ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימן – נראה על דרך הפשט: כי לא היה שמעון רצוי אביו בעבור דבר שכם, ולכך לא אמר: את שמעון בני ואת בנימין, כי לא יזכירנו בשמו. כאשר עזבו אותו במצרים ימים רבים, ואלו היה בביתו לחם, לא שלח עדין את בנימין, ויניחנו במצרים.
ורבינו שלמה כתב: רוח הקדש נצנצה בו לרבות את יוסף, ובבראשית רבה (בראשית רבה צ״ב:ג׳) גם כן אמרו: ושלח לכם את אחיכם – זה יוסף, אחר – זה שמעון. ונכון הוא כי נתן דעתו בעת התפלה להתפלל סתם גם על האח האחר, אולי עודנו חי.
ולשון אחר דרשוהו שם בבראשית רבה: אמרו רבי יהושע בן לוי פתר קרייא בגליות ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש זה הקב״ה, שנאמר: י״י איש מלחמה (שמות ט״ו:ג׳) , וכתיב: ויתן אותם לרחמים (תהלים ק״ו:מ״ו) , ושלח לכם את אחיכם – אלו השבטים, אחר ואת בנימין – זה יהודה ובנימין, ואני כאשר שכלתי – בחורבן ראשון, שכלתי – בחורבן שני, לא אשכל עוד. זה לשונם ז״ל. והכונה כי ירידת יעקב למצרים ירמוז לגלותינו ביד אדום, כאשר אפרש (רמב״ן בראשית מ״ז:כ״ח) . וראה הנביא הענין מתחלתו, והתפלל סתם לשעה ולדורות, והכתוב זה כפי מדרשם יש לו סוד גדול, כי אמר: ואל שדי במדת הדין יתן לכם רחמים, שלפניו יעלה אתכם ממדת הדין למדת רחמים. והמשכיל יבין.
ואני כאשר שכולתי שכלתי – ואני עד שובכם אהיה שכול מספק, כאשר שכלתי – מיוסף ומשמעון, שכלתי – מבנימין. לשון רבינו שלמה.
והנכון שהוא אומר לא תוכלו להוסיף עלי שכול, כי כבר שכלתי, יתנחם מכל הבא עליו ביתרון כאבו על יוסף. וכמוהו: וכאשר אבדתי אבדתי (אסתר ד׳:ט״ז) . כלומר כבר אני אבודה ואם ימיתני לא יוסיף עלי אבדן.