Sunday, July 26, 2015 • י׳ אב תשע״ה
בוא נהיה שקצים ונלמד דווקא
יש היתר על לימוד קבוע
ונשב בגיא
כאן רמז לישיבה על האקץ4
יש סוד גדול ויתעבר ה בי למענכם
מפרש הרב זל שהוי,ה נתעבר בתוך משה
וזה שהמשיח נולד או נתעבר בטב
כלומר במקום עברה
שם עיבור
וזהו אתפשטותא דמשה בכל דור
שבגלל שמשה לא סיים התיקון שלו
נתעבר בכל הדורות
כך כתוב באריזל,
ברור, כידוע משה שפיר קאמרת
חלקי ה אמרה נפשי על כן אוחיל לו
Sunday, February 17, 2019 • י״ב אדר א׳ תשע״ט
בכלל הסיפור פה הוא ככה.
היום כאשר רבי נהיה זקן מאד מה עושים? מה הוא עושה ומה האנשים סביבו עושים? לא חושבים באופן נורמלי כיצד לחזק את הציבור ולדאוג להם למנהיג הבא ולהסביר להם מה הולך פה.
אבל עושים עצרות תפילה גדולים וזועקים ומתפללים שהמנהיג יחיה.ומה התוכנית? שהשם יעזור והמנהיג יחיה לנצח? זה הזוי
משה רבינו התנהג עם שכל וכאשר ידע שהוא ימות לא אסף עצרות תפילה, הוא כבר ידע את התשובה לתפלה הזאת, כמו שהוא מפרש ואתחנן וכו, כמו להטרים את השאלה שישאלו נתפלל אז הוא אומר כבר התפללתי וזה לא עוזר (וזה לא שונה גם אם אין אתה נביא כמו משה כי כולנו יודעים שאף אחד לא יחיה לנצח או אפילו עד מאה ועשרים שנה).
וכל ספר דברים הוא עוסק בלסדר את העם אחרי מותו
בפשטות כי לאברהם אבינו הובטח ארץ הרפאים בברית בין הבתרים.
ולכן זה שעוג הוא מהרפאים זה מראה שהוא ירושה לנו מאברהם.
וכן ארץ עמון ומואב הוא בעצם מהרפאים אבל אברהם יירש אותם לבני לוט.
מה ההכרח לזה
אבל בגלל שאנו רוצים ללכת לפשט יותר סודי…אז
האריזל מפרש ויתעבר השם בי למענכם, שבגללכם הוא גרם לי להתעבר בכל דור
והפירוש היותר עמוק הוא שהשם התעבר בתוך משה.
המילים בעת ההוא חוזרים על עצמם פה.
אבל לפי החשבון זה היה אך מזמן, משה מתחיל לבאר את התורה בשבט בשנה המ, ומתי היה מלחמת סיחון בקיץ של אותו שנה?
האם ענק פירושו גדול מאד במקרט?
במקרא
זה לכאורה סוג של שרשרת צוואר
באחד ענק מצוואריך
כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותך
ופה זה אולי סתם שם אומה שנקרא כך
יש גם הענק תעניק
אולי הוא לשון מתנה כמו שרשרת
מי אומר שהם גדולים בקומה
אבל אם זה שם אין זה מוכרח
היה עם שנקרא ענק והיו גיבורים
כשאומר פה רפאים הם ענקים אין הכוונה שהם גדולים אלא שהם אותו עם
ומה שהוא ברזל?
זה סתם תיאור של גבורה
אז אולי האנדרטה היתה גדולה לא האדם…
ליודע זה אניגמטי חסר לנו פה אינפורמציה
איפה אתה רואה שכולם נקראו כן
ילידי הענק
יכול להיות בגלל שהיו האומה הקדומה שכבר לא קיים מהם זכר אז נעשה כמו שם נרדף למתים כמו שנגיד הוא מת כמו המצרים העתיקים..
