Friday, July 19, 2024 • י״ג תמוז תשפ״ד
יש איזה חריזה עם המשא ומתן של יעקב ולבן הארמי בפרשה
כמו הסוף ‘וישב בלעם וילך למקומו וגם בלק הלך לדרכו׳ – זה הסוף של דיון יעקב ולבן ‘וישב לבן למקומו ויעקב הלך לדרכו׳
גם כל סגנון המשא ומתן בין בלעם לאתונו מזכיר מאד את דיוני יעקב ולבן
אני מזדהה עם האתון כמו עם יעקב.. מה פשעי ומה חטאתי.. האם פעם עשיתי לך רע שאתה חושד אותי עכשיו.. בטח יש סיבה נכונה שהרי אלהי אבי אמר..
זה בדיוק אותו טיעון
ובוודאי בלעם היה ארמי כמו לבן יש איזה מדרש שהם אותו איש
גם ‘ברח לך אל מקומך׳, זה מה שעשה יעקב, ברח מעשיו וברח מלבן ‘למה נחבאת לברח׳, אפשר לדחות אבל נשמע לי קשור
מי ברח בתורה?
מין סיפור מעניין
כן איפה שכתוב השרש
שרש ניסה נראה לי קצת שונה
מה קרה עם ראשי העם והוקעתם נגד השמש
למי שרוצה לחזור על פרשת בלק ממחזורי הלימוד –
לא רוצה נוסטלגיה…
רק שלא נמציא את הגלגל כל פעם
חשבתי בלימוד שזה מעניין שהחשש של בלק זה כמו פרעה ואני רואה שזה מה שנריה לימד אותנו …
📎 (file attached)
בדיוק דיברתי על זה בס״ג… שחסידים לא מסתכלים במראה אבל פעם אחת הצדיק היה צריך ללכת לארמון המלך אז היה שם מראה אמר שנראה לו שיש מולו איזה יהודי הדור פנים… אז זה הסיפור של בלעם
אבל כדרכי בקבוצה זו בטח יש פה קונספירציה… בלק אכשהו כן הצליח להרוג 24 אלף יהודים… כל הסיפור הזה פיצוי או כיסוי לכשלון הגדול
לא יוצאים לנקום הרי על איזה חטא של להשתחוות לבעל…
ברור מההמשך שהיה פה איזה פאשלה גדולה
רק כמו שמחת תורה… מביאים את מה שאיזה ערבי אומר איזה רצחנים היהודים שנרגיש טוב
בעצם פרשת בלק זה האבו עלי אקספרס של התורה..
באמת לא כועסים על אדום על זה, זה פייר.
אני בטוח שכבר כתבתי פעם שזה היה טכסיס צבאי מודיעיני קלאסי…
פנחס בעצם היה לוחם הוא קלט שזמרי הולך לספר כל הסודות לכזבי
זה מתאים לפי הקונספירציה שלי שמגיפה היתה בעצם הפסד בקרב..
חזל עושים פה קריאת סובטקסט נהדרת
קראתי כל השבוע החומש ובשבת פתחתי רשי..
זה גאוני איך הוא מצליח למצוא מה בעצם קורה לפי דעתו כאשר כתוב דברים סתמיים או להיפך…
והוא מכריח אותך הרי למה פתאום הוא מדבר על בית מלא כסף וזהב
זה ממש דוגמא של קריאת של סובטקסט או תת מודע
מישהו כל הזמן אומר ‘אני לא צריך, אפילו בית שלם של כסף וזהב׳
מה אתה מדבר כל כך הרבה על הכבוד ועל הכסף וזהב
וכן הלאה
היה לי הברקה
שהסיפור של האתון זה משל לחינוך
המורים מנסים להדריך את הבנים או התלמידים בדרך..
אבל לפעמים הילד רואה איזה מלאך שהמחנך לא יכול לראות
אז הוא הולך אף די דרך..
תועה בשדות
והחכם מכה אותו
אז הילד סוטה ימינה או שמאלה וכל פעם מכים אותו
עד שהמלאך מכריח אותו לרבוץ במיטה..
