פרשת בשלח – דברים מקבוצת הדיון

Saturday, January 20, 2024 • י׳ שבט תשפ״ד

ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח לעיניהם – משמע לי שמשה אומר שזה באמת לא נכון. לא ראוי לשחוט את אלהיו של מישהו לפניו. הקושיא על זה הוא מהמדרש על לקיחת קרבן פסח שעשו דווקא לעיניהם. אבל בפשט י״ל שלכן הקפידו כל כך לא לצאת מפתח ביתם, כנראה דווקא שחטו הפסח בהצנע ולא לעיני בן נכר, כי באמת לא יפה לשחוט אלהיו של מישהו בפניו.

הוא אמנם מצדיק את זה שיסקלו אותו, אבל הרי מדובר ברשות המלך ובוודאי יוכל להשתלט על זה.

באופן אחר ניתן לחלק שזה באמת לא נכון כל עוד אין לך הכח להכות באלהיהם לגמרי, כי זה גורם רק מריבה ולא תיקון

וזו דעתו ברצינות.. לכן יש הלכות שצריך לשרש כל עבודה זרה מארץ ישראל.. זה אומר שבצורה חלקית זה לא שווה ואסור, כמו שכתוב אסור להתגרות ברשע שהשעה משחקת לו

אם אפשר לגמרי אז נכון אבל כל עוד שזה בלתי אפשרי ועוד יש צד שיסקלו אותך באמת לא נכון לעשות כן

במכת ארבה “חטאתי וגו׳ ועתה שא נא חטאתי אך הפעם ויסר מעלי רק את המוות הזה” מה שנקרא הפוגה הומניטרית ללא תמורה, כי פרעה לא מבטיח פה כלום רק אומר חטאתי אנא הסר זה כבר מוות..

ידועה השאלה שבכל מכה שלישית אין התראה, ונאמרו בזה המון פירושים ואינם מתיישבים על הדעת והמקרא. בעיקר שהרי כל עיקר סיפור המכות הוא הדיאלוג שכל פעם נותנים לפרעה אפשרות שישלח את העם ואם ימאן יקבל מכה, ואיזה היגיון יש לשלוח מכה מבלי שלפני כן יותן לו אפשרות לשלח וכן בלי שאחר כן ירצה לשלח. והרי תתבונן ותראה שבמכת

וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבוד את יי ואנחנו לא נדע מה נעבוד את יי עד בואנו שמה.

Sunday, February 02, 2025 • ד׳ שבט תשפ״ה

למה רק ממכת שחין כתוב שה׳ הכביד את לב פרעה? נראה לי שזה פשוט, בעצם הכוונה בכל האמירה שהכביד הוא לומר שהכל השם עשה ותיכנן. שזה אמת מצד עצמו, ובא להיות חיזוק למשה שלא יחשוב שהוא סתם נכשל זה מתוכנן ככה. רק שעד מכת שחין עוד היה נראה שיש איזה מהלך בסירוב של פרעה, אז זה לא ניכר שזה הכבדת ליבו. אבל מאז כבר גם היועצים של פרעה כפי שרואים בארבה בפירוש אבל כנראה בשחין ברמז שכן החרטומים כבר לא יכולים לעמוד, וכן במכת ברד כבר מפורש שיש ירא את דבר השם שכבר שם ליבו להניס את עבדיו, אז בעצם היועצים הפוליטיים של מצרים כבר מסכימים שהגיע הזמן לשלח את העם, אז עכשיו הכל שואלים נו מה עם פרעה, אז אין על זה תשובה אלא השם הכביד את ליבו. זה כאילו מי שאומר ההוא כזה עקשן זה לא הגיוני משהו אלוהי.

