Tuesday, August 04, 2015 • י״ט אב תשע״ה
מהו בעת ההיא?
Wednesday, August 05, 2015 • כ׳ אב תשע״ה
or closet
Tuesday, February 26, 2019 • כ״א אדר א׳ תשע״ט
אבל זה לא נכון
וגם אני לא חושב שכי אם ליראה הכוונה פה לאיזה עבודה גדולה פנימית
גם זה לא קל להיות פרום… רק אנו רגילים לזה
יותר קל לעשות עבודה פנימית…
אבל זה משהו שצריך לראות את שני הצדדים
החזל הזה לא מבין כמו הפשט שלי שכי אם הוא מיעוט והוא ממעט קרבנות
הרמבם מאריך שעבודה זרה היה בה הרבה טורח והשם רצה למעט את זה לעשות עבודות קלות
זה רק סיפור מסוים
אני לא בטוח שזה נכון בכלל
בעיני הרמבם זה בגלל שכולם בטוחים שהשם רוצה עבודות קשות אז דווקא מפני הקושי של פרומקייט נתפסים לזה
קשה להאמין שעבודת השם זה פשוט לנשום
ולכן מעטים יותר עושים את זה
לא בגלל שזה יותר קשה בגלל שזה יותר קל וחסר אמונה שזה הדבר
כן יותר פשוט מפשוט
זה דברים שכבר יש לכולם
בהמות אין לכולם
אהבת השם יש לכולם
כולם
קאצק אומר שזה פשוט
כל הקמיטת מצח כאילו יש איזה עבודה קשה להיות ירא זה שטויות
או גאווה של אנשים שצריכים להרגיש שהם עושים הרבה מאד
אבל זה הכל חסידישע שמועסען..
רציתי שתענה לי על מה זה שספר דברים לא מכיר את המשכן…
https://yitzchoklowy.com/machshevet-emunah/%d7%…
אני מכחיש את כל זה, זה הכל שטויות וגאוות. העולם הכי פשוט ורוב האנשים טובים. רק הפילוסופים מטורפים עם ישות וכל זה לכן הם כותבים ככה..
לפי הרמבם אתרוג למשל זה בגלל שקל למצור
למצוא
וזה שהבריסקרז עשו מזה עבודה זרה קשה בעיה שלהם…
זה שקר
כולם מבינים את הכוונה חוץ מכמה מתוסבכים שמשקרים את עצמם שלא
טוב השיחה הזו כבר היה לנו… מה עם הארון והמשכן…
אם משה רבינו היה מכיר סתם יהודי שנמצא היום ברחוב היה יוצא ליבו משמחה על הצלחתו והיה מוחק את כל הדרשות החריפות שלו על ממרים הייתם וכו׳
וכמעט היה מתבייש בעצמו בפניו
מה שבאמת רציתי לומר הוא ככה
קלות וכבדות זה לא דבר אובייקטיבי באמת. כל דבר הוא קל אם אוהבים לעשות אותו וקשה אם לא.
משום מה יש לנו נטיה לשבח את הדבר הקשה בעבודת השם . זו כפירה מאד מושרשת, עד שהיא גורמת לנו לקרוא את הדרשות הכי מתוקות של משה והנביאים בכזה ניגון עצוב של מוסר ו׳תביעה׳.
וזה לעולם לא הכוונה.
וזה גורם או קשור לעוד נטיה לדון את עצמנו תמיד לכף חובה ולספר את כל הסיפורים הללו על איך כולם נגיעות וזה וזה ולהגיד שזה כזה קשה להיות אדם פשוט נורמלי שאוהב את השם וירא ממנו.
מה שאני אומר הוא רק שצריך לקרוא את הפסוק כפי הניגון המקורי שלו, שהוא מפורש בפשוטו, שהוא לא בא להטיל תביעה אימתנית אלא לתת שחרור עצום והקלה ולעשות את הדברים הכי פשוטים.
והפשט של כל הפסוקים הללו הוא לעשות את העולם מאיר וקל. הפסוק שאומר החפץ לה בעולות כי שמוע מעולם לא התכוון להיקרא בניגון המוסרני העצוב שטוען כולם עושים את הדבר הקל להביא עולות אבל מה עם הלב אי איי איי. הוא נועד להיקרא בניגון הכי שמח ומשחרר.
