Wednesday, April 20, 2022 • י״ט ניסן תשפ״ב
כן נראה לי שכל ה׳מצריות׳ פה צריך שזה גם יובן בעברית, ומסתמא אם רע בעברית לא היה רע לא היה פסוק כזה, גם אם אולי הפשט זה גם שיש רפרנס לשם אליל מצרים
אבל למה לחשוב שאם היתה יודעית שהיא האימא לא היתה משלמת, היא הרי לא התכוונה להחזיר לה את בנה אלא שזה הבן שלה והיא משלמת בתור מינקת
אלהי אביך – אז משה כבר יודע לפחות פה שאברהם יצחק יעקב הם אבותיו. אם כי נוסח אלהי אביך קצת מוזר, לא מצינו עוד, נראה יש מפרשים אלהי עמרם, או נגיד אלהי פרעה…
הנני זה נראה התשובה שלא אומרת כלום סתם כמו שאצלנו אומרים ‘כן׳ או ‘הלו׳, יש על זה כל מיני דרושים יפים אבל פתאום אני רואה שזה נמצא בכל מקום, זה כזה מבנה של התחלת שיחה כשעוד אל יודעים כלום
זה בוודאי נראה כאן הר קדוש ולא סתם מקום ארעי שהיה שם ה׳, כפי שנראה מפירוש בגמרא על הר סיני, יכול להיות שהיו כל מיני הרים או מקומות קדושים פעם, נראה לי שצריך ליסוע להר סיני לראות מה אפשר עוד להשיג שם
מישהו סיפר לי פעם שנסע והיה לו איזה מראה כבר שכחתי הפרטים
זה זכרי לדור ודור – הזכרה פירוש כמו שכתוב בכל מקום אשר תזכיר את שמי אבוא אליך. להזכיר את השם זה דרך לקרוא אותו להביא אותו לשם, אז כאן מודיע שלדור דור אם יזכירו אותו בשם הויה יבוא, זה הדרך הנכונה לזכור אותו
זה גם המשמעות של ‘ויזכר אלהים את בריתו׳, לא שכאילו שכח והוא הזכיר את עצמו.. להזכיר את הברית זה יותר לעורר את המחויבות שלו, צריך מילה טובה לתרגם, ראיתי מתרגם באנגלית to invoke כמו למשל יש לי הסכם עם מישהו שאם יהיה נגדי מלחמה יבוא לעזור ואז בא מלחמה ואני ‘מזכיר לו׳ את הברית, כלומר לא ששכח אלא אני מביא לקיום שזה הזמן שההתחייבות חלה.
השם באמת לא עונה אף פעם לשאלה של משה ‘למה אני׳, שהוא שואל בכל מיני דרכים שונות אותו שאלה. הוא סתם אומר ככה, באמת לא יודעים למה נבחר משה להיות השליח
אפשר ללכת לכל הספיקות ולראות איפה יש הכי הרבה השראה 🙂
מן הסתם הפירוש הרציונלי-מיסטי של ראשונים זה שמשה התבודד במדבר ועשה את מה שצריכים לעשות בשביל לראות את ה׳
סנה בוער באש וסנה איננו אוכל זה דרך אחרת להגיד שהאש לא היתה אש אמיתית אלא בדמיון של משה 🙂
ויאמר משה אסורה – מסתמא אמר בליבו, או למי אמר, וירא ה׳ כי סר לראות ולא שמע שאמר אסורה, משמע שאמר בליבו או חשב
למשה יש שאלה ‘מדוע לא יבער הסנה׳, מסגור מעניין למה שהוא הלך לראות, צריכים להתבונן בזה
בטח יש כל מיני נמשלים אבל צריכים לחשוב יותר ישירות
רואים פה שהמלאך זה דבר חזותי ואז ה׳ קורא אבל לא נראה שמשה רואה את הקורא, רק קול יוצא מאיפשהו, אבל הוא מסתיר פניו לא להביט משמע שאז הבין שזה לא סתם סנה ולא רצה להביט גם במלאך, לא ברור
נו שהכל דמיון.. זה הנקודה שיש כאן משהו חלומי כזה, שיש להם כזה טבע של דברים מוחשיים שלא מתנהגים כפי שמתבקש, יכול להיות שראה בעינים ובאיזשהו מקום החקירה אם זה דמיון או לא מפסיק להיות קוהירנטי
זה לוגיקה מאד אופיינית לחלומות, כמו דלת שכל פעם שפותחים אותה היא עדיין נעולה, דברים כאלה
אבל אולי זה שהתפלא על זה משמע שזה לא חלום כי בחלום זה עושה סנס ולא מתפלאים על זה..
