Wednesday, March 27, 2019 • כ׳ אדר ב׳ תשע״ט
למה נשמע לי תמיד שזה על הדברים הקודמים?
ואז יש עוד נבואה על העתיד כיצד הכל ילך לא טוב. משה ימות והעם יקום מן השבעה ומיד יפנה לאלהים אחרים. והשם יכעס ויעזוב אותם. עד שיכירו שהבעיה שלהם הוא שהשם עזב אותם והוא באמת עזב אותם והסתיר פניו כי הם לא רוצים אותו. זה הקריאה הפשוטה בפסוקים וכל הדרושים על ואמר על כי אין אלקי בקרבי וכו׳ הם דרושים
וזה כבר נראה הקדמה להאזינו שבו מתואר הסיפור הזה באריכות
והוא מנבא שהשירה הזו תעמוד כעד כי לא תשכח, וממילא ידעו להגיד שזה בגלל הנבואה שהיתה כבר. כי השם אומר אני כבר יודע שיש לו יצר
וכבר ידעתי שימרוד
באמת סתירה… אבל התחילו לקרוא את התורה יותר באמת כאשר עשו תשובה בימי עזרא
כלומר כי לא תשכח פה בפשט הוא לא איזה הבטחה גדולה הוא פשוט אומר יבואו עליכם בדיוק מה שנבאתי לכם ותסתכלו ותראו בשירה שכך ניבאתי כי לא תשכחו את השירה
ומשמע שהשירה הזאת לא נלמדה כדי להיקרא מן הכתב. משה כתב אותה וגם לימד אותה. מה משמעות הלימוד? אולי לימד אותם גם פירוש המילות ושאר פירושים שבעל פה. או שהוא כתב לזכרון אבל עיקר הלימוד היה שיזכרו לשיר אותו בעלפה
שירה זה דבר שזוכרים זה נהיה ניגון מושר בפי העם כזה
ואז שוב כתוב איך משה כותב את כל התורה ומוסרה אל לוי ואומר להם שישמרו אותה ליד הארון כעדות על העתיד. נראה פה שעיקר התורה שהוא מדבר עליה זה הנבואה הזו לעתיד. מה עם כל ההלכות שהם צריכים להסתכל בתורה לדעת כיצד לשמור, כנראה זה לא העיקר זה יזכרו בעל פה או מה
באמת היה כך היסטורית. אבל באופן כללי ידעתי אחרי מותי לא מתכוון לירידת הדורות אלא באמת המצב בזמן משה היה מעבר לטבע. משה אומר אני יודע שלא הפכתי לכם הטבע אתם עדיין אותו דבר כמו הגוים שסביבותיכם. מה שיש בימי זה זמני כזה, אחרי זה תשחיתון.
אבל באמת הגיע זמן שהחזון של משה התקיים וזה בדורו של חזקיה או יותר מאוחר בבית שני שהפסיקו באמת עם העבודה זרה וכל השטויות ונהיו צדיקים.
אפשר להסתכל בסיפור הזה על דורו של משה כעין הסיפור של ליל פסח שניתן במתנה מדרגה גדולה אבל בגלל שעדיין לא נהפך האדם באמת הוא חוזר לסורו עד שלאט לאט הוא קונה אותו המדרגה. ולפי הנראה בפשט התנך זה באמת הסיפור של ישראל מזמן משה עד סוף התנך. וכמובן אפשר לעיין כמה היו באמת צדיקים בזמן משה אבל עכפ נראה שהיה איזה קפיצה שלא לפי ערכם שתיכף נפלו מזה
ויכול להיות שזה עומק הנבואה פה שלא תשכח ובסוף ייזכרו ויעשו תשובה ושב וכו׳ ומל ה׳ אלהיך את לבבך. חזל קוראים לזה ביטול יצרא דעבודה זרה בתחילת בית שני ונמצא באמת התקים נבואת משה שיהיה מילת ערלת הלב. רק לא מיד אלא אחרי הרבה זמן אחרי שיגלו וישובו אל לבבם וכו׳
המעניין בכל פרשיות אלה שזה משה בתכונה של נביא. שעל פי רוב משה לא מדבר בתור נביא אלא יותר בתור מחוקק. הוא אומר את התורה את הדין מה צריך להיות. רק בסוף התורה משה מדבר כמו נביא מה יהיה ונותן מוסר כעין הנביאים
כלומר בפשט ואמר כי אין אלהי הוא לא איזה תשובה שלהם או תגובה שלהם. הוא יותר תיאור של הפורענות תהיו במצב כזה שיהיה ברור שזה הכל על כי עזבתי אתכם.
אבל חייבים להזכיר הפירוש החסידי שבאמת אסור להגיד כי אין אלהי בקרבי ואם אומרים את זה אז נהיה יותר הסתר פנים.. צריך להאמין שיש אלהי בקרבי
מקץ שבע שנים בחג הסוכות. רואים פה שחג הסוכות נחשב סוף השנה שעברה לא תחילת השנה הבאה. כמדומה דברתי על זה בסוכות
יש גם פסוק אחר יותר מפורש במשפטים וחג האסיף בצאת השנה
אז מי השחת תשחיתון אחרי מותי? חזל אומרים שזה הולך באמת על הדור השלישי אחרי מות יהושע
אני חושב שהפשט הוא שנה הוא על מעגל התבואה שנגמר בסוכות ובחשון זורעים מחדש כבר לשנה הבאה
היוצא שנה בשנה
יכול להית במקור שנה הוא מילה לתקופה של התבואה
ופסוק זה הוא מקור באמת לסוג של ראש השנה בתשרי כלומר בחשון, תשרי הוא החודש השביעי סיום השנה הקודמת
וחדשי החורף הם כלום..
כי בחשון כבר צריך לחזרו לעבודה לזרוע..
באמת ירבעם עשה סוכות בחשון..
השמחה של האסיף הוא שנגמר השנה harvest festival
לפעמים הוא אומר ככה לפעמים ככה צריך לברר
אתה חושב שזה תמיד עקבי? אני צריך לבדוק.
לפעמים אומר כבר היום ממרים הייתם ואף כי אחרי מותי
לפעמים אומר אבותיכם היו עקשנים ואתם ילדים אולי תהיו יותר טובים
לפעמים אומר אני מת ותשחיתו
אולי, אבל זה אוקימתא