למען טמא את מקדשי – לשון רבינו שלמה: את כנסת ישראל שהיא מקודשת לי.
וכבר רמזתי זה (רמב״ן ויקרא י״ח:כ״א) , איך תטמא כנסת ישראל שהיא מקודשת לשמו הגדול באיש אחד אשר יחטא. וכבר רמזו זה במדרשם שאמרו (בבלי ברכות ל״ה:) : כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל הקב״ה וכנסת ישראל, שנאמר: גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית (משלי כ״ח:כ״ד) – ואין אביו אלא הקב״ה, ואין אמו אלא כנסת ישראל. חבר הוא לאיש משחית (משלי כ״ח:כ״ד) – חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים. כי החפץ ביצירה שיברכו עליה לשמו הגדול ומשם יהיה קיום העולם, ואם לאו יתעלה בשמו הגדול ותסתלק השכינה מישראל, וכל שכן כשיקריב הפרי למולך שהוא מתאב את גאון יעקב ומשכנו.
[וזה טעם: עם הארץ ירגמוהו באבן (ויקרא כ׳:ב׳) – כי לא אמר: מות יומת באבן ירגמו אותו כאשר אמר בכלם, אבל יזכיר עם הארץ, לומר שכל אנשי הארץ כל ישראל חייבין להקדים ולסקלו כי לכלם יזיק, כי גורם לשכינה שתסתלק מישראל. ולכך תרגם אנקלוס: עמא בית ישראל, כי הארץ ירמוז לכל ארץ י״י, לא לארץ אשר העובד יושב בה בלבד, וכענין: כי לי הארץ (ויקרא כ״ה:כ״ג) .]
ועוד תוכל להבין סודו ממה שהזכיר בכרת המולך: ואני אתן את פני, וכן: ושמתי אני את פני (ויקרא כ׳:ה׳) – כי שמו הגדול והנורא יכרת אותו. ולא הזכיר בכרת אוב וידעוני מלת: אני, ולא בשום כרת אחר, וכבר הודעתי טעם זה לכל מבין.