Sunday, May 03, 2015 • י״ד אייר תשע״ה
וואס איך פארשטיי נישט איז איין זאך, ווער לכל הרוחות הערט אזוי ערנסט אויס דאס ליינען ?
he is orthodox and claims to take it seriously too
thats why im not sure what this convulsion is supposed to mean
in his book he claims that the torah only bans anal rape not consensual sex, so what is the struggle
קשיא גרינברג אגרינברג..
no that’s even a deeper consent, lets not get into it :
Sunday, November 25, 2018 • י״ז כסלו תשע״ט
אכן. צריך לפרט אם יהיה זמן…
Monday, November 26, 2018 • י״ח כסלו תשע״ט
*צו את אהרן*
אם הפרשה הקודמת הוא סיפור האדם מישראל שמתעורר לו רצון להקריב קרבן, הרי הפרק הזה כבר מתאים לו השם שניתן לכלל הספר בחז״ל *תורת כהנים*. ראשית זהו תורה. כלומר סידור של חוקים והלכות, לא ניווט רצון של אדם אלא הלכות וחוקים קבועים. ושנית הוא לכהנים. שהם אלה המופקדים על התורה ומופקדים על הנהגות המקדש. הפרשה הזו כוללת לכהנים את תפקידיהם בניהול המקדש באופן סדיר ובהבאת קרבנות. והנהגה זו כבר חובה גמורה הוא שאין זה מתחיל ברצונו של הכהן להיות כהן או להקריב קרבן אלא כל פעם שבא אדם עם קרבן חייבים הם לנהוג איתו כסדר הזה, וחייבים הם בקרבנות שחובה עליהם.
ואע״פ שכבר נאמרו בפרשה קודמת רוב החלקים השייכים לכהנים בהקרבת הקרבן שם זה כהשלמה שלהם להבאת הבעלים שהם חייבם לזרוק דם ולהקטיר וכו׳. וכאן הוא לגמרי מן הצד שלהם, שעיקרו האכילה שלהם את הקרבנת ושאר הדברים שהם צריכים להיזהר בתפקידיהם ככהנים..
ופרשה זו מחולקת לכמה תורות: תורת העולה תורת המנחה תורת החטאת ותורת האשם. ובכל אחד מהם סידר את הנוהג הקבוע של הכהנים באותו הקרבן ומה יעשו בו אחרי שנגמר חלק הבעלים.
*תורת העולה*
לפי שאמרנו עיקר פעולת הכהנים המיוחד להם לגמרי הוא האכילה של חלקי הקרבן השייכים להם. כי כל השאר הם עושים כמו עבור הבעלים, אלא שאין הזר מקריב אלא הכהן. משא״כ האכילה הוא חלקם בתוך העבודה.
אמנם העולה אין בו שום אכילה לכהנים, אבל תפקידם בעולה הוא לוודא שיישרף לגמרי. ובזה מובן התחלת הפרשה זאת תורת העולה על מוקדה כל הלילה. פה אין לך אכילה אלא תישרף כל הלילה על המזבח ובבוקר תוציא את הדשן. הוצאת דשן זו הוא כאומר זה כל מה שנשאר לך לעשות בעולה, להוציא את הדשן אחרי שנשרף.
ותמיד תהיה אש על המזבח לא תכבה, זה כמו המשך העולה, העולה בגלל שכולה עולה כליל נשארת כמו לנצח באש שעל המזבח, ותפקיד הכהנים לוודא שהאש לעולם לא תיכבה. אעפ שכל קרבן מוסיפים אש השייך לו הרי יש אש תמידי כמו עולה שנשאר שם עד שנעשה כלום בדשן ועד שנעשה כלום ממש כך נשאר אש תמיד על המזבח, חוץ מזה שזה דין נפרד הוא כמו חלק מתורת העולה.
*תורת המנחה*
תורת המנחה הוא שאחרי הקמיצה אוכלים הכהנים את הנותר ממנו. אך יש באכילה זו תנאים שכן האכילה הוא גם חלק מן העבודה והיא צריכה להיות במקום הקודש. והיא נאכלת לזכרי הכהונה בלבד כלומר לאלה העובדים ולא שהוא חלקם שיפרנסו בה בני ביתם כתרומה. כמו כן היא צריכה להיאפות מצה כמו שהחלק הקרב על המזבח אין עושים חמץ כך אין כהנים שאכילתם דומה למזבח עושים אותו חמץ. חלקם נתתי אותה מאישי זה החלק שלהם מאישי השם.
*מנחת כהן*
כאשר הכהן החדש נמשח הוא צריך להביא מנחה כחלק מן החינוך שלו, ומקריבים ממנו מחציתה בבוקר ומחתיתה בערב. והיא צריכה להיות דווקא מנחת מחבת.
