רמב״ן על שמות כא:ו

והגישו אדניו אל האלהים – לבית דין, צריך שימלך במוכריו שמכרוהו לו (מכילתא דרבי ישמעאל שמות כ״א:ו׳) .

ואמר ר׳ אברהם כי נקראו השופטים אלהים בעבור שהם מקימי משפטי האלהים בארץ. ולדעתי יאמר הכתוב: והגישו אל האלהים, ועד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כ״ב:ח׳) – לרמוז כי האלהים יהיה עמהם בדבר המשפט, הוא יצדיק והוא ירשיע. וזהו שאמר: אשר ירשיעון אלהים (שמות כ״ב:ח׳) , וכך אמר משה: כי המשפט לאלהים הוא (דברים א׳:י״ז) . וכך אמר יהושפט: כי לא לאדם תשפטו כי לי״י ועמכם בדבר משפט (דברי הימים ב י״ט:ו׳) . וכן אמר הכתוב: אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט (תהלים פ״ב:א׳) – כלומר בקרב עדת אלהים ישפוט, כי האלהים הוא השופט. וכן אמר: ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני י״י (דברים י״ט:י״ז) . וזה טעם: כי לא אצדיק רשע (שמות כ״ג:ז׳) על הפירוש הנכון. ובאלה שמות רבא (שמות רבה ל׳:כ״ד) : אלא בשעה שהדיין יושב ודן באמת, כביכול מניח הקב״ה שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו, שנאמר: וכי הקים י״י להם שופטים והיה י״י עם השפט (שופטים ב׳:י״ח) .

ועבדו לעולם – פירשו רבותינו (מכילתא דרבי ישמעאל שמות כ״א:ו׳) כי הוא עד היובל.

ואמר ר׳ אברהם כי פירוש עולם זמן בלשון הקדש: כבר היה לעולמים אשר היו לפנינו (קהלת א׳:י׳) – זמנים, וישב שם עד עולם (שמואל א א׳:כ״ב) . ולכן אמר ועבדו לעולם – לזמנו של יובל, שאין במועדי ישראל זמן ארוך ממנו, ויציאת חירות כאלו עולם מתחדש לו. ויהיה פירושו שישוב לזמנו הראשון שהיה חפשי. והמשכיל יבין כי לעולם כשמועו,⁠ כי העובד עד היובל עבד כל ימי עולם. ולשון מכילתא: רבי אומר בא וראה שאין עולם אלא חמשים שנה, שנאמר ועבדו לעולם, עד היובל (מכילתא דרבי ישמעאל שמות כ״א:ו׳) . ושכח ר׳ אברהם מה שהשכיל וכתב במקום אחר.