וכנראה היו גם ידועים לרשעים שבוודאי הם בגיהנום או משהו ולכן הוא שם לזה
https://he.m.wikipedia.org/wiki/רפאים
הוא מתכוון ששמו את ערשו של עוג ברבת בני עמון לזכר כזה
אחרת מה הפסוק מספר , נשמע שנשמר עד זמן מאוחר יותר המיטה של עוג
לא בטוח זה נראה שהיו בין הכנענים עוד ענקים כמו שראו המרגלים
לא כתוב בני ענקים אגב כתוב כענקים
כלומר הם חזקים כמו הענקים לא שהם הם
כי בפירוש כתוב ילידי הענק
בני ענק
וזה בפשטות פירושו פשוט בן אדם שנקרא כך
ובפשטות גם הפסוק רפאים יחשבו גם הם הוא כמו שאר הפסוקים פה שמזהים אומה עם אומה קדומה יותר
ואם היה מתכוון לומר שהם ‘ענקים׳ היה אומר פשוט שהם ענקים.
אני לא רואה שהוא משתמש בכלל במילה ענק כתיאור ולא כשם עצם
אבי הענק
האדם הגדול בענקים
בני הענק
ילידי ענק
בפשטות היה איש שנקרא ענק והוא היה אבי אחימן וכו׳ וזרעו נקראים הענקים
אבל צריך לחשוב על הקשר לסיפור של הנפילים בפרשת בראשית, לפי פירושו של שמואל
אולי ענק זה השם של המלאך שנקרא בחזל שמחאי וכו׳.
כן מצינו… בפרשת שלח ובספר דברים ובספר יהושע…
אבל באמת הקושיא שלך שואל הפסוק פה והוא עונה שרפאים הם שנקראו ענקים
איפה הלכו הרפאים שמדובר עליהם בימי אברהם ברשימת העמים?
בפירוש כתוב כבר בפרשת לך לך שרפאים הם אומה ופה כתוב שהם הענקים
כנראה נשארו עוד כמה בחברון וכו׳
אבל לפי דעתך שהיו כנענים מה רוצה יהושע
בהכרח גם לפי דעתך שזה היה גזע או משפחה נפרדת
ואם כן כבר אין הרבה מחלוקת…
אפשר לפעמים מונה בנפרד לפעמים לא
אגב ננס גם אינו מילה מקראית זה לשון משנה
ואני לא מוצא כעת מאיפה המילה ענק במובן giant
במדרש יש שני פירושים אחד שמרבים ענקים על גבי ענקים דהיינו שהיו עשירים עם הרבה תכשיטים והשני שמעניקים חמה בקומתם דהיינו שהן גבוהים ונראה החמה כמו שרשרת על צוארם
ואני לא מוצא בחזל בכלל ענק בשימוש
Monday, February 18, 2019 • י״ג אדר א׳ תשע״ט
רשי מפרש על עוג רק הוא נשאר שנשאר מהכאת כדרלעומר
Sunday, September 11, 2022 • ט״ו אלול תשפ״ב
אני רוצה להתחיל פה ספר דברים.. מקווה שלא אחזור יותר מדאי על דברים שכבר אמרתם
יש בוורד כיום אפשרות לפתוח ולסגור כותרות, אבל אני לא בטוח שזה יעזור לך.. גם כשאני מסדר בסוף אני מסופק אם זה עזור למישהו חוץ ממני.. זה מאד קשה להביע כל זה, לכן אני משתדל לסדר עם כמה שפחות התערבות, רק שיהיה ברור כמה דברים ולהסיר מניעות כמו פרשיות ופרקים שמבלבלים את הסדר..
נראה לי שבסוף הסדר הוא רק בראש של מי שחוזר את הכתוב עד שהוא שגור בפיו..