אז נשאר לו איזה תודעה נורמלית שאומרת זה לא הגיוני
והשם אהב את זה שלא הלך לאיבוד בתוך המראה אלא הלך לחקור מה קורה כאן..
המדרש מבקר אותו אומר שהוא פתי יאמין לכל דבר מי אומר שזה בכלל ה׳ מה סימן היה לו.. אבל אולי רואים כאן דווקא שלא היה פתי יאמין
למה מורידים נעליים במקום קדוש?
ה׳ לא מזכיר למשה את הברית לאבות אלא משמע שסתם התעורר כי צעקו אליו, מכל מקום יעלה אותם לארץ אבותם
ולפי פירוש זה, משה היה מתבונן מה יהיה עם הגלות, ואז כפי שקורה השם ענה לו כן, אתה מתפלא איפה הגואל, אני פה, אני תמיד רואה, אני הולך להצילו, אתה רוצה לדעת איך, כן אתה שהתעוררת להתבונן בבעיה זו, זה התפקיד שלך.. ומשה נרתע כרגיל ואומר לא לזה התכוונתי, מי אנכי, מה פתאום, אני רק שאלתי איפה אתה.
הפתיחה של סיפור זה מאד חדה, אין איזה מילת קישור מתי איך, בשני הסיפורים הקודמים התורה פרגנה לנו ויהי בימים ההם, ויהי בימים הרבים ההם, פה זה קופץ ומשה היה רואה, זה נמשך לימים הרבים מקודם אבל אין שום הסבר לקפיצה הזו פתאום על משה שרועה, ככה זה התחושה
השאלה מה שמו זה רורשאך שכל אחד יפרש כפי התאלוגיה שלו.. בפשט זה מין שאלה שאומר ‘איזה אל אתה׳, התשובה הוא בסוף הויה, אני חושב שאהיה אשר אהיה הוא התחמקות כמו למה אתה צריך שם, העיקר שאוציא אותם, אבל בסוף כן מוסר את שמו
רואים שהיו זקנים, זקני העם, שזה היה צורת השלטון הקדומה גם לאורך הדרך עד שהיו מלכים, וכל מי שרצה לעשות משהו היה צריך לדבר איתם, ואומר לו שידבר איתם וילכו לפרעה, כאן הוא כבר בשלב של לתת הדרכה מעשית כיצד להוציא ממצרים,
חלב ודבש ראיתי פירוש יפה זה בעצם שני הדברים החשובים, האגריקולטור והמרעה, גם החלב מן הבהמות וגם הדבש מן התמרים הגדלים הם בשפע גדול
אלהי העברים – משמע כל הזמן שהמצרים הכירו אותם בתור עברים, אבל הם לא קראו לעצמם ככה אלא בני ישראל וכדומה
יכול להיות כי עברי בעצם כולל עוד אנשים (מבני עבר?) ולא רק בני ישראל
דרך ג ימים זה כנראה פשוט המרחק ממצרים ועד הר חורב, ששם יביאו קרבנות שזהו תעבדון את האלהים שהם מבקשים
וזה צורת בקשה שאמורה להיות מובנת לפרעה, כמו שכל אל יש לו מקדש שלו ששם מקריבים לו אז לעברים יש אל במדבר והם מבקשים ללכת לזבוח לו שם
אולי תעו בדרך, או שזה קצת שקר להמעיט את זה בעיני פרעה
גם אפשר עם קהל כזה גדול זה אורך יותר זמן
ומהו ושאלה אשה משכנתה מה הרעיון
נראה שזה חלק מהגאולה שימצאו חן בעיני מצרים, שבתחלה קצו מפניהם וראו אותם כמסכנים וכאשר נגאלו אז היה האיש משה גדול בעיני פרעה וגם העם מצאו חן כל אחד בעיני שכניו וכו”
האש מסתמא קשור ללפיד אש שראה אברהם בברית בין הבתרים