ואז האבא כבר מאבד עשותונות
והילד סוף סוף מוצא פה לדבר, הלו מה אני עשיתי לך פעם דבר רע
ההסכן הסכנתי אומר רשי לשון אילוף וחינוך
אני לא עושה שום דבר נגדך בדווקא.. רק יש משהו שאני לא יכול להסביר לך
ויגל ה׳ את עיני בלעם..
ואז הוא שואל את המלאך אוקיי אז מה שאפסיק להיות אבא מחנך?
אומר המלאך לא מה פתאום, כל אחד יש לו התפקיד שלו..
רשי מסביר יפה למה בהמות רואים דברים שהאדם לא רואה, כי אין להם דעת להשתגע מזה
זה למה צעירים שאין להם שכל להבין הבעיה והנזק שעלול להיות רואים כל מיני מלאכים שמבוגרים לא יכלים לראות
בקיצור אשתי אמרה למה אני אומר את זה עכשיו יהיה לילדים תירוץ….
אבל זה לא משנה.. בין כך ובין כך עושים את זה..
גם לפעמים הילד מלחיץ את הרגל של האבא.. ברא כרעא דאבוה.. הוא מכריח את הרגלים של האב כביכול להיתקע איפה שהוא נתקע גם
והמשעול הכרמים זה בטח הכרם או הפרדס ששם יש סודות התורה
איפה שהמרגלים הלכו
הסברתי- בחזרה לנושא הקודם – שמה היה הטעות של המרגלים?< שהם הסתכלו על עצמם שהם כחגבים, הסתכלו בעיתון הארץ ראו כל הבעיות של היהודים. היו צריכים לעשות כמו שעשו מרגלי יהושע לדבר עם איזה זונה משם לשמוע מה אותם הענקים מפחדים מהם…
זה בעצם כל המסר של פרשת בלק לשכנע אותי שהגוים מפחדים מאתנו..
יש איזה תהליך, שהוא אומר אולי יישר בעיני האלהים בפעם הג׳, כבר מנסה לשכנע את האל
לא ברור מה באמת בלעם חשב, זה התעלומה. מה בלק רוצה אנחנו יודעים אבל בלעם אנחנו לא יודעים אולי הוא בעצמו לא ידע
ברור שהוא לא בצד שלנו אבל הוא גם לא לגמרי בצד של בלק
יש לו בטח פוליטיקה של עצמו, כל מיני דיוקים של רשי על זקני מדין ושרי מואב וכל שרי מואב וכו׳
בלק עד הסוף בטוח שהשאלה כמה כבוד צריך לתת לבלעם
אגב כבוד זה לא honor
הכוונה לכסף… דברים ממשיים
את אומרת שגם מואב היו צריכים להרוג את בת נשיא מדין אחותם..
הענין של ראשי העם או איש ישראל שנצמד לבנות הגוים זה בדיוק מה שהיה בזמן עזרא שהחשובים היו לוקחים בנות גוים
בטח מאותו סיבה כי האליטה פחות קשורה למקומיות
וכמו שלמה
כן.. אבל דוד היה לו סבתא ממואב…
מעניין שזה פחות קורה בזמננו
הבן של בן גוריון..
מסתמא, אבל זה באמת עמון ומואב..
כן, למה גשור לא כתוב בתורה איפה זה
אה נכון אני צריך לעשות חזרה
מה לכן היתה מעכה בת מלך גשור..
היה גם בן של בתואל באמת
אז זה הכל משפחת אברהם
זה חשבתי על שם הסבתא
מה באמת התירוץ לקושיית זמרי “בת יתרו מי התיר לך?”
עכ״פ זה חשוב שהענין של התבוללות פה הוא ענין של האליטה לא של דלת העם כפי שהוא לכאורה בזמננו
זה הופך את המבט על הסיפורים
אלא אם נאמר שזה משל לרעיונות זרים שהמנהיגים גם בזמננו מאמצים …
אבל כל אלה שדיברנו היו בארץ ישראל
גם בחו״ל לא נראה לי שאי פעם האליטה היו מתערבים בגוים בגלות
נראה לי שמאז הגזמנו כבר עם הלבדד ישכן
בעצם אין עכשיו קושיא כי יש מלחמה.. יש כן הדוגמא של קושנר…
נו גם פנחס כבר היה לו הלכה שאסור..
