הצלצל – על דעת רבינו שלמה מין ממיני הארבה.
ואם כן, ראוי היה שיצרף אותו עם פסוקי הארבה והתולעת (דברים כ״ח:ל״ח-ל״ט) .
ויותר נראה שיהיה הצלצל שם למחנה האויב. אמר: בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך (דברים כ״ח:מ״א) – לעבוד אותך ולכלכל את שיבתך, כי ילכו בשבי לפני אויב. וכל עצך ופרי אדמתך אשר לא ישאו לך פירות, כאשר הזכיר, יירש האויב הבא עליך, כי בשנה שיבאו עליך יתנו להם חילם והם יאכלום. ויקרא החיל: צלצל בעבור שישמיעו קול מלחמה במחנה וקול שופר ורעם שרים ותרועה, מלשון: צלצלי שמע וצלצלי תרועה (תהלים ק״נ:ה׳) , ובמנענעים ובצלצלים (שמואל ב ו׳:ה׳) , וכן: ארץ צלצל כנפים (ישעיהו י״ח:א׳) – ארץ המשמעת צלצול כנפיה, שהולכת למרחקים כאשר ידאה הנשר. ובגמרא (בבלי ב״ק קט״ז:) : ונטלוה מסיקין. מאן דתני מסיקין לא משתבש, דכתיב: יירש הצלצל, ומתרגמינן יחסניניה סקאה. ומאן דתני מציקין לא משתבש, דכתיב: במצור ובמצוק (דברים כ״ח:נ״ה) , כי הוא אצלם שם למביאי האדם במצור ובמצוק.
ודע כי התוכחות במארה ובמהומה ובמגערת ובדבר והעץ ופרי האדמה ושאר כל התוכחות הן כולם עד כלותו אותך מעל האדמה אשר אתה בא שמה (דברים כ״ח:כ״א) , אבל אחרי הגלות לא יקלל אותם רק לעבוד שם אלהים אחרים עץ ואבן (דברים כ״ח:ל״ו) . אבל פעמים שיחזור להוכיח בארץ כאשר אמר: יולך י״י אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן (דברים כ״ח:ל״ו) – והוא הגלות שגלינו לרומי, על לכת אגריפס המלך שם. ואחרי כן ישוב ויאמר: זרע רב תוציא השדה וגו׳ (דברים כ״ח:ל״ח) . ואלה התוכחות בהיותם בארץ, כי כן יאמר אחריו: ונסחתם מעל האדמה (דברים כ״ח:ס״ג) – שהוא הגלות.
ועל דעתי: גם זה מרמיזותיו, אמר: יולך י״י אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת (דברים כ״ח:ל״ו) – על לכת אגריפס המלך לרומי. גם יתכן שירמוז למלך אחר קודם לאגריפס, הוא אריסתובלוס שתפשו שר צבא רומי ויוליכוהו שמה בנחושתים, והיו למשל ולשנינה בכל העמים שהיו תמהים על גבורתם אשר מעולם, איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה. ואחרי כן בא אגריפס שנית עם שליח מלך רומי בארץ וכבש בארץ יהודה מדינות גדולות, ואז נתקיים מה שאמר: ועבדת את אויביך אשר ישלחנו י״י בך ברעב ובצמא וגו׳ (דברים כ״ח:מ״ח) , ואמר: ישא י״י עליך גוי מרחוק (דברים כ״ח:מ״ט) , כי באו אספסיינוס וטיטוס בנו עם חיל גדול מרומיים בארץ ולכדו כל ערי יהודה הבצורות, והצרו להם מאד כאשר ידוע בספרים, שלכדו גם חומת ירושלם ולא נשאר רק בית המקדש וחומת העזרה, והיו אוכלים בשר בניהם ובנותיהם, וכאשר נלכדה גם היא אז נתקיים: ונסחתם מעל האדמה (דברים כ״ח:ס״ג) . ואז שבו הרומיים לארצם ובידם גלות ירושלם, וביד עמים רבים אשר אתם מיון ומצרים וארם ויתר עמים רבים, ונתקיים: והפיצך י״י בכל העמים וגו׳ (דברים כ״ח:ס״ד) .
והכתובים הבאים אחרי כן ענשם בגלות. וכן: והיו חייך תלאים לך מנגד (דברים כ״ח:ס״ו) – מפני פחדתנו בגלות ביד העמים הגוזרים עלינו גזירות תמיד. והנכון שהוא רמז לדורות ההם שהיו בזמן חורבן הבית השני, כי היו מתנכלים להם להאבידם לגמרי, על כן אחריו: והשיבך י״י מצרים באניות (דברים כ״ח:ס״ח) , שהיה זה כאשר כלו להוציאם מן הארץ.