וכאשר הכהן עצמו מביא מנחה אין זה מתאים שיחזור הוא ויאכלנו שכן אין זה מתנה לעצמו אלא להשם ולכן כל מנחת כהן כליל תהיה לא תיאכל.
*תורת החטאת*
החטאת הוא קרבן מיוחד דומה לעולה אך מחטאת את החטא ונאכלת בחלקה לכהנים. הכהן המחטא אותה מגיע לו החלק מבשרה (אך בסוף כתוב כל זכר אולי זה לאו דווקא או יש ענין שהכהן המקריב יאכל אך אינו חייב לסיימה).
ומכיון שבשר החטאת הוא קדוש כל הנוגע בה יקדש ואפילו דם שנוטף ממנה על בגד נקדש וצריך לכבס הבגד. כי אסור להוציא מהחטאת אפילו חלק הבשר והדם. והכלים שנתבשלה בתוכה גם הם מקבלים בליעותיה וכיון שאי אפשר לאוכלם צריך לשבור החרס או נחושת לבשל ולמרק (ואין זה ההלכה אלא מדובר בנותר)
וחטאת הבאה ממנו זריקה בפנים דהיינו חטאת יום הכיפורים וחטאות העלם דבר וכהן משיח אין אוכלים ממנה כלל אלא נשרפת בחוץ.
Sunday, June 19, 2022 • כ׳ סיון תשפ״ב
א זאת תורת העולה
תורת הוא כותרת ‘ויקראית׳ למה שאנחנו היינו מכנים קבוצת דינים. ואלה הם התורות שבספר ויקרא וספר במדבר. ונכון הוא הכותרת החזלית ‘תורת כהנים׳, שכן לכהנים בלבד יש ‘תורות׳.
ואלה הם התורות השונים
• ‘תורת העולה׳
• ‘תורת המנחה׳
• ‘תורת החטאת׳
• ‘תורת האשם׳
• ‘תורת זבח השלמים׳
כל אלה הם קבוצה אחת ויש להם פסוק סיום – ‘זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים׳
• ‘תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל נפש השרצת על הארץ׳
• ‘תורת הילדת לזכר או לנקבה׳
• ‘תורת נגע הצרעת׳
• ‘תורת המצורע ביום טהרתו׳
• ‘תורת אשר בו נגע הצרעת אשר לא תשיג ידו בטהרתו׳
פסוק סיום – ‘זאת תורת הצרעת׳
• ‘תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע׳
• ‘תורת הקנאות׳
• ‘תורת הנזיר ביום מלאת נדרו׳
• ‘תורת הנזיר אשר ידר קרבנו׳
(‘על תורת נזרו׳)
• ‘זאת התורה אדם כי ימות באהל׳
סך הכל שבע קבוצות ‘תורות׳ שהם ט״ז תורות פרטיות.
אילו היה מישהו רוצה לסדר סדר ‘תרי״ג מצוות׳ כפי העולה מפשט הכתוב היה תורות אלה בוודאי נדבך בסידורו.
הברור מכל דוגמאות אלה ש׳תורה׳ בהקשרים אלה משמעותו משהו כמו ‘הסדר השלם של עשיית דברים אלה׳. בלשון יותר חדשה היינו קוראים לזה ‘סדר׳ או סידור, כמו ‘זה סדר ליל פסח׳ לעשות כל הסימנים וכו׳. כך תורת העולה הוא סדר הריטואל של העולה ותורת המצורע סדר הריטואל שלו וכו׳. וכן ברור מתוך לשון תורת הקנאות ‘ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת׳. ובתורת הנזיר ‘כן יעשה על תורת נזרו׳, כלומר יעשה לה כל הסדר הזה וכן יעשה בנוסף לסדר הזה.
יש עוד מובן קרוב של תורה כמו בפסוק ‘תורת אחת יהיה לאזרח ולגר׳. בפרשת בא. ובפרשת שלח ‘תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם׳ ‘תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה׳. וגם כאן ‘כחטאת כאשם תורה אחת להם׳. גם כאן המשמעות הוא משמעות הסדר והוא מופיע ביחס לפרשיות ריטואליות, אבל הדגש הוא שאותו סדר חל על מקרים שונים.