ספר דברים:
*ב׳ הכותרות לספר דברים*
לספר דברים, בשונה משאר החומשים, יש כותרת ברורה. הבעיה הוא שישנם שנים כאלה, ואם רוצים אפשר אולי למצוא יותר, אבל לפחות שנים אלה הם ממש באותו דגם, שנותנים כותרת, ואז מקום וזמן הספר הזה.. הראשונה הוא בפתיחת פרק א: אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל. והוא נותן מקום, אלא שנותן הרבה יותר מדי פרטים של המקום, במדבר בערבה וכו׳, לפי הפשט צודק רשב״ם שאלה הם סימנים רבים לאותו מקום של ערבות מואב, וכפי סגנון ספר זה לתת סימנים רבים לדבר אחד, או אולי פרטים בו, ואז הוא תוחם את המקום לפי הזמן, שזה אחד עשר יום מחורב (כן נראה לפרש, שאחד עשר יום הוא בעצם סוג של ציון מקום, כמו שאומרים על מקום שהוא ‘דרך שלשת ימים׳ מאיפשהו, וכך המקום הזה הוא אחד עשר יום מחורב, אם הולכים דרך הר שעיר). ואז תוחם את זה בזמן הסיפורי, לפני ואחרי איזה סיפור זה היה, אחרי הכותו את סיחון וכו׳, ושוב שזה בארץ מואב. ואז מסיים ‘לאמר׳ שזה ‘תחילת ציטוט׳ ומתחיל דברי משה.
הכותרת השנית הוא בסוף פרק ד- פרק ה׳. וגם שם יש כותרת, ‘וזאת התורה, ‘אלה העדת והחקים והמשפטים׳. אלא ששם מפורש ‘בצאתם ממצרים׳, ששם דיבר את כל זה, ובהמשך הוא כותב את החוקים אשר צוה ה׳ אלהיכם ללמד אתכם בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה׳. ושוב מוסיף את הציון הארוך יחסית של המקום והזמן הסיפורי שכל זה היה, בעבר הירדן בגיא וכו׳. ושוב התחלה לדרשה של משה ‘ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם׳. והוא פותח את הציטוט ‘שמע ישראל וכו׳, (ואין פה לאמר)
לכן אני חושב שמה שנוהגים תמיד לומר שספר דברים הוא דרשה אחת ארוכה בעיקרה אינו נכון, זה הרבה דרשות, אפשר להיות ביקורתי ולהגיד הרבה תקופות וכדומה אבל לפחות איני רואה סיבה לחשוב שזה דרשה אחת של המשך כאשר מפורש בה כמה התחלות. וכן יש עוד סימנים לחוסר המשכיות אחת כאשר נראה.
הענין עם שני פתיחות אלה, הוא שיש חילוק גדול ועצום בין הסיפור המתואר עד פרק ה ובין המסופר המסופר משם והלאה. (ולגבי הסיפור בפרשית האחרונות עוד צריך לבדוק). והוא שנראה לי ברור שהדרשה בפרק ה׳ והלאה הוא הדרשה שנאמרה במדבר לפני שהיה בכלל התעכבות במדבר, ולמדייק זה נראה חזרה על סגנונות שנודעו מספר שמות. והיה כי יביאך וכו׳. זה פשוט הסיפור של מעמד עשרת הדברות ושאר התורה שניתנה אחר כך לעשות בארץ, דהיינו פרשת משפטים ששם יש עניינים דומים.
משא״כ הדרשה הגדולה הראשונה בפרק א- ד הוא מאד שונה, מפורש בו שהיה התעכבות ארוכה במדבר וכי היה פעם אחת מסירת התורה ‘את כל הדברים אשר תעשון׳, אבל עכשיו הוא כבר מדבר אל דור הבנים ואומר להם דברים חדשים, ושלא יטעו בחטא אבותיהם.
