Thursday, April 30, 2015 • י״א אייר תשע״ה
שלום וברכה..
now you have to update me on the discussion..
Wednesday, November 21, 2018 • י״ג כסלו תשע״ט
ואם עוקבים אחרי הסיפור כפשוטו כמו שעשינו מבינים כל מיני דברים בפסוקים וההמשך שלהם.
והוא שעולה ושלמים הם כמו אבות לכל דיני הקרבנות ונאמרו ראשונה והפסוק כל הזמן מציין לפסוקים קודמים שזה נעשה כמו זה. החטאת נשחט במקום העולה. והאימורים שלו קרבים כמו בשלמים. וכו׳.
והפסוקים וכפר עליו הכהן מובנים בפשטות גם, העולה לא צריך לכהן שיכפר כי זה בעלים לגמרי מביאים ונאכל למזבח. החטאת מכפר הכהן שלא חטא או נתכפר כבר בפר כהן על הבעלים שחטאו ואוכלים הנשאר מהקרבן.
צריך להבין למה אכילת הקרבנות לא כתוב במפורש בפסוקים כלל אלא במנחה וכנראה בעניין זה המנחה הוא אב לכולם נמצא מעולה אב לדיני שחיטה והקטרה מנחה לאכילה שלמים להגדרת האימורים.
Wednesday, June 15, 2022 • ט״ז סיון תשפ״ב
מה הסיפור של החטאת זה החלק שאני לא מבין
ולמה יש אחרי זה אשם מה ההבדל בינו לבין חטאץ
אני עוד לא הצלחתי לקרוא כל החידושים שהבאתם, אגיע לזה,
למה חכמים החליטו שחייב להיות כללים על איזה חטא מביאים חטאת ואיילו בפשטות זה סתם כל חטא שרוצים להתכפר
גם האם זה ברור מה זה שגגה,
אולי זה מתכוון למין תפיסה שכל חטא הוא בטח בשוגג כלשהו
כי קצת מוזר לי שיש בתורה דרך להתכפר על השוגג ומה עם המזיד
כיצד עושים תשובה על המזיד?
נכון יש פסוק בספר במדבר שאחר החטאת על שוגג אומר שאם תעשה ביד רמה תקבל כרת
אבל זה קשה להאמין שזה כלל מוחלט שבאמת אין כזה דבר תשובה
וגם מהו או הודע אליו, לכאורה זה בפשט מדבר על מזיד
כי אם שגג זה לא הודע אז מה יכול להיות או הודע
הפירוש שנודע לו אחר כך לא מסתדר הרי זה אותו דבר כמו שוגג וזה לא ‘או׳
זה יפה שהנשיא וכו׳ צריכים להביא קרבן אחר מסתם בן אדם שחוטא
אבל מסתמא זה אף פעם לא קרה… חזקים לא נוהגים להודות שהם חטאו
רק זה מובא כמין הסבר לקרבנות ציבור חטאות הציבור שהם בדגם דומה לזה
זה בבירור התחלה של פרשה חדשה, שנפסק עם ‘וידבר ה׳ אל משה׳
באופן כללי ככה התורה מפסיקה בין ענין לענין, אפשר לדמות שזה כאילו ה׳ עצמו עשה הפסקה למשה בין ענין לענין כמאמר למה היו הפסקות משמשות וכו׳
אבל לאו דווקא שזה הכל תיעוד היסטורי כזה, אפשר שהכניסו וידבר ה׳ במקום שיש הפסק ברור
אבל אני אפילו לא יודע לקרוא את הפסוק הראשום
נפש כי תחטא בשגגה – מכל מצוה ה׳ אשר לא תעשינה – ואשם – ועשה מאחת מהנה
מה הולך כאן
‘מצות ה׳ אשר לא תעשינה׳ זה נראה נוסח מסורבל למה שאנחנו קוראים ‘מצות לא תעשה׳. זה ביטוי מוזר כי באמת מצוה זה בדרך כלל אני מצוה אותך לעשות משהו, וכאן רוצים לומר שעשה מצוה.. רק מסוג המצות שהמצוה הוא לא לעשות את זה..
לנו יש ביטוי ‘עבירה׳, לעבור על הציווי. האם זה במקרא?
יש ‘למה אתם עוברים את פי ה׳
ובנביאים יש ‘עברו את בריתי׳
אבל באמת בתורה ניגוד של לעשות את המצוה זה פשוט לא לעשות אותה, לא מונגד אף פעם ‘לקיים את המצוה׳ מול ‘לעבור עליה׳
אז היום למדתי ש׳עבירה׳ זה לשון חכמים, שזה במקור לכאורה ‘עבר על המצוה׳, ואחר כך נעשה שם עצם כזה לכל מעשה בלתי ראוי, כמו שיש ‘עבירות שבין אדם לחבירו׳. וכו׳
מכל מקום כתוב פה בפירוש בסוף ונסלח לו, שזה גם סליחה למה שאדם חטא, לא רק על המזבח
כן אבל יש חטא עון פשע וכדומה, אין ‘עבירה.’ כפי שבאמת גם אין ‘מצוה׳ במובן של דבר טוב, אולי קצת משמע כך בספר דברים אבל בתורה אין ‘מצות ועבירות׳ רק לקיים את המצוה.