[המילה ‘חק׳ נראה שמבטא עוד הדגשה יתירה של אותו נקודה. כמו שיש תורה קבועה שעושים לכל עולה וממילא גם תורה אחת גם לגר וכו׳. שזה כאילו להגיד אל תחשוב שבעולה זו תעשה כך או בעולה של איש אחר אחרת, או באשם אחרת מחטאת, אלא הכל תורה אחת קבועה. כך המילה חוק משמש ביחס לזמן. ולכן פרשיות רבות מסתיימות ‘חק עולם׳, או ‘חוקת עולם׳. והמילה ‘חק׳ לכאורה נובע מהשימוש שלו במובן של ‘מנה׳ או ‘חלוקה׳, כמו ‘חק הכהנים׳, ‘חקך וחק בניך׳. ולכן כשאמרו על משהו שהוא חוק עולם הכוונה היתה כמו ירושה נצחית, תמיד הכהנים יקבלו חלק זה, לאפוקי למשל שהמלך נותן חוק למישהו למשך חייו בלבד כלשונות הכתובים ארוחת תמיד ניתנה לו וכו׳, ואיננו מוריש לבניו. ומזה משתלשל ‘חוק עולם׳ שהוא חלוקה קבועה למשך הדורות הבאים.
ולכן ‘חוקת התורה׳, משמעותו פשוטה, הריטואל שהוא סדר קבוע לדורות באותו מקרה. זה נראה נצרך בשני הופעותיו של הפרה ושל גיעולי כלים כי זה משהו שעושים מזמן לזמן לא כמו עולה שהוא תורה יומיומית וכו׳, וזה כמו דחיסה של הפסוק ‘חוקת עולם׳ לאותו התחלה של התורה, מה שכאן בתחילת ויקרא הוא הרבה פעמים ב׳ פסוקים זאת התורה בתחילה וחוקת עולם בסוף.]
ואז יש מובן שלישי רחב יותר שהוא שימוש של ספר דברים, ויש כבר שניים בספר שמות ‘למען תהיה תורת ה׳ בפיך׳. ‘והתורה והמצוה אשר כתבתי׳, ומרובה בספר דברים שכבר מתייחס לתורה כולה כמין תורה אחת גדולה שכולל את כל החוקים והמצותת והמשפטים השונים ‘וזאת התורה אשר שם משה׳. ‘הואיל משה באר את התורה׳, ‘ככל התורה הזאת׳ ‘משנה התורה הזאת׳, ועוד. ותורה זו מספר יהושע ואילך, אולי כבר מפרשת ברכה ‘תורה צוה לנו משה׳, נקרא ‘תורת משה׳. וזה כבר התפתחות למובן שונה לכאורה.
מובן רביעי הוא הקרבה של זה להוראה ‘על פי התורה אשר יורוך׳, מסתמא לכתחילה זה גם משורש הוראה, אבל זה פועל של זה, ואילו בכל השימושים הקודמים זה שם דבר ‘התורה׳
חשבתי שזה קרבן אהרן ובניו?
אבל זה גם דבר שנכנס בלי סדר אז עוד קושיא..
אז מה נעשה, מילואים אנחנו יודעים מה זה מפרשת תצוה והמשך פרשה זו, איל המילואים
אבל באמת מוזר, רק מה אפשר לעשות, שיש פרשה חסרה..
אפשר לחפש אותה בכתבי יד 🙂
מעניין
כתוב גם באהל מועד וגם במדבר סיני..
אז איפה ההמשך של ויקרא
אוקיי אבדוק
זה מין ביקורת המקרא…
וגם היה צריך שיהיה כותרת תורת בפרשת תצווה לא?
לעשות העתק הדבק ככה
אין מוקדם ומאוחר..
לא משנה של מי החידוש…זה צריך הסבר גם הסדר
שהוא באמת לא מסודר זה נכון אין מנוס מזה
אבל זה גם הורס הקריאה הפשוטה הדברים האלה כל הזמן
או שציפו שאנחנו נחזיק ראש…
ולמעשה כמעט אף אחד לא החזיק ראש..
אפשר לעשות חומש שהכל יהיה מסודר..
אבל הקושיא שצו עצמו לא מסודר אפשר בכל זאת ליישב, וגם הוא בכל מקרה קשה
שהרי למה יהיה מחולק ככה קשה גם אם זה שייך למעלה
אז אפשר גם להגיד שזה משלים פרטים בויקרא, או שמסיבה זו או אחרת פרטים אלה יותר חשובים פה
יכול להיות שהמילואים הולך על למעלה
האמת שבכלל קשה למה להכניס מילואים לתמונה
הלא הם לא קרבנות קבועים לכאורה
בהמשך לזה, מעניין שה״תורה” הראשונה פה הוא מוכנס תחת קטגוריית הציווי, צו את אהרן. אולי יש בזה איזה קשר שהתורה רוצה שגם תורות יהיו מצוות
בעולה נאמרה הכפרה מיד בהבאה, אחר הסמיכה. ואילו בכל החטאות הכהן מכפר על ידי זריקת הדם.