אולי הכהנים הקפידו יותר
ולפי הפשט למה דקר אותם?
אבל זה שיש מחלוקת עדיין בהלכה לא אומר שעדיין יש רפרוף במנהג.. לא הכרח שזה קשור
אפשר תמיד למר שהתגיירו
באמת לא מבין מה חזל ששמו בפי זמרי הטענה מבת יתרו מה הם חשבו שהתירוץ
זה תמיד קטע איתם שהם אומרים שקרח היה לו קושיות טובות וכו׳, ולא מספרים לנו מה התשובה…
לגבי ויהי אחרי המגיפה – מעתיק ממ״א
אפשר לומר שבאמת ההקשר שונה ולכן זה מאד שונה, כלומר זה קושיה של פלפול כזה שמשווה מקרים לא דומים
כן זה בדיוק הוורט של הרמבם… שזה לא הגירות הטכנית… ואז באמת צריך לומר שמשה וזמרי עשו אותו דבר טכני אבל מהותי היה שונה
ואז זה יפה שחזל אומרים שזמרי טען טענות הלכתיות…
נראה לי שאם לא היו מתים ער ואונן בארץ כנען אז היה גם יהודה מתחלק לשני שבטים כמו יוסף והיה נחלתו ער ואונן ושלה היה חלק מאונן
*פרשת פנחס*
Sunday, August 03, 2025 • ט׳ אב תשפ״ה
איכה
אני עוד מנסה לסיים ללמוד את איכה..
בפרק הראשון, די ברור שיש חילוף של הדוברים, לפעמים המקונן מדבר על ציון ולפעמים ציון עצמה מדברת
ותמיד המקונן מדבר על השם ועל ציון בגוף שלישי, ואילו ציון מדברת להשם ולעמים בגוף שני
היה מתאים שיהיה כתוב צויתה במפיק הא, ואז לפחות היה מדבר על ציון למרות שעדיין לנוכח השם
יש גירסא שכתוב במפיק הא?
אני חשוב שפירוש המילה צויתה פה הוא ‘הִצְטַוֵּית׳, מה לעשות שזה לא עובד לפי הדקדוק זה כוונת המשורר..אבל גם אולי אין דרך אחרת להגיד את זה בעברית מקראית
בעצם ‘הצטוותה׳
ואז זה יתאים לנטיה של שאר הקטע, שכולו בגוף ‘היא׳
אולי אם מנקדים צֻוְתָה ?
על משקל ‘כִּי כֵן צֻוֵּיתִי׳ (אם זה ‘הצטוויתי׳)
אה כל העניין שלי התחיל שאני רוצה לעשות סדר בזה
רק המילה צוית לא נכנס למבנה שלי..
כן כמו שאמרתי השני דוברים זה המקונן מי שזה לא יהיה והעיר ציון עצמה ציון יש לה פניות ישירות בגוף שני גם אל העמים וגם אל השם או לפחות אני הייתי מפרש שהפניות אל השם הם שלה המקונן עצמו מדבר גם על האי וגם על השם בגוף שלישי חוץ מהמקומות האלה ראה השם שצריך לדון עם זה המכונן כביכול שעומד או שהעיר עונה ואומרת להשם אם אנחנו מדמיינים את המכונן כמו נרטר חיצוני אז מתאים לו תמיד לדבר בגוף שלישי וכל הפניות להשם בגוף שני הם של העיר
בכל מקרה חוץ מהחלקים המסומנים במילה ראה השם והמילה ציוויתה אין עוד פניות להשם בגוף שני של המקונן
גם כי הקטעים האלה גם מדברים על העיר בגוף ראשון
זה אפשרי , הוא צודק לכאורה שאשר צוית עניינו -“גוים- אותם אשר צוית וכו׳
אולי זה הפירוש שלו למילה “לך”
כן השאלה מי כתב את היוד וההא..שהם בעצמם אמות קריאה…
לפי “יש אם למסורת” אני חושב שלא צריכים להתחשב גם לא עם אמות קריאה
אולי זה לא נכון..אבל זה לפחות בכלל “לא בקיאים בחסרות ויתירות”
כן אני לא צודק בזה..אצל בסכת בסוכות רואים שלפי אם למסורת עדיין צריכים להתחשב עם הויו
אני רוצה לעשות מקרא שלישי….