וזה נראה לי התירוץ היחיד ההגיוני איך בכל הדרשה השניה הוא מדבר בפירוש שהוא מדבר לדור יציאת מצרים שהם ראו בעיניהם את היציאה ואת מתן תורה. בעוד שלכאורה חלק גדול מהסיפור של דברים הוא שזה התורה לדור הבנים. אבל באמת כאשר מדייקים רואים שבכל ספר דברים חוץ מהדרשה הראשונה לא נזכר בכלל הסיפור הזה של התעכבות במדבר בגלל החטא. אפילו בפרשת עקב שהוא מדבר על חטא העגל והמן וכו׳ הוא לא מזכיר שההתעכבות הזו היתה בחטא, ואדרבה משמע שם להיפך שזה היה לענותך לנסותך וכו׳. ואכן יש עדיין קצת סתירה שכתוב שהיה ארבעים שנה אפשר לדחוק, אבל עכ:פ עיקר הדרשה בפרשת ואתחנן ששם מודגש שהוא מדבר אל אותם שראו הוא באמת הדרשה שאמר אז לדור הראשון, לפי התוכנית שהם עצמם ייכנסו לארץ.
ובאמת בדרשה הראשונה שכבר אומר שמדבר לדור השני הוא מחליף את ה׳עיניכם הרואות׳ מן יציאת מצרים והר סיני אל ‘אשר עשה ה׳ לבעל פעור׳. שזה אכן היה בסוף ארבעים שנה והם ראו זאת בעיניהם.
ולפי הנראה צריכים לתאר את זה יותר שמקודם התחיל התורה וזאת התורה וכו׳, ואחר כך בסוף ארבעים שנה נוסף הפתיחה שהוא אלה הדברים אשר דיבר משה. זה לא מיישב מספיק למה גם בשני כתוב שזה אחרי הכותו וכו׳, צריכים בהכרח להניח איזה שכבה של עריכה בין שהיה על ידי משה עצמו בסוף הדור ובין על ידי מישהו בדור יותר מאוחר.
ולמה אני לא יכול לקבל תירוצים כמו זה עדיין אותו דור או שראו בהיותם ילדים? זה הכל דוחקים יפים אבל זה לא עובד, שיש פסוק אחד שכל הצעקה שלו זה אתם הדור שקם תחת אבותיכם שחטאו תיזהרו לא לחטוא כאבותיכם. ופסוק לידו שצועק ‘לא את אבותינו כרת ה׳ עמנו את הברית כי אתנו אנחנו׳. זה פשוט לא עובד אי אפשר בשום אופן להאמין שזה נאמר לאותם אנשים למי שיש לו עינים לקרוא מה שכתוב. עכ״פ לפענ״ד.
לא זו בלבד אלא בפרשת עקב יש כמו סיכום של חטא המדבר והדבר היחיד המוזכר שם הוא לא לנסות את ה׳ כאשר נסיתם במסה. שוב אפשר לדחוק אבל.. ומסה באמת היה בשנה הראשונה
כלומר העגל לא מוזכר שם רק להגיד שהם כאלה סרבנים עקשנים לא נלמד מזה דבר. בדרשה ראשונה יש את הלימוד הארוף מהמרגלים לא לעשות אותו טעות ובדבר הזה אינכם מאמינים וכו׳, ולהשמיט את מרגלים בדרשה כזו זה בלתי אשפרי
כן אבל אני לא יודע מה אני חושב על אותם הפסוקים.. זה לא מסתדר עם ההמשך משמע שם שארבעים יום התפלל משה אחרי חטא המרגלים? יש שם איזה בלבול
אין לי מושג מה הולך שם בפרק ט, זה עכפ נראה מין הגהה או מאמר מוסגר, אז כבר אפשר לומר שנוסף אח:כ וכדומה
בדיוק בגלל שהיה קשה לעורך הקושיא שלי כיצד סופרים את חטאי הדור המדבר ושוכחים את המרגלים
נו היה כתוב שנה ותיקנו לארבעים
לא מרכזי לנאום השני שזה מ שנה, מרכזי לו שזה כלכלה במדבר
וזה הענין כבר נאמר בפרשת בשלח
שמזה נודע הנהגת ה׳ וכו
אני צריך שזה באמת נאמר אז.. רק אולי חזר על עצמו עם קצת תיקונים בשנת המ
כי את המגמה העיקרית של אתם הדור שראיתם הוא לא שינה זה מתאים רק לשנה הראשונה
המספר 40 באמת קשה אבל לא כ״כ, הרי יותר קל לתקן מספר של שנים או להוסיף שורה לרשימת חטאים מאשר לשנות המגמה של נאום שלם
במידה מסוימת אני חושב שכל הנאום השני כבר כתוב בפרשיות בא- בשלח- משפטים
אז זה כבר נאמר שם
ואולי בהעלותך
אוקיי אבל ספר המצוות קובע חטיבה לעצמו, החלק הראשון העיקרי כאילו של לא להתערב עם הגוים ועבודה זרה מוזכר שם, שזה החשוב.
