לא תרצח לא תנאף לא תגנוב – אמר: הנה צויתיך להודות שאני בורא הכל בלב ובמעשה, ולכבד האבות בעבור שהם משתתפים ביצירה, אם כן השמר פן תחבל מעשה ידי ותשפוך דם האדם אשר בראתי לכבודי ולהודות לי בכל אלה.
ולא תנאף – אשת רעך, כי תחבל ענין כבוד האבות לכפור באמת ולהודות בשקר, כי לא ידעו את אביהם ויתנו כבודם לאחר, כאשר יעשו עובדי עבודה זרה, אומרים לעץ אבי אתה (ירמיהו ב׳:כ״ז) , ולא ידעו אביהם שבראם מאין.
ואחר כן הזהיר לא תגנוב – נפש, כי הוא כמו כן גורם כזאת.
וכן סדר המצות בחומרן ועונשן כך הוא: אחר עבודה זרה שפיכות דמים, ואחרי כן גלוי עריות, ואחר זה הזכיר גנבת נפש ועדות שקר והגזל. ומי שלא יחמוד לא יזיק לעולם לחברו. והנה השלים כל מה שאדם חייב בשל חבירו. ואחר כך יבאר המשפטים בפרט, כי המתחייב לחברו במשפט מן המשפטים אם לא יחמוד ולא יתאוה למה שאינו שלו ישלם מה שעליו.
ואמר ר׳ אברהם (ראב״ע פירוש שני שמות כ׳:א׳) כי אחז הכתוב דרך ארץ לאמר תחלה בית רעך (שמות כ׳:י״ג) , כי המשכיל יקדים להיות לו בית ואחרי כן יקח אשה להביאה אל ביתו, ואחר כן יקנו עבד ואמה. ובמשנה תורה הזכיר האשה תחלה (דברים ה׳:י״ז) , כי הבחורים יתאוו לשאת אשה תחלה. או שחמדת האשה האיסור הגדול שבהם. והנה עשרת הדברות חמשה בכבוד הבורא יתברך וחמשה לטובת האדם, כי כבד את אביך (שמות כ׳:י״א) – כבוד האל, כי לכבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירה, ונשארו חמשה לאדם בצרכו וטובתו.
[והנה הזכיר בקצת הדברות גמולם, ובקצתם לא הזכירו, כי בדבור השני אמר: כי אנכי י״י אלהיך אל קנא פוקד וגו׳ (שמות כ׳:ד׳) , בשלישי: כי לא ינקה (שמות כ׳:ו׳) , ובחמישי: למען יאריכון ימיך (שמות כ׳:י״א) , ולא הזכיר באחרים עונש או שכר. והיה זה כי החמשה דברים האחרונים טובת האדם הם, והנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. אבל בעבודה זרה צריך אזהרת עונש לחומר הגדול שבה, ושהיא לכבוד הבורא. והנראה אלי כי אמר: אל קנא, על לא יהיה לך, ואמר: ועושה חסד, על אנכי, כי העונש יבא על מצות לא תעשה, והשכר על מצות עשה. וקבלת מלכות האל ואזהרת עבודת זולתו ענין אחד, והשלים הדבר ואחר כך הזכיר לא תעשה על העובד, והבטיח בשכר על העושה. והזהיר בשבועת שוא בעונש: לא ינקה. ולא הזכיר בשבת גמול כלל, לא אמר על המחלל עונש הכרת או עונש אחר זולתו, ולא הזכיר שכר על השומר שבת מחללו, מפני שהשבת נכלל בשתי המצות הראשונות, כי השומר שבת מעיד על מעשה בראשית ומודה במצות אנכי, והמחללו מכחיש במעשה בראשית ומודה בקדמות העולם להכחיש במצות אנכי, והנה הוא בכלל ׳אל קנא פוקד׳ (שמות כ׳:ד׳) , ובכלל ׳ועושה חסד׳ (שמות כ׳:ה׳) . ובדבור החמשי בכבוד האבות הזכיר שכר כי היא מצות עשה.
והנראה במכתב הלחות שהיו חמשה הראשונים בלוח אחד שהם כבוד השם כאשר הזכרתי, והחמשה השניים בלוח אחד, שיהיו חמש כנגד חמש, כענין שהזכירו בספר יצירה: עשר ספירות בלי מה כמספר עשר אצבעות, חמש כנגד חמש, וברית יחיד מכוונת באמצע. ומזה יתברר לך למה היו שנים, כי עד כבד את אביך (שמות כ׳:י״א) הוא כנגד תורה שבכתב, ומשם ואילך כנגד תורה שבעל פה.
ונראה שלזה רמזו רבותינו ז״ל שאמרו (תנחומא עקב י׳:) שני לוחות כנגד שמים וארץ, כנגד חתן וכלה, וכנגד שני שושבינין וכנגד שני עולמים. וכל זה רמז אחד, והמשכיל יבין.]