ורבותינו אמרו (פתיחתא דאסתר רבה) ולמה למצרים, לפי שכעור ורע לעבד כשהוא חוזר לרבו הראשון. אם כן, הזכיר מצרים דרך תוכחת. אבל אחרי היותנו בגליות ובארצות אויבנו לא נתקללו מעשה ידינו, ולא אלפינו ועשתרות צאננו, ולא כרמינו וזיתנו ואשר נזרע בשדה, אבל אנחנו בארצות כשאר העמים יושבי הארץ ההיא, או בטוב מהם, שרחמיו עלינו כי ישיבתנו בגלות היא בהבטחה שאמר לנו: ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני י״י אלהיהם (ויקרא כ״ו:מ״ד) . וכבר פרשתי בסדר אם בחקותי (רמב״ן ויקרא כ״ו:ט״ז) סוד הברית הזאת, וכי הוא על זמן גלותינו היום ביד החיה הרביעית, ואחרי כן יבטיח בגאולה ממנו.
[והנה הסתכלנו בענשי עבודה זרה, והוזכרו בתורה במקומות הרבה, ומהם מה שאמר תחלה: כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל וגו׳ (דברים ד׳:כ״ה) – וזו אזהרה בישראל אם יעבדו עבודה זרה אחרי עמדם בארץ ימים רבים ויהיו ישנים בה. והעונש על זה: העידותי בכם היום (דברים ד׳:כ״ו) עד: והפיץ י״י אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר (דברים ד׳:כ״ז) , ושם אמר: ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם (דברים ד׳:כ״ח) , והבטיח: ובקשתם משם את י״י אלהיך ומצאת וגו׳ (דברים ד׳:כ״ט) . וזה נתקיים בהם כאשר הזכרתי ופרשתי כבר.
ובפרשה אחרת אמר: והיה כי יביאך י״י אלהיך אל הארץ אשר נשבע לאבותיך וגו׳, לא תלכו אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיכם (דברים ו׳:י׳-י״ד) . והעונש: כי אל קנא י״י אלהיך בקרבך פן יחרה אף י״י אלהיך בך והשמידך מעל פני האדמה (דברים ו׳:ט״ו) – זו אזהרה לבאי הארץ, אם דבקו בעבודה זרה מיד, ושכחו האל המוציאם ממצרים וילכו אחרי עבודה זרה. וזה לא עשו ישראל ככה, ולא בא להם העונש כן. ולשון הכתוב מורה בכך שהיא אזהרה, לא רמז דבר שעתיד לבא, כמו שאמר: פן יחרה אף י״י (דברים ו׳:ט״ו) – כלומר: יש לך ליראה מזה.
פרשה שלישית: השמר לך פן תשכח את י״י אלהיך לבלתי שמור מצותיו וגו׳ (דברים ח׳:י״א) , ואמר: ורם לבבך ושכחת את י״י אלהיך המוציאך מארץ מצרים… המוליכך במדבר הגדול והנורא (דברים ח׳:י״ד-ט״ו) וכולה פרשה, ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את י״י אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל (דברים ח׳:י״ז-י״ח) . ואמר בכאן: והיה אם שכח תשכח את י״י אלהיך והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשתחוית להם העידותי בכם היום (דברים ח׳:י״ט) – וזה גם כן אזהרה לבאי הארץ, אם שכחו השם הנכבד וכפרו שלא הוציאם הוא ממצרים ולא עשה עמהם דבר, אלא בכחם עשו הכל כי גבורים הם, ולכך יעבדו עבודה זרה לרצונם. והעונש בזה – להכריתם לגמרי: כגוים אשר י״י מאביד מפניכם כן תאבדון (דברים ח׳:כ׳) , ויורה לשון הכתוב שהוא מתרה בהם פן יעשו כן בזמן באם בארץ קודם שיתישנו בה, טרם הכריתם כל העמים שבארץ, על כן אמר: כגוים אשר י״י מאביד מפניכם כן תאבדון (דברים ח׳:כ׳) – שהיה בעת אבדן העמים, ומזהיר שיסיר ידו מהאביד העמים ויאבד את ישראל כהם. וזה גם כן לא עשו ישראל כך, ולא בא עליהם כזאת.
ובפעם הרביעית הזהיר ופירש ואמר: והיה אם לא תשמע בקול י״י אלהיך לשמור לעשות כל מצותיו וחוקותיו, ובאו עליך כל הקללות האלה וגו׳ (דברים כ״ח:ט״ו) , וכל דברי הברית, והבטחה גדולה בסוף: והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה, והשבות אל לבבך, ושבת עד י״י אלהיך, ושב י״י אלהיך את שבותך ורחמך (דברים ל׳:א׳-ג׳) , וגמר הפרשה. וזאת אזהרה ורמז לגלותנו זה ולגאולה השלמה שנגאל ממנו.
והפרשה חמישית – אזהרה כדרך נבואה מתקיימת: ויאמר י״י אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם וגו׳ (דברים ל״א:ט״ז) , וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו וגו׳ (דברים ל״א:כ״א) , וזאת התראה שנתקיימה כולה כפשוטה וכמשמעה.]