חמץ תאפינה – צוה הכתוב שתהיינה חמץ לפי שהם תודה לשם, כי חוקות קציר שמר לנו, וקרבן התודה יבוא על לחם חמץ. ואולי איסור החמץ הוא מפני שירמוז אל מדת הדין, כי נקרא: חמץ, כאשר יקרא היין אשר יקהה: חומץ יין וחומץ שכר (במדבר ו׳:ג׳) , והלשון נגזר מלשון: מעול וחומץ (תהלים ע״א:ד׳) , כי נגזל מהם טעמם, ולא יאכלו. וכן: כי יתחמץ לבבי (תהלים ע״ג:כ״א) – יכעוס ויאבד טעמו ממנו. ובעבור שהקרבנות לרצון לשם הנכבד, לא יובאו מן הדברים אשר להם היד החזקה לשנות הטבעים, וכן לא יובאו מן הדברים המתוקים לגמרי כגון הדבש, רק מן הדברים המזוגים, כאשר אמרו בבריאת העולם (בראשית רבה י״ב:ט״ו) : שיתף מדת רחמים במדת הדין ובראו. והנה בחג השבועות שהוא יום מתן תורה יביא הקרבן בדין תודה, כי הוא יום העצרת, והמשכיל יבין. וזה סוד מה שאמרו רבותינו (ויקרא רבה ט׳:ג׳) : לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל לעולם וכו׳ כי בו מצה וחמץ כענין בעולם הבא.