פרטי דינים אפשר תמיד להוסיף
תזכיר לי מה נקודת המחלוקת..
אני צריך לעיין בזה אם באמת אפשר לקרוא כל המצוות כהמשך נאום.. לא ברור לי, לפחות זה מסוג הדברים שקל להוסיף באמצע עוד איזה פרשה הלכתית, יש באמת הרבה מליצות בתוך המצוות ששייכים לנאום כאילו אבל עדיין יש הרבה קטעים קטעים שאפשר לדון אם נועדו ממש להיות חלק מהנאום
תודה, הזכרת לי על מה אתה מדבר.. צל״ע
הייתי רוצה לחלק קצת יותר גם בשני, יש קטעים שנראים עומדים לעצמם
פעם שעברה טענתי שספר דברים זה בעצם ‘ספר הדרשות׳ של משה רבינו, כל שבת בשלשידעס אמר קטע ובסוף ארבעים שנה ערכו את זה בצורה קוהירנטית פחות או יותר..
אבל זה לא מוזר לתאר את זה ככה? נראה לי שצריך סברא יותר טובה כיצד לתאר את זה..
זה נשמע כמו איזה דרשן זקן שלא מגיע אף פעם לנקודה.. לא יודע אולי משה היה ככה אבל כבר יותר טוב לתאר שזה כמה דרשות שונות, אפשר הרי אפילו לפי הנראה שזה ארך חודש שלם בשנת הארבעים אז מתאים שכל יום יהיה לו איזה התחלה נורמלית ‘שמע ישראל׳ וכדומה, ואז מטבע הדברים קצת חוזר על עצמו ומוסיף
הנאום הראשון מסודר לפי סדר הזמנים ככה,
יש שני סטים של ‘בעת ההוא, כל אחד יש בו שלש
ואז ‘ועתה׳..
הראשונה הוא בתחילת ארבעים שנה –
ובעת ההוא [א] – אמרתי לא אוכל לבדי וכו׳ [דיאלוג א: משה אמר, והם הסכימו שטוב]
ובעת ההוא [ב] – צוויתי את שופטיכם (המשך א, אבל זה סט חדש של דיאלוג אחר הסיום שמשה ביקש מהם והם הסכימו)
ובאת ההוא [ג] צוויתי אתכם את כל הדברים אשר תעשון (לכאורה כל המצוות שציווה אותם בחורב)
ואז עוד סט אחר שתמו אנשי המלחמה למות (וגם זה מתואר כאן כאיזה ‘עת ההוא׳ רחוק מכאן, אפילו שלכאורה זה לפני כמה חדשים
ובעת ההוא [ד, א] צויתי את בני גד ובני ראובן
ובעת ההוא [ה, ב] צויתי את יהושע
ובעת ההוא [ו, ג] ואתחנן אל ה׳ . ויתעבר ה׳ שוב (כמו למעלה אצל המרגלים. ויש עוד פעם שלישית)
ואז ‘ועתה” ישראל שמע אל החקים וגו׳
(נמצא זה מבנה של ששת ימי המעשה ושבת :))
(טוב אני אגיע לזה עוד, בינתיים אני צריך להבין הראשון, בל״נ נגיע ‘רשמית׳ לנאום השני נראה יותר… גם בנאום השני יש איזה משחק של בעת ההוא ועתה ולא הבנתיו עוד..)