נכון זה ההצעה הסופית שלי
אני רוצה להסביר גם למה נהיה בעיה , כי צריך לכתוב ככה אבל זו לא מילה מצויה במקרא …
למה התחילו את פרשת ואתחנן באמצע הדרשה, היה צריך להתחיל ‘ועתה ישראל׳ (גם הפרשיות הסתומות הפתוחות מאשרים את זה)
‘רב לכם/רב לך׳ כתוב בכל התורה רק בוויכוח משה וקרח, ובדרשה הזאת של משה 2 או 3 פעמים
📎 (file attached)
הענין הזה של לא יותר ולא פחות, לא ימין ולא שמאל, הוא סוג של מקור לרעיון של ‘דרך האמצע׳, (שגם משמעותו לא ממוצע אלא הנכון, אבל הענין שיש תמיד יתר מדאי או פחות מדאי), וזה דרך החכמה, כמו שממשיך שהוא חכמתכם וכו׳
📎 (file attached)
בהמשך הוא יחזור להזהיר שלא יטעו וישכחו וימשכו שוב אחרי העמים כי ישכחו שנתן להם חוקים יותר טובים
פן תשכח אשר ראו עיניך – ‘עיניכם הרואות׳, בב׳ האופנים שאמרנו
יש איזה סתירה שהוא עומד כל הזמן על מראה עינים ואז אומר אבל בעצם לא ראיתם רק שמעתם קול
אולי באמת הדברים אשר ראו עיניך זה רק מיתת ההולכים אחר פעור
אבל אולי, מה שראיתם זה בעצם ‘מה שלא ראיתם׳
ונשמרתם כי לא ראיתם כל תמונה ביום וכו׳
כלומר תזכרו מה שראיתם<
מה ראיתם? כן בדיוק
תזכרו שלא ראיתם..
צ״ע אם הדרשה הזו שייך לשם
יש קשר באמת כי גם בסוף יתרו המסקנה הוא לא לעשות אלהי כסף
📎 (file attached)
📎 (file attached)
זה כבר בעשרת הדברות ככה, אבל פה יותר מפורט, כמו הכל
כאן אומר שזכר ונקבה הם לא בצלם אלהים… למרות שכתוב זכר ונקבה ברא אותם בצלם אלהים ברא…
וכאן הפסוק הכי מפורש שהענין של יציאת מצרים שעכשיו ישראל לא משועבדים לכוכבים וכאלה
לכן, לא ראיתם כל תמונה פה הוא לא דיווח שגליינו שאין תמונה, זה בעצם ממשיך את ‘אתם ראיתם׳ של יציאת מצרים, שאז למדנו שלא הכוכבים אלהינו, או שאז באמת נהיה ככה, אבל לפי מה שפירשנו למעלה על היא חכמכם זה לא רק עובדה אלא גם אמת, אני חושב שצריכים להגיד ככה קשה לחשוב קיצוני כמו רמבן שזה באמת נכון לגוים.. הכתוב אומר הגוים מקנאים כי יש להם חוסר בחכמה שהם לא הבינו את זה, אבל יכול להיות על ידי שהוציא אותנו הבנו
וזה יפה שהעמים הם תחת השמים, לכן השמים וכוכבים מעליהם
משמע אנחנו לא תחת השמים כ״כ
📎 (file attached)
שויקה עשה פה קטעים בלי קשר לדעתי
📎 (file attached)
📎 (file attached)
קצת פסוק מוזר, אנכי מת בארץ הזאת… אתם עוברים וירשתם את הארץ הטובה הזאת.. כמו סתירה איפה ‘הארץ הזאת׳, אולי זה בכוונה
כן זה בדוחק, אבל איך נכנס לפה, זה לא עוזר יותר מדאי
זה סוג התירוצים שאומרים כשלא שמים לב שרוב הפסוקים האחרים בפרט בספר דברים דווקא נקשרים זה לזה היטב
