שיר הפתיחה
בשם האל הגדול הגבור והנורא אתחיל לכתוב חידושים בפירושי התורה.
באימה ביראה ברתת בזיע במורא.
מתפלל ומתודה בלב נדכה ורוח שבורה.
שואל סליחה, מבקש מחילה וכפרה.
בקידה בבריכה בהשתחויה,
עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה.
הקדמה לתורה
ונפשי יודעת מאד ידיעה ברורה,
שאין ביצת הנמלה כנגד הגלגל העליון צעירה,
כאשר חכמתי קטנה ודעתי קצרה,
כנגד סתרי תורה הצפונים בביתה הטמונים בחדרה,
כי כל יקר וכל פלא, וכל סוד עמוק וכל חכמה מפוארה,
כמוס עמה חתום באוצרה,
ברמז בדיבור בכתיבה ובאמירה,
כאשר אמר הנביא המפואר בלבוש מלכות והעטרה,
משיח אלהי יעקב ונעים הזמירה:
לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד (תהלים קי״ט:צ״ו) .
ונאמר: פלאות עדותיך על כן נצרתם נפשי (תהלים קי״ט:קכ״ט) .
אבל מה אעשה ונפשי חשקה בתורה.
והיה בלבי כאש אוכלת בוערה, בכליותי עצורה.
לצאת בעקבי הראשונים אריות שבחבורה,
גאוני הדורות בעלי גבורה, להכנס עמהם בעובי הקורה.
לכתוב כהם פשטים בכתובים ובמדרשים במצות
והאגדה ערוכה בכל ושמורה.
ואשים למאור פני נרות המנורה הטהורה.
פירושי רבינו שלמה עטרת צבי וצפירת תפארה.
מוכתר בנימוסי במקרא במשנה ובגמרא,
לו משפט הבכורה, בדבריו אהגה, באהבתם אשגה,
ועמהם יהיה לנו משא ומתן דרישה וחקירה,
בפשטיו ומדרשיו וכל אגדה בצורה אשר בפירושיו זכורה.
ועם ר׳ אברהם בן עזרא תהיה לנו תוכחת מגולה ואהבה מסותרה.
והאל אשר ממנו לבדו אירא, יצילני מיום עברה,
יחשכני משגיאות ומכל חטא ועבירה.
וידריכני בדרך ישרה, יפתח לנו שערי אורה.
ויזכנו ליום הבשורה, כדכתיב: מה נאוו על ההרים רגלי מבשר (ישעיהו נ״ב:ז׳)
משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך (ישעיהו נ״ב:ז׳) .
אמן.
צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה (תהלים קי״ט:ק״מ) .
צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת (תהלים קי״ט:קמ״ב) .
צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה (תהלים קי״ט:קמ״ד) .
כתיבת ספר בראשית על ידי משה
ספר בראשית.
משה רבינו כתב הספר הזה עם התורה כולה מפיו של הקב״ה. והקרוב שכתב זה בהר סיני, כי שם נאמר לו: עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם (שמות כ״ד:י״ב) , כי ״לוחות האבן״ יכלול הלוחות והמכתב, כלומר עשרת הדברות, ״והמצוה״ – מספר המצות כולן, עשה ולא תעשה. אם כן, ״והתורה״ יכלול הסיפורים מתחלת בראשית, כי הוא מורה האנשים בדרך, בענין האמונה. וברדתו מן ההר כתב מתחלת התורה עד סוף סיפור המשכן, וגמר התורה כתב בסוף שנת הארבעים, כאשר אמר: לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית י״י אלהיכם (דברים ל״א:כ״ו) . וזה כדברי האומר: תורה מגלה מגלה ניתנה (בבלי גיטין ס׳.) . אבל לדברי האומר: תורה חתומה ניתנה (בבלי גיטין ס׳.) , נכתב הכל בשנת הארבעים, כשנצטוה: כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם (דברים ל״א:י״ט) . וציוה לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית י״י אלהיכם (דברים ל״א:כ״ו) .