אבל מה הנקודה בזה, זה ברור שאלה העמים וכו׳
הוא ‘לא׳ מזכיר את האבות ..הוא אומר זה לא איזה ‘מסורת׳ ‘קבלה בידינו מאבותינו׳, זה הרבה יותר טוב מזה, איתכם בעצמכם
זה מין היפוך מוזר, הרי זה בדיוק מה שהוא אומר שהם בעצמם היו שם ואתם עצמם כרת ברית. זה לא מוזר לומר שזה לא סיפורי סבתא הרי כבר אז היו הרבה סיפורי סבתא שפחות יש להאמין בהם
אם זה לא היה חידוש גדול לא הייתי צריך לומר…
הנגדה לאבות זה ביטוי לשוני שגור לדבר חדש וכדומה , כמו במכות “אשר לא ראו אבותיך וכו׳ “
אין הכוונה לומר שאבות המצרים גם יש להם שייכות למכות אלא להיפך… לפחות לפי הפשט, אולי יש איזה פלפול גם שם..
נו זה כבר מהפלפולים שאומרים סתם… יש גם פשט פשוט
הרי בהמשך כאשר משה רוצה להגיד משהו כזה שזה ברית גם עם הדורות הבאים הוא אומר זאת בפירוש (כי את אשר ישנו וגו”) ולא אומר דברים שאינם נכונים רק אם מפרשים אותם עקום ..
כי אני אוהב שמשה רבינו אומר דברים נכונים ולא פלפולים מוזרים, זה ההכרח שלי, למי שבסדר עם זה שמישהו יעמוד ויצעק “דיברתי איתך בעצמך לא עם מישהו אחר” בעוד האמת הוא “דיברתי עם מישהו אחר אבל התכוונתי גם לך” , באמת זה לא מוכרח
בכלל זה הרי נכון שדור הראשון ראו בעצמם, היה צריך להיות טיפש לפספס את ההזדמנות להגיד את הדרשה הזו אז… ולדחות את זה רק למתי שזה בדוחק…
זה לא רק הפסוק כזה אגב, זה עוד הרבה פסוקים ופרשיות שלמות שעולה מהם בפירוש שהוא מדבר לאלה שהיו ביציאת מצרים ושהם יגידו לבניהם
תמיד אפשר להתחמק. אם נראה לך סביר להגיד בדיוק לדור הראשון שבו זה לא נכון “אתם הייתם בעצמכם במצרים אבל בניכם לא, אז אם ישאלך בנך תענה לי ממה שראית”.. ולא באמת להגיד מתי שזה נכון בפשטות? לא יודע לי זה לא סביר
אני יכול לתת לכם קונספירציה יותר גדולה, שלא באמת היו ארבעים שנה במדבר זה רק משל … או שלא באמת כולם מתו זה רק בערך או משהו… זה גם יעבוד..
אבל שוב יש פה שני דרשות שממש עושים מהלכים רטוריים הפוכים, זה לא דיוק באיזה מילה אחת. זה אחד צועק אתם הייתם בעצמכם “כי לא את בניכם”, והשני צועק אתם הבנים של אלה שהיו בעצמם עם אריכות שלימה על זה
לפחות פרשת כי ישאלך בנך באמת יש לזה מקבילה כבר בשמות אז ברור שלפחות גירסא שלו כבר נאמר שם גם לפני החידושים שלי
ומזה אפשר להקיש
יש לומר הרבה דברים אבל תגיד לי איפה אתה מוצא רמז בפרק כט שהוא מדבר לדור שני? כאמור בכל ספר דברים חוץ מפרק א-ד אין רמז שיש התחלפות של דורות. אם היית מוצא ספר דברים חסר 4 פרקים הראשונים היית יכול לחשוב שזה באמת אותו דור. נו היו קצת זקנים.