רוב היהודים לא ידעו איך לקרוא פרשה כסדרה אז זה לא מפריע לכם
אבל כשאני מסדר ומראה כיצד הרוב נקרא עם סדר והמשך ברור אז נהיה בולט שיש פסוקים לא עובדים
זה לא פירכה או משהו.. רק בעיה
עד עכשיו אמר שאין לעשות פסל כי לא ראיתם
כלומר, זה המתח בין השאלה הנ״ל אם זה בגלל ברית או בגלל חכמה
ואני חושב שהמגמה בספר דברים זה לומר, שהדברים שהם בכללות בגלל הברית, גם יש בהם אמת וחכמה, ועל זה מאריך
כאילו הקריאה הוא שזה קשור בגלל שאומר שהוא ימות והעם ימשיך ואולי ישכח, וכן ההמשך כי תוליד וכו׳, זה הכל נכון, אבל ברמת העובדות היינו אומרים אם מותר שזה הסיבה שהעורך שם את זה פה לקשר ככה, אבל מבחינת מבנה המילים זה נראה שנעתק ממקום אחר
יש פה ב׳ קטעים, האחד מסתיים ה׳ קנא, השני מסתיים ‘אל רחום ה׳. כאן לפני הגלות כאן לאחר הגלות..
למה תעבדו אלהים עץ ואבן אם לפני רגע אמר שהגוים עובדים לצבא השמים?
המילה אלהים פה הכוונה לפסלים
לא למה שהם מסלמים
והוא רוצה לומר שתהיו עניים ולא יהיה לכם אפילו אלהי כסף וזהב..
להלן יש פסוק ראיתם את שקוציהם עץ ואבן כסף וזהב וכו׳
אבל היהודים המסכנים בארץ אויב יהיה להם רק עץ ואבן
מסתמא העיקר שהאלהים האלה לא יענו אתכם, אבל את השם תבקשו וימצא לכם
האני חושב הסוד הוא, שזה שאדם מגלה אמת זה אהבה גדולה אליו מאת האמת הזאת, אמת הוא דבר אישי לא חפץ
כתוב ובקשתם את השם, ומצאת, למה לא ומצאתם?
כנראה באחרית הימים הרבה יבקשו אבל רק אחד ימצא
מסתמא אברם העברי ירצה להגיה..
הפסוק הבא כולו בלשון יחיד, בצר לך ומצאוך וכו׳, ובאמת קצת לא נכנס גם פה, הקטע היה זורם בלעדיו
או שהפיזור שיהיה אתכם אבל השיבה שיהיה אתה
זה ממש ככה, זה הרי ב׳ רשימות ידועות של מידות. בעשרת הדברות ובעוד כאלה, אל קנא פוקד וכו׳. בעגל ומרגלים, אותו רשימה, רק מתחיל אל רחום וחנון וכו׳ פוקד
שכחתי לשאול שבפרשת דברים בכל הדרשה לא נזכר על המן, רק בפרשת עקב נזכר מזה.. זה משמע אפילו בפירוש להיפך, כי אומר שהשם ברך אתכם בכל מעשה ידכם ויש להם כסף לקנות מים וכו׳, משמע ככה התנהגו לאורך הדרך
הפסוק פה מפרט מן השמים השמיעך, ועל הארץ הראך
נו אולי יש לך רעיון…
מצאתי שהסברתי את זה
אני חושב שהכללים של פרשת השבוע הוא לאו דווקא לחלק את התורה באופן הגיוני אבל יש כללים א׳ במה ראוי לפתוח ולחתום בעניין טוב או בעניין יפה ב׳ מה רוצים לכלול בפרשה אחת שנראה לי שיש סיבה שהם רוצים שפרשת תעבוד איכשהו כמו חטיבה אחת.
📎 (file attached)