המאור עינים אומר וורט נפלא, שואל הרמבם איפה הבחירה של פרעה? עונה המאור עינים הרי כל הסיפור של מצרים זה שפרעה לא היה לו דעת השם, ובלי דעת הרי אין בחירה, יוצא שהבחירה נוצרה ביציאת מצרים עד אז באמת לא היה בחירה

זה וורט של אריסטו בעצם, שבחירה אנחנו מתכוונים היכולת לבחור דבר לסיבה מושכלת, זה שילד יכול לבחור צעצוע מתוך הצעצועים זה לא הכוונה בבחירה אנושית.. ולכן סיכם הרח״ו שהבחירה נמצאת רק בנשמה השכלית ולא בנפש הבהמית בכלל. רק לפעמים קוראים לזה בחירה בשם המושאל. בקיצור מובן למה פרעה לא היה לו בחירה… בקושי לנו יש

וזהו שכתוב בתחילת פרשת בא בפירוש, בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו.. וידעתם, זה שעכשיו הכביד ליבו זה כי עדיין אין דעת ממילא אין בחירה

אחרי שאוציא אתכם אז יהיה דעת כלומר יהיה בחירה

זה גם הפירוש הפשוט למשל שחכמים אומרים על בר מצווה שהוא ‘בר דעת׳, הכוונה ‘בר בחירה׳. וכן הרבה פעמים ‘דעתו לעשות כך וכך׳, הכוונה ‘החלטתו׳, לא שיטה

וזה גם סיפור של האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, שהרמבם אומר שיש לו בחירה, זה נקרא דעת טוב ורע. רק זה לא סתירה עם זה שיחוד האדם בשכל. רק באמת שכל יש גם למלאכים אבל האדם יש לו גם שכל וגם שטויות אז כביכול יכול לבחור ברע למרות שבאמת אי אפשר לבחור ברע אפשר רק ליפול ברע

קיצור זה לא סותר את התירוץ של הרמבם, כי הוא סך הכל אמר שמצבים שונים של בני אדם הם באמת בלי בחירה., כלומר אנשים בלי חינוך או שכבר התרגלו יותר מדי לא לחשוב ולעשות דברים רעים, וזה אותו דבר רק הוא מסדר את ההיסטוריה יותר

וכל מה שהוא ככה נקרא השם הכביד את ליבו. אנשים חושבים הרמבם מתכוון השם מחליט לשלוח עונש מוזר.. הוא מתכוון בפשטות שזה טבעי, רק מעשים טבעיים הם המעשים האלהיים

המאבק הזה של משה ופרעה מי יותר גבר הוא משהו… פרעה : אל תבוא לפה עוד! משה (טורק את הדלת) באמת אני לא אבוא לפה עוד! פעם הבא אתה תתחנן אלי..

ופרעה לא שכח לשלוח קוויטל אל האל הזה שהם הולכים לזבוח אליו במדבר, כנראה כן יש לו כוחות, נו וברכתם גם אותי

(זה ממש היה קשה לרשי אז אמר שזה התפללו עלי שלא אמות.. אבל זה לא הפשט שזה הקיום של מאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים.. )

באזהרה כתוב השפחה אשר אחר הריחיים, ובמכה כתוב השבי אשר בבית הבור

נראה לי שהמדרש על חמושים שרק אחד מחמש יצאו סותר פסוק מפורש: ויהי בעצם היום הזה יצאו *כל* צבאות ה׳ מארץ מצרים

אז אני ‘לא מאמין בהגדה זו׳, בכלל הכתוב רוצה לומר שלא רק ישראל יצאו אפילו ערב רב נוספו עליהם, והדרש הזה רוצה לומר שרק חלק מישראל יצאו.. לא הגיוני.. גם לא הגיוני שהיו עשרים מיליון יהודים במצרים.. בקושי ששים רבוא אפשר להכיל.. ובקיצור אותו מ ערכה שיש לי נגד התורות על מתיוונים יש לי על מדרש זה נראה לי שהוא לא נכו

ואפילו לפי המדרש היה אסור לספר את זה לגוים לכן מתו בג׳ ימי אפלה…

כאילו מה זה עזר לא ראו מחר? אבל זה עקרוני כאילו המסר הזה

כמו שאמרו בהתחלה פן יפגענו