אמירה של נחמה – שבת נחמו תשע"ו

נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם.

שאמר הפילוסוף (שכחתי איזה, שמעתי באיזה קורס על פילוסופיה הודית, ויש קירבה גם ברעיונות הוסרלנים): אין בעולם משפטים דסקריטפיביים. כולם פרספריקטיביים. היינו, גם אם אני אומר "העץ הזה ירוק", הרי איני אומר את המשפט באוויר, לספר שהעץ ירוק, כי זה הרי כבר העובדה. בעצם האמירה שלי יש כאן תביעה נסתרת, אני מדבר אתך ותובע ממך להאמין שהעץ הזה ירוק.

כל יום אנחנו מקבלים מאות או אלפי הודעות. הטלפון שלי מאיית : "יש לך שלש עשרה הודעות חדשות". הפייסבוק מדליק אור אדום בפינה: יש לך נוטיפיקציה חדשה. כל האמירות האלה הנראות תמימות, ובאות לעזור לך להודיע לך משהו מעניין על העולם, אבל מסתתרת מאחוריהם דרישה, לפעמים דרישה בלתי אפשרית. הוא מצווה לך : תקרא את ההודעה הזו! תענה להודעה הזו! תעשה את העבודה שההודעה הזו מספרת לך עליה! כאשר מתברבים עלינו הדרישות האלה אנו מאבדים יכולת להתמודד. יש גבול למידת ההטרונומיה שאדם יכול לקבל על עצמו..

בסוף, כל האמירות אינם אלא שליחים. טיפשי להרוג את השליח, לזרוק את הטלפון ולומר הנה אני פטור מכל שיעבודי העולם. צריך גם לזרוק את החבר או הבוס השולח את ההודעות.. ואם עוקבים קצת יותר אחרי העולם, גם החבר אינו אלא שליח, ובסוף הכל שליחים של המפץ הגדול או האלהים, והוא בא כל יום וכל רגע באינספור דרישות מן האדם. שהרי אמרנו, כל חויה כל ידע על המציאות מסתירה בתוכה דרישה. והאדם הרגיש למה שמאחורי הדברים מרגיש ומתאיים מכל הדרישות האלה. ומי יעמוד בפניו.

נחמו נחמו הוא תשובה על המילים האלה הנשלחות מאת האלהים בפי הנביאים הקודמים אליו, תשובה על בניית העולם בצורה שהיא כולה מסתיימת בתביעות מן האדם עליה. נחמו הוא נחמה כמו וינחם השם אשר עשה. ומזה בא הנחמה על הצער. הוא מהפך בסדרת ה"יאמר אלהיכם", בסדרת ה"ויאמר אלהים" שהתחילה את העולם והמשיכה עד וידבר השם של כל המצוות ועד הנוטיפיקיישינים שלנו. הוא מתנחם על כל זה ומתחיל לדבר בצורה אחרת. דברו על הלב וקראו עליה, תגידו לה דיבורים של שבת דיבורים של מנוחה דיבורים של נחמה.

גם דיבורים אלה הם פרקספריקטיביים, היינו הם פועלים את פעולת בדיבור לבד (כאשר ביארנו בפרשת מטות), אבל הם דיבורים שאינם מנותקים מן האדם המקבלם. הם אינם אומרים אני מפקד עליך לעשות כך וכך, ונשארים שם באוויר שבינם לבין האדם מחכים שהאדם ייענה להם ויעשה. הם מגיעים ישר עד ללב של האדם, אומרים אני אוהב אותך אני מנחם אותך, אינם נשארים בחוץ, וכך נמלטים מן הטורח שמטילים כל ההנחות ההטרונומיות על האדם, מנחמים אותו בדיבור מחבר, בדיבור של דבקות.

התקבלה הודעה חדשה: אהבה.