ידועים דברי רשב״י בתחילת האדרא רבה ‘אבל אנן בחביבותא תליא מילתא׳
רק היום שמנו לב למקור מליצה זו, מלשון הרי״ף פסחים פרק י׳ (כב, א) על דברי ר׳ יצחק שרב לפעמים קידש על הפת כשהיה חביב עליו הוא מסיק מזה להלכה “אלמא בחביבותא תליא מילתא ולא בנטילותא תליא מילתא”. ומשם נעתק לשון זה ברשב״א ורא״ש וכל הפוסקים.
והקשר הענייני יש לבקשו בדרכי הסוד אך כך הוא שיחתן של ת״ח בכל מקום להשתמש במליצות מספרי הלכה באופנים כאלה.