כמו שהבעל שם טוב בא לאיזה חבורה של עובדים שעושים סיגופים ותעניות ומתפללים באריכות ואומר להם מה אתם עובדים קשה מדי לחינם, השם לא צריך כל זה רחמנא ליבא בעי, רק קצת לכון את הלב וזהו
כמו שהטורי זהב אומר שוא לכם משכימי קום. חבל שאתה קם בחמש בבוקר ללמוד עייף תקום בשמונה אויסגערוהט ויהיה להשם יותר מהשעה לימוד שלך מאשר השלש שעות עייפות ביגיעה
באמת ובתמים שעבודה פנימית יותר נוחה ויותר קלה ויותר שמחה מגיעות.
העבודה הפנימית אומרת אין כפיה ברוחניות. אתה לא יכול לכוף את הגוף שלך לאהוב את השם חבל על המאמץ. אתה צריך פשוט לפתוח את הלב. עם ניגון עם דיבוק חברים עם לאכול ולשתות מספיק.
וזה מה שמשה רבינו אומר מה השם שואל מעמך, האם הוא שואל מעמך שתגמור את השס, האם הוא שואל מעמך להתפלל כל יום כוותיקין, האם הוא שואל מעמך לבטל את כל התאוות, לא , כי אם ליראה את השם, פשוט תתיישב קצת בבוקר ותחשוב שיש אלוהים ותקח אותו בחשבון בחייך. ותתן כמה פרוטות לעני ולגר ולאלמנה. זה הכל.
איני יודע איזה עיוות של עיניים צריך לקרוא את זה ולומר אבל זה לא מילתא זוטרתא זה חשוב וגדול… כן וודאי זה חשוב וגדול יותר מכל העבודות הקשות אבל לא צריך עבור זה להגיד שזה טורח יותר, כי זה פשוט לא. כל הדיבורים שכאילו עבודה פנימית יותר קשה נובע מהכשל הזה שאנשים חושבים ככל שדבר יותר קשה הוא יותר קרוב אל השם וכדי לשכנע אותם לעבוד עבודה פנימית אומרים שזה הכי קשה אבל זה בכל מקרה לא עובד אלא מייאש.
לאה גולדברג צודקת
ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב
כן 😇
אתה גם אמיתי 😀
הוא מתאר שלוי נבחר לשאת את הארון. לא לעבוד במקדש או במשכן.
להסתמך על ספרים קודמים לא מספיק כי הוא חזר על המון סיפורים ומצות משם רק זה לא חשוב לחזור?
אבל בעיקר קשה לי פה הסתירה מהארון, ואתה רואה שכבר רשי הוקשה לו ואמר שהיו שני ארונות אבל
לא משמע כן
כתוב בהמשך לשרת, היו עובדים לפני הארון כמו שהיה אצל דוד
וכמה אנשים זה כל לוי.. אולי בכלל היה רק חמש עשרה אנשים
כתוב המקום ולא כתוב שום דבר כיצד צריך לעשות הבית וכו׳
ובספר שמות היה עסק שלם בדיוק כיצד לבנות בית ופה כלום
ובאותו פרשה כתוב שעתה במדבר אין מקום אלא עושים ככל הישר בעיניו
אפשר ליישב בדוחק אבל כזה סיפור עצום היה המשכן בספר שמות ופה אפילו לא מילה זה מוזר ביותר בעיני
לפי שמות ויקרא כל המטרה היתה לשכן השם במשכן והתהלכתי בתוככם וגם זה לא כתוב פה
תסביר, אתה אומר שדברים בעל פה ולא צריך לעשות משכן עם כל ההלכות אלא מה שבא לנו?
גם במלכים כתוב שנתן היה מראה לו בדיוק הכל כיצד לעשות
זה תלוי מה פירוש הפסוק להלן במקום אשר יבחר אם הוא מתכוון שבעתיד יבחר ירושלים והולך על זה או שהכתוב כל מקום שיבחר,
אבל אם הפשט כפירוש השני אז עוד יותר יש התעלמות מהמשכן כי למה יהיה גרוע משילה או מקום אחר שנבחר לשעה
יכול להיות שבפועל היה תופס מקום אבל הספר רוצה למעט את המקום של הקרבנות והמשכן ולכן הוא מתעלם מהמשכן ומצמצם את העולות למקום אחד
Wednesday, February 27, 2019 • כ״ב אדר א׳ תשע״ט
הטעם שלך זה מה שהמשכילים אומרים…
בפועל ביהדות הרבנית כבר מימות התלמוד עיקר הלימוד הוא בגמרא ולא בתנך. ובישיבות אשכנז מעולם לא היה סדר ללמוד תנך. חומש למדו פרשת השבוע. ולא צריך לחפש תירוצים של משכילים וכדו׳. זה נכון שהיו משכילים שרצו לחזור לתנך והקנאים לא אכפת להם מזה אבל לא באמת למדו פחות נך ממה שלמדו קודם…