כל עמה. כאשר המקונן התחיל לדבר על האלמנה ציון, שהוא הדמות היותר מופשטת והיותר פנימית, עד שתיאר כל חורבנה בפסוק ויצא מבת ציון כל הדרה,

היו צריה לראש. בפסוק זה הגיע המקונן לבטא שתי דברים שלא ביטא עוד. הוא נקב בשם צריה. תחת אשר בכל הפסוקים הקודמים לא היה מתעכב

דרכי ציון. נשים לב אל סדר הקינה השירית, אל מה שהוא מעלים ואל מה שהוא מגלה, אשר אלה הם העליות והירידות של נפש ירמיהו המקוננת.