וודאי שיש רפרנס. בדרשה ראשונה הוא אומר בפירוש ואצוה אתכם בעת ההוא את כל הדברים אשר תעשון.
לא הבנתי
באופן כללי אין לי בעיה עם מילים כלליות שכאילו עושה מכל הקהל של כל הדורות חטיבה אחת זה נורמלי, הבעיה שלי האו שיש פרשיות שלימות בואתחנן שממש עושים נקודה שלימה מזה שהוא *לא* מדבר עם דור הבא אלא עם אותו הדור שראה את הכל במו עיניו. ואת זה אני לא יכול לבלוע שהוא יגיד לדור הבא.
אני טוען דבר אחד. תקרא ספר דברים בלי פרק א-ד ותגיד לי אם כתוב משהו על שני דורות. בוודאי שאם כבר קוראים את הכל עם ההוספה של שנת ארבעים שרואים שיש שני דורות אז אתה מבין את הכל ככה.
אנחנו רגילים לקרוא הכל במשקפיים של הדרשה הראשונה שבו התחלפות הדורת מאד עקרוני. אבל אפשר להסתפק בזה. יכולים לצמצם דווקא את התחלפות הדורות. ו
גם במציאות וגם במקום שהוא תופס בנרטיב
הסיבה הוא כי בהרבה מקומות הוא כמעט בפירוש שולל את נרטיב שני הדורות
בוודאי שלא, אפשר להגיד זאת באסיפת הזקנים שעוד ראו משהו, אי אפשר להגיד את זה לילדים שלהם, זה פשוט, מוזר לי להתווכח על נקודה פשוטה
אולי הוא למד מהפירוש העקום שכולם לומדים על ספר דברים שזה נורמלי 🙂
סתם זה לא תשובה, אבל
הרי אם זה היה הלוגיקה בכל ברית לא באמת היה צריך ברית שנית בערבות מואב. יש לומר להיפך הברית הראשונה היה רק לאותו הדור ולכן כאשר הגיעו לערבות מואב היה צריך ברית שנית ושם כבר ווידא שלא יחזור על הבעיה הזו ועשה את הברית גם לדורות הבאים.
כן, ואז בדרשה השניה ממש באותו הנקודה הוא אומר שהוא מדבר אל האבות ולא אל הבנים שלא יודעים טוב ורע.. שלפי הדרשה הראשונה זה בדיוק למי שהוא מדבר
למה זה דחוק? אם הם היו נכנסים לארץ זה היה הגיוני, שאחר כך בארץ יתקנו משהו יותר עמיד, אז הברית שלהם כבר יעמוד יותר. אבל בגדול דווקא משמע הרבה פעמים שצריך ברית חדש בכל דור, לא כזה פשוט לי שכל בריתות תמיד עומדים. או לפחות יש להם הגבלה כמו למשל ארבעה דורות או מה, עכפ בגלל הנתק שקרה בוודאי מובן שהברית הראשונה לא התקיים פה.
כן שמישהו יבוא אלי ויגיד אתה הרי ראית את השואה אבל הבנים שלך לא יראו אז ספר להם.. הכל אפשרי אבל ברמה הזאת כבר אין משמעות למלים, בכל דור יותר קרוב זה יהיה אפשר לומר ככה
הם אכן גדולים במובן שיודעים טוב ורע אבל לא גדולים במובן של ‘ראו את מוסר ה׳ ואשר עשה במצרים׳. שלכן אני חושב שבדרשה א באמת הוא מדבר על זה שזה יהיה בעיה שהבנים שלא היו במצרים יצטרכו לכבוש את הארץ, יש לו כזה קל וחומר אם אתם שראיתם את הניסים מפחדים מה יעשו הם, והוא מבקש להתגבר על הקל וחומר הזה בעיקר על ידי זה שאומר להם שראו את מה שעשה לסיחון ולבעל פעור
כן ומה ענית על זה? זה נראה לי כעת ראיה יפה שגם אם יש נוסח של שאלת הבנים במשנה תורה בוודאי שהצורה המקורית שלו הוא אכן בדור הראשון שראה ממש. ואם הוא גם נאמר לדור השני אז זה כבר בדרך מוסר ולא כפשוטו.