ועל כל פנים היה נכון שיכתוב בתחלת ספר בראשית: ׳וידבר אלהים אל משה את כל הדברים האלה לאמר׳. אבל היה הענין להכתב סתם, מפני שלא כתב משה רבינו ע״ה התורה כמדבר בעד עצמו, כנביאים שמזכירין עצמן, כמו שנאמר ביחזקאל תמיד: ויהי דבר י״י אלי לאמר בן אדם. וכמו שנאמר בירמיהו: ויאמר ירמיהו היה דבר י״י אלי לאמר (ירמיהו ל״ב:ו׳) . אבל משה רבינו כתב תולדות כל הדורות הראשונים וייחוס עצמו ותולדותיו ומקריו כשלישי המדבר, ולכן יאמר: וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו (שמות ו׳:ב׳) , כמדבר בעד שנים אחרים. ומפני שהענין כן, לא נזכר משה בתורה עד שנולד, ונזכר כאלו אחר מספר עליו. ואל יקשה עליך ענין משנה תורה שמדבר בעד עצמו: ואתחנן אל י״י (דברים ג׳:כ״ג) , ואתפלל אל י״י ואומר וגו׳ (דברים ט׳:כ״ו) , כי תחלת הספר ההוא: אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל (דברים א׳:א׳) , והנה הוא כמספר דברים בלשון אומרם. והטעם לכתיבת התורה בלשון הזה, מפני שקדמה לבריאת העולם, אין צריך לומר ללידתו של משה רבינו, כמו שבא לנו בקבלה: שהיתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה (ירושלמי שקלים ו׳:א׳) , והנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב, ולכן כתב סתם.
אבל זה אמת וברור הוא שכל התורה כולה מתחלת ספר בראשית עד לעיני כל ישראל (דברים ל״ד:י״ב) מפיו של הקב״ה לאזנו של משה, כענין שנאמר להלן: מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו (ירמיה ל״ו:י״ח) .
כל מעשה שמים וארץ נאמר למשה ונכתב בתורה
הודיעו תחלה ענין בריאת שמים וארץ וכל צבאם, כלומר בריאת כל נברא העליונים והתחתונים.
אם כן כל הנאמר בנבואה ממעשה מרכבה, ומעשה בראשית, והמקובל בהם לחכמים, עם תולדות ארבע הכוחות שבתחתונים: כח המחצבים, וכח צמח האדמה, ונפש התנועה, והנפש המדברת – בכולם נאמר למשה רבינו בריאתם ומהותם וכוחותם ומעשיהם ואפיסת הנפסדים מהם.
והכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז.
חמישים שערי בינה הם כל הנבראים
וכבר אמרו רבותינו (ראש השנה כא, ב. נדרים לח, א) : חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נמסרו למשה, חוץ מאחד, שנאמר: ותחסרהו מעט מאלהים (תהלים ח׳:ו׳) .
יאמרו: כי בבריאת העולם חמשים שערים של בינה.
כאלו נאמר שיהיה בבריאת המחצב שער בינה אחד בתולדתו וכחו, ובבריאת צמח האדמה שער בינה אחד, ובבריאת האילנות שער אחד, ובבריאת החיות שער אחד, ובבריאת העופות שער אחד, וכן בבריאת השרצים, ובבריאת הדגים.
ויעלה זה לבריאת בעלי נפש המדברת – שיתבונן סוד הנפש וידע מהותה וכחה בהיכלה. יגיע למה שאמרו גנב אדם – יודע ומכיר בו, נאף אדם – יודע ומכיר בו, נחשד על הנדה – יודע ומכיר בו. גדולה מכולן, שמכיר בכל בעלי כשפים.
ומשם יעלה לגלגלים ולשמים וצבאיהם, כי בכל אחד מהם שער חכמה אחד שלא כחכמתו של חבירו.
המספר מקובל להם
ומספרם מקובל להם ע״ה שהם חמשים חוץ מאחד.
השער החמישים הוא בידיעת הבורא
ואיפשר שיהיה השער הזה בידיעת הבורא יתברך שלא נמסר לנברא. ואל תסתכל באמרם נבראו בעולם, כי על הרוב ידבר, והשער האחד לא נברא.
המספר רמוז בספירת העומר והיובל
והמספר הזה רמוז בתורה בספירת העומר ובספירת היובל, כאשר אגיד בו סוד בהגיעי שם ברצון הקב״ה.
כל הנמסר למשה נרמז תורה
בפירוש או ברמזי כתרי אותיות
וכל הנמסר למשה רבנו בשערי הבינה הכל נכתב בתורה בפירוש, או ברמיזה בתיבות, או בגימטריאות, או בצורת האותיות בכתובות כהלכתן, או המשתנות בצורה, כגון הלפופות והעקומות וזולתן, או בקוצי האותיות ובכתריהן, כמו שאמרו: כשעלה משה למרום מצאו להקב״ה שהיה קושר כתרים לאותיות. אמר לו: אלו למה? אמר לו: עתיד אדם אחד לדרוש בהם תילי תלים של הלכות עד זו מנין לך? אמר להם: הלכה למשה מסיני. כי הרמזים האלו לא יתבוננו אלא מפה אל פה עד משה מסיני.