מה זה ‘ואשם׳, ‘לאשמת העם׳, ‘ואשמו׳,?
אבל מה זה מוסיף כבר אמר שחטא, ומה זה ‘לאשמת העם׳
ועשה מאחת מהנה – גם נראה תיקון לסרבול הנוסח, כיון שאמר עשה מכל מצות ה׳ היה משמע שחייב חטאת רק בעובר על כל המצוות כולם ביחד, אז מסייג שהוא מתכון ‘ועשה מאחת מהנה׳, שהוא מדבר על אחד מתוך כל המצות לא שעבר על כל המצות כאחד. זה הכל תיקונים ותיקוני תיקונים לנוסח לא פשוט
בטח יש איזה וורט כזה מרב הירש כזה.. רק זה יסתור את התזה בדבר תרבות אשמה מול תרבות בושה..
איך כל עדת ישראל יכולים לחטוא? זה מצב מוזר, נעלם דבר מעיני הקהל. היה סביר אולי לפרש שזה מדבר על דבר ציבורי למשל המקדש נטמא כי שכחו להזהיר על הלכה מסוימת או שכחו איפה מקום המזבח או משהו כזה, לא שכולם חטאו אלא שאחד הדברים שהקהל ממונה עליהם לא הוזהר עליו כראוי
מעניין מה זה ‘ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון׳, איך זה ראשון הרי זה הכל ציורים של אם.. זה רק ראשון בפרשה.
אפשר שזה מראה שמסתמא אם הקהל חטא אז גם הכהן המשיח
הנשיא נראה קטגוריה אחרת, בכלל מה זה נשיא המלך? או כמו יב הנשיאים שהיו?
לכאורה ההבדל העיקרי שבחטאת הכהן והקהל אז כולם כאילו נאשמו לא נשאר מי שיכפר. לכן לא נאמר בהם שיכפר עליהם הכהן. ואילו הנשיא אפילו שיש לו אחריות וכו׳ למעלתו בסוף הוא בעצם איש פשוט שחוטא, ואז הכהן יכול לכפר עליו. ולכן חטאות הקהל נשרפות בחוץ כי כאילו אין מזבח לכפר עליהם משאכ הנשיא והיחיד
מעניין
הכהן חוטא זה לאשמת העם
כל עדת ישראל חטאו ברור הם אשמו
הנשיא חוטא זה לא אשמת העם רק הוא אשם
ושאר הציבור הם עם הארץ.
ברור מי עשה החוקים האלה..
הנשיא בשונה מכולם עובר על ‘מצות ה׳ אלהיו׳, לא סתם מצות ה׳
מסתמא כי הוא בפרשה של אלהים שליטה אז היה צריך לזכור שה׳ אלהיו
בחטאת היחיד מושמט האמור בחטאות הקודמות כל הזמן ‘לפני ה׳
מעניין מה הכוונה שכל אחד יוצר שפה
לפי הפירוש שלכם יוצא שדווקא הפסוק ‘וכפר בעדו׳ זה מילולי. לא עבורו אלא כלומר חוצץ בעדו ובין החטא
לכאורה דווקא קרבנות הם שפה פיזית חומרית, נכון אפשר הכל כמו משל וסמל אבל זה דווקא שפה עם הרבה מקום להיאחז בו, כל הפרטים והחילוקים, בעוד לדבר על מוסר אשמה היטהרות וכדומה במובן מופשט זה יותר עמום
‘הנה הוא לך כסות עינים”
“על כל פשעים תכסה אהבה”
“כסוי חטאה”
לפי זה היה צריך למצוא הלשון אדם בין אדם לחברו, זה אולי פה בגזל ומעילה אבל לא זכור לי סתם בין אדם לחברו אשם
יש משהו מעניין באמת שחטאת לא נמצא מחוץ למקדש? בבמות היו מקריבים חטאות? ברוב הפעמים מוזכר רק עולה וזבח. לדבריכם שזה חיטוי המקדש תמיד זה מובן
במילים אחרות לא צריך מקדש בשביל כפרה צריך כפרה בשביל מקדש…
זה מה ששלמה נגע בו למעלה
ואז זה כמעט לא שייך לסוגיה של חטא ותשובה באופן כללי
איך אתם מבינים היחס בין פרשה זו לשאר פרשיות הנוגעות בדיני קרבנות? זה כמו הכללים פה?