צ״ע בזה, מצד מה הדיון מצד הכתוב או הסברא? הסברא שלי חושב שיותר פשוט שברית הוא בכל דור בעצם, רק נהיה מזה איזה המשכיות בדרך ממילא לפעמים, מה אפשר לדייק מן הכתובים איני יודע.
עדיין לא מבין מה אתה שואל.. הרי יכול להיות כמה הדרכים. יכול להיות שזה נאמר באמת פעמיים עם קצת תיקונים על ידי משה. יכול להיות שנאמר אחד פה ואחד שם ונוסף לספר במקום המתאים. או עוד דרכים.
או אתה שואל שאם אין רפרנס אז משמע שזה לא סתירה לדבר ככה? לא ברור לי משהו פה
אז תצטרך להגיד שכל דבר שלא כתוב לדורות הוא לא נוהג לדורות.. זה לא יהיה קל.. אבל גם לא ברור אם יש ראיה ממצוה לברית. בוודאי יכול מחוקק לעשות חוק או מנהג ולהגיד זה לא רק חד-פעמי זה יהיה לדורות. ברית זה הדבר היותר כללי שאומר למה בכלל לציית לחוקים שלך, ויותר רחב שיש התחייבות הדדית. וזה לא ברור תמיד מה מידת התחולה שלו ולפי מה אנחנו אמורים לדון.
תמיד אומרים שזה הכי דומה לבריתות בינלאומיות בין מלך לוואסל וכדומה, זה ממין הדברים שכאילו מקווים שיהיו לדורות ובדרך כלל צריך לעדכן או לפעמים זה סתם נשכח וכו׳..
הנה באמת אברהם עשה ברית עם אבימלך רק לג דורות
אה הבנתי. אני חשבתי שיכל להיות לדורותיכם במצוות במובן של העיקר לאפוקי מצוה לשעה. אפשר לומר אם תרצו להמשיך את הברית זה מהמציות שתעשו תמיד לאפוקי דברים כמו דגלי מדבר שגם בתוך המסגרת של הברית לא נועדו לתמיד. אבל עדיין יש כאילו ברירה לדור הבא אם להמשיך הברית בכלל
אה, לא חושב, אני דיברתי על הרעיון יותר. שאם רואים שיש רעיון של שאלת הבנים בשמות אז זה סוג ראיה שבאמת שם זה עושה סנס באופן פשוט. ואז בכל דרך שנבין את חזרתו בדברים נשאר עדיין שההגיון הבסיסי שלו הוא באמת רק בדור הראשון.
אבל זה כי זה פרט בתוך המסגרת של כל הברית. אני יכול למשל לכתוב שטר שיהיה כתוב תעשה דבר זה כל שנה ודבר זה רק פעם אחת בחיים, ואז את כל השטר הזה למסור לכל אחד כל שנה להחליט אם מקבל על עצמו מדי שנה. ואז יעשה את הדברים שחייב בהם כל שנה. הפרט הזה לא הכרח על הכלל שבגלל שיש דברים של כל שנה שזה אוטומטית התחייבות ליותר משנה.
נו הסברתי, כי יש באותו שטר דברים שהם לא לדורותיכם אז צריך להבחין ביניהם
טוב נישאר בזה.. הבוחר יבחר. בכל מקרה הייתי רוצה קאיה יותר טובה מצד ענין הברית עצמו
אני מודה שפתחת לי אפשרות מסוימת לראות צד שני..
חושב שטוענים שיש אולי שני סוף?
אז מה אתה אומר