ומזה אמרו בשיר השירים רבה בחזקיהו, ספר תאגי הראה להם. והספר הזה הוא ידוע ומצוי אצל כל אדם, יפרש בו כמה אלפי״ן בתורה בתאגין וכמה ביתי״ן ושאר האותיות ומספר התאגין שבכל אחת. ואין השבח שספרו על הספר הזה וגלוי הסוד שהיה בו לחזקיהו מפני התאגין עצמן, אלא בידיעתם בפירושיהן סודות רבים עמוקים מאד.
ושם במדרש שיר השירים רבה אמרו: כתיב: ויגד לכם את בריתו (דברים ד׳:י״ג) – ויגד לכם ספר בראשית שהוא תחלת ברייתו של עולם, אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים (דברים ד׳:י״ג) – אלו עשרת הדברות, עשרה למקרא ועשרה לתלמוד. וכי מנין יבא אליהוא בן ברכאל הבוזי ויגלה לישראל חדרי בהמות ולויתן? ומנין יבא יחזקאל ויגלה להם סדרי המרכבה? הדא הוא דכתיב: הביאני המלך חדריו (שיר השירים א׳:ד׳) , כלומר שהכל נלמד מן התורה.
שלמה המלך למד מן התורה
ושלמה המלך ע״ה שנתן לו האלהים החכמה והמדע – הכל מן התורה היה לו, וממנה למד עד שידע סוד כל התולדות, ואפילו כוחות העשבים וסגולתם, עד שכתב בהן אפילו ספר רפואות. וכענין שכתוב: וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר (מלכים א ה׳:י״ג) . וראיתי הספר המתורגם הנקרא חכמתא רבתא דשלמה, וכתוב בו: ולא ממתום הות תולדתא חדיתא למלך איו לשליט דחד יו מעלנא דכל נש לעלמא ומפקנא שויאת חדיו מטול כן צלית ואיתיהבת לי רוחא דחכמתא וקרית ואתת לי רוחא דאידעתא צבית בה יתיר מן שבטא וכרסוותא. יאמר, כי לא מדבר תהיה תולדת מיוחדת למלך או לשליט אחד הוא ביאת כל איש לעולם ויציאה שוה לכולם יחד, ובעבור כן התפללתי ונתן לי רוח חכמה, וקראתי ובא לי רוח דעת, בחרתי בה יותר מן השבט והכסא. ונאמר שם: והוא יו דיהב אידעתא דלא לגלותא למידע היכן קם עלמא ועובדיהון דמווזלאתא שוריא ושולמא ומצעתהון דזבני שולחפי דזבנותא ודהיכן עבדי זבני ריהטיהון דשמיא וקבעיהון דכוכבי מתנא דבעירא וחמתא דחיואתא. עוזיהון דרוחי ומחשבתהון דבני נשא גינסי דנצבאתא וחיליהון דעיקרי כל מידם דכסי וכל מידם דגלי ידעית. יאמר שהאלהים הוא הנותן דעת שאין בו שקר, לידע איך קם העולם ומעשה המזלות, הראש והסוף, ואמצעות הזמנים ואלכסונות הזנבות, ואיך יעשו הזמנים, מרוצת השמים וקביעות הכוכבים, לחות הבהמות וחמת החיות, תוקף הרוחות ומחשבות בני אדם, יחסי האילנות וכחות השרשים, כל דבר מכוסה וכל דבר מגולה ידעתי. כל זה ידע בתורה והכל מצא בה בפירושיה בדקדוקיה באותיותיה ובקוציה כאשר הזכרתי. וכן אמר בו הכתוב: ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם (מלכים א ה׳:י׳) , לומר שהיה בקי מהם בנחשים ובקסמים שזו היא חכמתם, כדכתיב: כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים (ישעיהו ב׳:ו׳) . וכך אמרו: מה היתה חכמתן של בני קדם? שהיו יודעים וערומים בטייר. ומכל חכמת מצרים (מלכים א ה׳:י׳) , שהיה בקי בכשפים, שהיא חכמת מצרים, ובטבע הצומח, כידוע מספר העבודה המצרית, שהיו בקיאין מאוד בענין הזריעות וההרכבה במינין. וכן אמרו: אפילו פרפלין נטע שלמה בארץ. וכיצד היה נוטען? אלא שלמה חכם היה והיה יודע עיקר משתיתו של עולם. למה? מציון מכלל יופי אלהים הופיע (תהלים נ׳:ב׳) – מציון נשתכלל כל העולם כולו. כיצד? למה נקראת אבן שתיה – שממנה נשתת העולם. והיה שלמה יודע אי זהו גיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין, ומיד היו עושין פירות, שכן הוא אומר: ונטעתי בהם עץ כל פרי (קהלת ב׳:ה׳) .
