זה ספר תולדות אדם – הבנים אשר יזכיר בפרשה.
ולפי דעתי: ירמוז לכל התורה, כי כל התורה כולה ספר תולדות אדם, על כן אמר בכאן: ספר, ולא אמר: ואלה תולדות אדם כאשר יאמר בשאר מקומות: ואלה תולדות ישמעאל (בראשית כ״ה:י״ב) , ואלה תולדות יצחק (בראשית כ״ה:י״ט) , וכן כולם.
וטעם: ביום ברוא אלהים אדם נמשך לפניו, כי יתחיל באדם עצמו, יזכיר בו שנברא מאין, ולכך אמר: ביום ברוא אלהים מאין האדם הזה הנזכר. בדמות אלהים עשאו – יפרש שהוא מעשה אלהים, ובדמות אלהים, והזכיר כי כאשר ברא אותו מאין, כן ברא את אשתו, ואמר: ויברך אותם – שנתן בהם כח תולדה להתברך לעד בבנים ובנות רבים מאד, והכונה לומר כי התולדות מברכת אלהים, כי הם לא נולדו אבל נבראו מאין, ונתברכו לעשות כן.
וטעם ויקרא את שמם אדם – מפני ששם אדם כלל לכל המין האנושי, הזכיר כי האלהים קרא הזוג הראשון בשם הזה, מפני שכולם בהם בכח ועליהם הוא אומר: זה ספר תולדות אדם.
סוד מעשה בראשית
דרשת תורת ה' תמימה:
וענין לשון מרחפת, יש לרבותינו היודעים במעשה בראשית בו סוד, כמו שאמר מסתכל הייתי במעשה בראשית וכאלו בין המים העליונים למים התחתונים אלא כשתים ושלש אצבעות, מנשבת אינו אומר, אלא מרחפת, כעוף המרחף על הקן, נוגע ואינו נוגע:]
סוד מעשה בראשית
דרשת תורת ה' תמימה
וענין מעשה בראשית סתום, ואני איני יודע אותו, ואלו ידעתיו אסור הייתי לפרשו ברבים אלא פסוק זה, שפירשתי לפי שנשתבשו בו הדעות..
סוד עריות
רמב"ן ויקרא פרק יח פסוק ו (פרשת אחרי מות)
ואין בידנו דבר מקובל בזה, אבל כפי הסברא יש בענין סוד מסודות היצירה דבק בנפש והוא מכלל סוד העבור שכבר רמזנו לו:
הכרת הפנים
וכתב רב שרירא הגאון: מסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין, מקצתן אמורין בסדר פסוק: זה ספר תולדות אדם, ומקצתן בסדר פסוק של אחריו: זכר ונקבה בראם, ואין מוסרין סתרי תורה ורזיו אלא למי שרואין בו סימנין שראוי לכך, אלו דברי הגאון ולא זכינו בהם.
שמעשה בראשית סוד עמוק אינו מובן מן המקראות, ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה, ויודעיו חייבין להסתיר אותו.
רמב"ן בראשית פרק א פסוק ו (פרשת בראשית)
(מים עליונם ותחתונים)
וזה מענין מעשה בראשית הוא, ואל תקוה ממני שאכתוב בו דבר, שהענין הוא מסתרי התורה, ואין הפסוקים צריכים לביאור הזה, כי לא יאריך הכתוב בענינו, והפירוש אסור ליודעיו וכל שכן אלינו:
מתוך: סודות שאינם ידועים לו