אומרת שהוא טוב.

אומר יעקב אבינו, “וַיְהִי לִי”, אומר יעקב אבינו, “יש לי צאן”. אפשר לשאול קושיה, יש לך כל הקליפות? אומר יעקב אבינו, “יש לי תחת ידי”. אוקיי. בדרך אחרת הוא לא קליפה. קליפה זה כאשר הוא חושב שהוא הראש. כאשר הוא עבד, הצאן ועבד שפל.

מכת בכורות — ביטול הבכורה של הקליפות

הקב”ה הרג כל בכור מצרים

זאת אומרת, הקב”ה הרג כל בכור מצרים. מה פירוש בכור? בכור פירושו שהוא חושב שהוא הראש, כן? בכור הוא הראש. כאשר הצאן, כאשר העבד, חושב שהוא בכור, צריך להרוג אותו. הורגים את בכורתו, ונותנים את הבכורה ליהודים.

“בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל”

עכשיו אומרים היהודים, “בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל”. כאשר היהודים נעשים בכורים, לא אומרים, אבל הזוהר אומר את הדבר הפוך, הם אומרים, “אנחנו בכור לה’”. הקרבן שלנו הוא “פֶּסַח הוּא לַה’”. כך מפרש הפסוק, “פסח הוא לה’”. מה פירוש “פסח הוא לה’”? למי זה? “פסח הוא לה’”.

ביאור הזוהר על “פֶּסַח הוּא לַה’”

אומר הזוהר, “פסח הוא לה’” בסוף כל הקטע, “פסח הוא לה’” פירושו, “לְאַפְקָא פֶּסַח לַעֲבוֹדָה זָרָה, לְאַפְקָא סִטְרָא אַחֲרָא דְּמִצְרַיִם גָּרִים לֵיהּ”. עכשיו זה “פסח הוא לה’”.

סיכום: היסוד הגדול של הזוהר

ביטול עבודה זרה אינו רק למטה

אני מקווה שזה קצת נפתח להסביר כיצד דרך אחת בקבלה היא גם שכל החידוש של מצרים הוא רק ביטול עבודה זרה. אבל הזוהר משלים שביטול עבודה זרה אינו רק למטה, זה גם למעלה. כי בשעה שעובדים את עשו, נעשה עשו, מזל עשו למעלה, נעשה מטומטם, נעשה גטשקע. ואנחנו צריכים להכות.

“יִפְקֹד ה’ עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם”

וכאשר הקב”ה “יִפְקֹד ה’ עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה”, זה הפירוש. הקב”ה מכה כביכול את צבא המרום.

כיצד מכה אותו? לא לבד. זה לא יכול להיות לבד. אלא בכך שלפני כן היהודים היו צריכים להקריב קרבן פסח. קרבן הפסח של היהודים, זה גרם למכת בכורות. זה יסוד חשוב מאוד.

הזוהר מאריך בפרשת בא

הזוהר מאריך בזה. כל פרשת בא הוא מאריך על זה. הוא שואל את הקושיה, מדוע הקב”ה לא יכול היה לדעת לבד? התירוץ הוא, הקב”ה, זה עובד דרך, דווקא דרך “לָשֵׂאת לָשֵׂת”. לומר שהקב”ה יכול לבד, זה ידעו בלי זה.

הפירוש האמיתי של ביטול הקליפה

זה חייב להיות, כי לא יכולה להיות באמת קליפה, יש רק קליפה בדעת בני אדם, שאנשים חושבים. וצריכים אנחנו לשבור את כוח השטן למטה, ובכך נשבר הכוח למעלה.

וזה נלמד עמוק יותר מה שהרמב”ם אמר, שהחידוש היה שלא עובדים עבודה זרה, לא עובדים את הכוכבים ומזלות. עכשיו מבין אתה שזה כביכול, מישהו אומר שהזוהר אומר לא רק שלא עובדים, אלא שבאמת נשבר כוח הכוכבים ומזלות.

הסיום: על ידי הקרבת קרבן פסח

אבל צריך לזכור שהזוהר לא אומר שזה נשבר לבד, זה נשבר על ידי זה שהיהודים הקריבו את קרבן הפסח. נעשית הקרבת קרבן פסח לא סתם דבר קטן, אומרים שזה דבר גשמי, נעשה, אומרים שנעשה, זה פותח בעולמות עליונים.

במילים אחרות, נעשה באמת נגמר המדן דלן של הסטרא אחרא, השרים המסורים של הסטרא אחרא וכו’, זה האטאטש.

—

[סוף חלק ד]