התורה כולה שמותיו
חלוקת התורה כפי שמות
הקדמה לבראשית
עוד יש בידינו קבלה של אמת, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב״ה, שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחר. כאלו תחשוב על דרך משל, כי פסוק בראשית יתחלק לתיבות אחרות, כגון: בראש יתב רא אל הים. וכל התורה כן, מלבד צרופים וגימטריאותיהם של שמות. וכבר כתב רבינו שלמה בפירושיו בתלמוד (רש״י סוכה מ״ה. ״אני והו״) ענין השם הגדול של שבעים ושתים, באיזה ענין הוא, בשלשה פסוקי: ויסע, ויבא, ויט (שמות י״ד:י״ט-כ״א) . ומפני זה ספר תורה שטעה בו באות אחת, במלא או בחסר – פסול. כי זה הענין יחייב אותנו לפסול ספר תורה שיחסר בו ו״ו אחד מן מלת אותם שבאו מהם ל״ט מלאים בתורה, או שיכתוב הו״ו באחד משאר החסרים, וכן כיוצא בזה, אף על פי שאינו מעלה ולא מוריד כפי העולה במחשבה. וזה הענין שהביא גדולי המקרא למנות כל מלא וחסר בכל התורה והמקרא, ולחבר ספרים במסורת עד עזרא הסופר הנביא, שנשתדל בזה, כמו שדרשו מפסוק ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא (נחמיה ח׳:ח׳) .
ונראה שהתורה הכתובה באש שחורה על גבי אש לבנה, בענין הזה שהזכרנו היה, שהיתה הכתיבה רצופה בלי הפסק תיבות, והיה איפשר בקריאתה שתקרא על דרך השמות, ותקרא על דרך קריאתנו בענין התורה והמצוה, וניתנה למשה רבינו על דרך קריאת המצות, ונמסר לו על פה קריאתה בשמות. וכן יכתבו השם הגדול שהזכרתי כולו רצוף, ויתחלק לתיבות של שלש שלש אותיות, ולחלוקים אחרים רבים, כפי השימוש לבעלי הקבלה.
דרך הרמב״ן בפירוש התורה
על דרך הפשט
ועתה דע וראה מה אשיב שואלי דבר בכתיבת פירוש התורה, אבל אתנהג כמנהג הראשונים להניח דעת התלמידים יעפי הגלות והצרות, הקוראים בסדר בשבתות ובמועדים, ולמשוך לבם בפשטים ובקצת דברים נעימים לשומעים וליודעים חן. ואל חנון יחננו ויברכנו ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.
על דרך האמת
[ואני הנני מביא בברית נאמנת, והיא הנותנת עצה הוגנת לכל מסתכל בספר זה, לבל יסבור סברא ואל יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה, כי אני מודיעו נאמנה שלא יושגו דברי ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה, זולתי מפי מקובל חכם, לאזן מקבל מבין. והסברא בהם אולת מחשבה מועלת רבת הנזקים מנועת התועלת. אל יאמן בשו נתעה (איוב ט״ו:ל״א) , כי לא תבואהו בסברותיו רק רעה כי ידברו אל י״י סרה, אשר לא יוכלו כפרה, שנאמר: אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח (משלי כ״א:ט״ז) , אל יהרסו אל י״י לראות, כי י״י אלהינו אש אוכלה הוא אל קנאות. והוא יראה את רצוייו מתורתו נפלאות. אבל יחזו בפירושינו חידושים בפשטים ובמדרשים ויקחו מוסר מפי רבותינו הקדושים. בגדול ממך אל תדרוש, בחזק ממך בל תחקור, במופלא ממך בל תדע, במכוסה ממך בל תשאל, במה שהורשית התבונן, ואין לך עסק בנסתרות.]